מארץ הטנגו והמאטה אל חופי אורוגוואי

נפרדתי מחביאר וסנדרה בפרידה חמה ותיקווה להיפגש מחדש תוך כחודשיים ושמתי פעמי לעבר הנמל משם יוצאת מעבורת החוצה את Rio de La Plata המאוד רחב לעבר העיר קולניה באורגוואי. חציית מוצא הנהר לעבר אטלנטי אורכת כשעה תמימה. ביקרות הדרכונים נערכה עוד לפני העליה למעבורת ורק הליך המכס בוצע לאחר הירידה מהמעבורת על כנף טנדר עם פקיד אחד ששיחרר אותי לאחר כ 3 דקות של מילוי טופס, קצר ויעיל. מצאתי הוסטל נחמד לא רחוק מהמרכז La Cachimba ולאחר עליה על מדי רחוב יצאתי לאתר את מה שמצוי כנראה בכל עיר באורגוואי, כך אומרים, דוכן ה Chivito. סנדוויץ' אורגוואי אשר בו כל טוב של בשר, ירקות, ביצה ועוד שאר ירקות.טעים ומשביע כמו ארוחה מלאה. ברחובות קולוניה חולפות באיטיות וזהירות ראויים לציון מכוניות בנות חמישים ושישים שנים. פיאט 127, NSU, BMW 2002, מכוניות פיז'ו 404 ו 504 ועוד רבות מאותה התקופה.

P1080125 P1080127 P1080134 P1080136

הרושם הראשוני מהארץ החדשה הוא של מדינה רגועה, שקטה, מכבדת ומכובדת. נעלמה ה'פושיות' של הארגנטינאים. שם התקבל רושם של משהו חסר סבלנות, לא יכולתי להניח את האצבע במדויק על מה שלא אהבתי אבל היתה באויר תחושה של משהו לא רגוע, לא סבלני.

P1080144 P1080146 P1080149 P1080150

אורוגוואי היא מדינה מאוד שטוחה טופוגרפית. רובה מצוי באגן הדלתה של נהר הפלאטה אשר נקרא "נהר אורוגוואי" בשטחה של זו ונהר ה"פלאטה" בשטחה של ארגנטינה. המדינה נהנית מחופי ים ללא סוף לאורך האוקינוס האטלנטי ואלו מלאים בהמוני נופשים. בין השאר תודות לעובדה כי הימים הם ימי הקרניבל – עוד סיבה לחופש כאשר לא מזמן הסתיימה חופשת חג המולד והשנה החדשה גם יחד. חופי הבירה מונטווידאו גם הם, כמובן, מלאים במתרחצים ואני ניצלתי את העובדה כי העיר כמעט ריקה בזכות הסופ"ש הארוך ועברתי כמעט לבד רכוב על הגמל בכיכרותיה הראשיות ולאורך הרציפים של הנמל הגדול. יש כאן אוירה של עיר נמל ים תיכונית, מזכירה את חיפה, רק ללא הכרמל.

P1080154 P1080156 P1080161 P1080162

פונטה דל אסטה (Punta del Este) היא מגרש המשחקים של עשירי בואנוס איירס שמדרום, סן פאולו מצפון וכמובן עשירי אורגוואי. עיר נופש מהסוג של קאן, סן טרופז ואחרות בריביירות האירופיות. היה מעניין רק לחלוף ברחובות ולארוך הטיילת הנוטפת כסף רב ולאורכה רכבי פאר בעלי לוחיות שונות ממדינות דרום אמריקה אך החופים נמשכים הרבה לפני ואחרי פונטה דל אסטה ("נקודת המזרח").

P1080164 P1080165P1080168 P1080172 P1080177 P1080178 P1080179 P1080180 P1080181 P1080182

כך היא גם "נקודת השד" – Punta Del Diablo, כפר נופש מרושת רחובות חוליים – מעשה שתי וערב, היושב מעל מפרציים חוליים ויפים למראה. מאות צעירים ממלאים את בתי הארוח שלו, באחד מהם השתכנתי – Unplugged Hostel שמו. השמחה ממלאת את החדרים וגם ביניהם של ההוסטל, שירים בליווי גיטרות כמעט עד אור הבוקר, בשר משובח על האש –  צעירים לוקחים חופש מהעבודה בבואנוס איירס ומגיעים לחופי אורוגוואי להנות – בדיוק כמו שאנחנו נסענו לחופי סיני לפני 4 עשורים.

P1080187 P1080188 P1080192 P1080194 P1080195 P1080196 P1080199 P1080200

כך נראה גשם אח"צ העומד לפרוץ כל רגע
P1080202
P1080203 P1080205 P1080207

כך בהוסטל בערב – אלופי הבשר לכל סוגיו

את הכניסה לברזיל כמעט והחמצתי. מעבר גבול מינורי, לא מסומן או מדוגלל יותר מדי. עברתי את נקודת היציאה מאורוגוואי ביותר מק"מ ואז הבנתי שצריך לשוב על עקבותי כדי לקבל החותמות הדרושות ורק אז להמשיך לנקודת הביקורת הברזילאית. שמיים הולכים ומשחירים וגשם מתקרב, תופעה כמעט קבועה בברזיל בשעות אח"צ דחקו אותי למלון דרכים סביר לקראת ערב.

P1080208

צפונה בארץ הרוח והטנגו

P1070733ללא טקסים מיותרים יצאנו מאושוואיה על כביש 3 לאחר תידלוק, צפונה. אין כיוון אפשרי אחר. כאשר זרקתי מבט קצר לעבר המפה המקופלת תמיד עם המסלול היומי, המפה הנמצאת בכיס השקוף של תיק המיכל, הבחנתי כי בפעם הראשונה מאז היציאה מהקצה הצפוני של אלסקה לפני כחמישה חודשים המפה מוצפנת עם כיוון הנסיעה והכל מסתדר. לא צריך יותר להפוך כיוונים – מזרח עם מערב, צפון עם דרום. הכל מונח במקום ובאופן הגיוני, עוד סימן לכך שפני צפונה. מזג אויר קר למדי קיבל את פני ברגע שיצאתי מאושוואיה ורוח שרק הלכה והתחזקה לעוצמות שלא פגשתי עד כה, הפכה את הרכיבה ללא נעימה בלשון המעטה. חשבתי על ה'ריפיו' שמחכה לי ורוחי מעט נפלה. עצרתי לתדלוק והמשכתי למעבר הגבול השישי במספר בין צ'ילה לארגנטינה. עומס תיירים האריך מעט את הליך ההחותמות אך גם זה עבר ודהרתי עם דייב למעבר הצ'יליאני על 12 ק"מ של 'ריפיו' לא רע בכלל. לאחר החותמות הצ'ילאניות עצרנו למרק חם כדי להוריד מעט את רעידות הקור, המרק המהביל הועיל בהחלט. יצאנו ל'ריפיו' – לקראת 110 ק"מ אחרונים בהחלט של דרכי עפר וחצץ, מאובקות עוד יותר מתמיד, "בזכות" הרוח העיקשת ממערב. הפעם הספירה של הק"מ היתה לאחור שלא כמו ברכיבה דרומה – אז פשוט לא ידעתי כמה ק"מ זה יימשך. הפעם ידעתי וזה הפך את כל העניין לקל הרבה יותר. דהרתי ממש, ככל שהתקדמה הדרך, למרות תלמי החצץ, לא עצרתי ולו כדי לנוח קמעה ואחרי כשעתיים חיבקתי את האספלט בשימחה וגאווה. (מזכיר לי את ה'דהירה' על ה'"דאלטון" של אלסקה בדרך דרומה) טפחתי לגמל על מיכל הדלק שלו והודיתי לו על הביצוע המושלם. מכאן דהרנו, דייב ואני, לעבר המעבורת, שם בהמתנה פגשנו שני רוכבים מברזיל שגם הם יצאו מאושוואיה כמונו. חצינו כולנו את מיצרי מגלאן ובשעת ערב עברנו במעבר גבול אחד משותף לצ'ילה וארגנטינה – זיג מס' 7. לקראת חושך הגענו לריו גאייגו (Rio Gallegos). עיר של רחובות שתי וערב המשמשת כעוגן צבאי לפעילויות רבות באזור הדרומי של פטגוניה, בעיקר פעילות ימית ואוירית של צבא ארגנטינה. התמקמנו במלון Cabo Virgines והגיע סוף ליום בו רכבנו 580 ק"מ ובו נפרדנו מארץ האש. בבוקר גילינו כי רוכבים נוספים הגיעו במהלך הלילה והתעוררנו עם בוקר ל 8 אופנועים הסוגרים על הכניסה של המלון, רובם מברזיל. יש מאות רוכבים, להערכתי, המגיעים מברזיל לפטגוניה ולארץ האש.

P1070736 P1070737 P1070738 P1070742 P1070745

P1070750 P1070752

גם כאשר לא קורה כלום בפאטגוניה ואין אתר לבקר בו או לצפות בו הרי שלא משעמם כאן. מייד עם היציאה בבוקר לכיוון צפון נתקלנו ברוח צד מאוד חזקה שהלכה והתגברה לעוצמות גבוהות. התחזית בישרה רוחות מערביות של 50 קמ"ש, לעניות דעתנו – שלי ושל הגמל, מהירות הרוח היתה גבוהה בהרבה מזו שנחזתה. הדרך כולה – כ 360 ק"מ עד לסן יוליאן עברה עלינו ב'הסבת שמאל' חזקה. כל אימת שחלפה משאית מולנו הטלטלנו כאחוזי אמוק. כל מעבר כזה שואב אותך אל מרכז הכביש בעוצמה, דבר מאוד מסוכן כאשר בעקבות המשאית דוהרות מכוניות נוספות, אתה למעשה נשאב אל מולן. לאט לאט הסתגלתי למצב, יצאתי מהדריכות ומהמתח בשרירים, אחיזה קלה מאוד וחופשיה בכידון גם כאשר חולפת משאית כבדה ממול, ה'גמל' מזדעזע כולו אך שומר על קו ההתקדמות שאותו בחרתי לעיתים במרכז המסלול ולעיתים הרחק בצד ימין כדי להקטין למינינמום הזעזוע ממשאית חולפת. בהחלט יום 'מעניין' של רכיבה. רק הגואנקו והיענים שבצידי הדרך לא נראו מתרגשים מהרוח. לדעתי הם יתחילו להתרגש אם היא תיפסק ביום מן הימים.

P1070753 P1070754 P1070755 P1070756 P1070758 P1070767 P1070770

בסופם של טילטולים הגענו לסן יוליאן היושבת לפתח מפרץ רדוד יחסית. על הטיילת של העיר ניצבת רפליקה של "ויקטוריה" – האניה של מגלאן שעגנה כאן ב 1520 בדרכה לגילוי של המיצרים הקרויים על שמו בין פאטגוניה לארץ האש – מיצרי מגאלן. כאן תלה פרדיננד מגלאן 2 מהאנשים שסרבו לפקודותיו, אחד מהם קברניט של אחת מספינותיו. 58 שנים לאחר מכן ערף, באותו המקום, פרנסיס דרייק את ראשו של סגנו באשמה דומה לזו שנאשמו התלויים של מגלאן. כאן על צוקי החוף גילה  ב 1834 צ'ארלס דארווין הצעיר בעת מסעו עם ה"ביגל" עצמות אותן חשב לפיל קדמון ולאחר מכן הסתברו כעצמות בעל חיים קדמון אחר, משהו בין לאמה לגמל. הגילוי הזה הוביל את דארווין יותר מאוחר לפרסם את מה שמוכר לנו כ"מוצא המינים". סן יוליאן בהחלט מקום עם כבוד היסטורי, לטוב ולרע.

P1070762 P1070763

הרכיבה צפונה לעבר בואנוס איירס ארוכה היא מאוד – כ 3,000 ק"מ, יותר ממחציתם היא 'פאטאגונית' עם הרבה רוח ומישורי פאמפאס אין סופיים מרופדים בשיחים כדוריים וקוצניים, מאוד מצומצמים כדי להיות מסוגלים לשרוד בתנאי הקור והרוח, כך לימדה פועה בשיעורי אקולוגיה באוניברסיטת ב"ג.

P1070772 P1070774 P1070776

לאורך כביש 3 המיתולוגי ובמרחק של כ 100 מ' ממנו גדרות בקר משני הצדדים. גדרות בגובה 1.40 מ', 7 חוטי ברזל לכל אורכם. גדרות בעלות מקצב קבוע של עמודי עץ חזקים וביניהם 7 ולעיתים 11 עמודים דקים יותר. מעל הגדרות הללו מדלגים הגואנקו הבוגרים וגדולי הממדים בקלות רבה, צאצאיהם הצעירים יותר מתקשים לעיתים למצוא נקודת מעבר והם רצים לאורך הגדרות עד אשר מוצאים אפשרות מעבר בעוד ההורים עוקבים אחריהם בדאגה ומחכים להם, מחזה נפלא שחזר על עצמו מול עיננו מספר רב של פעמים. גואנקו שנכשל במעבר נשאר תלוי על הגדר ובדרך כלל זה נגמר בשלד עצמות, עצוב.

P1070769

יום רכיבה ארוך של כ 500 ק"מ הוציא אותנו מ Caleta Olivia אשר במרכזה ניצב מונומנט של El Gorosito האיש אשר על מגוף הנפט, האוצר האזורי כאן בפאטגוניה, עליו נבנתה כלכלה איזורית אדירה של קידוחים, הפקה והובלה של הנפט צפונה לעבר מרכז ארגנטינה ושאר העולם. אכן פניו של האיש מופנות בהחלט צפונה, לשם יישלח הנפט. המונומנט הזה הוקם כבר ב 1969 כאשר היה גבוה מכל בתי העיר בני קומה אחת אז. היום הוא קצת נעלם בין הבניינים אבל שמחתי, לפתע, לחלוף על פניו.

P1070780

בשעת אח"צ מוקדמת הגענו ל Puerto Madryn לפתחו של פארק ואלדז והתמקמנו בהוסטל Anclas del Sur עם חניה סגורה וחיבור טוב לרשת.

P1070784

מאז שנמצאה אם ללא רוח חיים לצד הדרך ולצידה תינוק חי היונק ממנה חלב נוהגים הארגנטינאים להניח בקבוקי מים על יד אתרים המנצחים טרגדיות בדרכים

פארק הטבע בחצי האי ואלדז הוא מקום מפתיע בהחלט. יצאנו עם בוקר ל"סיבוב" של 400 ק"מ בשמורת הטבע שזכתה למעמד של אתר טבע עולמי ע"י אונסק"ו. לאחר כ 100 ק"מ של אספלט נכנסנו בשערי השמורה ורכבנו על דרכי חצץ, "ריפיו", על פני שטח רחב וגדול, שטוח לחלוטין ולכאורה חסר עניין. כך, עד שמגיעים אל צוק החוף החולי המתנשא בגובה 30 מ' מעל גלי האטלנטיק. אז מתחיל האקשן האמיתי. בנקודה אחת מתארחים בקרב קהילת פינגווין מגלאני אשר בניה מתקרבים ממש עד רחבת החניה של כלי הרכב ומאפשרים התבוננות מאוד קרובה בהם. בנקודה אחרת, צפונית יותר, מגיעים לתצפית על רצועת חוף עשירה באלפי פילי ים ואריות ים, משפחות משפחות הם מוטלים או מתרוצצים בין החוף החולי לגלי הים וחוזר חלילה. נערות הזכרים של פילי הים בעלי החדק המעוך נשמעות למרחוק כאשר הם מגינים מפני זכרים בודדים על הטריטוריה שלהם הכוללת את הנקבות והצאצאים אשר "בבעלותם". מחזה שאפשר להביט בו שעות. לעיתים ההגנה על "המשפחה" לובשת אופי יותר פיזי ואלים אבל "דם" לא ראינו נשפך. לעומת זאת ציפינו לראות "דם" מצד לוויתני האורקה, ה Killer Whales, אשר כאן בפארק ואלדז מגיעים לצוד את הגורים הקטנים של פילי הים, תמיד בשעת גאות. הקדמנו או אחרנו כנראה במספר שבועות ו"דם" מהסוג הזה ניתן לראות במהלך החודשים נובמבר ודצמבר או במרץ ואפריל.

P1070789 P1070794 P1070798 P1070802 P1070807 P1070808 P1070809 P1070812 P1070813 P1070819 P1070831 P1070834

בפעם הבאה, לא נורא. חזרנו לעבר פוארטו מאדארין על דרכי ה"ריפיו" ובסה"כ גמאנו ביום אחד כ 220 ק"מ של חצץ ואבק. בדרך חזרה עוד חלפנו על פני "אי הציפרים" אותו אי אשר נתן לסנט אקזופרי את ההשראה לתאור של נחש הבואה הבולע פיל בספרו ה"נסיך הקטן". זו הפעם השניה שאני "פוגש" את סנט אקזופריֿ, הטייס המפורסם, שעקבותיו נעלמו בים התיכון במהלך מלחה"ע ה 2. בפעם הראשונה היה זה במרוקו כאשר סעדתי במסעדה הנושאת את השם "הנסיך הקטן" על יד מקום אשר שימש את סנט אקזופרי כמסלול נחיתה לצורך העברת דברי דואר במרוקו בדרכו לדאקאר.

P1070801

אחד הדברים שהבנתי היום כי הרכיבה על דרכי החצץ מאוד מתישה לא בגלל המאמץ הפיזי הכרוך בשליטה על האופנוע וקו ההתקדמות שלו אלא בריכוז הנדרש מהרוכב כדי לשמור על מהירות סבירה וקו התקדמות בטוח. 220 ק"מ כאלו היום היו לי קשים מאוד לקראת הק"מ האחרונים, בעיקר ריכוז הראיה והמבט למקום הנכון. בשלב מסוים הכל מתחיל להראות מטושטש ולא ניתן להבחין יותר היכן בטוח לרכב והיכן לא. ייתכן כי לצעירים ממני אין בכך בעיה אך ל'קשיש' כמוני בהחלט לא קל.

עצים, ירק, מטעים – כל אלו התחילו להופיע היום בפעם הראשונה לאחר 4 שבועות של ערבה אין סופית, קרה וסחופת רוח. מזכיר את המראה של השטחים הירוקים הראשונים שראיתי לאחר המדבר האוזבקי, לא רחוק מחיווה. רק הרוח עדיין משתוללת ומאיימת לקרוע הקסדה מהראש ואת הגמל יחד איתי מנתיב הנסיעה, אך כל אלו לא התרחשו עדיין, לשימחתי. עוד דבר שלא משתנה הם התורים בתחנות הדלק. תופעה לא מובנת – המתנה לתידלוק אורכת בין 45 דקות לשעה וחצי בשעת צהריים. כך בכל תחנות הדלק כמעט ללא יוצא מן הכלל אלא אם אתה מגיע לתדלוק מוקדם מאוד בבוקר. שאלתי אחד הנהגים המקומיים להסבר שלו לתופעה והוא נתן לי את התשובה המפתיעה – "יותר מדי תיירים….". כלומר, ה'שיטה' בסדר אבל התיירים או המטיילים הם הבעיה. מדדתי – כל רכב לוקח בערך 7 דקות לתדלוק. פנטסטי. בתחנה שני עובדים ורק 2 משאבות מופעלות מתוך 6 הקיימות.

P1070840

סופו של יום הגענו למרכז העיר ויידמה (Viedma) השוכנת על שפת ה Rio Negro – נהר גדול התוחם מצפון את פאטגוניה. בתמקמנו במלו "אוסטרל" מול פסלה של "אוויטה" הלא היא אווה פרון האהודה כאן מאוד.

P1070843 P1070847

הרכיבה נעשית יותר ירוקה, יותר חמה אבל גם הרוח נעלמה כאשר התרחקנו כ 200 ק"מ מצפון לRio Negro. בהחלט אני יכול לציין כי הרוח זהו עניין פאטאגוני פנימי שאין כל אפשרות להתחכם לו, לעקוף אותו או להימנע ממנו אלא רק אם מקבלים החלטה לרכב בלילה וזו כמובן החלטה לא נבונה כאשר מדובר בדו"ג וברוכב לא מקומי. כל שנותר הוא לחוות אותה לאורך כמה אלפי ק"מ, בירידה דרומה וגם בטיפוס צפונה ולזמזם או לצעוק בקסדה את "זמר נודד" של נעמי שמר, זה עוזר, מעדות אישית.

P1070849

עברנו ב Tres Arroyos, עיר שקטה עם מרכז נאה, בניינים ישנים בסגנון מעט ברוקי, כמו צרפתי, לא מוקד תיירות או עיר תעשיה. מקום שחיים בו אנשים כמו רוב המקומות בעולם אך עבורי זו היתה חניה נעימה של לילה לפני הרכיבה של היום האחרון לעבר Bs. As. כמו שכאן נוהגים לקרוא לבואנוס איירס.

P1070857

P1070851

קורבנות תאונות דרכים מונצחים על הכביש עם כוכב מחומש צהוב ושם הקורבן בצידם

לאחר כ 3,600 ק"מ ו 8 ימי רכיבה הגענו לבואנוס איירס. בשכונת פלורידה השקטה במזרח העיר קיים מוסד מוכר לאופנוענים רבים המגיעים מכל העולם לבואנוס איירס בדרכם אל או מאושוואיה ואתרים אחרים – "דאקאר מוטוס". מנהלים אותו זוג יהודי חביב ביותר – חביאר ואישתו סנדרה. חביאר מכונאי במקצועו ועיסוקו מבצע טיפולים ותיקונים מכל הסוגים, החלפה של צמיגים לכל דורש ואילו סנדרה מטפלת באחזקת ההוסטל הקטן בו משתכנים הרוכבים לכמה לילות וכן מתמחית בהובלת אופנועים מכאן לכל חלקי העולם. חויאר כבר ארחו כאן לפני את יוני בן שלום ואת אדם שני כאשר עברו כאן. כמובן שמצויה כאן, בראשם ועל קירות ה'אואזיס הדו"ג' שהם מנהלים כמות עצומה של אינפורמציה מכל סוג הדרושה לרוכבים במסעותיהם בדרום אמריקה. התמקמנו על מיטות ספרטניות, קומותיים, נקים כאן בית למשך כמה ימים עד שנסיים טיפולים לאופנועים, נחליף צמיגים ונשוטט מעט בעיר שיש לה לא מעט מה להציע לתייר.

P1070863 P1070920 P1070865

ראשית דבר, הגמל דורש את שלו. לאחר יותר מ 13,000 ק"מ בדרכי האבק של פאטגוניה וארץ האש מאז הטיפול האחרון ולאור העובדה כי ה'קשיש' כבר חצה את קו ה 180,000 ק"מ ביקש מסג' הגון והחלפת נוזלים בכל איבריו. בקשתו היא פקודה עבורי. רכבנו יחד לעבר אחד מכמה המוסכים המורשים המטפלים באופנועים בוואריים בבירת הטנגו. קיבלו אותנו יפה. בדלפק חייך אלי Grande ששהה בישראל במשך 4 שנים בזכות שליחות של אביו אשר שימש כמזכיר ראשון בשגרירות ארגנטינה בתל אביב בין השנים 1990 – 1994. הבטיחו לנו אופנוע מטופל למחרת בשעת צהריים.

P1070869

ניצלתי את אחר הצהריים לסיור יחד עם וינסנט מדרום אפריקה אשר שוהה יחד איתנו כאן בהוסטל של חביאר וסנדרה.

P1070867

לקחנו רכבת למרכז העיר – מרחק של כ 15 ק"מ. התחושה המיידית עם ההגעה למרכז העיר כי זהו מקום בסדר גודל עולמי – זוהי עיר-עולם במונחים גיאוגרפיים. זוהי העיר הרביעית בגודלה בעולם. הכל גדול מאוד, התנועה של העוברים והשבים אל תחנת הרכבת וממנה עצומה. הרחובות רחבים מאוד ובקירבה לתחנה נמצאת השדירה הרחבה ביותר בדרום אמריקה – שדירת ה 9 ביולי, הוא יום העצמאות הארגנטינאי. אורך השדירה כ ק"מ אחד ובה 11 נתיבי תנועה לכל כיוון. במרכזה האובליסק המפורסם של בואנוס איירס. ביקרנו, לפני כל דבר, בבית העלמין "ריקולטה" בו טמונה "אוויטה" – אווה פרון שנפטרה בגיל 33 ממחלת הסרטן. אישתו של חואן פירון בתקופת כהונתו הראשונה כנשיא ארגנטינה. "אוויטה" זכתה לאהדת ההמונים בארגנטינה וקברה עד היום משמש כמוקד עליה לרגל. גם אנחנו ביקרנו. המשכנו לשוטט ברחובות העמוסים לעייפה בנחילי אדם אינסופיים וחלפנו על פני משמר הכבוד הקבוע באנדרטה לחללי "המלווינס/פולקלנד".

P1070874 P1070877 P1070879 P1070885 P1070902 P1070903 P1070905 P1070918

בשעה היעודה למחרת היום חיכה לי הגמל הקשיש מחייך כולו מנוזלים רעננים בגופו ופילטרים חדשים בפתחיו השונים ושוב עבר את בדיקת המחשב ללא כל כשל וכל תקלה אחרת לא נמצאה בו. ניצלתי את שארית היום לאירגון הציוד כולו מחדש, דבר בהגיע הזמן לעשותו.

אני עסוק במחשבות על ההמשך – אפשרויות ההטסה מכאן מאוד נוחות ולא יקרות הן לאוסטרליה והן לדרום אפריקה וכמובן גם לארה"ב או אירופה. הכל פתוח ואפשרי. מחכה לי גיחה ארוכה לאורגוואי וברזיל ובמהלכה אחליט על כיוון.

איתנו בהוסטל נימצאים ג'ורג' משוויץ המטייל בעולם והגיע לכאן מאלסקה על אדוונצ'ר ואיתו ייאצק מקרקוב שבפולין גם הוא עורך מסע חובק יבשות. יושבים ומדברים עד מחצית הלילה כאשר נושא השיחה הכמעט יחיד הוא אופנוענות, מסלולים לרכיבה, מסלולי אקסטרים ופינות "קצה" וכמה שאפשר יותר. אני בעיקר מקשיב בקטעים הללו ושוב ושוב מתחדדת בי ההכרה כי אני 'תייר על אופנוע' ובהחלט לא "אופנוען" כמשמעו.

בואנוס איירס עיר ענקית, כך הבנו היטב, דייב, וינסנט ואני ממרומי האוטובוס הצהוב שלקח אותנו לסיבוב של תיירים ברחבי העיר במשך כ 3 שעות. גם מרכז העיר לא אפשרי להליכה יותר מכמה בלוקים בשל הממדים העצומים של העיר. עברנו את רוב שכיות התיירות הפופולריות – האובליסק, פרח הטיטניום, הפארקים המלאים במשפחות הנהנות מהם, מרכזי השלטון והמונומנטים למיניהם ועוד. קינחנו לעת ערב בפלאזה של שכונת סאן טלמו עם צפיה בטנגו נעים לעין.

P1070931 P1070934 P1070940 P1070962 P1070966 P1070974 P1070981 P1070985 P1070998 P1080006 P1080011 P1080014 P1080015 P1080018 P1080047 P1080050 P1080057

IMGP8134

לרקוד כזה טנגו לא בטוח שאצליח אבל אולי אנסה כוחי בנגינה באוקרינה

הביקור המעניין וה"צבעוני" ביותר שערכתי בבואנוס איירס היה דווקא בשכונת בוקה, שכונה המסווגת במדריכים השונים כמקום מעט מסוכן להסתובב בו. השכונה בה שוכן המגרש הביתי של קבוצת בוקה ג'וניורס בה שיחק גם מרדונה האגדי ובה נמצא קובץ של בנינים ישנים הצבועים כולם בצבעים עליזים, ביניהם בתי קפה, גלריות, מזכרות לתיירים, שווקים ניידים של סופשבוע וכמובן ריקודי טנגו ברחוב. בדרך חלפתי על פני תחנת כיבוי האש הראשונה של ארגנטינה ובה רכבי כיבוי מסוף המאה ה 19. בוקה היא הנאה לעין ולנפש.

P1080081 P1080084 P1080087 P1080088מראדונה היה כאן לפני
P1080090 P1080095 P1080099 P1080100 P1080103 P1080108 P1080110 P1080118

גשר "הנשים" של קלטראווה – בהשראת ריקוד הטנגו, על פי דבריו

P1080111

משפחה של 'דרי רחוב' שרועים על מדשאה בלב בואנוס איירס ביום חם ולח של קיץ

בפוסט הבא אמשיך לרכב מבואנוס איירס החמה אל ריו דה ז'נירו הלוהטת וגם לגמל יתחיל להיות 'קשה' במקצת.

"ארץ האש" – "סוף העולם" אך המסע נמשך

יצאנו מפוארטו נאטאלס לאחר 4 לילות במקום בארוח מפנק למדי של תרזה ורוג'רס, דייג בעברו והיום נגר לעת מצוא. לירידה לעבר קו המים ומשם מזרחה היתה תחושה כבדה של פרידה. פרידה שנוספה להרבה פרידות אחרות שכבר עברתי במסע. כמה מהר מלון דרכים ללילה, שניים או שלושה, הופך לנקודה אשר לעזיבתה יש ניחוח של פרידה. כביש אספלט רהוט הוביל אותנו לעבר צומת מצפון לפונטו ארנאס. בשני צידי הכביש חוות חקלאיות ענקיות לגידול בקר, בעיקר כבשים מאוד צימריות וגדולות למראה. חוות כאלו נמצאות בכל פטגוניה בצד הארגנטינאי והצ'ילאני גם כן. הן המקור לבשר המשובח שאנחנו אוכלים כל ערב במסעדה אחרת.

P1070350 P1070352 P1070355 P1070357

לאורך הדרך הופיעו קטעים מיוערים באופן דליל, העצים סובלים ממזיק כלשהו האוכל את עלוותם ומייבשם. תנועה מאוד ערה של אוטובוסים, משאיות, כלי רכב קטנים ולא מעט זוגות אופניים העידה על פעילות מאוד עירנית של תיירים, סחורות וגם מקומיים. בעברי חלמתי על מסעות אופניים חובקי עולם וכעת קשה לי להבין את הרוכבים המתענים על הכבישים האין סופיים, בדרכי החצץ – על אחת כמה וכמה וברוח הקרה שלא מפסיקה כאן אלא בשעות הלילה המאוחרות. לאור השעה המוקדמת יחסית החלטנו להמשיך לעבר נקודת החציה של מיצרי מגלאן. המיצר אשר רוחבו בנקודה הצרה שלו מגיע ל 2 ק"מ קרוי על שמו של מגלה נתיבי הים חובקי עולם – פרננדו מגלאן אשר "גילה" את המעבר המוגן מסערות הים הדרומי כבר לפני כ 600 שנה. המעבר במיצרים המפותלים מאוד מסוכן לאניות מפרש ולא פחות, כנראה, לאניות קיטור. 2 כאלו, אשר הובילו תה מסין לאנגליה, כמובן, ראינו מוטלות אלי חוף, מחלידות ונראות כמו לוויתן ענק שרק עצמותיו החלודות ושרשרות העוגן הכבדות שרדו עד היום. את כל השאר הים לקח כבר מזמן. מיצר מגלאן שימש כמעבר היחיד בין האטלנטי לפסיפיק עד אשר נפתחה תעלת פנמה לפני 100 שנים.

P1070359 P1070360 P1070371 P1070378

לנגד עינינו השמחות נגלה השלט הענק המפנה אותנו ל Tierra Del Fuego, הלא היא "ארץ האש", אליה אנחנו דוהרים כבר חודשים. עוד כ 16 ק"מ והגענו למעבורת Patagonia החוצה את המיצר בן 4 הק"מ תוך 30 דקות קרות. שימחה גדולה, צילומים והתחלנו רוכבים על אדמת "ארץ האש". לאחר כ 50 ק"מ 'נגמר הכביש' בשלט כתום, מאיר עיניים, ש"אנו אוהבים כל כך" והחל ה"ריפיו" העמוס במשאיות (גם הן מתהפכות על הדרך הזו), לאורך של יותר מ 100 ק"מ, לא קשה מדי אך ארוך מאוד. הערב היורד מצא אותנו עוצרים ללילה בסן סבסטיאן, נקודת הגבול הצ'ילאנית לעבר ארגנטינה, לעבר ה"זיג" החמישי שלנו בין שתי המדינות.

P1070384 P1070385 P1070389 P1070392 P1070394 P1070395 P1070396 P1070398 P1070400

המעבר עם בוקר מצ'ילה לארגנטינה היה מהיר יחסית תודות לשעה המוקדמת של יום א' בה עברנו. לאחר המעבר הופיע שילוט המרחק הראשון – 290 ק"מ לאושוואיה, מרגש. מייד לאחר המעבר הופיע שלט הטוען: "המלווינס הם של ארגנטינה" – כלומר איי פולקלנד – אלו שבהם הובסה ארגנטינה בקיץ 1982 ע"י בעלת הבית אנגליה ובראשה אז מרגרט טאצ'ר ("גברת הברזל") – שייכים לארגנטינה, כך לפי טענתם. הרוח הפאטגונית הלכה והתחזקה לעוצמות אותן לא הכרנו עד היום והתנחשלה בעשביה האדמדמה כמו רוח על גלי הים, מראה נפלא.

P1070408 P1070410 P1070417 P1070419 P1070411 P1070412 P1070413

לאחר כ 80 ק"מ נכנסנו לצורך תדלוק אל ריו גרנדה וקיבלה את פנינו עיר ממושטרת ומסוידת – עיר מאוד צבאית למראה, הכיכרות נוסח באר שבע של טרנר – בכל כיכר מטוס וביניהם המיראז "שלנו" ועליו סימני הטבעה של משחתת בריטית מהקרב על הפולקלנד/המלווינס.

P1070423 P1070424

המשכנו דרומה ברוח צד מאוד חזקה ועצרנו בטולוהין בה קיים "מוסד" מבוסס – מאפיה נפלאה (La Union) עם כל סוגי המאפים האפשריים, מלוחים כמתוקים. על בטן מלאה וחמימה טיפסנו את מעבר "גריבלדי" בנוף כמו אלפיני וגלשנו לעבר אושוואיה. (Ushuaia) עיר נמל ובסיס ליציאה לאנטארטיקה, לארכיפלג הנפלא של כף הורן ולתעלת ביגל.

P1070425 P1070426 P1070429 P1070430 P1070432

לא התעכבנו בעיר אלא המשכנו מערבה כדי להשלים בפעם אחת את הנסיעה לעבר "סוף הדרך". חלפנו על פני אלפי המכולות של נמל אושוואיה ויצאנו מזרחה לעבר הפארק הלאומי של טיירה דל פואגו – בהייאה לאפאטיה (Bahia Lapataia). מחיר שערורייתי שילמנו בכניסה – קרוב ל 30 דולר, אבל אין ברירה אם רוצים להגיע לשלט המפורסם שכמוהו לא רבים בעולם. דרך עפר במצב טוב לאורך כ 12 ק"מ הובילה אותנו עד לקצה כביש 3 הארגנטינאי ושם ערכנו מס' צילומים למזכרת מרגשת מהמקום. השלט מורה על מרחק של 17,848 ק"מ מאלסקה, כלומר מהקצה הצפוני בו ביקרתי. עבורי המרחק היה 31,000 ק"מ במשך כ 5 חודשים, ביום ה 282 למסע. רגע מרגש עבור דייב ועבורי. חגגנו על כמה פיסות גדולות של שוקולד אותן קניתי עוד בדרך, במאפיה של טולוהין. "מור החמור" הגיע לנקודה משמעותית במסעו סביב העולם.

P1070442 P1070446 P1070448

חזרנו לאושוואיה ולא היה קל למצוא מקום ללילה מאחר והעיר מלאה במטיילים בעונה העמוסה ביותר של השנה – סופו של חיפוש התמקמנו במלון Rio Ona, מקום מטופח במרכז התוסס והמאוד פעיל של אושוואיה. העיר עצמה מבוססת על מרכז, תיירותי בעיקרו, הבנוי על ה'שתי וערב' המסורתי והאופייני לכל כך הרבה מקומות ישוב אחרים כאן בדרום אמריקה. במרכז עצמו ניתן להשיג כל מה שתייר חפץ בו – לינה, מזון, ציוד לכל סוגי ההרפתקאות, מפעילי  תיירות היודעים למכור כל טיול אפשרי מהפלגה של שעתיים בתעלת ביגל ועד למסע של שבועיים לאנטארטיקה, איי ג'ורג'יה הדרומית ופולקלנד במחיר של 10,000$. אפילו ספר מצאתי כאן שיוריד ממני את הזקן אותו הבטחתי לטפח עד אושוואיה בלבד. העיר מעורסלת בין הרים מחודדי פסגות עטורי שלג וקרחונים. כיוון שכבר היגעתי 'עד הלום' אקח אחד מהסיורים היוצאים לתעלת ביגל לצפות במקצת מבעלי החיים הימיים האופיניים לאזור ולשוט באותם מים בהם שייטה ה"ביגל" במסעה השני במימי הדרום בפיקודו של קפטן פיצרוי ועל סיפונה צעיר סקרן בשם צ'ארלס דארווין שהצטרף במימון עצמי להפלגה.

P1070466 P1070468

P1070453 P1070458 P1070467 P1070469 P1070473 P1070483P1070475

כאשר יצאנו עם בוקר אל המים המריא מעלינו מטוס נוסעים סילוני בשריקה חרישית ואני חשבתי כי חלפו פחות מ 200 שנים מאז שקפטן פיצרוי ניווט את ה"ביגל" ומיפה מים אלו ודבר לא היה כאן מסביב והיום מטוסי סילון מובילים תיירים מכל העולם לחזות ביפי האזור וקאטאמראנים משייטים מאי לאי במהירות ובבטיחות עם תיירים המשקשקים במצלמות דיגטאליות המצוידות במכשירי GPS. רגע קטן אחד בהיסטוריה האנושית ואיזה קפיצה נחשונית לבני האדם אשר לעיתים בטיפשותם ועיוורונם כי רב בוחרים להתנגח על השאלה למי שייכים איי פולקלנד/המלווינאס.

P1070490

P1070497 P1070498 P1070715 P1070502

בוקר קריר למדי קיבל את פנינו בתעלת ביגל על סיפונה של ANA B. שטנו לעבר אי סלעי קטן ממדים ועליו מאות קורמורנים ולהקה גדולה מאוד של אריות ים – הזכרים גדולי ממדים והנקבות קטנות וחלקות עור. קורמורנים ואחרים התעופפו לצד הספינה והיו מהירים ממנה בקלות רבה כאשר הם חולפים ס"מ ספורים מעל למים בשורות ובבודדים גם כן.

P1070608 P1070543 P1070588

המשכנו בשייט לעבר מגדלור הניצב על צוק סלע במרכז התעלה – מגדלור אשר נקרא Fin Del Mondo בדיוק כמו שקוראת לעצמה העיר אושוויה. לא חשוב מי צודק ב"ויכוח"  חסר החשיבות הזה, המגדלור אכן מיוחד בצורתו ובמיקומו ומהווה אטרקציה למבקרים בתעלת ביגל.

P1070501 P1070515 P1070519 P1070521 P1070529 P1070532 P1070565 P1070575 P1070577

המשך השייט מזרחה לעבר הכניסה האטלנטית לתעלה אשר אורכה כ 240 ק"מ ורוחבה בנקודה הצרה כ 5 ק"מ, גילה לנו כי קיים ישוב נוסף דרומה לאושוואיה – פוארטו ויליאמס (Puerto Williams) השוכן בצד הצ'יליאני של התעלה ומספר תושביו כ 2,000.

P1070595

ההבדל בינו לבין אושוואיה הוא בכך כי לישוב זו ניתן להגיע רק בשייט ולא כמו לאושוויאה – בנסיעה/רכיבה/דיווש. אושוואיה נחשבת לעיר הדrומית בעולם אך בפוארטו ויליאמס הקטנה ממנה נמצא בית הדואר הדרומי בעולם, כך כל ישוב מקבל את ייחודו ו"בא שלום על ארץ האש". המשך השייט מזרחה הביא אותנו לאי קטן שכל חופיו וסלעיו וגם אזורי הצמחיה שבו מלאים באלפי "פינגווין מגלאני" קטן המידות, אחד מ 17 מיני פינגוונים המצויים בעולם אשר תפוצתם היא אך ורק בחצי הכדור הדרומי – דרום אמריקה, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה וחלקים מאנטארטיקה. התבוננו בהם מקרוב, אך ממרום הסיפון במשך דקות ארוכות.

P1070620 P1070621 P1070628 P1070641 P1070646 P1070663

IMGP7815

לאחר שהורדנו מספר נוסעים במקום הישוב הנחשב ל'ראשון' בארץ האש חזרנו בשייט מהיר לנקודת היציאה, באושוואיה. מעל גבי הספינה שיגרתי גלויות לבני משפחתי האהובים בארץ ורכשתי עותק נוסף לספר שכבר נמצא בידי אך בהוצאה אחרת – South של ארנסט שקלטון (Shakelton) אותו קפטן שלא הצליח להשיג ולו אחד מיעדיו לכיבוש הקוטב הדרומי אך רשם פרק של גבורה, מנהיגות ותושיה שאין כמותם בדפי ההיסטוריה. לא ארבה לספר עליו כאן אך כל המתעניין יכול למצוא אין ספור מאמרים על האיש ועלילות גבורתו שאין להם אח ורע.

P1070700 P1070730

הרכישה של הספר South היתה נחמה פורתא לעובדה כי לא הגשמתי את רצוני להגיע לאיי South Georgia, אותם איים עליהם התרחשה הדרמה האחרונה של שאקלטון בניסיונו ההרואי להציל את אנשיו הממתינים לו ב Elephant Island באנטארטיקה. לא היה בנמצא שייט לשם במועד שהתאים לי וממילא מחירי השייט לשם הם כמעט כמחירו של רכב חדש, הסתפקתי בעותק של ספרו.

מחשבות ותחושות חלפו בי עת עמדתי בקצה החרטום, היבטתי מטה אל רגלי הניצבות בקצה החרטום של ANA B המפלח את המים ומתחתי מתנחשלים מימי הים הכחול-אפרפר של תעלת ביגל. הנה, לאחר כל כך הרבה שנים מאז בלעתי בשקיקה את הסיפורים על מגלי עולם, ספרי המתנות ל'בר מיצווה של פעם' ואני כאן, משייט במים עליהם קראתי ופינטזתי כל כך הרבה שנים. תחושה עמוקה של אושר חלפה בי באותו רגע קצר שהבליח בתודעה. ניסיתי להיאחז ברגע ובתחושה שחלפה בי עוד שניות ארוכות. אך ללא הועיל. כנראה שהרגעים המאוד מאושרים מציצים לזמן קצר מאוד ורק רישומם נשאר מעט יותר בזיכרון. זה היה בהחלט רגע מיוחד מאוד עבורי, עבור ה'אישי' שלי. לא אשכח את הרגע הנפלא הזה. לרגע חזרתי לאותו הילד שמנסה לקרוא עוד ועוד על סיפורי מגלן, דרייק, וסקו דה גמה, מרקו פולו, קולומבוס ואחרים. אבא ואמא מכבים לי את האור בחדר "כי מחר בית ספר" אבל אני ממשיך לקרוא בעזרת האור המגיע מהפרוזדור המוליך לחדרי. היום אני כאן עם המשקע שנצרב בי מאז, מאותם הספרים שקראתי כמעט בחשיכה, הייתי אז מרותק לסיפורים. היום, מרותק לנופים, אני מגשים חלומות ילדות רחוקים מאוד שלא כבו ולא דעכו עם השנים. הייתי חייב את זה לעצמי.

IMGP7769P1070707

מכאן מתחילה הדרך הארוכה מאוד, גם היא מסע בפני עצמו, חזרה הביתה.

לעבר פאטגוניה הדרומית והקרה

P1070077עזבנו את אל צ'לטן מזרחה ודרומה ובמשך כ 100 ק"מ עדיין נשקף במראות גוש הגרניט הענק של פיצרוי (3400 מ') ולצידו 'מחטי Cerro Torre הנמוכים ממנו ב 300 מ'. כאילו לא מתירים לנו באמת לעזוב את המקום המופלא הזה. בהחלט הייתי נשאר כאן כמה חודשים כדי למצות האזור נשגב הנוף הזה. אלא שהדרך קוראת לי והמטרה הפעם היא אחרת. כביש אספלט מגוהץ הוביל אותנו לעבר Lago Argentina והעיר אל קלפטה (El Calafate), 'עיר הבסיס' ליציאה לעבר קרחון הפריטו מורנו ("הקרחון הנשבר"). העיר הקטנה 'מפוצצת' במטיילים מכל העולם ובכל הגילאים, המלונות וההוסטלים מלאים לחלוטין והמסחר בחנויות עירני בהתאם. שלטים בכל השפות, כולל בעיברית בלא מעט מקומות ובעיקר באתרי הלינה למיניהם. מצאנו אתר קמפינג בכניסה לחלק ההומה של העיר ושם התמקמנו ללילה.

P1070078 P1070079 P1070080 P1070083

רכיבת בוקר זריזה מערבה הביאה אותנו לעבר "הקרחון הנשבר" – פריטו מורנו. הקרחון הגולש מפארק הקרחונים של האנדים לעבר לאגו ארגנטינה עם מי הטורקיז שלו. דמי כניסה גבוהים יחסית אך התמורה אדירה. קרחון ענק ברוחב של כ 5 ק"מ ובגובה של 60 מ' מעל מי האגם. פני הקרחון מלאי סדקים עמוקים (קרבסים) ומראהו מסמא את העיניים בגווני לבן, תכלכל, טורקיז וכל מה שביניהם. נפלא. כל כמה דקות נשמע קול נפץ עז באויר, כמו יריית רובה או תותח קל – עוד פיסה של קרח בגודל של מכונית או משאית לפעמים ניתקת מהקרחון וצונחת אל המים שלמטה. זמן הנפילה ממרומי הקרחון הוא כזה המאפשר להדליק מצלמה ולהנציח המראה המדהים של הצניחה וההתנפצות אל המים. חזיתי בכמה כאלו מרהיבים ולאחר כשעתיים של סנוורין עזבתי את פלא הטבע הזה שמושך מאות אלפים, אם לא יותר, כל שנה לכאן. האתר מאוד מושקע, מסלולי הליכה נוחים מאוד מאפשרים לצפות בקרחון מנקודות רבות ועומס המבקרים לא ממש מורגש. בין המבקרים כרגיל מאות צעירים מישראל. אטרקציה תיירותית לחלוטין אבל "שווה" מאוד.

P1070140

P1070086 P1070092 P1070098 P1070099 P1070102 P1070121 P1070126 P1070129

P1070151

אני בדרך לפארק "טורס דל פאיינה" בהתרגשות גדולה. לאחר מעט אי תאום בין ארבעתנו החלטתי לצאת לבד דרומה לעבר Esperantza, עיירה על הדרך בין אל קאלאפטה לבין פוארטו נאטאלס, 'עיר הבסיס' של פארק "טורס דל פאיינה". הדבר החשוב וכמעט היחיד שיש בה – תחנת דלק. צמוד לתחנה מלון דרכים, תחנת עזרה ראשונה ומסעדה. כל הפעילות כאן סובבת סביב האוטובוסים ושאר כלי הרכב הנעים בין Rio Gallegos, Puerto Natales ו El Calafate וזו תנועה לא מעטה כי שלוש נקודות אלו הן נקודות היציאה לפארקים הנפלאים של פטגוניה ול"ארץ האש"(Tierra Del Fuego).

P1070152 P1070156 P1070158 P1070163

————————————————————————————————-

היציאה לבד לעבר הישימון הפטגוני מבלי לדעת היכן 3 חברי מהימים האחרונים הבליטה לי בפעם הראשונה במסע את תחושת הבדידות המוכפלת לנוכח הנוף הגדול והריק מסביב. ערבה מכוסה בשיחים כדוריים נמוכים בצבעי צהוב וחום לכל עבר. נוף סחוף רוח וקר שמבהיר לך כי אתה כאן לבד, רק אתה והגבעות הערבתיות מסביב ומעליך שמיים ענקיים המתחילים להתכסות במה שנראה כענני גשם קרוב. לפתע כל מה שרציתי הוא להגיע למלון מוגן ולאכול ארוחה חמה. כמה שמחתי כאשר הגעתי לאספרנצה וראיתי כי דייב כבר נמצא כאן, אני לא לבד.

תחושת הלבד בישימון התחזקה לנוכח העובדה כי אני מחוסר אוהל אלא רק שק שינה להתחפר בו. במצב "מזג אוירי" שק השינה לבדו לא יעזור כל כך. עברה בי תחושה של חשוף ולא מוגן. מוזר כמה הבדל יכולה לעשות יריעת בד דקה של אוהל.

P1070159

————————————————————————————————-

בשעת בוקר מוקדמת הופיעו פדרו וחקוב. הם יצאו כבר ב 5 בבוקר מאל קלפטה כדי לפגוש אותנו באספרנצה, אותה קבענו מראש כנק' מפגש בין כולנו. האספלט הרטוב באזור החניה של המלון/מסעדה/תחנת דלק העיד כי מזג האויר השתנה מבהיר לגשום וכי חזית קרה ורטובה נכנסה לאזור. לאחר דיון ביננו החלטנו להתקדם לעבר פוארטו נטלס. רכיבה לא ארוכה אך רטובה וקרה, אם כי באופן נסבל.

P1070166 P1070168 P1070171

————————————————————————————————-

ארוע מאוד ישראלי בבית הקפה המקומי – אני שומע עיברית בשולחן של שני זוגות בגילי פחות או יותר אבל עם קצת מבטא. מאיפה? מישראל עונים לי. "במקור מארגנטינה?" הם – "לא, אורגוואי", "מכירים את משפחת טינסקי? "כמובן" הם עונים לי – "מריו, כמו אח שלי" אומר אחד מהם. כך 3 שאלות ל 4 זרים ב'סוף העולם שמאלה' ואתה מגלה קשר משותף, מדהים. תוך דקה מריו טינסקי שהוא קרוב משפחה שלי ב'נייד' של "כמו אח" שלו ואנחנו משוחחים. עולם קטן מאוד.

————————————————————————————————-

 יום ראשון של גשם עבורי מאז קולומביה. עברנו דרך ריו טורביו – עיירת כורים אפורה ובה מפעלים גדולים לעיבוד מוצרי הכריה השונים.

P1070177

לאחר ה"זיג" רביעי מארגנטינה לצ'ילה. מעבר שלא לקח יותר מדקות ספורות בכל צד באופן יעיל ומהיר הגענו לפוארטו נאטאלס. נאטאלס ממוקמת לחוף מפרץ מעט פיורדי של הפסיפיק וממנה ניתן להגיע בשייט עד לנקודה הצפונית של הקרטרה אסטרל – פוארטה מונט. נאטאלס היא עיר נעימה למדי למראה ולשיטוט. מבנה עיריה חדשני ויפה, כיכר ומדרכות מטופחים למדי, טיילת העוברת תהליך של מתיחת פנים, ערוב של מיבנים ישנים וחדשים, עשרות מסעדות עם בשר ודגה משובחים, עשרות חנויות המכוונות לקהל התרמילאים וחובבי ההרפתקאות ועל ידן סוכניות רבות שיתפרו לכל דורש טיול רכוב, מושט או מוסק לכל פינה באזור יפה נוף הזה.

P1070178 P1070183 P1070185 P1070187 P1070191 P1070230 P1070217

יצאנו בערב יחד לארוחה אחרונה ביחד. פדרו וחקוב ממהרים להגיע לאושוואיה כדי להחזיר את האופנועים השכורים תוך יומיים. דייב ואני נישאר כאן עד לשינוי חיובי במזג האויר הרוחני והרטוב לעיתים  שהמתקמם באזור לימים הקרובים. ההמתנה הזו היא לטובה ה"טורס דל פאיינה" – אחד העוגנים החשובים שקבעתי לעצמי למסע.

הארוחה או יש לומר ה'כירה' עברה עלינו בבשרים מכל הסוגים ומשקאות חריפים מכל הסוגים, צחוקים ללא סוף ולאחר חצות התגלגלנו שיכורים לחלוטין למעונותינו המצויים משני צידי הרחוב. ערב שלא ישכח.

P1070202 P1070195

————————————————————————————————-

לפני כ 37 שנים יצאתי ל"מסע" הראשון שלי בחו"ל. לקחתי מסלול של ה"חברה הגיאוגרפית" ליוון ועשיתי אותו ב"מו רגלי" ובסיוע תחבורה ציבורית. הוספתי לתוכנית של "החברה" ביקור באיסטנבול. במהלך המסע ניפגשתי עם כמה מטיילים צעירים כמוני מגרמניה. הקשבתי לסיפורים שלהם על פוארטו נטאלס ופונטה ארנס בעיניים בורקות ואוזנים זקופות. אמרתי לעצמי אז "אלו נשמעים לי כמקומות מעולם אחר, כמעט מ"ארץ האגדה". לא האמנתי שיבוא היום.

————————————————————————————————-

בבוקר קריר ומעט רטוב נפרדנו משני חברינו ל 9 הימים האחרונים, זוג ה'מחיקנוס' בהתרגשות רבה. לא בטוח שנראה אותם שוב והימים בהם רכבנו יחד ותמכנו אחד את השני בדרכי החצץ האינסופיות, צחקנו יחד, תדלקנו את עצמנו ואת האופנועים יחד, הרמנו יחד אופנוע שכשל, גררנו אחד את השני כאשר היה צורך בכך – אלו ימים שלא ישכחו, ימים של אחוות רוכבים  – רגע לפני לא הכרנו אחד את השני ולפתע דרכינו הצטלבו על ה"אסטרל" וכל השאר נשאר עמוק בלבבות ובזכרונות. אני כבר מתגעגע אליהם.

P1070201

יום התארגנות ומנוחה עובר עלינו כאן בפוארטו נאטאלס. בחרנו לנוח ולהתארגן, כי אני לוחץ להמתין למזג אויר טוב יותר כדי לצפות בנפלאות הפארק הנמצא כ 100 ק"מ צפונה לנו וגם כדי להתארגן מחדש. החשיבות של ימי הפסקה, התארגנות ומנוחה מאוד גבוהה במסע ארוך כמו שאני נמצא בו. יש השפעה מצטברת של עייפות נפשית וגופנית, פריטים מסוימים משנים מיקום בין הארגזים וזהו המתכון הבטוח לאבדן או שיכחה. השיגרה והקביעות של ארגון הציוד חיוניים. אני יודע למצוא פריטים מסוימים כמו פנס או אולר, תרופה או חולצה חמה גם בחושך מוחלט כי כל דבר חוזר למקומו המקורי ואם לא, מזמזת לי ה'חריגה' בראש לאורך עשרות ק"מ עד שאני מחליט לעצור ולהחזיר פריט למקומו. כך גם לגבי סדר הפריטים בכיסים. בכל זאת עם הזמן מצטברות חריגות מעין אלו וימי ההפסקה מנוצלים להחזיר הציוד לסדר המקורי, לעשות כביסה לפריטי לבוש אשר בשימוש תכוף, להשלמת פרקי בלוג, לארגון אלפי התמונות המצטברות במצלמה ובמחשב ועוד.

————————————————————————————————-

אולי זה המקום להרחיב מעט על שיגרת החיים שלי בכמעט 10 החודשים שחלפו מאז יצאתי למסע. סדר הפעולות מהרגע שאני מגיע ל"חניון הלילה" היומי קבוע. התיק האדום בו פריטי הלבוש יורד מגב הגמל יחד עם תיק המיכל, נעליי הליכה נוחות מארגז ימין ומחשב מהארגז האחורי. לאחר מכן מפעיל "ספוט" לשידור מיקום. מייד עם הכניסה לקמפינג/הוסטל אני בודק מה הסיסמא לאינטרנט ומתקין אותה בטלפון הנייד. בחדר אני מפעיל מחשב ורושם מיקום ומד אוץ באקסל. לאחר שאלו בוצעו אפשר להתקלח ולחפש מקום לארוחת ערב. לפני השינה מעדכן בלוג וציר הרכיבה אותו ביצעתי היום. עם בוקר לאחר השכמה ב 0700 נכנס לבגדי הרכיבה כפעולה ראשונה ורק לאחר מכן אוסף את 'הפזורה' האישית אל תוך התיקים המקוריים. יוצא עם הכל לאופנוע לקשירה והידוק של כל מה שהשתחרר ביום אמש. בדיקת צמיגים, מתגים וברגים…לפעמים, התקנת יעד הנסיעה היומי על ה"גארמין", ארוחת בוקר ויציאה לדרך. אני יודע כי המשפטים האחרונים נשמעים כמו …'התעוררתי, ציחצחתי שיניים, אכלתי ו…הלכתי לבית הספר'. אלא שלסדר הקבוע של הפעולות יש חשיבות כה גדולה בעיני עד כי סדר פעולות אקראי ומשתנה עלול להוביל  ל'תקלה' לא קטנה. רק מי שהתנסה בסוג כזה של מסע יכול להבין ואולי הטיפ שלי כאן ימנע צרות קטנות כגדולות מאלו שיחליטו להגשים החלום במועד מאוחר יותר. הטיפ הזה נכון גם ליציאה של חודש לאירופה.

————————————————————————————————-

ההשקעה של יומיים המתנה למזג אויר טוב יותר הסתברה כמוצלחת. עטופים בשכבות מחממות, שלא כהרגלנו עד כה, יצאנו, דייב ואני, ב 7 בבוקר צפונה לעבר פארק "טורס דל פאיינה"  (Torres del Paine) – משאת נפשי מזה יותר משני עשורים. השארנו חלק מן הציוד בהוסטל אליו נחזור הערב ויצאנו קלים יותר מכרגיל. לאחר כ 80 ק"מ אספלט החל ה'ריפיו' – דרך מצעים וחצץ שכבר התרגלנו אליה ולא מעוררת בנו רתיעה או התרגשות. כבר מרחוק נשקפו לנו מגדלי הגרניט המפורסמים שלהם חיכיתי זמן רב ומעלינו שייט קונדור – בהחלט מתאים להשלמת האוירה המיוחדת. ה Torres הלכו וגבהו לנגד עיננו ככל שהתקרבנו אליהם.

P1070231 P1070239 P1070242 P1070247 P1070254 P1070256 P1070268 P1070271 P1070289

עוד לפני הכניסה לפארק פנינו לעבר מפל המים היפה של נהר ה Paine ממנו נשקפים המגדלים באופן מרשים. פנינו לעבר הכניסה, שילמנו את דמי הכניסה בסך של כמעט 40 דולר והמשכנו אל תוך הפארק. מצב אחזקת הדרכים בפארק ראוי לשיפור משמעותי, דרך חצצית מפותלת במצב גרוע, העולה וצונחת בין האגמים הרבים כאשר עשרות אוטובוסים דוהרים בה הרבה מעל למותר שהוא 50 קמ"ש בלבד והאבק בהתאם. מצב המקנה תחושה מאוד לא נעימה ובנוסף לדרך הגרועה רוח מערבית קרה וחזקה שרק הולכת ומתחזקת עם התקדמות היום. לאחר כ 30 ק"מ כאלו בתוך הפארק ולאחר ששכיות החמדה העיקריות הונצחו במצלמותינו עצרנו לארוחת צהריים מול ה Cuernos ("הקרנות"). שתקנו מול הנוף של קירות הגרניט הזקופים במשך זמן ארוך.

P1070299 P1070300 P1070302 P1070309 P1070321 P1070325 P1070337

בשעת צהרים מתקדמת שמנו פעמינו חזרה לפוארטו נאטאלס ברוח צד חזקה אך אפשרית לרכיבה. עשינו סיבוב של כ 300 ק"מ לפארק וחזרה ומתוכם כ 130 ק"מ של חצץ, אבק ורוח. הפיתוי היה רב להמשיך לטייל בפארק אך כמו במספר פעמים קודמות החלטתי שלא למתוח את "חבל המזל" יותר מדי ולאחר שחזינו בפלאים הגדולים של המקום כל שרציתי הוא לחזור לנאטאלס.

P1070307

אנחנו יוצאים ל'הסתערות' האחרונה – אל עבר "ארץ האש" – Tierra Del Fuego.

על ה"קווארנטה" דרומה לעבר נפלאות פאטגוניה

P1060707

P1060708

לאחר פרידה חמה מהזוג המארח בטי ואלי (אליזבת ואלפונסו) היציאה מפוטואלפו היתה קרירה ומוקדמת, תחת שמיים כחולים ביום המי יודע כמה כבר, ברצף נפלא. דרך יפיפיה חצתה, על גבי גשרים, נהרות גועשים ורצה לאורך אגמים שרוח הבוקר עדיין לא הסעירה את פניהם. נהר פוטאלפו עצמו הוא אחד מהנרות הראפטינג המובילים בעולם וזה יכול להסביר את מספר המטיילים מישראל הגדול שפגשתי אמש.

P1060710 P1060714 P1060725

לאחר כ 80 ק"מ של דרך מצעים חצצית ומפותלת 'נפלנו' על ה"קאראטרה אסטרל" הרחבה והמעט יותר מהירה לתנועה. הנוף בחלקה הצפוני לא מרשים במיוחד. לאחר עוד כשעה הגענו ללה חונטה ושם התרעננו במשקאות קרים, הדבקה של סטיקר ה"מועדון" על יד הסטיקרים של יוני מ 2009 ושוב לדרך על קטע מהיר למדי של אותה דרך מצעים. לאורכה פוגשים רוכבי אופניים רבים וכמובן כמה רוכבים כמונו בשני הכיוונים.

P1060727 P1060730 P1060731

P1060732 P1060737 P1060741 P1060743

לקראת פויאיפי (Puyuhuapi) פגשנו את פדרו (יהודי) וחקוב (ממוצא ארמני) 2 רוכבים ממכסיקו סיטי על אופנועים שכורים היורדים דרומה כמונו. חברנו לחבורה של 4 ונבלה את הערב והלילה גם כן, בהוסטל של ורוניקה – Aonikenk, יחד. מהם למדתי כי כי ה BMW 800 סובל מלא מעט בעיות מכניות, לטענתם מאחר והמנוע אינו BMW אלא Rotax, תוצרת אוסטרית או שוייצרית או אולי איטלקית….. לא ידעתי. בחצר של ורוניקה כמו בכל האזור כאן מצויים אותם שיחים עם עלי הענק – המקומיים קוראים להם Nalca.

P1060744 P1060746 P1060747 P1060759 P1060761

יצאנו ליום השני על ה"אסטרל" – "הי דרומה", בשעה קרירה ומוקדמת ולאחר כ 20 ק"מ פנינו לעבר "הקרחון התלוי" – קרחון ענק ה'נשפך' בסידרת מפלי ענק אל לגונה, כמה מאות מטרים מתחתיו. מראה מרשים ומפעים של טבע במיטבו.

P1060769 P1060775 P1060778 P1060782 P1060787 P1060799

המשך הדרך דרומה עברה בנוף שהיה כבר סיפור שונה לחלוטין מהנוף המעט משמים של יום קודם. הדרך החצצית התפתלה לאורך עוד כ 40 ק"מ לחופם של אגמים שקטים אשר במימיהם, השקטים עדיין, השתקפו הפסגות המושלגות של האנדים. הדרך עברה על מצוקים מעל לאגם, בין 'עלי הגוליבר' של שיחי ה"נאלקה" משני צידיה. בשלב מסוים הדרך הלכה ונעשתה צרה ופתחה בסידרת פיתולים חדים מאוד וטיפסה כך כמה מאות מטרים. לא הייתי צריך לעשות הרבה – בגמל הבווארי עם מנוע רגוע וחזק מאוד שמר על קו התקדמות נפלא בכל פיתול, לא איים להשתנק, 'גירגר' את הדרך מעלה באופן מופתי, למרות חששותי הלא מודעים, אבל כבר למדתי לסמוך עליו שהוא יעשה את העבודה. רק דבר אחד ביקש – "אנא הפעל צופר לקראת כל סיבוב", שדה ראיה למה שקורה מעבר לפניה לא קיים בכלל וזהו מצב לא נעים "אם אפגוש רכב יורד באתרעה קצרה". כך ביקש ואני ביצעתי. סופו של טיפוס איטי הביא אותנו לנקודת תצפית נפלאה על הפסגות המושלגות מסביב ושיפעת מפלי המים הזורמים מכל מדרון בסביבה.

P1060806

גלשנו בסיפוק מטה ושם חיכה לנו אספלט רהוט לאחר יותר מ 300 ק"מ של דרך מצעים חצצית. עלינו על המסלול השחור בשימחה ודהרנו בנוף "שוויצרי" אבל פראי יותר לעבר קוויקא – "עיר האמצע" של ה"אסטרל" והגדולה במקומות היישוב בפינה נידחת זו של העולם. התחושה היא אכן שאנחנו במקום מאוד מבודד, נידח ורחוק מאוד.

P1060799 IMG_6785 P1060808 P1060809 P1060810 P1060816

בקוויקא (Coyhaique) יצאנו לאכול בכיכר המרכזית לצלילי מוסיקה צ'יליאנית ולמראה רקדנים המפזזים במחול דרום אמריקאי עירני למדי. בערב פגשנו את גבי מקלי"ה יחד עם הניג מגרמניה המבלים כבר יום שני ברציפות כאן מאחר וה BMW 800 GS של הנניג זקוק לאטם ראש מנוע ואין להשיג חלק זה בסנטיאגו. אני מנסה לסייע לו דרך מנהל BMW בארגנטינה, נקווה שאצליח. תקלת דרך מסוג כזה מאוד מעצבנת בגלל הטירחה הכרוכה בפתרונה, הזמן הדרוש לפתרון והרצף של המסע שנקטע לפתע. גבי מפגין נאמנות ראויה לציון לחברו למסע, סה"כ פחות משבוע יחד והוא לא נוטש אלא אם יסתבר כי הנניג צריך להמתין מספר גדול של ימים. כך יפה וראוי לעשות בין חברים לדרך.

אני פוגש כאן ישראלים על כל צעד ושעל, במספרים הולכים וגדלים, בזוגות, בשלשות וגם בהרכבים גדולים יותר. 'עושה טוב על הלב' לפגוש צעירים 'שלנו' עמוסי תרמילים, עצמאיים, שמחים, מסתדרים יפה, בפינה הרחוקה הזו של העולם. חבורה נפלאה של נוער אחרי צבא.

השכמה מוקדמת לאחר שהחלטנו לוותר על הרכיבה לאורך אגם חנראל קאררה/לאגו בואנוס איירס, דהרנו בבוקר קר וכחול בנוף ירוק נפלא לעבר פוארטו איבאנז – נמל המעבורות החוצות את האגם לעבר צ'ילה צ'יקו.

P1060820 P1060821

מעלינו נשקפו ה'חודים' המזנקים לשמיים של "סרו קסטיליו" – הר מרשים ביותר המתנשא מעל כל דבר אחר סביבו ונשקף גם מהאגם למרחקים של עשרות ק"מ. הצלחנו להשתרבב בין כלי הרכב שכבר עלו על המעבורת וכך הורשינו להפליג בשעה 10 בבוקר למרות שהגענו ממש ברגע האחרון וללא הזמנת מקום מראש כפי שנכון היה לעשות במחשבה תחילה.

P1060830

P1060862 P1060848 IMG_6793 P1060840

הפלגה של שעתיים העבירה אותנו לצידו הדרומי של האגם השני בגודלו בדרום אמריקה לאחר לאגו טיטי-קאקה. הפסקה קלה בצ'ילה צ'יקו להתארגנות ויצאנו לעבר ה"זיג" השלישי שלנו לעבר ארגנטינה. מעבר מאוד מהיר בשני הצדדים ודהרנו על אספלט משובח לעבר פריטו מורנו.

P1060866 P1060874

תדלוק, כמו שנכון לעשות כאן, נדרש בכל תחנה שיש בה דלק למרות שתידלקנו רק 60 ק"מ קודם לכן. וידאנו שהמיכלים הרזרביים גם הם מלאים וגם כלי המים ויצאנו לעבר "לה קווארנטה" או "רוטה קווארנטה" – "דרך 40" המיתולוגית ה'רצה' דרומה לאורך הרי האנדים לעבר פטגוניה ונפלאות ארגנטינה וצ'ילה שבדרום הרחוק.

P1060878 P1060884

עשרות ק"מ של דרכים סלולות ומאות ק"מ של דרכי חצץ ומצעים. עבורי מתחיל כאן הקטע האתגרי ביותר בכל המסע שיסתיים באושוואיה. 130 ק"מ מחכים לנו עד באחו קרקולס (Bajo Caracoles) כאשר לא ברור לנו כמה סלול כבר וכמה עדיין לא. 80 הק"מ הראשונים עברו עלינו על אספלט משובח ובנוף "ענק" – שמיים גדולים, נוף שאין לו תחום או סוף, עד האופק, מישורי פאמפאס אדירים, מכוסי שיחים נמוכים עם עדרים מעטים של גואנקו, מעט מאוד עצים וסימני יישוב אין, לכל עבר. נכנסתי לדרך בדריכות מאוד גבוהה הן לקראת הקטעים הלא סלולים אך במיוחד לקראת האיום הגדול ביותר על רוכבי דו"ג למינהו – עם מנוע ובלי מנוע – הרוח המפורסמת שהפילה כבר רבים לפני אל השוליים במשבים פתאומיים. במקרה הטוב המפגש עם הרוח הסתיים בהרמת האופנוע שפשוט נזרק מהדרך לשול הימני או השמאלי, במיקרים לא מעטים אחרים הדבר נגמר בהתרסקות שסיימה עבור כמה את המסע. השלטים המזהירים מפני רוח צד הופיעו אכן לאורך הכביש מדי פעם אך רוח עדיין אין, לשביעות רצוננו.

P1060879

לאחר כ 80 ק"מ הופיעו "העבודות על הכביש" לאורך כ 20 ק"מ שזרקו אותנו לסידרה אין סופית של דרכי עפר לא מסומנות ומעברים חוליים אל הכביש הנסלל וממנו החוצה שוב אל דרכי העפר. באחד מהמעברים הללו האופנוע טיפס על סוללת עפר תחוח בצד הכביש הנסלל ונאלצתי להרימו בסיוע של פדרו שהזדרז לחלץ אותי.

P1060886

נזק כמובן לא נגרם, לא לי ולא לגמל הנאמן ולאחר עוד כמה ק"מ של כביש הגענו לבאחו קרקולס, עיירת רפאים מהסוג של "קפה בגדד", מאוד מזכיר את התחנות הקטנות לאורך ה"דאלטון" של אלסקה –  תחנת דלק, מוטל, כמה מיבנים, פנצ'ריה ומסעדה. על חלונות המקום מדבקות מכל העולם של אופנוענים שחלפו כאן לפנינו. מקום שכנראה איש לא מדלג עליו בדרך דרומה. ארוחת ערב דשנה ומיטה ללילה סיימו יום ראשון של רכיבה בפטגוניה, רכיבה בחבל ארץ רחוק, נידח ומלא ביופי מאוד מיוחד בזכות ההקפים הבלתי נתפסים של הנוף.

P1060887 P1060890 P1060891 P1060896

—————————————————————————–

לבד – אני חש כי קיים הבדל גדול בין מצב קבוצתי לבין רכיבה לבד. ה"לבד" מאפשר לך לחוות דברים, נופים, אתרים באופן שונה. אתה מול בחירותיך, אתה מול מה שמושך את תשומת הלב שלך, בקצב שלך. רכיבה בקבוצה מרכזת תשומת הלב בקבוצה, בשמירה על ה'ביחד', בהיצמדות ללוח הזמנים הקבוצתי. עבורי יש בכך הבדל ניכר.

—————————————————————————–

מכיוון שלא היה דלק, כמובן, בבאחו קראקולס החלטנו לעצור למחרת בגוברנדור גרגורס וכך לחלק המרחק לטרס לאגוס לשניים. לקראת הצומת לפניה לעבר יעד התידלוק שלנו 'לעסנו' משהו 'על הדרך', כל אחד ממה שהיה לו  והחלטנו ל'קחת הסיכון' ולצאת לטרס לאגוס על בסיס המיכלים הרזרביים שכל אחד מאיתנו נשא עימו. מהרגע שפנינו דרומה התבשרנו על סוף האספלט בשלט מאיר עיניים ומעתה רכבנו על חצץ במשך 200 ק"מ מתישים ומפרכים. דרך שלא נראה שיהיה לה סוף. מזג האויר היה מצוין, רוח קלה ביותר נשבה בניצב לנו, עדרים קטנים של גואנקו חצו את הדרך ודילגו בקלות מעל לגדרות התוחמות את הדרך, שמיים כחולים וגדולים עם ענני נוצה שריחפו מעל ראשינו וממערב נשקפו אלינו הפסגות המושלגות של האנדים. מראה שמרומם את הלב והנשמה.

775119_500625933312799_1145364103_o

P1060908

P1060912 IMG_6838 P1060916 P1060917 IMG_6851 P1060920 P1060928 774932_500895089952550_2057294506_o 774319_500896313285761_29517827_o P1060930 P1060932 IMG_6921 IMG_6926 P1060926

בתמונה האחרונה קבוצה "כולה ישראלית" על הדרך מאל צ'אלטן ל"קארטרה"

באמצע הדרך עזרתי להרים את האופנוע של דייב שהתהפך על תלולית חצץ בניסיון לעבור מתלם קוליס אחד לשני, נזק לא נגרם ל'גמל' שלו וגם לא לרוכבו, לשימחתי. נעצרנו בדרך כדי לרוקן למיכלים את הדלק הרזרבי שהיה איתנו. לקראת השעה 6 לפנות ערב נחתנו על אספלט שוב בסמוך לטרס לאגוס (Tres Lagos), חייכנו בשימחה וטפחנו בסיפוק אחד על כתפי השני ומיהרנו לחפש דלק. אין בנמצא – רק סולר. מצאנו אדם שמוכר בנזין במיכלים ב'נוסח אוזבקיסטאן', מחיר קצת גבוה אך בהחלט יספיק לנו כדי להגיע לאל צ'אלטן, שם נמצא דלק בוודאות. איזה יום!!

P1060939

————————————————————————————————-

"ריפיו" (Ripio) – איזו מילת קסם!! כך קוראים כאן לדרך עפר/חצץ/Gravel מהודקת לפעמים ולעיתים מעצבנת ולא מהודקת. 200 ק"מ של "ריפיו" עברנו אתמול. 200 ק"מ שנראה היה כאילו הם לנצח. על דרכים אלו הריכוז ברכיבה מאוד גבוה. חלק מהרכיבה נעשה בעמידה בעיקר בפניות, בקטעי קישור חוליים ובמצב בו צריך לעבור בין תלם אחד לשני כי התנועה לדו"ג אפשרית רק בתלמים של כלי הרכב שעברו כאן קודם. ידיים וכתפיים משוחררות. כל מעבר כזה מחייב חציה מאוד זהירה של תלולית חצצית שלא תמיד מסתיים עם "2 גלגלים על הקרקע". בעת הרכיבה על "ריפיו" המבט חייב להיות לנקודה הכי רחוקה בה עדיין נראה סימן של תלם, למרות הנטיה הטיבעית להשפיל המבט לעבר החצץ מאיים. רק כך ניתן להבטיח התקדמות במהירות סבירה, כזו שמבטיחה יציבות לרוכב ול"גמל" וממילא מבטיחה את שלומם. כל העיסוק הזה ב"ריפיו" מחייב הרבה מאוד דריכות ןלכן הרכיבה על הדרכים האלו דורש הפסקות להתאוששות מדי פעם. סיומו של היום מצא אותי בתשישות גבוהה. כך לפחות עבורי. השורה התחתונה כאן היא החשובה – סיימת בשלום ועם "2 גלגלים על הקרקע" – הצלחת. אחרת, נכשלת. כדי להצליח נדרשת סבלנות, התמדה וריכוז. ארבעתנו, למרות נפילה פה ושם, הצלחנו.

IMG_6931

————————————————————————————————-

בוקר נפלא בקמפינג של טרס לאגוס, ארוחת בוקר דשנה שהכנו על הגזיות, החלפה של מנורת אור דרך שניה אצלי במהלך המסע לאחר 45,000 ק"מ מאז הוחלפה קודמתה באלמטי, קזחסטן. ייתכן שהטילטולים על ה"ריפיו" חיסלו אותה.

P1060945 P1060948

בכך הצרות לא נגמרו – ה 800 השכור של חקוב דמם. מצבר מקורי מיולי 2010 סיים את חייו באחת. התארגנו על 3 אופנועים, ה'תקול' יגיע מחר לאחר שיחליף מצבר ואלטרנטור. 30 ק"מ לפני אל צ'אלטן (El Chalten) כאשר כבר הפיצרוי (3400 מ') ועל ידו החודים מרהיבי העין (3100 מ') ושדה הקרחונים האדיר של פארק הקרחונים נשקפו לנגד עיננו המשתאות מהיופי, שבק ה 800, השכור גם כן, של פדרו – כנראה בעיות במערכת הדלק. אנחנו נתקלים ביותר ויותר בעיות מכניות וחשמליות לאופנועי ה 800.

הר הפיצרוי השולט על המרחב של אל צ'אלטן קרוי על שמו של הקפטן השני (הראשון התאבד) של אניית הביגל אשר מיפתה בתחילת המאה ה 19 את נתיבי המים של מימי הדרום הסוערים. קפטן פיצרוי הוא האיש אשר הסתקרן מעבר לנתיבי המים גם ביחס לחי והצומח ולכן גייס מדען צעיר בן 22 – צ'ארלס דארווין למסע השני של הביגל במימי הדרום וכל השאר הוא היסטוריה… אגב, דארווין מימן בעצמו את השתתפותו במסע.

P1060950

למדתי דרך מעניינת לגרירת אופנוע. הנגרר לא נקשר אל הגורר אלא כורך את רצועת הגרירה על רגלית שמאל ומניח רגלו עליה, כך במקרה של מצב מסוכן, רק ירים את כף רגלו והוא משוחרר, מעניין ומקורי

אופנוע אחד הושאר בטרס לאגוס והשני נגרר לאורך כ 30 ק"מ עד לאל צ'אלטן' שם התמקמנו בהוסטל מודרני, Pioneros del Valle ליומיים הקרובים.

P1060963 P1060968 P1060972

פדרו ואני עם נרות של שבת ו"המוציא"

שבת, בשעת בוקר מוקדמת, לפני הזריחה יצאנו, פדרו, חקוב ואנוכי לעבר Laguna Torre – הליכה מתוכננת של 11 ק"מ על שביל מסומן היטב בהפרש גבהים של כ 250 מ'. אויר קריר של שחר קיבל את פנינו מחוץ להוסטל. מצאנו את הכניסה לשביל ופתחנו בהליכה מזורזת לאורכו. עם כל טיפוס נחשפו לעיננו יותר ויותר ה"מגדלים" וסביבתם הקרחונית. הליכת הבוקר באויר הקריר הביאה אותנו לאחר כ 3 שעות של הליכה יחסית מהירה אל הלגונה שמתחת למגדלים. אל הלגונה יורד קרחון ענק שגם הוא נקרא Glacier Torre. המראה הנשגב משתיק את הדיבור ומכסה על המילים. רק המחשבות וההנאה מיפי הבריאה הולמים בין הרקות. מראה שאי אפשר להתעייף או להשתעמם ממנו ובהחלט אחד המראות היותר ניפלאים במסע עד כה. מאצ'ו פיצ'ו של הטבע – אולי, אך בהחלט לא נופל ממנו. כמובן שצריך טיפת מזל להגיע ביום תכול שמיים, בשעת בוקר מוקדמת כאשר השמש מאירה את 'חניתות הגרניט' מהכיוון הנכון ועוד ועוד. הבאנו איתנו כמה 'פרודוקטים' ולחמניות וזה היה הזמן לארוחת בוקר מול הנוף הנפלא.

P1060998 P1070008 P1070030 P1070031 P1070034 P1070042 P1070043 P1070053

יצאנו לדרך חזרה ואז נתקלנו בעשרות מטיילים שיצאו מאוחר יותר ממלונותיהם באל צ'לטן והם מזיעים את דרכם לכיוון הלגונה ממנה יצאנו זה עתה. הדרך חזרה עברה עלינו מהר יותר מאחר והיא יורדת מטה ולאחר מעט יותר משעתיים לגמנו בירה קרה בפאתי אל צ'אלטן, בוקר נפלא.

בעל הבית של האופנועים השכורים וה'שבורים' הגיע לאל צ'אלטן באופן מיוחד ותיקן את שני האופנועים. הוא טוען כי ה 800 הוא אופנוע מצוין למעט כמה תקלות אופיניות כמו אלטרנטור כושל, נזילות שמן מראש המנוע בשל כשל של האטם וכמה בעיות חשמל נוספות. "למעט אלו, אופנוע מצוין"…לך תבין את הבן אדם….P1070064

P1070068

מסנטיאגו לעבר "הדרך הדרומית"

P1060545יצאתי לדרכי דרומה להשלים את הדרך למרכז האורבני של צ'ילה הכולל מספר ערים גדולות – סנטיאגו הבירה, ויניה דל מאר וגם עיר הנמל ואלפאראיסו (Valparaiso). כיוונתי עצמי ל"ואלפו" (הכינוי המקומי של העיר)  שידעה ימים מאוד טובים עד לפתיחת תעלת פנמה לפני 100 שנים. זהו הנמל דרכו עבר רוב הסחר הימי מאסיה לאירופה וההיפך בנתיב של מיצרי מגלן הנמצא בקצה הדרומי של דרום אמריקה, בארץ האש. כאשר נפתחה תעלת פנמה ירדה קרנו של נמל זה וממילא כלכלת P1060547 P1060548העיר הושפעה לרעה. המקום משמש עדיין  כנמל העיקרי של צ'ילה ומדינות נוספות כמו בוליביה וייתכן גם אחרות, לכיוון מזרח. העיר מטפסת בחדות מקו החוף שעיקרו נמל גדול מאוד לעבר הרכסים סביב המפרץ. התלילות האורבנית של ואלפאראיסו הולידה שימוש מאוד נרחב ב'פוניקולרים', כ 6 פועלות כרגע, אותן קרוניות המטפסות ויורדות במדרונות העיר ומקצרות הדרך להולכים ברגל. הוריתי את הגמל להגיע לאכסניה המיועדת לאופנוענים בלבד – Villa Kunterbunt. בעלי המקום, אנזו ומרטינה, מתעקשים לא לסווג ביתם כמלון או הוסטל כדי לא לפתוח אותו לתרמילאים ואחרים. במקום כרגע נמצאים 4 אופנוענים מגרמניה, מאוריציו, אופנוען  מאיטליה וגם דייב מוונקובר, קנדה, אותו פגשתי כבר פעמיים לאורך הדרך יחד עם אולי מגרמניה שכבר שלח את האופנוע שלו באוניה מכאן להמבורג בגרמניה. עם דייב אמשיך כנראה לאושוואיה. הדרך עברה עלי בקלות רבה בכביש מאוד איכותי, משופע בשירותי דרך, מסעדות ותחנות דלק. ברגע P1060553 שעזבתי את לה סרנה תוך כמה ק"מ התחלף נוף האטאקאמה האדמדם שליווה אותי במשך 5 ימים בנוף שהפך בתחילה ל'קקטוסי' ובהמשך יותר ויותר ירוק. בצידי הדרך ניצבו דוכני גבינה ופאפאיה ובהמשך דוכני מתוקים, רובם עשויים מ"דולסה דה לצ'ה" טעימים למדי אך עוד לפני כן עצרתי באחד מדוכני הגבינות ושם עמדו בתור עשרות עוברי דרך מה שהעיד על מקום מוצלח, הצטרפתי לתור והתגמול היה מאוד מוצלח – אמפנדה של גבינה שיצאה מהטיגון ישר לפי.

הכניסה לואלפאראיסו והיתה מאוד דומה בעיני לכניסה לגנואה של איטליה, עיר נמל גדולה, גם היא עיר P1060567 נמל מפוארת בעבר. הפיצוי על המראה העירוני ההולך ומתיישן היה לפגוש את האופנוענים בווילה. ערכתי סיור בעיר יחד עם דייב, אולי ומאוריציו, ירדנו לכיכר סוטומאיר, כיכר הנמל המרכזית של העיר, טיילנו מעט ברחובות הנטושים של סוף השבוע, סעודת צהריים קטנה וחזרנו למנוחה וארוחת ערב על האש עם דרי ה"הוסטל", אופנוענים כולם. רכשתי ממרטינה ואנזו זוג צמיגי היידנאו במחצית המחיר, לא חדשים אך במצב טוב לקראת המשך הדרך דרומה.

P1060554 P1060557 P1060559 P1060564 P1060565 P1060572 P1060575

יצאתי עם דייב לכיוון סנטיאגו בנוף הדומה מאוד לנוף שסביב העיר ונקובר בקנדה. נוף כמעט ישראלי בחמימותו ובירוק המעורב בגבעות הטרשיות התוחמות את העמקים הפוריים והירוקים. זהו איזור בו מגדלים ענבי יין בכרמים גדולים מאוד. הכניסה לסנטיאגו היתה חלקה למדי ותוך כדי החיפוש אחרי מוסך השירות של BMW הגענו לחנות גדולה של צמיגי "מצלר" הידועים. בסמוך מצאנו פנצ'ריה והחלטתי להחליף במקום הצמיגים החדשים שאיתם רכבתי באופן מאוד לא נוח מואלפראיסו לסנטיאגו. לתדהמתי כאשר פורק הצמיד האחורי של מישלן שהיה עדיין במצב טוב יחסית, צמיג אותו רכשתי בבוגוטה שבקולמביה גיליתי כי נעוץ בו מסמר "10" שחדר עמוק פנימה ורק במזל לא נעצרתי בדרך לתיקון פנצ'ר. כנראה כי אלת המזל עדיין מרחפת מעלי. לאחר החלפת הצמיגים מצאנו את מוסך השירות וקבענו עם פאולו מנהל המוסך כי נגיע למחרת בבוקר לבדיקה של המערכות. בצמוד למוסך נמצאת חנות "טוראטק".

P1060578

משם רכבנו לשכונה קרובה בה נמצא בית חב"ד אשר לכתובת שלו, ע"פ עצת אורית, מנהלת סניף "אוצר החייל" בו אני מנהל חשבוני, נשלח כרטיס האשראי החדש שהזמנתי בעקבות האובדן של הכרטיס הקודם בפונו, פרו. פגשנו שם את הרב מנשה פרמן המנהל את המקום. יחד איתו פגשנו את גיל ממושב שריגים, מטייל ישראלי המכיר את ערן שפיצר כמובן. גיל גם הוא ממתין לכרטיס האשראי שלו אך הוא צריך להמתין כשבועיים עד שיקבל את הכרטיס החדש. לא ברור מדוע… שאלתי את הרב מנשה היכן ניתן למצוא מלון באזור ונענינו בהזמנה ללון במקום, בבית חב"ד. נענינו בשמחה להזמנה ויותר מכך הצטרפנו לחגיגת "7 הברכות" לכבוד חתונתם אמש של אריאלה מסנטיאגו לבחיר ליבה יעקב מארה"ב. השידוך נעשה באמצעות בתי חב"ד משני הצדדים. ארוע יפה ושמח ואף הוזמנתי לשאת ברכה לזוג הצעיר על תקן של "פנים חדשות", דבר אותו עשיתי בחפץ לב. יום מפתיע בהחלט שמזכיר את המשפט האלמותי מהסרט "פורסט גאמפ" – "החיים הם כמו קופסה של שוקולד, לעולם לא תדע מה יש בפנים עד שלא תפתח אותה" – כך נראה גם היום שלנו. לא ידענו איך יסתיים היום כשיצאנו לדרך אבל כדי להגיע לסיום המפתיע היה צריך "לפתוח" את היום.

P1060585 P1060589 P1060593

התעוררתי בבית חב"ד לשמים כחולים, התעטפתי בטלית ותפילין והצטרפתי ל"שחרית" יחד עם באי בית הכנסת של חב"ד, חוויה מיוחדת במסע והכל בזכות כרטיס אשראי שאבד. לאחר התפילה יצאנו, דייב ואני למוסך BMW הקרוב – BW Motos, שם עבר הגמל בדיקת מחשב ושוב נמצא ללא דופי, במקום ראינו 3 אדוונצ'רס של כוויתים שגם הם הגיעו כאן לטייל בדרום אמריקה, אותם לא פגשנו. רציתי מאוד לרכוש כפפות חדשות במקום אלו שנגנבו בפונו וממול בסוכנות הונדה מצאתי זוג נחמד שהתאים, התחדשתי. בפעם הראשונה במסע חויבתי על חצי שעת עבודה של מכונאי עבור בדיקת המחשב, נראה מוזר אבל טוב יותר לגלות כי אין כל תקלה והגמל רשאי להמשיך דרכו דרומה בביטחה.

P1060581 P1060582

יצאנו די במהרה מסטיאגו לאחר שהחלטנו לוותר על מראות מרכז העיר לאחר שלא מצאתי כל תימוכין להשערה כי ייתכן והמרכז מעניין ושונה מעשרות מרכזים עירוניים אחרים. אני מוצא מקום לציין כי בפעם הראשונה מאז שהתחלתי המסע בארמיקה הלטינית התנועה לא עמוסה מדי, הנהגים מאוד אדיבים ומאפשרים תיקון טעות ניווט שלנו פה ושם, תרבות הכביש הצ'יליאנית מתבררת כשונה מאחיותיה הלטיניות ו"ידידותית למשתמש". די מהר מצאנו עצמנו לאורך שורה ארוכה של עמקים ירוקי כרמים ומטעי נשירים למיניהם.

כביש לא מעניין במיוחד, כביש מס' 5 שהוא ההמשך של ה"פאן אמריקנה" המוכר לי כבר אלפי ק"מ. פעם כשהייתי צעיר מאוד דפדפתי בעניין רב באטלסים חלמתי כי יום יגיע ואסע על הכביש הזה, מעולם לא עלה על דעתי כי אעשה זאת רכוב על אופנוע.

P1060614

לאחר לא הרבה יותר מ 200 ק"מ החלטנו לעצור בעיר קטנה על הדרך – Curica. המיוחד בעיר הזו היא כיכר "הפלזה דה ארמס" המאוד ציורית ומלאה בעצי ענק, אכן מקום נעים ויפה ביותר. התמקמנו בהוסטל Oregon עם חניה סגורה בחצר וחיבור טוב לרשת.

P1060598 P1060599 P1060601 P1060603 P1060596 P1060597

אלו וגם..אלו מראות קוריקה. הכתובת: הנאציזם והציונות הם "אויבי האנושות"

————————————————————————————————-

הדרך מתקדמת לי מהר מדי, אני מתחיל לקלוט כי אני כבר מדרום לסנטיאגו והנה "עוד רגע" בלבד ואני מגיע לחלק היותר יפה נוף של המסע. כל הר או קניון, נהר או קרחון על פניו אחלוף זו תהיה הפעם הראשונה ואולי גם האחרונה שאראה אותו. לפתע כל שאני רוצה הוא להאיט מעט ולספוג אל תוכי את החוויה הגדולה שמחכה לי ככל שאדרים. עוד אראה איך אתמודד עם התחושות הללו.

————————————————————————————————-

היום פגשתי את גבי פלקסר מקיבוץ קלי"ה שעל שפת ים המלח. גבי יליד ארגנטינה מטייל בכל יבשת P1060622אמריקה מאלסקה ועד אושוויה, נוצר ביננו קשר בסיועו העקשן של יוני בן שלום ולבסוף נפגשנו ב Temuco רגע לפני שדרכינו מתפצלות – הוא דרומה לתחילת ה"קרטרה אסטרל" ואני גם כן לאותה דרך אך בסיבוב דרך ברילוצ'ה. הדרך היומית בת כמעט 500 הק"מ עברה על דייב ועלי בבוקר קריר בינות לכרמי יין, מטעי נשירים, יקבים ומפעלי אריזה של פרי ובנקודה מסוימת הכל נעלם והעיבוד החקלאי פינה מקומו ליערות של אקליפטוס, אורן ואחרים.

P1060609 P1060612 P1060621

עצרנו אחר הצהריים ב Temuco עיר רגילה לחלוטין, לא מוקד תיירות בולט אלא רק צומת דרכים וטרמינל תחבורתי גדול לדרום צ'ילה. שוב ושוב, החיים כאן דומים מאוד לכל עיר אחרת בצפון אמריקה. דייב הקנדי חזר ואמר לי היום מספר פעמים כמה האזור הזה מזכיר לו את קנדה, ביתו. הרכיבה דרומה והשינוי בשעות האור היומיות ותנאי מזג האויר הם תמונת ראי מדויקת לנסיעה צפונה בחצי הכדור הצפוני.

רכיבה קצרה – מעט מעל 100 ק"מ, עזבנו את הפאו אמריקנה באופן סופי והגענו אל Pucon, עיירת P1060631 P1060625בסיס להרפתקאות בפתח אזור האגמים והרי הגעש. מעליה מתנשא הר הגעש Villarrica, וולקאנו פעיל ומעשן, "יום כן ויום לא – היום לא…". העיירה משמשת כבסיס יציאה לטיולי אתגר לכל הסביבה וכמובן מלאה במטיילים, ביניהם גם בנינו היקרים המסתובבים עם חולצות "גיבעתי – צוות אורמה" ואחרות. מהרגע שעברתי את העיר Villarrica ונגלה לפני האגם הראשון עם הר הגעש המושלג מעליו הבנתי כי מעתה הנוף עומד להשתנות לחלוטין. מעתה רוכבים לאט, סופגים, נושמים, רושמים, עוצרים להביט, לצלם ולהנות – כך עד אושוואיה. כאן המקום להצטייד בביטוח חובה לארגנטינה – אני אדרש להציגו במעבר הגבול, כך אומרים לי – כ 50 דולר עלותו. דייב הקנדי יידרש לשלם בנוסף 75$ – דמי כניסה לארגנטינה כצעד גומלין לצעד שנקטו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה כלפי אזרחי ארגנטינה, צ'ילה ומכסיקו. לכך ייקרא "הדדיות" ביחסים… וחזרה אלי… אני קצר רוח לקראת הפרק המסכם של המסע בדרום אמריקה.

עם בוקר יצאנו במעלה הדרך לעבר מעבר הגבול לארגנטינה Mamuil Malal, חלפנו על פני עשרות רוכבי אופניים המטפסים את הדרך ויורדים במהירות מטה לפוקון. לאחר כ 40 ק"מ הדרך הפכה לדרך חצצית, מפותלת ומאובקת מאוד לנוכח היובש בן כמה ימים שעוטף את האזור כולו. מסביב עצי Monkey Puzzel מחודדי עלים (העץ הלאומי של צ'ילה) ומעלינו מתנשאת הפיסגה המושלגת של Lanin הנמצא על הגבול ממש. מאז אלסקה זהו המפגש הראשון שלי עם דרך עפר למעט הרכיבה המאוד קלה בקניון דל פאטו. דרכים רבות כאלה עוד מצפות לי. המעבר היה מהיר יחסית בצד הצ'יליאני ואיטי יותר בצד הארגנטינאי אך מאוד מסודר בשני הצדדים.

P1060625 P1060634 P1060637 P1060638 P1060640 P1060642 P1060646

איש המכס הארגנטינאי הבחין שאני נושא בקבוק מים חצי מלא בלבד ורץ למלא אותו במים טריים מהמטבח של צוות המעבר, איש חביב ומחווה מרגש. ירדנו אל תוך ארגנטינה בעוד כ 10 ק"מ חצציים ולאחר מכן כביש איכותי הנע בסיבובים רכים ונעימים עם תוואי השטח ולאורך נהר. עצרנו בעיירה הראשונה שנקרתה על דרכנו וחגגנו יחד את הכניסה לארגנטינה בסטייק משובח, כך צריך.

P1060654 P1060647 P1060652

החלטנו לרדת לאורך "דרך 7 האגמים" לעבר ברילוצ'ה ובשעת אח"צ מוקדמת יחסית פנינו לקמפינג בכניסה ל San Martin de Los Andes, למרות שאוהל כבר אין, השינה בשק שינה תחת שמיים נקיים מענן תהיה כנראה לא רעה בכלל.

P1060657

כאשר ישנים בחוץ ההשכמה תמיד מוקדמת מאוד. יצאנו מוקדם ועצרנו ב'קפסיטו' היחיד שהיה פתוח. מקום מצליח, בבעלותו של איש חרוץ הפותח את העסק כשהעיירה כולה עדיין התוך השמיכות. לאחר קפה משובח ומעורר יצאנו אל Routa de 7 Lagos, "דרך שבעת האגמים" – דרך יפת נוף המתפתלת דרומה לעבר בארילוצ'ה, העיר הגדולה בארץ האגמים הארגנטינאית. השעה המוקדמת של היום היתה קרירה למדי אך בשעות אלו הדרך ריקה והנוף כולו של העובר בדרך, לבד. רגעי הלבד הללו לא ארכו יותר מדי עד שהדרך התמלאה בנופשי סופ"ש של שיא העונה כאן. שמיים כחולים ואגמים כחולי וירוקי מראה, אחד אחר השני. אפילו קטע חצצי של כ 25 ק"מ לא העיב על יופיה של הדרך. עוצרים לצלם ונקשרות שיחות עם המצלמים האחרים המתרשמים מהרוכבים עם המראה "הקרבי". המצלמות מופנות אלינו תוך שאלה עדינה אם אפשר לצלם את האופנוע ואפילו איתנו יחד. חיוכים, תיקתוקים וממשיכים בדרך. אנו פונים לעבר בארילוצ'ה, עיר מאובקת ולא מושכת במיוחד על אף העובדה כי היא שוכנת על חוף אגם מרהיב, מוקף בפסגות משוננות, חלקן עדיין מושלג. ללא שהות חלפנו ברחובותיה והשתחררנו שוב אל הטבע בדרך ל El Bolson ללילה נוסף בשקי השינה אך כל השאר נמצא כאן, מקלחת, חיבור טוב מאוד לרשת ואפילו כמה ישראלים צעירים, כמעט כמו בכל מקום, יותר ויותר.

P1060665 P1060669 P1060671 P1060674 P1060677 P1060655

הדרך מ El Bolson עברה עלינו די במהירות, על Routa 40 המיתולוגית, דרומה לעבר Esquel בתוך "ארץ גדולה", שמיים רחבים וכחולים והפאמפאס פורח בצהוב עד האופק. שלטי אזהרה מפני רוח צד חזקה קיבלו את פנינו עם הכניסה לפאמפאס אך רוח – עדיין אין, לשמחתנו. הדרך עצמה דלילה בכלי רכב אך כאשר הגענו לאסקוול וביקשנו לתדלק נקלענו לתור של 45 דקות. התופעה הזו של תור לדלק חוזרת על עצמה כמעט בכל תחנת דלק עד כה בארגנטינה, לא ברור לי למה, אולי מפאת ריבוי התיירים בתקופה זו של השנה.

P1060688 P1060690

המשכנו מאסקוול לעבר Trevelin עיירה שנוסדה על ידי נווד וולשי לפני כמאה שנים. מאחר והשעה היתה עדיין מוקדמת החלטנו לחצות הגבול לצ'ילה (ה"זיג" השני ב"זיגזג" צ'ילה – ארגנטינה). דרך עפר חצצית של 35 ק"מ בנוף נפלא של הרי גרניט כהים עם כתמי שלג עליהם, נחלי מים נקיים חוצים את דרכנו מתחת לגשרונים ולאורך הדרך אגמים יפי מראה.

P1060692 P1060694 P1060696 P1060693 P1060697 P1060701 P1060702

בדרך פגשנו כמה רוכבי אופניים עמוסים לעייפה. הם לא מתלוננים על הדרך החצצית, לנו בטח אין סיבה לכך עם מנועי 100 כ"ס שלנו. מעבר הגבול בשני הצדדים שקט, תיירים בודדים, רוב ישראלי לעוברים כאן – 5 צעירים שהגיעו מהקאראטרה אסטראל בדרכם לארגנטינה בטרמפים. עם המעבר לצ'ילה חיכה לנו קטע מפתיע של אספלט רהוט עד Futaleufu (פוטאלאאופו), עיירת ספר צ'יליאנית בה מצאנו פוסאדה נחמדה ללילה הקרוב לפני הירידה ל"דרך הדרומית" – Carretera Austral

P1060704

שנה חדשה במדבר אטקמה

P1060332אריקה, צ'ילה. יצאנו ארבעתנו, אליסיה, סרפינה ארן ואנוכי לקזינו הקרוב כדי להחליף כסף, לאכול ובעיקר להחליף חויות ורשמים,כל אחד במסעו הוא.

היום האחרון לשנת 2012 עבר עלינו באריקה. אליסיה עזבה בבוקר ואנחנו יצאנו להחלפת ה'סולס' האחרונים שנשארו לנו בארנקינו מפרו ל'פסוס' צ'יליאניים, קניתי כפפות במקום אלו שנגנבו לי וקנינו מצרכים לארוחת החג. בשר טוב על האש, בקבוק ייןP1060336 P1060339 P1060387 צ'יליאני, קצת ירקות ובערב עם השקיעה חגגנו על ארוחה כדת וכדין לכבוד סיום השנה. את השנה החדשה קיבלנו יחד עם קהילת אריקה על החוף במופע זיקוקי דינור מרהיב ועשיר, אלפי איש צבאו על קו החוף לכל אורכו עם שולחנות עמוסים בבקבוקי שמפניה וצלחות של 12 או 10 ענבים כל אחת אותם בולעים במהירות עם הספירה לאחור לחצות. הקהל עצמו תרם לאוירה במיני פירוטכניקות משלהם בקנה מידה אישי אך רועש למדי. כאן בצ'ילה ניתן להבחין כי חלוקת העושר והרווחה הרבה יותר שיוויונית מאשר במדינות דרום אמריקה שחוויתי עד כה. יש משפחות עתירות אמצעים, יש משפחות עם מכוניות ה"סובארו והמזדה" ויש גם בלי מכוניות אך אין עוני מרוד ומושך עיניים, לפחות לא בגלוי. נראה כי ההשתכרות מעבודה מאפשרות קיום נאות לאלו המשתכרים מעבודה ונותרים בידיהם אמצעים להתלבש כהלכה, לאכול בריא ולהחזיק מכונית משפחתית סבירה.

הבוקר הראשון של 2013 עבר עלינו בעצלתיים, מוכי היין והשמפניה של אמש. יצאנו לדרך עם כוונות מצומצמות להגיע עד Pica אך הדרך המדברית יפת הנוף איפשרה התקדמות מאוד מהירה בין הרי סלע P1060407 P1060408 P1060409וחול עצומים בגודלם. הדרך טיפסה לגובה של 1,000 מ' מפני הים ונעה בתוך מדבר מוחלט. לא עץ ולא שיח. לא סימן של מים או יישוב. כמה תחנות ביקורת של מכס ועל ידן קיוסק המרויח מאלו הנעצרים לביקורת. מעבר לכך דבר לא. כל 150 ק"מ ממוקם יישוב עירוני, בדרך כלל על החוף ולא על כביש מס' 5 הנע במקביל ובמרחק 20 עד 40 ק"מ מן החוף הפסיפי. רוח הצד המנשבת מן האוקינוס הולכת ומתגברת לקראת שעות אח"צ ומגיעה לעוצמות המטלטלות את האופנוע יחד איתי, רוח יבשה, חולית  אך קרירה, זו אולי הנחמה שבעניין. לאחר ארוחת צהריים באחד מה"קפה בגדד" שעל הדרך פנינו מזרחה והפעם ה"מפוח הפסיפי" דחף אותנו מהגב, איזו הקלה. טיפסנו לעבר קלמה (Calama) עיר המתפרנסת בעיקר מכריית אוצרות טבע המצויים בשפע באזור הזה, אזור שנכבש ע"י צ'ילה מבוליביה בסוף המאה ה 19 בדיוק מהסיבה הזו של אוצרות הטבע. העיר כולה מלאה חפירות ענק של כרייה מצידה המערבי. כ 20 ק"מ לפני העיר נגמר הדלק במיכל של ארן על ה KLR. רוח הצד הקשה והטיפוס הלא צפוי כילו את הדלק במיכל ורק רוכב אופנוע (כמובן) מקומי איפשר לנו לשאוב מעט דלק ממיכלו כי גם אני וגם סרפינה, אישתו של ארן, עמדנו על הקצה. הגענו לקלמה ועצרנו במלון היחיד שהופיע בג'י פי אס – סונסטה. ביקשו רק 325$ ללילה. חיפשנו וחיפשנו ומלון עם חניה אין. פנינו לקמפינג מקומי ואני עם שק שינה בלבד השתרעתי תחת שמי האטאקאמה זרועי הכוכבים בלי חשש שמא ירד גשם דווקא הלילה.

ארן וסראפינה מתכוונים להגיע לארגנטינה מכאן. סן פדרו דה אטקאמה על הדרך אז למה שלא נצא יחד שוב. רכיבה של שעה והגענו לעיירה מוזרה למדי. כולה תיירים ושרותי תיירות. מהרגע שנכנסים P1060413 P1060422 P1060423 P1060435 P1060440 P1060454 P1060464 P1060468לעיירה הכביש האיכותי הופך לרחובות עפר החוצים את העיירה הקטנה בשתי וערב מאובק למדי. ייתכן כי פרנסי המקום סוברים כי כך יישמר אופיה האותנטי של עיירתם. מסן פדרו יצאנו לעבר המלחה המקומית – סאלאר דה אטאקאמה, שמה. מלחה גדולה למדי השמורה היטב על ידי פקחים מקומיים, משולטת ומוסברת, בלגונות מקננים עופות פלמינגו צ'יליאניים ואחרים והמראה המשתקף בלגונה יפה למדי. משטחי המלח לבנים ורחבים והמראה בהחלט מיוחד על רקע שורת הרי הגעש המצויים ממזרח ומהווים את רכס הגבול בין צ'ילה לארגנטינה. לאחר סיור של כמה שעות חזרנו לסן פדרו לגלידה מרעננת, תדלוק ופרידה מרגשת לאחר כמעט שבוע ביחד בעקבות פגישה מיקרית למדי על הדרך מקוסקו לפונו.

—————————————————————————-

שוב לבד, בפעם המי יודע כמה במסע הזה. היה לי נפלא להיות ביחד עם הזוג הנחמד מסן פרנסיסקו, סראפינה וארן. התחושה המיידית לאחר שנפרדנו ויצאתי לדרך, שוב לבד היתה מאוד נעימה. אני שוב אדון לעצמי בקביעת הקצב, ההפסקות, מקומות הלינה ועוד. האחריות רק עלי והתלונות רק אלי. תחושת הביטחון בדרך, באופנוע עליו אני רוכב, בהחלטות שאני מקבל מאוד גבוהה והמצב הזה מאוד נוח לי. אני יודע כי אני משלם מחיר על ה"לבד", יש מקומות שאולי לא אחווה ולא אראה כי לא ארכב לשם לבד אך לעומת זאת לא אוותר על עצמאותי ועל חופש הבחירה שלי.

—————————————————————————–

חזרתי לקלמה, נאבק ברוח המערבית המטלטלת והמאוד יבשה, הגעתי לפאתי העיר, עצרתי לכריך וקפה ופניתי לקמפינג של אמש. לשם כבר הגיעו 3 רוכבים מגרמניה עם עוד בחורה כמורכבת. הם הלכו P1060470לשטוף את האופנועים מהמלח של הסאלאר הבוליביאני וקרסטן הקימה עבורם את האוהלים. שיחה טובה וארוכה לתוך הלילה יחד עם כולם על חויות מהדרכים. כל כך טוב לפגוש רוכבים אחרים ולהחליף חוויות וגם מידע.

הבוקר החל מעט בעצלתיים עבור כולנו אך אט אט הועמסה ארוחת בוקר עשירה על השולחן והוזמנתי לחלוק אותה יחד איתם. לקראת צהריים, כמעט, יצאתי מהמקום ובתחנת הדלק פגשתי את מרקו שהגיע מסן פאולו בברזיל על BMW 1600, רכבנו יחד עד ליציאה מקלמה והוא נפרד ממני, הרוכב לאט מדי עבורו , בנפנוף ונעלם באופק, חייכתי לעצמי. המשכתי בקצב הנוח שלי ולאורך כ 150 ק"מ עברתי אזור P1060472 שהוא למעשה מפעל כריה אחד ענק ללא שום היבט סביבתי. המדבר כולו 'הפוך' וערום בערימות ענק של חומר שנחפר, חלק מן החפירות נטוש וחלק פעיל ומשאיות ענק הנראות כמו נמלים מטפסות על הרי הענק החפורים ומורידות חומר לעבר הכביש. אבק באויר, יחד עם רוח ואני מחפש את סימון חוג הגדי שצריך להיות, לפי חישובי, על הדרך. שאלה קטנה לבחור נחמד הבהירה לי שהסימן נעקר בעקבות סלילת הכביש מחדש ולעומת זאת יש סימול מאוד בולט על כביש מס' 1, הוא כביש החוף. פניתי לשם ואכן לאחר כ 45 ק"מ מצאתי את האתר המאוד בולט ודי חדש, נחנך ב 2002 ומציין את מיקום "חוג הגדי", המקום הדרומי ביותר בו צל השמש אנכי לחלוטין (זנית) בתאריך 22 לדצמבר, הלא הוא קו רוחב 23.5° דרום. כלומר בתאריך זה, בצהרי היום, אם נחזיק מקל ניצב לקרקע, לא יטיל צל. המקביל של קו זה בחצי הכדור הצפוני הוא "חוג הסרטן". מכאן והלאה השמש תטיל צל ההולך ומתארך ככל שארד דרומה.

P1060494

מרחק קטן מציון הדרך החשוב הזה מצויה ה"פורטדה" הלא הוא 'שער העיר' והסמל של אנטופאגאסטה. צוק סלע קשתי המצוי בתוך הים, סמוך לחוף מצפון לעיר. אנטופגאסטה היא עיר נעימת מראה, מודרנית, עטירת חופי רחצה עמוסי שמשיות, מרכזי קניות וכל שאר 'מנעמים אורבניים. התעכבתי קלות במרכז כדי לתדלק את הגמל ואת עצמי והמשכנו לכיוון דרום. יצאנו שוב אל המדבר ודהרנו לעבר Mano del Desierto ("יד המדבר")  אותו פסל סביבתי המציג כף יד ענקית המבצבצת מן המדבר כאומרת שלום לעוברים בדרך. חזרתי מעט צפונה כדי לקחת את הדרך היורדת לעבר טלטל  (Taltal). דרך מידברית ללא עץ וללא שיח. זהו אותו מדבר אטאקאמה, היבש בעולם. מאות שנים לא ירדה כאן טיפת גשם והתוצאה נראית היטב בשטח. הרים, גבעות, מישורים ענקיים ביניהם, כולם בגוונים אדומים, אך באופן שמרגיש מוזר ברגע הראשון, המדבר נהנה מזרימת אויר קרירה המגיעה מן האוקינוס ומתגברת בעיקר בשעות אח"צ – חוקי הבריזה. גוף מים גדול ממדים מייצר זרימת אויר הולכת ומתחזקת לעבר היבשה בשעות היום וההיפך בלילה.

בקטע מסוים ריצפת העמק רחב הידיים בו P1060506רכבתי היתה מכוסה באלפי סלעים שלי נראו כלא שייכים למקום. יותר מאוחר בערב שמעתי הסבר מיוביטה שארחה אותי יחד עם משפחתה בפאפוסו (Paposo) כי מקור האבנים הללו הם מטאוריטים שהתרסקו כאן.

בנקודה מסוימת במהלך הגלישה שלי מהמדבר לעבר האוקינוס חצה האודומטר של הג'י.פי.אס את P1060507הק"מ ה 50,000 למסע. ציון דרך חשוב שני כבר היום לאחר חציית "חוג הגדי". מגיע ל"גמל" שלי הרבה כבוד על האופן המושלם בו ביצע את שנדרש ממנו. הרגשה טובה לשנינו.

ירידה יפת מראה עם השקיעה הביאה אותי לעבר פאפוסו – כפר דייגים לחופו של הפסיפיק.

P1060513

דפקתי על אחת הדלתות וביקשתי מקום ללון ללילה. מייד הוצע לי חדר עם מקלחת, כריך קטן עם קפה ובערב הוזמנתי לארוחת ערב עם יוביטה שהיא בעלת שתי חברות – האחת לכריית נחושת והשניה לאיסוף פלנקטון המשווק ליפן לצורכי רפואה וקוסמטיקה, בעלה איוון, מהנדס מחשבים במקצועו ועיסוקו ובנם גבריאל, תלמיד כיתה ז' בבית ספר בסנטיאגו, עיר

P1060520 P1060523 P1060529מגוריהם הקבועה. משם הם הגיעו לבקר את אמה של יוביטה החיה כאן בפאפוסו. אכלנו דג טעים משלל הדיג המקומי בכפר ואני סיפרתי על המסע. בכך הגיע לסיומו יום נפלא בו חזרתי לרכב לבד ונהניתי מכל רגע.

P1060533

P1060535

יצאתי מפאפוסו דרומה עם בוקר. רכבתי לאורך החוף עתיר סלעים כהים למדי, משוננים אליהם מתנפצים גלי האוקינוס ועליהם שוכנים אלפי שקנאים, קורמורנים ואחרים. היבשה האפורה מאוד יבשה, לעיתים קקטוסים עבי בשר מנקדים אותה אך בסך הכל הנוף פיראי, ערום וכמעט דוקר את העיניים בשממונו. פה ושם משפחות נטו אוהלים לחוף מפרצונים, זו תקופת חופש בימים אלו של שנה חדשה ואני פוגש משפחות מטיילות בכל מקום אליו אני מגיע. חלפתי על פני טלטל (Taltal) וטיפסתי שוב אל המדבר הקריר. הורדתי מהירות כדי לחסוך מעט בדלק שהלך ואזל ואל תחנת הדלק הראשונה היגעתי ממש על אדי הדלק האחרונים. המשכתי דרומה ואחרי כמעט 700 ק"מ בכביש 5 המאוד עמוס בכלי רכב מכל הסוגים תוך שאני מנצל את יתרון ה"גמל" שלי בעקיפות רבות מאוד, הגעתי לקראת שקיעה לעיר לה סרנה (La Serena) המרוחקת כדי טווח יום רכיבה אחד בלבד מסנטיאגו הבירה. התמקמות מהירה בהוסטל עם חניה וסיום יום ארוך של רכיבה. חשוב לי כאן לציין כי אחרי 5 ימים במדבר מוחלט החלו להופיע סימנים של "ירוק" פה ושם ועתה יש לי תחושה, סוף סוף, כי אני נמצא בנגב שלנו. עד כדי כך האטאקאמה כל כך קיצוני ב'מדבריותו'.

ככל שאני מדרים צ'ילה מתגלית יותר ויותר כקנדה של דרום אמריקה. מדינה מפותחת, מסודרת, נקיה וגם יקרה יותר. כנראה שאין ארוחות חינם. הלכתי לחפש קפה בבוקר ברחובות הקולניאליים היפים של לה סרנה, נאדה. רחובות יפים, נקיים ושקטים אבל לפני 10 בבוקר לא ניתן למצוא מקום פתוח, מדהים.

P1060537 P1060538 P1060543

שכיות החמדה של פרו

השכמה מוקדמת יחסית כדי לפגוש את ההסעה לעיירה הסמוכה Paracas. משם יוצאות סירות לשיטP1050759 ל Islas Ballestas, "גלפגוס לעניים" וגם ל'קצרים בזמן'. יוצאים בסירות חזקות למדי, 36 איש בסירה לשייט של שעתיים סה"כ. תחת שמיים כחולים לשם שינוי, מאות של מטיילים ממלאים סירה אחרי סירה, כל סירה עם קפטן ומדריך באנגלית וספרדית, שני מנועים חזקים ויוצאים לים. לאחר כ 15 דקות שייט מגיעים לפמוט משולש קנים (Candelabara) הנראה יותר כמו קקטוס משולש זרועות – 180 מ' אורכו, 60 מ' רוחבו ו 60 – 80 ס"מ עומק חריציו P1050766והוא כבר בן 900 שנים כך אומר המדריך. תיאוריות שונות המסבירות את פשר ציור הענק הזה על מדרון תלול וחלק של גבעה חצי חולית. המשכנו בליווי דולפינים לעבר האיים המסולעים ומרובי המנהרות. מקום מרהיב עין. אוכלוסיות עשירות של אלפי ציפורים, אריות ים, פינגווינים, פלמינגוס, קורמורנים, פליקנים וגואנו אדומי חזה ואדומי רגליים. מחזה נפלא של בעלי חיים בטבע בשיא פעילותם ובמיטב הופעתם. חזרתי למלון, הכנתי האופנוע לנסיעה ובצהרי היום יצאתי דרומה לכיוון נסקה. דרך בין דיונות של חול, במיוחד סביב העיר Ica, בירת הדיונות של פרו. דיונות המתנשאות למאות מטרים, הגבוהה שבהן מעל 2,000 מ' – כמעט כמו החרמון, קשה להאמין. לא התעכבתי כדי לצפות בהן, יש באמתחתי כבר מספיק חול ודיונות מסיני והנגב.

P1050775 P1050786 P1050810 P1050819 P1050827 P1050831 P1050834 P1050835

מראות הפארק הימי על יד פאראקאס

נאסקה התפרסמה בזכות "קווי נאסקה", אותם צורות ענקיות ה"חרוטות" בחמאדה בענקית של נסקה. עליתי למגדל התצפית הסמוך לכביש הראשי ומשם ניתן להבחין בכמה צורות מתוך רבות אחרות אותן ניתן לראות רק מ"מעוף הקונדור". גם כאן מככבות תיאוריות שונות לגבי מקורן של הצורות הענקיות והסרט שרבים ראו "מרכבות האלים" השתמש בתופעה של "קווי נאסקה" כדי לתמוך גירסתו של ביקור חוצנים בכדור הארץ לפני מאות שנים.

P1050863 P1050869 P1050874

לאחר הביקור הזריז הייתי צריך להחליט אם אני נשאר ללון בעיר נסקה הסמוכה או ממשיך לכיוון קוסקו. השעה 4 אחה"צ, מביט לשמיים בודק מה מצב הדרך ומחליט להמשיך. לא ידעתי מה מצפה לי, חוסר מוחלט של תיכנון. תוך שעה אחת טיפסתי בסידרה אינסופית של פיתולים בכביש סלול למישעי מגובה 600 מ' ל 4300. הקור החל לחדור והוספתי שיכבת חימום, החל טיפטוף אבל לא מטריד. שקיעה נפלאה האירה את האלטיפלאנו – המישור הגבוה של האנדים. הרכיבה כאן זרקה אותי בפלאש בק לרכיבה באלסקה על ה Top of the World Hwy. לאחר השקיעה מגיע כמובן החושך ואיתו נוסף גם ערפל ולפני עוד כשעה וחצי של רכיבה, חוסר תיכנון כבר אמרנו? קיר סמיך של ערפל כיסה את היקום וגם את הדרך המתפתלת בלי סוף. מהירות הנסיעה יורדת ל 10 קמ"ש ואני ממש מגשש דרכי בתוך הערפל, מצליח לראות 10 או 20 מ' קדימה ולא יותר. אני שואל עצמי מה עושים? מקום ישוב קרוב לא נראה על המפה, עצירה במקום ממש מתחייבת אבל הסיכון שאחת המשאיות פשוט תעלה עליך בלי להרגיש אפילו, גבוה מאוד. בקור רוח שהפתיע גם אותי המשכתי עוד כשעה כמעט בתוך 'שמיכת הערפל' לרדת כ 25 ק"מ עד ל 3,400 מ' ולבסוף עצרתי בעיירה האנדית הראשונה על אם הדרך – Lucanas. מעל למכולת יש כמה חדרי מלון, כוס תה חם וחזרתי לעצמי לאחר ההתנסות הדרמטית למדי. לאחר שנרגעתי הצטרפתי למצעד מלבב ממש של נערים וילדים, הבוגרים בראש והקטנים ביותר מאחור מחקים את הבוגרים בדיוק מלבב, הולכים תוך שירה שמחה, תיפוף ברגליהם וצלצול בפעמונים שבידיהם לעבר הכנסיה לצלילי מוסיקה נפלאה מכמה כלי נגינה. ההתלהבות שלהם סחפה גם אותי ומצאתי עצמי רוקע ברגליים יחד איתם. חגיגה נפלאה ושבעתיים ערבה לאוזן לאחר הטראומה שעברתי טרם הגעתי לעיירה.

P1050898

P1050884 P1050890 P1050894 P1050895

לוקנס לא תשכח במהרה

היה קשה לצאת מתוך שמיכות הצמר המאוד כבדות לאחר ליל אמש ובכל זאת יום רכיבה ארוך לפני עד לקוסקו ומלקחי אמש… כדאי להקדים ביציאה. הכביש המפותל של אתמול המשיך כדרכו המתפתלתP1050899 ולקח אותי עד לגובה של מעל 4,500, מזג האויר הלך והתקרר ואיתו הגשם הדק שהפך לברד דוקר בפנים למשך כמה דקות כואבות. לאחר רכיבה על המישור הגבוה הופיעה הירידה המפותלת שהורידה אותי 2,000 מ' תוך זמן קצר והחום חייב לקלף כמה שכבות. שוב עליה בנוף יפיפה לעבר קוסקו ולאחר יותר מ 500 ק"מ נכנסתי בחשיכה למחוז חפצי.P1050911

P1060194

העיר נמצאת בשעות האחרונות לפני חג המולד וההמולה האנושית אדירה. עצרתי על יד שוטר ושאלתי על מלון Casa Grandae, הלה לא התעצל, קפץ על אופנועו והוביל אותי עד לפתח המלון, סיכת ישראל ננעצה על האפוד שלו ולחיצת יד אמיצה הצטרפה גם כן. ברגע שהגעתי למלון נפתחה לפני הדלת הראשית במלואה, גם עבור הגמל שלי, כאילו אני אורח של המקום עוד לפני שנכנסתי, אהבתי את המחווה הזה. המלון עצמו ממוקם מרחק של עשרות מ' בלבד מהפלזה המרכזית, אינטרנט חופשי, חדרים פרטיים, כל מה שאניP1060196 צריך במחיר שווה לכל נפש. במקום פגשתי את Dave מקנדה ו Uli מגרמניה, אותם כבר פגשתי ב"קו המשווה" באקוודור. יצאנו יחד ל'בייקרס בר' שהוא סוג של אייקון בקרב רוכבי המסעות – Norton Rats Tavern הממוקמם מעל לפלזה ד'ארם של קוסקו, שם פגשנו את ג'פרי, בעל הבית ואופנוען, בריטי לשעבר, החלפנו חויות וסיפורי מסעות. הסתבר לי כי דייב ואולי פגשו כמה רוכבים שאני כבר פגשתי לאורך הדרך, עולם קטן. יש למקום ספר אורחים מכובד בו האופנוענים העוברים בקוסקו כותבים מילה או שתיים. בין הכותבים נהניתי לקרוא את רישומיו של יוני בן שלום שעבר כאן יחד עם גלי, אשתו ב 2009 והמדבקות שלו, עתה יחד עם אלו שהוספתי, המפוזרות בכמה מקומות במרכז ודרום אמריקה מופיעות גם כאן.P1060201 P1050959 P1050940

המרכז ההיסטורי של קוסקו אינו גדול במיוחד והוא משתרע בין הקתדרלה לשוק ותחנת האוטובוס ועוד כמה רחובות ובהם בתי הארחה שונים, מסעדות וחנויות לרוב. בין מוסדות השירות לתיירים מסתובבים כמובן המקומיים וביניהם הרבה מאוד ילידי המקום והאזור שבהם ניתן להבחין על פי מראה ולבוש אופיניים. הסיבה העיקרית להגעה לקוסקו הוא הביקור בשרידי תרבות האינקה והראשון שבהם הוא כמובן מאצ'ו פיצ'ו (MachuPicchu) הלא היא "הפיסגה העתיקה". "העיר האבודה של האינקה" – כך קרא למקום היירם בינגהם, האמריקאי שחשף ב 1911 את קיומו של המקום, בסיוע כמה מקומיים. כיום מתרבים הספקות באשר לקביעתו וההשערה היא כי  אותה "עיר אבודה" עדיין חבויה במעבה הג'ונגלים. בדבר אחד אין ספק – המיקום של מאצ'ו פיצ'ו ייחודי ומרתק. המקום מושך בשנה מאות אלפים של מבקרים וההגעה לכאן מבהירה את הקסם של המקום. מה שמוסיף עוד יותר למיסטיות של המקום היא אופן ההגעה אליו.P1050948

בשעת בוקר מאוד מוקדמת כאשר קוסקו עדיין ישנה יצאתי ברכב לעבר אויינטאיטאמבו. מכאן ניתן רקP1050968 P1060017 P1060025 P1060037 P1060039 P1060044 P1060048 P1060054 P1060059 P1060068 P1060107 P1060135 P1060142 P1060148 P1060149 P1060166ברכבת להמשיך לעבר אגוואה קליינטה שהיא נקודת המוצא לאוטובוס המעלה בסידרה של פיתולים את המבקרים אל האתר עצמו. סוכני תיירות מקומיים, העובדים באמצעות קבלני תיירות, מסייעים לתייר, להגיע בדרך המעט מורכבת הזו אך המאוד יעילה ומתפקדת היטב, עד לשער האתר. התחברתי לקבוצה שלי שעברה בראשות מדריך דובר אנגלית ממבנה למבנה ומאבן לאבן עם הסברים על תרבות האינקה, פשר האבנים, הקירות ומבני הפולחן השונים. הסברים מעניינים גם אם חלקם "מעלה גבה" של תמיהה וספק. רוב ההסברים נוגעים במספר 3 על כל הואריציות שלו – שלושת העולמות, זה שלמעלה, ההווה וזה שלמטה המיוצגים ע"י הקונדור, הפומה והנחש. כך גם מקדש 3 החלונות ואבנים החתוכות עם 3 מדרגות המשתלבות באבני קיר אחרות. סידור מסוים של אבנים או אפילו של תצורות טופוגרפיות מקבל פרשנות הנוגעת במספר 3 או בשלושת בעלי החיים המככבים במיתולוגיה של בני האינקה.

כאשר הגעתי לאתר רבצה עננות כבדה על המקום וכאשר הסתיים הסיור המודרך לאחר כשעתיים החל אף לרדת מעט גשם. החלטתי להמתין מאחר ולפני עמד עוד היום כולו. לאחר זמן קצר חל שינוי נפלא במזג האויר, השמיים החלו להתבהר ויצאתי מהמחסה מהגשם לסיבוב משלי באתר. עליתי אל ביקתת השומר ואז התגלתה לפני תחת שמיים בהירים ה"גלויה" של המקום. האתר כולו היה פרוש לפני על כל יופיו והדרו, שוכן על במת הר בגובה 2,400 מ' בצילה של פסגת HuaynaPicchu ("הפסגה הצפונית") אליה לא יכולתי לטפס כיוון שכרטיס לכך ניתן רק בהזמנה מראש של "מספר חודשים" ומספר המטפסים ביום מוגבל ל 400. ישבתי על אחת המדרגות של החלקות החקלאיות בסמוך לבקתת השומר ולא רציתי לעזוב את המקום, רק לשמר את הרגע עוד ועוד. כך במשך כמעט שעתיים צפיתי באתר ובסביבותיו ההרריות התלולות והיפות למראה. ההרגשה היתה נפלאה, ראיתי את המקום בערפל, בעננות, בגשם ובשמש בטווח זמן של שעות בודדות בלב ועיניים נפעמות. כאשר ירדתי שוב אל האתר עצמו התעכבתי בעוד כמה מקומות כמו "מקדש השמש" ותצפיות נוספות מזויות שונות על האתר והעין "לא שבעה" מהמראות. בשעת אח"צ מתקדמת ירדתי סופית מהאתר בלב מתרונן אל אגווה קליינטה ובשעת ערב מאוחרת חזרתי בשילוב של רכבת ואוטובוס חזרה לקוסקו. שיחה קלה ברכבת עם גברת שישבה על ידי גילתה לי כי היא מוסיקאית מארה"ב החיה ועובדת בגרמניה, אבי (אביגיל) נגנית טרומבון במקצועה. מכירה את חן הלוי, נגן קלרנית ישראלי העושה חייל בחו"ל, מכירה את גיורא פיידמן וגם שמעה על מאיר מינסקי, חברי מילדות המנצח על תזמורות באירופה. עולם קטן בפעם המי יודע כמה במהלך המסע שלי.

רמת האדרנלין הגבוהה אותה צברתי במהלך הביקור במאצ'ו פיצ'ו הרגישה לי עוד יום רגיעה וביקור בכמה אתרים בקוסקו לקראת ההמשך לבוליביה.

—————————————————————————-

הביקור באתר הבהיר לי תחושה שקיימת בי שנים ארוכות – הדבר שאותי מרתק יותר מכל הוא הנוף. ההסברים, ההיסטוריה והאבנים מעניינים אך פונים אל השכל, אל האינטילגנציה ומצטרפים אל המידע האגור במוחי אך הנוף הוא זה שנכנס אלי ללב, לנשמה ולתודעה יותר מכל. הדרך שהיא בת זוגו של הנוף כי לאורכה הנוף משתנה באופן תדיר והמשכה מבטיח נופים נוספים גם היא שייכת לתחום הזה של התודעה. אלו "עושים לי את זה" יותר מכל דבר אחר. כך התצפית על מאצ'ו פיצ'ו ממרומי ביקתת השומר היו עבורי אחד הרגעים המפעימים, הדרמטיים והמרגשים יותר במסע ובכלל. כל הצילומים והגלויות שראיתי במשך שנים על המקום לא הישתוו ל'מבט במו עיני', לתחושה של 'להיות שם' בין הפסגות המחודדות, מעל נהר האוריבמבה החובק את ההר משלושה עברים. ההשתאות שלי ושל אחרים סביבי מהמראות היתה דומה וקרובה לאוירה של קדושה. אנשים דיברו בקול נמוך, ישבו שותקים, חלקם עם כפות ידיים פתוחות כלפי מעלה שעונות על ברכיהם ועיניהם עצומות. מה שהעניק לי תחושה כה עמוקה לא היו האבנים והמקדשים, ההיסטוריה והתרבות של בני האינקה אלא הנוף המדהים הזה שלא יכולתי להתיק עיני ורגלי ממנו.

P1060114—————————————————————————–

לאחר 4 לילות בקוסקו הגיעה העת להרים עוגן ולעניין את הגמל האפור שלי בנופים חדשים. יצאנו מקוסקו בכוחות מחודשים ודהרנו דרומה לעבר פונו היושבת לשפת אגם טיטיקאקה, האגם הגבוהP1060207 P1060301 P1060313בעולם בסדר הגודל שלו. הכביש איכותי מאוד, חלק ובעל פניות המאפשרות שמירת קצב תנועה מהיא יחסית. הכביש מטפס באופן מאוד מתון בתוך עמק פורה מאוד ובין כפרים עם בתים אדומי צבע, קירות וגגות רעפים. ככל שמגביהים הגגות הופכים לגגות פח והנוף הופך לערבתי. הגובה במעבר ההרים למעלה מ 4,300 והקור מתחיל לחדור את שכבות הביגוד. עצרתי לבננה ומייד נעצרו על ידי ארן וסרפינה מסן פרנסיסקו, זוג שנישא רק לפני כשנה וזהו ירח הדבש המאוד ארוך שלהם, שניהם רכובים על KLR של קוואסקי, אחד האופנועים היותר מומלצים למסע לדרום אמריקה בשל יכולת השטח הטובה שלו ואמינותו. הם מכנים עצמם Hungry Riders, ותחת השם הזה הם עורכים מסע קולינרי במרכז ודרום אמריקה. את הסטיקרים שלהם כבר ראיתי בקוסקו בפאב נורטון. המשכתי לצהריים של מרק חם יחד איתם ורכבנו יחד לעבר פונו. כ 40 ק"מ מצפון לפונו בעת מעבר של Juliaca הסואנת נקלענו לפיאסטה מקומית של תזמורות ורקדנים, כמובן שכל התנועה נעצרת כי פיאסטה כאן, זאת עליכם לדעת, היא מעל לכל. ניזכרתי בפיאסטה דומה שחסמה את מעבר הגבול בכניסה לפנמה. לאחר שעקפנו את החגיגה היפה הזו נקלענו לסופת ברד נוראית שעטפה את היקום כולו סביבינו בשיכבה עבה של גרגרי קרח לבנים, הטמפ' צנחו באופן חד מ 15 ל 5 מעלות וברכיבה זהירה חצינו את העיסה הלבנה P1060234בשלום. מייד יצאה השמש שוב ופונו קיבלה את פנינו בנעימות קרירה. האגם נשקף לעיננו כבר מהירידה אל תוך העיר שיושבת במרכז מפרץ עגלגל דמוי חצי סהר. התמקמנו במלון Arequipa ברחוב עם אותו השם במרכז העיר. לאחר התארגנות קצרה יצאנו יחד למסעדה המגישה מאכלים פרואניים – טעמתי לראשונה בשר אלפקה, טעים למדי. בדרך חזרה למלון שוב פיאסטה מקומית עם מחוללות ומחוללים ותזמורות של כלי מתכת בליווי תופים. התיפוף לא תמיד מתואם לנגינה אבל ניחא, העיקר ששמח, מאוד שמח.

אגם טיטי-קאקה, כך יש לבטא שם המקום, מתחלק בין בוליביה לפרו, אלו יאמרו 60/40% וגם אלו P1060238 P1060256 P1060267 P1060276 P1060287 P1060290יאמרו 60/40%. האגם מצוי בגובה של 3,830 מ' ולכן הוא מוגדר כאגם הגבוה בעולם מסוגו. יש גבוהים ממנו אך הם לא אגמי שייט. על האגם, בתוך מפרץ פונו על "איים צפים" של שורשים וסוף שוכנת קהילה של ילידי המקום והאזור מאות בשנים. המקום הפך לאטרקציה תיירותית ושוכני האיים קוטפים את הפירות. יצאנו בסירה, ארן סרפינה ואני יחד עם תיירים נוספים לעבר האיים הצפים וחווינו בוקר מלבב עם שוכני האיים. איים אלו נבנים בעמל רב על בסיס של גושי אדמה מרובי שורשים הנחתכים בקוביות משולי האגם, נגררים על פני הימים מרחק של כמה ק"מ עד למקומם המיועד, מוצמדים אחד לשני ונעגנים לקרקעית האגם שאינו עמוק במיוחד במפרץ פונו – כמה מטרים בלבד. את המשטח שנוצר מכסים בשתי וערב של קני סוף ועל קני הסוף נבנים מגורים, מחסנים, מטבחים – ריקמת חיים שלמה. את האיים והמבנים צריך לתחזוק באופן רציף ופעם ב 25 שנים לערך צריך לעזוב את האי המתפורר במיים לאי חדש שהוכן מבעוד מועד. ההליכה על "אדמת" האי מרגישה כמו הליכה על משטח ספוגי משהו או מזרון רך. ביקרנו בתוך בתי הסוף, שטנו על ספינה שבנויה כולה מסוף, סעדנו במסעדה, גם היא בנויה מסוף וממוקמת על אי. ביקור מלבב במזג אויר נעים לשם שינוי גם אם בלילה צונחת הטמפרטורה למעלה אחת בלבד. אם זו תחילת עונת הקיץ, מה קורה כאן בחורף? בחודשים מאי ויוני?

חזרנו לפונו בשעת צהריים, שמנו פעמינו לשוק המקומי לארוחת צהרים זולה וטעימה ולפתע פגשנו רוכב אופנוע ועוד אחד ועוד אחד – מברזיל ומגרמניה. שוחחנו החלפנו מידע וחזרנו למלון ללילה נוסף כאן לקראת המעבר לצ'ילה.

בוקר, סופיה, המטיילת מיפו התקשרה בסקייפ להודיע לי כי בנסיעה שלה מקוסקו לפונו נגנב לה התרמיל, דברים מסוג זה קורים בנסיעות הציבוריות למטיילים. יותר מאשר לנחם אותה לא יכולתי, העיקר שהמסמכים והכסף ברשותה. לעומת זאת אני גיליתי בבוקר כי הכפפות שאני משאיר אותן דרך קבע תחובות בין מגן הרוח ללוח השעונים נעלמו במהלך השהיה שלי בפונו. כנראה אחד הפועלים שעבד במקום במסגרת בניה חמד אותן. לאחר כמה דקות מהתגלית הזו גיליתי כי כרטיס האשראי שלי בו השתמשתי במהלך המסע נשכח על ידי בכספומט מקומי לפני יומיים. צלצול למנהלת הסניף שלי, פתר את הבעיה, כך אני מקווה. יום אחרון ל 2012 התחיל לא טוב.

יצאנו לדרך, ארן, סרפינה ואנכי לעבר הגבול הצ'יליאני. הדרך טיפסה למרומי האלטיפלאנו הפרואני ביום נפלא מבחינת מזג אויר. הדרך התנשאה לגובה של 4,600 מ' ולאורך כמה עשרות ק"מ 'שיחקה' 50 מ'P1060321 P1060313 P1060325 למעלה ולמטה, הקור היה נסבל והגובה החסיר פעימה בלב. עדרים של אלפקות צמריות, חומות ולבנות רעו בעשב הערבתי ושלג טרי כיסה כמה מדרונות ופסגות מסביב. האלטיפלאנו במיטבו. גבעות שולחניות בקירבת הדרך ופסגות מושלגות מעטד רחוק יותר. הנוף התחלף מירוק לחום וצהוב והפך לנוף ירחי, חשוף וקרח, מדברי לחלוטין הגם שהגובה נשאר בשחקים הנמוכים. בשלב מסוים החלה הדרך לרדת בסידרה מטורפת של סיבובים מסוכנים למדי והוסיפו לכך רצועות תיקון שנעשו בכביש מחומר גרוע שגרם להחלקות גלגל אחורי מפחידות למדי. כך ירדנו כ 4,000 מ' בנוף מידברי חריף אך מאוד יפה ועצרנו לצהריים ב Moquegua. עם סיומה פגשנו את אליסיה, בחורה מספרד המסובבת עולם כבר למעלה משנה על 650 של BMW, מזוודת להפליא. התארגנו למבנה של 4 והמשכנו בדהירה לעבר הגבול. בשעת אח"צ הגענו לגבול פרו-צ'ילה ולאחר כשעה וחצי סיימנו את התהליך בשני הצדדים.

P1060329

התחושה עם הכניסה לצ'ילה היא של תרבות וניהול אחרים משל פרו, אקוודור או קולומביה. הכל מאוד מסודר וגם יהיה מאוד יקר כפי שניווכח די מהר. נכנסנו לאריקה, הישוב הצפוני ביותר בצ'ילה והתארגנו בהוסטל מקומי End Of Trail שבשבילי הוא דווקא ההתחלה של מסלול ארוך מאוד לעבר הדרום הקר.

לימה, פרו ודרומה…המדבר ממשיך

אני מתקרב לפאתי לימה ואני מבין שאני נכנס לבלגן תחבורתי נוראי ומסביב שכונות עוני הזוחלות מן העיר לעבר דינות החול. ההוסטל אליו כיוונתי, Flying Dog Hostel נמצא בצד השני של העיר. החושך כבר יורד והפקקים רק גדלים. אני כמו עיוור מנווט דרכי בעזרת הג'י.פי.אס ולאחר כשעה וחצי מתישה, במהלכה צועקת לי שוטרת כי עלי לצאת מייד מהדרך המהירה החוצה את העיר כי לאופנועים אסור… התעלמתי והמשכתי, הגעתי בדיוק מושלם למקום, גלגול האופנוע פנימה ו"באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל". ההוסטל נמצא במרכז רובע Miraflores ה"מערבי" והתיירותי יותר בעיר והמקום נראה שוקק P1050654P1050653חיים. פגשתי הערב את Hernan רוכב על BMW 650 חדש, מחר עושה לו טיפול ראשון, אני מצטרף אליו להחלפת שמנים לגמל הותיק והמנוסה שלי, מגיע לו פינוק.

טיפול רביעי שאני עורך במהלך המסע שלי. אין זה משנה כמה זמן עובדים על האופנוע, אתמול זה היה רק שעה וחצי, אני מוציא את כל היום במוסך. אולי זו הדרך של BMW להחזיק לקוח בינות לכלים המבהיקים לסוגיהם השונים, אגב לגימת קפה אינסופית, שיטוט באינטרנט ומפגש עם רוכבים אחרים. בצהריים לקחו אותי Hernan ו Paola אישתו ל'צהריים' נפלא של דגים. אני מוצא את מאכלי הים למנינהם הרבה יותר מעניינים ממאכלי בשר. לעת ערב לאחר בדיקת מחשב ורחיצה מהאבק הדרכים הוצאתי את הגמל מיום המסג' שהענקתי לו וחזרנו להוסטל. ארוחת ערב עם כמה חברים רוכבים בקניון Larcomar הצופה ממרום הצוק החולי עליו ממוקם לעבר המפרץ הרחב שלחופו ממוקמת לימה.

P1050657 P1050658 P1050659

בערב לאחר הטיפול יצאנו יחד, כל מי שפגשנו במוסך בבוקר, למסעדה מקומית (הרנן יושב מולי)

הערת אגב – הרנן סיפר לי כי בפרו לא צריך לעשות רשיון לאופנוע מעל! 300cc אם יש לך רשיון לרכב. לאופנוע קטן מנוע חייבים לעשות רשיון בכל מקרה. נשמע מוזר אבל ככה זה. עוד יותר מוזר, אני נזכר, לשמוע כי במכסיקו לא עושים מבחן נהיגה לאיש. המגבלה היחידה היא גיל 16 ואחר מכן אתה מורשה לנהוג, מדהים.

עם בוקר יצאתי ליום סיור במרכז העיר לימה, ברובע ההיסטורי בו שוכנים בנייני הממשל, הכנסיות הגדולות והמרחבים הציבוריים הגדולים והבטוחים של העיר. הטיול הרגלי החל מכיכר סן מרטין המבהיקה מלובן בה מירקו את האנדרטה לקראת החג המתקרב, דרך המדרחוב המרכזי של העיר לעבר הפלאזה דה ארמס, הכיכר המרכזית עם הקתדרלה וארמון הנשיא, בצהרי היום לצלילי תזמורת צבאית התחלף המשמר בטכס שמעלה חיוך אך עדיין מושך קהל מקומי ותיירים.

P1050676 P1050678 P1050684 P1050705 P1050711 P1050707 P1050708 P1050701

 מראות לימה ביום "סוף העולם"

הרחובות מתמלאים בבני אדם, נשים וגברים וכולם נכנסים בידיים ריקות ועם ארנקים תפוחים לחנויות השונות ויוצאים עם ארנק ריק וידיים עמוסות בשקיות פלסטיק ובהן המתנות לחג. ממש כמו ערב פסח או ראש השנה ברחובותינו. דוכני העיתונים מלאים בכותרות הקשורות ל"יום סוף העולם" שחל היום. לעת שקיעה ירדתי לעבר מצוק החוף להנות באור יום ממראות ליל אמש ושם פגשתי את סופיה, מטיילת מישראל, מיפו שעלתה מרוסיה ומטיילת בגיל המתקרב ל 60 לבדה ללא ידיעת השפה הספרדית, עוברת באוטובוסים בין היעדים השונים, מוצ'ילרית אמיצה ולא צעירה.

P1050711 P1050713P1050753

P1050728 P1050718

לסיום היום האזנתי בהנאה להופעה של שירי פולקלור מקומיים בפארק של מיראפלורס, מחווה תודהP1050738 לקראת החג של אחד ממוסדות הבריאות המקומיים שנקרא Good Hope. שם מתאים לסיום היום שבני המאיה ניבאו שלא יהיה לו הבוקר שאחרי. אוירת החג ברחובות עם השירים, האורות והקישוטים ברחובות מביאים הרבה שימחה בלב, גם אם זה לא "החג שלנו".

האיר הבוקר של עולם חדש ואני התארגנתי בפרוזדור ההוסטל להמשך הרכיבה לאחר יומים יפים P1050745ופוריים בלימה המעוננת והמאוד אפרורית. יצאתי לאורך כביש הים דרומה ועליתי יחסית מהר לכביש הפאן אמריקנה. היעד – פיסקו (Pisco). כ 250 ק"מ דרומה. לצידי הדרך התנשאו גבעות ענק של חול, אלו הגבעות עליהן יתחיל לרוץ ה"ראלי דאקאר" בעוד כשבועיים. להביט על התלילות החולית הזו ולא להאמין שאפשר לרכב כאן אבל פה ושם ראיתי רוכבים מקומיים עם אופנועי שטח קלים עולים ויורדים במדרונות החוליים, אז כנראה שאפשר.

—————————————————————————–

כבר כמה ימים, כאשר המקומיים פוגשים אותי שואלים אם באתי למרוץ "הדאקאר", בתחילה עניתי P1050751בשלילה אבל אחר כך הבנתי שהם רוצים לשמוע תשובה אחרת ושיניתי את התשובה. מהיום "כמובן שבאתי למרוץ" אבל רק לראות…. והם כבר מאוד מתרגשים מהתשובה.

—————————————————————————–

רכבתי עם האוקיינוס מצד ימין וגבעות החול מצד שמאל, כל הנוף הזה מתחת לשמיים מעוננים ואפורים מקנים תחושה מלנכולית משהו לרכיבה. לאורך כל הדרך הולכים ונבנים כפרי נופש הסגורים בשערים ושמירה כדי ש"הלא רצויים" לא יכנסו בשערי "גן העדן החופי". כרמי יין רבים פזורים באזור ששמו יצא למרחוק בתעשיית היין שלו. יקבים רבים באזור ואפשר להיכנס ולטעום, אני כנראה אשאיר זאת ליקבים של הרי P1050753ירושלים. בשעת צהריים לא מאוחרת הגעתי לפיסקו, עיירה שנהרסה כמעט כליל ברעידת אדמה בדרגה 8.0 ב 2007 וקברה תחתיה רבים, בעיקר בשעת תפילה בקתדרלה המקומית. כיום העיר שוקמה חלקית, כנסיה חדשה נבנתה וזו ההרוסה עומדת בשבריה על ידה ורחובות העיר מעלים אבק סמיך המקשה על נשימה אך העיר "חיה, רועשת ובועטת". התמקמתי בהוסטל Los Inkas מקום נעים ביותר  בבעלות מישפחתית חביבה, חניה לאופנוע, מקלחת טובה וחיבור טוב לרשת.

בפרו החלו לגבות תשלום עבור המעבר בכביש הפאן אמריקנה, שערי תשלום מוקמו כל כמה עשרות ק"מ אך כל אימת שאני מתקרב עם האופנוע קופץ איזה סדרן ומפנה אותי למסלול צדדי למעבר חופשי, חמודים. עברתי היום כמה שדרות של עצי שיטה לאורך כביש החוף הפרואני ורכיבה באופנוע חושפת אותך גם לריחות כמובן. עצי השיטה עמדו במלוא פריחתם – כאן הרי אביב עתה. הריח שהכה בי העלה בי מייד את תחושת 'הבית', תחושה של געגועים לכביש החוף שלנו.

—————————————————————————–

אני מתרשם יותר ויותר כי האימפקט של האימפריה הספרדית לאחר גילוי אמריקה 'תפש' חזק מאוד וכל יבשת אמריקה שמדרום לארה" ובכלל זה מרכז אמריקה ודרום אמריקה, למעט ברזיל ואולי גם כמה מהגינאות, חולמים בספרדית, מורשת מרשימה למדי. לא פחות מהבריטים שאיבדו את האימפריה שלהם אך השאירו בחלקי עולם גדולים את השפה אנגלית שהיום היא עדיין שפת העסקים והדיפלומטיה העיקרית בעולם.

P1050752

השימחה להיווכח כי אנחנו עדיין בחיים…:)

—————————————————————————–

צפון פרו – "ישושום מדבר וציה"

התעוררתי לבוקר ראשון בפרו לאחר שנת לילה ארוכה ויצאתי אל הדרך המובילה דרומה, בעקבות השמש. בדיקת לחץ אויר בצמיגים, לאחר הקפה של הבוקר, הראתה על ירידה חריפה בצמיג הקידמי, אעקוב.

P1050422

בלחץ אויר תקין נפרדתי מהעיירה המדברית מוקפת דיונות החול והדרמתי אל תוך מדבר אמיתי. לרגעים נזכרתי במישורי צפון סיני שלנו. ישובים בודדים ודי עלובים למראה היו פזורים לאורך הדרך ולצידם ערימות אשפה ללא סדר, חלקן מעלות עשן והריח בהתאם.

P1050436

כלי התחבורה העיקרי כאן בערים והעיירות הן ריקשות ממונעות ('אופנו-מונית') והן צבועות בשלל צבעים עליזים. רוח יחסית קרירה הלכה והתגברה עם הירידה דרומה עד למצב שהחלה להעלות ענני חול אל הכביש והעצים הבודדים שחיים כאן עמדו כפופים ומסורקים ע"י הרוח, כולם לכיוון מזרח. מדי פעם נענתי על "צל הרוח" שיוצרת משאית כבדה כך רק לאורך כמה מאות מטרים של הקלה.

P1050427 P1050428

עצרתי במקום שקורה לעצמו "אאוזיס", כנסיה פתוחה לכל, מסעדה שלעבר, תחנת דלק לשעבר ואין איש. רק ספסל מזמין, עץ מצל ומסביב רק חול וחול. מצאתי עצמי מזמזם "ישושום מדבר וציה ותגל הערבה" אך בליבי היתה רק כמיהה להגיע למקום ישוב ראוי להפסקת היום. לאחר כ 250 ק"מ הגעתי ל Chiclayo. מצאתי בכיכר מרכזית אחת דוכן מיץ תפוזים מרענן, כספומט ומלון ראוי עם חניה ללילה ובית דואר להיפטר מכמה פריטים אותם אני נושא איתי ללא כל צורך. יצאתי כהרגלי לסיבוב בעיר ובמרחק הליכה קצר עברתי את הכיכר המרכזית עם הכנסיה והעיריה, כרגיל, דוכן ענבים שמזמן לא טעמתי, את השוק המקומי שהצטיין בקקפוניה מדהימה. כל דוכן עם הרמקול שלו ואחד מאפיל על השני אבל כולם ביחד ממשיכים להכריז על מרכולתם כאילו היחידים בעולם. הכיכר הראשית של העיר מקושטת כולה לקראת החג. אפילו ערימת שלג מלאכותי הוצגה כאן כי הרי איך יכול להיות חג מולד ללא שלג ומרכבה רתומה ב 6 אילים דוהרת עליו.

P1050438 P1050440 P1050441 P1050446 P1050447 P1050451

P1050454

P1050452

מראות צ'יקלאיו

בבוקר היום השני בפרו החלטתי לשלוח חבילה לארץ עם ציוד הלינה וחלק מציוד הבישול, מאז ארה"ב אינני עושה בו שימוש ואילו הלינה והמזון כל כך זולים כאן בדרום אמריקה כך שאין טעם לשאת ציוד ללא שימוש. שלחתי אוהל ומזרון וציוד בישול חלקי ועוד כמה פריטים קטנים. את השינוי חשתי מיד ביציאה, האופנוע מרגיש יותר קל ויותר נשלט. ההבדל היה בסך הכל כ 6 ק"ג אך אלו היו ממוקמים גבוה כך שהשינוי בהורדת מרכז הכובד מרגיש הרבה יותר מהורדת כמה ק"ג.

המדבר הצפון פרואני היה לי הרבה יותר קל ביומו השני או שהתרגלתי ויצאתי מההלם של המעבר מהירוק של אקוודור לצהוב הפרואני. מעבר לכך החלו להופיע חוות ענק חקלאיות הגדורות וחתוכות בשדרות אין סופיות של ברושים, אקליפטוסים, שיטה וצאלונים לעצירת הרוח והחול. כנראה שיש כאן מים באיכות סבירה לחקלאות. החשוב בכך עבורי כי הרוח פחתה ואיתה החול שהתעופף באויר. קטעים מהכביש עברו על שפת האוקינוס ורוח, קרה באופן מפתיע, נשבה מכיוונו. לאחר יותר מ 300 ק"מ עצרתי בעיירה בשם Santa כדי לטפס אל עבר האנדים דרך קניון דל פאטו הפופלרי. תחזית מזג האויר גשומה למחר. נמתין ונראה.

————————————————————————————————

כמה מילים על אופני התיקשורת עם המקומיים. מעבר לצרכים של לינה מלון ודלק יש כמובן שאלות רבות  לגבי הדרכים והכיוונים. אז ככה – ראשית אני נוהג לשאול כיוון נסיעה או בעצם לוודא שפני לכיוון הנכון לפחות 3 פעמים. לכל מקומי יש המפה שלו בראש ולא פעם קיבלתי תשובות הפוכות – אחד מצביע למזרח והשני למערב. 3 פעמים לפחות מאפשר לי למצע התשובה. שנית לעניין הזמנים – אני שואל לא פעם "כמה זמן מכאן עד לשם? " אני מקבל תשובה של "שעתיים". אחרי שעה נוספת אני שואל שוב בתחנת דלק כאשר אני עוצר לשתות קפה או לקלף בננה והתשובה.. "עוד שעתיים", כל אחד וכלי התחבורה שלו. עצרתי לפני יומיים לשאול שוטר כמה זמן ייקח לי להגיע לעיר הקרובה הוא עונה בערך שעה ואז מביט באופנוע ואומר שוב – "אהה, על אופנוע, לא יותר מ 20 דקות" והוא לא היחיד. הרבה מאוד אנשים מייחסים 'תכונות מעוף' לאופנוע. "4 שעות "הם אומרים "אבל באופנוע.. רק שעה וחצי"… לך תבין אותם.

P1050442———————————————————————————————–

בוקר חדש, מביט לשמיים, מביט בתחזיות של אתרי מזג האויר – יש ביניהם ויכוח. אחד טוען לגשם קל והשני אומר מעונן חלקית, אצא לבדוק בעצמי. מתקדם בחשש מסוים מהבלתי נודע לכיוון מזרח לאורך נהר Santa. עובר חלקות חקלאיות לאורך הנהר והנוף מתחיל להיסגר אט אט, הירוק מתחלף בסלעי גרניט כהים ועליהם פזורים קקטוסים עבי בשר עד שגם הם נעלמים. קירות ההרים משני הצדדים נעשים יותר ויותר זקופים וחסרי צמחיה לחלוטין. לאחר 65 ק"מ נגמר הכביש. אני ממתין מעט כדי לראות אם יש מטיילים מצטרפים ברכב או באופנוע, כלום, נאדה. רק אני והגרניט החשוף ולפני דרך עפר של 80 ק"מ החולפת דרך 39 מנהרות חשוכות ומטפסת מגובה 500 מ' עד ל 2,200 מ'. לרכב או לא? לא עומד בפיתוי ובדחילו ורחימו אני יורד לדרך העפר ותוך כמה ק"מ כל 100 הסיבות שהיו לי במהלך הלילה האחרון של נים לא נים מדוע לא לרכב כאן לבד, נעלמות כלא היו. הרכיבה עוקבת אחרי פיתולי נהר סנטה, בעצם מעליו, פעם מימין ופעם משמאל והאפיק הולך ומעמיק ומסמן את הגבול בין ה"רכס הלבן" הכולל 22 פסגות מעל 6,000 ובכך הוא השני בגובהו בעולם אחרי ההימלאיה, לבין ל"רכס השחור" הנמוך מעט ממנו (Cordillera blanca & Cordillera Negra). ביניהם עובר קניון דל פאטו (Canyon del Pato) אשר בו זורם נהר "סנטה" ולאורכו דרך העפר המהווה מוקד עליה לרגל לרוכבים ותרמילאים בפרו. הדרך חולפת על פני גשרי ברזל מעל לנהר הזורם ולאחר כמה ק"מ בלבד נכנסתי למנהרה הראשונה. הקניון הלך ונעשה צר וכהה סלעים. במקום מסוים המרחק בין קירות הקניון ולמעשה בין הרכס הלבן לשחור מגיע ל 10 מ' כאשר ההתנשאות של ה"לבן" היא ל 6,000. באותם 10 מ' יורד הנהר ועולה הדרך עליה רכבתי. עם ההתקדמות החלו להופיע יותר ויותר מנהרות, חלקן קצרות וחלקן ארוכות ומעוקלות כך שלא ניתן לראות את היציאה מהכניסה והכניסה לאלו מלווה בצופר, אור גבוה ומהבהבים וכל זה לא עוזר כי משאית ממול או אוטובוס פשוט נכנסים פנימה גם כשהם רואים אותך. מי ייסע אחורה? "זה שעולה או זה עולה?" כמאמר השורה האלמותית של הגשש, איש לא, כמובן. נצמדים לצד ומתפללים. במקרה אחד מוטו גריידר נכנס פנימה ולא השאיר לי ברירה אלא להשעין את האופנוע, בעודי ישוב עליו, על קיר המנהרה כדי לאפשר לו לעבור במרחק של 5 ס"מ ממני. חשבתי לספור את המנהרות אך נטשתי את הרעיון לאחר שהבנתי כי זו ספירה חסרת סיכוי. יש 39 כאלו – כך לפי הספרים. לסיכומו של יום – הדרך היתה מפתיעה באיכותה ובקלות הרכיבה עליה אך הנוף, המדרונות, הקניון היו של פעם בחיים, הרכיבה היתה של פעם בחיים בעיקר כי התגברתי על חששות לא ריאליים,כלומר פחד, שכן כולם נבעו מחוסר ידיעה. לאחר כ 80 ק"מ הגעתי לאספלט שוב ולאחר עוד כמה מנהרות נחתתי בעיירה בשם קאראז (Caraz) למרק חם ובסיומה של צלחת טעימה אף עליתי לקומה השניה, להוסטל הנמצא מעל למסעדה. יצאתי לסיבוב רגלי בכיכר העיר האנדית השקטה אבל המאוד אותנטית וליבי מלא בהתרוממות רוח אחרי יום כל כך נפלא.

P1050480 P1050483 P1050501 P1050508 P1050510 P1050519 P1050521 P1050523 P1050530 P1050518 P1050537 P1050538P1050544

מראות קניון דל פאטיו – שימו לב לכתובת של אביבה מישראל על אחד הקירות של הקניון, גם כאן אנחנו חייבים להפגין נוכחות….

אגב, פרוש השם Canyon del Pato הוא "קניון האווז". אווזים, בטוח שלא ניתן לראות שם….

עם עלות השחור טיפסתי לגג ההוסטל כדי לצפות בפסגת Artesonraju בגובה 5,999 מ' שעליה P1050588אומרים שהיא ה'פסגה המחודדת מוקפת 22 הכוכבים' המופיעה בפתיחת הסרטים של אולפני Paramount. אשרי המאמין, אני האמנתי… למה לא? היא אכן דומה מאוד. ירדתי לרחוב לארוחת בוקר קלה הנמכרת בכל פינת רחוב מעגלה קטנה ועליה כל טוב.

P1050591

המשכתי דרומה ועצרתי בבית העלמין של העיירה Yungai, וכל כך למה? ב 31 מאי 1970 בשעת P1050592אחה"צ של יום א' ארעה רעידת אדמה לא רחוק מהמקום וגרמה להתמוטטות קיר של קרח ושלג בגובה של 800 מ' ממדרונות ההר הגבוה בפרו Hauscaran, גובהו 6,768 מ'. ההתמוטטות הזו יצרה מפל שלג קרח ובוץ שעבר מרחק של 18 ק"מ תוך 5 עד 10 דקות וקבר תחתיו עיירה ובה 25,000 איש. 92 איש ניצלו כי ביקרו או נסו אל בית הקברות המקומי שהיה הגבוה בעיירה. העיר הוקמה מחדש כק"מ צפונה והאתר בו נקברה העיר נשאר כמות שהוא כאשר רק הכנסיה נשארה על עומדה ועוד P1050597כמה דקלים שהיו בפלאזה המרכזית של יונגאי. ביקרתי בבית העלמין ממנו השקפתי על העיר הקבורה וממנו לכמה רגעים של חסד ניתן היה להבחין בין העננים בשתי פסגות הענק של Hauscaran. המשכתי דרומה לאחר שחלקתי כבוד לעיירה ותושביה שחיו ומתו בצל ההר הענק הנפלא הזה.

P1050624 P1050620

פסגת ההר הגבוה בפרו מעל בית העלמין של תושבי יונגאי

הדרך הלכה טיפסה לאורך נהר הסנטה, זה שעברתי לאורכו אתמול, העצים הלכו ונעלמו והקור התגבר, הגעתי לרמה עשבונית קרחת לחוטין ומסביב רק פסגות מושלגות. הצצה במד הגובה – 4,100 מ'.P1050633

זו הנקודה בה הגעתי לפס שיוריד אותי לעבר החוף. עצרתי לכריך עם גבינה נפלאה שמכינים במקום P1050638 P1050636והתחלתי בירידה רצופה של 4,000 מ' לאורך כ 130 ק"מ.

P1050643

ירידה יפת נוף ודרך, תענוג של רכיבה חלקה עם פניות אין ספור. כביש איכותי, פניות עשויות היטב, נופים מדהימים מסביב ועם ירידת הגובה עולה הטמפ' ומתייבש הנוף, הירוק נעלם, מופיעים הקקטוסים ולבסוף רק סלעים וחול. כך עד לכביש הפאן אמריקנה לארך החוף הפסיפי. חזרתי למדבר של דיונות ענק עד לאופק, נוף של חום, אפור וצהוב דלוח. לא עץ ולא שיח. נוף של דיונות ועננים נמוכים מאוד ליווה אותי לאורך כ 150 ק"מ. הגעתי לצומת דרכים, הג'י.פי.אס הראה ימינה, שאלתי בני אדם וגם הם אמרו P1050651