כל הדרכים מובילות לרומא ומשם…. לפיראוס

ציפיתי למזג אויר טוב יותר באיטליה, לפחות ציפיתי. יצאתי מהקמפינג ובדיוק בהתאם לתחזית משעת צהריים התקדרו השמים והחל הטפטוף אשר תוך דקות הפך למבול סוחף. הצלחתי למצוא בתוך מסך הגשם שלט של Hotel, עצרתי.

אני מוכרח לציין כי למרות שאני אוהב לרכב בגשם עדיין לא מצאתי הנוסחה לראייה חדה וברורה בגשם וזו המגבלה היחידה שהיתה לי בעניין זה של גשם במהלך המסע. אני רוכב עם משקף פתוח כי המשקף הסגור שלי עם ראות מוגבלת מאחר והוא מצויד בפילטר נגד שמש. לרכב עם משקף פתוח מאוד בעייתי בגשם כי אז עדשות המשקפיים מתכסות בטיפות וקשה לראות דרכן. הכי נוח לרכב ללא המשקפיים אך אז הראוייה מוגבלת. סופו של סיפור – לעצור ולהמתין היא הדרך שאני בדרך כלל בוחר מה עוד שאינני נתון בלוח זמנים צפוף.

התמקמתי באותו מלון עם מסעדה משובחת למשך אחר הצהריים והלילה כאשר אני נשאר לגמרי לבד במלון בלילה ו"מור החמור" עומד לו מכוסה בחניה, גם הוא לבד. את ארוחת הבוקר אוכלים מתוך מכונות – אחת שמכינה את הקפה והשניה שפולטת מאפה לבחירתך. בכלל, גם לצרפתים וגם לאיטלקים חיבה מיוחדת למכונות. המכונה מתקשרת איתך בכתיבה בכמה שפות, בדיבור – רק בשפה המקומית. כך במחסומי האגרה על הכבישים, הגם שניסיתי להמנע מהם ככל שרק אפשר היה, כך גם בתחנות דלק שאינן מאוישות בימות השבוע ועוד יותר בסופי השבוע. אם אתה לא מבין משהו אתה יכול לדבר לקירות ואם זו מכונה שמקבלת רק כרטיסי אשראי ולא מזומן אז אין כל פתרון אלא לרדת לכביש האגרה ושם מתפקדות תחנות גדולות ומאוישות תמיד.

P1100259

אם בצרפת הצלחתי להמנע מכניסה לכבישי אגרה, באיטליה נאלצתי להכנס לפחות פעם אחת כדי לעשות קפיצת דרך. הבחירה לרכב בכבישים רגילים ולא בכבישי אגרה משמעותה רכיבה איטית יותר בצרפת וזחילה אמיתית באיטליה. הצפון האיטלקי  מאוכלס בצפיפות רבה ורכיבה בכביש רגיל  איטית למדי, ממעגל תנועה אחד לשני וחציה של הרבה מאוד יישובים צפופים ועמוסי תנועה.

P1100261

לאחר שהגעתי לאזור גנואה בריביירה האיטלקית התחלתי ברכיבה לאורך החוף היפיפה של צפון איטליה. רכבתי כאן כבר ב 2010 וגם אז מאוד נהניתי מיפי הנופים. חלפתי על פני איזור "5 הכפרים", ("צ'ינקווה טרה") ווחציתי את פיזה כאשר המגדל הנטוי מציץ עלי מעל הנוף של העיר. התקדמתי במהירות לעבר רומא לאורך כביש SS1 הלא הוא Via Aurelia אחת מהדרכים אשר נסללו על יד הרומאים במאה ה 4 וה 3 לפני הספירה כדי לאפשר מסחר וגם כדי להעביר צבא במהירות מאזור לאזור. זימזתי לעצמי בקסדה את השיר אשר יוסי סוקניק (ידין) וחנה מאירצ'אק (מרון) שרו לחיילים מא"י שהתנדבו להלחם עם הבריטים באיטליה בשנת 1944 עד 1945 "כל הדרכים מובילות לרומא". כך עם השיר בפי עברתי על יד קרית הותיקן בה יושב כעת 'פאפא' פרנציסקו הטרי מארגנטינה וכנראה עדיין לומד את תפקידו… וגם סמוך לקולסיאום העמוס באלפי מבקרים והמשכתי דרומה לכיוון נאפולי דרך ה"ויה אפיה" – (Via Apia) אותה דרך ראשית והראשונה במערכת הדרכים של האימפריה הרומית. דרך זו כמו האחרות שנסללו לפני יותר מ 2,000 שנים קיימות עד היום עם הרחבות, גישור משופר ואספלט אך הנתיבים המקוריים שנבחרו אז תקפים עד היום. התמקמתי באכסניה על חוף מצפון לנאפולי ללילה שקט ללא חיבור לרשת.

P1100262 P1100264

P1100266 P1100269 P1100273

על "ויה אפיה"

עם בוקר יצאתי לעבר קסינו, למעשה למונטה קסינו – אותו הר ענק המתנשא מעל לעיר באותו השם. מונטה קסינו, הר ובראשו כנסיה גדולה למדי התפרסם כי על מורדותיו נהרגו כ 70,000 חיילים – 50,000 מתוכם חיילי בעלות הברית אשר ניסו לכבוש את המעוז הגרמני האסטרטגי ב"קו החורף" הגרמני באיטליה במלחה"ע ה 2. ניתן לקרוא על כך בהרחבה במקורות השונים אך הנקודה החשובה עבורי היתה לפקוד את קברו של גנרל ולדיסלב אנדרס בבית הקברות של 1038 חיילי פולין, ביניהם 18 יהודים. בשורה התחתונה הגייס הפולני שבפיקודו כבש את המקום לאחר 4 התקפות שלא צלחו מינואר ועד מאי 1944. ולמה הוא חשוב כל כך? גנרל אנדרס הוא האיש אשר הקים בברה"מ את הגייס הפולני לאחר שפולין נכבשה ע"י הגרמנים ופתח במסע דרך אפגניסטאן, אירן, עירק וירדן לעבר א"י כדי לחבור לצבא הבריטי. בדרך אסף פליטים רבים וביניהם, בין השאר, את "ילדי טהרן". יחד עם צבאו של אנדרס הגיעו לא"י יהודים רבים וביניהם מנחם בגין וגם אבא שלי – צבי ז"ל. רבים ערקו מהצבא הפולני לאחר שהגיעו לא"י. כך "עלה" אבי לארץ ב 1942. מנחם בגין, אגב, סרב לערוק אלא ביקש להשתחרר ומבוקשו ניתן לו. חשתי מעין סגירת מעגל אישי כאשר הגעתי לקברו המונח למראשות חייליו. גנרל אנדרס לא נהרג באותו הקרב אלא נפטר ב 1970 בגלות בלונדון אך ביקש להיקבר כאן, על מונטה קסינו, על יד חייליו.

P1100275מנזר מונטה קסינו המתנשא מעל לעמק בואכה רומא

P1100279 P1100287בית העלמין דמוי הנשר הפולני

P1100282קברו של גנרל אנדרס

P1100284 P1100288 P1100289

תוככי מנזר מונטה קסינו

מכאן, הביתה. חציתי את רכס האפנינים תחת גשם קל לעבר החוף האדריאטי עם הרגשה נפלאה בלב כי הנה עומד להסתיים המסע ואני לא מצטער על כך, הגשמתי חלום שנראה היה כבלתי אפשרי ואני שמח ומתרגש לחזור לאהובי. בשלב מסוים הושטתי יד לאחור כמו שאני נוהג לעשות מדי פעם כדי להרגיש כי כל החפצים הקשורים על גב חמורי אכן שם ולפתע חלף בי רצון עז לחבק אותו, את "מור החמור", זה שלעיתים קראתי לו "האיל האפור" ולפעמים "הגמל" אך הכינוי "מור החמור" הוא באמת הכינוי המייצג אותו יותר מכל. מ"מורי חמורי" הכל התחיל שם בתוך הנשמה והלב של ילד בן 3 או 4 ונשאר עד היום.

עוד לינה אחת בעיר Foggia ומשם רכבתי לאורך החוף האדריאטי, בצד כרמי זית וגפן, פרגים וחרציות, ממש  'מגרש ביתי' ובינות לבתי ה Trulli מחודדי הגגות, המיוחדים לאזור זה של דרום איטליה. במקביל אלי חלפה השיירה המלווה את ה"ג'ירו" – ה'טור דה פראנס האיטלקי' עם כלי רכב של קבוצת Sky, מסעדות מקושטות בבלונים וורודים כצבע חולצת המוביל ואטובוסים שעליהם רשום בענק Cipollini על שמו של אותו ספרינטר אגדי, "סופר מריו". ברוכבים עצמם לא פגשתי, כנראה שהחמצתי אותם. לאחר כ 3 שעות רכיבה הגעתי לברינדיזי וכמו בעבר, היישר לעמוד הרומי המוצב בפתח תחנת הרכבת המקומית.

83° GIRO D'ITALIA CYCLING

IMG_2827

הצטיידתי בכריכים והתקדמתי לעבר הטרמינל הימי. בשעה 19:00 בדיוק זזה ה Sorrento אל הים הפתוח וחלפה על פני המצודה העתיקה אשר הגנה על הנמל בימים אחרים. שייט שקט למדי עם עצירה בנמל איגומנצה ביוון כדי לשחרר את רוב המשאיות שירדו כאן כדי להמשיך לבולגריה ואלבניה ועליהן הרבה מאוד כלי רכב שסיימו את ה"יד הראשונה" במרכז אירופה העשיר ונמכרו כנראה לקונים ממדינות מזרח אירופיות. הרחבת הגבולות מזרחה של האיחוד האירופי עושה כנראה טוב למסחר ברחבי אירופה כולה.

P1100306

P1100323

המשכנו מספר נוסעים קטן לעבר Patras הנמצאת בצפון מזרח הפלופונז היווני. מכאן הדרך לכיוון פיראוס היתה קצרה ו'עטופה' ב'ריח' של יוון – שרף האורנים. אותו שרף המעניק את הארומה ליין הרצינה – יין בן 2,000 שנה.

P1100325

רכבתי על כביש האמור להיות "כביש מהיר" אך יש בו רק נתיב אחד בדרך כלל והמהירות בקטעים רבים מוגבלת ל 60 קמ"ש אך ליוונים יש פתרון – כל הרכב האיטיים יותר נעים עם גלגל אחד על השול הימני ואילו בצד שמאל חולפים אחרים ב"טיסה נמוכה". עצרתי, כמו תמיד, אצל אלכסיו – בעל מסעדה  בעיר Megara שעצרתי אצלו ב 4 הזדמנויות שונות במסעותי. לאלכסיו, בחדר האחורי של מסעדה אופנוע BMW מתחילת שנות ה 50 או סוף ה 40. האופנוע היה שייך לאביו, עליו השלום, מעלה חלודה ורק הסמל הכחול לבן הבווארי בוהק עדיין על צד מיכל הדלק שלו.

IMG_1455 IMG_1456

P1100331

אלכסיו – 4 פגישות משנת 2002

התכבדתי במרק טעים וחמצמץ וקינחתי בקפה עם 2 בני הדודים שלו על שפת הנמל המצודד של Pachi.

P1100330

מכאן דרך 2 מעבורות קצרות דרך עשיתי קפיצת דרך עד לפיראוס. באופן קבוע אני מתאכסן במלון Delfini הצמוד לנמל המעבורות היוצאות לאיי יוון. מכאן יצאתי למסע וזו התחנה האחרונה שלי לאחר יותר משנה. כאשר התקרבתי לעבר המלון ברחובות הצרים של פיראוס לא יכולתי שלא להיזכר ביום היציאה שלי לדרך הארוכה סביב העולם. יצאתי אז בלב דופק עם אופנוע כבד למדי ועמוס באופן לא נכון. החזרה לכאן כבר היתה ענין אחר לגמרי, שמחה, קלה ומשוחררת.

P1100336

תחושה של 'הוצאת אויר' ונינוחות ירדה עלי עם ערב. בבוקר למחרת רכבתי לאתונה לחנות טוראטק כדי לפגוש את מריה ולהשלים כמה מדבקות חסרות למדינות אירופה. פגשתי שם ברוכבים יוונים שגילו הרבה עניין במסע ולכולם היתה אותה שאלה – האם היה מסוכן ואם היו לי בעיות מכניות. אלו הדברים שמדאיגים רוכבים.

P1100337

לאחר הביקור בטוראטק טיפסתי למדרון הר Hymettus, על מורדותיו המערביים נמצא Kaisariani monastery. זהו האתר הראשון בו ביקרתי בטיול הראשון שלי לחו"ל בשנת 1975 ומאז בכל ביקור שלי ביוון אני פוקד אותו. מנזר יפיפה מן המאה ה 11, עטוף בברושים ואורנים, מעוטר בעמודים יוניים ועל קירותיו פרסקאות במצב מצוין.

P1100341

P1100343

מנזר קסרייאני

פיראוס היא עיר שקטה ובטוחה ולכן נעימה יותר מאתונה ונמצאת במיקום טוב בדרך מהנמל ואל המעבורות. על הרחוב הראשי ממוקם נמל המעבורות לאיי יוון, לאורך הרחוב בתי קפה ומסעדות עם סובלאקי הפתוחים 24 שעות לטובת הבאים והיוצאים, שוק דגים ובשר וגם בארים ומסעדות עם נגנים וזמרים המשמיעים מוסיקה יוונית עליזה ושמחה כמעט עד אור הבוקר. מקום חביב למדי להמתין בו עד למועד השייט לישראל.

P1100356

P1100354 P1100353

פגשתי במלון דלפיני את חאלד ומונה אשתו מערב הסעודית החוגגים יום שנה שישי לנישואיהם ושמחו לפגוש בפעם הראשונה אדם מישראל. הקשבתי לסיפורים שלהם על ערב הסעודית והם גילו התעניינות רבה בנעשה אצלנו. זוג חביב למדי.

P1100357

ביום שני הקרוב אני מתוכנן לעלות על אנית משא בנמל לאבריו ולאחר שלושה ימים, עם עצירה בלימסול, אגיע ככל הנראה לנמל חיפה בבוקר יום חמישי ה 16 למאי.

הרכיבה ללאבריו היתה "מעניינת". עברתי דרך אנג'לה ומריה ב"טוראטק" של אתונה לנסות להביא כמה 'דובשניות' לחברים מהארץ אך החלקים לא היו במלאי ולכן המשכתי לנמל לאבריו. כבר מרגע צאתי לדרך בשעה מוקדמת ה GPS גילה סימני סרבנות. כאילו מבקש לעצור אותי בדרך הביתה או לפחות לבלבל את דרכי. איתחלתי אותו כמה פעמים ולא עזר. העלה מפות, איפשר לרכב כמה ק"מ וכבה. לבסוף לאחר הגעתי לנמל לאבריו לא העלה מפות יותר וכנראה שבק לחלוטין. הבנתי כמה בטחתי בו וכמה הפכתי לתלותי בו. הרבה תועלת, חיסכון בזמן וכסף ידעתי בזכותו והוא 'עשה את שלו' כנראה.

P1100360

מריה ואנג'לה (משמאל) – מלאכיות טוראטק באתונה

בנמל לאבריו עבר עלי זמן מעט מתוח עד אשר נתבשרתי כי יש תא עבורי  על ה Alios של Salamis וכך אוכל להגיע יחד עם "מור החמור" לחיפה ומשם לביתי במשמר הנגב. סיום נאות למסע המשותף של שנינו.

P1100361

השייט על מי הים התיכון עבר עלי בניחותא, היה לי זמן למכביר לחשוב, לסכם, לעכל ולהפנים את ההרפתקה אותה אני מסיים. צוות האניה היה צוות רב לאומי – בתפקידים הבכירים נשאו קפריסאים ויוונים (חברת סלאמיס הינה חברה אשר ההנהלה שלה ממוקמת בקפריסין), תפקידי המלחים והטבחים בוצעו על ידי מצרים בעיקר, הודי אחד ושני אוקראינים. יחד איתי כנוסעים היו שני ישראלים, אחד מהם  מפיק ידוע אשר מנוע מטיסות למשך תקופה של כמה חודשים והשני צעיר המייצג חברה ישראלית הפועלת בקפריסין ומצא כי הפלגה מלימסול לחיפה תהיה מהירה יותר מטיסה לנתב"ג ומשם להגיע לביתו בחיפה. הקצין הראשון באניה – בחור צעיר מלימסול, בוגר הצי היווני, הזמין אותי לגשר הפיקוד ושם קיבלתי ממנו כמה שיעורים מזורזים על ניוווט ימי, היה מעניין. עוד היה מעניין לשמוע מהקפטן על הקשיים הכלכליים של ציי הסוחר בימים אלו בהם הובלה במכולות מתחילה לייתר את ההובלה הימית על גבי משאיות.

P1100365 P1100370קוסטיקו מלמד אותי מעט ספנות

P1100374 P1100376 P1100378 P1100372

חוויה של הפלגה תחת שמי ים התיכון

לקראת ההגעה אל חופי ישראל נשמעו יותר ויותר דיבורים ברשת הקשר בעיברית ומעט לפני שחר חלפנו לא רחוק מאסדת גז ישראלית מאוד גדולה, מוארת באור נגוהות ופועלת במימי ישראל.

עם בוקר חמישי, 16 במאי הגענו בהרבה התרגשות לנמל חיפה המוכר והאהוב. ממגורת "דגון", העגורנים, המדרגות היפות של הגן הבהאי ורכס הכרמל העלו בקירבי את האדרנלין לקראת הירידה אל הרציף. לאחר נוהלי בטחון הורשיתי לרכב מטה אל רציף הבטון.

P1100388קוסטיקו מניף את דגל ישראל מול חיפה

P1100387קוסטה – קפטן מנוסה וחביב למדי: "מסע נפלא אבל לבד??"

P1100381

P1100393

נוף אהוב ומרגש במיוחד עבורי

עברתי דרך התחנות של ביקורת גבולות, מכס ומס נמל בסדר הפוך מזה של היציאה לפני 13 חודשים. לאכזבתי הקטנה הנוהלים בנמל חיפה היו איטייים, רוויי טעויות וכמה 'לך ושוב' – וזו לא הפעם הראשונה שכך קורה. החברים אשר המתינו לי בחוץ נאלצו לחכות עד חצות היום ולבסוף יצאתי אליהם לאחר שמילאתי בשלמותו את 'טופס הטיולים' שלי מנמל חיפה.

אליקו, זיו, קובי, אשר ואישתו, ליאור, מיקי, טובבין וחברים אחרים קיבלו את פני בחיבוקים וטפיחות על שכם וכיבדוני בהזמנה חמה למסעדת חומוס – עליו פינטזתי כבר ימים מספר. רכבתי לת"א על כביש החוף יחד עם אליקו וקובי אל ה"אלכסים" למערכת חיבוקים נוספת אליה הצטרף גם זהר, חברי הקרוב. החלפתי למספר הצהוב הישראלי ורכבתי לבד לדרום, אל ביתי בנגב.

942953_10200376893358416_1740454427_n 943309_10200376892358391_1440637479_n 9882_10200376891638373_1724259488_n 267669_10200376889038308_341206135_n 970830_10200376888118285_1492213098_n 942873_10200376885878229_1813842667_n 946412_10200376879198062_131206836_n

חברים, מאז ומתמיד, מקבלים את פני בשערי הנמל (צילם אשר וכסלר)

הדרך לדרום על כביש 4 עברה עלי בלי ששמתי לב לדרך לחלוטין. "מורי חמורי" הנאמן לא היה זקוק להכוונה כלשהי, כמו ידע הדרך ללא צורך בי ולא עוד במערכת הניווט ששמרה לו על הכיוון על פני 3 יבשות. הדרך עברה עלי כמו חלום. כאילו רק אתמול חלפתי כאן. ה'צהוב' הישראלי של חודש מאי כבר השתלט על היקום סביבי, הכבישים והצמתים לא השתנו והנוף המוכר לי כל כך חלף במהירות עד הכניסה בשערי הקיבוץ. הגעתי לחניית האופנוע כאילו רק חזרתי מרכיבה קלה לבאר שבע.

P1100394P1100399

חזרתי למשמר הנגב 'על שתי רגליים ועל שני גלגלים' לאחר 392 ימים ו 75,000 ק"מ. נזכרתי בחיוך בדברים שאמר לי לפני המסע, אייל, אחד מחברי הטובים, גם הוא רוכב: "דורון, למה אתה יוצא לבד למסע הזה? אתה הרי לא ג'אבאר..".

בזאת תם יומן המסע שלי סביב העולם.

היה לי לעונג לדעת שכולכם מלווים אותי בדרכי הארוכה.

תודה

חירות, שיוויון ואחווה" ובעיקר… הרבה קור – צרפת"

P1100124

הגעתי ל Calais בחוף הצרפתי לאחר כשעה וחצי שך שייט על "התעלה" ויצאתי לקטע היבשתי האחרון במסע ללא גינוני טכס או בדיקות גבול כלשהן. בקור מקפיא של 10 מעלות רכבתי בתוך נופי אזור קאלה הירוקים והיפים. נופים חקלאיים של גבעות ירוקות מעובדות למשעי, חלפתי בתוך עיירות קטנות ורדומות ולבסוף מצאתי מחסה מהלילה הקר במלון יקר אמנם אך מפנק. שינוי מרענן לטובה ולרעה, כספית, לאכסניות הנוער בהן ישנתי באנגליה. לאחר מנוחה ראויה המשכתי בדרך תוך שאני מנפנף לשלום לגנרל דאגלס הייג רכוב על סוסו. הייג היה המפקד העליון של חיל המשלוח הבריטי לצרפת במלחמה"ע ה 1. תחת פיקודו השנוי במחלוקת עד היום נפלו כ 2 מיליון חיילים בריטיים בקרבות החפירות המרים של מלחמה"ע ה 1.

P1100125

חציתי דרומה את נהר הסיין על גשר מבטון דרוך (סוג של בטון מזוין) התלוי על כבלי מתכת גדולים בדמות מניפות. זה הגשר הראשון מסוגו בעולם והוקם לפני כ 35 שנים בלבד.

P1100129

המשכתי בדרכים הכפריות של נורמנדי לצידם של מאות רוכבים שיצאו לכבישים על אופניים ואופנועים עם פרוץ האביב. לבסוף התמקמתי בחדר באחוזה כפרית במרכז אזורי הנחיתה של בעלות הברית במלחמה"ע ה 2. האזור כולו משמש מוקד עליה לרגל לרבים מצאצאי הלוחמים אשר לחמו כאן בשתי מלחמות העולם ונושאי השיחה בארוחות הבוקר הם בדרך כלל ההיסטוריה העקובה מדם של אבות וסבים ששרדו או נפלו כאן במחצית הראשונה של המאה הקודמת. זו גם מטרת ביקורי באזור זה. הוספתי לכך מספר אתרים קרובים וכאן אשהה מספר ימים.

P1100167

המונומנט הזה שייך ללוחמי מלחמה"ע הראשונה – הרבה דם ידע האזור הזה של אירופה

P1100130 P1100132

P1100134 P1100135

כביקור ראשון שמתי לי ליעד מקום שהיה אצלי שנים רבות ברשימת האתרים לביקור Mont St. Michel – ההר המתנשא מעל מרחבי הגאות והשפל של חופי נורמנדי ובראשו עיירה קטנה המטפסת לעבר כנסיה. המקום הפך לאתר תיירות מאוד מבוקש בזכות הייחוד הנופי שלו ולא במעט הזכות הרבה מאוד סופרלטיבים אשר נכרכו בשמו. רכבתי כ 150 ק"מ ביום קר למדי ומצאתי עצמי בלב אתר עמוס במבקרים ובכלי רכב החונים במגרשי חניה ענקיים. הליכה רגלית של יותר מחצי שעה הביאה אותי לאורך סוללת עפר ארוכה עד למבואות ההר. הגעתי ביום שני שהוא היום ה'חלש' ביותר בשבוע ומחוץ ל'עונה' ועדיין היו שם אלפים רבים. להגיע לכאן בחודשי ה"גראנד ואקאנס" יכול להיות סיוט לא קטן. טיפסתי במעלה הרחוב היחיד בהר עד למבואות הכנסיה ושבתי על עקבי לעבר האוטובוסים המסיעים את המבקרים על גבי הסוללה לעבר מגרשי החניה. האתר כולו נמצא בתהליך של שיפוץ עמוק אשר החל כבר ב 2006 ויימשך עד ל 2014 ולכן הנוף הטיבעי 'מקולקל' עם גדרות וסוללות, פיגומים ואבק משאיות. לא התענוג הגדול בעולם… לאחר השיפוץ יוכלו המבקרים להגיע לאתר כאילו אין גאות ואין שפל והאי שהוא במחצית היום חצי אי יהפוך למעשה ללשון יבשתית באופן קבוע. אני מקווה כי זה השינוי היחיד שיחול כאן כדי לשמר את המראה הטיבעי והיפה של המקום.

P1100136 P1100140 P1100150 P1100153 P1100155גם אותיות בעיברית על הסכר המווסת זרימת נהר לעבר מונט סן מישל

P1100165

בקור מקפיא רכבתי חזרה לעבר חדרי בחווה הכפרית והתכרבלתי בשמיכות החמות ללילה ארוך של מנוחה. הסיבה העיקרית ללשהות שלי בנורמנדי היתה ביקור בחופי הנחיתה של מלחמה"ע ה 2 – חופי D Day. יצאתי עם בוקר לכיוון החופים ובדרכי לשם עצרתי בעיר Bayeux לשם ביקור במוזיאון ה Tapestry. במוזיאון זה נמצאת יצירת מופת בקנה מידה עולמי – סיפור מסעו של ויליאם "הכובש" דוכס נורמנדי שיצא למסע מלחמה מעבר לתעלה אל אדמת אנגליה נגד הסקסונים בפיקודו של הרולד, שם הביס אותם בקרב המפורסם בשם "קרב הייסטינגס". האפוס ההיסטורי מתואר על גליל בד באורך של כמעט 70 מ' ועליו רקום הסיפור לפרטי פרטים. היריעה בת היותר מ 900 שנים נשתמרה באופן מדהים עד ימינו אלו.

P1100169 P1100171 P1100175 P1100178

מאפוס לאפוס – התקדמתי לעבר זירת הלחימה של מלחמה"ע ה 2 – חופי הנחיתה של נרמנדי. כאן, ב 6 ביוני 1944 עם שחר נחתו למעלה מ 150,000 חיילים, 6 דיביזיות בסיוע של יותר מ 10,000 כלי שייט ובחיפוי אוירי של אלפי מטוסים לאורך רצועת חוף של 80 ק"מ ב 5 חופי נחיתה כאשר המטרה היתה להפוך את המלחמה על פיה ולהביס את גרמניה הנאצית. לא אכנס לפרטים כי היריעה קצרה מלהכיל אך סיפור הנחיתה בנורמנדי הוא רק קצה קצהו של מבצע אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי מורכב מאין כמוהו ובשורה התחתונה – הישג מפואר ששינה את פני העולם לשנים רבות, כך אני מקווה. התאריך המקורי למבצע Overlord נקבע לאור אילוצים רבים של הכוחות הלוחמים ל 5 ביוני אך מזג האויר רצה כי הנחיתה בפיקודו הכולל של גנרל אייזנהואר ובפיקוד על כוחות היבשה של גנרל מונטגומרי תתבצע רק ב 6 ביוני וכך נכנס תאריך זה לדפי ההיסטוריה וייזכר לעד כ D Day. עברתי בחופי "יוטה" ו"אומהה", הקרב בזה האחרון מתואר היטב בסרט "להציל את טוראי ראיין" שביים סטיבן שפילברג ובכיכובו של טום הנקס. עברתי בעיירה St. Mere. Eglise בה אחד הצנחנים, John Steels, מהדיביזיה המוטסת ה 82 נתפס עם מצנחו על מגדל הפעמונים של הכנסיה המקומית והשים עצמו כמת במשך שעתיים. הסצינה הזו מתוארת היטב בסרט "היום הארוך ביותר". עברתי בפוינט דו הוק – אתר תותחי 155 מ"מ על צוק נישא מעל החוף אותו תקפה יחידת קומנדו במבצע הירואי ולבסוף חלקתי כבוד לכמעט 10,000 חללי צבא ארה"ב הקבורים בבית קברות מטופח מאוד ממש על קו החוף, לא רחוק מ"חוף אומהה".

P1100184 P1100182 P1100188ה 82 יחד עם ה 101 נחתו בצניחה ובאמצעות דאונים מאחורי ה"החומה האטלנטית" של גנרל רומל כדי להקל על הכוחות הנוחתים בחוף
P1100190
P1100193האנדרטה ללוחמי ה Navy של ארה"ב בחוף "יוטה"

P1100195 P1100198 P1100199 P1100206 P1100209 P1100211הבונקרים של "החומה האטלנטית" הגרמנית שרדו עד היום – כ 12 מיליון טון של בטון וברזל…

P1100214 P1100217 P110022410,000 חיילים נהרגו רק ביום הראשון של הנחיתה לבדו. פחות מאשר העריכו מראש

P1100228

החלל הזה (כמו רבים אחרים) ידוע רק לאלוהים

לאחר הביקור המקיף בנורמנדי הקרה בתקופה זו אני מתעטף בכמה שכבות ביגוד ויוצא בדרך הקצרה ביותר אל אגן הים התיכון החמים יותר והביתה.

אלא שהדרך לא קצרה ומאוד קרה. לפחות עד האלפים, גבול צרפת איטליה. רכבתי בנתיב החוצה את צרפת בינות לשטיחי החרדל הצהובים, עיירות קטנות, פלגי מים ולא הנחתי את גלגלי ולו פעם אחת על הכבישים המהירים כי המחירים עבור הרכיבה בכבישים אלו מצטברים לסכומי עתק במונחי מטייל כמוני. הוריתי למכשיר הניווט להמנע מכבישי אגרה וכך הוביל אותי המכשיר מ Rounabout אחד לשני, מאות כאלו. אמנם מאט את קצב התנועה ומעלה את צריכת הדלק אך מאפשר רכיבה נופית יפיפיה מעיירה לעיירה וכמובן מאפשר את התצפית, גם אם לעיתים חולפת, על החיים ב"בנתיב האיטי", אנשים פשוטים שחיים בין כוס יין אחת לשניה כל שעות היממה, אנגלית לא מדברים אלא לעיתים נדירות מה שמחייב אותי להעיר את הצרפתית הרדומה שבי. לאור מזג האויר הקר והרטוב עצרתי באחת העיירות לשני לילות כדי לעבור בתחזית מזג אויר ראויה את האלפים ולא להקלע לגשם שעלול להיות מסוכן לרכיבה כאשר אני חוצה את המחסום ההררי בגובה של כ 2,000 מ'. ההימור הצליח.

P1100244 P1100234 P1100236 P1100243

P1100241

"חירות, שיוויון ואחווה" – המוטו של צרפת

יצאתי עם בוקר קר ורטוב מאותה חניה בת 2 לילות ב Varennes Sur Allier. מזג האויר לא נראה מבטיח, חלפתי על פני Lyon, עברתי על פני נהר הרון החוצה את צרפת מצפון לדרום, עד לים התיכון והמשכתי מזרחה לעבר Grenoble הממקומת בכניסה לאזור האלפים. מרגע זה החלו השמיים להתבהר והטמפ' עלו. כמה נפלא היה לטפס במעלה Col de Lautaret המוכר לי משנים של צפיה ב Tour de France. על הכביש נרשמים בצבע שמות הרוכבים אשר הם אהודי האלפים הצופים באותו מרוץ אופניים אפי. המעבר בגובה של 2,060 מ' מוקף משני עבריו בשלג והמראות נהדרים אך המסלול יבש ופתוח למעבר בניגוד לאחרים שעדיין סגורים כמו מעבר ה Galibier המיתולוגי, אותו כבר עברתי יחד עם קובי שמואל במסע למרוקו. גלשתי לעבר Briancon ומשם ללא עיכובים לעבר המעבר האחרון לעבר איטליה ואני מעבר לרכס האלפים. זו היתה המטרה ומכיוון שהושגה עצרתי לקמפינג ראשון, מזה כמה חודשים, במזג אויר נוח למדי. פגשתי בזוג גרמני המטייל בלנד קרוזר של Toyota בכל העולם כבר כמה שנים והחלפנו חויות ממסעותינו. מכאן, מהרגע שעברתי את האלפים, הדרך תהיה כבר יותר נוחה ובהחלט יותר חמימה מצרפת הקרה.

P1100248

P1100257 P1100256 P1100254

P1100258

קמפינג ראשון באיטליה

אנגליה – קומדיה של טעויות

בימים האחרונים בהם שהיתי בדאקאר מוטוס, בבואנוס איירס שמעתי יותר ויותר על התאונות המצערות שהתרחשו רק בימים האחרונים בדרכי פטגוניה לרוכבים לא מעטים. כאן, בדאקאר מוטוס שמעתי עליהן כי לכאן מתנקזות הבקשות להובלת האופנועים המרוסקים. לפחות 5 רוכבים שונים התרסקו בדרכי פטגוניה רק בשבועיים האחרונים בנסיבות שונות – 2 מיפגשים לא קלים עם משאיות, מפגש עם מונית בפינת רחוב ללא שדה ראיה, נפילה לא מוצלחת בחניה, נפילה אחרת בעצירה ללא רגלית צד בקרטרה אסטרל ועוד. כולן תאונות מצערות המסתיימות בדרך כלל בעצמות שבורות במקרה הגרוע. גורלי, ככל הנראה שפר עלי ואני מקווה כי לא יפנה אלי את גבו בקטע האחרון של המסע.

P1090874

מלון הדרכים הנפלא של "דאקאר מוטוס" בבואנוס איירס

P1090875

כולנו ארגנטינאים… עד שנגיע ללונדון

—————————————

קפיצה נחשונית  בת 12 שעות מעל לאוקינוס האטלנטי הביאה אותי, באחת, מהעולם הלטיני של דרום אמריקה לעבר המקור של הלטינו – מדריד של ספרד בדרך ללונדון. ספרד היא זו שאת מורשתה ניתן לחוות על פני מרחב גדול הרבה יותר מאשר זה של המורשת האנגלית. ייתכן כי אף מספר דוברי הספרדית בעולם עולה על אלו שדוברים אנגלית, לא בדקתי.

P1090881

ה"עין" של לונדון מביטה בי מבעד לחלון

כך קורה כי בדיוק במלאות שנה למסע אני מנתק מגע מדרום אמריקה לאחר כ 70,000 ק"מ מאז יצאתי מהבית. 7 חודשים רכבתי, טיילתי ונהניתי לאורך כ 35,000 ק"מ, כ 3 חודשים במרכז אמריקה ועוד 4 בדרום אמריקה. החוויה הלטינו-אמריקאית היתה לי מאוד מיוחדת. זו פעם ראשונה שאני מבקר בחלק עולם זה ומה שהרשים אותי מאוד הוא ההבדל התרבותי העצום בין ה"מערב" האנגלי והאירופי לבין העולם הלטיני על עושרו התרבותי והמורשת ההיסטורית המפוארת של עמי מרכז ודרום אמריקה. לעיתים, זו מורשת מרה ועקובה מדם בעיקר מחמת הניסיונות הבלתי פוסקים של ממלכות ומדינות למצוץ את לשד עמי האזור העשיר בזהב, כסף, קפה ואוצרות טבע אחרים בתקופות שונות ועד ימינו אלה ממש. אני לא יכול שלא להזכיר שוב ושוב את היופי הנופי הנדיר של דרום אמריקה בעיקר – התלילות האדירה של האנדים יחד עם הרי גרניט נוראי הוד, חופי ים פראיים ומישורי פטגוניה הקשוחים והאין סופיים. כך גם העושר של החי והצומח. יותר מכל החוויה האנושית של המפגש עם בני המקום מצד אחד ועם חברי הרוכבים האחרים מכל חלקי העולם מהצד השני – שני אלו היו הדברים שיחרתו בזכרוני לשנים ארוכות.

דווקא בהקשר הזה של דרום אמריקה אינני יכול שלא "להסיר את הכובע", גם אם עשיתי כבר בפוסטים קודמים, בפני המאות והאלפים שרכבו כאן עד לפני 10 שנים בתנאים הרבה יותר קשים, דרכים לא סלולות, ללא GPS, ללא Wi Fi בכל מסעדה, תחנת דלק ומלון, בתשתית תיירותית פחות מפותחת, עם אופנועים פחות אמינים אבל עם הרבה העזה, אומץ לב ויכולת לאלתר פתרונות לבעיות שהתעוררו בדרך. שמעתי התבטאויות ברוח זה מרכבים רבים אחרים ואין לי אלא לתת לתחושתיהם ולתחושותי אני ביטוי הולם.

Screen Shot 2013-05-02 at 9.30.47 AM copy

אחד מרבים שרכבו כאן בעידן של טרם הג'י.פי. אס, האינטרנט ואספלט במשורה

עבורי, ורנר היה השראה

———————————————–

בחרתי לעבור מארגנטינה לאנגליה דווקא ערב טכס קבורתה השנוי במחלוקת של 'גברת הברזל' הלא היא מרגרט טאצ'ר, זו שהחליטה על התגובה נגד החונטה הצבאית של ארגנטינה לאחר שזו האחרונה פלשה לאיי פולקלנד. ה'מאמי' הבריטית היתה לגברת ראש הממשלה הראשונה של בריטניה והשניה שזכתה לטכס קבורה ממלכתי, קדם לה רק ווינסטון צ'רצ'יל. כ 100,000 צופים צבאו לאורך מסלול הלוויה ויש כאלו שישנו לילה קר על המדרכות כדי 'לתפוש' מקום טוב. זכה להבלטה כאן בתקשורת ביבי נתניהו שהיה בין כמה אלפים של ראשי מדינה ונכבדים אחרים שבאו לכבד את זכרה.

P1090885 P1090889 P1090898

שוטטתי ברחובות מרכז לונדון והצטיידתי במפות וספרות הדרושים לי בעיקר לפרק האנגלי של המסע גם אם לא יהיה ארוך במיוחד מחמת מזג האויר הקריר למדי עדיין. ייתכן בהחלט כי אשלים את ה'החוסר האנגלי' שלי בקיץ הבא. תענוג לא קטן לטייל בלונדון ובוודאי תענוג מוכר לרבים מכם ולכן לא אאריך יתר על המידה בעניין זה. העיר מעוררת קנאה בסדר והשקט השוררים בה, בתחבורה הציבורית הנפלאה, בניקיון ובאוירת החופש והכבוד ההדדי המצויים כאן. קל מאוד להבחין בערב רב התרבותי המהלך ברחובות, מוכר בחנויות ונותן לך שירות בכל פינה אך נראה כי הכל נעשה כאן מתוך כיבוד החוק וכבוד לשלטון. ייתכן כי זהו המצב רק במרכז לונדון אך זה מה שראו עיני.

P1090896

כאשר הגעתי למסוף המטען של British Airways התקבלתי בסבר פנים יפות, מילאתי כמה טפסים, שילמתי סכום לא גבוה במיוחד עבר טיפול בשיחרור ממכס – כ 50 פאונד ועוד כ 70 פאונד עבור הטיפול במטען עצמו והמתנתי. יכולתי לעשות את השחרור מהמכס בעצמי אבל היה לוקח לי לפחות יומיים לקבל את האישורים הנדרשים. לאחר המתנה של כ 3 שעות נקראתי אל המחסן ושם על משטח שונה מאשר היכרתי מבואנוס איירס חיכה לי 'משהו' עטוף באופן לא מוכר לי…. GS 800 משנת 2012. לא רע אבל… לא האופנוע שלי. פניהם של הבריטים העלו סומק. פני שלי הלבינו מכעס ו…בודקים. אחרי כ שעה מגיע אלי ה'בוס' של ה Cargo ואומר לי בפשטות – "עשינו טעות גדולה" "זו טעות שלנו". התנצל ארוכות ואמר שיתקשר אלי בעוד זמן קצר. לאחר כשעתיים התקשר ואמר לי כי האופנוע שלי נמצא, הוא עדיין במחסני החברה בבואנוס איירס וישלח רק יום לאחר מכן וכן הוא מזמין אותי למחרת כדי לקבל הפיצוי שמגיע לי. הסתבר כי הם העמיסו בטעות אופנוע שהיה מיועד לארה"ב והיה שייך למטען של חברת תעופה אמריקאית על הטיסה שלהם ללונדון. כך שכרגע יש שני אופנועים 'תקולים' עם בעלים מאוכזבים.

P1090897

כך ארע שהזדמן לי יום פנוי לביקור האוניברסיטאית הידועה – אוקספורד. לפני שיצאתי לשם עוד עברתי שוב במשרדי המטען של בריטיש, זיכו אותי בדמי הטיפול שגבו ממני יום קודם ושוב התנצלו. הבטיחו לי בכל דרך אפשרית כי מחר, שבת, אקבל את האופנוע שלי כאן, בלונדון. עליתי על אוטובוס ויצאתי לביקור נפלא באוקספורד – עיר שהיא, יותר מכל, אוניברסיטה עם 38 קולג'ים במרכזה. אוניברסיטת אוקספורד המתגאה בבוגריה כמו מרגרט טאצ'ר, ביל קלינטון, דיויד קמרון, טולקין ועוד נמצאת בתחרות תמידית עם קיימברידג' על מספר פרסי הנובל שזכו הבוגרים השונים, כמה ראשי מדינה יצאו מכל אוניברסיטה והתחרות ביניהן מגיעה אף למרוץ הסירות המסורתי מדי שנה. על ביל קלינטון מספרים כי כסטודנט הוא נראה כאן, בבר המקומי, מחזיק בסיגריה של מריחואנה וכנשאל על כך כאשר נבחר לנשיאות ארה"ב השיב כי הוא "לא שאף" אלא "רק החזיק את הסיגריה" בידו. מזכיר תשובה דומה שלו בעניין אחר. במוזיאון של היסטורית המדע נמצא לוח ועליו בגיר לבן, כתב ידו של אלברט אינשטיין, שנתן כאן 3 הרצאות בתחילת שנות ה 30 במאה הקודמת. כתב היד הוא מהרצאתו השניה כאן.

P1090900 P1090917 P1090918"גשר האנחות" (אחרי מבחן..) באוקספורד

P1090919 P1090928 P1090932

הלוח של אינשטיין

השכם בבוקר למחרת יצאתי למסוף המטענים המוכר לי כבר כל כך טוב כדי לפגוש את "מור החמור" מתוך תיקווה שאכן הגיע הפעם כראוי מבואנוס איירס. קיבלו את פני במאור פנים – "הגיע" אמרו. המתנה של עוד כשלוש שעות ונקראתי לאסוף את האופנוע. אותו מלגזן שהביא לי את האופנוע הלא נכון הביא הפעם את ה"חמור" הנכון עם חיוך של מיליון דולר. נפגשנו בשימחה הדדית, קילפתי מעליו את הניילונים, חיברתי מצבר, הגבהתי משקף, אירגנתי מחדש את הארגזים לתצורת רכיבה, התקנתי ג'י. פי אס. ויצאנו לדרך.

P1090950

חששות מרכיבה בצד שמאל נעלמו במהירות מפתיעה. לא מעט עזר לי בכך מכשיר הניווט היעיל שלקח אותי סביב הכיכרות המרובות בכיוונים הנכונים. פגשתי בתחנת דלק את Robin על "טריומף טייגר", שוחחנו על אופנועים ומסעות עם הבטחה להפגש בעתיד בישראל. התקדמתי מערבה לכיוון Devon, עצרתי לביקור קצר אך מרשים למדי באתר Stonehenge – אותו אתר בן 3,000 שנים שבו מסודרות אבני ענק במעגל שעד היום מתקשים לפענח המטרה לשמה הוצבו אבנים אלו. האם זה שימש אתר זה לפולחן? אתר קבורה? אתר אסטרונומי? מספר התיאוריות, לדעתי, הוא כמספר האבנים באתר.

P1090951

P1090957 P1090962

המשכתי מערבה לאורך כביש 303 ונכנסתי למחוז Devon יפה הנוף שעליו נכתב כי כל מחוזות אנגליה צריכים לקנא בו על יופיו הרב. מחוז עם גבעות ירוקות נישאות, נחלים, כפרים קטנים וחוות הפזורות בעמקים וביניהם. יותר ויותר נכנסתי לרכיבה בכבישים הולכים וצרים, לאורכם עשרות ק"מ של אותן גדרות שיחים – Hedges. חלק מגדרות אלו הנראות ממש כחומות בלתי עבירות הוא בן מאות שנים. פעמיים בשנה הן עוברות גיזום המיישר את קצותן למבנה מלבני המתנשא לגובה. לעיתים מתירים לכמה שיחים לצמוח עד כדי עץ נישא וכך נוצרות מעין מנהרות של עצים ושיחים בינים רכבתי בזהירות רבה.

P1090971 P1090972 P1090977 P1090987 P1100015 P1100019

לאחר כמה עשרות ק"מ הגעתי לעמק הנפלא בו גרים איריס ודיויד בעלה יחד עם דילן הכלב. ילדיהם, ליאן ואדם כבר פרחו מן הקן והם מתחילים את חייהם העצמאיים בלונדון. 4 ימים נפלאים ביליתי כאן, חלקם יחד עם דיויד וחלקם עם איריס. טיילנו על הגבעות הסמוכות לביתם יחד עם דילן, בין בתים הבנויים על עצים או ממוקמים באוטובוסים ישנים, בחופי הים הנפלאים הנמצאים לא רחוק, לאורך נהר ה Dart, בעיירה Totnes, הלכנו הופעת סיכום של נגנים מקצועיים שסיימו יחד שבוע של סדנה מוסיקלית. 4 ימים נפלאים עם ארוח חם וחברי והרבה זכרונות עבר משותפים. איריס מפליאה עשות בסדנת הקרמיקה שלה ביצירת אריחים המעוטרים במשפטים מתוך שירה עיברית ושירה אנגלית ולא עומדת בקצב ההזמנות ליצירותיה. מזג האויר מפתיע לטובה וממש משתנה מיום ליום ככל שמתקדם האביב כאן עם פריחת המגנוליה והדובדבן ולבלוב כל הצומח האחר.

P1090982

ביתם של איריס ודיויד בדבון

P1090973 P1090969

P1090975 P1090978 P1090983 P1090986 P1090991 P1090993 P1090994 P1100004

guys2_big5

עבודה של איריס המוצגת במרכז המיסחרי בצהלה – מקום הולדתה

ממחוז דבון בדרום מערב האי הבריטי אני מסמן את הדרך הביתה. מכאן כל ק"מ של רכיבה יקרב אותי לנמל חיפה. יצאתי לאורך החוף הדרומי של אנגליה לכיוון מערב. בחרתי לרכב בדרכים כפריות ולא בדרכים המהירות. ההתקדמות אמנם איטית יותר אך דרכי לא אצה לי. לעת אחר הצהריים ירד ערפל סמיך על אזור החוף אך הדרך שנותרה לי לא היתה ארוכה מדי.

P1100026 P1100030

התמקמתי באכסנית נוער בעיירה קטנה בשם Lulworth – בסיס יציאה מוצלח לנופי החוף של "חופי היורה" – The Jerrasic Coast, חוף המתעד לאורך כ 80 ק"מ – 185 מיליון שנים של גיאולוגיה ושמו ניתן לו בזכות המאובנים הרבים אשר ניתן למצוא לאורך מצוקי החוף. עם בוקר ירדתי לכיוון נקודת "ראשית השבילים" והערפל מאמש עדיין רבץ על היקום סביבי. משכתי מעט זמן במרכז המבקרים המעניין למדי המתאר ומסביר את תהליכי הגאות והשפל, תהליכי הווצרות התופעות הגיאולוגיות הדרמטיות של החוף שהן תופעות יחסית צעירות ועוד. לבסוף החלטתי לצאת לכיוון השבילים למרות הערפל. העקשנות משתלמת לפעמים. הערפל שרבץ על החוף התרומם וצוקי החוף המשוננים נגלו בכל הדרם. שמתי פעמי לעבר Durdle Door, קשת סלעית היורדת אל הים מצוקי החוף. לאורך החוף עוד תופעות רבות אחרות אך זו בהחלט המרשימה מכולן ומושכת עשרות אלפי מבקרים בשנה.

P1100043 P1100054 P1100058 P1100061

יפה היה לראות כי למרות שלאורך החוף קיימת מערכת שבילים מאוד מפותחת הכניסה מותרת רק להולכי רגל ואכן לא היה בנמצא אף לא "פורע חוק"  על טרקטורון או אופנוע שטח ואפילו לא אופניים. כאשר מותר רק להולכי רגל – אין חריגות בעניין ואין "משחקים" או אף 'קריצות' בעניין זה. לא רחוק מהחוף מצוי מטווח של הצבא הבריטי וקולות הירי נשמעים למרחוק. יכולתי לעצום את עיני ולראות עצמי בכמה נקודות חוף בישראל עם אותם הקולות.

P1100072

מפתיע היה לגלות כי בהוסטל אנגלי אין Wi Fi כי גם יום לאחר מכן לנתי בהוסטל לפני החציה של ה"תעלה" לעבר צרפת וגם שם לא היה יכולת להתחבר לרשת. ביקור נוסף אותו ערכתי לאורך החוף היה יום אחד מאוחר יותר לכיוון Old Harry Rock – צוקים של גיר לבן בגובה של עשרות מטרים המצויים לאורך החוף שגם הוא קיר בן עשרות מטרים של גיר לבן. החוף כולו באזור זה של אנגליה נתון להשפעות של האירוזיה הימית ולכן מקבל צורות שונות ומשונות מה שהופך אותו לחוף מאוד יפה לטיול ולצילום.

P1100087 P1100092

במהלך הרכיבה הקשבתי ל BBC באמצעות מערכת ה"קארדו" והיה מעניין לשמוע כי מציינים את הטמפרטורות בצלסיוס ופרנהייט גם יחד. הבריטים "נפתחים" לעולם, "חדשה מרעישה". על כל פנים העובדה כי ציינו טמפ' בצלסיוס לא גרמה לטמפ' לעלות ובהחלט עדיין קר מאוד לרכב כאן, בשבוע האחרון של אפריל וכשיורד גשם מדי פעם התחושה באמת לא נעימה. גם כאשר נדמה היה לי כי אני לבוש היטב, לאחר כמה עשרות ק"מ הגוף מאבד מחומו ו'תחושה קרה' עוטפת אותי. בעוד חודש יהיה כאן הרבה יותר טוב. זהו הזמן לעזוב את האי הבריטי לכיוון היבשת האירופית ולמשוך דרומה לעבר הים התיכון.

P1100105

בבוקר קר כקרח רכבתי לעבר Dover אותה עיר קטנה לחוף "התעלה האנגלית" או "תעלת לה מנש" בשמה הצרפתי. עיר ששמעה יצא למרחוק בזכות היותה יושבת למרגלות "הצוקים הלבנים של דובר" בנקודה הצרה ביותר של "התעלה" שהיא למעשה המיצר הימי המפריד בין צרפת לאנגליה. מדובר יש כמה אפשרויות לחצות התעלה. ניתן כיום לחצות באמצעות ה"יורוטונל" (EuroTunnel) מתחת למים וניתן ברבע המחיר אך ב"זמן משולש" לחצות על מעבורת לCalais או Dunkirk. רגע לפני שעליתי על המעבורת עוד טיפסתי לתצפית מעל "הצוקים הלבנים" – אותו אייקון נופי מפורסם שהיה מקור לאושר או לכאב תלוי בנסיבות ובעיני המתבונן. אם היו אלו הטייסים הבריטיים ב"קרב על בריטניה" שיצאו להגן על לונדון מגלי ההפצצות הגרמניות במלחה"ע ה 2 או אותם הטייסים שחיכו בחירוק שיניים ולב דופק לראות את הצוקים מרחוק כאשר חזרו מחוררי כנפיים או עם מנועים עשנים מקרבות האויר באירופה. אותי ליוו סיפורים אלה בילדותי ורציתי כל כך לראות את אותם "הצוקים הלבנים של דובר". היום ראיתים והם בהחלט מרשימים למדי.

P1100113 The white cliffs of Dover

P1100120

להתראות ביבשת

חסל סידור פסח' בברזיל – בשנה הבאה בירושלים'

יצאתי לסאלבדור בשעה מאוחרת יחסית, כ 400 ק"מ בדרך עמוסת משאיות וסואנת למדי ככל שהתקרבתי לאזור החוף האטלנטי. בשלב מסוים של הרכיבה עצרתי ל'בשר על האש' עם מיץ אננס טיבעי. האנשים כאן שותים את המיצים (Sucos) הרבה יותר מאשר את כל המשקאות המוגזים שתרומתם לבריאות מוטלת בספק. בחום כבד המשכתי לרכב והעייפות פשוט השתלטה עלי. ראיתי פנצ'ריה עם צל וכמה ספסלים ועצרתי. יצאו אלי האבא והבן – "אין בעיות" אמרתי, "רק עייף ורוצה לנוח". האבא מייד הורה לבן לפרוס עבורי מחצלת בחדר יחד עם הצמיגים הישנים אך מוצל ויחסית קריר, ריפדתי את המחצלת במעיל הרכיבה ו'התעלפתי' לשינה עמוקה של שעה. לאחר שהתעוררתי הרגשתי רענן לחלוטין. הבן קיבל סוכריה, האבא סיכת ישראל ואני כארי יצאתי לרכיבה ולקראת ערב נכנסתי לפאתי סאלבדור.

P1090256 P1090257

השמש חיכתה לי עד שקיעתה ולאור שקיעה יפה גלשתי מטה לעבר רצועת החוף של העיר. מייד התעוררה בי  התחושה כי אני ב'מקום אחר'. העיר כל כך שונה מריו דה ז'נירו ולבטח מברזיליה. עיר מאוד עממית, הרבה מן החיים כאן מתרחש ברחוב. דוכני אוכל, מוזיקה קיצבית בריזלאית ונופי ים נפלאים. המוני אנשים, רובם כהי עור, מסתובבים בקפקים, מכנסיים קצרים וחצי גוף שחום ללא לבוש, מקסימום חולצה טי מונחת ברישול על הכתף. משפחות מבלות בחופים עד שעות הלילה והילדים כמובן שוחים בים בחושך. תחושה של כמעט ביקור בפלנטה אחרת אבל מהסוג הנפלא. אומרים שסאלבדור היא אפריקה של ברזיל ואולי גם של דרום אמריקה ואכן זה נראה כך. לעיר יצא מוניטין של עיר לא בטוחה לתיירים ואם יכייסו אותך בברזיל, כאן רוב הסיכויים שזה יקרה. נקווה כי השהות כאן תעבור בשלום.

P1090259 P1090262 P1090265 P1090290 P1090297 P1090303

את האופנוע החניתי עם הכיסוי עליו ברחוב, בכניסה למלון אותו מצאתי ברובע בחה (Barra). מלון/הוסטל Porto Salvador. עם בוקר יצאתי לסיור רגלי בעיר – הלכתי כ 6 ק"מ ברגל לעבר המרכז ההיסטורי – פלורינו (Pelirino), המרכז אליו הובאו העבדים מאפריקה וכאן נסחרו לעבדות לכל המרבה במחיר. צאצאיהם של רבים מיוצאי אפריקה נמצאים כאן היום ברחובות סאלבדור עם המאכלים, התרבות, המוסיקה והרבה מאוד סממנים אותם ניתן למצוא רק כאן, בסאלבדור.

P1090357 P1090380 P1090339

עברתי דרך המרכז המאוד עמוס ותוסס בדוכנים, מוכרים וקונים, דוכני אוכל, משקאות ומיצים והכל נראה טעים ומריח מצוין. טעמתי את מאכל האקאראז'ה – קציצה מטוגנת מאבקת שעועית ממולאת במחיות משני סוגים, סלט חמצמץ ושרימפסים. אפשר למלא את הקציצה גם בבשר ולא רק בפירות הים.

P1090382

קרוב לפלורינו צילמתי מלון ישן ומולי הופיעה דארה – סטודנטית למינהל בת 28, אם לילד בן 10 שהאב נטש אותם כאשר הילד היה בן 5 חודשים ומאז עיקבותיו לא נודעו. שתינו מיץ יחד וקבענו להיפגש מאוחר יותר בערב.

P1090321 P1090326

המשכתי לרובע פלורינו על כנסיותיו המרובות והיפות, הכיכרות של הרובע מלאים בתיירים ומבקרים מקומיים ולידי בעלי החנויות משחקת הכנסה נאה למדי. חזרתי בשעת צהריים לאחר הליכה באותה הדרך.

P1090331 P1090337 P1090344 P1090356 P1090372

בשעת ערב מאוחרת ניפגשתי עם דארה על יד המגדלור של רובע בארה, הלכנו לאכול יחד ארוחת ערב טעימה ושוחחנו ארוכות בערבוב לשוני של פורטוגזית ואנגלית ו'ניחושית'. המקומיים בסאלבדור התברכו בעור מולאטי בצבעי הברונזה, כנראה לא מעט בזכות השמש הקופחת כאן אולי גם באפריקה כבר דורות רבים. גם דארה היתה כזו וצבע הברונזה הבוהק שלה, צבע שאני לא מורגל בו מאוד משך את עיני.

P1090390

החלטתי לצאת לדרך דרומה מסאלבדור ולקחתי מעבורת היוצאת מהנמל בעיר לצד השני של "מפרץ כל הקדושים" – כך הוא נקרא. המעבורת עליה לא ידעתי קודם ולא הופיעה בספרות קיצרה לי דרך ב 300 ק"מ לערך. על המעבורת פגשתי את Geurre דייג ואופנוען והוא הזמין אותי לארוחת דגים בבית חבר שלו, דגים משלל הדיג של ו מיום קודם. הדייג הזה יודע כנראה לא רק לדוג אלא גם לטגן אותם והתוצאה היתה נפלאה.

P1090411

P1090407 P1090415 P1090416

חשבתי לבקר ב Morro San Paulo, אי שהוא אחד מפניני החוף ללא סוף של ברזיל. לצורך כך נכנסתי לעיר ושמה Valenca  ו'נפלתי' לבלגן תחבורתי ואנושי מהסוג הגרוע ביותר. לאחר סיבוב במרכז עם אופנוע רותח מחום בליווי שני אופנוענים משטרתיים החלטתי 'להרים עוגן' משם ולוותר על 'הפנינה'. יש רבות אחרות לאורך החוף בדרכי אל ריו דה ז'נירו.

P1090418

לאחר לילה לבד לחלוטין בפוזאדה על הדרך המשכתי דרומה בכביש 001 המחבר את עיירות החוף. הכביש חוצה נהרות היורדים לאוקינוס ומתפתל בתוך יער אטלנטי צפוף. רכבתי מגשם לשמש וחוזר חלילה עד אשר הגעתי לגשר נוסף, כזה שלא היה במפה או במכשיר הניווט, גשר שקיצר לי כ 100 ק"מ לעבר העיירה Itacare (איטאקארה), עיירה עליה קראתי במדריך ונשמעה מבטיחה. זו הפעם השניה תוך יומיים שאני נתקל בשימחה בקיצורי דרך בלתי צפויים. אתמול זו היתה המעבורת מסאלבדור שקיצרה לי כ 300 ק"מ. נכנסתי בשעריה של עיירה הנראית שקטה, נעימה, כמעט רדומה משהו.

P1090419 P1090422

התמקמתי בהוסטל בנושא את שמה במרכז ולאחר החלפה לסנדלים וביגוד קצר יצאתי לסיבוב לאורך החופים. חמישה חופים לעיירה הקטנה הזו. 5 חופים דמויי 5 אצבעות של ים כחול החודרות לתוך הנוף הירוק של היער האטלנטי – כולן יפות נוף. כל אצבע היא למעשה מפרץ אשר הצפורן שלו היא רצועת חול זהובה מוקפת דקלי קוקוס ומאחוריהן מטפס היער הסבוך במעלה הגבעות התלולות. בכל רצועת חוף שירותי חוף ניפלאים של שתיה קרה, דוכני מזון קטנים, אגוזי קוקס כמובן וכל הפינוקים שמבקש לו אדם כאשר מגיע לחוף ים כזה. היופי של החופים הוא כזה שאי אפשר להפסיק להתבונן בו והעין לא שבעה ממנו. שילוב הצבעים של הכחול העמוק של הים, תכול השמיים עם עננים לבנים, הירוק של היער והזהוב של החול הוא מראה נפלא. כמה שלא יחזור על עצמו הוא לא ישעמם ולא יפסיק לרתק את העין. במשך יומיים סבבתי כאן בין החופים, צילמתי, טיילתי, קפצתי לים, רחצתי במי מפלים של מים מתוקים הנופלים מגבעות היער אל החוף. גן עדן עלי אדמות. בעיירה רחוב עמוס במסעדות טעימות ובהן גם "על המים" (Alamaim) המגישה חומוס פלאפל, סביח וכל מה שביניהם, טעמתי, היה טעים באופן מפתיע.

P1090499 P1090470 P1090468

P1090469

ה"סוד" שמתחת לריצוף רחוב באבנים המאפיין מקומות ישוב המנסים לשמר אופי יחודי 

באיטאקארה עדיין לא דבקה האוירה ה'נובו-רישית' המאפיינת עיירות חוף אחרות. אוירה אותה מייד ניתן לזהות לפי סוג המכוניות הסובב ברחובות או יוקר המסעדות ובתי הארוח. עדיין יש בה אוירה מאוד עממית ופשוטה ועם זאת היא מציעה שפע של יופי וכל טוב למבקר בה. התוודעתי כאן להרבה מאוד פעילות קהילתית של הרצאות לציבור למשפחות ומאזינים בכל הגילאים, כמו גם ריקודים ושירה בציבור או פעילות אירובית לצלילי מוסיקה וכל הפעילויות הללו מתבצעות בחללי כנסיות פשוטות וצנועות למראה. הכנסיה היא לא רק מקום לפולחן דתי אלא גם מקום התכנסות ופעילות קהילתית, יפה לראות זאת.

P1090437 P1090453 P1090473 P1090476 P1090483 P1090485 P1090491 P1090496 P1090505

באחד החופים בהם ביקרתי עישנתי מול הנוף המרהיב סיגריה וכיביתי אותה על הארץ כהרגלי. לאחר כ 2 דקות הופיע נער צעיר מולי והעיר לי בעדינות על כך תוך שהוא מצביע על מקום בו נאספים הבדלים. אחזה בי הבושה על המקרה ויפה היה לראות איך דור צעיר מאוד מודע ל'אוצר' שלהם – החופים ומנסה לשמור עליהם ככל שיכול למען העתיד. השלט ביציאה מהחוף הבהיר לי את המאמץ שהם עושים בדגש על המבקרים מארץ התנ"ך, כנראה שיצא לנו מוניטין של 'חסרי חינוך', לא מחמאה גדולה והמקרה שלי כנראה רק מחזק את מאמצי ההסברה שלהם כפי שניכר בשלט סמוך לכניסה אל החוף.

P1090498

כאשר עזבתי את חוף הים בו בילתי את עיקר היום השני לשהותי כאן, עשיתי זאת בלב מאוד כבד. מעתה מצפה לי דרך של 4,000 ק"מ לבואנוס איירס הרחוקה כדי לטוס משם ללונדון יחד עם הגמל הנאמן שלי. בריו דה ז'נירו אעשה אתנחתא של יומיים לליל הסדר עם משפחת חזן, משפחתה של ויויאן שביתה הפך להיות כמו בית שני עבורי. משם אחצה את דרום ברזיל ואורוגוואי במזג אויר שהולך ומתקרר ככל שאדרים לביקור שני בבירת הטנגו ובבית "דאקאר מוטוס" שם.

P1090508 P1090509

הדרך בת 1500 הק"מ לריו עברה עלי תוך כמעט 3 ימים של רכיבה רצופה. השכמה עם בוקר ב 6, יציאה לדרך ב 7, עצירה לקפה פה ושם, נשנוש צהרים וחניון לילה באחת מתחנות הדלק הדומות לחאן שיש בו הכל – מדלק, דרך מסעדה ועד למיטה ומקלחת וכל מה שביניהם. בדיוק מה שאני יכול לתאר לעצמי היה בחאן מזה אלפי שנים. הדבר היחיד שהשתנה הוא כנראה הדלק למנועים במקום התבן לסוסים. בחרתי בכביש 116 – כביש סאלבדור – ריו דה ז'נירו מאחר והנחתי כי הוא פחות לח ויותר קריר מכביש החוף המהביל ובעיקר פחות עמוס במשאיות מאחר ואני מבצע את הרכיבה במהלך סופ"ש. עברתי ממדינת באהיה למינאס ג'ראיש שם קיבלו את פני לאורך עשרות ק"מ צוקים הדומים מאוד ל"סלע הסוכר" בריו ולא נופלים ממנו במימדים. מאוד מרשים היה לראות את תצורות הסלע העגלגלות והמזדקרות לעבר השמים מתוך היער האטלנטי ולרכב בכביש המתפתל ביניהן. לקראת סוף היום השני קיבלו את פני שמים שחורים וכמובן גשם אך לא ממש הפריע להתקדם בקצב של כ 500 ק"מ ליום.

P1090514 P1090516 P1090518 P1090521 P1090527 P1090530

ביום הרכיבה השלישי לעבר ריו על כביש 116 עברתי נוף ירוק ורטוב, כביש מפותל באזור הררי בגובה של 1,000 מ'. עברתי על יד העיר טרזופוליס – עיר בה ביקרתי ושהיתי כמה ימים בבית נופש לפני כ 6 שנים ועתה עברתי בה שוב. בין לבין עברה העיר טראומה קשה בדמות מפולת בוץ ענקית בגלל גשמים עזים וכמה אלפים מתושביה נקברו תחת הסחף הבוצי. לא קשה להבין איך קורה אסון כזה כאשר רואים את שכונות העוני מחומרי בניה ירודים המצטופפות מתחת לגבעות של אדמה חומה, עשירה בברזל, כנראה אך אדמה שכאשר היא סופגת מים רבים אינה עומדת במעמסה וצונחת במורד לעבר בתי המגורים. אסון אחרי אסון במשך שנים והתושבים לא יעזבו את בתיהם ושכונתם. לאן ילכו?

נכנסתי לריו דה ז'נירו תחת גשם לא כבד במיוחד ולא מטריד. הגעתי לביתו של סלבאדור, אבי ויויאן, ויחד איתו אבלה את סדרי הפסח. סדרים, כי בגולה עורכים סדר פעמיים כדי להרגיש יהודי עד הסוף, כנראה. הסיבה כמובן הרבה יותר רצינית ושורשיה היסטוריים אך לא המקום כאן להרחיב בדבר. ליל סדר אחד ביליתי עם משפחת חזן וליל סדר שני עם חברי חיים של המשפחה. נהניתי לשמוע את ויויאן, מוניקה וריקרדו יחד עם הנכדים של רפאל וז'ניני קוראים את ההגדה כולה, ללא דילוגים ובעיברית טובה מאוד. תענוג לשמוע ולחוות כאן הריו סדר כהלכתו. לאחר ה"אחד מי יודע" רצו כולם למסך הטלוויזיה לראות את סיום הפרק האחרון של ה "BBB" – "האח הגדול ברזיל" ולמגינת ליבן של הנשים זכה דווקא הגבר בפרס הנחשק…

P1090535 foto

חסל סידור פסח כהלכתו – לשנה הבאה בירושלים

סיבוב קטנטן ב"ארץ טרופית יפה" – ברזיל

P1080518ביקרתי בריו לפני כ 5 שנים. העיר שונה ומשתנית בקצב מהיר. העבודה שעושים כאן עם התשתיות וגם עם בטחון הציבור לקראת 2014 – המשחקים האולימפיים בריו דה ז'נירו ולקראת 2016 – גביע העולם בכדורגל  ברחבי ברזיל, נותנת אותותיה בכל פינה ובאוירה הכללית גם כן. אם כי תשאל את המקומיים כאן על כך ודעותיהם חלוקות בענין. רבים, רבים מאוד נושאים עליהם טראומות עבר וצלקות מהתנסות אישית או משפחתית של חוסר ביטחון אישי להרבה מאוד שנים. כנראה שייקח עוד שנים עד שאמון הציבור בבטחונו האישי ישתנה.

P1080538

P1080545 P1080670

ספורט. כולם עושים כאן ספורט – גם אני רצתי כל בוקר כאן. אלפים, בכל הגילאים, הולכים, רצים, מדוושים, משחקים בכדור, בעיקר כדור עף. אפילו ורסיה של כדורעף ראיתי כאן שמשחקים רק ברגל, בחזה ובראש – רק לא בידיים, כאילו היה זה משחק כדורגל אבל במסגרת מגרש כדור עף חוקי עם רשת כדור עף. את הספורט עושים כאן על שפת האוקינוס וגם בתוכו בתחרויות שחיה לאורך הטיילת המרהיבה בת עשרות הק"מ או לאורך האגם הגדול המצוי כאן בסמוך לשכונות קופה קאבאנה. איפנמה ולבלון, ממש מתחת ל'צלוב המושיע' המפורסם של ריו שכפות ידיו פרושות לרווחה. אומרים כאן בריו כי ביום בו ה'קאריוקאס' (הכינוי לבני ריו) "יתחילו לעבוד" הוא, הצלוב, ימחא כפיו. כשאתה עובר כאן לאורך החופים בימי השבוע ובשעות העבודה אתה באמת שואל עצמך האם תושבי העיר עובדים… החופים מלאים בהמוני אדם כל שעות היום והערב.

P1080530 P1080534 P1080598 P1080610 P1080614

פאבלה. כך נקראת שכונת עוני כאן בריו. שכונה? איך אפשר לקרוא לריכוז של 70,000 תושבים שכונה? כבר בביקורי הקודם רציתי להכנס לאחת הפאבלות ולעמוד מקרוב על אורח החיים של תושביה אלא שלא הסתייע אז. כאשר הגעתי לכאן הפעם החלטתי להגשים את הרצון הישן וכך יצאתי לפאבלה הקרובה לרובע לבלון – פאבלת Vidigal. כמה עשרות אלפי תושבים מתגוררים בשכונה צפופה ה'מודבקת' לצלע התלולה של ההר המוכר בצלליתו כפולת הפסגות ונקרא "שני האחים" (Dois Irmaos). נשאתי בכיסי שטר אחד של 20 ריאלים, מצלמה קטנה עמוק בכיס, טלפון נייד ובלי שעון על היד יצאתי לעבר הפאבלה. מייד עם הכניסה לשכונה הצפופה פורצות העליות המאוד תלולות ומתפתלות כלפי מעלה. ההליכה ללא שקיות וקניות ביד לבחור כמוני בכושר לא רע בכלל היתה לא קלה. מה עושה 'גברת עם סלים' עבת בשר כאשר היא שבה מקניות וידיה עמוסות? לוקחת "מוטו-טכסי" – אופנוע 125 סמ"ק הנהוג בידי בחור בלובש עליו ז'קט עם 3 מחזירי אור ועל גבו מספר זוהר, זו הדרך של המשטרה לוודא כי זהו רוכב 'כשר' ולא מישהו שחמד לו, ברחבי ריו, דו"ג של מישהו אחר. ה"מוטו טכסי" הללו עולים ויורדים עם הנוסעים ובעיקר עם הנוסעות במעלה הרחובות המפותלים והתלולים באופן מפחיד וכל הסעה כזו מפרנסת אותם בעוד כמה ריאלים. נראה כ'עסק' לא רע בכלל. פה ושם נראים סימני ג'נטריפיקציה בפאבלות כלומר התחדשות שכונתית. הוסטלים ומסעדות מופיעים מדי פעם, תיירים מסתובבים ברחובות. האוירה נראית כבטוחה ואפשר אולי לומר אפילו מבטיחה אם רק מגמת השינוי החיובי שהחלה כאן, בזכות פעולה תקיפה של הרשויות לפני שנה או שנתיים, תימשך.

P1080546 P1080550 P1080551 P1080552 P1080559 P1080560 P1080561 P1080576 P1080584

אכלתי ארוחת בוקר של שבת בסוכנות BMW המקומית, פגשתי רוכב וצלם בחסד עליון, היינר פלוג,  שכמוני סובב בעולם לבד, ביקרתי בביתו הנדיר למראה, אולי עוד נרכב יחד יום אחד באפריקה.

P1080529 P1080458 P1080447

את פרק ריצות הבוקר שלי על הטיילת הנפלאה של ריו סיכמתי בהליכת בוקר בגן הבוטני יפה המראה של העיר וגם למחוא כף ממרומי צוק אפרואדור עם עוד כמה מאות אוהדים לשמש השוקעת מאחורי "שני האחים"

P1080684 P1080681 P1080676

P1080652 P1080613 P1080664

לאחר שבועיים משפחתיים ומפנקים למדי בריו דה ז'נירו עם ויויאן ומשפחתה הגיעה העת לצאת לדרך שוב. לאחר שניסיתי, ללא הצלחה, למצוא הובלה בטיסה או דרך הים לאירופה מאחד מיעדי החוף בברזיל  החלטתי לנצל את האפשרות העומדת לרשותי לטוס ללונדון מבואנוס איירס באמצעות השירות של Dakar Motos, הלא הם סנדרה וחביאר, מיודעי מהביקור שלי שם. 'מן המפורסמות' הוא כי המקום המועדף והנוח למשלוח אופנוע בדרום אמריקה בואנוס איירס, גם אני הגעתי למסקנה הזו.

מכמה סיבות ובעיקר בשל תיזמון ההגעה לאירופה בתחילת האביב אצא בהזדמנות זו ל"סיבוב" של כמה אלפי ק"מ בברזיל ובעיקר לשני יעדים המסקרנים אותי מאוד – ברזיליה הבירה המהווה חריג בתרבות האורבנית המודרנית וסאלבדור של בהיה שהיא ה'אפריקה של ברזיל'. עד כמה שני אתרים אלו תואמים במציאות את דימויים אדע בימים הקרובים. לאחר ה"סיבוב" אשתדל לשוב לריו לליל הסדר עם משפחתה של ויויאן ומשם תוך כשבוע אני מתכנן לשוב לבואנוס איירס לצורך הטיסה לאירופה.

P1080693

היציאה מריו הבוקר היתה קלה ותוך כ 30 ק"מ מצאתי עצמי מתפתל לגובה של כמעט 1,000 מ' בכביש העובר בתוך היער האטלנטי הקריר המכסה את מדינת ריו דה ז'נירו. הקלה משמעותית לעומס החום המאפיין את ריו אותו חוויתי במשך השבועיים האחרונים. הרגשה טובה מאוד לצאת עם אופנוע תקין ומתוקן, על צמיגים חדשים ושוב להתפתל בכבישים יפי נוף עם שיר בלב. החזרה להעמסת האופנוע אליה הורגלתי בשנה האחרונה והחזרה לרכיבה העלתה לי חיוך רחב על השפתיים ותחושה מאוד מרוממת בנפש. כנראה שאהבתי את האופי הנודד של חיי בשנה האחרונה והיה לי טוב לחזור למרחב המוכר והטוב. זהו מרחב שאין לו סוף, אין לו גבולות של מקום או של זמן ובמרחב האינסופי הזה אני 'אוהב לשחות'. יהיה מי שיאמר על כך דברים אבל אני 'ממשיך לשיר', זוהי דרכי. לאחר כ 250 ק"מ החלטתי לחתוך את היום, כך זה לאחר הפסקה ארוכה. צריך ל'חזור לכושר' ולקצב ועוד יום קצר לא יעלה ולא יוריד לקראת ה"סיבוב" בן כמעט 5,000 הק"מ המצפה לי בברזיל לבדה.

P1080696

בוקר סגרירי קיבל את פני והמשכתי רכיבה בכבישים המפותלים והירוקים של מדינת מינאס ג'ראיס. כיוונתי החרטום של הגמל לעבר Tiradente, עיירה קולניאלית משומרת היטב שרחובותיה מרוצפים באבנים שטוחות גדולות. לא קל לרכב ברחובות הצרים והתלולים וחלק מן הרחובות במרכז ההיסטורי סגורים לתנועה. בראש הגיבעה השולטת על המרכז העתיק ניצבת כנסיה מאוד יפה. הפנים מצופה זהב כמו כנסיות רבות כאן ב'מינאס' בזכות הזהב הרב שנתברך בו האזור הזה של 'מינאס'. בחוץ ניתן לראות עיטורים בעץ ובאבן אותם עיטר בכישרון רב האמן המכונה כאן "מיכאל אנג'לו של ברזיל" – אלייז'אדז'יניו (Aleijadinho). המשכתי 'להתפתל' צפונה לעבר עיירה נוספת קונגוניאס (Congonhas) גם כאן כנסיה גבוהה ושולטת המעוטרת בפסלים מעשה ידיו.

P1080697 P1080708

לאחר ארוחה קלה של אמצע היום התלבטתי אם להמשיך צפונה לעבר בלו הוריזונצ'ה או לשהות עוד יום באזור בעיר נוספת ושמה אורו פרטו. לבסוף נפל הפור על אורו פרטו (Ouro Preto). הדרך לשם היתה נפלאה, הררית, ירוקה ומפותלת מאוד. הגעתי לפאתי אורו פרטו וכמעט כעסתי על עצמי על ההתלבטות. איך יכולתי לוותר על מקום כזה. עיר המעורסלת בינות לכמה פסגות, מרכז משומר להפליא, עשיר בכנסיות נפלאות למראה, רחובות מרוצפים אבן ותלולים בזויות מטורפות ועם פניות חדות ותלולות.היה לי קשה ומעט מפחיד לרכב לאורכם עם אופנוע עמוס וכבד, אך לא היתה ברירה אלא להמשיך לרכב אם אני מבקש למצוא מקום לינה קרוב למרכז ההיסטורי היפה כל כך. לאחר שוטטות מעלה ומטה בסימטאות התלולות מאוד מצאתי פוסדה נעימה גם אם לא זולה – Solar Nossa Senhora Das Merces. העיר הזו שזכתה למעמד המכובד של אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות הסגנון הברוקי של רבים ממבניה ובעיקר הכנסיות שבה, ראויה ליותר מלילה אחד של ביקור.

P1080734 P1080722 P1080759 P1080776 P1080778 P1080783 P1080789 P1080793 P1080801 P1080806 P1080810 P1080838 P1080833

יום של הליכה רגלית גילה לי עד כמה צדקתי כשהחלטתי להשאר כאן יותר מלילה. יצאתי עם אור הבוקר וראיתי איך העיר על כנסיותיה, רובן מם המאה ה17 וה 18, מתערסלת בינות להרים הירוקים ביופי עוצר נשימה. יצאתי שוב לקראת צהריים לביקור בכמה מהכנסיות – אחת אשר נבנתה על ידי עבדים מאפריקה, פשוטה ויפה למראה, שניה ושלישית מעוטרות במאות ק"ג של זהב ומעוצבת עם פסלים מ  Soap Stone (אותה אבן ששימשה לשכבה החיצונית של פסלו הידוע של הצלוב עם הכפיים הפרושות בריו דה ז'נירו)  ופסלי עץ על ידי אותו אלייז'אדז'יניו, אותו פגשתי כבר אתמול בקונגוניאס. בתוך הכנסיות ציורי קיר רבים וביניהם סיפורי אברהם, יצחק ויעקב וכמובן לא נפקד מקומן של שרה, לאה רבקה ורחל. במאה ה 18 אורו פרטו היוותה מרכז לאזור כרייה של זהב ובמשך שנים הייתה הבירה של מדינת מינאס ג'יראיס. לא מפליא, אם כך, לראות כאן בחלל הכנסיות כל כך הרבה זהב. ההליכה ברגל המחישה לי שוב עד כמה העיר תלולה. שיפועים המגיעים לא פעם לזויות של 30 מעלות ואולי יותר. הנופים הנשקפים ממעלה הרחובות ניפלאים ומכל זוית בולטים צריחים של יותר מכנסיה אחת. חלפתי על פני מלון Grand Hotel אשר נבנה כבר ב 1938 והיה למלון הראשון בעיר. התכנון בוצע על ידי אוסקר ניימאייר, אותו כבר הזכרתי ועוד אפגוש אותו בימים הקרובים מספר פעמים. בפתח המלון מצוי לוח המספר על המחלוקת אשר נקרתה, בעניין תכנון המלון, בינו לבין לוסיו קוסטה – האיש שתיכנן את הבירה ברזיליה יחד עם אוסקר ניימאייר. היה לי מעניין, כמי שקרוב לתחום הגיאגרפיה העירונית, לבקר במלון וללמוד עוד על הרקע למחלוקת.

P1080821 P1080820 P1080823

הביקור כאן באורו פרטו המחיש לי בפעם נוספת עד כמה נכון להתעכב מדי פעם במקומות מעניינים ומיוחדים. רבים מאיתנו הרוכבים ממהרים בדרכנו כי הרכיבה והדרך הם מרכז העניין ולרבים אחרים אין זמן פנוי ללא מגבלות כמו שאני נהנה ממנו אלא מנסים לדחוס מסע או 'מסעון' בתוך תקופת חופשה שנתית או קצת יותר ממנה. בחלקי נפלה זכות גדולה של זמן ללא מגבלות ושכרי בהתאם.

בבוקר יום א' טיפסתי ברחובות אורו פרטו הריקים מאדם ויצאתי לעבר Belo Hirizonte (בלו הוריזנצ'ה), העיר השלישית בגודלה בברזיל. היתה לי יעד אחד בתוך העיר הענקית הזו – כנסיה אותה הכרתי מתמונות במשך שנים לא מעטות – כנסית פרנסיס דה אסיס. אם כך מה המיוחד בעוד כנסיה לאחר מאות שכבר ראיתי או עשרות ביומיים האחרונים לבד? כנסיה זו תוכננה על יד האדריכל ידוע השם אוסקר ניימייאר אותו "פגשתי" כבר אתמול במלון Grand Hotel באורו פרטו. הכנסיה בעלת עיצוב מאוד חריג, 4 קשתות מבטון מזוין עם עיטורים מודרניים בצבעים כחולים על אריחי קרמיקה על קירותיה החיצוניים. הויכוח אשר התעורר בין הרשויות ובציבור בעירוני לא איפשר את הכרזתה ככנסיה מגמר בנייתה ב 1943 ועד 1959. היו אפילו הצעות להרוס את המבנה המוזר. כינו אותה בשמות כמו "ההנגר של אלוהים" או ה"בונקר של השטן", היום כנסיה זו היא אתר שלא מדלגים עליו בביקור בעיר, אחרת אין ממש סיבה להכנס לעיר זו.

P1080848 P1080864

לאחר הביקור שהיה לי מאוד מיוחד יצאתי לכיוון צפון מערב על כביש מס' 40 לקראת כ 750 ק"מ הממתינים לי עד לברזיליה הבירה. ככל שנעים מערבה בתוך ברזיל ומתרחקים מהאוקינוס הולכת ומתדלדלת האוכלוסיה והמרחבים הירוקים הופכים לאין סופיים כמעט. לאורך הכבישים פרושים "חאנים" מודרניים הכוללים תחנת דלק, מסעדה, חנויות, מלונות בחלק מהמקומות, מקלחת לנהגי המשאיות, פנצ'ריות, מספרות, מכונאי רכב וכל מה שצריך להיות "על הדרך". מהבחינה הזו – ארגון מאוד נוח לעוברים בדרך ואני בתוכם, מבלי הצורך להכנס לכפרים או עיירות לצידי הדרך. מקומות אשר התשתיות בהן לא מפותחות דיין ורמת הבטחון עבור זרים לא מן הגבוהות. לברזיליה אני רוכב בגלל הסקרנות האורבנית שבי. התוודעתי לעיר הזו עוד בילדותי שכן העיר הזו הוקמה ב 1960, הייתי אז בן 11. ההדים על התכנון המיוחד של העיר זכו לתפוצה עולמית וזאת בעידן של תקשורת כתובה בעיקר. מאוחר הרבה יותר 'ניתקלתי' שוב בברזיליה והפעם גם באוסקר ניימאייר האדריכל של בנייני הציבור בברזיליה בשעור המבוא לגיאורפיה עירונית של ד"ר נורית אלפסי באוניברסיטת בן גוריון. עתה אוכל להתוודע לעיר ולמעשי האיש במו עיני.

P1080862 P1080812

בארץ הסמבה והכדורגל – ברזילללל

כאן, בברזיל הגשם הוא תופעה יומיומית בעונת הקיץ. הטמפ' נעה סביב ה 30 מעלות ויותר ואח"צ השמיים משחירים והגשם ניתך כמו ממיכליות. מזכיר לי את ימי פנמה – גם שם תופעה דומה מאוד. אין בכלל מה לנסות ללבוש את המיגון נגד הגשם כי חם מאוד ועדיפה הרטיבות של הביגוד על פני מרחץ של זיעה. היום לאחר שעברתי על פני עיר הנמל פורטו אלגרה במדינת "ריו גרנדה דל סול" ראיתי את השמים והבנתי שהיום לא אתחמק מלהרטב כהוגן. התכוננתי למטר, הוצאתי מהכיסים כל מה שעלול להפגע מהגשם ורכבתי בתוך מטר אדיר עם שיר בלב ועל שפתי. הבעיה היא שהראות יורדת כמעט לאפס ולכן מדי פעם עצרתי 'עד יעבור זעם ומטר' או לפחות יתקדם מעט. לבסוף עצרתי במלון דרכים ומצאתי מקום מפלט למשך הלילה.

P1080238

P1080212

בחדשות מופיעות תמונות מסן פאולו, העיר הגדולה בברזיל, הסובלת מהצפות ענק וכמה צירי תנועה ראשיים בעיר לא ניתנים למעבר. אני מקווה כי בדרכי צפונה לעבר ריו דה ז'נירו לא אתקל בדרכים כאלה. בכל מקרה אינני מתכוון לעבור בתוך סן פאולו אלא רק לעקוף אותה ממזרח. הצמיג הקידמי שלי משמיע רעשים כאילו הוא מסתובב על פנצ'ר. בדקתי אויר ואכן היה חסר. אני מקווה כי בכך יגמר העניין.

תקלות הנפתרות מעצמן?

בבוקר בחנתי שוב את הצמיג ואז גיליתי התנפחות מדאיגה בסולית הצמיג הקידמי. אותו צמיג שהשמיע דפיקות לא מובנות אמש. אם כך ההתנפחות לאורך כ 15 ס"מ היא מקור הרעשים שנילוו לסיבוב הגלגל אתמול אך לא גיליתי זאת. שאלתי את העובד בתחנת תיקון הפנצ'רים הסמוכה מה דעתו והוא החמיר את פניו למראה ההתנפחות בצמיג. יחד עם זאת שלח אותי למוסך מקומי לאופנועים מרחק כמה מאות מטרים. הגעתי לשם בתחילת יום העבודה ומייד ניגשו החבר'ה לבדוק מצב הגלגל שלי. הביטו מימין ומשמאל, הנידו ראשם מצד אל צד כאומרים "אכן יש בעיה אבל לנו אין פתרון…" הציעו לי לרכב כ 45 ק"מ לעיר הקרובה – שם מוסך גדול המטפל בכל סוגי האופנועים ויש להם במלאי כל סוגי הצמיגים כי הרי ברור שצריך להחליף צמיג. עליתי על הגמל ויצאתי לדרך בדחילו ורחימו. שומר על מהירות של 70 קמ"ש ונצמד לצד ימין כדי לאפשר לכולם לחלוף אותי בביטחה. לאחר כ 30 ק"מ לפתע נפסקו הנקישות המלוות אותי כבר מאתמול. כמעט והתחלתי לצחוק – כי אולי הצמיג התפוצץ ולכן לא שומעים את הדפיקות המחזוריות. בראש חלפו לי המשפטים של נדב מדלק מוטורס על צמיגי היידנאו שמתפרקים במהירויות גבוהות – אבל אני רוכב לא יותר מ 100 קמ"ש… .  הגעתי למוסך "מאיה מוטוס", לשם נשלחתי והיגעתי עם 'אין בעיה'. בכל זאת הסברתי מה היה קודם והמכונאי הביט מימין, משמאל, סובב את הגלגל, בדק לחץ אויר – נאדה, אין כל בעיה. "סע לשלום – המפתחות בפנים". יצאתי משם, עליתי על הדרך הראשית וכך ק"מ אחרי ק"מ הבעיה לא חוזרת וההתנפחות לא מופיעה שוב, מוזר.

הזכיר לי כי רק לפני שבוע לאחר משיכת מצערת לא מבוקרת יצא המנוע מכיוון והחל להשמיע רעשים ונקישות של משהו לא מכוון לחלוטין. לאחר כ 50 ק"מ של רכיבה עם נקישות, יבבות וצלצולים נרגע ה'בחור' וחזר לגרגור השקט שלו ללא שוב. נפלא מבינתי.

לאחר כמה עשרות ק"מ על הצמיג הקידמי המפתיע והמאוד שקט חזר אלי הבטחון בגמל וחזרתי לתוכנית הרכיבה היומית שלי שכללה טיפוס מפותל למרומי סנטה קתרינה – המקום הגבוה ביותר בברזיל – 1500 מ'. כביש 348 נע מערבה מכביש החוף – 101.

P1080215

הכביש נכנס לתוך אזור המזכיר מאוד את מרכז אמריקה עם שיחי הבננה, הגבעות הירוקות והמדרונות התלולים. לעומת זאת הכביש המפותל בתוך הנוף הסלעי והירוק העביר אותי בפלאשבק חזק לכבישי האלפים. האזור הולך ונעשה יותר ויותר מצוקי וסלעי, מתחילים להופיע מפלי מים בצידי הדרך אך ענן כבד סוגר את הנוף ומכסה אותו בשמיכה אפורה. כמה תמונות לפני שהמראה נסגר לגמרי ואני עולה פיתול אחרי פיתול אל תוך הענן ולאחר זמן לא ארוך מתיישר על הרמה בגובה מעל 1000 מ'. את הנוף אני לא אראה היום אבל הכביש בהחלט יפה וראוי ביותר לרכיבת אופנוע. אכן רבים מאוד עולים ויורדים בו ובעיירה למרגלותיו, ממנה יצאתי, ניצבות קרוב לעשר חנויות – כולן ציוד לאופנועים. רוכב מרוצה שזה עתה סיים ירידה מוצלחת ורווית אדרנלין ישמח תמיד לעצור כאן ולבדוק מה התחדש על המדף. חברו אלי בעליה 2 רוכבים ברזילאים למשך כמה עשרות ק"מ, אב ובנו. אני מוצא כי לא קל לי לתקשר כאן בפורטוגזית לאחר שהספרדית השתלטה, כמעט, על המגירה של שפה זרה נוספת אצלי חוץ מאנגלית. במשך שנים זו היתה הצרפתית, החליפה אותה הרוסית במהלך החציה של רוסיה ועתה הספרדית הפכה לשפה מאוד שגורה על פי.

P1080220 P1080224 P1080226

בערפל כבד ללא יכולת לצלם נוף כל שנותר הוא לצלם את מסך הג'י.פי.אס כד להבין עד כמה מפותלת הדרך אותה עברתי

כאשר מגיעות הצרות, הן מגיעות בזוגות או אפילו בשלשות. רק אתמול השתחררתי מצרת הצמיג שהתנפח לו לפתע והבוקר במבט חולף גיליתי שאחד הטלסקופים במזלג הקידמי רטוב משמן. ניגבתי, צלצלתי לאלכס והוא בישר לי 2 בשורות – הטובה, שאם מדובר בהזעת שמן או הרטבה קלה אני יכול לרכב עוד כמה ימים עד שאגיע למוסך ראוי. הבשורה הרעה היא כי מדובר כנראה בבעיה לא קטנה. למזלי אני בדרך לריו דה ז'נירו ושם תהיה לי האפשרות לטפל בבעיה מבלי לספור את ימי המלון. אני מתארח שם אצל משפחתה של ויויאן שגם היא מגיעה לריו כדי לפגוש אותי שם. כנראה שצריך תזמון נכון גם לצרות. הגמל שלי כנראה מבקש מנוחה – מגיע לו לאחר 60,000 ק"מ קשים סביב העולם.

רכיבת הבוקר לקחה אותי דרך הכבישים המפותלים של מדינת "סנטה קתרינה". כבישים ירוקים, הרריים ויפים מאוד לרכיבה. כך חושבים כנראה הרבה מאוד רוכבים אותם פגשתי היום לאורך דרכים אלו. מאזור ההר ירדתי שוב לחוף החם והלח. הטמפ' הגיעה ל 38 מעלות ויחד עם הלחות היה בהחלט לא נעים לרכב עם החליפה, הכפפות והקסדה. פניתי לעבור העיר פלוריאנופוליס (Florianopolis) הממוקמת על סיפו של האי סנטה קתרינה המחובר בגשר לעיר. למרות התקלה בבולם החלטתי לא לוותר על ביקור ולו קצר שאי ששמו כשכית חמד יצא למרחוק. אכן, אי מוקף בחופים יפיפיים, בליבו כמה לגונות יפות למראה ולאיהן גולשות דיונות חול זהוב, על מורדותיהן נוהרים הצעירים להחליק באמצעות גלשני חול. הגעתי לאי ביום א', יום החופש המשפחתי ונפלתי על עומסי תנועה כבדים שהפכו את הרכיבה לכמעט בלתי נסבלת עם החום והלחות. גם ללא הנוכחות של 'סנט דומיגו' קשה היה לי להתעלם מהעומס האורבני המוטל אל חופי האי היפים, עומס שהופך אותם ל'לא כל כך יפים ומזמינים'.

P1080231 P1080233 P1080235

מאלף לראות איך באתרים יפי נוף צומח הביקוש למעונות נופש, בתי דירות, מסעדות וכמובן מרכזי קניות כי הציבור שמגיע לכאן לנפוש הוא ציבור שהפרוטה מצויה בכיסו אז מדוע לא להציע לו הזדמנות קניה דווקא כאשר מצב רוחו משופר. מה התוצאה של התהליך? צפיפות אורבנית, עומסי תנועה, זיהום על כל סוגיו ולאורך זמן המקום יהפוך למקום שאולי יפנו לו עורף לטובת פנינת טבע אחרת – נקייה יותר ופחות עמוסה. אלא שגורלה של זו לא יהיה שונה כנראה. כך יכולתי לראות גם בפונטה דל אסטה וגם בפונטה אל דיאבלו באורגוואי. זה מה שקרה גם באקפולקו במכסיקו, בכמה מקומות לאורך הריביירה הצרפתית ועוד.

P1080240

ללא בקרה מאוד קפדנית של הרשויות המופקדות על הנושא נתון הטבע לטביעת כף רגל אנושית מאוד כבדה וגדולה מכפי מידותיו. המפסידים בסופו של דבר הם אותם בני אדם אשר כמהים כל כך להנות מהטבע, מחופי הים, מהדיונות ומהלגונות.

P1080237

עצרתי לקצת 'רוח ים' במקום עם צל ונהניתי מאויר הקריר הנושב מפני הלאגונה ולאחר התרעננות של כמחצית השעה יצאתי שוב לדרך. חזרתי לכביש 101, כביש החוף החוצה את הרצף האנושי העמוס,  הצפוף והאין סופי של חופי ברזיל ויצאתי צפונה לכיוון סאן פאולו. הצלחתי להתחמק מחזית של עננים ערמתיים הנושאים כמויות גשם גדולות בקרבם והתקדמתי עוד כ 300 ק"מ עד לחניון הלילה אותו מצאתי בפתחה של אחת העיירות לאורך הכביש.

הלילה, 17 בפברואר, עוברים בברזיל לשעון חורף. תאריך המקביל אצלנו ל 17 באוגוסט!! נראה מעט מוזר אבל מחר אנסה לחוש את ההבדל על בשרי ואולי אבין את הסיבה. התוצאה המיידית היא כי הלילה ירד כאן יותר מוקדם השעה, מה שמקצר את יום הרכיבה. התאריך הזה הוא ביום בו מסתיים ה'קרנבל' הידוע בברזיל. למעשה זו חגיגת סיום הקיץ. עבורי זהו הקיץ השני ברציפות, ללא חורף באמצע.

P1080238 P1080239

משאיות מתהפכות כאן בברזיל – 3 כאלו ראיתי ביומיים האחרונים בלבד. חוסר זהירות, נמנום, מהירות מופרזת בכבישים המתפתלים – לנהגים הפתרונים. בכל מקרה התוצאה, תמיד, נראית לא טוב.

P1080221 P1080260

הצלחתי לעקוף את המפלצת העירונית שנקראת סאן פאולו – מגלופוליס בן למעלה מ 20 מיליון תושבים, העיר הגדולה ביותר בדרום אמריקה והגעתי לרצועת החוף יפת נוף המשתרעת לאורך של יותר מ 500 ק"מ עד בואכה ריו דה ז'נירו, 'עיר חפצי'. זוהי רצועת חוף ולאורכה איים, מפרצים חוליים ומסולעים, נופי ים מהמעלה הראשונה. הכבישים המוליכים דרך מדינת סנטה קתרינה לעבר קוריצ'יבה חולפים בתוך נוף ירוק ובו משובצים שיחי אחירותם החורש צהובי הפרחים כמו חיקוי לדגל ברזיל הירוק צהוב. מערכת הכבישים המקיפה את סאן פאולו או סאו פאולו, כמו שנכון לומר, עמוסה ברבבות של כלי רכב וכמות עצומה של משאיות הנעות לעבר נמל הסחורות הימי הגדול שלחוף האוקינוס אטלנטי. הג'י פי אס – אותו מכשיר שפעם חשבתי שאפשר להסתדר בלעדיו הוליך אותי מפניה לפניה בתוך סבך הדרכים והמחלפים והוציא אותי מהמבוך התחבורתי המאוד מורכב המקיף את סאן פאולו לעבר החופים היותר רגועים ושקטים של אמצע השבוע. המלונות ריקים, גם המסעדות וגם העיירות עצמן שלאורך החופים. תענוג להיות כאן שלא בחג או "שבת". איזה הבדל לעומת הביקור שערכתי בפלוריאנאפוליס ביום א'.

P1080242 P1080243 P1080249 P1080263 P1080269 P1080277 P1080278 P1080284

ברזיל מאוד יקרה. יצאתי לחפש משהו לאכול בעיירה על החוף לא רחוק מסן פאולו והתפריט הצביע על מחירים של 50 ו 60 דולר!! עבור סטיק או עבור דג. מי משלם כאן מחירים כאלה. באמצע השבוע המסעדות ריקות לחלוטין ובכל זאת המחיר בתפריט הוא המחיר. כך עובר לו ערב שלם ואיש לא נכנס אליהן. מצאתי את מבוקשי ברבע מחיר ובהחלט טעים ומשביע.

P1080261

—————————————————————————

לפתע ראיתי ציפור ועוד אחת חולפות מטרים ספורים ממני ואחריהן פרפר ענק בגוונים של כחול ואני עוקב במבט אשר הם מתקרבים אלי וגם כאשר הם חולפים פעם מימין ופעם משמאל ובאותו הרגע עוברת בי ההבנה כי רכיבה על אופנוע איננה דומה לכל כלי תחבורה אחר. מבעד לחלונות הרכב לא הייתי מסוגל לראות את המראות כמו שאני רואה מאוכף האופנוע, לא הייתי מסוגל להריח את הריחות, לחוש את החום ואת הקור, את הרוח ואת הגשם, את קרני השמש וכמובן גם את הדבורים ושאר ההמתעופפים שמדי פעם נחבטים בקסדתי או בפני. החוויה של הרכיבה בתוך הטבע ומזג האויר הסובב אותך היא ייחודית ואין דומה לה.

P1080275

תמיד הרגשתי כי נסיעה ברכב משולה לישיבה על הכורסא בבית וצפיה בנוף הנשקף אליך ממסך הטלוויזיה. הרכיבה על האופנוע חורטת בנפשך את הנוף, את מזג האויר, את המראות ואת האנשים שבדרך – את מוכרי הבננות, עובדי הכביש, נהגי המשאיות, רוכבי האופניים וכמובן את רוכבי האופנועים אותם אתה פוגש פעם אחת עם נפנוף חברי או כאשר דרכיכם מצטלבות כמה וכמה פעמים או אפילו אתה רוכב איתם כברת דרך מבלי להחליף מילה, כל אחד בתוך קסדתו עד שנפרדים במנוד ראש, הנפת אצבע או נפנוף לשלום. החוויה של הרכיבה עוצמתית מאוד, החיבור לנוף הינו בלתי אמצעי, אתה חלק ממנו ומזג האויר הופך להיות חלק ממך – יורד גשם, אתה נרטב. בצהרי היום החם והלח אתה מזיע ומותש, בבוקר קריר או לפנות ערב אתה רוכב עם שיר בלב. חוץ מ'להיות ציפור', זו דרך נפלאה לראות עולם וגם אז רחוק מלראות את כולו.

P1080289 P1080293 P1080295

יש רגעים שהחום והלחות והעייפות מתישים אותך ופוגמים במרץ ובאנרגיות. מיים – שתיה והתזה על הפנים במהלך הרכיבה, בננה או שתיים, מנוחה לכמה דקות או יותר בצילו של עץ, סוכרית קפה והכל חוזר למקומו. עם כל הקושי – ההנאה מהעניין הזה של מסע על אופנוע גדולה מאוד והחוויה היא בלתי נשכחת.

P1080286

אם הזכרתי שיר – הרי שלאחרונה, כבר מדרכי ה'ריפיו' של צ'ילה אני שר לעצמי את "זמר נודד" של נעמי שמר, אפילו את כל מילותיו כבר שיננתי לי.

……….

הנה שני בתים מתוך השיר "זמר נודד" של נעמי שמר

אחד נשא פניו אל הזהב, הזהב 

אחד נשא פניו אל הזהב הטוב 

אחר מצא ילדונת שתאהב, תאהב 

אחר מצא ילדונת שתאהב אותו 

 

אבל אני, אבל אני, לבד לבד צועד 

הללו הללויה הללו 

ושר אני ושר אני, שירי זמר נודד 

הללו הללויה הללו … 

 

איני רוצה לי בית עם שדה, שדה 

איני רוצה לי בית עם שדה ירוק 

כי כל שכרי קולכם אשר עונה, עונה 

כי כל שכרי קולכם אשר עונה בשחוק

אבל אני אבל אני…

—————————————————————————–

רכיבה ירוקה ומתפתלת ללא סוף הביאה אותי עד לפאראצ'י (Parati) הרחוקה כדי 250 ק"מ מריו דה זנירו. פאראצ'י הינה עיר קולניאלית מקסימה, עיר שהתפתחה ממאחז פורטוגזי במחצית השניה של המאה ה 17 כנמל ממנו יוצא זהב בכמויות לפורטוגל. העיר ניצבת בסופו של "נתיב הזהב" בן 1000 הק"מ ששימש להובלת המתכת הזהובה מהמכרות במינאס ג'יראיס (Minas Gerais). הכריה וההובלה של הזהב נעשתה בידי עבדים מאפריקה אך חלק מן הזהב נשדד על ידי פיראטים מייד עם היציאה לעבר האוקינוס, במפרץ של פאראצ'י, בין האיים הרבים כאן. המרכז ההיסטורי של פארצ'י סגור בחלקו לתנועת כלי רכב ואנשים פוסעים ברחובות, כלומר מדלגים ברחובות המרוצפים באבנים גסות למדי, מאבן לאבן כמו בין אבני נחל. כל מה שפגשתי עד היום ב'מרכזים היסטוריים' עם רחובות המרוצפים באבנים בכל אמריקה הדרומית והמרכזית אינו מתקרב למה שקורה כאן ובכל זאת יש לעיר הזו קסם של מקום מאוד מיוחד.

P1080383

P1080418

החיבור בין ריצוף אבנים מקובל ונפוץ משמאל לבין הריצוף המקורי של פרצ'י מימין
P1080402 P1080412

P1080254

החלטתי להשאר כאן 2 לילות וניצלתי את היום לשייט בין האיים הרבים הפזורים כאן במפרץ המקומי – כ 50 איים. חלקם פרטיים ועליהם בנויה אחוזה יפיפיה בין עצי דקל הקוקס ואחרים שהם צוק סלעי גדול ולא מיושב. מפרצונים נחבאים לאורך קו החוף מספקים הזדמנויות שחיה וכמובן גם צילום יפיפיות. המים חמימים ונעימים והטבילות הרבות הצליחו לקלף ממני את שאריות העייפות מהרכיבה הרצופה מבואנוס איירס – כ 3,000 ק"מ. מקום נפלא לשהיה של יותר מיום או יומיים.

P1080331 P1080312 P1080317 P1080318 P1080323 P1080301 P1080306 P1080335 P1080352 P1080353 P1080361 P1080367

P1080408

רכיבה של עוד כ 250 ק"מ הביאה אותי אל תוך רובע לבלון בריו דה ז'נירו המוכר לי היטב מביקור קודם שערכתי כאן בקיץ 2007.  הדרך עד לריו עברה לאורכם של חופי ים רווי מיפרצים ואיים ומעליהם אזור גבעי ומצוקי המכוסה יער סובטרופי לח הגולש ממש עד שפת המים או עד רצועות החול הזהוב הנושקות לים. רצועת חול חופית כזו מעוטרת בדקלי הקוקוס והופכת לחוף רחצה עם כמה קיוסקים שבהם נמכרת שתיה קרה, חטיפים וכמובן אגוזי הקוקוס המכילים את הנוזל הקר והאהוב כל כך על המקומיים.

P1080422

רובע לבלון גובל מדרום בפאבלת וידיגאל אליה מגיעים מטיילים רבים כדי להשתכן בהוסטלים ומצפון מחובר לרובע "איפנמה". בחרתי להגיע לתוך ריו מדרום דרך עיירה קטנה הנקראת Grumary. ממנה וצפונה מתחילה רצועת החוף יפת הנוף של ריו רבתי לאורך של יותר מ 60 ק"מ.

P1080426

בחופי ריו שרועים או משחקים כדור עף וגם 'מטקות' ה'יפים והיפות מאוד' המקומיים, ילדים רבים ומשפחות שלמות. עם כל הפערים המאוד גדולים בין עשירים לעניים כאן בברזיל – החוף והטבע שייכים לכולם וכאן על החופים הזהובים, בין הכחול של אטלנטי והירוק של היער כולם שווים. ההבדל הוא רק בכלי התחבורה איתו מגיעים לחוף – יש מי שמגיע באוטובוס או ברגל מהפאבלה הקרובה ויש מי שמגיע באאודי או ב.מ.וו ממוזגים. רבים מאוד משתמשים בדו"ג, רובם קטני נפח ומעטים גדולים יותר מהסוג הבווארי או סופר טנרה ודומים להם.

רכבתי על "אבנידה ניימאייר" החצובה בסלע מעל ל'כחול' של האוקיינוס. הדרך הנפלאה הזו תלויה על 'מרפסת' יפת נוף. ראיתי כבר עשרות אתרי נוף לאורכם של חופי הים האינוספיים של חלקי האמריקות השונים אבל כאשר רוכבים מעל לאוקינוס על 'ניימאייר' הלב מתמלא וכמעט מתפוצץ מההתפעמות הממלאה אותו. זהו נוף שקשה לעמוד בפניו. הניגוד הנפלא בין הכחול העמוק, צוקי הסלע הגדולים וירוק היער הוציא ממני קריאות של התפעמות והתרגשות וזו אינה הפעם הראשונה שאני נמצא כאן.

אגב, הדרך הזו אינה קרויה, כפי שרבים סבורים, על שמו של אוסקר ניימאייר, מתכנן הערים הידוע מברזיל אלא על שמו של קונרדו ניימאיייר מהנדס ובנאי שביצע את התיכנון וגם את הפרויקט כולו במשך יותר מ 25 שנים.

ביולי 2012 הוכרה ריו דה ז'נירו על ידי אונסק"ו כעיר הראשונה בעולם בקטגוריה של "נוף תרבותי" – אכן זו עיר שיש בה שילוב יוצא מן הכלל של אנשים, תרבות ונופים מהמעלה הראשונה, נופים שלעולם אין לך די מהם. ניגודי צבעים וטופוגרפיה מרתקים, אנשים בכל צבע שרק תרצו, שמחת חיים ומוזיקה שאינך שבע מהם כמו ה"קרנבל", ריו היא "קרנבל" לא רק במחצית פברואר אלא כל השנה. מקום מופלא בעיני ובעיני רבים אחרים המבקרים כאן, מבוגרים כצעירים.

IMG_0321 IMG_0377 IMG_0427

בתוך רובע לבלון פגשתי בהתרגשות רבה את ויויאן ואת אביה סלוודור. ויויאן הגיעה לכאן מישראל בשעות הבוקר ואני הגעתי לעיר כמה שעות יותר מאוחר כדי לפגוש אותה כאן ולשהות בחיק משפחתה קרוב לשבועיים. עבורי זו תהיה 'פאוזה' מבורכת ונעימה מאוד לקראת ההמשך הלא קצר שעדיין מצפה לי.

P1080443

ברזיל מאוד יקרה. טיפול 'קטן' לאופנוע שלי עולה במוסך היבואן עולה כ 500 דולר!! אני נזקק להחלפת אטמים בטלסקופ הקידמי שלי משמאל אז מצאתי את ה'אלכס' המקומי שהמליץ להחליף בשני הצדדים בהזדמנות זו. עוד הביט על האופנוע ואמר לי שבנוסף אצטרך להחליף רפידות קדמיות – באמת הגיע הזמן אחרי שלא עשיתי זאת במשך יותר מ 60,000 ק"מ, מאז היציאה מהארץ. עוד בדיקה קטנה העלתה חופש במיסב ההיגוי – נחליף גם כן ובהזדמנות זו גם את הצמיגים שהקידמי שבהם 'התנפח' לו לפני כמה ימים וגם האחורי כבר לא משהו – כך שצרות אכן מגיעות בשלשות כנראה אבל שאלו יהיו הצרות, דיינו. התייעצות זריזה, טרנס אטלנטית, עם אלכס בת"א מאשרת את צעדי התיקון הנדרשים ללא היסוס.

P1080428

לעבר פאטגוניה הדרומית והקרה

P1070077עזבנו את אל צ'לטן מזרחה ודרומה ובמשך כ 100 ק"מ עדיין נשקף במראות גוש הגרניט הענק של פיצרוי (3400 מ') ולצידו 'מחטי Cerro Torre הנמוכים ממנו ב 300 מ'. כאילו לא מתירים לנו באמת לעזוב את המקום המופלא הזה. בהחלט הייתי נשאר כאן כמה חודשים כדי למצות האזור נשגב הנוף הזה. אלא שהדרך קוראת לי והמטרה הפעם היא אחרת. כביש אספלט מגוהץ הוביל אותנו לעבר Lago Argentina והעיר אל קלפטה (El Calafate), 'עיר הבסיס' ליציאה לעבר קרחון הפריטו מורנו ("הקרחון הנשבר"). העיר הקטנה 'מפוצצת' במטיילים מכל העולם ובכל הגילאים, המלונות וההוסטלים מלאים לחלוטין והמסחר בחנויות עירני בהתאם. שלטים בכל השפות, כולל בעיברית בלא מעט מקומות ובעיקר באתרי הלינה למיניהם. מצאנו אתר קמפינג בכניסה לחלק ההומה של העיר ושם התמקמנו ללילה.

P1070078 P1070079 P1070080 P1070083

רכיבת בוקר זריזה מערבה הביאה אותנו לעבר "הקרחון הנשבר" – פריטו מורנו. הקרחון הגולש מפארק הקרחונים של האנדים לעבר לאגו ארגנטינה עם מי הטורקיז שלו. דמי כניסה גבוהים יחסית אך התמורה אדירה. קרחון ענק ברוחב של כ 5 ק"מ ובגובה של 60 מ' מעל מי האגם. פני הקרחון מלאי סדקים עמוקים (קרבסים) ומראהו מסמא את העיניים בגווני לבן, תכלכל, טורקיז וכל מה שביניהם. נפלא. כל כמה דקות נשמע קול נפץ עז באויר, כמו יריית רובה או תותח קל – עוד פיסה של קרח בגודל של מכונית או משאית לפעמים ניתקת מהקרחון וצונחת אל המים שלמטה. זמן הנפילה ממרומי הקרחון הוא כזה המאפשר להדליק מצלמה ולהנציח המראה המדהים של הצניחה וההתנפצות אל המים. חזיתי בכמה כאלו מרהיבים ולאחר כשעתיים של סנוורין עזבתי את פלא הטבע הזה שמושך מאות אלפים, אם לא יותר, כל שנה לכאן. האתר מאוד מושקע, מסלולי הליכה נוחים מאוד מאפשרים לצפות בקרחון מנקודות רבות ועומס המבקרים לא ממש מורגש. בין המבקרים כרגיל מאות צעירים מישראל. אטרקציה תיירותית לחלוטין אבל "שווה" מאוד.

P1070140

P1070086 P1070092 P1070098 P1070099 P1070102 P1070121 P1070126 P1070129

P1070151

אני בדרך לפארק "טורס דל פאיינה" בהתרגשות גדולה. לאחר מעט אי תאום בין ארבעתנו החלטתי לצאת לבד דרומה לעבר Esperantza, עיירה על הדרך בין אל קאלאפטה לבין פוארטו נאטאלס, 'עיר הבסיס' של פארק "טורס דל פאיינה". הדבר החשוב וכמעט היחיד שיש בה – תחנת דלק. צמוד לתחנה מלון דרכים, תחנת עזרה ראשונה ומסעדה. כל הפעילות כאן סובבת סביב האוטובוסים ושאר כלי הרכב הנעים בין Rio Gallegos, Puerto Natales ו El Calafate וזו תנועה לא מעטה כי שלוש נקודות אלו הן נקודות היציאה לפארקים הנפלאים של פטגוניה ול"ארץ האש"(Tierra Del Fuego).

P1070152 P1070156 P1070158 P1070163

————————————————————————————————-

היציאה לבד לעבר הישימון הפטגוני מבלי לדעת היכן 3 חברי מהימים האחרונים הבליטה לי בפעם הראשונה במסע את תחושת הבדידות המוכפלת לנוכח הנוף הגדול והריק מסביב. ערבה מכוסה בשיחים כדוריים נמוכים בצבעי צהוב וחום לכל עבר. נוף סחוף רוח וקר שמבהיר לך כי אתה כאן לבד, רק אתה והגבעות הערבתיות מסביב ומעליך שמיים ענקיים המתחילים להתכסות במה שנראה כענני גשם קרוב. לפתע כל מה שרציתי הוא להגיע למלון מוגן ולאכול ארוחה חמה. כמה שמחתי כאשר הגעתי לאספרנצה וראיתי כי דייב כבר נמצא כאן, אני לא לבד.

תחושת הלבד בישימון התחזקה לנוכח העובדה כי אני מחוסר אוהל אלא רק שק שינה להתחפר בו. במצב "מזג אוירי" שק השינה לבדו לא יעזור כל כך. עברה בי תחושה של חשוף ולא מוגן. מוזר כמה הבדל יכולה לעשות יריעת בד דקה של אוהל.

P1070159

————————————————————————————————-

בשעת בוקר מוקדמת הופיעו פדרו וחקוב. הם יצאו כבר ב 5 בבוקר מאל קלפטה כדי לפגוש אותנו באספרנצה, אותה קבענו מראש כנק' מפגש בין כולנו. האספלט הרטוב באזור החניה של המלון/מסעדה/תחנת דלק העיד כי מזג האויר השתנה מבהיר לגשום וכי חזית קרה ורטובה נכנסה לאזור. לאחר דיון ביננו החלטנו להתקדם לעבר פוארטו נטלס. רכיבה לא ארוכה אך רטובה וקרה, אם כי באופן נסבל.

P1070166 P1070168 P1070171

————————————————————————————————-

ארוע מאוד ישראלי בבית הקפה המקומי – אני שומע עיברית בשולחן של שני זוגות בגילי פחות או יותר אבל עם קצת מבטא. מאיפה? מישראל עונים לי. "במקור מארגנטינה?" הם – "לא, אורגוואי", "מכירים את משפחת טינסקי? "כמובן" הם עונים לי – "מריו, כמו אח שלי" אומר אחד מהם. כך 3 שאלות ל 4 זרים ב'סוף העולם שמאלה' ואתה מגלה קשר משותף, מדהים. תוך דקה מריו טינסקי שהוא קרוב משפחה שלי ב'נייד' של "כמו אח" שלו ואנחנו משוחחים. עולם קטן מאוד.

————————————————————————————————-

 יום ראשון של גשם עבורי מאז קולומביה. עברנו דרך ריו טורביו – עיירת כורים אפורה ובה מפעלים גדולים לעיבוד מוצרי הכריה השונים.

P1070177

לאחר ה"זיג" רביעי מארגנטינה לצ'ילה. מעבר שלא לקח יותר מדקות ספורות בכל צד באופן יעיל ומהיר הגענו לפוארטו נאטאלס. נאטאלס ממוקמת לחוף מפרץ מעט פיורדי של הפסיפיק וממנה ניתן להגיע בשייט עד לנקודה הצפונית של הקרטרה אסטרל – פוארטה מונט. נאטאלס היא עיר נעימה למדי למראה ולשיטוט. מבנה עיריה חדשני ויפה, כיכר ומדרכות מטופחים למדי, טיילת העוברת תהליך של מתיחת פנים, ערוב של מיבנים ישנים וחדשים, עשרות מסעדות עם בשר ודגה משובחים, עשרות חנויות המכוונות לקהל התרמילאים וחובבי ההרפתקאות ועל ידן סוכניות רבות שיתפרו לכל דורש טיול רכוב, מושט או מוסק לכל פינה באזור יפה נוף הזה.

P1070178 P1070183 P1070185 P1070187 P1070191 P1070230 P1070217

יצאנו בערב יחד לארוחה אחרונה ביחד. פדרו וחקוב ממהרים להגיע לאושוואיה כדי להחזיר את האופנועים השכורים תוך יומיים. דייב ואני נישאר כאן עד לשינוי חיובי במזג האויר הרוחני והרטוב לעיתים  שהמתקמם באזור לימים הקרובים. ההמתנה הזו היא לטובה ה"טורס דל פאיינה" – אחד העוגנים החשובים שקבעתי לעצמי למסע.

הארוחה או יש לומר ה'כירה' עברה עלינו בבשרים מכל הסוגים ומשקאות חריפים מכל הסוגים, צחוקים ללא סוף ולאחר חצות התגלגלנו שיכורים לחלוטין למעונותינו המצויים משני צידי הרחוב. ערב שלא ישכח.

P1070202 P1070195

————————————————————————————————-

לפני כ 37 שנים יצאתי ל"מסע" הראשון שלי בחו"ל. לקחתי מסלול של ה"חברה הגיאוגרפית" ליוון ועשיתי אותו ב"מו רגלי" ובסיוע תחבורה ציבורית. הוספתי לתוכנית של "החברה" ביקור באיסטנבול. במהלך המסע ניפגשתי עם כמה מטיילים צעירים כמוני מגרמניה. הקשבתי לסיפורים שלהם על פוארטו נטאלס ופונטה ארנס בעיניים בורקות ואוזנים זקופות. אמרתי לעצמי אז "אלו נשמעים לי כמקומות מעולם אחר, כמעט מ"ארץ האגדה". לא האמנתי שיבוא היום.

————————————————————————————————-

בבוקר קריר ומעט רטוב נפרדנו משני חברינו ל 9 הימים האחרונים, זוג ה'מחיקנוס' בהתרגשות רבה. לא בטוח שנראה אותם שוב והימים בהם רכבנו יחד ותמכנו אחד את השני בדרכי החצץ האינסופיות, צחקנו יחד, תדלקנו את עצמנו ואת האופנועים יחד, הרמנו יחד אופנוע שכשל, גררנו אחד את השני כאשר היה צורך בכך – אלו ימים שלא ישכחו, ימים של אחוות רוכבים  – רגע לפני לא הכרנו אחד את השני ולפתע דרכינו הצטלבו על ה"אסטרל" וכל השאר נשאר עמוק בלבבות ובזכרונות. אני כבר מתגעגע אליהם.

P1070201

יום התארגנות ומנוחה עובר עלינו כאן בפוארטו נאטאלס. בחרנו לנוח ולהתארגן, כי אני לוחץ להמתין למזג אויר טוב יותר כדי לצפות בנפלאות הפארק הנמצא כ 100 ק"מ צפונה לנו וגם כדי להתארגן מחדש. החשיבות של ימי הפסקה, התארגנות ומנוחה מאוד גבוהה במסע ארוך כמו שאני נמצא בו. יש השפעה מצטברת של עייפות נפשית וגופנית, פריטים מסוימים משנים מיקום בין הארגזים וזהו המתכון הבטוח לאבדן או שיכחה. השיגרה והקביעות של ארגון הציוד חיוניים. אני יודע למצוא פריטים מסוימים כמו פנס או אולר, תרופה או חולצה חמה גם בחושך מוחלט כי כל דבר חוזר למקומו המקורי ואם לא, מזמזת לי ה'חריגה' בראש לאורך עשרות ק"מ עד שאני מחליט לעצור ולהחזיר פריט למקומו. כך גם לגבי סדר הפריטים בכיסים. בכל זאת עם הזמן מצטברות חריגות מעין אלו וימי ההפסקה מנוצלים להחזיר הציוד לסדר המקורי, לעשות כביסה לפריטי לבוש אשר בשימוש תכוף, להשלמת פרקי בלוג, לארגון אלפי התמונות המצטברות במצלמה ובמחשב ועוד.

————————————————————————————————-

אולי זה המקום להרחיב מעט על שיגרת החיים שלי בכמעט 10 החודשים שחלפו מאז יצאתי למסע. סדר הפעולות מהרגע שאני מגיע ל"חניון הלילה" היומי קבוע. התיק האדום בו פריטי הלבוש יורד מגב הגמל יחד עם תיק המיכל, נעליי הליכה נוחות מארגז ימין ומחשב מהארגז האחורי. לאחר מכן מפעיל "ספוט" לשידור מיקום. מייד עם הכניסה לקמפינג/הוסטל אני בודק מה הסיסמא לאינטרנט ומתקין אותה בטלפון הנייד. בחדר אני מפעיל מחשב ורושם מיקום ומד אוץ באקסל. לאחר שאלו בוצעו אפשר להתקלח ולחפש מקום לארוחת ערב. לפני השינה מעדכן בלוג וציר הרכיבה אותו ביצעתי היום. עם בוקר לאחר השכמה ב 0700 נכנס לבגדי הרכיבה כפעולה ראשונה ורק לאחר מכן אוסף את 'הפזורה' האישית אל תוך התיקים המקוריים. יוצא עם הכל לאופנוע לקשירה והידוק של כל מה שהשתחרר ביום אמש. בדיקת צמיגים, מתגים וברגים…לפעמים, התקנת יעד הנסיעה היומי על ה"גארמין", ארוחת בוקר ויציאה לדרך. אני יודע כי המשפטים האחרונים נשמעים כמו …'התעוררתי, ציחצחתי שיניים, אכלתי ו…הלכתי לבית הספר'. אלא שלסדר הקבוע של הפעולות יש חשיבות כה גדולה בעיני עד כי סדר פעולות אקראי ומשתנה עלול להוביל  ל'תקלה' לא קטנה. רק מי שהתנסה בסוג כזה של מסע יכול להבין ואולי הטיפ שלי כאן ימנע צרות קטנות כגדולות מאלו שיחליטו להגשים החלום במועד מאוחר יותר. הטיפ הזה נכון גם ליציאה של חודש לאירופה.

————————————————————————————————-

ההשקעה של יומיים המתנה למזג אויר טוב יותר הסתברה כמוצלחת. עטופים בשכבות מחממות, שלא כהרגלנו עד כה, יצאנו, דייב ואני, ב 7 בבוקר צפונה לעבר פארק "טורס דל פאיינה"  (Torres del Paine) – משאת נפשי מזה יותר משני עשורים. השארנו חלק מן הציוד בהוסטל אליו נחזור הערב ויצאנו קלים יותר מכרגיל. לאחר כ 80 ק"מ אספלט החל ה'ריפיו' – דרך מצעים וחצץ שכבר התרגלנו אליה ולא מעוררת בנו רתיעה או התרגשות. כבר מרחוק נשקפו לנו מגדלי הגרניט המפורסמים שלהם חיכיתי זמן רב ומעלינו שייט קונדור – בהחלט מתאים להשלמת האוירה המיוחדת. ה Torres הלכו וגבהו לנגד עיננו ככל שהתקרבנו אליהם.

P1070231 P1070239 P1070242 P1070247 P1070254 P1070256 P1070268 P1070271 P1070289

עוד לפני הכניסה לפארק פנינו לעבר מפל המים היפה של נהר ה Paine ממנו נשקפים המגדלים באופן מרשים. פנינו לעבר הכניסה, שילמנו את דמי הכניסה בסך של כמעט 40 דולר והמשכנו אל תוך הפארק. מצב אחזקת הדרכים בפארק ראוי לשיפור משמעותי, דרך חצצית מפותלת במצב גרוע, העולה וצונחת בין האגמים הרבים כאשר עשרות אוטובוסים דוהרים בה הרבה מעל למותר שהוא 50 קמ"ש בלבד והאבק בהתאם. מצב המקנה תחושה מאוד לא נעימה ובנוסף לדרך הגרועה רוח מערבית קרה וחזקה שרק הולכת ומתחזקת עם התקדמות היום. לאחר כ 30 ק"מ כאלו בתוך הפארק ולאחר ששכיות החמדה העיקריות הונצחו במצלמותינו עצרנו לארוחת צהריים מול ה Cuernos ("הקרנות"). שתקנו מול הנוף של קירות הגרניט הזקופים במשך זמן ארוך.

P1070299 P1070300 P1070302 P1070309 P1070321 P1070325 P1070337

בשעת צהרים מתקדמת שמנו פעמינו חזרה לפוארטו נאטאלס ברוח צד חזקה אך אפשרית לרכיבה. עשינו סיבוב של כ 300 ק"מ לפארק וחזרה ומתוכם כ 130 ק"מ של חצץ, אבק ורוח. הפיתוי היה רב להמשיך לטייל בפארק אך כמו במספר פעמים קודמות החלטתי שלא למתוח את "חבל המזל" יותר מדי ולאחר שחזינו בפלאים הגדולים של המקום כל שרציתי הוא לחזור לנאטאלס.

P1070307

אנחנו יוצאים ל'הסתערות' האחרונה – אל עבר "ארץ האש" – Tierra Del Fuego.

על ה"קווארנטה" דרומה לעבר נפלאות פאטגוניה

P1060707

P1060708

לאחר פרידה חמה מהזוג המארח בטי ואלי (אליזבת ואלפונסו) היציאה מפוטואלפו היתה קרירה ומוקדמת, תחת שמיים כחולים ביום המי יודע כמה כבר, ברצף נפלא. דרך יפיפיה חצתה, על גבי גשרים, נהרות גועשים ורצה לאורך אגמים שרוח הבוקר עדיין לא הסעירה את פניהם. נהר פוטאלפו עצמו הוא אחד מהנרות הראפטינג המובילים בעולם וזה יכול להסביר את מספר המטיילים מישראל הגדול שפגשתי אמש.

P1060710 P1060714 P1060725

לאחר כ 80 ק"מ של דרך מצעים חצצית ומפותלת 'נפלנו' על ה"קאראטרה אסטרל" הרחבה והמעט יותר מהירה לתנועה. הנוף בחלקה הצפוני לא מרשים במיוחד. לאחר עוד כשעה הגענו ללה חונטה ושם התרעננו במשקאות קרים, הדבקה של סטיקר ה"מועדון" על יד הסטיקרים של יוני מ 2009 ושוב לדרך על קטע מהיר למדי של אותה דרך מצעים. לאורכה פוגשים רוכבי אופניים רבים וכמובן כמה רוכבים כמונו בשני הכיוונים.

P1060727 P1060730 P1060731

P1060732 P1060737 P1060741 P1060743

לקראת פויאיפי (Puyuhuapi) פגשנו את פדרו (יהודי) וחקוב (ממוצא ארמני) 2 רוכבים ממכסיקו סיטי על אופנועים שכורים היורדים דרומה כמונו. חברנו לחבורה של 4 ונבלה את הערב והלילה גם כן, בהוסטל של ורוניקה – Aonikenk, יחד. מהם למדתי כי כי ה BMW 800 סובל מלא מעט בעיות מכניות, לטענתם מאחר והמנוע אינו BMW אלא Rotax, תוצרת אוסטרית או שוייצרית או אולי איטלקית….. לא ידעתי. בחצר של ורוניקה כמו בכל האזור כאן מצויים אותם שיחים עם עלי הענק – המקומיים קוראים להם Nalca.

P1060744 P1060746 P1060747 P1060759 P1060761

יצאנו ליום השני על ה"אסטרל" – "הי דרומה", בשעה קרירה ומוקדמת ולאחר כ 20 ק"מ פנינו לעבר "הקרחון התלוי" – קרחון ענק ה'נשפך' בסידרת מפלי ענק אל לגונה, כמה מאות מטרים מתחתיו. מראה מרשים ומפעים של טבע במיטבו.

P1060769 P1060775 P1060778 P1060782 P1060787 P1060799

המשך הדרך דרומה עברה בנוף שהיה כבר סיפור שונה לחלוטין מהנוף המעט משמים של יום קודם. הדרך החצצית התפתלה לאורך עוד כ 40 ק"מ לחופם של אגמים שקטים אשר במימיהם, השקטים עדיין, השתקפו הפסגות המושלגות של האנדים. הדרך עברה על מצוקים מעל לאגם, בין 'עלי הגוליבר' של שיחי ה"נאלקה" משני צידיה. בשלב מסוים הדרך הלכה ונעשתה צרה ופתחה בסידרת פיתולים חדים מאוד וטיפסה כך כמה מאות מטרים. לא הייתי צריך לעשות הרבה – בגמל הבווארי עם מנוע רגוע וחזק מאוד שמר על קו התקדמות נפלא בכל פיתול, לא איים להשתנק, 'גירגר' את הדרך מעלה באופן מופתי, למרות חששותי הלא מודעים, אבל כבר למדתי לסמוך עליו שהוא יעשה את העבודה. רק דבר אחד ביקש – "אנא הפעל צופר לקראת כל סיבוב", שדה ראיה למה שקורה מעבר לפניה לא קיים בכלל וזהו מצב לא נעים "אם אפגוש רכב יורד באתרעה קצרה". כך ביקש ואני ביצעתי. סופו של טיפוס איטי הביא אותנו לנקודת תצפית נפלאה על הפסגות המושלגות מסביב ושיפעת מפלי המים הזורמים מכל מדרון בסביבה.

P1060806

גלשנו בסיפוק מטה ושם חיכה לנו אספלט רהוט לאחר יותר מ 300 ק"מ של דרך מצעים חצצית. עלינו על המסלול השחור בשימחה ודהרנו בנוף "שוויצרי" אבל פראי יותר לעבר קוויקא – "עיר האמצע" של ה"אסטרל" והגדולה במקומות היישוב בפינה נידחת זו של העולם. התחושה היא אכן שאנחנו במקום מאוד מבודד, נידח ורחוק מאוד.

P1060799 IMG_6785 P1060808 P1060809 P1060810 P1060816

בקוויקא (Coyhaique) יצאנו לאכול בכיכר המרכזית לצלילי מוסיקה צ'יליאנית ולמראה רקדנים המפזזים במחול דרום אמריקאי עירני למדי. בערב פגשנו את גבי מקלי"ה יחד עם הניג מגרמניה המבלים כבר יום שני ברציפות כאן מאחר וה BMW 800 GS של הנניג זקוק לאטם ראש מנוע ואין להשיג חלק זה בסנטיאגו. אני מנסה לסייע לו דרך מנהל BMW בארגנטינה, נקווה שאצליח. תקלת דרך מסוג כזה מאוד מעצבנת בגלל הטירחה הכרוכה בפתרונה, הזמן הדרוש לפתרון והרצף של המסע שנקטע לפתע. גבי מפגין נאמנות ראויה לציון לחברו למסע, סה"כ פחות משבוע יחד והוא לא נוטש אלא אם יסתבר כי הנניג צריך להמתין מספר גדול של ימים. כך יפה וראוי לעשות בין חברים לדרך.

אני פוגש כאן ישראלים על כל צעד ושעל, במספרים הולכים וגדלים, בזוגות, בשלשות וגם בהרכבים גדולים יותר. 'עושה טוב על הלב' לפגוש צעירים 'שלנו' עמוסי תרמילים, עצמאיים, שמחים, מסתדרים יפה, בפינה הרחוקה הזו של העולם. חבורה נפלאה של נוער אחרי צבא.

השכמה מוקדמת לאחר שהחלטנו לוותר על הרכיבה לאורך אגם חנראל קאררה/לאגו בואנוס איירס, דהרנו בבוקר קר וכחול בנוף ירוק נפלא לעבר פוארטו איבאנז – נמל המעבורות החוצות את האגם לעבר צ'ילה צ'יקו.

P1060820 P1060821

מעלינו נשקפו ה'חודים' המזנקים לשמיים של "סרו קסטיליו" – הר מרשים ביותר המתנשא מעל כל דבר אחר סביבו ונשקף גם מהאגם למרחקים של עשרות ק"מ. הצלחנו להשתרבב בין כלי הרכב שכבר עלו על המעבורת וכך הורשינו להפליג בשעה 10 בבוקר למרות שהגענו ממש ברגע האחרון וללא הזמנת מקום מראש כפי שנכון היה לעשות במחשבה תחילה.

P1060830

P1060862 P1060848 IMG_6793 P1060840

הפלגה של שעתיים העבירה אותנו לצידו הדרומי של האגם השני בגודלו בדרום אמריקה לאחר לאגו טיטי-קאקה. הפסקה קלה בצ'ילה צ'יקו להתארגנות ויצאנו לעבר ה"זיג" השלישי שלנו לעבר ארגנטינה. מעבר מאוד מהיר בשני הצדדים ודהרנו על אספלט משובח לעבר פריטו מורנו.

P1060866 P1060874

תדלוק, כמו שנכון לעשות כאן, נדרש בכל תחנה שיש בה דלק למרות שתידלקנו רק 60 ק"מ קודם לכן. וידאנו שהמיכלים הרזרביים גם הם מלאים וגם כלי המים ויצאנו לעבר "לה קווארנטה" או "רוטה קווארנטה" – "דרך 40" המיתולוגית ה'רצה' דרומה לאורך הרי האנדים לעבר פטגוניה ונפלאות ארגנטינה וצ'ילה שבדרום הרחוק.

P1060878 P1060884

עשרות ק"מ של דרכים סלולות ומאות ק"מ של דרכי חצץ ומצעים. עבורי מתחיל כאן הקטע האתגרי ביותר בכל המסע שיסתיים באושוואיה. 130 ק"מ מחכים לנו עד באחו קרקולס (Bajo Caracoles) כאשר לא ברור לנו כמה סלול כבר וכמה עדיין לא. 80 הק"מ הראשונים עברו עלינו על אספלט משובח ובנוף "ענק" – שמיים גדולים, נוף שאין לו תחום או סוף, עד האופק, מישורי פאמפאס אדירים, מכוסי שיחים נמוכים עם עדרים מעטים של גואנקו, מעט מאוד עצים וסימני יישוב אין, לכל עבר. נכנסתי לדרך בדריכות מאוד גבוהה הן לקראת הקטעים הלא סלולים אך במיוחד לקראת האיום הגדול ביותר על רוכבי דו"ג למינהו – עם מנוע ובלי מנוע – הרוח המפורסמת שהפילה כבר רבים לפני אל השוליים במשבים פתאומיים. במקרה הטוב המפגש עם הרוח הסתיים בהרמת האופנוע שפשוט נזרק מהדרך לשול הימני או השמאלי, במיקרים לא מעטים אחרים הדבר נגמר בהתרסקות שסיימה עבור כמה את המסע. השלטים המזהירים מפני רוח צד הופיעו אכן לאורך הכביש מדי פעם אך רוח עדיין אין, לשביעות רצוננו.

P1060879

לאחר כ 80 ק"מ הופיעו "העבודות על הכביש" לאורך כ 20 ק"מ שזרקו אותנו לסידרה אין סופית של דרכי עפר לא מסומנות ומעברים חוליים אל הכביש הנסלל וממנו החוצה שוב אל דרכי העפר. באחד מהמעברים הללו האופנוע טיפס על סוללת עפר תחוח בצד הכביש הנסלל ונאלצתי להרימו בסיוע של פדרו שהזדרז לחלץ אותי.

P1060886

נזק כמובן לא נגרם, לא לי ולא לגמל הנאמן ולאחר עוד כמה ק"מ של כביש הגענו לבאחו קרקולס, עיירת רפאים מהסוג של "קפה בגדד", מאוד מזכיר את התחנות הקטנות לאורך ה"דאלטון" של אלסקה –  תחנת דלק, מוטל, כמה מיבנים, פנצ'ריה ומסעדה. על חלונות המקום מדבקות מכל העולם של אופנוענים שחלפו כאן לפנינו. מקום שכנראה איש לא מדלג עליו בדרך דרומה. ארוחת ערב דשנה ומיטה ללילה סיימו יום ראשון של רכיבה בפטגוניה, רכיבה בחבל ארץ רחוק, נידח ומלא ביופי מאוד מיוחד בזכות ההקפים הבלתי נתפסים של הנוף.

P1060887 P1060890 P1060891 P1060896

—————————————————————————–

לבד – אני חש כי קיים הבדל גדול בין מצב קבוצתי לבין רכיבה לבד. ה"לבד" מאפשר לך לחוות דברים, נופים, אתרים באופן שונה. אתה מול בחירותיך, אתה מול מה שמושך את תשומת הלב שלך, בקצב שלך. רכיבה בקבוצה מרכזת תשומת הלב בקבוצה, בשמירה על ה'ביחד', בהיצמדות ללוח הזמנים הקבוצתי. עבורי יש בכך הבדל ניכר.

—————————————————————————–

מכיוון שלא היה דלק, כמובן, בבאחו קראקולס החלטנו לעצור למחרת בגוברנדור גרגורס וכך לחלק המרחק לטרס לאגוס לשניים. לקראת הצומת לפניה לעבר יעד התידלוק שלנו 'לעסנו' משהו 'על הדרך', כל אחד ממה שהיה לו  והחלטנו ל'קחת הסיכון' ולצאת לטרס לאגוס על בסיס המיכלים הרזרביים שכל אחד מאיתנו נשא עימו. מהרגע שפנינו דרומה התבשרנו על סוף האספלט בשלט מאיר עיניים ומעתה רכבנו על חצץ במשך 200 ק"מ מתישים ומפרכים. דרך שלא נראה שיהיה לה סוף. מזג האויר היה מצוין, רוח קלה ביותר נשבה בניצב לנו, עדרים קטנים של גואנקו חצו את הדרך ודילגו בקלות מעל לגדרות התוחמות את הדרך, שמיים כחולים וגדולים עם ענני נוצה שריחפו מעל ראשינו וממערב נשקפו אלינו הפסגות המושלגות של האנדים. מראה שמרומם את הלב והנשמה.

775119_500625933312799_1145364103_o

P1060908

P1060912 IMG_6838 P1060916 P1060917 IMG_6851 P1060920 P1060928 774932_500895089952550_2057294506_o 774319_500896313285761_29517827_o P1060930 P1060932 IMG_6921 IMG_6926 P1060926

בתמונה האחרונה קבוצה "כולה ישראלית" על הדרך מאל צ'אלטן ל"קארטרה"

באמצע הדרך עזרתי להרים את האופנוע של דייב שהתהפך על תלולית חצץ בניסיון לעבור מתלם קוליס אחד לשני, נזק לא נגרם ל'גמל' שלו וגם לא לרוכבו, לשימחתי. נעצרנו בדרך כדי לרוקן למיכלים את הדלק הרזרבי שהיה איתנו. לקראת השעה 6 לפנות ערב נחתנו על אספלט שוב בסמוך לטרס לאגוס (Tres Lagos), חייכנו בשימחה וטפחנו בסיפוק אחד על כתפי השני ומיהרנו לחפש דלק. אין בנמצא – רק סולר. מצאנו אדם שמוכר בנזין במיכלים ב'נוסח אוזבקיסטאן', מחיר קצת גבוה אך בהחלט יספיק לנו כדי להגיע לאל צ'אלטן, שם נמצא דלק בוודאות. איזה יום!!

P1060939

————————————————————————————————-

"ריפיו" (Ripio) – איזו מילת קסם!! כך קוראים כאן לדרך עפר/חצץ/Gravel מהודקת לפעמים ולעיתים מעצבנת ולא מהודקת. 200 ק"מ של "ריפיו" עברנו אתמול. 200 ק"מ שנראה היה כאילו הם לנצח. על דרכים אלו הריכוז ברכיבה מאוד גבוה. חלק מהרכיבה נעשה בעמידה בעיקר בפניות, בקטעי קישור חוליים ובמצב בו צריך לעבור בין תלם אחד לשני כי התנועה לדו"ג אפשרית רק בתלמים של כלי הרכב שעברו כאן קודם. ידיים וכתפיים משוחררות. כל מעבר כזה מחייב חציה מאוד זהירה של תלולית חצצית שלא תמיד מסתיים עם "2 גלגלים על הקרקע". בעת הרכיבה על "ריפיו" המבט חייב להיות לנקודה הכי רחוקה בה עדיין נראה סימן של תלם, למרות הנטיה הטיבעית להשפיל המבט לעבר החצץ מאיים. רק כך ניתן להבטיח התקדמות במהירות סבירה, כזו שמבטיחה יציבות לרוכב ול"גמל" וממילא מבטיחה את שלומם. כל העיסוק הזה ב"ריפיו" מחייב הרבה מאוד דריכות ןלכן הרכיבה על הדרכים האלו דורש הפסקות להתאוששות מדי פעם. סיומו של היום מצא אותי בתשישות גבוהה. כך לפחות עבורי. השורה התחתונה כאן היא החשובה – סיימת בשלום ועם "2 גלגלים על הקרקע" – הצלחת. אחרת, נכשלת. כדי להצליח נדרשת סבלנות, התמדה וריכוז. ארבעתנו, למרות נפילה פה ושם, הצלחנו.

IMG_6931

————————————————————————————————-

בוקר נפלא בקמפינג של טרס לאגוס, ארוחת בוקר דשנה שהכנו על הגזיות, החלפה של מנורת אור דרך שניה אצלי במהלך המסע לאחר 45,000 ק"מ מאז הוחלפה קודמתה באלמטי, קזחסטן. ייתכן שהטילטולים על ה"ריפיו" חיסלו אותה.

P1060945 P1060948

בכך הצרות לא נגמרו – ה 800 השכור של חקוב דמם. מצבר מקורי מיולי 2010 סיים את חייו באחת. התארגנו על 3 אופנועים, ה'תקול' יגיע מחר לאחר שיחליף מצבר ואלטרנטור. 30 ק"מ לפני אל צ'אלטן (El Chalten) כאשר כבר הפיצרוי (3400 מ') ועל ידו החודים מרהיבי העין (3100 מ') ושדה הקרחונים האדיר של פארק הקרחונים נשקפו לנגד עיננו המשתאות מהיופי, שבק ה 800, השכור גם כן, של פדרו – כנראה בעיות במערכת הדלק. אנחנו נתקלים ביותר ויותר בעיות מכניות וחשמליות לאופנועי ה 800.

הר הפיצרוי השולט על המרחב של אל צ'אלטן קרוי על שמו של הקפטן השני (הראשון התאבד) של אניית הביגל אשר מיפתה בתחילת המאה ה 19 את נתיבי המים של מימי הדרום הסוערים. קפטן פיצרוי הוא האיש אשר הסתקרן מעבר לנתיבי המים גם ביחס לחי והצומח ולכן גייס מדען צעיר בן 22 – צ'ארלס דארווין למסע השני של הביגל במימי הדרום וכל השאר הוא היסטוריה… אגב, דארווין מימן בעצמו את השתתפותו במסע.

P1060950

למדתי דרך מעניינת לגרירת אופנוע. הנגרר לא נקשר אל הגורר אלא כורך את רצועת הגרירה על רגלית שמאל ומניח רגלו עליה, כך במקרה של מצב מסוכן, רק ירים את כף רגלו והוא משוחרר, מעניין ומקורי

אופנוע אחד הושאר בטרס לאגוס והשני נגרר לאורך כ 30 ק"מ עד לאל צ'אלטן' שם התמקמנו בהוסטל מודרני, Pioneros del Valle ליומיים הקרובים.

P1060963 P1060968 P1060972

פדרו ואני עם נרות של שבת ו"המוציא"

שבת, בשעת בוקר מוקדמת, לפני הזריחה יצאנו, פדרו, חקוב ואנוכי לעבר Laguna Torre – הליכה מתוכננת של 11 ק"מ על שביל מסומן היטב בהפרש גבהים של כ 250 מ'. אויר קריר של שחר קיבל את פנינו מחוץ להוסטל. מצאנו את הכניסה לשביל ופתחנו בהליכה מזורזת לאורכו. עם כל טיפוס נחשפו לעיננו יותר ויותר ה"מגדלים" וסביבתם הקרחונית. הליכת הבוקר באויר הקריר הביאה אותנו לאחר כ 3 שעות של הליכה יחסית מהירה אל הלגונה שמתחת למגדלים. אל הלגונה יורד קרחון ענק שגם הוא נקרא Glacier Torre. המראה הנשגב משתיק את הדיבור ומכסה על המילים. רק המחשבות וההנאה מיפי הבריאה הולמים בין הרקות. מראה שאי אפשר להתעייף או להשתעמם ממנו ובהחלט אחד המראות היותר ניפלאים במסע עד כה. מאצ'ו פיצ'ו של הטבע – אולי, אך בהחלט לא נופל ממנו. כמובן שצריך טיפת מזל להגיע ביום תכול שמיים, בשעת בוקר מוקדמת כאשר השמש מאירה את 'חניתות הגרניט' מהכיוון הנכון ועוד ועוד. הבאנו איתנו כמה 'פרודוקטים' ולחמניות וזה היה הזמן לארוחת בוקר מול הנוף הנפלא.

P1060998 P1070008 P1070030 P1070031 P1070034 P1070042 P1070043 P1070053

יצאנו לדרך חזרה ואז נתקלנו בעשרות מטיילים שיצאו מאוחר יותר ממלונותיהם באל צ'לטן והם מזיעים את דרכם לכיוון הלגונה ממנה יצאנו זה עתה. הדרך חזרה עברה עלינו מהר יותר מאחר והיא יורדת מטה ולאחר מעט יותר משעתיים לגמנו בירה קרה בפאתי אל צ'אלטן, בוקר נפלא.

בעל הבית של האופנועים השכורים וה'שבורים' הגיע לאל צ'אלטן באופן מיוחד ותיקן את שני האופנועים. הוא טוען כי ה 800 הוא אופנוע מצוין למעט כמה תקלות אופיניות כמו אלטרנטור כושל, נזילות שמן מראש המנוע בשל כשל של האטם וכמה בעיות חשמל נוספות. "למעט אלו, אופנוע מצוין"…לך תבין את הבן אדם….P1070064

P1070068

שנה חדשה במדבר אטקמה

P1060332אריקה, צ'ילה. יצאנו ארבעתנו, אליסיה, סרפינה ארן ואנוכי לקזינו הקרוב כדי להחליף כסף, לאכול ובעיקר להחליף חויות ורשמים,כל אחד במסעו הוא.

היום האחרון לשנת 2012 עבר עלינו באריקה. אליסיה עזבה בבוקר ואנחנו יצאנו להחלפת ה'סולס' האחרונים שנשארו לנו בארנקינו מפרו ל'פסוס' צ'יליאניים, קניתי כפפות במקום אלו שנגנבו לי וקנינו מצרכים לארוחת החג. בשר טוב על האש, בקבוק ייןP1060336 P1060339 P1060387 צ'יליאני, קצת ירקות ובערב עם השקיעה חגגנו על ארוחה כדת וכדין לכבוד סיום השנה. את השנה החדשה קיבלנו יחד עם קהילת אריקה על החוף במופע זיקוקי דינור מרהיב ועשיר, אלפי איש צבאו על קו החוף לכל אורכו עם שולחנות עמוסים בבקבוקי שמפניה וצלחות של 12 או 10 ענבים כל אחת אותם בולעים במהירות עם הספירה לאחור לחצות. הקהל עצמו תרם לאוירה במיני פירוטכניקות משלהם בקנה מידה אישי אך רועש למדי. כאן בצ'ילה ניתן להבחין כי חלוקת העושר והרווחה הרבה יותר שיוויונית מאשר במדינות דרום אמריקה שחוויתי עד כה. יש משפחות עתירות אמצעים, יש משפחות עם מכוניות ה"סובארו והמזדה" ויש גם בלי מכוניות אך אין עוני מרוד ומושך עיניים, לפחות לא בגלוי. נראה כי ההשתכרות מעבודה מאפשרות קיום נאות לאלו המשתכרים מעבודה ונותרים בידיהם אמצעים להתלבש כהלכה, לאכול בריא ולהחזיק מכונית משפחתית סבירה.

הבוקר הראשון של 2013 עבר עלינו בעצלתיים, מוכי היין והשמפניה של אמש. יצאנו לדרך עם כוונות מצומצמות להגיע עד Pica אך הדרך המדברית יפת הנוף איפשרה התקדמות מאוד מהירה בין הרי סלע P1060407 P1060408 P1060409וחול עצומים בגודלם. הדרך טיפסה לגובה של 1,000 מ' מפני הים ונעה בתוך מדבר מוחלט. לא עץ ולא שיח. לא סימן של מים או יישוב. כמה תחנות ביקורת של מכס ועל ידן קיוסק המרויח מאלו הנעצרים לביקורת. מעבר לכך דבר לא. כל 150 ק"מ ממוקם יישוב עירוני, בדרך כלל על החוף ולא על כביש מס' 5 הנע במקביל ובמרחק 20 עד 40 ק"מ מן החוף הפסיפי. רוח הצד המנשבת מן האוקינוס הולכת ומתגברת לקראת שעות אח"צ ומגיעה לעוצמות המטלטלות את האופנוע יחד איתי, רוח יבשה, חולית  אך קרירה, זו אולי הנחמה שבעניין. לאחר ארוחת צהריים באחד מה"קפה בגדד" שעל הדרך פנינו מזרחה והפעם ה"מפוח הפסיפי" דחף אותנו מהגב, איזו הקלה. טיפסנו לעבר קלמה (Calama) עיר המתפרנסת בעיקר מכריית אוצרות טבע המצויים בשפע באזור הזה, אזור שנכבש ע"י צ'ילה מבוליביה בסוף המאה ה 19 בדיוק מהסיבה הזו של אוצרות הטבע. העיר כולה מלאה חפירות ענק של כרייה מצידה המערבי. כ 20 ק"מ לפני העיר נגמר הדלק במיכל של ארן על ה KLR. רוח הצד הקשה והטיפוס הלא צפוי כילו את הדלק במיכל ורק רוכב אופנוע (כמובן) מקומי איפשר לנו לשאוב מעט דלק ממיכלו כי גם אני וגם סרפינה, אישתו של ארן, עמדנו על הקצה. הגענו לקלמה ועצרנו במלון היחיד שהופיע בג'י פי אס – סונסטה. ביקשו רק 325$ ללילה. חיפשנו וחיפשנו ומלון עם חניה אין. פנינו לקמפינג מקומי ואני עם שק שינה בלבד השתרעתי תחת שמי האטאקאמה זרועי הכוכבים בלי חשש שמא ירד גשם דווקא הלילה.

ארן וסראפינה מתכוונים להגיע לארגנטינה מכאן. סן פדרו דה אטקאמה על הדרך אז למה שלא נצא יחד שוב. רכיבה של שעה והגענו לעיירה מוזרה למדי. כולה תיירים ושרותי תיירות. מהרגע שנכנסים P1060413 P1060422 P1060423 P1060435 P1060440 P1060454 P1060464 P1060468לעיירה הכביש האיכותי הופך לרחובות עפר החוצים את העיירה הקטנה בשתי וערב מאובק למדי. ייתכן כי פרנסי המקום סוברים כי כך יישמר אופיה האותנטי של עיירתם. מסן פדרו יצאנו לעבר המלחה המקומית – סאלאר דה אטאקאמה, שמה. מלחה גדולה למדי השמורה היטב על ידי פקחים מקומיים, משולטת ומוסברת, בלגונות מקננים עופות פלמינגו צ'יליאניים ואחרים והמראה המשתקף בלגונה יפה למדי. משטחי המלח לבנים ורחבים והמראה בהחלט מיוחד על רקע שורת הרי הגעש המצויים ממזרח ומהווים את רכס הגבול בין צ'ילה לארגנטינה. לאחר סיור של כמה שעות חזרנו לסן פדרו לגלידה מרעננת, תדלוק ופרידה מרגשת לאחר כמעט שבוע ביחד בעקבות פגישה מיקרית למדי על הדרך מקוסקו לפונו.

—————————————————————————-

שוב לבד, בפעם המי יודע כמה במסע הזה. היה לי נפלא להיות ביחד עם הזוג הנחמד מסן פרנסיסקו, סראפינה וארן. התחושה המיידית לאחר שנפרדנו ויצאתי לדרך, שוב לבד היתה מאוד נעימה. אני שוב אדון לעצמי בקביעת הקצב, ההפסקות, מקומות הלינה ועוד. האחריות רק עלי והתלונות רק אלי. תחושת הביטחון בדרך, באופנוע עליו אני רוכב, בהחלטות שאני מקבל מאוד גבוהה והמצב הזה מאוד נוח לי. אני יודע כי אני משלם מחיר על ה"לבד", יש מקומות שאולי לא אחווה ולא אראה כי לא ארכב לשם לבד אך לעומת זאת לא אוותר על עצמאותי ועל חופש הבחירה שלי.

—————————————————————————–

חזרתי לקלמה, נאבק ברוח המערבית המטלטלת והמאוד יבשה, הגעתי לפאתי העיר, עצרתי לכריך וקפה ופניתי לקמפינג של אמש. לשם כבר הגיעו 3 רוכבים מגרמניה עם עוד בחורה כמורכבת. הם הלכו P1060470לשטוף את האופנועים מהמלח של הסאלאר הבוליביאני וקרסטן הקימה עבורם את האוהלים. שיחה טובה וארוכה לתוך הלילה יחד עם כולם על חויות מהדרכים. כל כך טוב לפגוש רוכבים אחרים ולהחליף חוויות וגם מידע.

הבוקר החל מעט בעצלתיים עבור כולנו אך אט אט הועמסה ארוחת בוקר עשירה על השולחן והוזמנתי לחלוק אותה יחד איתם. לקראת צהריים, כמעט, יצאתי מהמקום ובתחנת הדלק פגשתי את מרקו שהגיע מסן פאולו בברזיל על BMW 1600, רכבנו יחד עד ליציאה מקלמה והוא נפרד ממני, הרוכב לאט מדי עבורו , בנפנוף ונעלם באופק, חייכתי לעצמי. המשכתי בקצב הנוח שלי ולאורך כ 150 ק"מ עברתי אזור P1060472 שהוא למעשה מפעל כריה אחד ענק ללא שום היבט סביבתי. המדבר כולו 'הפוך' וערום בערימות ענק של חומר שנחפר, חלק מן החפירות נטוש וחלק פעיל ומשאיות ענק הנראות כמו נמלים מטפסות על הרי הענק החפורים ומורידות חומר לעבר הכביש. אבק באויר, יחד עם רוח ואני מחפש את סימון חוג הגדי שצריך להיות, לפי חישובי, על הדרך. שאלה קטנה לבחור נחמד הבהירה לי שהסימן נעקר בעקבות סלילת הכביש מחדש ולעומת זאת יש סימול מאוד בולט על כביש מס' 1, הוא כביש החוף. פניתי לשם ואכן לאחר כ 45 ק"מ מצאתי את האתר המאוד בולט ודי חדש, נחנך ב 2002 ומציין את מיקום "חוג הגדי", המקום הדרומי ביותר בו צל השמש אנכי לחלוטין (זנית) בתאריך 22 לדצמבר, הלא הוא קו רוחב 23.5° דרום. כלומר בתאריך זה, בצהרי היום, אם נחזיק מקל ניצב לקרקע, לא יטיל צל. המקביל של קו זה בחצי הכדור הצפוני הוא "חוג הסרטן". מכאן והלאה השמש תטיל צל ההולך ומתארך ככל שארד דרומה.

P1060494

מרחק קטן מציון הדרך החשוב הזה מצויה ה"פורטדה" הלא הוא 'שער העיר' והסמל של אנטופאגאסטה. צוק סלע קשתי המצוי בתוך הים, סמוך לחוף מצפון לעיר. אנטופגאסטה היא עיר נעימת מראה, מודרנית, עטירת חופי רחצה עמוסי שמשיות, מרכזי קניות וכל שאר 'מנעמים אורבניים. התעכבתי קלות במרכז כדי לתדלק את הגמל ואת עצמי והמשכנו לכיוון דרום. יצאנו שוב אל המדבר ודהרנו לעבר Mano del Desierto ("יד המדבר")  אותו פסל סביבתי המציג כף יד ענקית המבצבצת מן המדבר כאומרת שלום לעוברים בדרך. חזרתי מעט צפונה כדי לקחת את הדרך היורדת לעבר טלטל  (Taltal). דרך מידברית ללא עץ וללא שיח. זהו אותו מדבר אטאקאמה, היבש בעולם. מאות שנים לא ירדה כאן טיפת גשם והתוצאה נראית היטב בשטח. הרים, גבעות, מישורים ענקיים ביניהם, כולם בגוונים אדומים, אך באופן שמרגיש מוזר ברגע הראשון, המדבר נהנה מזרימת אויר קרירה המגיעה מן האוקינוס ומתגברת בעיקר בשעות אח"צ – חוקי הבריזה. גוף מים גדול ממדים מייצר זרימת אויר הולכת ומתחזקת לעבר היבשה בשעות היום וההיפך בלילה.

בקטע מסוים ריצפת העמק רחב הידיים בו P1060506רכבתי היתה מכוסה באלפי סלעים שלי נראו כלא שייכים למקום. יותר מאוחר בערב שמעתי הסבר מיוביטה שארחה אותי יחד עם משפחתה בפאפוסו (Paposo) כי מקור האבנים הללו הם מטאוריטים שהתרסקו כאן.

בנקודה מסוימת במהלך הגלישה שלי מהמדבר לעבר האוקינוס חצה האודומטר של הג'י.פי.אס את P1060507הק"מ ה 50,000 למסע. ציון דרך חשוב שני כבר היום לאחר חציית "חוג הגדי". מגיע ל"גמל" שלי הרבה כבוד על האופן המושלם בו ביצע את שנדרש ממנו. הרגשה טובה לשנינו.

ירידה יפת מראה עם השקיעה הביאה אותי לעבר פאפוסו – כפר דייגים לחופו של הפסיפיק.

P1060513

דפקתי על אחת הדלתות וביקשתי מקום ללון ללילה. מייד הוצע לי חדר עם מקלחת, כריך קטן עם קפה ובערב הוזמנתי לארוחת ערב עם יוביטה שהיא בעלת שתי חברות – האחת לכריית נחושת והשניה לאיסוף פלנקטון המשווק ליפן לצורכי רפואה וקוסמטיקה, בעלה איוון, מהנדס מחשבים במקצועו ועיסוקו ובנם גבריאל, תלמיד כיתה ז' בבית ספר בסנטיאגו, עיר

P1060520 P1060523 P1060529מגוריהם הקבועה. משם הם הגיעו לבקר את אמה של יוביטה החיה כאן בפאפוסו. אכלנו דג טעים משלל הדיג המקומי בכפר ואני סיפרתי על המסע. בכך הגיע לסיומו יום נפלא בו חזרתי לרכב לבד ונהניתי מכל רגע.

P1060533

P1060535

יצאתי מפאפוסו דרומה עם בוקר. רכבתי לאורך החוף עתיר סלעים כהים למדי, משוננים אליהם מתנפצים גלי האוקינוס ועליהם שוכנים אלפי שקנאים, קורמורנים ואחרים. היבשה האפורה מאוד יבשה, לעיתים קקטוסים עבי בשר מנקדים אותה אך בסך הכל הנוף פיראי, ערום וכמעט דוקר את העיניים בשממונו. פה ושם משפחות נטו אוהלים לחוף מפרצונים, זו תקופת חופש בימים אלו של שנה חדשה ואני פוגש משפחות מטיילות בכל מקום אליו אני מגיע. חלפתי על פני טלטל (Taltal) וטיפסתי שוב אל המדבר הקריר. הורדתי מהירות כדי לחסוך מעט בדלק שהלך ואזל ואל תחנת הדלק הראשונה היגעתי ממש על אדי הדלק האחרונים. המשכתי דרומה ואחרי כמעט 700 ק"מ בכביש 5 המאוד עמוס בכלי רכב מכל הסוגים תוך שאני מנצל את יתרון ה"גמל" שלי בעקיפות רבות מאוד, הגעתי לקראת שקיעה לעיר לה סרנה (La Serena) המרוחקת כדי טווח יום רכיבה אחד בלבד מסנטיאגו הבירה. התמקמות מהירה בהוסטל עם חניה וסיום יום ארוך של רכיבה. חשוב לי כאן לציין כי אחרי 5 ימים במדבר מוחלט החלו להופיע סימנים של "ירוק" פה ושם ועתה יש לי תחושה, סוף סוף, כי אני נמצא בנגב שלנו. עד כדי כך האטאקאמה כל כך קיצוני ב'מדבריותו'.

ככל שאני מדרים צ'ילה מתגלית יותר ויותר כקנדה של דרום אמריקה. מדינה מפותחת, מסודרת, נקיה וגם יקרה יותר. כנראה שאין ארוחות חינם. הלכתי לחפש קפה בבוקר ברחובות הקולניאליים היפים של לה סרנה, נאדה. רחובות יפים, נקיים ושקטים אבל לפני 10 בבוקר לא ניתן למצוא מקום פתוח, מדהים.

P1060537 P1060538 P1060543

לימה, פרו ודרומה…המדבר ממשיך

אני מתקרב לפאתי לימה ואני מבין שאני נכנס לבלגן תחבורתי נוראי ומסביב שכונות עוני הזוחלות מן העיר לעבר דינות החול. ההוסטל אליו כיוונתי, Flying Dog Hostel נמצא בצד השני של העיר. החושך כבר יורד והפקקים רק גדלים. אני כמו עיוור מנווט דרכי בעזרת הג'י.פי.אס ולאחר כשעה וחצי מתישה, במהלכה צועקת לי שוטרת כי עלי לצאת מייד מהדרך המהירה החוצה את העיר כי לאופנועים אסור… התעלמתי והמשכתי, הגעתי בדיוק מושלם למקום, גלגול האופנוע פנימה ו"באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל". ההוסטל נמצא במרכז רובע Miraflores ה"מערבי" והתיירותי יותר בעיר והמקום נראה שוקק P1050654P1050653חיים. פגשתי הערב את Hernan רוכב על BMW 650 חדש, מחר עושה לו טיפול ראשון, אני מצטרף אליו להחלפת שמנים לגמל הותיק והמנוסה שלי, מגיע לו פינוק.

טיפול רביעי שאני עורך במהלך המסע שלי. אין זה משנה כמה זמן עובדים על האופנוע, אתמול זה היה רק שעה וחצי, אני מוציא את כל היום במוסך. אולי זו הדרך של BMW להחזיק לקוח בינות לכלים המבהיקים לסוגיהם השונים, אגב לגימת קפה אינסופית, שיטוט באינטרנט ומפגש עם רוכבים אחרים. בצהריים לקחו אותי Hernan ו Paola אישתו ל'צהריים' נפלא של דגים. אני מוצא את מאכלי הים למנינהם הרבה יותר מעניינים ממאכלי בשר. לעת ערב לאחר בדיקת מחשב ורחיצה מהאבק הדרכים הוצאתי את הגמל מיום המסג' שהענקתי לו וחזרנו להוסטל. ארוחת ערב עם כמה חברים רוכבים בקניון Larcomar הצופה ממרום הצוק החולי עליו ממוקם לעבר המפרץ הרחב שלחופו ממוקמת לימה.

P1050657 P1050658 P1050659

בערב לאחר הטיפול יצאנו יחד, כל מי שפגשנו במוסך בבוקר, למסעדה מקומית (הרנן יושב מולי)

הערת אגב – הרנן סיפר לי כי בפרו לא צריך לעשות רשיון לאופנוע מעל! 300cc אם יש לך רשיון לרכב. לאופנוע קטן מנוע חייבים לעשות רשיון בכל מקרה. נשמע מוזר אבל ככה זה. עוד יותר מוזר, אני נזכר, לשמוע כי במכסיקו לא עושים מבחן נהיגה לאיש. המגבלה היחידה היא גיל 16 ואחר מכן אתה מורשה לנהוג, מדהים.

עם בוקר יצאתי ליום סיור במרכז העיר לימה, ברובע ההיסטורי בו שוכנים בנייני הממשל, הכנסיות הגדולות והמרחבים הציבוריים הגדולים והבטוחים של העיר. הטיול הרגלי החל מכיכר סן מרטין המבהיקה מלובן בה מירקו את האנדרטה לקראת החג המתקרב, דרך המדרחוב המרכזי של העיר לעבר הפלאזה דה ארמס, הכיכר המרכזית עם הקתדרלה וארמון הנשיא, בצהרי היום לצלילי תזמורת צבאית התחלף המשמר בטכס שמעלה חיוך אך עדיין מושך קהל מקומי ותיירים.

P1050676 P1050678 P1050684 P1050705 P1050711 P1050707 P1050708 P1050701

 מראות לימה ביום "סוף העולם"

הרחובות מתמלאים בבני אדם, נשים וגברים וכולם נכנסים בידיים ריקות ועם ארנקים תפוחים לחנויות השונות ויוצאים עם ארנק ריק וידיים עמוסות בשקיות פלסטיק ובהן המתנות לחג. ממש כמו ערב פסח או ראש השנה ברחובותינו. דוכני העיתונים מלאים בכותרות הקשורות ל"יום סוף העולם" שחל היום. לעת שקיעה ירדתי לעבר מצוק החוף להנות באור יום ממראות ליל אמש ושם פגשתי את סופיה, מטיילת מישראל, מיפו שעלתה מרוסיה ומטיילת בגיל המתקרב ל 60 לבדה ללא ידיעת השפה הספרדית, עוברת באוטובוסים בין היעדים השונים, מוצ'ילרית אמיצה ולא צעירה.

P1050711 P1050713P1050753

P1050728 P1050718

לסיום היום האזנתי בהנאה להופעה של שירי פולקלור מקומיים בפארק של מיראפלורס, מחווה תודהP1050738 לקראת החג של אחד ממוסדות הבריאות המקומיים שנקרא Good Hope. שם מתאים לסיום היום שבני המאיה ניבאו שלא יהיה לו הבוקר שאחרי. אוירת החג ברחובות עם השירים, האורות והקישוטים ברחובות מביאים הרבה שימחה בלב, גם אם זה לא "החג שלנו".

האיר הבוקר של עולם חדש ואני התארגנתי בפרוזדור ההוסטל להמשך הרכיבה לאחר יומים יפים P1050745ופוריים בלימה המעוננת והמאוד אפרורית. יצאתי לאורך כביש הים דרומה ועליתי יחסית מהר לכביש הפאן אמריקנה. היעד – פיסקו (Pisco). כ 250 ק"מ דרומה. לצידי הדרך התנשאו גבעות ענק של חול, אלו הגבעות עליהן יתחיל לרוץ ה"ראלי דאקאר" בעוד כשבועיים. להביט על התלילות החולית הזו ולא להאמין שאפשר לרכב כאן אבל פה ושם ראיתי רוכבים מקומיים עם אופנועי שטח קלים עולים ויורדים במדרונות החוליים, אז כנראה שאפשר.

—————————————————————————–

כבר כמה ימים, כאשר המקומיים פוגשים אותי שואלים אם באתי למרוץ "הדאקאר", בתחילה עניתי P1050751בשלילה אבל אחר כך הבנתי שהם רוצים לשמוע תשובה אחרת ושיניתי את התשובה. מהיום "כמובן שבאתי למרוץ" אבל רק לראות…. והם כבר מאוד מתרגשים מהתשובה.

—————————————————————————–

רכבתי עם האוקיינוס מצד ימין וגבעות החול מצד שמאל, כל הנוף הזה מתחת לשמיים מעוננים ואפורים מקנים תחושה מלנכולית משהו לרכיבה. לאורך כל הדרך הולכים ונבנים כפרי נופש הסגורים בשערים ושמירה כדי ש"הלא רצויים" לא יכנסו בשערי "גן העדן החופי". כרמי יין רבים פזורים באזור ששמו יצא למרחוק בתעשיית היין שלו. יקבים רבים באזור ואפשר להיכנס ולטעום, אני כנראה אשאיר זאת ליקבים של הרי P1050753ירושלים. בשעת צהריים לא מאוחרת הגעתי לפיסקו, עיירה שנהרסה כמעט כליל ברעידת אדמה בדרגה 8.0 ב 2007 וקברה תחתיה רבים, בעיקר בשעת תפילה בקתדרלה המקומית. כיום העיר שוקמה חלקית, כנסיה חדשה נבנתה וזו ההרוסה עומדת בשבריה על ידה ורחובות העיר מעלים אבק סמיך המקשה על נשימה אך העיר "חיה, רועשת ובועטת". התמקמתי בהוסטל Los Inkas מקום נעים ביותר  בבעלות מישפחתית חביבה, חניה לאופנוע, מקלחת טובה וחיבור טוב לרשת.

בפרו החלו לגבות תשלום עבור המעבר בכביש הפאן אמריקנה, שערי תשלום מוקמו כל כמה עשרות ק"מ אך כל אימת שאני מתקרב עם האופנוע קופץ איזה סדרן ומפנה אותי למסלול צדדי למעבר חופשי, חמודים. עברתי היום כמה שדרות של עצי שיטה לאורך כביש החוף הפרואני ורכיבה באופנוע חושפת אותך גם לריחות כמובן. עצי השיטה עמדו במלוא פריחתם – כאן הרי אביב עתה. הריח שהכה בי העלה בי מייד את תחושת 'הבית', תחושה של געגועים לכביש החוף שלנו.

—————————————————————————–

אני מתרשם יותר ויותר כי האימפקט של האימפריה הספרדית לאחר גילוי אמריקה 'תפש' חזק מאוד וכל יבשת אמריקה שמדרום לארה" ובכלל זה מרכז אמריקה ודרום אמריקה, למעט ברזיל ואולי גם כמה מהגינאות, חולמים בספרדית, מורשת מרשימה למדי. לא פחות מהבריטים שאיבדו את האימפריה שלהם אך השאירו בחלקי עולם גדולים את השפה אנגלית שהיום היא עדיין שפת העסקים והדיפלומטיה העיקרית בעולם.

P1050752

השימחה להיווכח כי אנחנו עדיין בחיים…:)

—————————————————————————–