סובב עולם" – סיכום, לקחים ומעט תובנות"

 חודש עבר מאז נחתתי בחיפה, אבק הדרכים כבר שקע, הארגזים, על תכולתם הלא נתפשת, נפרקו, הציוד מוין ואוכסן, המסמכים מוינו וחלק מהם תויק, האופנוע נבדק והוחזר לכשירות מלאה, מפות וספרי מסע סודרו על מדפים… עד לדרך הבאה. זה הזמן להתרווח ולסכם אז הנה סיכום המסע במספרים, לקחים ומעט תובנות לשימוש כולכם. כל שלמדתי וזכרתי להעלות כאן עומד לרשותכם המלאה. כל שלא כתבתי כאן ותרצו לדעת גם הוא יעמוד לרשותכם ככל שתחפצו.

9882_10200376891638373_1724259488_n

ההחלטה

בתאריך 3 דצמבר, 2011 הוזמנתי להרצות על מסעותי באופנוע למועדון ליונס בגיבעתיים. בסיום ההרצאה העלה קובי שמואל שנכח במקום כמי שהיה שותף לשניים מהמסעות, רעיון לשוט לקוריאה ולרכב דרך רוסיה לישראל. הצעתי מנגד שנרכב ברוסיה לכיוון מזרח ונמשיך להקפה שלמה. תוך ימים ספורים העליתי טיוטה של מסלול על מפה ומכאן הכל החל להתגלגל במהירות רבה עד ליציאה 4 וחצי חודשים לאחר מכן. תאריך היציאה נבחר כפועל יוצא של מזג האויר ועונות השנה.

Screen Shot 2012-04-18 at 4.06.15 PM

התוכנית המקורית למסע

קבעתי מסלול המחבר נקודות ואתרים אותם רציתי לבקר במשך שנים רבות. ערכתי תיקונים ושינויים למסלול לאחר שבררתי עד כמה מגביל אותי הדרכון הישראלי במעבר של מדינות מסוימות כמו מלזיה, אינדונזיה ואחרות. שינויים נוספים ערכתי במסלול לאור מזג אויר או מגבלות כמו גם עצות וטיפים, עליהם למדתי מרוכבים אחרים.

מפת מסע - ביצוע

כך התרחש בפועל המסע שלי על גבי "מור החמור"

סיכום במספרים

• המסע החל בתאריך 20 אפריל 2012 והסתיים בנקודת היציאה, משמר הנגב, ב 16 מאי 2013 – 392 ימים.

• עברתי, על פי סדר המסע, במדינות הבאות: יוון, תורכיה, גרוזיה, אזרביאג'אן, קזחסטאן, אוזבקיסטאן, קירגיזסטאן, רוסיה, דרום קוריאה, קנדה, ארה"ב, מכסיקו, גוואטמאלה, הונדורס, ניקאראגוואה, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, פרו, צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי, ברזיל, אנגליה, צרפת ואיטליה -סה"כ 26 מדינות וחציה של 40 מעברי גבול.

P1000777 - Version 2

• רכבתי לאורך 75,000 ק"מ. מכשיר הניווט הראה 75,370 ק"מ אך מד המרחק הידוע בהטיית יצרן, מסיבות ברורות, הראה 74,644 ק"מ בלבד.

• במהלך המסע ערכתי פעמיים ביקורי בית – פעם ראשונה מ Barnaul בסיביר ופעם שניה מפנמה, סה"כ 25 ימים.

• במהלך המסע היו ימים בהם לא רכבתי אלא שהיתי במעבורות, המתנתי לויזות, לאופנוע שהיה בהובלה נפרדת או לרוכב אחר, טיילתי ברגל, למדתי ספרדית ועוד – סה"כ 140 ימים.

• מספר ימים בהם רכבתי – 227 ימים, כ 58% מהזמן בו נערך המסע. ממוצע המרחק ליום רכיבה – 330 ק"מ. המנה היומית לכל המסע למעט הימים של ביקור מולדת -עומדת על 204 ק"מ ליום. (בסיכום הפרק האסיאתי של המסע מצאתי שם כי לא רכבתי כ 50% מהזמן.) ביום הארוך ביותר רכבתי כ 800 ק"מ.

מהירות ממוצעת מדודה ב GPS – כ 65 קמ"ש. המהירות הגבוהה ביותר בה רכבתי היתה 119 קמ"ש בסיביר. בדרך כלל רכבתי במהירויות של בין 70 ל 95 קמ"ש.

• צריכת הדלק שלי במסע כולו עמדה על 4.7 ליטר ל 100 ק"מ שהם כ 21.3 ק"מ/ל'. כלומר צרכתי כ 3520 ליטר של בנזין או 176 מיכלי דלק. צריכת הדלק הנמוכה יחסית נובעת משמירה עיקשת על סיבובי מנוע נמוכים – לא יותר מ 3,500 סל"ד עם חריגות קלות מדי פעם.

P1060939

מעבורות – 14 במספר. מ 3 דקות של שייט ועד 3 ימים.

P1100323

האופנוע הוטס 3 פעמים – מסאול בקוריאה הדרומית לונקובר בקנדה, מפנמה לבוגוטה בקולומביה ומבואנוס איירס ללונדון.

• אפס "ימי מחלה" – רכיבה היא, כנראה, מתכון לבריאות טובה. קלקול קיבה קשה במשך יום אחד באוזבקיסטאן. נפצעתי פעם אחת בצלע בהחלקה על סלע רטוב באחד ממפלי המים בקוסטה ריקה. במחצית המסע החלו להופיע כאבים במרפק שמאל, אותו "חבשתי" עם רצועה אלסטית והופיע כאב נוסף בכתף ימין. עצירה למשך דקות שחררה את הכאב עד שהופיע מחדש לאחר כמה עשרות ק"מ. אני מייחס זאת לגילי המתקדם ולעייפות גופנית מצטברת ותו לא.

P1080868

איך התנהגה המכונה?

• יצאתי לדרך עם 126,300 ק"מ על מד המרחק של האופנוע. שקלתי להחליפו בחדש יותר טרם המסע אך הדבר לא קרה ובדיעבד אינני מצטער על כך. האופנוע לא איכזב ולו פעם אחת.

• טרם היציאה לדרך ביצעתי טיפול גדול אצל ה'אלכסים' שכלל החלפה של פלאנג' האלומיניום המותקן על הג'אנט האחורי מחמת סדקים שנתגלו בו, החלפה של מגן גומי סדוק המונע חדירת אבק לתפוח של הבולם הקידמי והחלפת מצבר.

• ביצעתי במהלך הדרך 5 טיפולים מהם 2 'גדולים', במוסכים מורשים. ביצעתי 2 בדיקות מחשב נוספות ללא טיפול.

P1090764

• לא ארעו לי תקלות דרך כלשהן ובכלל זה אף לא תקר אחד. במהלך החלפת צמיג מישלן בסנטיאגו, צ'ילה התגלה מסמר 'הגון' שחדר את הצמיג אך אני לא חשתי בכך.

• לאחר טיפול של החלפת שמן באלמאטי, קזחסטאן, האופנוע לא הניע בבוקר שלמחרת. מכונאי שהיה, לגמרי במקרה, על ידי כאשר קרה הדבר, מצא חוט מנותק בממסר ההצתה והבעיה נפתרה במקום.

צמיגים – החלפתי 7 צמיגים – 4 אחוריים ו 3 קידמיים. (4 היידנאו מתוכם זוג משומש אחד, 2 מצלר, 1 מישלן) בממוצע כ 21.5 אלף ק"מ לצמיג. בצמיגי ההיידנאו השתמשתי באלסקה ובפטגוניה ולהערכתי הזהירה הם הועילו לי באזורים אלו בהם מינון דרכי העפר גבוה יותר מזה של האספלט.

מילה לגבי ההיידנאו המאוד מדובר לאחרונה – רוכבים רבים מאוד ביבשת האמריקאית, בצפון כמו בדרום משתמשים בהיידנאו ואני משער כי מתקיים בהם מינון של דו שימושיות טובה יותר המעורבת עם 'אופנתיות'. ראוי לציין כי אורך החיים של צמיג זה לא נופל מזה של המצלר כל עוד מקפידים על מהירות סבירה של כ 100 קמ"ש. חויתי התפרקות פנימית של צמיג קידמי ומיהרתי להחליפו. זהו צמיג שרכשתי אותו משומש כך שבהחלט ייתכן כי משתמש קודם התנהג איתו ביתר אגרסיביות ואני זה ששילמתי את המחיר.

P1060577

• במהלך טיפול גדול בונקובר המליץ לי המכונאי הראשי במקום להחליף גל הינע שאיבד חופש תנועה בציר אחד מהשניים – מד האוץ שלי הראה 146,000 ק"מ ואישרתי, לאחר התיעצות עם האלכסים, את ההחלפה ללא היסוס.

• במהלך הרכיבה בברזיל גיליתי נזילת שמן מבולם קידמי ימני – כאשר הגעתי לריו דה ז'נירו החלפתי את שני האטמים.

• הוחלפו רפידות בלם קדמיות פעם אחת במהלך הדרך.

• התגלה חופש ניכר במיסב היגוי, הוחלף בברזיל.

• החלפתי פעמיים נורת אור דרך, נורה אחורית ונורת אור חניה. בדרך כלל רכבתי עם עם אור דרך ורק באזורים עירוניים, קשי ראות, או בתוך תנועה צפופה הדלקתי אור גבוה. למעט 3 או 4 לילות – לא רכבתי בשעות החשיכה. במהלך המסע כולו. 2 המיקרים המסוכנים ביותר במהלך המסע היו בעת רכיבה בחושך.

P1030376

• ניזקקתי למילוי שמן מנוע פעם אחת, כחצי ליטר, לאחר כ 13 אלף ק"מ ללא החלפת שמן.

• אני חוזר לארץ עם תקלה קיימת של רעידות בלוחית מד האוץ ועם בולם אחורי שסיים את חייו בכבוד.

ציוד המחובר אל האופנוע – יצאתי מהארץ עם שני ארגזי הצד המקוריים של האופנוע – ארגזי הפלסטיק שנראים 'כאילו מתכתיים' אבל הם עדינים בעליל ובאחת הנפילות באוזבקיסטאן כאשר משקל האופנוע העמוס הוטל על אחד מהם, חיבורי הפלסטיק שלו לאופנוע קרסו ונותרתי עם ארגז אחד. מצב די מביך. למזלי הרב ויד המקרה היתה בדבר כי בקירגיזסטאן קיבלתי 2 ארגזי מתכת של טוראטק אשר שימשו אותי היטב לאורך כל המסע. אני חייב לציין כי הם אינם אטומים למים באופן מוחלט ותחת גשם כבד חודרת רטיבות רבה לתוכם. רטיבות הנספגת בציוד ומחייבת איוורור הציוד מעת לעת בשמש. הארגז האחורי המקורי של BMW מאוד איכותי ואטום לרטיבות. לשלושת הארגזים היו מחוברות רצועות קשירה אליהן חיברתי פריטים נפחיים קלי משקל כמו כיסוי האופנוע, מעט מזון, מיכל נתיק של דלק שהיה ריק רוב הזמן ואוהל. לטנק הדלק באופנוע היה מחובר תיק מיכל של Toutatech אותו רכשתי לפני 3 שנים. התיק עבר תלאות רבות במשך שנים אלו ולמעשה סיים את חייו. לניסיוני התיק אינו מתוכנן היטב. אופן החיבור שלו למיכל הדלק מעורר לפחות תמיהה, הזיפרים שלו כושלים לאחר זמן לא ארוך, מאכזב אך בכל זאת עמד ב'צליעה' בטלטולי הדרך.

היחס אלי בכל מוסכי BMW לאורך הדרך היה נפלא. תמיד היו מוכנים לעשות מעל ומעבר, לעזור בעצה, חיוך ומלה טובה, לתקן משהו קטן, להוסיף מעט שמן ללא עלות ועוד. הרבה כבוד מקבלים רוכבים העוצרים במוסכי BMW ולו כדי לומר שלום, ללגום קפה או להתחבר לרשת. זהו מקום טוב לפגוש בו רוכבים מקומיים ואורחים כמוך.

P1040665

איפה חלמתי?

• 366 לילות העברתי מחוץ לביתי במשמר הנגב.

• 30 לילות של קמפינג

• ארוח ביתי – 69 לילות (כולל ארוח משפחתי, חברים, לימוד ספרדית, רוכבים אחרים)

• לילות מעבורת/טיסות – 8.

מילה לגבי הוסטלים – סוג הארוח המוצלח ביותר. בדרך אלו מקומות זולים מאוד. הניהול בכולם הוא על ידי צעירים יעילים ונמרצים. אלו מקומות טובים מאוד כדי לפגוש מטיילים אחרים ולהחליף מידע. בכל ההוסטלים, כמעט ללא יוצא מהכלל יש חיבור טוב לרשת כי קהל המתארחים בהם הוא קהל צעיר המצויד בסמארטפונים – הביקוש והמענה הם בהתאם.

P1050654

• סידור הקמפינג נוח מאוד בצפון אמריקה ובאירופה, כל עוד מזג האויר מאפשר לינה בחוץ. דרום אמריקה "חלשה" יותר בתחום זה ולעומת זאת הלינה שם בהוסטלים וגם במלונות זולה מאוד יחסית למדינות הצפון.

• לארוח ביתי "זכיתי" רק כאשר רכבתי לבד. זהו סוג הלינה החוייתי ביותר.

P1020096

זוטות במספרים

• היו לי 5 "מקרי שוטר" – 4 הסתיימו בשטר של 10 דולר ואחד ב"יאללה סע סע…"

P1030334

בע"ח – דרסתי 5 נחשים – אחד מהם חי… פגעתי ברגלי בתרנוגלת אחת חסרת מזל, בעלי חיים אחרים כמו צבאים, גואנקוס, פרות, כבשים וגם איילים ודובים חצו את נתיב הרכיבה שלי מספר פעמים, צפרים גדולות התעופפו על יד הקסדה שלי מספר פעמים ואין סוף של דבורים וחרקים אחרים פגשו את חזית האופנוע, הקסדה ולפעמים גם את פני.

"כמעט תאונה" – פעמיים. ילד שחצה את הכביש באופן פתאומי במכסיקו ורכב שעקף מולי רכב אחר על הנתיב שלי בשעת ערב חשוכה בצפון פרו.

נפילות – 5, ללא כל פגיעה גופנית. אחת מהן, בנתיבי קזחסטאן עלתה לי באובדן ארגז שמאל.

P1060886

נשכחו/אבדו בדרך – זוג כפפות רכיבה (נגנבו), כובע מצחיה, סנדל אחד, ספל שתיה, זוג משקפיים למשך כשעתיים בלבד.

כרטיסי אשראי – נשכחו פעמיים. פעם אחת הוחזר לי למחרת בבית קפה בסיביר ופעם אחרת נאלצתי להזמין כרטיס חדש מהארץ לאחר שקודמו נשכח בכספומט בפרו.

סכנת מוות – במקרה אחד – רכיבת לילה אחת בתוך ערפל כבד ובכביש הררי בפרו.

חברים חדשים – מאות, מכל העולם.

P1060677

IMG_6838

P1080529

משאיות – אלפים לאורך הדרך. עקפתי, בעיקר בעליות ובדרכים משובשות, היו כאלו שעקפו אותי על כבישים מהירים, רכבתי לצידן, אכלתי עם הנהגים, נחתי עם הנהגים, חצינו נתיבי מים יחד, הם חילצו אותי משתי נפילות בקזחסטאן ורבים צפרו לשלום. עולם ומלואו של הובלה ביבשה ובים. חברים טובים לדרך בכל מקום. בערבות מרכז אסיה, בנתיבי אלסקה, במישורי פטגוניה, באנדים של דרום אמריקה ובכבישי צפון אמריקה ואירופה.

P1050047

בוהן מונפת של נהגים וצילומים מתוך מכוניות חולפות – קשה לספור..

מוסיקה – לא היתה לי מוכנה מראש אך זימזמתי ושרתי לעצמי – "ימין ושמאל רק חול" ו"ערבה אין קץ" בקזחסטאן, "ליבלבו אגס וגם תפוח" – בסיביר, "This land is my land" בארה"ב וגם "צאנה צאנה" (אין לי מושג למה..), "הדרך ארוכה היא ורבה" בפטגוניה, "הרדופים" של שלמה ארצי בברזיל ולבסוף בנורמנדי זימזמתי את הנעימה  המוכרת מתוך הסרט "The longest Day". ביוון, לקראת החזרה, כמובן שעלה לי השיר "אני חוזר הביתה"… כאשר עצרתי והיה לי חיבור טוב לרשת הקשבתי לשלמה ארצי, אריק איינשטיין וגם לשניהם יחד וכמובן האזנתי ל קונצ'רטו לקלרינט מס' 622 של מוצרט.

IMG_3512

…זה מהכינרת שלנו, ממסע אחר…

כמה הערות על ציוד

ביגוד רכיבה – החליפה אותה העניק לי ירון גולדשטיין מ"דלק מוטורס" בבוקר היציאה שרתה אותי היטב לכל אורך הדרך. השתמשתי בחלק הפנימי של מכנסי הרכיבה מספר ימים בודדים באלסקה. בחלק הפנימי של המעיל השתמשתי יותר, בעיקר בפטגוניה ובאירופה. חליפת ה"ראלי 3" משופרת מקודמתה אך יש לי תחושה כי הגורטקס הפנימי מעביר לחות אל הגוף, תחושה שלא היתה לי באותו חלק בדגם הקודם – "ראלי 2". קסדת ה"שואי מולטיטק", איתה רכבתי פתוחה כל המסע, מעולה ומגפי הרכיבה – "סנטיאגו" לא נופלים ממנה נוחים מאוד לרכיבה כמו גם להליכה. כפפות הראלי 3 שרתו אותי לאורך של כ 60,000 ק"מ עד אשר נגנבו בפרו. רכשתי כפפות חליפיות פעמיים עד אשר מצאתי את כפפות הראלי שוב בברזיל. אלו כפפות מעולות לכל סוג רכיבה או מזג אויר.

SAMSUNG

ביגוד – נשאתי עמי את המינימום וכמה פריטים שאולי יהיה קשה למצוא אותם בדרך. כל הביגוד היומיומי ניתן לרכוש במחירים זולים בכל שוק מקומי בעולם. השתמשתי ב'לבנים' תרמיים שהם שחורים.. בדרך כלל, כמה ימים בודדים בלבד באלסקה. יתרת הדרך לא חייבה אותי בלבוש תרמי.

• לקחתי איתי לדרך מספר דברים בהם לא נגעתי כל המסע – ערכת תיקון תקרים, מטען למצבר, ערכת עזרה ראשונה (תודה לאל), מצלמה חלופית, רצועות עיגון למעבורת, חלקי חילוף שונים לאופנוע, לא מעט כלי עבודה ועוד כמה פריטים קטנים יותר. האם צריך הייתי לקחת אותם לדרך? אולי כן ואולי לא. העובדה המשמחת היא כי לא ניזקקתי להם.

• עזרים לניווט ותכנון הדרך – נשאתי עימי מפות כלליות בקנ"מ גדול לצורך תכנון השלבים השונים במסע אך לאורך הדרך השתמשתי באופן קבוע גם במכשיר הג'י. פי.אס – Zumo 550 של Garmin. המכשיר עבד ללא דופי לכל אורך הדרך עם כמה תקלות זניחות שהתגברתי עליהן בעצמי. רכשתי מפות לחלקים השונים של האמריקות אך למדתי להוריד מהרשת מפות עבור המכשיר מאתר Open Street Map, מפות שהן בדרך כלל יותר מפורטות מאלו הנמכרות ע"י Garmin. ביום האחרון למסע – בדרכי מאתונה לנמל בלאבריו כשל המכשיר לגמרי. ארעה לו תקלה כבדה בהעלאת מפות. לאורך 75,000 ק"מ עבד ללא דופי ושרת אותי נאמנה. זהו מכשיר חליפי אותו קיבלתי עבור מכשיר קודם שגם הוא חווה תקלה כבדה. במשך 4 שנים – 2 מכשירים הגיעו לכשל מוחלט מה שלא מעיד על אמינות גבוהה, לאכזבתי. מנגד, אני בהחלט יכול לומר כי מכשיר הניווט הינו עזר מאוד חשוב, נוח לשימוש  וחוסך זמן וכסף. כאשר המכשיר כבה לי בדרך לנמל לאבריו, הבנתי כמה הורגלתי לבטוח בו, אולי יותר ממה שמגיע לו. השתמשתי ברוב המסע במפות עמידות למים ולקיפולים. לא בכל מקום מצאתי כאלו אך בהתארגנות מראש ניתן לרכוש מפות כאלו אצל היבואן של Lonely Planet, "שטיינהרט-קציר" באזור התעשיה ברמת פולג, נתניה.

P1060507

• באופן קבוע דאגתי לעדכן המפות בטלפון הנייד שלי בכל עת בו היה לי חיבור טוב לרשת. הסתייעתי בתוכנת הניווט בטלפון בגושים עירוניים בהם הלכתי ברגל או השתמשתי בתחבורה ציבורית. התוכנה של מפות Google יחד עם יכולת האיכון של הטלפון הם השלמה מוצלחת ל Garmin.

• במהלך המסע השתמשתי ב"טלפון חכם" בסיסי למדי, Defy+ של מוטורולה. טענתי אותו בכרטיס "סים" אחד לכל המסע – הכרטיס ה'אסטוני' של חברת "סימלס" ששרת אותי היטב בכל חלקי העולם ללא צורך לרכוש ולהחליף כרטיסי סים במעבר בין מדינות. ניתן להשיג הכרטיס בחנויות "המטייל". המכשיר הנייד איפשר לי לדעת את מזג האויר הצפוי לי ב 4 הימים הקרובים לאורך הדרך, איפשר לי להיות מעודכן בשערי החליפין של המטבעות השונים וסיפק לי מידע על השעות ביעדים שונים בעולם. השתמשתי בו גם כ"פנקס" לרישום הערות עד שירדו לפוסט או לפעולה אחרת. הטענה של הסוללה בוצעה בדרך כלל פעם ביום – בשעות הלילה ולעיתים מתוך שקע הטענה על האופנוע בזמן רכיבה.

• לקחתי איתי טלפון חלופי, מדור ישן, למסע והשתמשתי בו במשך כמה שבועות כאשר "החכם" כשל במהלך הדרך ונזקק לתיקון.

P1020070

• ליווה אותי בכל דרכי עד לשלב האירופי מכשיר "ספוט" אותו רכשתי באתונה לפני תחילת הדרך. המכשיר איפשר לי להעביר מיקום לבני משפחתי וחברים קרובים, כל יום עם סיום הרכיבה. יכולתי לשדר אף את מהלך הרכיבה כולה אם הייתי בוחר באופציה הזו. המכשיר ניזון מ 3 סוללות AAA. רכישה מומלצת למי שבוחר לרכב 'סולו' כדי להרגיע ולעדכן חברים ומשפחה כי שלום לך.

• יצאתי לדרך עם מחשב נייד Mac Book Air 13 והוא תיפקד מצוין לאורך כל הדרך. ראיתי רבים המתפקדים היטב עם טאבלטים שונים ואף עם טלפונים חכמים. עבורי המחשב הנייד היה פתרון מצוין לקשר עם משפחתי וחברים באמצעות סקייפ, לניהול יומן ובלוג של המסע ולתכנון המחר והמחרתיים. המחשב עמד בכל טלטלות הדרך ללא דופי.

P1060413

מצלמה – הצטיידתי באתונה בתחילת הדרך במצלמת Lumix של Panasonic מדגם DMC-FT3 העמידה למים, נפילות ואבק והיא נתנה לי שירות מצוין של תמונות וגם וידיאו באיכות טובה למדי. המצלמה שהיתה תלויה על חגורת המכנס כל המסע 'חטפה' הרבה מאוד גשם ואבק ולעולם לא הכזיבה. לקחתי לדרך מצלמת כיס נוספת כחלופית ולא עשיתי בה כל שימוש.

תרופות – לאור ההיסטוריה הרפואית העשירה שלי, ניזקקתי לנטילת תרופות באופן יומיומי. כמובן שהדבר מחייב מלאי ראוי התופס לא מעט מקום בארגזי הציוד. ניתן לצאת מן הארץ עם מלאי ל 4 חודשים באישור הרופא האישי שלך. במקרה שלי, תיגבור התרופות לאחר כמה חודשים התבצע בזכות עזרה מעודד ויטאליס, ביקורי המולדת שערכתי ומיפגשים עם ויויאן, בת זוגי, במכסיקו ובברזיל.

אוהל, שק שינה ומזרון – יצאתי מהארץ מצויד ומוכן לקמפינג. השתמשתי בציוד בעיקר בצפון אמריקה. בדרום אמריקה החזרתי הציוד הביתה במשלוח ולאחר מכן הצטערתי על כך והחזרתי הציוד אלי. התחושה של רכיבה עם אוהל ושק שינה היא תחושה הרבה יותר טובה. יש לך 'בית' איתך וגם אם תתקע באמצע הדרך  או לא תמצא פתרון לינה ראוי, אתה לא חשוף למזג האויר ולקור הלילה. יצאתי לדרך עם אוהל לאדם אחד אך לאור הניסיון שצברתי בדרך החלפתי בקנדה את האוהל לזוגי. כך יש מקום מוגן יותר לציוד ולביגוד הרכיבה.

P1000065

ציוד בישול – יצאתי מצויד במטבח שלם. במהלך הדרך החזרתי חלק מן הציוד הביתה ונשארתי רק עם כירת בישול, מרקים, קפה וספל. השימוש העיקרי שעשיתי בציוד הבישול היה במהלך לילות הקמפינג. שימוש רב בציוד הבישול פוגם, לדעתי, ב'התנסות הקולינארית' המתלווה למסע, התנסות מרתקת בפני עצמה. רק על סוגי הלחם השונים שטעמתי במקומות שונים בעולם אני יכול להעלות פוסט נפרד.

P1050591

כסף וכרטיסי אשראי – הבסיס להתנהלות שלי במהלך המסע היתה משיכת כסף מזומן בכספומטים. המזומנים שימשו לרכישת מזון ושתיה במהלך היום ואילו התידלוק והתשלום עבור לינות התבצע, כל עוד אפשר היה, בכרטיס אשראי. נשאתי עמי כרטיס אשראי של MasterCard אך הגעתי ללא מעט מקומות, בעיקר בדרום אמריקה, בהם קיבלו רק Visa. הלקח – לצאת עם כרטיס האשראי של שתי החברות וכך יש לך כיסוי נאות כמעט בכל מקום. הדולר הוא עדיין המטבע המבוקש בעולם – מרוסיה ועד ארגנטינה. נשאתי איתי כמה רק מאות דולרים כמאגר למצב חרום ולא השתמשתי בהם. יש כמה פעולות בודדות כמו תשלומים עבור הובלות של האופנוע המתקבלים רק במזומן ובשטרות 'ירוקים', לכן מומלץ להחזיק כמה מאות דולרים עליך. יש מדינות בהן ניתן למשוך דולרים בנוסף למטבע המקומי מכספומטים אך צריך לזכור כי הסכום מוגבל לכ 200 דולר ביום.

P1000518

יש מדינות בהן "רק מזומן" ובכמויות שצריך 'מזוודה' כדי למלא מיכל דלק. אוזבקיסטאן כמשל

• כרטיס אשראי נשכח פעם אחת בכספומט בפרו. טלפון קצר למנהלת סניף הבנק שלי, "אוצר החייל" בצהלה, פתר את הבעיה. הכרטיס החדש נשלח, בעצתה, לבית חב"ד בסנטיאגו, צ'ילה והגיע תוך ימים ספורים,  בשלום.

ארנק גנבים – רבות נכתב ונאמר על הדרכים לשמור על המזומנים שלך. כל אחד ונסיונו. התנהלתי עם ארנק אחד בכל המסע לאחר שהבנתי כי כאשר אני משתמש במה שמכונה 'ארנק גנבים' אני מתחיל לאבד שליטה על כרטיסי האשראי שלי ומסמכים נוספים. היו מיקרים שלא זכרתי היכן מונח מה. בחודש האחרון למסע מצאתי בלונדון ארנק של חברת Pacsafe המחובר למכנסיים בשרשרת אשר לא ניתנת לפתיחה קלה, סידור המבטיח מאוד מפני כיוס. מעבר לכך העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא לא לשאת יותר מדי מזומנים עליך או בארנקך אלא רק כמות לשימוש ליום יומיים הקרובים. יש מיקרים בהם עדיף לצאת בלי ארנק לרחוב אלא עם מעט שטרות תחובים עמוק בכיס. פעם אחת הצליחה צ'יקיטה זריזה להוציא לי מעט מזומנים מהכיס… ומעבר לכך לא נתקלתי בניסיונות כיוס או גניבה.

P1100405באיזה ארנק הנחתי את כרטיסי האשראי? את הרישיון? את צילום הפספורט?

ספרי קריאה – הרבה מקום לא היה לי לאלו ואת עיקר המקום תפשו הספרים של Lonley Planet. בכל זאת נשאתי עמי 2 ספרים שקיבלתי טרם יציאה לדרך. אני חייב לציין כי הרבה זמן לקרוא סתם כך להנאה לא היה לי מאחר והזמן החופשי הוקדש בעיקר לכתיבת היומן, לשיחות עם משפחה וחברים מהארץ ולתכנון ההמשך. ראיתי מטיילים רבים הנושאים איתם ספרים דיגיטליים על גבי מכשירי Kindel וזה נראה לי פתרון מוצלח למדי לנשיאת סיפרות מבלי להעמיס משקל יתר או לתפוש נפח. גם את ספרי Lonley Planet ניתן לשאת כ'ספרות אלקטרונית' אך השימוש בספרים אלו פחות נוח במדיום האלקטרוני בגלל הצורך לדפדף קדימה ואחורה.

P1100406

ספרי ה"תנ"ך" שלי למסע – שימושיות מעולה

מנעולים וכיסוי אופנוע – לקחתי איתי 2 מנעולי דיסק, מנעול כבל ארוך ועבה למדי ובכל אלו לא השתמשתי ולו פעם אחת. מצאתי כי הכיסוי, אותו לקחתי לדרך מספק הגנה מעולה מפני עיניים סקרניות וידיים ארוכות. הסיכון כי האופנוע ייגנב לא גבוה כמו הסיכון לפריטים שעל האופנוע כמו מראות, מיכלי דלק נתיקים, ארגזי ציוד ועוד. קסדה נעלתי תמיד בכבל דק יחסית על המושב האחורי, בתוכה היו תחובות הכפפות. את מכשיר הג'י. פי. אס לא פרקתי כל המסע ממקומו אלא כדי להחליף כרטיסי מפות. העולם הרבה יותר בטוח ממה שחושבים או חוששים.

P1080891

נושאים נוספים הראויים לציון

שפות – נשאלתי לא מעט פעמים איך הסתדרתי עם מגוון השפות אותו עברתי. לדרך יצאתי עם ידיעה טובה באנגלית, מעט פחות טובה בצרפתית ומילים בודדות בשפות אחרות. לאחר כ 3 חודשים ב'רוסיה ובנותיה', מתקופת ברה"מ, הסתדרתי בשפה הרוסית באופן משביע רצון. לפחות הבנתי מה אומרים לי, ידעתי לקרוא שילוט והכוונה והייתי מסוגל לפטפט מעט. מהרגע שחציתי את גבול ארה"ב דרומה נזקקתי מאוד לשפה הספרדית ולכן עצרתי כמו שעשו אחרים ובהמלצתו של יוני בן שלום, בבי"ס ללימוד השפה בגוואטמלה ובמשך שבועיים קראתי, כתבתי, דיברתי ותיקשרתי רק בספרדית. בתי ספר לספרדית פזורים בכל רחבי אמריקה הלטינית. הפעולה הזו הוכיחה עצמה כנכונה. ביליתי כמעט 8 חודשים בארצות דוברות ספרדית ולא היה לי כל קושי לתקשר בשפה. שהות של חודש וחצי בברזיל הוסיפה לי גם מעט פורטוגזית בניב הברזילאי. כל עניין השפה לא היווה בעיה גדולה מדי עבורי. מעבר לכך למדתי כי התקשורת בין בני אדם בנויה על מילים אך הרבה יותר על שפת גוף ולכן זהו עניין שלא אמור להרתיע איש מלצאת לדרכים.

P1030893

עייפות – הרכיבה לאורך מאות ק"מ יום אחרי יום מעייפת למדי וכאשר מדובר במזג אויר חם, על אחת כמה וכמה. עמידה על הרגליות, שירה בקול רם, מציצת סוכרית קפה, התזת מים על הפנים – כל אלו עוזרים אך עצירה בצד לתנומה של חצי שעה, רצוי במקום מוגן או מוצל היא פתרון מוצלח יותר מהכל. אסור לרכב עייף. זהו סיכון חיים שלא לצורך.

P1090257

סדר קבוע – במהלך המסע סיגלתי לעצמי סדר פעולות קבוע בתחילת יום רכיבה ובסיומו וסדור קבוע של חפצים עד כדי כך שידעתי בחשיכה מוחלטת למצוא כל דבר וקודם כל את פנס הראש. הפנמתי סידור כיסים קבוע בכל סוגי הביגוד – רכיבה ומדי ב', סידור קבוע של ציוד בארגזים ובתיק המיכל. לסידור ולסדר הקבוע חשיבות גדולה ביותר כי למרות שאתה 'מצומצם' ל 3 ארגזים קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי למצוא חפץ מסוים כאשר הוא הונח לא במקומו הקבוע. ארעו לי מספר פעמים 'מצבים של אובדן' כביכול ולאחר מספר ימים מצאתי את אותו חפץ במקום אחר ממקומו הקבוע. סדר הפעולות הקבוע מאפשר יציאה יותר זריזה לדרך בבוקר ו'קיפול היום' גם כן. כל האמור נכון גם לסדר קבוע במיקום המסמכים השונים עקב התכיפות של מעברי הגבול וכמות הניירת המצטברת ממעבר למעבר. ראיתי כבר רוכבים ה'תולשים שערותיהם' ביאוש ביציאה ממדינה כי אבד להם מסמך "היבוא הזמני" של האופנוע לאותה מדינה.

P1020629

סוג האופנוע – כל  כך הרבה כבר נכתב סוגיה זו. פגשתי רוכבים על KLR, DL 650, הארלי, טראנסאלפ, KTM, אפריקה טווין ועוד עוד אך האופנוע ה'שולט בכיפה' הוא ה GS של BMW על הגרסאות השונות שלו – 650, 1200, 800 ובמספרים נמוכים יותר גם אדוונצ'רים. אומר רק זאת – אם הייתי צריך לצאת שוב למסע דומה הייתי יוצא עם אותו אופנוע. האמינות שלו מוכחת, הנוחיות ברכיבה עליו שעות, ימים, שבועות וחודשים – אין עליה עוררין, יכולת נשיאת הציוד, המימדים שלו, עוצמת מנוע ותיבת הילוכים מעולה ואוסיף על כך רשת מוסכי שרות בכל העולם – כל אלה יחד יוצרים קומבינציה מנצחת. האופנוע לא נטול חסרונות אך אך אלו זניחים ביחס ליתרונותיו. הייתי מעדיף אור קדמי חזק יותר, מושב מעט יותר נוח וזהו פחות או יותר.

P1060550

P1060314

ירח דבש של סרפינה וארון – על 2 KLR-ים

לבד? בזוג? בקבוצה? – גם על כך כתבתי לא מעט. לאור הניסיון שצברתי במסעותי עד היום מצאתי   כי התשובה לשאלה זו שונה מאדם לאדם. ראיתי זוגות של גברים, פגשתי זוגות – גבר ואישה, בעל ואישתו, פגשתי רוכבים ורוכבות בודדים, פגשתי קבוצות של 10 יחד או 6 וגם ארבעה ושלישיות רבות. לי היה מאוד נוח לרכב לבד וגם להתחבר מדי פעם לאחרים – בסיביר, אלסקה וקטעים מסוימים בדרום אמריקה. צפיתי שכך יקרה, חברו אלי בני לוויה או הצטרפתי ברצון ובשמחה אך תמיד לאחר הפרידה כאשר נותרתי שוב לבד חלפה בי אותה הרגשה נפלאה של חופש, לעשות כל מה שארצה, בדרך שלי. זה אני.

P1060331

רוכבת לבד סביב העולם – אליסיה מספרד על GS650 – והיא טסה…

מימון המסע – נשאלתי רבות בסוגיה זו, אולי יותר משאלות אחרות. אפתח בכך כי מסע שכזה לא עסק זול הוא. אני הערכתי תקציב שוטף מסוים לדלק, לינה, מזון ואחזקת האופנוע והוא היה דומה באופן מפתיע למדי לתקציב החיים השוטף שלי בבית. כך יוצא כי כאשר יצאתי למסע, חדלו באחת הוצאותי כאן בישראל. כסף זה הועבר חודש בחודשו לחשבון נפרד אשר ממנו ביצעתי הוצאותי היומיומיות במסע, כך התאפשרה שליטה טובה יותר בניהול הכספי של המסע. בנוסף ל"שוטף" היו הוצאות חריגות בהיקפן של העברות האופנוע בדרכי האויר והים יחד איתי. 2 הובלות מעל לאוקינוסים, הובלה מעל ה"דאריאן גאפ", מעבורת מרוסיה לקוריאה ומעבורות ההתחלה והסיום מישראל ליוון וחזרה. העברות אלו היו ה'הוצאות האמיתיות' של המסע, כלומר, להן נדרש היה מקור מימון מחוץ לתקציב השוטף.

P1020759

P1090789

יקר מאוד וקצת פחות

ועוד מילה אחת על כסף – בעיני, לא ניתן להעריך מסע שכזה בשווי כספי או ביחסי 'עלות תועלת'. יש כמובן עלויות אך ל"תועלות" אין גבול והן גוברות על כל שיקול כספי.

"פיקוד העורף" – במהלך כל הרכיבה נשאתי מאחורי שובל ארוך של גיבוי, תמיכה ואהבה, מבית. כאשר הבטתי אחורה במראות או לצל הרודף אחרי בצד הדרך עם זריחה ובשקיעה היו שם משפחתי, חברי הקרובים וקהל של 'עוקבים'. לצידי עמדה כל המסע, יום יום, ויויאן בת זוגי שתמכה מהרגע הראשון ביציאה להרפתקאה הזו גם כאשר הדברים התגלגלו לכך שאני יוצא לבד למסע, למרות שבכל מסע קודם יצאתי לבקשתה, 'בזוג'. אישה יקרה זו היא הגיבורה האמיתית של המסע. כל מטלותי הקבועות והמשתנות נפלו עליה ולטיפולה בנוסף לעבודתה וחייה, שעה שאני 'רק רכבתי' סביב העולם. נכסים, תשלומים, מיסים ועוד כיוצא באלה טרדות היו ללחם חוקה בהיעדרי.

foto

ילדי, שחר, נעם, צפריר ואיילת עקבו אחרי, עודדו, שמחו איתי ופירגנו, מי בקול ומי בדממה. כאשר היה צריך, נשאו עליהם תפקידים שונים מעת לעת בהצלחה ובבגרות ראויים לגאווה.

חברים קרובים היו לצידי כל המסע בעצה טובה, יד מחבקת ותומכת, מעקב צמוד אחר שידורי ה"ספוט" – יוני בן שלום אשר סייע רבות בעצות מתחילת הדרך ולכל אורכה. בבלוג המפורט שכתב במסעו הוא – "הרפתקה" נעזרתי רבות באמריקה הלטינית. זהר גרינברג, "השבילאי" שעקב אחרי המסע ללא לאות ולקח על עצמו, מבלי שהרגיש אפילו, תפקיד של 'מגדל פיקוח' וחולית חילוץ וסיוע, היה ואזדקק לה. אליקו, יו"ר "המועדון" שעבר תקופה קשה בפעילויות המועדון, תמך ועודד במילים טובות וחבריות לאורך הדרך. אדם שני שחיזק את רוחי הירודה, בימים הראשונים למסע, במילים חמות ובעצות מעשיות.

Screen Shot 2013-06-17 at 8.43.21 PM

P1010915

החוליה הטכנית הצמודה שלי – ה"אלכסים" – מלאכים של ממש. הם היו שם בכל עת שניזקקתי להתיעצות בעניין האופנוע ולא מעט פעמים ניזקקתי לעצתם בבוקר של שבת, לצערי. חברי פורום מועדון האופנועים הישראלי שקראו את שכתבתי וצילמתי ביומני ולא הפסיקו לעודד. חברי מועדון ה GS שלא רק קראו ופירגנו אלא גם סייעו בנושאים בהם ביקשתי עצה.

IMG_0254

שני מלאכים ועוד "זוהר"

רבים אחרים עקבו אחרי, הרבה יותר מאשר חשבתי כאשר הייתי נתון בתוך העניין עצמו. אני מגלה זאת היום כאשר אני פוגש יותר ויותר אנשים שמעולם לא היכרתי אותם ואומרים לי – קראנו, עקבנו, היינו שותפים. מחמם את הלב.

מילים אחרונות – המילה נפוצה ביותר אותה שמעתי בתגובות אלי במהלך הדרך הארוכה היתה "אומץ" בכל הטיותיה האפשריות. בעיני לא עשיתי מעשה אמיץ במיוחד. ההיפך, אני פחדן לא קטן מטיבעי. אחרים הם אלו העושים מעשים אמיצים. עשיתי מעשה היוצא מתוך אישיותי, אופיי ואורח חיי. לא ראיתי בכך מעשה מיוחד במינו בעת התרחשותו. רק כעת כאשר אני נינוח בביתי ומעלעל בתמונות ובכתובים אני מתחיל להבין עד כמה מקיף וחובק היה המסע אותו ערכתי בשנה האחרונה. אני יודע ושומע כמה חששות מעוררת הרפתקה כזו אצל אחרים, הם מספרים לי על כך יום יום. אני עברתי את אותן חששות וחרדות כבר לפני המסע הראשון לארצות הבלקן ב 2006 וגם מעט ערב המסע הזה ובמיוחד בימים הראשונים המאוד קשים בתחילתו. יש לי לומר לכל החוששים והמתלבטים רק זאת – צאו לדרך. אחרי הקילומטר הראשון הכל יעלם ותביטו רק קדימה אל רכס ההרים שבאופק. Just Go.

P1070309

תודה לכולכם על הכל.

באהבה גדולה, דורון יחד עם מור החמור

וכמו שאומרות מילות השיר של נעמי שמר: הדרך ארוכה היא ורבה… אבל אני.. לבד לבד צועד… אחד נשא פניו אל הזהב… אחר מצא ילדונת שתאהב… אבל אני לבד לבד צועד… כי כל שכרי – קולכם אשר עונה בשחוק…. הללויה …

P1060498

אנגליה – קומדיה של טעויות

בימים האחרונים בהם שהיתי בדאקאר מוטוס, בבואנוס איירס שמעתי יותר ויותר על התאונות המצערות שהתרחשו רק בימים האחרונים בדרכי פטגוניה לרוכבים לא מעטים. כאן, בדאקאר מוטוס שמעתי עליהן כי לכאן מתנקזות הבקשות להובלת האופנועים המרוסקים. לפחות 5 רוכבים שונים התרסקו בדרכי פטגוניה רק בשבועיים האחרונים בנסיבות שונות – 2 מיפגשים לא קלים עם משאיות, מפגש עם מונית בפינת רחוב ללא שדה ראיה, נפילה לא מוצלחת בחניה, נפילה אחרת בעצירה ללא רגלית צד בקרטרה אסטרל ועוד. כולן תאונות מצערות המסתיימות בדרך כלל בעצמות שבורות במקרה הגרוע. גורלי, ככל הנראה שפר עלי ואני מקווה כי לא יפנה אלי את גבו בקטע האחרון של המסע.

P1090874

מלון הדרכים הנפלא של "דאקאר מוטוס" בבואנוס איירס

P1090875

כולנו ארגנטינאים… עד שנגיע ללונדון

—————————————

קפיצה נחשונית  בת 12 שעות מעל לאוקינוס האטלנטי הביאה אותי, באחת, מהעולם הלטיני של דרום אמריקה לעבר המקור של הלטינו – מדריד של ספרד בדרך ללונדון. ספרד היא זו שאת מורשתה ניתן לחוות על פני מרחב גדול הרבה יותר מאשר זה של המורשת האנגלית. ייתכן כי אף מספר דוברי הספרדית בעולם עולה על אלו שדוברים אנגלית, לא בדקתי.

P1090881

ה"עין" של לונדון מביטה בי מבעד לחלון

כך קורה כי בדיוק במלאות שנה למסע אני מנתק מגע מדרום אמריקה לאחר כ 70,000 ק"מ מאז יצאתי מהבית. 7 חודשים רכבתי, טיילתי ונהניתי לאורך כ 35,000 ק"מ, כ 3 חודשים במרכז אמריקה ועוד 4 בדרום אמריקה. החוויה הלטינו-אמריקאית היתה לי מאוד מיוחדת. זו פעם ראשונה שאני מבקר בחלק עולם זה ומה שהרשים אותי מאוד הוא ההבדל התרבותי העצום בין ה"מערב" האנגלי והאירופי לבין העולם הלטיני על עושרו התרבותי והמורשת ההיסטורית המפוארת של עמי מרכז ודרום אמריקה. לעיתים, זו מורשת מרה ועקובה מדם בעיקר מחמת הניסיונות הבלתי פוסקים של ממלכות ומדינות למצוץ את לשד עמי האזור העשיר בזהב, כסף, קפה ואוצרות טבע אחרים בתקופות שונות ועד ימינו אלה ממש. אני לא יכול שלא להזכיר שוב ושוב את היופי הנופי הנדיר של דרום אמריקה בעיקר – התלילות האדירה של האנדים יחד עם הרי גרניט נוראי הוד, חופי ים פראיים ומישורי פטגוניה הקשוחים והאין סופיים. כך גם העושר של החי והצומח. יותר מכל החוויה האנושית של המפגש עם בני המקום מצד אחד ועם חברי הרוכבים האחרים מכל חלקי העולם מהצד השני – שני אלו היו הדברים שיחרתו בזכרוני לשנים ארוכות.

דווקא בהקשר הזה של דרום אמריקה אינני יכול שלא "להסיר את הכובע", גם אם עשיתי כבר בפוסטים קודמים, בפני המאות והאלפים שרכבו כאן עד לפני 10 שנים בתנאים הרבה יותר קשים, דרכים לא סלולות, ללא GPS, ללא Wi Fi בכל מסעדה, תחנת דלק ומלון, בתשתית תיירותית פחות מפותחת, עם אופנועים פחות אמינים אבל עם הרבה העזה, אומץ לב ויכולת לאלתר פתרונות לבעיות שהתעוררו בדרך. שמעתי התבטאויות ברוח זה מרכבים רבים אחרים ואין לי אלא לתת לתחושתיהם ולתחושותי אני ביטוי הולם.

Screen Shot 2013-05-02 at 9.30.47 AM copy

אחד מרבים שרכבו כאן בעידן של טרם הג'י.פי. אס, האינטרנט ואספלט במשורה

עבורי, ורנר היה השראה

———————————————–

בחרתי לעבור מארגנטינה לאנגליה דווקא ערב טכס קבורתה השנוי במחלוקת של 'גברת הברזל' הלא היא מרגרט טאצ'ר, זו שהחליטה על התגובה נגד החונטה הצבאית של ארגנטינה לאחר שזו האחרונה פלשה לאיי פולקלנד. ה'מאמי' הבריטית היתה לגברת ראש הממשלה הראשונה של בריטניה והשניה שזכתה לטכס קבורה ממלכתי, קדם לה רק ווינסטון צ'רצ'יל. כ 100,000 צופים צבאו לאורך מסלול הלוויה ויש כאלו שישנו לילה קר על המדרכות כדי 'לתפוש' מקום טוב. זכה להבלטה כאן בתקשורת ביבי נתניהו שהיה בין כמה אלפים של ראשי מדינה ונכבדים אחרים שבאו לכבד את זכרה.

P1090885 P1090889 P1090898

שוטטתי ברחובות מרכז לונדון והצטיידתי במפות וספרות הדרושים לי בעיקר לפרק האנגלי של המסע גם אם לא יהיה ארוך במיוחד מחמת מזג האויר הקריר למדי עדיין. ייתכן בהחלט כי אשלים את ה'החוסר האנגלי' שלי בקיץ הבא. תענוג לא קטן לטייל בלונדון ובוודאי תענוג מוכר לרבים מכם ולכן לא אאריך יתר על המידה בעניין זה. העיר מעוררת קנאה בסדר והשקט השוררים בה, בתחבורה הציבורית הנפלאה, בניקיון ובאוירת החופש והכבוד ההדדי המצויים כאן. קל מאוד להבחין בערב רב התרבותי המהלך ברחובות, מוכר בחנויות ונותן לך שירות בכל פינה אך נראה כי הכל נעשה כאן מתוך כיבוד החוק וכבוד לשלטון. ייתכן כי זהו המצב רק במרכז לונדון אך זה מה שראו עיני.

P1090896

כאשר הגעתי למסוף המטען של British Airways התקבלתי בסבר פנים יפות, מילאתי כמה טפסים, שילמתי סכום לא גבוה במיוחד עבר טיפול בשיחרור ממכס – כ 50 פאונד ועוד כ 70 פאונד עבור הטיפול במטען עצמו והמתנתי. יכולתי לעשות את השחרור מהמכס בעצמי אבל היה לוקח לי לפחות יומיים לקבל את האישורים הנדרשים. לאחר המתנה של כ 3 שעות נקראתי אל המחסן ושם על משטח שונה מאשר היכרתי מבואנוס איירס חיכה לי 'משהו' עטוף באופן לא מוכר לי…. GS 800 משנת 2012. לא רע אבל… לא האופנוע שלי. פניהם של הבריטים העלו סומק. פני שלי הלבינו מכעס ו…בודקים. אחרי כ שעה מגיע אלי ה'בוס' של ה Cargo ואומר לי בפשטות – "עשינו טעות גדולה" "זו טעות שלנו". התנצל ארוכות ואמר שיתקשר אלי בעוד זמן קצר. לאחר כשעתיים התקשר ואמר לי כי האופנוע שלי נמצא, הוא עדיין במחסני החברה בבואנוס איירס וישלח רק יום לאחר מכן וכן הוא מזמין אותי למחרת כדי לקבל הפיצוי שמגיע לי. הסתבר כי הם העמיסו בטעות אופנוע שהיה מיועד לארה"ב והיה שייך למטען של חברת תעופה אמריקאית על הטיסה שלהם ללונדון. כך שכרגע יש שני אופנועים 'תקולים' עם בעלים מאוכזבים.

P1090897

כך ארע שהזדמן לי יום פנוי לביקור האוניברסיטאית הידועה – אוקספורד. לפני שיצאתי לשם עוד עברתי שוב במשרדי המטען של בריטיש, זיכו אותי בדמי הטיפול שגבו ממני יום קודם ושוב התנצלו. הבטיחו לי בכל דרך אפשרית כי מחר, שבת, אקבל את האופנוע שלי כאן, בלונדון. עליתי על אוטובוס ויצאתי לביקור נפלא באוקספורד – עיר שהיא, יותר מכל, אוניברסיטה עם 38 קולג'ים במרכזה. אוניברסיטת אוקספורד המתגאה בבוגריה כמו מרגרט טאצ'ר, ביל קלינטון, דיויד קמרון, טולקין ועוד נמצאת בתחרות תמידית עם קיימברידג' על מספר פרסי הנובל שזכו הבוגרים השונים, כמה ראשי מדינה יצאו מכל אוניברסיטה והתחרות ביניהן מגיעה אף למרוץ הסירות המסורתי מדי שנה. על ביל קלינטון מספרים כי כסטודנט הוא נראה כאן, בבר המקומי, מחזיק בסיגריה של מריחואנה וכנשאל על כך כאשר נבחר לנשיאות ארה"ב השיב כי הוא "לא שאף" אלא "רק החזיק את הסיגריה" בידו. מזכיר תשובה דומה שלו בעניין אחר. במוזיאון של היסטורית המדע נמצא לוח ועליו בגיר לבן, כתב ידו של אלברט אינשטיין, שנתן כאן 3 הרצאות בתחילת שנות ה 30 במאה הקודמת. כתב היד הוא מהרצאתו השניה כאן.

P1090900 P1090917 P1090918"גשר האנחות" (אחרי מבחן..) באוקספורד

P1090919 P1090928 P1090932

הלוח של אינשטיין

השכם בבוקר למחרת יצאתי למסוף המטענים המוכר לי כבר כל כך טוב כדי לפגוש את "מור החמור" מתוך תיקווה שאכן הגיע הפעם כראוי מבואנוס איירס. קיבלו את פני במאור פנים – "הגיע" אמרו. המתנה של עוד כשלוש שעות ונקראתי לאסוף את האופנוע. אותו מלגזן שהביא לי את האופנוע הלא נכון הביא הפעם את ה"חמור" הנכון עם חיוך של מיליון דולר. נפגשנו בשימחה הדדית, קילפתי מעליו את הניילונים, חיברתי מצבר, הגבהתי משקף, אירגנתי מחדש את הארגזים לתצורת רכיבה, התקנתי ג'י. פי אס. ויצאנו לדרך.

P1090950

חששות מרכיבה בצד שמאל נעלמו במהירות מפתיעה. לא מעט עזר לי בכך מכשיר הניווט היעיל שלקח אותי סביב הכיכרות המרובות בכיוונים הנכונים. פגשתי בתחנת דלק את Robin על "טריומף טייגר", שוחחנו על אופנועים ומסעות עם הבטחה להפגש בעתיד בישראל. התקדמתי מערבה לכיוון Devon, עצרתי לביקור קצר אך מרשים למדי באתר Stonehenge – אותו אתר בן 3,000 שנים שבו מסודרות אבני ענק במעגל שעד היום מתקשים לפענח המטרה לשמה הוצבו אבנים אלו. האם זה שימש אתר זה לפולחן? אתר קבורה? אתר אסטרונומי? מספר התיאוריות, לדעתי, הוא כמספר האבנים באתר.

P1090951

P1090957 P1090962

המשכתי מערבה לאורך כביש 303 ונכנסתי למחוז Devon יפה הנוף שעליו נכתב כי כל מחוזות אנגליה צריכים לקנא בו על יופיו הרב. מחוז עם גבעות ירוקות נישאות, נחלים, כפרים קטנים וחוות הפזורות בעמקים וביניהם. יותר ויותר נכנסתי לרכיבה בכבישים הולכים וצרים, לאורכם עשרות ק"מ של אותן גדרות שיחים – Hedges. חלק מגדרות אלו הנראות ממש כחומות בלתי עבירות הוא בן מאות שנים. פעמיים בשנה הן עוברות גיזום המיישר את קצותן למבנה מלבני המתנשא לגובה. לעיתים מתירים לכמה שיחים לצמוח עד כדי עץ נישא וכך נוצרות מעין מנהרות של עצים ושיחים בינים רכבתי בזהירות רבה.

P1090971 P1090972 P1090977 P1090987 P1100015 P1100019

לאחר כמה עשרות ק"מ הגעתי לעמק הנפלא בו גרים איריס ודיויד בעלה יחד עם דילן הכלב. ילדיהם, ליאן ואדם כבר פרחו מן הקן והם מתחילים את חייהם העצמאיים בלונדון. 4 ימים נפלאים ביליתי כאן, חלקם יחד עם דיויד וחלקם עם איריס. טיילנו על הגבעות הסמוכות לביתם יחד עם דילן, בין בתים הבנויים על עצים או ממוקמים באוטובוסים ישנים, בחופי הים הנפלאים הנמצאים לא רחוק, לאורך נהר ה Dart, בעיירה Totnes, הלכנו הופעת סיכום של נגנים מקצועיים שסיימו יחד שבוע של סדנה מוסיקלית. 4 ימים נפלאים עם ארוח חם וחברי והרבה זכרונות עבר משותפים. איריס מפליאה עשות בסדנת הקרמיקה שלה ביצירת אריחים המעוטרים במשפטים מתוך שירה עיברית ושירה אנגלית ולא עומדת בקצב ההזמנות ליצירותיה. מזג האויר מפתיע לטובה וממש משתנה מיום ליום ככל שמתקדם האביב כאן עם פריחת המגנוליה והדובדבן ולבלוב כל הצומח האחר.

P1090982

ביתם של איריס ודיויד בדבון

P1090973 P1090969

P1090975 P1090978 P1090983 P1090986 P1090991 P1090993 P1090994 P1100004

guys2_big5

עבודה של איריס המוצגת במרכז המיסחרי בצהלה – מקום הולדתה

ממחוז דבון בדרום מערב האי הבריטי אני מסמן את הדרך הביתה. מכאן כל ק"מ של רכיבה יקרב אותי לנמל חיפה. יצאתי לאורך החוף הדרומי של אנגליה לכיוון מערב. בחרתי לרכב בדרכים כפריות ולא בדרכים המהירות. ההתקדמות אמנם איטית יותר אך דרכי לא אצה לי. לעת אחר הצהריים ירד ערפל סמיך על אזור החוף אך הדרך שנותרה לי לא היתה ארוכה מדי.

P1100026 P1100030

התמקמתי באכסנית נוער בעיירה קטנה בשם Lulworth – בסיס יציאה מוצלח לנופי החוף של "חופי היורה" – The Jerrasic Coast, חוף המתעד לאורך כ 80 ק"מ – 185 מיליון שנים של גיאולוגיה ושמו ניתן לו בזכות המאובנים הרבים אשר ניתן למצוא לאורך מצוקי החוף. עם בוקר ירדתי לכיוון נקודת "ראשית השבילים" והערפל מאמש עדיין רבץ על היקום סביבי. משכתי מעט זמן במרכז המבקרים המעניין למדי המתאר ומסביר את תהליכי הגאות והשפל, תהליכי הווצרות התופעות הגיאולוגיות הדרמטיות של החוף שהן תופעות יחסית צעירות ועוד. לבסוף החלטתי לצאת לכיוון השבילים למרות הערפל. העקשנות משתלמת לפעמים. הערפל שרבץ על החוף התרומם וצוקי החוף המשוננים נגלו בכל הדרם. שמתי פעמי לעבר Durdle Door, קשת סלעית היורדת אל הים מצוקי החוף. לאורך החוף עוד תופעות רבות אחרות אך זו בהחלט המרשימה מכולן ומושכת עשרות אלפי מבקרים בשנה.

P1100043 P1100054 P1100058 P1100061

יפה היה לראות כי למרות שלאורך החוף קיימת מערכת שבילים מאוד מפותחת הכניסה מותרת רק להולכי רגל ואכן לא היה בנמצא אף לא "פורע חוק"  על טרקטורון או אופנוע שטח ואפילו לא אופניים. כאשר מותר רק להולכי רגל – אין חריגות בעניין ואין "משחקים" או אף 'קריצות' בעניין זה. לא רחוק מהחוף מצוי מטווח של הצבא הבריטי וקולות הירי נשמעים למרחוק. יכולתי לעצום את עיני ולראות עצמי בכמה נקודות חוף בישראל עם אותם הקולות.

P1100072

מפתיע היה לגלות כי בהוסטל אנגלי אין Wi Fi כי גם יום לאחר מכן לנתי בהוסטל לפני החציה של ה"תעלה" לעבר צרפת וגם שם לא היה יכולת להתחבר לרשת. ביקור נוסף אותו ערכתי לאורך החוף היה יום אחד מאוחר יותר לכיוון Old Harry Rock – צוקים של גיר לבן בגובה של עשרות מטרים המצויים לאורך החוף שגם הוא קיר בן עשרות מטרים של גיר לבן. החוף כולו באזור זה של אנגליה נתון להשפעות של האירוזיה הימית ולכן מקבל צורות שונות ומשונות מה שהופך אותו לחוף מאוד יפה לטיול ולצילום.

P1100087 P1100092

במהלך הרכיבה הקשבתי ל BBC באמצעות מערכת ה"קארדו" והיה מעניין לשמוע כי מציינים את הטמפרטורות בצלסיוס ופרנהייט גם יחד. הבריטים "נפתחים" לעולם, "חדשה מרעישה". על כל פנים העובדה כי ציינו טמפ' בצלסיוס לא גרמה לטמפ' לעלות ובהחלט עדיין קר מאוד לרכב כאן, בשבוע האחרון של אפריל וכשיורד גשם מדי פעם התחושה באמת לא נעימה. גם כאשר נדמה היה לי כי אני לבוש היטב, לאחר כמה עשרות ק"מ הגוף מאבד מחומו ו'תחושה קרה' עוטפת אותי. בעוד חודש יהיה כאן הרבה יותר טוב. זהו הזמן לעזוב את האי הבריטי לכיוון היבשת האירופית ולמשוך דרומה לעבר הים התיכון.

P1100105

בבוקר קר כקרח רכבתי לעבר Dover אותה עיר קטנה לחוף "התעלה האנגלית" או "תעלת לה מנש" בשמה הצרפתי. עיר ששמעה יצא למרחוק בזכות היותה יושבת למרגלות "הצוקים הלבנים של דובר" בנקודה הצרה ביותר של "התעלה" שהיא למעשה המיצר הימי המפריד בין צרפת לאנגליה. מדובר יש כמה אפשרויות לחצות התעלה. ניתן כיום לחצות באמצעות ה"יורוטונל" (EuroTunnel) מתחת למים וניתן ברבע המחיר אך ב"זמן משולש" לחצות על מעבורת לCalais או Dunkirk. רגע לפני שעליתי על המעבורת עוד טיפסתי לתצפית מעל "הצוקים הלבנים" – אותו אייקון נופי מפורסם שהיה מקור לאושר או לכאב תלוי בנסיבות ובעיני המתבונן. אם היו אלו הטייסים הבריטיים ב"קרב על בריטניה" שיצאו להגן על לונדון מגלי ההפצצות הגרמניות במלחה"ע ה 2 או אותם הטייסים שחיכו בחירוק שיניים ולב דופק לראות את הצוקים מרחוק כאשר חזרו מחוררי כנפיים או עם מנועים עשנים מקרבות האויר באירופה. אותי ליוו סיפורים אלה בילדותי ורציתי כל כך לראות את אותם "הצוקים הלבנים של דובר". היום ראיתים והם בהחלט מרשימים למדי.

P1100113 The white cliffs of Dover

P1100120

להתראות ביבשת

חזרה "אפורה" מברזיל הצבעונית, דרך אורוגוואי, לבואנוס איירס – סוף הפרק הדרום אמריקאי

לאחר 3 ימים אפורי מזג אויר יצאתי מריו לדרך הארוכה, כ 2,500 ק"מ לעבר בואנוס איירס. גשם דק אבל עקשן ליווה אותי לאורך של כ 200 ק"מ והתקדמתי עד לפאתי סאן פאולו – העיר הגדולה ביותר של ברזיל והמרכז העיסקי של המדינה הענקית. חציתי את המרחב העירוני הענק והמשכתי דרומה דרך פקק של עשרות ק"מ עמוס במשאיות כבדות. מזג האויר הולך ומתקרר כאן בדרום אמריקה ככל שאני מדרים והחורף מתקרב. אם עד לריו הטמפרטורה נעה סביב ה 30 מעלות, עתה אני רוכב בקרירות של 21 עד 24 מעלות ובבקרים אני מתחיל את היום עם 15 מעלות, הרבה יותר נעים.

P1090543

"מיתרים" בכניסה לסאן פאולו

כאשר מגיע סופ"ש ארוך בזכות חגיגות לכבודו של 'איזה קדוש' יוצאים 'המוני ברזיל' ברכביהם הפרטיים, אלו שפוקקים את הערים בימי העבודה, אל עבר החופים ועיירות הנופש ואז מתחילים הפקקים על הכבישים לאורך החופים. אלא שעם עומסי התנועה מופיעים יד ביד גם אי שמירת מרחק, עקיפות מסוכנות, מהירויות לא הגיוניות וכמובן גם התאונות ואני ביניהן וכל מה שאני רוצה הוא 'להגיע הביתה בשלום'. צלחתי בשלום את הטרוף המוטורי הזה ואני ממשיך דרומה בכבישים יותר פנויים.

P1090544

גם אופנועים עומדים בפקק… רק אני עוקף בשול לפעמים…

ככל שאני מדרים היום מתקצר לכן אני מתחיל מוקדם וכבר בשעה 3 אני מחפש חניון ללילה. יש שאני מוצא בניסיון ראשון מקום ראוי ויש שלוקח לי לעיתים שעתיים למצוא מקום סביר. אני נזכר בהנאה בימי סיביר, אלסקה ופטגוניה כאשר חופש הבחירה לא היה קיים כלל. כל מקום שקרא לעצמו "הוטל", שם היה ביתי ללילה.

האם אנחנו, הגמל ואני, מתחילים לגלות סימני עייפות החומר? מכיוון שבדרך צפונה עליתי באחד המעלות היותר מרשימים לכיוון ההרים של טרה סנטה ואז הוא היה מעורפל לגמרי אמרתי, מכיוון שאני בדרך דרומה ואעבור לא רחוק ממנו אנסה שוב את מזלי. ובכן, ראשית פתחתי את היום לכיוון המעלה בטעות ניווט של כ 20 ק"מ, חזרתי על עיקבותי ותוך כדי כך גיליתי כי לוח המהירויות במד המהירות רוקד  לו במקומו באורח מוזר. תופעה מוזרה שאצטרך לבדוק אותה במוסך היבואן בהקדם. מקווה כי רק השתחרר שם משהו ולא יותר מכך. מצאתי את הדרך הנכונה שנראתה מרחוק כפנויה מעננים הפעם אלא שכאשר התקרבתי, שוב נתקלתי בערפל, אמנם יותר גבוה מהפעם הקודמת אך התצפית על המעלה היתה  "סגורה" לחלוטין. פגשתי למעלה עשרות רבות של אופנוענים, כולם באו להתאכזב כמוני. לאחר המתנה של כשעה החלטתי שהיא חסרת טעם וירדתי חזרה לעבר כביש החוף לכיוון פורטו אלגרה. לאט לאט חשתי יותר ויותר בכאבי כתפיים מטרידים. אין לי ספק כי הסיבה היא עייפות ההולכת ומשתלטת עלי. נכון יהיה לי קחת כמה ימי מנוחה כללית מהרכיבה לפני שאגיע לנקודה לא רצויה של כאב

P1090551זריחה בדרום ברזיל

P1090557 P1090560 P1090561 P1090563מעלה Serra do Rio do Rastro במדינת סנטה קתרינה – בהיר למטה ומעורפל למעלה

P1090565

לאחר כחודש וחצי וכ 12,000 ק"מ בברזיל הענקית הגיע הזמן לעזוב לכיוון אורוגוואי וזאת לאחר שראיתי רק קטע לא גדול של המדינה, עצומת הממדים הזו. בתוכנית המקורית לא היתה ברזיל בהיקף שכזה אבל כל תוכנית,כבר אמרנו, היא בסיס לשינויים ובטח במסע כזה. אוסטרליה ירדה מהתוכנית אך במקום סיבוב באוסטרליה ואולי גם ניו זילנד סידרתי לי סיבוב נפלא בברזיל.

עוד כמה מאות ק"מ בדרום ברזיל ועוד 2 לילות באזור הספר המדינתי של ברזיל, בנוף שהלך ונעשה שטוח יותר ויותר אבל עדיין ירוק הגעתי לעבר מעבר הגבול לאורוגוואי המוכר לי מהכניסה לברזיל. למדתי כבר לחוש את קירבת הגבול, התנועה נעשית יותר ויותר דלילה, גם נקודות הישוב, הדרכים מתוחזקות בדרך כלל במצב סביר כי אלו דרכים המשרתות תנועה בינלאומית של כניסה ויציאה אבל התחושה הכללית היא של משהו שהולך ונגמר לפני שמתחיל ה'משהו' החדש של המדינה האחרת. המצב בצד השני של הגבול הוא בדרך כלל תמונת ראי של מה שקורה לפני המעבר. משני הצדדים אוירה מאוד מינורית מהולה בעצב ובשקט מאוד מוחשי. התרגלתי לכך כבר בעשרות מעברי גבול בחלקי עולם שונים. 

P1090584 P1090586 P1090591 P1090590

בתדלוק אחרון לפני מעבר הגבול, כדי להיפטר משארית המטבע הברזילאי, פגשתי את אלחנדרו ממונטוידאו, רוכב על הארלי, משטרתי לשעבר, מנוע של 1400 סמ"ק משנת 98. גבר חביב למדי, יחד רכבנו אל היציאה מברזיל שם בהליך קצר החתמנו כל שדרוש ועוד לפני היציאה עברתי תחקיר מטעם משרד התיירות של ברזיל על רשמי והתנסותי במדינה. כנראה חלק מן המאמץ לשיפור שעושים כאן לקראת ארועי הספורט הגדולים שתארח ברזיל בשנים הקרובות. חלקתי שבחים ומחמאות לשהותי בת החודש וחצי כאן דווקא ביום בו התפרסמה ידיעה מאוד לא נעימה על אונס תיירת לעיני בן זוגה במיניבוס בריו דה זנירו. העיר שהתרשמתי כל כך טוב מהשיפור בתחושת הביטחון בה. צחוק הגורל.

P1090594

לוגו חדש של ברזיל – שילוב של צבעי הטבע האופיניים לברזיל

הכניסה לאורגוואי התגלתה להפתעתי כקשה יותר ממה שציפיתי. איפה הביטוח? אין ביטוח. נסעתי לעיר הקרובה Chui, עיר המחלקת את רחובה הראשי בין ברזיל לאורוגוואי. סבבתי בין הסוכנויות השונות לאופנועים וביטוח ואין פתרון לבעיה שלי.

P1090595

רחוב 'בינלאומי' ב Chui – מימין ברזיל ומשמאל אורוגוואי

לאחר כשעתיים חזרתי למעבר הגבול ואיש המכס נתן לי להיכנס על סמך הפוליסה שיש לי לביטוח בריאות. Gracias. רכבתי דרומה תחת שמיים קודרים ורוח צד עד ל Punta Del Diablo, עיירת נופש לחופו של האטלנטי, שם ביקרתי לפני כחודש וחצי בדרך צפונה.

"העונה" כאן חלפה. אחרוני הנופשים וגלשנים על כתפיהם עוזבים את המקום, הוסטלים נסגרים. בתקופת החורף זו עיירת רפאים ואילו בקיץ כ 30,000 מבקרים נמצאים כאן. מצאתי די בקלות מקום בהוסטל Compay שהיה מלא עד אפס מקום בביקורי הקודם כאן. מזג האויר כמעט חורפי , אפור, מעונן, קריר ומדי פעם יורד גשם דק. בכל זאת אתעכב כאן יומיים או שלושה עד שתעבור החזית הקרה והרטובה מאוד של מזג האויר ואוכל לרכב בתנאים סבירים את 600 הק"מ האחרונים לבואנוס איירס.

P1090597 P1090598 P1090599

"נטוש"

מזג אויר לא רגיל לעונה דבר אחד ותשוקות גולשי הגלים הם דבר אחר. ירדתי לסיבוב צהריים ברחובות העפר הנטושים של ה'פונטה' לעבר החוף. החופים אכן ריקים מאדם וחול הים נישא באויר ומסמא את העיניים אך הגולשים בשלהם – עם בגדי גלישה ובלי הם דוהרים אל המים הקרים כאילו אחז בהם השד. רגליהם על הגלשן וידיהם אוחזות ברצועות מצנח הרחיפה המטיס אותם בעזרת הרוח מעל כרבולות הקצף של הגלים הסוערים. מהפנט היה להביט בהם ולהתרשם ממה שנראה כאומץ לב לא קטן, לפחות בעיני המשתאות. הם רוכבים על הגלים מצד אחד של החוף לעבר הצד האחר הלוך ושוב במהירויות מרשימות. למעט הפעילות המאוד נמרצת של החבר'ה הצעירים הללו לא נראה בעיירה דבר וחצי דבר.

P1090608 P1090615 P1090621P1090626

P1090623

"האמיצים" שעדיין גולשים וסירות הדיג השובתות מחמת חוסר סועדים

כאשר גיליתי, כי אין לי די מזומנים בכיס כדי לאכול כאן כמה ימים וגם לשלם עבור ההוסטל בתום אותם הימים והכספומט היחיד בעיירה מושבת, רתמתי בחוסר חשק, תחת שמים מטילים אימה בצבעם, את הגמל ויצאתי לתור אחרי מזומנים. העיירה הקרובה נשמעה מבטיחה, יש כספומט אבל גם הוא… לא עובד, לא נורא יש עוד מכשיר במרחק של 12 ק"מ נוספים, רכבתי… גם הוא מושבת, עוד 23 ק"מ לעיר הגבול שרק אתמול חלפתי בה בדרכי ל'פונטה', עומד בתור לכספומט שיודע לתת פסוס אורוגוואים, ניסיון אחד, שני.. לא מוצלחים, כמובן, שכחתי כי צריך להקיש גם קוד אישי בן 4 ספרות… בקיצור סיפור ארוך על עניין פשוט שנגמר ברכיבה שמחה בגשם סוחף ועם מזומנים בכיס. על זה כבר נאמר כי "קל הרבה יותר ללכת ברגל על יד עגלה עמוסה מאשר לרכב על ריקה" – ויודע זאת כל "חקלאי פיקח".

P1090631 P1090632

נגזרה עלי בטלה מאונס, אותה אני מנצל כאן בהוסטל להשלמת חוסרי כתיבה לבלוג ולוואלה, בטלה שמקורה בסופת גשם אדירה המתקדמת לעבר צפון אורוגוואי. מהסופה הזו ניספו, בעיקר בטביעה בביתם כבר מעל 50 איש בבואנוס איירס אתמול. עוצמת הגשם הגיעה בבואנוס איירס ובעיר לה פלטה הסמוכה לה ל 400 מ"מ בתוך שעתיים!!

P1090633"המנעול" הטוב ביותר שקיים לאופנוע – הכיסוי

לעומת זאת כאן ב'פונטה' מזג האויר מתבטא בגשמים פזורים, רוח קרה, שמיים קודרים וים גועש המספק גלים גבוהים לגולשים וסצינות חוף דרמטיות לצילום. כך עשיתי, כלומר לא גלשתי על הגלים אבל צילמתי את הגולשים ומשתאה הבטתי ברוח "איך הוא יחד עם המים, מפרקים את הסלעים" כמילותיו היפות של נתן יונתן ב"הרדופים". 3 ימים סוערים ביליתי ב'פונטה' ועוד יום אחד מעט רגוע בעיירת הרפאים. יום לפני סגירת ההוסטל יצאנו לאכול, כל שוכני ההוסטל – דניאל ממונטוידיאו בן ה 25 המנהל בכשרון רב את המקום, מרגריטה הצעירה העובדת בריו גייגוס אשר בפטגוניה ובאה 'לתפוס' קצת שמש שאיננה כאן ואונה, מטיילת מדרום קוריאה השוהה בבואנוס איירס.

P1090639 P1090641 P1090657"הרוח, איך הוא יחד עם המים מפרקים את הסלעים" (נתן יונתן)
P1090668
ארוחת פרידה מ'פונטה'

P1090691 P1090675

ילדים בתלבושת אחידה יוצאים מבית ספר באורגוואי

P1090682

לחם – רק על המיגוון בעולם יכולתי לכתוב פוסט נפרד – לחם באורוגוואי

לאחר 4 ימים ב"כיף השד" הרמתי עוגן דרומה ובמזג אויר קר למדי ובליווי רוח צד עזה הסוחטת את הדלק מהמיכל בקצב גבוה רכבתי כ 500 ק"מ דרומה ומערבה, דרך מונטווידיאו, לעבר נקודת המעבר לבואנוס איירס, העיר "קולוניה דל סקרמנטו" על שפת השפך המאוד רחב של נהר לה פלאטה והתמקמתי ב Sur Hostel (הוסטל הדרום).

P1090693מקור הבשר המשובח של אורוגוואי

P1090696 P1090699מיתרים וכיכרות במונטווידיאו

P1090702

מנוחה ליגע בהוסטל הדרום, קולוניה

קולוניה עצמה היא עיר מאוד תיירותית בזכות היותה תחנת מעבר למגיעים במעבורות מבואנוס איירס לעבר אורוגוואי וברזיל וגם בזכות עברה ההיסטורי כמאחז פורטוגזי ולאחר מכן מאחז ספרדי. יש בה מגדלור עתיק בן כ 200 שנה ורובע עתיק, יפה למדי אשר חלקו מוקף בחומה קלילה. הרובע העתיק הוא המקום עבור התיירים והמבקרים ומחוצה לו עיירה מודרנית רגועה ונעימה עם מקומות לינה ובתי אוכל רבים מאוד וכמובן כל שאר השירותים להם נזקק התייר המגיע לכאן.

P1090705 P1090709 P1090726

P1090733

הזדמן לי בערבו של יום לאחר "ארוחת פרידה" בשרית למדי מדרום אמריקה, להצטרף ל'מופע צועד' של להקת מתופפים מקומית שקצב התיפוף שלה חודר ממש לדם ומניע את הרגליים כמעט בלי משים.

P1090719

עם בוקר ירדתי לנמל ועליתי על המעבורת החוצה במשך שעה תמימה את נהר הלה פלאטה המאוד רחב בנקודה זו, לעבר בואנוס איירס. בדרך פגשתי את פיליפ, רוכב, בריטי במוצאו, החי בהולנד אשר גם הוא סיים 9 חודשי מסע בשתי האמריקות וגם הוא משתמש בשירותם של סנדרה וחביאר כדי לשוב ישירות להולנד עם הסוזוקי 650 שלו. יחד הגענו ל"דאקאר מוטוס" לאחר הליך מחויך וקצר במכס הארגנטינאי עם הנחיתה בבואנוס איירס. הדבר הראשון שהמוכסים הארגנטינאים סיפרו לפיל, בלא מעט סיפוק, לאחר ששמעו כי הוא בריטי במקור, כי "גברת הברזל", מרגרט טאצ'ר הלכה לעולמה. זו הגברת שקיבלה את ההחלטה להלחם בארגנטינאים שניסו להשתלט על איי פולקלנד.

P1090747

P1090749

פרח הטיטניום בגן היפני בבואנוס

סנדרה וחביאר ובנם ג'וליאן קיבלו פני בשמחה רבה וההרגשה היא כמעט ביתית כאן במשכנם הדל אך המאוד מספק. יחד עם סנדרה בדקתי במהירות האופציות העומדות לרשותי ולאור מחירי ההובלה של ה'גמל' והטיסה שלי החלטנו שאנו נישארים עם היעד המתוכנן של לונדון. גלישה מהירה באינטרנט לרכישת כרטיס טיסה עבורי ליום שני, שבוע מהיום, פניה מהירה לרכישת ביטוח לאירופה ואני כבר עומד להתחיל את "הלג" האחרון במסע. הכל נעשה באינטרנט – כרטיסי טיסה, ביטוח – כל כך קל. לאחר ארוחת ערב ביתית עם פיל נודע לנו כי זוג אמריקאי עומד להגיע לכאן ב"חצי הלילה" עם אופנוע לאחר תאונה. לאחר כמה שעות המתנה נעצרה על יד במוסך משאית של הובלת רהיטים ובה סומה והואה – זוג נשוי מבוסטון שהיו בדרכם עם GS 1200 מאושוואיה לבואנוס איירס. במהלך עקיפה של מספר משאיות כבדות כ 1800 ק"מ מדרום ל'בואנוס', נהג אחת המשאיות, 'פול טריילר', החליט שהוא יוצא לעקיפה של משאית לפניו. הוא עשה זאת מבלי להבחין שהוא נעקף באותו הזמן על יד האופנוע. התוצאה אופנוע שניסה להתחמק אל השוליים המלאים באבנים, כמובן התרסקות כואבת, נזק לאופנוע וגם כמה פציעות קלות ביותר לשני בני הזוג. הם היו לבושים ומוגנים היטב ולכן הנזק הגופני שלהם היה מינימלי. יחד, כ 4 איש הורדנו את האופנוע מהמשאית המאוד גבוהה אל הקרקע וההמשך היה כבר יותר פשוט. מיקרים כאלו קורים לא מעט אך הם המיעוט שבמיעוט' Shit Happens.

P1090750סנדרה מתדרכת את Phil ו Alicia בדבר ביצוע ההובלה ליעדיהם. פיל להולנד ואליסיה לקייפטאון

P1090757ראיתם פעם איך 4 גברים מורידים בידיים אופנוע כבד ממשאית?

P1090764החלפת שמן אחרונה במסע – חביאר נראה מבסוט לבצע הג'וב

P1090765

הואה וסומה חבושים ומחייכים – הארוע שלהם הסתיים למזלם הרב ללא נזק כמעט

במשך יומיים הייתי עסוק עם משלוח האופנוע על פי ההוראות המאוד מפורטות ומדויקות שקיבלתי מסנדרה. במהלך היום הראשון רכבתי למסוף המטענים בשדה התעופה הבינ"ל של בואנוס איירס Ezeiza. שם במהלך כשעתיים הכנתי את ה'גמל' למשלוח. קיפול מגן הרוח, הורדת המראות, ניתוק המצבר וארגון הארגזים וציוד הרכיבה על משטח קטן. היה מצחיק לראות את שני המשטחים על ריצפת המסוף מחכים לשני האופנועים – שלי ושל מייקל, בחור מארה"ב. במבט ראשון שני המשטחים נראו כמו קרקעית של 'ארון מתים'. זו היה ההקשר הראשון שעלה לי בראש כאשר ראיתי אותם. מהר חלף ההקשר הזה ומצאנו עצמנו עסוקים בקשירות, ארגון ועטיפה בניילון במהירות ובמקצועיות. נפרדתי מהגמל הנאמן שלי וחזרתי למרכז העיר ומשם להוסטל שלי בדאקאר מוטוס. בערב הגיעו עוד שני אוסטרלים בעל ואישה, שניהם רכובים על צמד של KLR. אותו אופנוע נפלא שלא מייבאים יותר לארץ ולא ברור לי מדוע. Hua האמריקאי שנולד בוייטנאם, הבחור שנזרק מהכביש על יד המשאית יחד עם אשתו, התגלה כשף לא רע בכלל והוא מכין לנו כאן ארוחות ערב נפלאות. אנחנו מוסיפים לכך יין והשיחות נמשכות עד מאוחר למדי.

P1090776 P109077770,000 ק"מ מאז יצאתי משערי משמר הנגב, 50 אלף מתוכם באמריקות
P1090779
P1090788 P1090789עטוף ומנוילן  – חנוט הגמל למשלוח

P1090795

אולם עמילי המכס במסוף המטענים – כולם עם אותן ה"מזוודות"

ביום השני ירדתי לעיר כדי לשלם עבור ההובלה. התשלום – כ 2,000 דולר אמריקאי. החלפה של דולרים ב'שוק הכחול' לפזוס מקומיים מוזיל את ההובלה ב 35% לערך, חיסכון של כ 700 דולר. המסחר הזה של דולרים מתנהל כאן ברחובות באין מפריע. כולם יודעים על כך ואיש לא עושה דבר בקשר לכך. אלפי דולרים ביום נעלמים מהשוק הגלוי ומוצאים דרכם לעסקאות במזומנים. הנפגעת העיקרית היא המדינה שמערימה עוד ועוד מכשולים על אלו המבקשים להצטייד בדולרים. אדם היוצא לחו"ל מכאן צריך לקבל אישור מרשות שלטונית ליצאתו ורק כך יכול למשוך מט"ח מהבנק והסכום מוגבל ל 100 דולר אמריקאי ליום. מזכיר תקופות אחרות בישראל.

P1090808

התשלום בוצע במהירות וביעילות ועתה רק נותר לראות אם ההובלה עצמה תבוצע כראוי. נותרו עוד 3 ימים "לשרוף" בבירת הטנגו ומכאן הדרך היא ללונדון, דרום אנגליה לביקור של חברים ומשם דרף חופי נורמנדי הביתה.

P1090806 P1090802 P1090803שיטוט רגלי ברחובות בואנוס איירס, המחשבות כבר על לונדון…

להתראות חברים. חג עצמאות שמח לכולם

בארץ הסמבה והכדורגל – ברזילללל

כאן, בברזיל הגשם הוא תופעה יומיומית בעונת הקיץ. הטמפ' נעה סביב ה 30 מעלות ויותר ואח"צ השמיים משחירים והגשם ניתך כמו ממיכליות. מזכיר לי את ימי פנמה – גם שם תופעה דומה מאוד. אין בכלל מה לנסות ללבוש את המיגון נגד הגשם כי חם מאוד ועדיפה הרטיבות של הביגוד על פני מרחץ של זיעה. היום לאחר שעברתי על פני עיר הנמל פורטו אלגרה במדינת "ריו גרנדה דל סול" ראיתי את השמים והבנתי שהיום לא אתחמק מלהרטב כהוגן. התכוננתי למטר, הוצאתי מהכיסים כל מה שעלול להפגע מהגשם ורכבתי בתוך מטר אדיר עם שיר בלב ועל שפתי. הבעיה היא שהראות יורדת כמעט לאפס ולכן מדי פעם עצרתי 'עד יעבור זעם ומטר' או לפחות יתקדם מעט. לבסוף עצרתי במלון דרכים ומצאתי מקום מפלט למשך הלילה.

P1080238

P1080212

בחדשות מופיעות תמונות מסן פאולו, העיר הגדולה בברזיל, הסובלת מהצפות ענק וכמה צירי תנועה ראשיים בעיר לא ניתנים למעבר. אני מקווה כי בדרכי צפונה לעבר ריו דה ז'נירו לא אתקל בדרכים כאלה. בכל מקרה אינני מתכוון לעבור בתוך סן פאולו אלא רק לעקוף אותה ממזרח. הצמיג הקידמי שלי משמיע רעשים כאילו הוא מסתובב על פנצ'ר. בדקתי אויר ואכן היה חסר. אני מקווה כי בכך יגמר העניין.

תקלות הנפתרות מעצמן?

בבוקר בחנתי שוב את הצמיג ואז גיליתי התנפחות מדאיגה בסולית הצמיג הקידמי. אותו צמיג שהשמיע דפיקות לא מובנות אמש. אם כך ההתנפחות לאורך כ 15 ס"מ היא מקור הרעשים שנילוו לסיבוב הגלגל אתמול אך לא גיליתי זאת. שאלתי את העובד בתחנת תיקון הפנצ'רים הסמוכה מה דעתו והוא החמיר את פניו למראה ההתנפחות בצמיג. יחד עם זאת שלח אותי למוסך מקומי לאופנועים מרחק כמה מאות מטרים. הגעתי לשם בתחילת יום העבודה ומייד ניגשו החבר'ה לבדוק מצב הגלגל שלי. הביטו מימין ומשמאל, הנידו ראשם מצד אל צד כאומרים "אכן יש בעיה אבל לנו אין פתרון…" הציעו לי לרכב כ 45 ק"מ לעיר הקרובה – שם מוסך גדול המטפל בכל סוגי האופנועים ויש להם במלאי כל סוגי הצמיגים כי הרי ברור שצריך להחליף צמיג. עליתי על הגמל ויצאתי לדרך בדחילו ורחימו. שומר על מהירות של 70 קמ"ש ונצמד לצד ימין כדי לאפשר לכולם לחלוף אותי בביטחה. לאחר כ 30 ק"מ לפתע נפסקו הנקישות המלוות אותי כבר מאתמול. כמעט והתחלתי לצחוק – כי אולי הצמיג התפוצץ ולכן לא שומעים את הדפיקות המחזוריות. בראש חלפו לי המשפטים של נדב מדלק מוטורס על צמיגי היידנאו שמתפרקים במהירויות גבוהות – אבל אני רוכב לא יותר מ 100 קמ"ש… .  הגעתי למוסך "מאיה מוטוס", לשם נשלחתי והיגעתי עם 'אין בעיה'. בכל זאת הסברתי מה היה קודם והמכונאי הביט מימין, משמאל, סובב את הגלגל, בדק לחץ אויר – נאדה, אין כל בעיה. "סע לשלום – המפתחות בפנים". יצאתי משם, עליתי על הדרך הראשית וכך ק"מ אחרי ק"מ הבעיה לא חוזרת וההתנפחות לא מופיעה שוב, מוזר.

הזכיר לי כי רק לפני שבוע לאחר משיכת מצערת לא מבוקרת יצא המנוע מכיוון והחל להשמיע רעשים ונקישות של משהו לא מכוון לחלוטין. לאחר כ 50 ק"מ של רכיבה עם נקישות, יבבות וצלצולים נרגע ה'בחור' וחזר לגרגור השקט שלו ללא שוב. נפלא מבינתי.

לאחר כמה עשרות ק"מ על הצמיג הקידמי המפתיע והמאוד שקט חזר אלי הבטחון בגמל וחזרתי לתוכנית הרכיבה היומית שלי שכללה טיפוס מפותל למרומי סנטה קתרינה – המקום הגבוה ביותר בברזיל – 1500 מ'. כביש 348 נע מערבה מכביש החוף – 101.

P1080215

הכביש נכנס לתוך אזור המזכיר מאוד את מרכז אמריקה עם שיחי הבננה, הגבעות הירוקות והמדרונות התלולים. לעומת זאת הכביש המפותל בתוך הנוף הסלעי והירוק העביר אותי בפלאשבק חזק לכבישי האלפים. האזור הולך ונעשה יותר ויותר מצוקי וסלעי, מתחילים להופיע מפלי מים בצידי הדרך אך ענן כבד סוגר את הנוף ומכסה אותו בשמיכה אפורה. כמה תמונות לפני שהמראה נסגר לגמרי ואני עולה פיתול אחרי פיתול אל תוך הענן ולאחר זמן לא ארוך מתיישר על הרמה בגובה מעל 1000 מ'. את הנוף אני לא אראה היום אבל הכביש בהחלט יפה וראוי ביותר לרכיבת אופנוע. אכן רבים מאוד עולים ויורדים בו ובעיירה למרגלותיו, ממנה יצאתי, ניצבות קרוב לעשר חנויות – כולן ציוד לאופנועים. רוכב מרוצה שזה עתה סיים ירידה מוצלחת ורווית אדרנלין ישמח תמיד לעצור כאן ולבדוק מה התחדש על המדף. חברו אלי בעליה 2 רוכבים ברזילאים למשך כמה עשרות ק"מ, אב ובנו. אני מוצא כי לא קל לי לתקשר כאן בפורטוגזית לאחר שהספרדית השתלטה, כמעט, על המגירה של שפה זרה נוספת אצלי חוץ מאנגלית. במשך שנים זו היתה הצרפתית, החליפה אותה הרוסית במהלך החציה של רוסיה ועתה הספרדית הפכה לשפה מאוד שגורה על פי.

P1080220 P1080224 P1080226

בערפל כבד ללא יכולת לצלם נוף כל שנותר הוא לצלם את מסך הג'י.פי.אס כד להבין עד כמה מפותלת הדרך אותה עברתי

כאשר מגיעות הצרות, הן מגיעות בזוגות או אפילו בשלשות. רק אתמול השתחררתי מצרת הצמיג שהתנפח לו לפתע והבוקר במבט חולף גיליתי שאחד הטלסקופים במזלג הקידמי רטוב משמן. ניגבתי, צלצלתי לאלכס והוא בישר לי 2 בשורות – הטובה, שאם מדובר בהזעת שמן או הרטבה קלה אני יכול לרכב עוד כמה ימים עד שאגיע למוסך ראוי. הבשורה הרעה היא כי מדובר כנראה בבעיה לא קטנה. למזלי אני בדרך לריו דה ז'נירו ושם תהיה לי האפשרות לטפל בבעיה מבלי לספור את ימי המלון. אני מתארח שם אצל משפחתה של ויויאן שגם היא מגיעה לריו כדי לפגוש אותי שם. כנראה שצריך תזמון נכון גם לצרות. הגמל שלי כנראה מבקש מנוחה – מגיע לו לאחר 60,000 ק"מ קשים סביב העולם.

רכיבת הבוקר לקחה אותי דרך הכבישים המפותלים של מדינת "סנטה קתרינה". כבישים ירוקים, הרריים ויפים מאוד לרכיבה. כך חושבים כנראה הרבה מאוד רוכבים אותם פגשתי היום לאורך דרכים אלו. מאזור ההר ירדתי שוב לחוף החם והלח. הטמפ' הגיעה ל 38 מעלות ויחד עם הלחות היה בהחלט לא נעים לרכב עם החליפה, הכפפות והקסדה. פניתי לעבור העיר פלוריאנופוליס (Florianopolis) הממוקמת על סיפו של האי סנטה קתרינה המחובר בגשר לעיר. למרות התקלה בבולם החלטתי לא לוותר על ביקור ולו קצר שאי ששמו כשכית חמד יצא למרחוק. אכן, אי מוקף בחופים יפיפיים, בליבו כמה לגונות יפות למראה ולאיהן גולשות דיונות חול זהוב, על מורדותיהן נוהרים הצעירים להחליק באמצעות גלשני חול. הגעתי לאי ביום א', יום החופש המשפחתי ונפלתי על עומסי תנועה כבדים שהפכו את הרכיבה לכמעט בלתי נסבלת עם החום והלחות. גם ללא הנוכחות של 'סנט דומיגו' קשה היה לי להתעלם מהעומס האורבני המוטל אל חופי האי היפים, עומס שהופך אותם ל'לא כל כך יפים ומזמינים'.

P1080231 P1080233 P1080235

מאלף לראות איך באתרים יפי נוף צומח הביקוש למעונות נופש, בתי דירות, מסעדות וכמובן מרכזי קניות כי הציבור שמגיע לכאן לנפוש הוא ציבור שהפרוטה מצויה בכיסו אז מדוע לא להציע לו הזדמנות קניה דווקא כאשר מצב רוחו משופר. מה התוצאה של התהליך? צפיפות אורבנית, עומסי תנועה, זיהום על כל סוגיו ולאורך זמן המקום יהפוך למקום שאולי יפנו לו עורף לטובת פנינת טבע אחרת – נקייה יותר ופחות עמוסה. אלא שגורלה של זו לא יהיה שונה כנראה. כך יכולתי לראות גם בפונטה דל אסטה וגם בפונטה אל דיאבלו באורגוואי. זה מה שקרה גם באקפולקו במכסיקו, בכמה מקומות לאורך הריביירה הצרפתית ועוד.

P1080240

ללא בקרה מאוד קפדנית של הרשויות המופקדות על הנושא נתון הטבע לטביעת כף רגל אנושית מאוד כבדה וגדולה מכפי מידותיו. המפסידים בסופו של דבר הם אותם בני אדם אשר כמהים כל כך להנות מהטבע, מחופי הים, מהדיונות ומהלגונות.

P1080237

עצרתי לקצת 'רוח ים' במקום עם צל ונהניתי מאויר הקריר הנושב מפני הלאגונה ולאחר התרעננות של כמחצית השעה יצאתי שוב לדרך. חזרתי לכביש 101, כביש החוף החוצה את הרצף האנושי העמוס,  הצפוף והאין סופי של חופי ברזיל ויצאתי צפונה לכיוון סאן פאולו. הצלחתי להתחמק מחזית של עננים ערמתיים הנושאים כמויות גשם גדולות בקרבם והתקדמתי עוד כ 300 ק"מ עד לחניון הלילה אותו מצאתי בפתחה של אחת העיירות לאורך הכביש.

הלילה, 17 בפברואר, עוברים בברזיל לשעון חורף. תאריך המקביל אצלנו ל 17 באוגוסט!! נראה מעט מוזר אבל מחר אנסה לחוש את ההבדל על בשרי ואולי אבין את הסיבה. התוצאה המיידית היא כי הלילה ירד כאן יותר מוקדם השעה, מה שמקצר את יום הרכיבה. התאריך הזה הוא ביום בו מסתיים ה'קרנבל' הידוע בברזיל. למעשה זו חגיגת סיום הקיץ. עבורי זהו הקיץ השני ברציפות, ללא חורף באמצע.

P1080238 P1080239

משאיות מתהפכות כאן בברזיל – 3 כאלו ראיתי ביומיים האחרונים בלבד. חוסר זהירות, נמנום, מהירות מופרזת בכבישים המתפתלים – לנהגים הפתרונים. בכל מקרה התוצאה, תמיד, נראית לא טוב.

P1080221 P1080260

הצלחתי לעקוף את המפלצת העירונית שנקראת סאן פאולו – מגלופוליס בן למעלה מ 20 מיליון תושבים, העיר הגדולה ביותר בדרום אמריקה והגעתי לרצועת החוף יפת נוף המשתרעת לאורך של יותר מ 500 ק"מ עד בואכה ריו דה ז'נירו, 'עיר חפצי'. זוהי רצועת חוף ולאורכה איים, מפרצים חוליים ומסולעים, נופי ים מהמעלה הראשונה. הכבישים המוליכים דרך מדינת סנטה קתרינה לעבר קוריצ'יבה חולפים בתוך נוף ירוק ובו משובצים שיחי אחירותם החורש צהובי הפרחים כמו חיקוי לדגל ברזיל הירוק צהוב. מערכת הכבישים המקיפה את סאן פאולו או סאו פאולו, כמו שנכון לומר, עמוסה ברבבות של כלי רכב וכמות עצומה של משאיות הנעות לעבר נמל הסחורות הימי הגדול שלחוף האוקינוס אטלנטי. הג'י פי אס – אותו מכשיר שפעם חשבתי שאפשר להסתדר בלעדיו הוליך אותי מפניה לפניה בתוך סבך הדרכים והמחלפים והוציא אותי מהמבוך התחבורתי המאוד מורכב המקיף את סאן פאולו לעבר החופים היותר רגועים ושקטים של אמצע השבוע. המלונות ריקים, גם המסעדות וגם העיירות עצמן שלאורך החופים. תענוג להיות כאן שלא בחג או "שבת". איזה הבדל לעומת הביקור שערכתי בפלוריאנאפוליס ביום א'.

P1080242 P1080243 P1080249 P1080263 P1080269 P1080277 P1080278 P1080284

ברזיל מאוד יקרה. יצאתי לחפש משהו לאכול בעיירה על החוף לא רחוק מסן פאולו והתפריט הצביע על מחירים של 50 ו 60 דולר!! עבור סטיק או עבור דג. מי משלם כאן מחירים כאלה. באמצע השבוע המסעדות ריקות לחלוטין ובכל זאת המחיר בתפריט הוא המחיר. כך עובר לו ערב שלם ואיש לא נכנס אליהן. מצאתי את מבוקשי ברבע מחיר ובהחלט טעים ומשביע.

P1080261

—————————————————————————

לפתע ראיתי ציפור ועוד אחת חולפות מטרים ספורים ממני ואחריהן פרפר ענק בגוונים של כחול ואני עוקב במבט אשר הם מתקרבים אלי וגם כאשר הם חולפים פעם מימין ופעם משמאל ובאותו הרגע עוברת בי ההבנה כי רכיבה על אופנוע איננה דומה לכל כלי תחבורה אחר. מבעד לחלונות הרכב לא הייתי מסוגל לראות את המראות כמו שאני רואה מאוכף האופנוע, לא הייתי מסוגל להריח את הריחות, לחוש את החום ואת הקור, את הרוח ואת הגשם, את קרני השמש וכמובן גם את הדבורים ושאר ההמתעופפים שמדי פעם נחבטים בקסדתי או בפני. החוויה של הרכיבה בתוך הטבע ומזג האויר הסובב אותך היא ייחודית ואין דומה לה.

P1080275

תמיד הרגשתי כי נסיעה ברכב משולה לישיבה על הכורסא בבית וצפיה בנוף הנשקף אליך ממסך הטלוויזיה. הרכיבה על האופנוע חורטת בנפשך את הנוף, את מזג האויר, את המראות ואת האנשים שבדרך – את מוכרי הבננות, עובדי הכביש, נהגי המשאיות, רוכבי האופניים וכמובן את רוכבי האופנועים אותם אתה פוגש פעם אחת עם נפנוף חברי או כאשר דרכיכם מצטלבות כמה וכמה פעמים או אפילו אתה רוכב איתם כברת דרך מבלי להחליף מילה, כל אחד בתוך קסדתו עד שנפרדים במנוד ראש, הנפת אצבע או נפנוף לשלום. החוויה של הרכיבה עוצמתית מאוד, החיבור לנוף הינו בלתי אמצעי, אתה חלק ממנו ומזג האויר הופך להיות חלק ממך – יורד גשם, אתה נרטב. בצהרי היום החם והלח אתה מזיע ומותש, בבוקר קריר או לפנות ערב אתה רוכב עם שיר בלב. חוץ מ'להיות ציפור', זו דרך נפלאה לראות עולם וגם אז רחוק מלראות את כולו.

P1080289 P1080293 P1080295

יש רגעים שהחום והלחות והעייפות מתישים אותך ופוגמים במרץ ובאנרגיות. מיים – שתיה והתזה על הפנים במהלך הרכיבה, בננה או שתיים, מנוחה לכמה דקות או יותר בצילו של עץ, סוכרית קפה והכל חוזר למקומו. עם כל הקושי – ההנאה מהעניין הזה של מסע על אופנוע גדולה מאוד והחוויה היא בלתי נשכחת.

P1080286

אם הזכרתי שיר – הרי שלאחרונה, כבר מדרכי ה'ריפיו' של צ'ילה אני שר לעצמי את "זמר נודד" של נעמי שמר, אפילו את כל מילותיו כבר שיננתי לי.

……….

הנה שני בתים מתוך השיר "זמר נודד" של נעמי שמר

אחד נשא פניו אל הזהב, הזהב 

אחד נשא פניו אל הזהב הטוב 

אחר מצא ילדונת שתאהב, תאהב 

אחר מצא ילדונת שתאהב אותו 

 

אבל אני, אבל אני, לבד לבד צועד 

הללו הללויה הללו 

ושר אני ושר אני, שירי זמר נודד 

הללו הללויה הללו … 

 

איני רוצה לי בית עם שדה, שדה 

איני רוצה לי בית עם שדה ירוק 

כי כל שכרי קולכם אשר עונה, עונה 

כי כל שכרי קולכם אשר עונה בשחוק

אבל אני אבל אני…

—————————————————————————–

רכיבה ירוקה ומתפתלת ללא סוף הביאה אותי עד לפאראצ'י (Parati) הרחוקה כדי 250 ק"מ מריו דה זנירו. פאראצ'י הינה עיר קולניאלית מקסימה, עיר שהתפתחה ממאחז פורטוגזי במחצית השניה של המאה ה 17 כנמל ממנו יוצא זהב בכמויות לפורטוגל. העיר ניצבת בסופו של "נתיב הזהב" בן 1000 הק"מ ששימש להובלת המתכת הזהובה מהמכרות במינאס ג'יראיס (Minas Gerais). הכריה וההובלה של הזהב נעשתה בידי עבדים מאפריקה אך חלק מן הזהב נשדד על ידי פיראטים מייד עם היציאה לעבר האוקינוס, במפרץ של פאראצ'י, בין האיים הרבים כאן. המרכז ההיסטורי של פארצ'י סגור בחלקו לתנועת כלי רכב ואנשים פוסעים ברחובות, כלומר מדלגים ברחובות המרוצפים באבנים גסות למדי, מאבן לאבן כמו בין אבני נחל. כל מה שפגשתי עד היום ב'מרכזים היסטוריים' עם רחובות המרוצפים באבנים בכל אמריקה הדרומית והמרכזית אינו מתקרב למה שקורה כאן ובכל זאת יש לעיר הזו קסם של מקום מאוד מיוחד.

P1080383

P1080418

החיבור בין ריצוף אבנים מקובל ונפוץ משמאל לבין הריצוף המקורי של פרצ'י מימין
P1080402 P1080412

P1080254

החלטתי להשאר כאן 2 לילות וניצלתי את היום לשייט בין האיים הרבים הפזורים כאן במפרץ המקומי – כ 50 איים. חלקם פרטיים ועליהם בנויה אחוזה יפיפיה בין עצי דקל הקוקס ואחרים שהם צוק סלעי גדול ולא מיושב. מפרצונים נחבאים לאורך קו החוף מספקים הזדמנויות שחיה וכמובן גם צילום יפיפיות. המים חמימים ונעימים והטבילות הרבות הצליחו לקלף ממני את שאריות העייפות מהרכיבה הרצופה מבואנוס איירס – כ 3,000 ק"מ. מקום נפלא לשהיה של יותר מיום או יומיים.

P1080331 P1080312 P1080317 P1080318 P1080323 P1080301 P1080306 P1080335 P1080352 P1080353 P1080361 P1080367

P1080408

רכיבה של עוד כ 250 ק"מ הביאה אותי אל תוך רובע לבלון בריו דה ז'נירו המוכר לי היטב מביקור קודם שערכתי כאן בקיץ 2007.  הדרך עד לריו עברה לאורכם של חופי ים רווי מיפרצים ואיים ומעליהם אזור גבעי ומצוקי המכוסה יער סובטרופי לח הגולש ממש עד שפת המים או עד רצועות החול הזהוב הנושקות לים. רצועת חול חופית כזו מעוטרת בדקלי הקוקוס והופכת לחוף רחצה עם כמה קיוסקים שבהם נמכרת שתיה קרה, חטיפים וכמובן אגוזי הקוקוס המכילים את הנוזל הקר והאהוב כל כך על המקומיים.

P1080422

רובע לבלון גובל מדרום בפאבלת וידיגאל אליה מגיעים מטיילים רבים כדי להשתכן בהוסטלים ומצפון מחובר לרובע "איפנמה". בחרתי להגיע לתוך ריו מדרום דרך עיירה קטנה הנקראת Grumary. ממנה וצפונה מתחילה רצועת החוף יפת הנוף של ריו רבתי לאורך של יותר מ 60 ק"מ.

P1080426

בחופי ריו שרועים או משחקים כדור עף וגם 'מטקות' ה'יפים והיפות מאוד' המקומיים, ילדים רבים ומשפחות שלמות. עם כל הפערים המאוד גדולים בין עשירים לעניים כאן בברזיל – החוף והטבע שייכים לכולם וכאן על החופים הזהובים, בין הכחול של אטלנטי והירוק של היער כולם שווים. ההבדל הוא רק בכלי התחבורה איתו מגיעים לחוף – יש מי שמגיע באוטובוס או ברגל מהפאבלה הקרובה ויש מי שמגיע באאודי או ב.מ.וו ממוזגים. רבים מאוד משתמשים בדו"ג, רובם קטני נפח ומעטים גדולים יותר מהסוג הבווארי או סופר טנרה ודומים להם.

רכבתי על "אבנידה ניימאייר" החצובה בסלע מעל ל'כחול' של האוקיינוס. הדרך הנפלאה הזו תלויה על 'מרפסת' יפת נוף. ראיתי כבר עשרות אתרי נוף לאורכם של חופי הים האינוספיים של חלקי האמריקות השונים אבל כאשר רוכבים מעל לאוקינוס על 'ניימאייר' הלב מתמלא וכמעט מתפוצץ מההתפעמות הממלאה אותו. זהו נוף שקשה לעמוד בפניו. הניגוד הנפלא בין הכחול העמוק, צוקי הסלע הגדולים וירוק היער הוציא ממני קריאות של התפעמות והתרגשות וזו אינה הפעם הראשונה שאני נמצא כאן.

אגב, הדרך הזו אינה קרויה, כפי שרבים סבורים, על שמו של אוסקר ניימאייר, מתכנן הערים הידוע מברזיל אלא על שמו של קונרדו ניימאיייר מהנדס ובנאי שביצע את התיכנון וגם את הפרויקט כולו במשך יותר מ 25 שנים.

ביולי 2012 הוכרה ריו דה ז'נירו על ידי אונסק"ו כעיר הראשונה בעולם בקטגוריה של "נוף תרבותי" – אכן זו עיר שיש בה שילוב יוצא מן הכלל של אנשים, תרבות ונופים מהמעלה הראשונה, נופים שלעולם אין לך די מהם. ניגודי צבעים וטופוגרפיה מרתקים, אנשים בכל צבע שרק תרצו, שמחת חיים ומוזיקה שאינך שבע מהם כמו ה"קרנבל", ריו היא "קרנבל" לא רק במחצית פברואר אלא כל השנה. מקום מופלא בעיני ובעיני רבים אחרים המבקרים כאן, מבוגרים כצעירים.

IMG_0321 IMG_0377 IMG_0427

בתוך רובע לבלון פגשתי בהתרגשות רבה את ויויאן ואת אביה סלוודור. ויויאן הגיעה לכאן מישראל בשעות הבוקר ואני הגעתי לעיר כמה שעות יותר מאוחר כדי לפגוש אותה כאן ולשהות בחיק משפחתה קרוב לשבועיים. עבורי זו תהיה 'פאוזה' מבורכת ונעימה מאוד לקראת ההמשך הלא קצר שעדיין מצפה לי.

P1080443

ברזיל מאוד יקרה. טיפול 'קטן' לאופנוע שלי עולה במוסך היבואן עולה כ 500 דולר!! אני נזקק להחלפת אטמים בטלסקופ הקידמי שלי משמאל אז מצאתי את ה'אלכס' המקומי שהמליץ להחליף בשני הצדדים בהזדמנות זו. עוד הביט על האופנוע ואמר לי שבנוסף אצטרך להחליף רפידות קדמיות – באמת הגיע הזמן אחרי שלא עשיתי זאת במשך יותר מ 60,000 ק"מ, מאז היציאה מהארץ. עוד בדיקה קטנה העלתה חופש במיסב ההיגוי – נחליף גם כן ובהזדמנות זו גם את הצמיגים שהקידמי שבהם 'התנפח' לו לפני כמה ימים וגם האחורי כבר לא משהו – כך שצרות אכן מגיעות בשלשות כנראה אבל שאלו יהיו הצרות, דיינו. התייעצות זריזה, טרנס אטלנטית, עם אלכס בת"א מאשרת את צעדי התיקון הנדרשים ללא היסוס.

P1080428

צפונה בארץ הרוח והטנגו

P1070733ללא טקסים מיותרים יצאנו מאושוואיה על כביש 3 לאחר תידלוק, צפונה. אין כיוון אפשרי אחר. כאשר זרקתי מבט קצר לעבר המפה המקופלת תמיד עם המסלול היומי, המפה הנמצאת בכיס השקוף של תיק המיכל, הבחנתי כי בפעם הראשונה מאז היציאה מהקצה הצפוני של אלסקה לפני כחמישה חודשים המפה מוצפנת עם כיוון הנסיעה והכל מסתדר. לא צריך יותר להפוך כיוונים – מזרח עם מערב, צפון עם דרום. הכל מונח במקום ובאופן הגיוני, עוד סימן לכך שפני צפונה. מזג אויר קר למדי קיבל את פני ברגע שיצאתי מאושוואיה ורוח שרק הלכה והתחזקה לעוצמות שלא פגשתי עד כה, הפכה את הרכיבה ללא נעימה בלשון המעטה. חשבתי על ה'ריפיו' שמחכה לי ורוחי מעט נפלה. עצרתי לתדלוק והמשכתי למעבר הגבול השישי במספר בין צ'ילה לארגנטינה. עומס תיירים האריך מעט את הליך ההחותמות אך גם זה עבר ודהרתי עם דייב למעבר הצ'יליאני על 12 ק"מ של 'ריפיו' לא רע בכלל. לאחר החותמות הצ'ילאניות עצרנו למרק חם כדי להוריד מעט את רעידות הקור, המרק המהביל הועיל בהחלט. יצאנו ל'ריפיו' – לקראת 110 ק"מ אחרונים בהחלט של דרכי עפר וחצץ, מאובקות עוד יותר מתמיד, "בזכות" הרוח העיקשת ממערב. הפעם הספירה של הק"מ היתה לאחור שלא כמו ברכיבה דרומה – אז פשוט לא ידעתי כמה ק"מ זה יימשך. הפעם ידעתי וזה הפך את כל העניין לקל הרבה יותר. דהרתי ממש, ככל שהתקדמה הדרך, למרות תלמי החצץ, לא עצרתי ולו כדי לנוח קמעה ואחרי כשעתיים חיבקתי את האספלט בשימחה וגאווה. (מזכיר לי את ה'דהירה' על ה'"דאלטון" של אלסקה בדרך דרומה) טפחתי לגמל על מיכל הדלק שלו והודיתי לו על הביצוע המושלם. מכאן דהרנו, דייב ואני, לעבר המעבורת, שם בהמתנה פגשנו שני רוכבים מברזיל שגם הם יצאו מאושוואיה כמונו. חצינו כולנו את מיצרי מגלאן ובשעת ערב עברנו במעבר גבול אחד משותף לצ'ילה וארגנטינה – זיג מס' 7. לקראת חושך הגענו לריו גאייגו (Rio Gallegos). עיר של רחובות שתי וערב המשמשת כעוגן צבאי לפעילויות רבות באזור הדרומי של פטגוניה, בעיקר פעילות ימית ואוירית של צבא ארגנטינה. התמקמנו במלון Cabo Virgines והגיע סוף ליום בו רכבנו 580 ק"מ ובו נפרדנו מארץ האש. בבוקר גילינו כי רוכבים נוספים הגיעו במהלך הלילה והתעוררנו עם בוקר ל 8 אופנועים הסוגרים על הכניסה של המלון, רובם מברזיל. יש מאות רוכבים, להערכתי, המגיעים מברזיל לפטגוניה ולארץ האש.

P1070736 P1070737 P1070738 P1070742 P1070745

P1070750 P1070752

גם כאשר לא קורה כלום בפאטגוניה ואין אתר לבקר בו או לצפות בו הרי שלא משעמם כאן. מייד עם היציאה בבוקר לכיוון צפון נתקלנו ברוח צד מאוד חזקה שהלכה והתגברה לעוצמות גבוהות. התחזית בישרה רוחות מערביות של 50 קמ"ש, לעניות דעתנו – שלי ושל הגמל, מהירות הרוח היתה גבוהה בהרבה מזו שנחזתה. הדרך כולה – כ 360 ק"מ עד לסן יוליאן עברה עלינו ב'הסבת שמאל' חזקה. כל אימת שחלפה משאית מולנו הטלטלנו כאחוזי אמוק. כל מעבר כזה שואב אותך אל מרכז הכביש בעוצמה, דבר מאוד מסוכן כאשר בעקבות המשאית דוהרות מכוניות נוספות, אתה למעשה נשאב אל מולן. לאט לאט הסתגלתי למצב, יצאתי מהדריכות ומהמתח בשרירים, אחיזה קלה מאוד וחופשיה בכידון גם כאשר חולפת משאית כבדה ממול, ה'גמל' מזדעזע כולו אך שומר על קו ההתקדמות שאותו בחרתי לעיתים במרכז המסלול ולעיתים הרחק בצד ימין כדי להקטין למינינמום הזעזוע ממשאית חולפת. בהחלט יום 'מעניין' של רכיבה. רק הגואנקו והיענים שבצידי הדרך לא נראו מתרגשים מהרוח. לדעתי הם יתחילו להתרגש אם היא תיפסק ביום מן הימים.

P1070753 P1070754 P1070755 P1070756 P1070758 P1070767 P1070770

בסופם של טילטולים הגענו לסן יוליאן היושבת לפתח מפרץ רדוד יחסית. על הטיילת של העיר ניצבת רפליקה של "ויקטוריה" – האניה של מגלאן שעגנה כאן ב 1520 בדרכה לגילוי של המיצרים הקרויים על שמו בין פאטגוניה לארץ האש – מיצרי מגאלן. כאן תלה פרדיננד מגלאן 2 מהאנשים שסרבו לפקודותיו, אחד מהם קברניט של אחת מספינותיו. 58 שנים לאחר מכן ערף, באותו המקום, פרנסיס דרייק את ראשו של סגנו באשמה דומה לזו שנאשמו התלויים של מגלאן. כאן על צוקי החוף גילה  ב 1834 צ'ארלס דארווין הצעיר בעת מסעו עם ה"ביגל" עצמות אותן חשב לפיל קדמון ולאחר מכן הסתברו כעצמות בעל חיים קדמון אחר, משהו בין לאמה לגמל. הגילוי הזה הוביל את דארווין יותר מאוחר לפרסם את מה שמוכר לנו כ"מוצא המינים". סן יוליאן בהחלט מקום עם כבוד היסטורי, לטוב ולרע.

P1070762 P1070763

הרכיבה צפונה לעבר בואנוס איירס ארוכה היא מאוד – כ 3,000 ק"מ, יותר ממחציתם היא 'פאטאגונית' עם הרבה רוח ומישורי פאמפאס אין סופיים מרופדים בשיחים כדוריים וקוצניים, מאוד מצומצמים כדי להיות מסוגלים לשרוד בתנאי הקור והרוח, כך לימדה פועה בשיעורי אקולוגיה באוניברסיטת ב"ג.

P1070772 P1070774 P1070776

לאורך כביש 3 המיתולוגי ובמרחק של כ 100 מ' ממנו גדרות בקר משני הצדדים. גדרות בגובה 1.40 מ', 7 חוטי ברזל לכל אורכם. גדרות בעלות מקצב קבוע של עמודי עץ חזקים וביניהם 7 ולעיתים 11 עמודים דקים יותר. מעל הגדרות הללו מדלגים הגואנקו הבוגרים וגדולי הממדים בקלות רבה, צאצאיהם הצעירים יותר מתקשים לעיתים למצוא נקודת מעבר והם רצים לאורך הגדרות עד אשר מוצאים אפשרות מעבר בעוד ההורים עוקבים אחריהם בדאגה ומחכים להם, מחזה נפלא שחזר על עצמו מול עיננו מספר רב של פעמים. גואנקו שנכשל במעבר נשאר תלוי על הגדר ובדרך כלל זה נגמר בשלד עצמות, עצוב.

P1070769

יום רכיבה ארוך של כ 500 ק"מ הוציא אותנו מ Caleta Olivia אשר במרכזה ניצב מונומנט של El Gorosito האיש אשר על מגוף הנפט, האוצר האזורי כאן בפאטגוניה, עליו נבנתה כלכלה איזורית אדירה של קידוחים, הפקה והובלה של הנפט צפונה לעבר מרכז ארגנטינה ושאר העולם. אכן פניו של האיש מופנות בהחלט צפונה, לשם יישלח הנפט. המונומנט הזה הוקם כבר ב 1969 כאשר היה גבוה מכל בתי העיר בני קומה אחת אז. היום הוא קצת נעלם בין הבניינים אבל שמחתי, לפתע, לחלוף על פניו.

P1070780

בשעת אח"צ מוקדמת הגענו ל Puerto Madryn לפתחו של פארק ואלדז והתמקמנו בהוסטל Anclas del Sur עם חניה סגורה וחיבור טוב לרשת.

P1070784

מאז שנמצאה אם ללא רוח חיים לצד הדרך ולצידה תינוק חי היונק ממנה חלב נוהגים הארגנטינאים להניח בקבוקי מים על יד אתרים המנצחים טרגדיות בדרכים

פארק הטבע בחצי האי ואלדז הוא מקום מפתיע בהחלט. יצאנו עם בוקר ל"סיבוב" של 400 ק"מ בשמורת הטבע שזכתה למעמד של אתר טבע עולמי ע"י אונסק"ו. לאחר כ 100 ק"מ של אספלט נכנסנו בשערי השמורה ורכבנו על דרכי חצץ, "ריפיו", על פני שטח רחב וגדול, שטוח לחלוטין ולכאורה חסר עניין. כך, עד שמגיעים אל צוק החוף החולי המתנשא בגובה 30 מ' מעל גלי האטלנטיק. אז מתחיל האקשן האמיתי. בנקודה אחת מתארחים בקרב קהילת פינגווין מגלאני אשר בניה מתקרבים ממש עד רחבת החניה של כלי הרכב ומאפשרים התבוננות מאוד קרובה בהם. בנקודה אחרת, צפונית יותר, מגיעים לתצפית על רצועת חוף עשירה באלפי פילי ים ואריות ים, משפחות משפחות הם מוטלים או מתרוצצים בין החוף החולי לגלי הים וחוזר חלילה. נערות הזכרים של פילי הים בעלי החדק המעוך נשמעות למרחוק כאשר הם מגינים מפני זכרים בודדים על הטריטוריה שלהם הכוללת את הנקבות והצאצאים אשר "בבעלותם". מחזה שאפשר להביט בו שעות. לעיתים ההגנה על "המשפחה" לובשת אופי יותר פיזי ואלים אבל "דם" לא ראינו נשפך. לעומת זאת ציפינו לראות "דם" מצד לוויתני האורקה, ה Killer Whales, אשר כאן בפארק ואלדז מגיעים לצוד את הגורים הקטנים של פילי הים, תמיד בשעת גאות. הקדמנו או אחרנו כנראה במספר שבועות ו"דם" מהסוג הזה ניתן לראות במהלך החודשים נובמבר ודצמבר או במרץ ואפריל.

P1070789 P1070794 P1070798 P1070802 P1070807 P1070808 P1070809 P1070812 P1070813 P1070819 P1070831 P1070834

בפעם הבאה, לא נורא. חזרנו לעבר פוארטו מאדארין על דרכי ה"ריפיו" ובסה"כ גמאנו ביום אחד כ 220 ק"מ של חצץ ואבק. בדרך חזרה עוד חלפנו על פני "אי הציפרים" אותו אי אשר נתן לסנט אקזופרי את ההשראה לתאור של נחש הבואה הבולע פיל בספרו ה"נסיך הקטן". זו הפעם השניה שאני "פוגש" את סנט אקזופריֿ, הטייס המפורסם, שעקבותיו נעלמו בים התיכון במהלך מלחה"ע ה 2. בפעם הראשונה היה זה במרוקו כאשר סעדתי במסעדה הנושאת את השם "הנסיך הקטן" על יד מקום אשר שימש את סנט אקזופרי כמסלול נחיתה לצורך העברת דברי דואר במרוקו בדרכו לדאקאר.

P1070801

אחד הדברים שהבנתי היום כי הרכיבה על דרכי החצץ מאוד מתישה לא בגלל המאמץ הפיזי הכרוך בשליטה על האופנוע וקו ההתקדמות שלו אלא בריכוז הנדרש מהרוכב כדי לשמור על מהירות סבירה וקו התקדמות בטוח. 220 ק"מ כאלו היום היו לי קשים מאוד לקראת הק"מ האחרונים, בעיקר ריכוז הראיה והמבט למקום הנכון. בשלב מסוים הכל מתחיל להראות מטושטש ולא ניתן להבחין יותר היכן בטוח לרכב והיכן לא. ייתכן כי לצעירים ממני אין בכך בעיה אך ל'קשיש' כמוני בהחלט לא קל.

עצים, ירק, מטעים – כל אלו התחילו להופיע היום בפעם הראשונה לאחר 4 שבועות של ערבה אין סופית, קרה וסחופת רוח. מזכיר את המראה של השטחים הירוקים הראשונים שראיתי לאחר המדבר האוזבקי, לא רחוק מחיווה. רק הרוח עדיין משתוללת ומאיימת לקרוע הקסדה מהראש ואת הגמל יחד איתי מנתיב הנסיעה, אך כל אלו לא התרחשו עדיין, לשימחתי. עוד דבר שלא משתנה הם התורים בתחנות הדלק. תופעה לא מובנת – המתנה לתידלוק אורכת בין 45 דקות לשעה וחצי בשעת צהריים. כך בכל תחנות הדלק כמעט ללא יוצא מן הכלל אלא אם אתה מגיע לתדלוק מוקדם מאוד בבוקר. שאלתי אחד הנהגים המקומיים להסבר שלו לתופעה והוא נתן לי את התשובה המפתיעה – "יותר מדי תיירים….". כלומר, ה'שיטה' בסדר אבל התיירים או המטיילים הם הבעיה. מדדתי – כל רכב לוקח בערך 7 דקות לתדלוק. פנטסטי. בתחנה שני עובדים ורק 2 משאבות מופעלות מתוך 6 הקיימות.

P1070840

סופו של יום הגענו למרכז העיר ויידמה (Viedma) השוכנת על שפת ה Rio Negro – נהר גדול התוחם מצפון את פאטגוניה. בתמקמנו במלו "אוסטרל" מול פסלה של "אוויטה" הלא היא אווה פרון האהודה כאן מאוד.

P1070843 P1070847

הרכיבה נעשית יותר ירוקה, יותר חמה אבל גם הרוח נעלמה כאשר התרחקנו כ 200 ק"מ מצפון לRio Negro. בהחלט אני יכול לציין כי הרוח זהו עניין פאטאגוני פנימי שאין כל אפשרות להתחכם לו, לעקוף אותו או להימנע ממנו אלא רק אם מקבלים החלטה לרכב בלילה וזו כמובן החלטה לא נבונה כאשר מדובר בדו"ג וברוכב לא מקומי. כל שנותר הוא לחוות אותה לאורך כמה אלפי ק"מ, בירידה דרומה וגם בטיפוס צפונה ולזמזם או לצעוק בקסדה את "זמר נודד" של נעמי שמר, זה עוזר, מעדות אישית.

P1070849

עברנו ב Tres Arroyos, עיר שקטה עם מרכז נאה, בניינים ישנים בסגנון מעט ברוקי, כמו צרפתי, לא מוקד תיירות או עיר תעשיה. מקום שחיים בו אנשים כמו רוב המקומות בעולם אך עבורי זו היתה חניה נעימה של לילה לפני הרכיבה של היום האחרון לעבר Bs. As. כמו שכאן נוהגים לקרוא לבואנוס איירס.

P1070857

P1070851

קורבנות תאונות דרכים מונצחים על הכביש עם כוכב מחומש צהוב ושם הקורבן בצידם

לאחר כ 3,600 ק"מ ו 8 ימי רכיבה הגענו לבואנוס איירס. בשכונת פלורידה השקטה במזרח העיר קיים מוסד מוכר לאופנוענים רבים המגיעים מכל העולם לבואנוס איירס בדרכם אל או מאושוואיה ואתרים אחרים – "דאקאר מוטוס". מנהלים אותו זוג יהודי חביב ביותר – חביאר ואישתו סנדרה. חביאר מכונאי במקצועו ועיסוקו מבצע טיפולים ותיקונים מכל הסוגים, החלפה של צמיגים לכל דורש ואילו סנדרה מטפלת באחזקת ההוסטל הקטן בו משתכנים הרוכבים לכמה לילות וכן מתמחית בהובלת אופנועים מכאן לכל חלקי העולם. חויאר כבר ארחו כאן לפני את יוני בן שלום ואת אדם שני כאשר עברו כאן. כמובן שמצויה כאן, בראשם ועל קירות ה'אואזיס הדו"ג' שהם מנהלים כמות עצומה של אינפורמציה מכל סוג הדרושה לרוכבים במסעותיהם בדרום אמריקה. התמקמנו על מיטות ספרטניות, קומותיים, נקים כאן בית למשך כמה ימים עד שנסיים טיפולים לאופנועים, נחליף צמיגים ונשוטט מעט בעיר שיש לה לא מעט מה להציע לתייר.

P1070863 P1070920 P1070865

ראשית דבר, הגמל דורש את שלו. לאחר יותר מ 13,000 ק"מ בדרכי האבק של פאטגוניה וארץ האש מאז הטיפול האחרון ולאור העובדה כי ה'קשיש' כבר חצה את קו ה 180,000 ק"מ ביקש מסג' הגון והחלפת נוזלים בכל איבריו. בקשתו היא פקודה עבורי. רכבנו יחד לעבר אחד מכמה המוסכים המורשים המטפלים באופנועים בוואריים בבירת הטנגו. קיבלו אותנו יפה. בדלפק חייך אלי Grande ששהה בישראל במשך 4 שנים בזכות שליחות של אביו אשר שימש כמזכיר ראשון בשגרירות ארגנטינה בתל אביב בין השנים 1990 – 1994. הבטיחו לנו אופנוע מטופל למחרת בשעת צהריים.

P1070869

ניצלתי את אחר הצהריים לסיור יחד עם וינסנט מדרום אפריקה אשר שוהה יחד איתנו כאן בהוסטל של חביאר וסנדרה.

P1070867

לקחנו רכבת למרכז העיר – מרחק של כ 15 ק"מ. התחושה המיידית עם ההגעה למרכז העיר כי זהו מקום בסדר גודל עולמי – זוהי עיר-עולם במונחים גיאוגרפיים. זוהי העיר הרביעית בגודלה בעולם. הכל גדול מאוד, התנועה של העוברים והשבים אל תחנת הרכבת וממנה עצומה. הרחובות רחבים מאוד ובקירבה לתחנה נמצאת השדירה הרחבה ביותר בדרום אמריקה – שדירת ה 9 ביולי, הוא יום העצמאות הארגנטינאי. אורך השדירה כ ק"מ אחד ובה 11 נתיבי תנועה לכל כיוון. במרכזה האובליסק המפורסם של בואנוס איירס. ביקרנו, לפני כל דבר, בבית העלמין "ריקולטה" בו טמונה "אוויטה" – אווה פרון שנפטרה בגיל 33 ממחלת הסרטן. אישתו של חואן פירון בתקופת כהונתו הראשונה כנשיא ארגנטינה. "אוויטה" זכתה לאהדת ההמונים בארגנטינה וקברה עד היום משמש כמוקד עליה לרגל. גם אנחנו ביקרנו. המשכנו לשוטט ברחובות העמוסים לעייפה בנחילי אדם אינסופיים וחלפנו על פני משמר הכבוד הקבוע באנדרטה לחללי "המלווינס/פולקלנד".

P1070874 P1070877 P1070879 P1070885 P1070902 P1070903 P1070905 P1070918

בשעה היעודה למחרת היום חיכה לי הגמל הקשיש מחייך כולו מנוזלים רעננים בגופו ופילטרים חדשים בפתחיו השונים ושוב עבר את בדיקת המחשב ללא כל כשל וכל תקלה אחרת לא נמצאה בו. ניצלתי את שארית היום לאירגון הציוד כולו מחדש, דבר בהגיע הזמן לעשותו.

אני עסוק במחשבות על ההמשך – אפשרויות ההטסה מכאן מאוד נוחות ולא יקרות הן לאוסטרליה והן לדרום אפריקה וכמובן גם לארה"ב או אירופה. הכל פתוח ואפשרי. מחכה לי גיחה ארוכה לאורגוואי וברזיל ובמהלכה אחליט על כיוון.

איתנו בהוסטל נימצאים ג'ורג' משוויץ המטייל בעולם והגיע לכאן מאלסקה על אדוונצ'ר ואיתו ייאצק מקרקוב שבפולין גם הוא עורך מסע חובק יבשות. יושבים ומדברים עד מחצית הלילה כאשר נושא השיחה הכמעט יחיד הוא אופנוענות, מסלולים לרכיבה, מסלולי אקסטרים ופינות "קצה" וכמה שאפשר יותר. אני בעיקר מקשיב בקטעים הללו ושוב ושוב מתחדדת בי ההכרה כי אני 'תייר על אופנוע' ובהחלט לא "אופנוען" כמשמעו.

בואנוס איירס עיר ענקית, כך הבנו היטב, דייב, וינסנט ואני ממרומי האוטובוס הצהוב שלקח אותנו לסיבוב של תיירים ברחבי העיר במשך כ 3 שעות. גם מרכז העיר לא אפשרי להליכה יותר מכמה בלוקים בשל הממדים העצומים של העיר. עברנו את רוב שכיות התיירות הפופולריות – האובליסק, פרח הטיטניום, הפארקים המלאים במשפחות הנהנות מהם, מרכזי השלטון והמונומנטים למיניהם ועוד. קינחנו לעת ערב בפלאזה של שכונת סאן טלמו עם צפיה בטנגו נעים לעין.

P1070931 P1070934 P1070940 P1070962 P1070966 P1070974 P1070981 P1070985 P1070998 P1080006 P1080011 P1080014 P1080015 P1080018 P1080047 P1080050 P1080057

IMGP8134

לרקוד כזה טנגו לא בטוח שאצליח אבל אולי אנסה כוחי בנגינה באוקרינה

הביקור המעניין וה"צבעוני" ביותר שערכתי בבואנוס איירס היה דווקא בשכונת בוקה, שכונה המסווגת במדריכים השונים כמקום מעט מסוכן להסתובב בו. השכונה בה שוכן המגרש הביתי של קבוצת בוקה ג'וניורס בה שיחק גם מרדונה האגדי ובה נמצא קובץ של בנינים ישנים הצבועים כולם בצבעים עליזים, ביניהם בתי קפה, גלריות, מזכרות לתיירים, שווקים ניידים של סופשבוע וכמובן ריקודי טנגו ברחוב. בדרך חלפתי על פני תחנת כיבוי האש הראשונה של ארגנטינה ובה רכבי כיבוי מסוף המאה ה 19. בוקה היא הנאה לעין ולנפש.

P1080081 P1080084 P1080087 P1080088מראדונה היה כאן לפני
P1080090 P1080095 P1080099 P1080100 P1080103 P1080108 P1080110 P1080118

גשר "הנשים" של קלטראווה – בהשראת ריקוד הטנגו, על פי דבריו

P1080111

משפחה של 'דרי רחוב' שרועים על מדשאה בלב בואנוס איירס ביום חם ולח של קיץ

בפוסט הבא אמשיך לרכב מבואנוס איירס החמה אל ריו דה ז'נירו הלוהטת וגם לגמל יתחיל להיות 'קשה' במקצת.

על ה"קווארנטה" דרומה לעבר נפלאות פאטגוניה

P1060707

P1060708

לאחר פרידה חמה מהזוג המארח בטי ואלי (אליזבת ואלפונסו) היציאה מפוטואלפו היתה קרירה ומוקדמת, תחת שמיים כחולים ביום המי יודע כמה כבר, ברצף נפלא. דרך יפיפיה חצתה, על גבי גשרים, נהרות גועשים ורצה לאורך אגמים שרוח הבוקר עדיין לא הסעירה את פניהם. נהר פוטאלפו עצמו הוא אחד מהנרות הראפטינג המובילים בעולם וזה יכול להסביר את מספר המטיילים מישראל הגדול שפגשתי אמש.

P1060710 P1060714 P1060725

לאחר כ 80 ק"מ של דרך מצעים חצצית ומפותלת 'נפלנו' על ה"קאראטרה אסטרל" הרחבה והמעט יותר מהירה לתנועה. הנוף בחלקה הצפוני לא מרשים במיוחד. לאחר עוד כשעה הגענו ללה חונטה ושם התרעננו במשקאות קרים, הדבקה של סטיקר ה"מועדון" על יד הסטיקרים של יוני מ 2009 ושוב לדרך על קטע מהיר למדי של אותה דרך מצעים. לאורכה פוגשים רוכבי אופניים רבים וכמובן כמה רוכבים כמונו בשני הכיוונים.

P1060727 P1060730 P1060731

P1060732 P1060737 P1060741 P1060743

לקראת פויאיפי (Puyuhuapi) פגשנו את פדרו (יהודי) וחקוב (ממוצא ארמני) 2 רוכבים ממכסיקו סיטי על אופנועים שכורים היורדים דרומה כמונו. חברנו לחבורה של 4 ונבלה את הערב והלילה גם כן, בהוסטל של ורוניקה – Aonikenk, יחד. מהם למדתי כי כי ה BMW 800 סובל מלא מעט בעיות מכניות, לטענתם מאחר והמנוע אינו BMW אלא Rotax, תוצרת אוסטרית או שוייצרית או אולי איטלקית….. לא ידעתי. בחצר של ורוניקה כמו בכל האזור כאן מצויים אותם שיחים עם עלי הענק – המקומיים קוראים להם Nalca.

P1060744 P1060746 P1060747 P1060759 P1060761

יצאנו ליום השני על ה"אסטרל" – "הי דרומה", בשעה קרירה ומוקדמת ולאחר כ 20 ק"מ פנינו לעבר "הקרחון התלוי" – קרחון ענק ה'נשפך' בסידרת מפלי ענק אל לגונה, כמה מאות מטרים מתחתיו. מראה מרשים ומפעים של טבע במיטבו.

P1060769 P1060775 P1060778 P1060782 P1060787 P1060799

המשך הדרך דרומה עברה בנוף שהיה כבר סיפור שונה לחלוטין מהנוף המעט משמים של יום קודם. הדרך החצצית התפתלה לאורך עוד כ 40 ק"מ לחופם של אגמים שקטים אשר במימיהם, השקטים עדיין, השתקפו הפסגות המושלגות של האנדים. הדרך עברה על מצוקים מעל לאגם, בין 'עלי הגוליבר' של שיחי ה"נאלקה" משני צידיה. בשלב מסוים הדרך הלכה ונעשתה צרה ופתחה בסידרת פיתולים חדים מאוד וטיפסה כך כמה מאות מטרים. לא הייתי צריך לעשות הרבה – בגמל הבווארי עם מנוע רגוע וחזק מאוד שמר על קו התקדמות נפלא בכל פיתול, לא איים להשתנק, 'גירגר' את הדרך מעלה באופן מופתי, למרות חששותי הלא מודעים, אבל כבר למדתי לסמוך עליו שהוא יעשה את העבודה. רק דבר אחד ביקש – "אנא הפעל צופר לקראת כל סיבוב", שדה ראיה למה שקורה מעבר לפניה לא קיים בכלל וזהו מצב לא נעים "אם אפגוש רכב יורד באתרעה קצרה". כך ביקש ואני ביצעתי. סופו של טיפוס איטי הביא אותנו לנקודת תצפית נפלאה על הפסגות המושלגות מסביב ושיפעת מפלי המים הזורמים מכל מדרון בסביבה.

P1060806

גלשנו בסיפוק מטה ושם חיכה לנו אספלט רהוט לאחר יותר מ 300 ק"מ של דרך מצעים חצצית. עלינו על המסלול השחור בשימחה ודהרנו בנוף "שוויצרי" אבל פראי יותר לעבר קוויקא – "עיר האמצע" של ה"אסטרל" והגדולה במקומות היישוב בפינה נידחת זו של העולם. התחושה היא אכן שאנחנו במקום מאוד מבודד, נידח ורחוק מאוד.

P1060799 IMG_6785 P1060808 P1060809 P1060810 P1060816

בקוויקא (Coyhaique) יצאנו לאכול בכיכר המרכזית לצלילי מוסיקה צ'יליאנית ולמראה רקדנים המפזזים במחול דרום אמריקאי עירני למדי. בערב פגשנו את גבי מקלי"ה יחד עם הניג מגרמניה המבלים כבר יום שני ברציפות כאן מאחר וה BMW 800 GS של הנניג זקוק לאטם ראש מנוע ואין להשיג חלק זה בסנטיאגו. אני מנסה לסייע לו דרך מנהל BMW בארגנטינה, נקווה שאצליח. תקלת דרך מסוג כזה מאוד מעצבנת בגלל הטירחה הכרוכה בפתרונה, הזמן הדרוש לפתרון והרצף של המסע שנקטע לפתע. גבי מפגין נאמנות ראויה לציון לחברו למסע, סה"כ פחות משבוע יחד והוא לא נוטש אלא אם יסתבר כי הנניג צריך להמתין מספר גדול של ימים. כך יפה וראוי לעשות בין חברים לדרך.

אני פוגש כאן ישראלים על כל צעד ושעל, במספרים הולכים וגדלים, בזוגות, בשלשות וגם בהרכבים גדולים יותר. 'עושה טוב על הלב' לפגוש צעירים 'שלנו' עמוסי תרמילים, עצמאיים, שמחים, מסתדרים יפה, בפינה הרחוקה הזו של העולם. חבורה נפלאה של נוער אחרי צבא.

השכמה מוקדמת לאחר שהחלטנו לוותר על הרכיבה לאורך אגם חנראל קאררה/לאגו בואנוס איירס, דהרנו בבוקר קר וכחול בנוף ירוק נפלא לעבר פוארטו איבאנז – נמל המעבורות החוצות את האגם לעבר צ'ילה צ'יקו.

P1060820 P1060821

מעלינו נשקפו ה'חודים' המזנקים לשמיים של "סרו קסטיליו" – הר מרשים ביותר המתנשא מעל כל דבר אחר סביבו ונשקף גם מהאגם למרחקים של עשרות ק"מ. הצלחנו להשתרבב בין כלי הרכב שכבר עלו על המעבורת וכך הורשינו להפליג בשעה 10 בבוקר למרות שהגענו ממש ברגע האחרון וללא הזמנת מקום מראש כפי שנכון היה לעשות במחשבה תחילה.

P1060830

P1060862 P1060848 IMG_6793 P1060840

הפלגה של שעתיים העבירה אותנו לצידו הדרומי של האגם השני בגודלו בדרום אמריקה לאחר לאגו טיטי-קאקה. הפסקה קלה בצ'ילה צ'יקו להתארגנות ויצאנו לעבר ה"זיג" השלישי שלנו לעבר ארגנטינה. מעבר מאוד מהיר בשני הצדדים ודהרנו על אספלט משובח לעבר פריטו מורנו.

P1060866 P1060874

תדלוק, כמו שנכון לעשות כאן, נדרש בכל תחנה שיש בה דלק למרות שתידלקנו רק 60 ק"מ קודם לכן. וידאנו שהמיכלים הרזרביים גם הם מלאים וגם כלי המים ויצאנו לעבר "לה קווארנטה" או "רוטה קווארנטה" – "דרך 40" המיתולוגית ה'רצה' דרומה לאורך הרי האנדים לעבר פטגוניה ונפלאות ארגנטינה וצ'ילה שבדרום הרחוק.

P1060878 P1060884

עשרות ק"מ של דרכים סלולות ומאות ק"מ של דרכי חצץ ומצעים. עבורי מתחיל כאן הקטע האתגרי ביותר בכל המסע שיסתיים באושוואיה. 130 ק"מ מחכים לנו עד באחו קרקולס (Bajo Caracoles) כאשר לא ברור לנו כמה סלול כבר וכמה עדיין לא. 80 הק"מ הראשונים עברו עלינו על אספלט משובח ובנוף "ענק" – שמיים גדולים, נוף שאין לו תחום או סוף, עד האופק, מישורי פאמפאס אדירים, מכוסי שיחים נמוכים עם עדרים מעטים של גואנקו, מעט מאוד עצים וסימני יישוב אין, לכל עבר. נכנסתי לדרך בדריכות מאוד גבוהה הן לקראת הקטעים הלא סלולים אך במיוחד לקראת האיום הגדול ביותר על רוכבי דו"ג למינהו – עם מנוע ובלי מנוע – הרוח המפורסמת שהפילה כבר רבים לפני אל השוליים במשבים פתאומיים. במקרה הטוב המפגש עם הרוח הסתיים בהרמת האופנוע שפשוט נזרק מהדרך לשול הימני או השמאלי, במיקרים לא מעטים אחרים הדבר נגמר בהתרסקות שסיימה עבור כמה את המסע. השלטים המזהירים מפני רוח צד הופיעו אכן לאורך הכביש מדי פעם אך רוח עדיין אין, לשביעות רצוננו.

P1060879

לאחר כ 80 ק"מ הופיעו "העבודות על הכביש" לאורך כ 20 ק"מ שזרקו אותנו לסידרה אין סופית של דרכי עפר לא מסומנות ומעברים חוליים אל הכביש הנסלל וממנו החוצה שוב אל דרכי העפר. באחד מהמעברים הללו האופנוע טיפס על סוללת עפר תחוח בצד הכביש הנסלל ונאלצתי להרימו בסיוע של פדרו שהזדרז לחלץ אותי.

P1060886

נזק כמובן לא נגרם, לא לי ולא לגמל הנאמן ולאחר עוד כמה ק"מ של כביש הגענו לבאחו קרקולס, עיירת רפאים מהסוג של "קפה בגדד", מאוד מזכיר את התחנות הקטנות לאורך ה"דאלטון" של אלסקה –  תחנת דלק, מוטל, כמה מיבנים, פנצ'ריה ומסעדה. על חלונות המקום מדבקות מכל העולם של אופנוענים שחלפו כאן לפנינו. מקום שכנראה איש לא מדלג עליו בדרך דרומה. ארוחת ערב דשנה ומיטה ללילה סיימו יום ראשון של רכיבה בפטגוניה, רכיבה בחבל ארץ רחוק, נידח ומלא ביופי מאוד מיוחד בזכות ההקפים הבלתי נתפסים של הנוף.

P1060887 P1060890 P1060891 P1060896

—————————————————————————–

לבד – אני חש כי קיים הבדל גדול בין מצב קבוצתי לבין רכיבה לבד. ה"לבד" מאפשר לך לחוות דברים, נופים, אתרים באופן שונה. אתה מול בחירותיך, אתה מול מה שמושך את תשומת הלב שלך, בקצב שלך. רכיבה בקבוצה מרכזת תשומת הלב בקבוצה, בשמירה על ה'ביחד', בהיצמדות ללוח הזמנים הקבוצתי. עבורי יש בכך הבדל ניכר.

—————————————————————————–

מכיוון שלא היה דלק, כמובן, בבאחו קראקולס החלטנו לעצור למחרת בגוברנדור גרגורס וכך לחלק המרחק לטרס לאגוס לשניים. לקראת הצומת לפניה לעבר יעד התידלוק שלנו 'לעסנו' משהו 'על הדרך', כל אחד ממה שהיה לו  והחלטנו ל'קחת הסיכון' ולצאת לטרס לאגוס על בסיס המיכלים הרזרביים שכל אחד מאיתנו נשא עימו. מהרגע שפנינו דרומה התבשרנו על סוף האספלט בשלט מאיר עיניים ומעתה רכבנו על חצץ במשך 200 ק"מ מתישים ומפרכים. דרך שלא נראה שיהיה לה סוף. מזג האויר היה מצוין, רוח קלה ביותר נשבה בניצב לנו, עדרים קטנים של גואנקו חצו את הדרך ודילגו בקלות מעל לגדרות התוחמות את הדרך, שמיים כחולים וגדולים עם ענני נוצה שריחפו מעל ראשינו וממערב נשקפו אלינו הפסגות המושלגות של האנדים. מראה שמרומם את הלב והנשמה.

775119_500625933312799_1145364103_o

P1060908

P1060912 IMG_6838 P1060916 P1060917 IMG_6851 P1060920 P1060928 774932_500895089952550_2057294506_o 774319_500896313285761_29517827_o P1060930 P1060932 IMG_6921 IMG_6926 P1060926

בתמונה האחרונה קבוצה "כולה ישראלית" על הדרך מאל צ'אלטן ל"קארטרה"

באמצע הדרך עזרתי להרים את האופנוע של דייב שהתהפך על תלולית חצץ בניסיון לעבור מתלם קוליס אחד לשני, נזק לא נגרם ל'גמל' שלו וגם לא לרוכבו, לשימחתי. נעצרנו בדרך כדי לרוקן למיכלים את הדלק הרזרבי שהיה איתנו. לקראת השעה 6 לפנות ערב נחתנו על אספלט שוב בסמוך לטרס לאגוס (Tres Lagos), חייכנו בשימחה וטפחנו בסיפוק אחד על כתפי השני ומיהרנו לחפש דלק. אין בנמצא – רק סולר. מצאנו אדם שמוכר בנזין במיכלים ב'נוסח אוזבקיסטאן', מחיר קצת גבוה אך בהחלט יספיק לנו כדי להגיע לאל צ'אלטן, שם נמצא דלק בוודאות. איזה יום!!

P1060939

————————————————————————————————-

"ריפיו" (Ripio) – איזו מילת קסם!! כך קוראים כאן לדרך עפר/חצץ/Gravel מהודקת לפעמים ולעיתים מעצבנת ולא מהודקת. 200 ק"מ של "ריפיו" עברנו אתמול. 200 ק"מ שנראה היה כאילו הם לנצח. על דרכים אלו הריכוז ברכיבה מאוד גבוה. חלק מהרכיבה נעשה בעמידה בעיקר בפניות, בקטעי קישור חוליים ובמצב בו צריך לעבור בין תלם אחד לשני כי התנועה לדו"ג אפשרית רק בתלמים של כלי הרכב שעברו כאן קודם. ידיים וכתפיים משוחררות. כל מעבר כזה מחייב חציה מאוד זהירה של תלולית חצצית שלא תמיד מסתיים עם "2 גלגלים על הקרקע". בעת הרכיבה על "ריפיו" המבט חייב להיות לנקודה הכי רחוקה בה עדיין נראה סימן של תלם, למרות הנטיה הטיבעית להשפיל המבט לעבר החצץ מאיים. רק כך ניתן להבטיח התקדמות במהירות סבירה, כזו שמבטיחה יציבות לרוכב ול"גמל" וממילא מבטיחה את שלומם. כל העיסוק הזה ב"ריפיו" מחייב הרבה מאוד דריכות ןלכן הרכיבה על הדרכים האלו דורש הפסקות להתאוששות מדי פעם. סיומו של היום מצא אותי בתשישות גבוהה. כך לפחות עבורי. השורה התחתונה כאן היא החשובה – סיימת בשלום ועם "2 גלגלים על הקרקע" – הצלחת. אחרת, נכשלת. כדי להצליח נדרשת סבלנות, התמדה וריכוז. ארבעתנו, למרות נפילה פה ושם, הצלחנו.

IMG_6931

————————————————————————————————-

בוקר נפלא בקמפינג של טרס לאגוס, ארוחת בוקר דשנה שהכנו על הגזיות, החלפה של מנורת אור דרך שניה אצלי במהלך המסע לאחר 45,000 ק"מ מאז הוחלפה קודמתה באלמטי, קזחסטן. ייתכן שהטילטולים על ה"ריפיו" חיסלו אותה.

P1060945 P1060948

בכך הצרות לא נגמרו – ה 800 השכור של חקוב דמם. מצבר מקורי מיולי 2010 סיים את חייו באחת. התארגנו על 3 אופנועים, ה'תקול' יגיע מחר לאחר שיחליף מצבר ואלטרנטור. 30 ק"מ לפני אל צ'אלטן (El Chalten) כאשר כבר הפיצרוי (3400 מ') ועל ידו החודים מרהיבי העין (3100 מ') ושדה הקרחונים האדיר של פארק הקרחונים נשקפו לנגד עיננו המשתאות מהיופי, שבק ה 800, השכור גם כן, של פדרו – כנראה בעיות במערכת הדלק. אנחנו נתקלים ביותר ויותר בעיות מכניות וחשמליות לאופנועי ה 800.

הר הפיצרוי השולט על המרחב של אל צ'אלטן קרוי על שמו של הקפטן השני (הראשון התאבד) של אניית הביגל אשר מיפתה בתחילת המאה ה 19 את נתיבי המים של מימי הדרום הסוערים. קפטן פיצרוי הוא האיש אשר הסתקרן מעבר לנתיבי המים גם ביחס לחי והצומח ולכן גייס מדען צעיר בן 22 – צ'ארלס דארווין למסע השני של הביגל במימי הדרום וכל השאר הוא היסטוריה… אגב, דארווין מימן בעצמו את השתתפותו במסע.

P1060950

למדתי דרך מעניינת לגרירת אופנוע. הנגרר לא נקשר אל הגורר אלא כורך את רצועת הגרירה על רגלית שמאל ומניח רגלו עליה, כך במקרה של מצב מסוכן, רק ירים את כף רגלו והוא משוחרר, מעניין ומקורי

אופנוע אחד הושאר בטרס לאגוס והשני נגרר לאורך כ 30 ק"מ עד לאל צ'אלטן' שם התמקמנו בהוסטל מודרני, Pioneros del Valle ליומיים הקרובים.

P1060963 P1060968 P1060972

פדרו ואני עם נרות של שבת ו"המוציא"

שבת, בשעת בוקר מוקדמת, לפני הזריחה יצאנו, פדרו, חקוב ואנוכי לעבר Laguna Torre – הליכה מתוכננת של 11 ק"מ על שביל מסומן היטב בהפרש גבהים של כ 250 מ'. אויר קריר של שחר קיבל את פנינו מחוץ להוסטל. מצאנו את הכניסה לשביל ופתחנו בהליכה מזורזת לאורכו. עם כל טיפוס נחשפו לעיננו יותר ויותר ה"מגדלים" וסביבתם הקרחונית. הליכת הבוקר באויר הקריר הביאה אותנו לאחר כ 3 שעות של הליכה יחסית מהירה אל הלגונה שמתחת למגדלים. אל הלגונה יורד קרחון ענק שגם הוא נקרא Glacier Torre. המראה הנשגב משתיק את הדיבור ומכסה על המילים. רק המחשבות וההנאה מיפי הבריאה הולמים בין הרקות. מראה שאי אפשר להתעייף או להשתעמם ממנו ובהחלט אחד המראות היותר ניפלאים במסע עד כה. מאצ'ו פיצ'ו של הטבע – אולי, אך בהחלט לא נופל ממנו. כמובן שצריך טיפת מזל להגיע ביום תכול שמיים, בשעת בוקר מוקדמת כאשר השמש מאירה את 'חניתות הגרניט' מהכיוון הנכון ועוד ועוד. הבאנו איתנו כמה 'פרודוקטים' ולחמניות וזה היה הזמן לארוחת בוקר מול הנוף הנפלא.

P1060998 P1070008 P1070030 P1070031 P1070034 P1070042 P1070043 P1070053

יצאנו לדרך חזרה ואז נתקלנו בעשרות מטיילים שיצאו מאוחר יותר ממלונותיהם באל צ'לטן והם מזיעים את דרכם לכיוון הלגונה ממנה יצאנו זה עתה. הדרך חזרה עברה עלינו מהר יותר מאחר והיא יורדת מטה ולאחר מעט יותר משעתיים לגמנו בירה קרה בפאתי אל צ'אלטן, בוקר נפלא.

בעל הבית של האופנועים השכורים וה'שבורים' הגיע לאל צ'אלטן באופן מיוחד ותיקן את שני האופנועים. הוא טוען כי ה 800 הוא אופנוע מצוין למעט כמה תקלות אופיניות כמו אלטרנטור כושל, נזילות שמן מראש המנוע בשל כשל של האטם וכמה בעיות חשמל נוספות. "למעט אלו, אופנוע מצוין"…לך תבין את הבן אדם….P1070064

P1070068

לימה, פרו ודרומה…המדבר ממשיך

אני מתקרב לפאתי לימה ואני מבין שאני נכנס לבלגן תחבורתי נוראי ומסביב שכונות עוני הזוחלות מן העיר לעבר דינות החול. ההוסטל אליו כיוונתי, Flying Dog Hostel נמצא בצד השני של העיר. החושך כבר יורד והפקקים רק גדלים. אני כמו עיוור מנווט דרכי בעזרת הג'י.פי.אס ולאחר כשעה וחצי מתישה, במהלכה צועקת לי שוטרת כי עלי לצאת מייד מהדרך המהירה החוצה את העיר כי לאופנועים אסור… התעלמתי והמשכתי, הגעתי בדיוק מושלם למקום, גלגול האופנוע פנימה ו"באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל". ההוסטל נמצא במרכז רובע Miraflores ה"מערבי" והתיירותי יותר בעיר והמקום נראה שוקק P1050654P1050653חיים. פגשתי הערב את Hernan רוכב על BMW 650 חדש, מחר עושה לו טיפול ראשון, אני מצטרף אליו להחלפת שמנים לגמל הותיק והמנוסה שלי, מגיע לו פינוק.

טיפול רביעי שאני עורך במהלך המסע שלי. אין זה משנה כמה זמן עובדים על האופנוע, אתמול זה היה רק שעה וחצי, אני מוציא את כל היום במוסך. אולי זו הדרך של BMW להחזיק לקוח בינות לכלים המבהיקים לסוגיהם השונים, אגב לגימת קפה אינסופית, שיטוט באינטרנט ומפגש עם רוכבים אחרים. בצהריים לקחו אותי Hernan ו Paola אישתו ל'צהריים' נפלא של דגים. אני מוצא את מאכלי הים למנינהם הרבה יותר מעניינים ממאכלי בשר. לעת ערב לאחר בדיקת מחשב ורחיצה מהאבק הדרכים הוצאתי את הגמל מיום המסג' שהענקתי לו וחזרנו להוסטל. ארוחת ערב עם כמה חברים רוכבים בקניון Larcomar הצופה ממרום הצוק החולי עליו ממוקם לעבר המפרץ הרחב שלחופו ממוקמת לימה.

P1050657 P1050658 P1050659

בערב לאחר הטיפול יצאנו יחד, כל מי שפגשנו במוסך בבוקר, למסעדה מקומית (הרנן יושב מולי)

הערת אגב – הרנן סיפר לי כי בפרו לא צריך לעשות רשיון לאופנוע מעל! 300cc אם יש לך רשיון לרכב. לאופנוע קטן מנוע חייבים לעשות רשיון בכל מקרה. נשמע מוזר אבל ככה זה. עוד יותר מוזר, אני נזכר, לשמוע כי במכסיקו לא עושים מבחן נהיגה לאיש. המגבלה היחידה היא גיל 16 ואחר מכן אתה מורשה לנהוג, מדהים.

עם בוקר יצאתי ליום סיור במרכז העיר לימה, ברובע ההיסטורי בו שוכנים בנייני הממשל, הכנסיות הגדולות והמרחבים הציבוריים הגדולים והבטוחים של העיר. הטיול הרגלי החל מכיכר סן מרטין המבהיקה מלובן בה מירקו את האנדרטה לקראת החג המתקרב, דרך המדרחוב המרכזי של העיר לעבר הפלאזה דה ארמס, הכיכר המרכזית עם הקתדרלה וארמון הנשיא, בצהרי היום לצלילי תזמורת צבאית התחלף המשמר בטכס שמעלה חיוך אך עדיין מושך קהל מקומי ותיירים.

P1050676 P1050678 P1050684 P1050705 P1050711 P1050707 P1050708 P1050701

 מראות לימה ביום "סוף העולם"

הרחובות מתמלאים בבני אדם, נשים וגברים וכולם נכנסים בידיים ריקות ועם ארנקים תפוחים לחנויות השונות ויוצאים עם ארנק ריק וידיים עמוסות בשקיות פלסטיק ובהן המתנות לחג. ממש כמו ערב פסח או ראש השנה ברחובותינו. דוכני העיתונים מלאים בכותרות הקשורות ל"יום סוף העולם" שחל היום. לעת שקיעה ירדתי לעבר מצוק החוף להנות באור יום ממראות ליל אמש ושם פגשתי את סופיה, מטיילת מישראל, מיפו שעלתה מרוסיה ומטיילת בגיל המתקרב ל 60 לבדה ללא ידיעת השפה הספרדית, עוברת באוטובוסים בין היעדים השונים, מוצ'ילרית אמיצה ולא צעירה.

P1050711 P1050713P1050753

P1050728 P1050718

לסיום היום האזנתי בהנאה להופעה של שירי פולקלור מקומיים בפארק של מיראפלורס, מחווה תודהP1050738 לקראת החג של אחד ממוסדות הבריאות המקומיים שנקרא Good Hope. שם מתאים לסיום היום שבני המאיה ניבאו שלא יהיה לו הבוקר שאחרי. אוירת החג ברחובות עם השירים, האורות והקישוטים ברחובות מביאים הרבה שימחה בלב, גם אם זה לא "החג שלנו".

האיר הבוקר של עולם חדש ואני התארגנתי בפרוזדור ההוסטל להמשך הרכיבה לאחר יומים יפים P1050745ופוריים בלימה המעוננת והמאוד אפרורית. יצאתי לאורך כביש הים דרומה ועליתי יחסית מהר לכביש הפאן אמריקנה. היעד – פיסקו (Pisco). כ 250 ק"מ דרומה. לצידי הדרך התנשאו גבעות ענק של חול, אלו הגבעות עליהן יתחיל לרוץ ה"ראלי דאקאר" בעוד כשבועיים. להביט על התלילות החולית הזו ולא להאמין שאפשר לרכב כאן אבל פה ושם ראיתי רוכבים מקומיים עם אופנועי שטח קלים עולים ויורדים במדרונות החוליים, אז כנראה שאפשר.

—————————————————————————–

כבר כמה ימים, כאשר המקומיים פוגשים אותי שואלים אם באתי למרוץ "הדאקאר", בתחילה עניתי P1050751בשלילה אבל אחר כך הבנתי שהם רוצים לשמוע תשובה אחרת ושיניתי את התשובה. מהיום "כמובן שבאתי למרוץ" אבל רק לראות…. והם כבר מאוד מתרגשים מהתשובה.

—————————————————————————–

רכבתי עם האוקיינוס מצד ימין וגבעות החול מצד שמאל, כל הנוף הזה מתחת לשמיים מעוננים ואפורים מקנים תחושה מלנכולית משהו לרכיבה. לאורך כל הדרך הולכים ונבנים כפרי נופש הסגורים בשערים ושמירה כדי ש"הלא רצויים" לא יכנסו בשערי "גן העדן החופי". כרמי יין רבים פזורים באזור ששמו יצא למרחוק בתעשיית היין שלו. יקבים רבים באזור ואפשר להיכנס ולטעום, אני כנראה אשאיר זאת ליקבים של הרי P1050753ירושלים. בשעת צהריים לא מאוחרת הגעתי לפיסקו, עיירה שנהרסה כמעט כליל ברעידת אדמה בדרגה 8.0 ב 2007 וקברה תחתיה רבים, בעיקר בשעת תפילה בקתדרלה המקומית. כיום העיר שוקמה חלקית, כנסיה חדשה נבנתה וזו ההרוסה עומדת בשבריה על ידה ורחובות העיר מעלים אבק סמיך המקשה על נשימה אך העיר "חיה, רועשת ובועטת". התמקמתי בהוסטל Los Inkas מקום נעים ביותר  בבעלות מישפחתית חביבה, חניה לאופנוע, מקלחת טובה וחיבור טוב לרשת.

בפרו החלו לגבות תשלום עבור המעבר בכביש הפאן אמריקנה, שערי תשלום מוקמו כל כמה עשרות ק"מ אך כל אימת שאני מתקרב עם האופנוע קופץ איזה סדרן ומפנה אותי למסלול צדדי למעבר חופשי, חמודים. עברתי היום כמה שדרות של עצי שיטה לאורך כביש החוף הפרואני ורכיבה באופנוע חושפת אותך גם לריחות כמובן. עצי השיטה עמדו במלוא פריחתם – כאן הרי אביב עתה. הריח שהכה בי העלה בי מייד את תחושת 'הבית', תחושה של געגועים לכביש החוף שלנו.

—————————————————————————–

אני מתרשם יותר ויותר כי האימפקט של האימפריה הספרדית לאחר גילוי אמריקה 'תפש' חזק מאוד וכל יבשת אמריקה שמדרום לארה" ובכלל זה מרכז אמריקה ודרום אמריקה, למעט ברזיל ואולי גם כמה מהגינאות, חולמים בספרדית, מורשת מרשימה למדי. לא פחות מהבריטים שאיבדו את האימפריה שלהם אך השאירו בחלקי עולם גדולים את השפה אנגלית שהיום היא עדיין שפת העסקים והדיפלומטיה העיקרית בעולם.

P1050752

השימחה להיווכח כי אנחנו עדיין בחיים…:)

—————————————————————————–

קולומביה היא לא מה שחשבתם, כמעט…

קולומביה היא לא מה שחשבתם, כמעט…

בבוקר יום שלישי בשבוע, שבוע לאחר שהגעתי לבוגוטה טיפסתי על הגמל בבוקר כחול ובהיר וירדתי ל'שוקן פינת סלמה' המקומי כדי להחליף צמיג אחורי – הגמל ביקש ואני נעניתי. ידעתי, לאור סיור מכין שערכתי היכן למצוא הצמיג. הגעתי למקום, שילמתי וקיבלתי צמיג מישלן, אנקי 2. נכנסתי לפנצ'ריה סמוכה והבחור שם הביט על העוף המוזר שלא מוכר לו – גמל בווארי. איך לכל הרוחות מפרקים כאן גלגל? עם איזה כלי? אולי צריך לפרק את הבלמים? סייעתי לו בכמה רמזים ומפתח כוכבי ומכאן והלאה הוא הסתדר. ניצלתי הזמן כדי לעשות קצת סדר בחפצי וכדי לייבש כמה חפצים במטעני שמצאתי אותם רטובים למדי. כנראה שאטימת הארגזים היא 'לא משהו' וכמות הגשם אותה חויתי בפנמה היתה קצת מעל ליכולתם למנוע חדירת מים אל תוכנן. הצמיג הוחלף ונאחל לו הצלחה לא פחות מ 2 קודמיו שלא חוו תקר במשך 43,000 ק"מ.

P1050037

המשכתי לעבר שדה התעופה כדי לנסות לקבל החזר עבור ביגוד שרכשתי מחברת ההובלה שהתנהגותה היתה לא הגונה איתי ולפחות מבישה. 'דבר לקירות' כך זה לדבר איתם. מעבר לכך גם כאשר שאלתי פעם נוספת לא הצליחו להסביר לי את פשר העיכוב בן השבוע. החלטתי לא לחקור יותר בשעת צהרי יום אלא לצאת ללא שיהוי לדרך. אט אט קילפתי מעלי את הבלגן התחבורתי של העיר בת 9 מיליון תושביה ויצאתי לאויר החופשי. מצאתי את כביש 40 אשר יוביל אותי לציר המערבי של המדינה היורד לעבר אקוודור. סטיה קלה מהדרך עשיתי כדי לצפות במפל מים על נהר בוגוטה, מפל בן יותר מ 180 מ' גובהו הנצפה מהכביש עצמו בסמוך לבנין נטוש הנראה כ'מכושף'. המפל היה דליל מאוד במימיו ויש לו ימים טובים יותר כנראה.

P1050040 P1050049

P1050041

חזרתי ל 40 שהוא כביש אגרה והיה נעים לגלות כי בשערי האגרה קיים מסלול נפרד בו דו"ג עובר ללא תשלום. משמעותי ביותר מאחר וכל שער גובה כ 4 דולר מרכב פרטי ויש שערים רבים כאלה.

P1050062

התקדמתי בנוף הררי ירוק והחלטתי לעצור לאחר כ 150 ק"מ ללינת לילה, החלטה שהסתברה כנכונה כי כבר ב 5 משתלט החושך על היקום כאן. מלון פשוט בעיר Girardo שם בעל ארומה צרפתית משהו, דחפתי את האופנוע אל תוך המלון ופרשנו שנינו לאחר יום רכיבה ראשון בדרום אמריקה, עייפים ומרוצים. בבוקר הערתי את הגמל ב 7 בבוקר, בעמל רב סובבתי אותו בפרוזדור שם חנה ויצאנו החוצה ליום יפה ובהיר. לאט לאט ספגתי את קולומביה הכפרית, ההררית, היפה והמאוד מסודרת, שילוט נפלא, מעקפים מהירים סביב ערים ועיירות, נוכחות משטרתית בולטת בכל פינה או צומת. קשה שלא להתפעל. המדינה הזו צועדת בנתיב הנכון, כך לפחות נראה היה לי. התחלתי לטפס מגובה 300 מ' לעבר ה"רכס המרכזי" (Cordillera Central) של קולומביה בתוך שורה אינסופית של משאיות כבדות המזדחלות במהירות של 10 עד 20 קמ"ש, הגמל שלי התחיל להזיע ולהתחמם וכדי לקרר אותו מעט התחלתי לעקוף משמאל תוך חציה של קו צהוב כפול ומימין כאשר משאית כזו לקחה סיבוב באופן רחב אחרת היא פשוט נתקעת בסיבוב. כך קבוצת משאיות ועוד קבוצה ועוד אחת עד אשר במהלך עקיפה נוספת הבחנתי באחד מלובשי המדים בצבעי צהוב ירוק חמוש ב"גליל" מניף את ידו ומסמן לי לעצור. הבנתי מהר מה הבעיה. "דוקומנטוס" הוא מבקש, "גם ביטוח" (אין לי) "מדבר ספרדית?" לא! עניתי.להם יש פתרון – שולפים מחשב נייד עם חיבור לרשת באמצעות מודם ומתרגמים לי כל משפט בגוגל, חמודים וגם מאוד מסודרים. עדיין חשבתי עליהם דברים טובים ואז החל המו"מ – הקנס הוא 200,000 פסו (כ 110 דולר). אני כבוגר שוטרי קזאחסטאן ואוזבקיסטאן שואל מהר, לפני שיבקש את הביטוח שוב, אם אפשר לשלם במקום? בוודאי הם עונים. או קיי "רק 100" "מצוין", הם עונים. אני מוציא את הכסף מארנק על המקום. סופר 4 שטרות של 20 ואין לי יותר. השוטר על ידי אומר "די, די, זה מספיק" – הבנתי את גישתו ואני לוקח שטר אחד חזרה – "שיהיה לי קצת כסף לדלק" אני אומר לו. הוא מסכים מייד – סופו של סיפור – קיבל 60,000 שזה 33 דולר ו'בא שלום על ישראל'. לכן קולומביה אכן צועדת בדרך הנכונה אבל לשמחתי לא באופן מושלם. עזבתי את השוטרים כאשר הם עצרו עוד כ 4 רוכבים בבת אחת, גם הם עקפו משאיות כמוני. המשכתי לטפס, הגמל המשיך להתחמם ואני יצאתי לעוד כמה עקיפות עם לב דופק אבל אין ברירה. הדרך היפיפיה בין מדרונות ענק, עליהם צומחים עצי דקל מפליאים בגובהם, נכנסה לתוך ענן, הצצה במד הגובה גילתה לי כי גובה הפס – 3290 מ'. צפיפות הסיבובים לקראת הפס הלכה וגברה וכך גם מידת הידוקם. במעלה כמו גם במורד ניצבו נערים ונערות בני המקום וסימנו בכובע או בסמרטוט למשאיות הכבדות אם להיכנס לסיבוב או לא מאחר ולמשאיות נדרש יותר מנתיב אחד כדי לסיים סיבוב הדוק בהצלחה. פה ושם עמדה משאית תקועה בכביש או אפילו לכל רוחבו, כי גלגיה החליקו בגלל השיפוע והרטיבות. קיצורו של בוקר לאחר כ 5 שעות כאלו עברתי בסך הכל כ 140 ק"מ מתישים אבל בהחלט מעניינים.

P1050047

השוטרים החביבים מחפשים את הקורבן הבא

P1050048

מצאו 4 בבת אחת..

הגעתי לקצה המורד ועצרתי לקפה וכריך קטן, מנוחה קצרה והמשך. שמים שחורים משחור שציפו לי בהמשך הדרך גרמו לי לקצר הרכיבה ולפרוש למוטל דרכים שהוא בעצם 'מוטל אהבה'. ניחא, העיקר שיש מיטה, מקלחת וחניה סגורה לאופנוע – כמקובל בסוג הזה של 'מקומות ארוח'.

P1050061

מערכת הדרכים הראשיות בקולומביה רחבת שוליים ומצטיינת באיכותה מה שמאפשר רכיבה של אופניים ושל דו"ג איטי בביטחה. זהו אחד ההסברים להימצאות מספרים כה גדולים של רוכבי אופנים לשם הספורט שבדבר ועוד הרבה יותר דו"ג בנפחים קטנים. כמויות הכלים באלה בישובים עירוניים  מרשימה בהיקפה. אפשר לקנא ברוכבים כאן, עם מנוע ובלי, בביטחון האישי שמקנים הכבישים לרוכב בהם. נוכחות הולכת ובולטת יש לבעלי עור כהה מאוד שלא כמו בצפון השחום אך לא שחור כמו שמצוי בדרום. נוכחות מישטרתית וצבאית, רובה רכוב על אופנועים, גם היא הולכת ובולטת ככל שמדרימים מזכירה כי יחד עם הצעידה בנתיב הנכון עדיין מתמודדת קולומביה עם תאים פעילים של ה FARC, אותה מחתרת אופוזיציונית שמיררה את החיים בחלקים רחבים של קולומביה בפעולות אלימות ומזוינות כנגד אזרחים כמו גם תיירים. עד היום קיימות אזהרות במוסדות הארוח המייעצות לתיירים שלא לנוע בלילות, גם לא בתחבורה ציבורית מחשש לחטיפות או תקיפות. בהתיעצות עם הגמל החלטנו להקשיב לעצות אלו. לאחר עוד כ 160 ק"מ עצרנו בצהרי יום בעיר הקולניאלית Popayan, עיר לבנה של ממש, לפחות ברובע ההיסטורי שהוא לב העיר. בנייני ציבור ואחרים, כולם בסגנון קולוניאלי ספרדי, סגנון נקי ולבן תמיד. תענוג לעינים. התמקמתי בהוסטל במרכז העתיק והלבן. כיסיתי את הגמל ללילה ב'פרקאו' סמוך ויצאתי לשיטוט במרכז היפה. אוירה כמעט דומה לערים אחרות שכבר עברתי כמו אנטיגוואה בגוואטמלה או גרנדה בניקרגוואה. התחושה היא של ביטחון, שמחה וחופש המצויה באויר ונותנת הרבה מקום לאופטימיות. קולומביה המקובעת בתודעה, שלי לפחות, כמקום מאיים הולכת ומתגלית כמדינה שיש בה הרבה טוב והטוב הזה צובר יותר ויותר נוכחות.

P1050065 P1050080

P1050072

מראות פופיאן

————————————————————————————————

הדרך, השקט והלבד מספקים לי הרבה זמן למחשבה ולהקשבה ולפתע מצאתי עצמי במהלך הרכיבה מפתח מחשבות על ההמשך. המסע הזה לא קל לי פיזית ומנטלית למרות ש'שברתי' את שיגרתו כבר מספר פעמים. התחלתי לשחק עם מחשבות של ומה אם לא אגיע לאושוויאה? מה יקרה? מי ימות? ואולי בכלל אחתוך הביתה מכאן? כבר אמצא את הדרך לעשות זאת…. ואולי… כאשר אתחיל לטפס צפונה לכיוון ארגנטינה וברזיל, אחפש הקפצה למכסיקו או ארה"ב ומשם לאירופה? הראש עובד כל הזמן יחד עם הנפש.

P1050085

הרעיון הזה של הפסקת המסע וחידושו ביום מן הימים לא מרפה ממני. התשובה שאני נותן לעצמי היא שלא אסלח לעצמי אם 'אחתוך' מכאן עכשיו, לא אסלח לעצמי אם אשוב הביתה מאמצע הדרך. כפי שאני מכיר את עצמי, גם אם אשוב הביתה היום, אמצא יעד אחר לצאת אליו, ברגל, באופניים או על האופנוע. אם כך מדוע להפסיק את מה שאני עושה כרגע. בליבי אני מבקש את סבלנותם של אהובי עליהם כפיתי מסע ופרידה כה ארוכים. הם הגיבורים האמיתיים של המסע, לא אני. אני בחרתי במסע ובהגשמת חלום של חיים ואילו להם לא הותרתי ברירה אלא לקבל את שגעונותי. אך אולי המתנה הגדולה ביותר שאני מביא איתי לעצמי לפחות ולכל אוהבי מהמסע היא אוסף התובנות שחולף בראשי ובליבי. המסע הזה הוא הגשמה צפויה למחצה של חלום רב שנים אך השגת יעד אחר בלתי צפוי לחלוטין, מסע עמוק אל תוך התודעה וההבנה של דברים שהיו נסתרים ממני או שנותרו אצלי ללא תשובות שנים כה רבות. את המסע הזה אני חייב להמשיך, למען עצמי לפחות.

P1050090

————————————————————————————————-

התעוררתי בפופיאן לבוקר של היסוסים, לרכב היום או לא. זו סוג של מחשבה שעולה בי בלא מעט בקרים. לנתי בהוסטל מפנק למדי, אחד הטובים ביותר שידעתי עד כה במסע – HostelTrail, כך במילה אחת.

P1050063

לאחר  מאבק של כשעה עם עצמי החלטתי לצאת ולא הבטתי רגע אחד לאחור. הדרך חייכה אלי מן הרגע הראשון שטיפסתי על ה'גמל'. לא הפריע לנו שהדרך נעשתה פחות טובה, בחלקה נסחפה לחלוטין, ברובה היתה משובשת עם אספלט שחוק ושבור, השוליים הרחבים של הימים האחרונים נעלמו אך מצב רוח של 'קדימה' היה לשנינו הבוקר. עצרתי פה ושם להתרעננות והמשכתי לרכב בנוף שהלך ונעשה צחיח ופראי יותר ויותר. עם זאת בזכות ה'עונה הרטובה' עדיין ירוק לכל עבר והמדרונות העצומים בני למעלה מ 1,000 מ' היו מפחידים ונהדרים כאחד ובאויר ריחפו אלפי פרפרים צהובים, בעיקר, שחצו במעוף את הכביש משני צידיו ללא פחד. הדרך עולה מאות מטרים וצונחת שוב בתלילות המחייבת רכיבה איטית עבורי אך עבור המשאיות, רק על פי ריח הבלמים באויר זה היה הרבה יותר קשה. האזור נעשה דליל יותר באוכלוסין והיו קטעים שרכבתי לגמרי לבד. מכיוון שאזור זה של דרום קולומביה עדיין "חשוד במיקוש" מבחינת ה FARC עברו בראשי מחשבות מדאיגות כמו מה יקרה אם לפתע אתקל במחסום שלהם או במארב חס וחלילה. עד שהספקתי לעבד כמה תרחישים בראשי הופיעה משאית או רכב ועננת הדאגה התפזרה. כל מה שנותר הוא להנות מיום רכיבה מלא הוד בין רכסים אדירי גבהים, אל תוך מנהרות החצובות בדופן ההר או על גשרים גבוהי מידות. בקטע מסוים לאורך כמה ק"מ ישבו נשים משני צידי הדרך, חבל בידיהם מוכן להרמה והן פושטות יד לנדבה. מי יעצור להן על דרך כה קשה? מה שהפחיד יותר מכל הוא החבל המונח על כביש, אם יחליטו להרים אותו משאית אולי לא תרגיש בכך אך עבורי יכול להיות מעט פחות נעים. לקראת סיום הרכיבה נכנסתי אל תוך ענן אגב טיפוס לגובה של כמעט 2,800 מ' ולרגע היה נדמה לי שאני בשוויץ. הכביש הפך לאיכותי מאוד, בתים קטנים אדומי גגות החלו להופיע בצידי הדרך והצמחיה הלכה וגבהה. היגעתי לפאסטו, העיר הדרומית של קולומביה. עיר צפופה, סואנת ורועשת המתכוננת לחגיגות השנה החדשה. התרוצצות של נמלים בין החנויות המקושטות, נרות באלפים נמכרים ברחובות וברחבות שלפני הכנסיות השונות. מאות שוטרים ברחובות שומרים על הסדר ומחלצים פקקי תנועה של כלי רכב והולכי רגל בצמתים. התמקמתי בהוסטל Koala Inn במרכז העיר ויצאתי לסיבוב כיכרות וכנסיות ולארוחה קלה. בערב צעד מתחת לחלון חדרי מצעד של נושאי נרות עם תזמורת וכלי רכב מקושטים באורות חג המולד. השנה החדשה בפתח ואני כמעט בפתח אקוודור.

P1050095

P1050098

P1050099 P1050115 P1050133 P1050134

הדרך אל פאסטו, הוסטל קוואלה ועקבות של יוני… הוספתי מדבקת המועדון.

עם בוקר יצאתי מפאסטו ברכיבה רגועה ונעימה וגלשתי בנוף הררי באותם גבהים של אתמול עד לעיירת הגבול Ipiales ולפני החציה עוד ערכתי ביקור חביב למדי בכנסיה מוזרה בסגנון גותי החבויה בתוך קניון עמוק למדי ומהווה מוקד משיכה לאלפים בזכות ייחודה הארכיטקטוני ומיקומה המדהים.

P1050138 P1050148

הגעתי למעבר הגבול ולאחר תהליך מהיר יחסית יצאתי מקולומביה לעבר הכניסה לאקוודור, מרחק של 200 מ' בלבד. התהליך בכניסה לאקוודור התעכב בשל כשל תקשורת במכס המקומי ואני התעכבתי יחד עם עוד 4 רוכבים ממדינות שונות ביניהם חוגו מארגנטינה שכבר הזמין אותי להתארח בביתו בדרך לאושוויה, רוכב על GS 1150 צהוב, תאום לאופנוע שהיה לי לפני 4 שנים.

P1050156

P1050158

המעבר לאקוודור

רכיבה של עוד כשעה וחצי בנוף שהלך ונעשה יותר מדברי אבל לא פחות תלול וחד שיפועים הביאה אותי לדמדומי הערב, "זו השעה לסיים את היום" הודיע לי הגמל ונעניתי לו, עצרתי למנוחה על יד מלון דרכים שנקרא El Kibbutz אלא ש"הקיבוץ" הזה היה לי יקר מדי ולקחתי מקום סמוך ללא אינטרנט אך עם ארוחה טובה ושינה עמוקה סיימתי את היום הראשון באקוודור.

P1050160

קפיצה בדרך האויר לדרום אמריקה

לפנמה סיטי הגשומה שבתי לאחר ביקור מולדת שני מאז תחילת המסע. שבועיים ב'בית' של מילוי מצברים בין אזעקות ה'צבע אדום'וירוטי "כיפת ברזל", חידוש וחיזוק הקשר עם ילדי, חיבוקים והרגעת הגעגועים למשפחתי הקרובה, הצטיידות בעצות ומפות, סידורי נכסים וכספים, שיחות עם חברי הקרובים במועדון האופנועים, בדיקות רפואיות, הצטיידות בתרופות ועוד כמה עניינים שהגיע זמנם.

טיסה מייגעת הובילה אותי דרך ניו יורק הקרירה כבר בתקופה זו של השנה לעבר העיר החמה והגשומה המהווה לטענתה "גשר של העולם ולב היקום" – כך לפחות כתוב על שלט יומרני בחצר האחורית של שדה התעופה טוקומן, בדרך לעבר מסוף המטענים משם שלחתי האופנוע בדרך האויר לקולומביה. אבל לא אקדים את המאוחר.

התאחדתי עם האופנוע שחיכה לי בנאמנות וגעגועים בחניית ביתו של ג'יימי סלוריו, איש עסקים מצליח

P1040836

 ורוכב על אופנוע זהה לשלי, חבר של קותי ממכסיקו. הרכיבה המחודשת עשתה לי טוב אך ה'ג'ט לג' הפיל אותי למנוחה מוקדמת לקול המבול היומי שצונח על העיר מידי יום. למחרת החלטתי לצאת לעבר סכרי Gatun, אלו המאפשרים לאוניות שטיפסו מהפסיפיק 26 מ' באמצעות 3 מפלסים לעבר אגם Gatun, ל"רדת" חזרה לגובה פני הים בצד הקריבי באמצעות 3 מיפלסי ירידה. יצאתי ביום מעונן צפונה לכיוון העיר קולון אשר נהנית ממעמד של "אזור סחר חופשי" ובמחצית הדרך נפתחו ארובות השמים והמבול שמקורו באוקינוס האטלנטי החל לרדת. לאחר דקות ספורות הייתי רטוב כולי. אני בדרך כלל רוכב ללא חליפת גשם וגם הפעם לא לבשתי את השכבה הפנימית של חליפת הרכיבה משתי סיבות – מאוד לא נוח  להוריד את החליפה כדי ללבוש את השכבה העמידה לגשם והסיבה השניה היא מזג האויר החם – כך שאם אתה לא נרטב מהגשם, הזיעה מרטיבה אותך מתחת לחליפה. חברת טוראטק מצאה לכך פתרון מוצלח יותר, לדעתי, באמצעות שכבה חיצונית דווקא המגינה מהגשם והניתנת ללבישה והורדה בקלות יחסית. הדרמה של הגשם לא רצינית כמו שאולי נשמע מדברי. לאחר שאתה נרטב כולך ובתקווה כי זכרת להוציא מהכיסים כל מה שעלול להיפגע, אני לא תמיד זכרתי, לא נותר לך אלא לשיר בתוך הקסדה את "שיר אשיר בגשם" ולהמשיך להנות מהרכיבה. כך בדיוק עשיתי עד שנעצרתי במחסום המאפשר עם היפתחו חציית התעלה בגשר מתקפל בגובה המפלס התחתון.

P1040839

חציית התעלה בגובה פני הים

חצייה מאוד חווייתית מאחר ועם המעבר ניתן לראות את דלתות הסכר התחתון הולכות ונסגרות מאחורי הירכתיים של האוניה שזה עתה נכנסה לתא הציפה הראשון. המשכתי לרכב לעבר החוף הקריבי והגשם הכבד לא מרפה. הגעתי לקטעי כביש שהיו מוצפים בעומק של יותר מחצי מטר של מים זורמים ולאחר מעבר של קטע וחצי מוצפים החלה להבהב כל העדלידא של מנורות האזהרה בתוספת חיווי שמן מנוע. עד כאן, ביקש האופנוע, נעתרתי לבקשתו. אנחנו זוג מאוד דמוקרטי ולפעמים הוא מקבל החלטות ואני רק מבצע. ביצעתי פניית פרסה בתוך זרם מים גועש ושבתי על עקבותי. לפני חצית התעלה שוב פניתי לעבר האפיק של נהר Chagres, הנהר המזין את אגם גאטון אשר מימיו מאפשרים ההצפה של 6 תאי הציפה של התעלה. במחסום נוסף נעצרתי ושם הזדמן לי מראה נדיר של שחרור מי עודפים מהאגם לאוקינוס – זרם אדיר של מים שוצפים המשוחררים מאגם גאטון אל אפיק הנהר ומשם גולשים לים הקריבי. חציתי שוב את התעלה מערבה ושבתי על עקבותי רטוב אך שמח, כמו שאומרים. באותו הערב היו ברשתות הטלביזיה המקומיות דיווחים על שטפונות ענק שהציפו בתים ושכונות ומוטטו כבישים וגשרים באזור בו פניתי לאחור.

P1040841

שחרור מי עודפים של האגם לעבר הים הקריבי

—————————————————————————–

ייתכן ואני מעמיס פרטים רבים מדי על תעלת פנמה אך קשה לי שלא לעשות כך לנוכח ההתרשמות שלי מעוצמת מפעל האנושי הזה. רק מי שיגיע לכאן ויראה במו עיניו יבין.

הדבר המדהים בעיני היא העובדה כי תכנון הנדסי בן יותר מ 100 שנים ושימוש בטכנולוגיה בת אותן שנים מתפקד עד היום ביעילות מופתית ומאז העברת התעלה לידיים פנמיות התעלה 'עובדת' 24 שעות בזכות מערכת תאורה רבת עוצמה שהותקנה ע"י הפנאמים. למעט יומיים התעלה תיפקדה ללא הפסקה מאז היפתחה בשנת 1914 – יום אחד במהלך מלחמת העולם ה 2 ויום נוסף בשל עודף מים באגם Gatun כתוצאה משטפונות.

מערכת הסכרים החדשה שתיפתח בעוד שנתיים, במלאות 100 שנים לפתיחת התעלה, תעבוד בדיוק באותם עקרונות עם שיפורים טכנולוגיים קלים וכמובן במימדים המאפשרים מעבר אניות בעלות נפח גדול יותר.

—————————————————————————–

ג'יימי צלצל והציע רכיבה משותפת ביום למחרת. קפצתי בשימחה על ההצעה ויצאנו יחד לעבר סכר נוסף  על התעלה – Pedro Manuel, הסכר השלישי מכיוון הפסיפיק והיחיד שהיה פתוח לציבור הפנמי במהלך 86 שנות שליטה אמריקאית בתעלה והוא היחיד המאפשר תצפית ללא תשלום. רכבנו, שוב בגשם, על גשר ה Centennial שנפתח ב 2004 והוא בגובה של 80 מ' מעל לתעלה וחזרנו לעיר דרך "גשר האמריקות" כאשר מדרום נשקף הפסיפיק תחת שמיים כחולים ומצפון שמיים שחורים מעננים כבדים וגשם. טיפסנו לתצפית יפיפיה על הסיטי של פנמה וקינחנו במסעדה משובחת. ג'יימי סידר לי של יום של ארוח מלכותי כיום פרידה מפנמה סיטי ומרכז אמריקה.

P1040857

על גשר הסנטניאל יחד עם האופנוע של ג'יימי

P1040859

להנצחת שמו של הקצין מחיל ההנדסה האמריקאי שניהל את פרויקט ההקמה של התעלה

P1040864

P1040873

מראה מרשים של קו החוף וקינוח נפלא עם ג'יימי במסעדה המועדפת עליו בעיר

לילה מתוח, ללא שינה כמעט, עבר עלי לפני הדלוג האוירי לקולמביה. ב 0830 התייצבתי במשרדי חברת Girag. ללא גינוני טכס קיבלו אותי שם ובתהליך יעיל ומהיר הורדתי מראות והנמכתי מגן רוח, ניפרדתי מ 902$, ללא שורות קטנות או תוספות מפתיעות. הם מצידם עטפו לי את האופנוע בפלסטיק נצמד ונותר רק לקוות כי הגמל שלי יגיע בריא ושלם ליעדו, בוגוטה.

P1040881

עם תיק קטן על הגב וב'לבוש אזרחי' החתמתי את המכס על שחרור מפנמה ושמתי פעמי לטרמינל הנוסעים. רכשתי במחיר מופקע כרטיס הלוך ושוב לקולומביה, כי חד כיווני "אסור להם למכור" ושלוש שעות לאחר מכן המראתי דרומה. התמזל מזלי לצפות במחזות מרהיבים של עננים ערמתיים (קומולוס נימבוס), אלו שהרטיבו אותי כל כך ביומיים האחרונים וגם במראות של אזור הדאריאן, אותו חבל ארץ החסום למעבר יבשתי ממרכז לדרום אמריקה. אולי יום אחד יפתחו אותו אך נראה לי כי יום זה עדיין מאוד רחוק. ניתן להסביר את הנתק היבשתי הזה רק באינטרסים מאוד כבדים מדינתיים ובינלאומיים המעורבים בסוגיה זו. 'העולם' מצא דרך ל'בנות' גשר באורך של 77 ק"מ בין אוקינוסים במערכת של 6 סכרים בגובה של 26 מ' במבצע הנדסי מעורר התפעלות אך לא החליט עדיין על סלילת כביש אספלט או לפחות דרך סבירה באורך של 150 ק"מ בין 2 יבשות.

P1040890

בוגוטה של קולומביה ממוקמת בגובה של 2,600 מ' בצל הקצה הצפוני של שלוחה מיזרחית גבוהה למדי של רכס הרי האנדים הנמתח דרומה לכל אורכה של דרום אמריקה. מזג האויר הקריר כאן מוחשי בהתאם. מהשדה לקחתי מונית צהובה עם נהג חביב ל"קאזה של יפתח" שיש לה מוניטין בקרב צעירים ישראלים רבים שעברו כאן. מוסד ארוח ותיק, גדול ממדים ורב חדרים אך עיקר הפעילות בו ממוקמת בחדר המרכזי אשר בלילה בוערת בו אח חמימה. "אחי" היא הפניה המקובלת בין אורחי המקום. פוטר אותך מהצורך לזכור שמות. סידור די נוח. 'תמונות מחזור' של דיירים קודמים מקשטים את הקירות כאן, כביכול המשך לשירות הצבאי, והריח המתקתק באויר החלל המרכזי לא מותיר ספק באשר למקורו. העובדים והעובדות המקומיים מדברים כאן עיברית מעורבת בספרדית – תקשורת 'מקושקשת' כמו ביצה – 'ספרברית' ולפעמים 'אנגלוספרדית' על אותו עיקרון של ה"מקושקשת". בשעות הערב משתלטת מוסיקה מיזרחית וגם טראנס על האוזניים כאן בקאזה. אורחות מגיעות למקום ומכניסות רוח חיים בדיירי הבית והשמחה המהולה במשקאות ועשן נמשכת כאן עד לשעות הבוקר.

P1040980 P1040903

P1040975

P1040994

מראות ה"קאזה של יפתח" וגם ארוחת ליל שבת עם אלמוג, אבי, אמיתי, מור ואורחת, קידוש וחלה כדת וכדין

את ההמתנה בת יום להגעת האופנוע ניצלתי לסיור במרכז העיר. פתחתי בביקור במוזיאון בוטרו – האמן הקולומביאני ממדלין שאהב לצייר ולפסל בעיקר נשים שמנות אך לא רק. במוזיאון על שמו מצויות יצירות נוספות של פיקסו, רנואר ודגה. הכניסה חינם – תודה.

P1040908 P1040909 P1040964 P1040973

בוטרו ונשותיו ה'מלאות', כיכר בוליבר וענני גשם מאיימים בבוגוטה שבצל האנדים הצפוניים

ירדתי לכיכר המרכזית – כיכר סימון בוליבר אשר יש בה יונים יותר מבני אדם. מרכז העיר הומה אדם וגם כאן נשלפות מטריות מדי פעם אך פחות מפנמה. לפחות ממה שראיתי במרכז העיר ניכרת כאן גישה מאוד פתוחה ומחבקת לציבור. מסלולי רכיבה לאופניים, רחובות שלמים במרכז העיר שהופקעו מכלי הרכב לטובת הולכי הרגל ורוכבי האופניים. מערכת אוטובוסים מפותחת הנעה בצירים מרכזיים בין תחנות מודרניות המספקות מחסה מגשם ושמש ומוגבהות מהקרקע כדי לאפשר כניסה ויציאה נוחים גם לבעלי מוגבלויות. מעורר לא מעט קינאה ותהיות על מערכת ההסעה הציבורית והתקדמותה בעיר העיברית הראשונה. חתמתי את היום בביקור מהנה למדי ב"מוזיאון הזהב" של העיר אשר שמו יצא למרחוק. מוזיאון מרשים ביותר. גם כאן הכניסה עבורי היתה חופשית מאחר ואני כבר מעל גיל 60. עוד תזכורת לגילי המתקדם. את הקודמת קיבלתי בטביליסי ובאקו כאשר נכנסתי לאוטובוס וצעירים קמו ממושבם כדי שאשב. הם היו בהחלט מנומסים מאוד ואני בהחלט מבוגר מאוד, לפחות בעיניהם.

P1040957 P1040947 P1040999

תח"צ מתקדמת, מוצג של "זהב" ו"תותי פרוטי" ברחוב

יום חלף ועוד יום וכנראה שנגזרה על האופנוע שלי עוד תקופה של געגועים – לחברת ההובלה אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע האופנוע מתעכב כל כך ו'ידיעת' השפה הספרדית לא מוסיפה לעניין. אני כותב להם באנגלית והם עונים לי בספרדית. עולם מושלם. את הזמן ניצלתי לביקור את ב'שוקן פינת סלמה' המקומי המיועד לדו"ג על כל סוגיו. אזור בן כמה רחובות המוקדש כולו לאביזרים, צמיגים, קסדות, שמנים ועוד. רכשתי מדבקות זוהרות לקסדה עם מספר האופנוע – כך מחייב החוק כאן. אומרים לי כי זהו אחד הצעדים אשר ננקטו לפני כמה שנים להקטנת הפשיעה הדו גלגלית על כל סוגיה – גניבות, חטיפות של תיקים, ירי תוך תנועה וכיוצא באלו. בין הרחובות ממוקמות חנויות ומחסנים לעוד ציוד ואביזרים לדו"ג ואפילו קניון קטן אשר כולו "2 גלגלים" – רעיון מסחרי נאה. אני אאלץ כנראה להחליף את הצמיג האחורי שעדיין יש עליו אולי כמה אלפי ק"מ אך כאן יש צמיגים בשפע ולאורך הדרך המצב פחות ברור. לאחר התיעצות קצרה עם החברים ברשת ארכוש כנראה צמיגי מישלן. הצמיגים שכל כך נהניתי מהם – הינדנאו, אינם בנמצא כאן. לאחר שיגיע האופנוע לכאן נרכב יחד להחלפת צמיג אחורי. לעצמי אני אאלץ, לאור ההמתנה שנכפתה עלי, לרכוש מעט ביגוד כי למעט שיכבה אחת על גופי כל השאר נמצא עדיין מצפון ל"דריאן גאפ".

P1040987

'שוקן פינת סלמה' של בוגוטה

חוויתי כבר במסע מספר 'המתנות מאונס'. כל המתנה כזו היא גם סוג של מתנה עבורי. מעבר למנוחה אני מנצל הזמן להשלמת פערי מידע על המשך הדרך, סגירת פערי יומן ובלוג, עריכת סדר בתמונות ועוד. יותר מכך אני מקבל הזדמנות להיכרות יותר רגועה עם המקום ועם תושבי המקום ואפילו מצליח לסגור פערי 'זרות' למקום. כך היה לי בטיבליסי ובאקו במרכז אסיה עת המתנתי לויזות, באוש שבקירגיזסטאן עת המתנתי לחבירה מחודשת עם סלאבק, כך גם בבישקק, בירת קירגיזסטאן כאשר המתנתי לארגזי הצד שעשו דרכם מפולין הרחוקה. בברנאול שברוסיה שם עודד ויטליס חבר אלי למספר ימים משותפים, בולדיווסטוק המתנתי למעבורת לקוריאה, מספר ימים בפנמה סיטי עד לטיסה לבוגוטה וכאן כבר כמה ימים אני מצפה להגעת האופנוע מפנמה.

כך בימים האחרונים נהניתי ממרכז הבירה בוגוטה וחזיתי בלא מעט קינאה בגישה הפתוחה אל מה שקרוי המרחב הציבורי. בסוף השבוע המרחב הזה תפח וגדל לעוד כמה רחובות ראשיים. האופניים הפכו לרוב ושוטרים ניצבו בכל פינת רחובות כדי לאפשר להולכי הרגל הרבים לחצות צמתים אשר בהם התאפשרה תנועת רכב. בעלי מקצוע בתחום תיקוני אופניים פרשו על המדרכות ארגזי כלים וערכות תיקון תקרים וכך כל מי שרצה בתיקון לאופניו עשה זאת ברחוב כמו 'תיקון דרך'. נגנים והרכבים מוסיקליים הוסיפו צלילים ערבים לתמונה הציבורית היפה ותיאטרוני רחוב קבוצתיים וגם של איש אחד צצו בכל רחבה וקרן רחוב. אלפים רבים גדשו את רחובות מרכז העיר ולקראת ערב הודלקה תאורה חגיגית ברחובות, על קירות כנסיות ובנייני ציבור ובכיכר בוליבר הודלק עץ חג המולד. דוכני אוכל ושתיה רבים השלימו פערי רעב וצמא בקרב העוברים ושבים. הכל נראה כמו פיאסטה אחת גדולה. תענוג לכל החושים. זהו הצד הטוב שבהמתנה לאופנוע. מכיוון שבאנו לרכב ולראות עולם, אני והגמל שלי נקווה שהאיחוד הצפוי ביננו קרוב.

P1050018

P1040932 P1050003 P1050009 P1050011 P1050020

P1050030

פיאסטה ברחובות בוגוטה, ביום ובליל (סימון בוליבר, גיבור קולומביה, משקיף על העץ המואר)

ביום שני לפני הצהריים שמתי פעמי ב'צהובה קטנה' לשדה ונכנסתי למשרדי Girag בנמל המטענים החדש של El dorado, נמל האויר הבינלאומי של בוגוטה. "המטוס הגיע ובו האופנוע שלך" הודיעו לי אבל יקח עוד כשעתיים עד שיפרקו את המטוס. בינתיים הלכתי למכס עם הניירות ונפלתי על פקידה חייכנית שזרזה לי הליכים, עוד טופס ועוד צילום ועוד אחד, תשלום לא ביקשו, ראוי לציון. שמח וטוב לב חזרתי למשרדי Girag ולאחר עוד כ 15 דקות קיבלתי את האופנוע עטוף בניילונים כמו שעזבתי אותו, ללא פגע או שריטה. קילפתי מעליו את שיכבת המגן שעטפה אותו, קסדה, אליה הדבקתי ספרות זוהרות כנדרש כאן, כפפות ומעיל וירדתי, מהמחסן לגובה האספלט, בכבש עץ אשר הותקן עבורי,  בשימחה גלויה. איחוד משפות נעשה בדרום אמריקה סוף סוף. לאור השעה המאוחרת החלטתי לשוב לקאזה ללילה נוסף. החניתי האופנוע ב'פארקאו' סמוך והתכוננתי לחידוש המסע לאחר כחודש הפסקה, חציה מבחירה וחציה מאונס.

P1050036

מסע ב"גן העדן" של מרכז אמריקה

מדינות מרכז אמריקה – גוואטמלה, הונדורס, אל סלבדור, ניקרגוואה, קוסטה ריקה ופנמה – מצויות באקלים המאפשר תנאים של גן עדן. האדמה פוריה, השמיים נדיבים והגן שופע פרי מכל הסוגים. דבר לא חסר כאן. אלא שכאן בגן יש גם פינות אפילות, פה ושם זוחלים נחשים ארסיים תרתי משמע אשר נכישתם כואבת למדי, יש כמובן פינות יפות וגם מאוד יפות. יש כאן מהכל ובעיקר הרבה מאוד בני אדם שעברו תקופות מאוד קשות ומרירות לאורך המאות האחרונות ובמיוחד במאה ה 20.

די לצפות בסרט Voces Inocentes המתאר גיוסם האכזרי של בני ה 12 באל סלבדור לצבא הרישמי, הנתמך בידי ארה"ב, במלחמתו לדיכוי ההתנגדות של לוחמי האופזיציה, עימות שנמשך כ 12 שנים במהלך שנות ה 80 של המאה שעברה והסתיים במותם של 75,000 אזרחים, כדי להבין עד כמה מרים ונמהרים היו החיים כאן בעשרות השנים האחרונות, לא רק באל סלבדור אלא גם בניקרגוואה והונדורס ומי לידינו או לידיהם יתקע כי הרוע והאיבה והחיים הקשים חלפו מן העולם או לפחות מממרכז אמריקה ומהי הנוסחה הנכונה לחיים טובים ושקטים יותר? מי יכול לשפוט?

כל זה קרה כאן, בחלק העולם, אשר מכל היבט, יש לו פוטנציאל עצום – ראו קוסטה ריקה. קשה להימנע מההקדמה הזו המהווה תמצית של המחשבות שחלפו במוחי עם החצייה מצפון לדרום את "גן העדן" של מרכז אמריקה.

————————————————————————————————

יצאתי מטיקאל דרומה בבוקר סגריר לאורך אותם  200 ק"מ שרכבתי אתמול כדי להגיע למעבר הגבול לעבר הונדורס. קיים מעבר גבול קרוב יותר אך לא ברור היה לי מה מצבו. האם אפשר שם להזדכות על האישור לאופנוע ועל פי המפות, לפחות, הגישה אליו מעט בעייתית משני צידי הגבול וכרוכה ברכיבה בדרכי עפר שמצבן לא ידוע. עצרתי בעיירה הקרובה למעבר הגבול – Zacapa מאחר וקבעתי לעצמי כלל כי אני חוצה גבולות במחצית הראשונה של היום ולא אחר הצהריים. הטעמים לכך הם של זמן מרווח יותר לאחר החציה להתרחק המאזור הספר של הגבול אשר בדרך כלל נעדר הוא תשתיות ראויות ללינה. טעם נוסף הוא הסיכןי למזג אויר גשום במחצית השניה של היום – מה שעושה את המעבר לעוד יותר מסורבל ולחוץ. כל מעבר גבול כזה מצריך זמן לביצוע התהליך בשני הצדדים והרבה סבלנות.

צ'יקיטה זריזת ידיים

עוד נחזור למעבר… כאמור עצרתי באותה עיר גבול בצד של גוואטמלה. יצאתי כהרגלי לשיטוט בכיכר המרכזית של העיר. זהו המרחב הציבורי העיקרי של העיר ובו בצל מיבני הכנסיה והעיריה מתרחשת עיקר פעילות ההמון. נגנים, דוכני אוכל, זוגות אוהבים, נואמי "הייד פארק", שוטרים וכמובן גם מצחצחי הנעליים. עצרתי על יד דוכן שמאחוריו השתרך תור א-לה-"הסביח של עובד" בגיבעתיים והתכבדתי גם אני במנה שכולם לקחו – בשר חתוך בתוך לחמניה עם הרבה חמוצים ומשם המשכתי לדוכן שמשך תשומת ליבי כבר קודם לכן. העגלה הקטנה נושאת את המילה  Granizadas. על העגלה מכונה קטנה לגריסת קרח אשר נמזג לתוך כוס יחד עם פירות או לימון, חלב מתוק, סוג של פטל והרי לכם מעדן קר ומתוק, יותר מגלידה וכמובן עולה מחצית. יש בי נטיה לטעום יותר ויותר מהמאכלים המקומיים למרות השמרנות הטבועה בי. בדרך כלל אני מלקק שפתיים מהתוצאות.

פניתי למלון ועצרתי בבר סמוך להרים בקבוק בירה לכבוד סיום תקופה יפה של 3 שבועות בגוואטמלה. כמו שהתיישבתי עם הבירה ביד קפצה למושב על ידי 'סניוריטה' צעירה, עם בטן הריונית קלה ופשוט "התחילה" איתי. מכיוון שיכולת השיחה שלי מוגבלת משהו עברה הצ'יקיטה מהר מאוד לשפת הידיים. הבנתי מייד עם מה ועם מי יש לי עסק אך היא היתה זריזה ממני ולפני שברחתי מהמקום כבר נעלמו לי מהכיס כמה שטרות של קטצאלים, נזק ששוויו כ 40 דולר. כפרה, אבל חייכתי לעצמי ולמדתי את השיעור.

יש גם נחשים בגן העדן

בבוקר השכם יצאתי בכביש מפותל בתוך נוף הררי וירוק, כ 70 ק"מ, לעבר מעבר הגבול עם הונדורס.

הוזהרתי על יד אחרים, ביניהם יוני בן שלום מהמעבר הזה. יצאתי די בקלות מהצד הגוואטמלי לא לפני שפקידת ההגירה הגוואטמלית מזהירה אותי בעצמה מהמעבר להונדורס. "תשמור על הציוד שלך" אל תיתן כסף בלי קבלה" ועוד. אך כבר שם, עוד לפני שיצאתי מגווטמאלה, נדבק אלי מישהו וגם ליווה אותי בריכבו לעבר הכניסה להונדורס, מרחק של כמה מאות מטרים. עצרנו ברחבה על יד כמה ביתנים עלובים למראה, מייד הוצב שומר, מטעם עצמו, על יד האופנוע. החתמתי דרכון עבור 3 דולר ועברתי למוכסת במדים כאשר ה"איש" שלי מלווה אותי ומסייע פה ושם. לאחר שמילאה ה'סניורה' כמה טפסים אמרה משהו למלווה שלי והוא פונה אלי ואומר: "100 דולר". מייד עניתי לו – "יותר מ 40 לא משלם". עוד דיבור מהיר ביניהם והוא אומר "בסדר", פשוט כך. אבל קבלה, כפי שדרשתי, תהיה מוכנה רק בעוד כמה שעות כי "הבנק סגור כרגע..". זוהי המדינה ואלו נציגיה הרישמיים. בושה וחרפה. עמד על ידי תייר מצרפת ואמר לי "דווקא הצלחת, אני שילמתי 80…" עוד הזהיר אותי הבחור הצעיר והנחמד מפני הבורות בכבישים. "אני כבר הרסתי שני ג'נטים" אמר לי. הלכתי יחד עם המאכר שלי לחנות סמוכה לצלם מיסמכים – כמעט 20 עמודי צילום. עוד תשלום – כולם צריכים להתפרנס… בשעה טובה יצאתי מהמקום ה'רע' הזה אל הדרך.

מסוף הגבול ההונדוראי – בושה

היופי של הנוף השכיח ממני די במהרה את ארוע הכניסה וכך רכבתי במשך שעתיים בדרך יפיפיה אך רצופת בורות ענק תוך שאני מתפתל ביניהם שלא כמו כלי הרכב הקטנים והמשאיות שנאלצות לנפול  אל תוך הבורות לפחות עם גלגל אחד. הדרכים נוראיות ממש. במקומות מסוימים מפולות של עפר מוטטו נתיב שלם וכולם נדחקים לנתיב שנותר כאשר התהום שנוצרה בין ליל מסומנת לכל היותר בכמה אבנים או חביות קטנות, עוד סיבה טובה שלא לשקול, אף לא לרגע, רכיבת לילה כאן. הגעתי לעיירה נחמדה ביותר – סנטה תרזה. סיור של אחר הצהריים לכיכר, כמו תמיד. טעימות מקומיות, צילומים והסתיים היום.

ה'סוקאלו' של סנטה תרזה

למחרת בבוקר שמתי פעמי לעבר טגוסיגאלפה, בירת הונדורס, "טגוס" בלשון המקומית. כ 50 ק"מ לפני הבירה הכביש הפך, סוף סוף, לכביש איכותי, דו מסלולי בסטנדרט מתקדם ונעים. ניכנסתי לעיבורה של העיר שנראית מאוד עלובה וענייה. גדרות תיל על גגות הבתים מעידים על רמת ביטחון רכוש נמוכה ביותר, גם בבנינים אשר סובבים את הכיכר המרכזית. הכיכר עצמה מלוכלכת באופן חריג ביותר, עלובת מראה וניכר שאיש לא רואה במקום הזה בית. היה די מוזר להבחין כי אין דוכני אוכל מקומי בכיכר או ברחובות הסמוכים ולעומת זאת רשתות המזון המהיר האמריקאיות, כולן, מיוצגות כאן בכבוד. בפתח כל סניף כזה שומרים מזוינים. גם בפתחי הקונדיטוריות ניצבים אותם לובשי מדים חמושים. מן הסתם אלו עובדי חברות אבטחה שנראה כאילו הן הדבר הכי משגשג בהונדורס. התחושה שקיבלתי כאן היא של "מקום רע", אין לתושבים ולרשויות כבוד, לא לעצמם ולא לבירתם. החלטתי ל'הרים רגליים' מכאן, "אסטה לה ויסטה" הונדורס.

מראות 'טגוס'

ניקרגוואה – הדימוי בן ה 30 והחוויה המתקנת

למחרת בבוקר שמתי פעמי לעבר הגבול עם ניקרגוואה. בשעת צהריים היגעתי ליציאה מהונדורס, התעלמתי, לאור הלקחים מאתמול, מכל המאכרים שנצמדו מייד אלי, נעצרתי על יד בעל עגלת גלידה והצבעתי עליו מול כל המאכרים והשומרים להשכיר – "הוא ישמור". הוא כמובן קיבל עליו התפקיד בשימחה, מכר לי ארטיק וקיבל סיגריה לאחר כל הסידורים ושנינו המשכנו לדרכנו מרוצים. עברתי בעצמי מחלון לחלון, סידרתי ניירות המעבר והתקדמתי לעבר הצד הניקרגוואי. גם שם סידרתי בעצמי את הכניסה לאחר שרכשתי ביטוח חובה והופתעתי מהתהליך המהיר והפשוט יחסית. מייד במעבר מרגישים בהבדל. הגעתי למקום פחות לחוץ, פתות מתוח ויותר מחויך. יצאתי לדרך למדינה חדשה והכבישים ניפלאים – ללא בורות או "טומולוס", האנשים מחייכים, שולי הדרך נקיים והכל רגוע יותר.

מעבר גבול מסודר ושקט

דרכים איכותיות

אנשים טובי סבר

רק הנוף נשאר יפה וירוק כמו תמיד – יער טיבעי סבוך וירוק ובתוכו פזורים שיחי בננות באלפים. הדרך החלה להשתפל במתינות עיקבית לעבר האוקיינוס וכך עד לעיר גרנדה (Granada) שם נכנסתי להוסטל בשם "הקוף המזוקן" (The Bearded Monkey). דחפתי את האופנוע אל תוך החצר הפנימית של ההוסטל והתמקמתי. מכיוון שהגעתי לעיר בשעת ערב יצאתי למחרת עם הזריחה לסיור ברחובותיה המאוד קולוניאליים של העיר. השתדלתי לא להעיר כמה "דרי רחוב" "מכוסים" בקרטונים. עברתי מכנסיה לכנסיה, כולן יפות ומיוחדות בדרכן. מאחת מהן בקעה שירה נעימה לאוזן של תפילת יום א'. עצרתי בכיכר לארוחת בוקר מקומית של מאכל הנקרא "ביגורון". סניורה עבת בשר הקימה דוכן קטן בצל אחד מעצי המנגו שבכיכר והיא מכינה מנות כאלו על בסיס "פירה" של תפו"א מתובל בבשר מטוגן ועל זה פזורים ירקות חמצמצים. טעים ומיוחד. ארזתי עצמי ויצאתי מגרנדה. עוד לפני היציאה, בקרבת בית הקברות המקומי, חלפתי על פני שיירה של הולכי רגל שקטה ועצובה. בראשה הלך בחור צעיר עם ארון קטנטנן. עצוב.