סובב עולם" – סיכום, לקחים ומעט תובנות"

 חודש עבר מאז נחתתי בחיפה, אבק הדרכים כבר שקע, הארגזים, על תכולתם הלא נתפשת, נפרקו, הציוד מוין ואוכסן, המסמכים מוינו וחלק מהם תויק, האופנוע נבדק והוחזר לכשירות מלאה, מפות וספרי מסע סודרו על מדפים… עד לדרך הבאה. זה הזמן להתרווח ולסכם אז הנה סיכום המסע במספרים, לקחים ומעט תובנות לשימוש כולכם. כל שלמדתי וזכרתי להעלות כאן עומד לרשותכם המלאה. כל שלא כתבתי כאן ותרצו לדעת גם הוא יעמוד לרשותכם ככל שתחפצו.

9882_10200376891638373_1724259488_n

ההחלטה

בתאריך 3 דצמבר, 2011 הוזמנתי להרצות על מסעותי באופנוע למועדון ליונס בגיבעתיים. בסיום ההרצאה העלה קובי שמואל שנכח במקום כמי שהיה שותף לשניים מהמסעות, רעיון לשוט לקוריאה ולרכב דרך רוסיה לישראל. הצעתי מנגד שנרכב ברוסיה לכיוון מזרח ונמשיך להקפה שלמה. תוך ימים ספורים העליתי טיוטה של מסלול על מפה ומכאן הכל החל להתגלגל במהירות רבה עד ליציאה 4 וחצי חודשים לאחר מכן. תאריך היציאה נבחר כפועל יוצא של מזג האויר ועונות השנה.

Screen Shot 2012-04-18 at 4.06.15 PM

התוכנית המקורית למסע

קבעתי מסלול המחבר נקודות ואתרים אותם רציתי לבקר במשך שנים רבות. ערכתי תיקונים ושינויים למסלול לאחר שבררתי עד כמה מגביל אותי הדרכון הישראלי במעבר של מדינות מסוימות כמו מלזיה, אינדונזיה ואחרות. שינויים נוספים ערכתי במסלול לאור מזג אויר או מגבלות כמו גם עצות וטיפים, עליהם למדתי מרוכבים אחרים.

מפת מסע - ביצוע

כך התרחש בפועל המסע שלי על גבי "מור החמור"

סיכום במספרים

• המסע החל בתאריך 20 אפריל 2012 והסתיים בנקודת היציאה, משמר הנגב, ב 16 מאי 2013 – 392 ימים.

• עברתי, על פי סדר המסע, במדינות הבאות: יוון, תורכיה, גרוזיה, אזרביאג'אן, קזחסטאן, אוזבקיסטאן, קירגיזסטאן, רוסיה, דרום קוריאה, קנדה, ארה"ב, מכסיקו, גוואטמאלה, הונדורס, ניקאראגוואה, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, פרו, צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי, ברזיל, אנגליה, צרפת ואיטליה -סה"כ 26 מדינות וחציה של 40 מעברי גבול.

P1000777 - Version 2

• רכבתי לאורך 75,000 ק"מ. מכשיר הניווט הראה 75,370 ק"מ אך מד המרחק הידוע בהטיית יצרן, מסיבות ברורות, הראה 74,644 ק"מ בלבד.

• במהלך המסע ערכתי פעמיים ביקורי בית – פעם ראשונה מ Barnaul בסיביר ופעם שניה מפנמה, סה"כ 25 ימים.

• במהלך המסע היו ימים בהם לא רכבתי אלא שהיתי במעבורות, המתנתי לויזות, לאופנוע שהיה בהובלה נפרדת או לרוכב אחר, טיילתי ברגל, למדתי ספרדית ועוד – סה"כ 140 ימים.

• מספר ימים בהם רכבתי – 227 ימים, כ 58% מהזמן בו נערך המסע. ממוצע המרחק ליום רכיבה – 330 ק"מ. המנה היומית לכל המסע למעט הימים של ביקור מולדת -עומדת על 204 ק"מ ליום. (בסיכום הפרק האסיאתי של המסע מצאתי שם כי לא רכבתי כ 50% מהזמן.) ביום הארוך ביותר רכבתי כ 800 ק"מ.

מהירות ממוצעת מדודה ב GPS – כ 65 קמ"ש. המהירות הגבוהה ביותר בה רכבתי היתה 119 קמ"ש בסיביר. בדרך כלל רכבתי במהירויות של בין 70 ל 95 קמ"ש.

• צריכת הדלק שלי במסע כולו עמדה על 4.7 ליטר ל 100 ק"מ שהם כ 21.3 ק"מ/ל'. כלומר צרכתי כ 3520 ליטר של בנזין או 176 מיכלי דלק. צריכת הדלק הנמוכה יחסית נובעת משמירה עיקשת על סיבובי מנוע נמוכים – לא יותר מ 3,500 סל"ד עם חריגות קלות מדי פעם.

P1060939

מעבורות – 14 במספר. מ 3 דקות של שייט ועד 3 ימים.

P1100323

האופנוע הוטס 3 פעמים – מסאול בקוריאה הדרומית לונקובר בקנדה, מפנמה לבוגוטה בקולומביה ומבואנוס איירס ללונדון.

• אפס "ימי מחלה" – רכיבה היא, כנראה, מתכון לבריאות טובה. קלקול קיבה קשה במשך יום אחד באוזבקיסטאן. נפצעתי פעם אחת בצלע בהחלקה על סלע רטוב באחד ממפלי המים בקוסטה ריקה. במחצית המסע החלו להופיע כאבים במרפק שמאל, אותו "חבשתי" עם רצועה אלסטית והופיע כאב נוסף בכתף ימין. עצירה למשך דקות שחררה את הכאב עד שהופיע מחדש לאחר כמה עשרות ק"מ. אני מייחס זאת לגילי המתקדם ולעייפות גופנית מצטברת ותו לא.

P1080868

איך התנהגה המכונה?

• יצאתי לדרך עם 126,300 ק"מ על מד המרחק של האופנוע. שקלתי להחליפו בחדש יותר טרם המסע אך הדבר לא קרה ובדיעבד אינני מצטער על כך. האופנוע לא איכזב ולו פעם אחת.

• טרם היציאה לדרך ביצעתי טיפול גדול אצל ה'אלכסים' שכלל החלפה של פלאנג' האלומיניום המותקן על הג'אנט האחורי מחמת סדקים שנתגלו בו, החלפה של מגן גומי סדוק המונע חדירת אבק לתפוח של הבולם הקידמי והחלפת מצבר.

• ביצעתי במהלך הדרך 5 טיפולים מהם 2 'גדולים', במוסכים מורשים. ביצעתי 2 בדיקות מחשב נוספות ללא טיפול.

P1090764

• לא ארעו לי תקלות דרך כלשהן ובכלל זה אף לא תקר אחד. במהלך החלפת צמיג מישלן בסנטיאגו, צ'ילה התגלה מסמר 'הגון' שחדר את הצמיג אך אני לא חשתי בכך.

• לאחר טיפול של החלפת שמן באלמאטי, קזחסטאן, האופנוע לא הניע בבוקר שלמחרת. מכונאי שהיה, לגמרי במקרה, על ידי כאשר קרה הדבר, מצא חוט מנותק בממסר ההצתה והבעיה נפתרה במקום.

צמיגים – החלפתי 7 צמיגים – 4 אחוריים ו 3 קידמיים. (4 היידנאו מתוכם זוג משומש אחד, 2 מצלר, 1 מישלן) בממוצע כ 21.5 אלף ק"מ לצמיג. בצמיגי ההיידנאו השתמשתי באלסקה ובפטגוניה ולהערכתי הזהירה הם הועילו לי באזורים אלו בהם מינון דרכי העפר גבוה יותר מזה של האספלט.

מילה לגבי ההיידנאו המאוד מדובר לאחרונה – רוכבים רבים מאוד ביבשת האמריקאית, בצפון כמו בדרום משתמשים בהיידנאו ואני משער כי מתקיים בהם מינון של דו שימושיות טובה יותר המעורבת עם 'אופנתיות'. ראוי לציין כי אורך החיים של צמיג זה לא נופל מזה של המצלר כל עוד מקפידים על מהירות סבירה של כ 100 קמ"ש. חויתי התפרקות פנימית של צמיג קידמי ומיהרתי להחליפו. זהו צמיג שרכשתי אותו משומש כך שבהחלט ייתכן כי משתמש קודם התנהג איתו ביתר אגרסיביות ואני זה ששילמתי את המחיר.

P1060577

• במהלך טיפול גדול בונקובר המליץ לי המכונאי הראשי במקום להחליף גל הינע שאיבד חופש תנועה בציר אחד מהשניים – מד האוץ שלי הראה 146,000 ק"מ ואישרתי, לאחר התיעצות עם האלכסים, את ההחלפה ללא היסוס.

• במהלך הרכיבה בברזיל גיליתי נזילת שמן מבולם קידמי ימני – כאשר הגעתי לריו דה ז'נירו החלפתי את שני האטמים.

• הוחלפו רפידות בלם קדמיות פעם אחת במהלך הדרך.

• התגלה חופש ניכר במיסב היגוי, הוחלף בברזיל.

• החלפתי פעמיים נורת אור דרך, נורה אחורית ונורת אור חניה. בדרך כלל רכבתי עם עם אור דרך ורק באזורים עירוניים, קשי ראות, או בתוך תנועה צפופה הדלקתי אור גבוה. למעט 3 או 4 לילות – לא רכבתי בשעות החשיכה. במהלך המסע כולו. 2 המיקרים המסוכנים ביותר במהלך המסע היו בעת רכיבה בחושך.

P1030376

• ניזקקתי למילוי שמן מנוע פעם אחת, כחצי ליטר, לאחר כ 13 אלף ק"מ ללא החלפת שמן.

• אני חוזר לארץ עם תקלה קיימת של רעידות בלוחית מד האוץ ועם בולם אחורי שסיים את חייו בכבוד.

ציוד המחובר אל האופנוע – יצאתי מהארץ עם שני ארגזי הצד המקוריים של האופנוע – ארגזי הפלסטיק שנראים 'כאילו מתכתיים' אבל הם עדינים בעליל ובאחת הנפילות באוזבקיסטאן כאשר משקל האופנוע העמוס הוטל על אחד מהם, חיבורי הפלסטיק שלו לאופנוע קרסו ונותרתי עם ארגז אחד. מצב די מביך. למזלי הרב ויד המקרה היתה בדבר כי בקירגיזסטאן קיבלתי 2 ארגזי מתכת של טוראטק אשר שימשו אותי היטב לאורך כל המסע. אני חייב לציין כי הם אינם אטומים למים באופן מוחלט ותחת גשם כבד חודרת רטיבות רבה לתוכם. רטיבות הנספגת בציוד ומחייבת איוורור הציוד מעת לעת בשמש. הארגז האחורי המקורי של BMW מאוד איכותי ואטום לרטיבות. לשלושת הארגזים היו מחוברות רצועות קשירה אליהן חיברתי פריטים נפחיים קלי משקל כמו כיסוי האופנוע, מעט מזון, מיכל נתיק של דלק שהיה ריק רוב הזמן ואוהל. לטנק הדלק באופנוע היה מחובר תיק מיכל של Toutatech אותו רכשתי לפני 3 שנים. התיק עבר תלאות רבות במשך שנים אלו ולמעשה סיים את חייו. לניסיוני התיק אינו מתוכנן היטב. אופן החיבור שלו למיכל הדלק מעורר לפחות תמיהה, הזיפרים שלו כושלים לאחר זמן לא ארוך, מאכזב אך בכל זאת עמד ב'צליעה' בטלטולי הדרך.

היחס אלי בכל מוסכי BMW לאורך הדרך היה נפלא. תמיד היו מוכנים לעשות מעל ומעבר, לעזור בעצה, חיוך ומלה טובה, לתקן משהו קטן, להוסיף מעט שמן ללא עלות ועוד. הרבה כבוד מקבלים רוכבים העוצרים במוסכי BMW ולו כדי לומר שלום, ללגום קפה או להתחבר לרשת. זהו מקום טוב לפגוש בו רוכבים מקומיים ואורחים כמוך.

P1040665

איפה חלמתי?

• 366 לילות העברתי מחוץ לביתי במשמר הנגב.

• 30 לילות של קמפינג

• ארוח ביתי – 69 לילות (כולל ארוח משפחתי, חברים, לימוד ספרדית, רוכבים אחרים)

• לילות מעבורת/טיסות – 8.

מילה לגבי הוסטלים – סוג הארוח המוצלח ביותר. בדרך אלו מקומות זולים מאוד. הניהול בכולם הוא על ידי צעירים יעילים ונמרצים. אלו מקומות טובים מאוד כדי לפגוש מטיילים אחרים ולהחליף מידע. בכל ההוסטלים, כמעט ללא יוצא מהכלל יש חיבור טוב לרשת כי קהל המתארחים בהם הוא קהל צעיר המצויד בסמארטפונים – הביקוש והמענה הם בהתאם.

P1050654

• סידור הקמפינג נוח מאוד בצפון אמריקה ובאירופה, כל עוד מזג האויר מאפשר לינה בחוץ. דרום אמריקה "חלשה" יותר בתחום זה ולעומת זאת הלינה שם בהוסטלים וגם במלונות זולה מאוד יחסית למדינות הצפון.

• לארוח ביתי "זכיתי" רק כאשר רכבתי לבד. זהו סוג הלינה החוייתי ביותר.

P1020096

זוטות במספרים

• היו לי 5 "מקרי שוטר" – 4 הסתיימו בשטר של 10 דולר ואחד ב"יאללה סע סע…"

P1030334

בע"ח – דרסתי 5 נחשים – אחד מהם חי… פגעתי ברגלי בתרנוגלת אחת חסרת מזל, בעלי חיים אחרים כמו צבאים, גואנקוס, פרות, כבשים וגם איילים ודובים חצו את נתיב הרכיבה שלי מספר פעמים, צפרים גדולות התעופפו על יד הקסדה שלי מספר פעמים ואין סוף של דבורים וחרקים אחרים פגשו את חזית האופנוע, הקסדה ולפעמים גם את פני.

"כמעט תאונה" – פעמיים. ילד שחצה את הכביש באופן פתאומי במכסיקו ורכב שעקף מולי רכב אחר על הנתיב שלי בשעת ערב חשוכה בצפון פרו.

נפילות – 5, ללא כל פגיעה גופנית. אחת מהן, בנתיבי קזחסטאן עלתה לי באובדן ארגז שמאל.

P1060886

נשכחו/אבדו בדרך – זוג כפפות רכיבה (נגנבו), כובע מצחיה, סנדל אחד, ספל שתיה, זוג משקפיים למשך כשעתיים בלבד.

כרטיסי אשראי – נשכחו פעמיים. פעם אחת הוחזר לי למחרת בבית קפה בסיביר ופעם אחרת נאלצתי להזמין כרטיס חדש מהארץ לאחר שקודמו נשכח בכספומט בפרו.

סכנת מוות – במקרה אחד – רכיבת לילה אחת בתוך ערפל כבד ובכביש הררי בפרו.

חברים חדשים – מאות, מכל העולם.

P1060677

IMG_6838

P1080529

משאיות – אלפים לאורך הדרך. עקפתי, בעיקר בעליות ובדרכים משובשות, היו כאלו שעקפו אותי על כבישים מהירים, רכבתי לצידן, אכלתי עם הנהגים, נחתי עם הנהגים, חצינו נתיבי מים יחד, הם חילצו אותי משתי נפילות בקזחסטאן ורבים צפרו לשלום. עולם ומלואו של הובלה ביבשה ובים. חברים טובים לדרך בכל מקום. בערבות מרכז אסיה, בנתיבי אלסקה, במישורי פטגוניה, באנדים של דרום אמריקה ובכבישי צפון אמריקה ואירופה.

P1050047

בוהן מונפת של נהגים וצילומים מתוך מכוניות חולפות – קשה לספור..

מוסיקה – לא היתה לי מוכנה מראש אך זימזמתי ושרתי לעצמי – "ימין ושמאל רק חול" ו"ערבה אין קץ" בקזחסטאן, "ליבלבו אגס וגם תפוח" – בסיביר, "This land is my land" בארה"ב וגם "צאנה צאנה" (אין לי מושג למה..), "הדרך ארוכה היא ורבה" בפטגוניה, "הרדופים" של שלמה ארצי בברזיל ולבסוף בנורמנדי זימזמתי את הנעימה  המוכרת מתוך הסרט "The longest Day". ביוון, לקראת החזרה, כמובן שעלה לי השיר "אני חוזר הביתה"… כאשר עצרתי והיה לי חיבור טוב לרשת הקשבתי לשלמה ארצי, אריק איינשטיין וגם לשניהם יחד וכמובן האזנתי ל קונצ'רטו לקלרינט מס' 622 של מוצרט.

IMG_3512

…זה מהכינרת שלנו, ממסע אחר…

כמה הערות על ציוד

ביגוד רכיבה – החליפה אותה העניק לי ירון גולדשטיין מ"דלק מוטורס" בבוקר היציאה שרתה אותי היטב לכל אורך הדרך. השתמשתי בחלק הפנימי של מכנסי הרכיבה מספר ימים בודדים באלסקה. בחלק הפנימי של המעיל השתמשתי יותר, בעיקר בפטגוניה ובאירופה. חליפת ה"ראלי 3" משופרת מקודמתה אך יש לי תחושה כי הגורטקס הפנימי מעביר לחות אל הגוף, תחושה שלא היתה לי באותו חלק בדגם הקודם – "ראלי 2". קסדת ה"שואי מולטיטק", איתה רכבתי פתוחה כל המסע, מעולה ומגפי הרכיבה – "סנטיאגו" לא נופלים ממנה נוחים מאוד לרכיבה כמו גם להליכה. כפפות הראלי 3 שרתו אותי לאורך של כ 60,000 ק"מ עד אשר נגנבו בפרו. רכשתי כפפות חליפיות פעמיים עד אשר מצאתי את כפפות הראלי שוב בברזיל. אלו כפפות מעולות לכל סוג רכיבה או מזג אויר.

SAMSUNG

ביגוד – נשאתי עמי את המינימום וכמה פריטים שאולי יהיה קשה למצוא אותם בדרך. כל הביגוד היומיומי ניתן לרכוש במחירים זולים בכל שוק מקומי בעולם. השתמשתי ב'לבנים' תרמיים שהם שחורים.. בדרך כלל, כמה ימים בודדים בלבד באלסקה. יתרת הדרך לא חייבה אותי בלבוש תרמי.

• לקחתי איתי לדרך מספר דברים בהם לא נגעתי כל המסע – ערכת תיקון תקרים, מטען למצבר, ערכת עזרה ראשונה (תודה לאל), מצלמה חלופית, רצועות עיגון למעבורת, חלקי חילוף שונים לאופנוע, לא מעט כלי עבודה ועוד כמה פריטים קטנים יותר. האם צריך הייתי לקחת אותם לדרך? אולי כן ואולי לא. העובדה המשמחת היא כי לא ניזקקתי להם.

• עזרים לניווט ותכנון הדרך – נשאתי עימי מפות כלליות בקנ"מ גדול לצורך תכנון השלבים השונים במסע אך לאורך הדרך השתמשתי באופן קבוע גם במכשיר הג'י. פי.אס – Zumo 550 של Garmin. המכשיר עבד ללא דופי לכל אורך הדרך עם כמה תקלות זניחות שהתגברתי עליהן בעצמי. רכשתי מפות לחלקים השונים של האמריקות אך למדתי להוריד מהרשת מפות עבור המכשיר מאתר Open Street Map, מפות שהן בדרך כלל יותר מפורטות מאלו הנמכרות ע"י Garmin. ביום האחרון למסע – בדרכי מאתונה לנמל בלאבריו כשל המכשיר לגמרי. ארעה לו תקלה כבדה בהעלאת מפות. לאורך 75,000 ק"מ עבד ללא דופי ושרת אותי נאמנה. זהו מכשיר חליפי אותו קיבלתי עבור מכשיר קודם שגם הוא חווה תקלה כבדה. במשך 4 שנים – 2 מכשירים הגיעו לכשל מוחלט מה שלא מעיד על אמינות גבוהה, לאכזבתי. מנגד, אני בהחלט יכול לומר כי מכשיר הניווט הינו עזר מאוד חשוב, נוח לשימוש  וחוסך זמן וכסף. כאשר המכשיר כבה לי בדרך לנמל לאבריו, הבנתי כמה הורגלתי לבטוח בו, אולי יותר ממה שמגיע לו. השתמשתי ברוב המסע במפות עמידות למים ולקיפולים. לא בכל מקום מצאתי כאלו אך בהתארגנות מראש ניתן לרכוש מפות כאלו אצל היבואן של Lonely Planet, "שטיינהרט-קציר" באזור התעשיה ברמת פולג, נתניה.

P1060507

• באופן קבוע דאגתי לעדכן המפות בטלפון הנייד שלי בכל עת בו היה לי חיבור טוב לרשת. הסתייעתי בתוכנת הניווט בטלפון בגושים עירוניים בהם הלכתי ברגל או השתמשתי בתחבורה ציבורית. התוכנה של מפות Google יחד עם יכולת האיכון של הטלפון הם השלמה מוצלחת ל Garmin.

• במהלך המסע השתמשתי ב"טלפון חכם" בסיסי למדי, Defy+ של מוטורולה. טענתי אותו בכרטיס "סים" אחד לכל המסע – הכרטיס ה'אסטוני' של חברת "סימלס" ששרת אותי היטב בכל חלקי העולם ללא צורך לרכוש ולהחליף כרטיסי סים במעבר בין מדינות. ניתן להשיג הכרטיס בחנויות "המטייל". המכשיר הנייד איפשר לי לדעת את מזג האויר הצפוי לי ב 4 הימים הקרובים לאורך הדרך, איפשר לי להיות מעודכן בשערי החליפין של המטבעות השונים וסיפק לי מידע על השעות ביעדים שונים בעולם. השתמשתי בו גם כ"פנקס" לרישום הערות עד שירדו לפוסט או לפעולה אחרת. הטענה של הסוללה בוצעה בדרך כלל פעם ביום – בשעות הלילה ולעיתים מתוך שקע הטענה על האופנוע בזמן רכיבה.

• לקחתי איתי טלפון חלופי, מדור ישן, למסע והשתמשתי בו במשך כמה שבועות כאשר "החכם" כשל במהלך הדרך ונזקק לתיקון.

P1020070

• ליווה אותי בכל דרכי עד לשלב האירופי מכשיר "ספוט" אותו רכשתי באתונה לפני תחילת הדרך. המכשיר איפשר לי להעביר מיקום לבני משפחתי וחברים קרובים, כל יום עם סיום הרכיבה. יכולתי לשדר אף את מהלך הרכיבה כולה אם הייתי בוחר באופציה הזו. המכשיר ניזון מ 3 סוללות AAA. רכישה מומלצת למי שבוחר לרכב 'סולו' כדי להרגיע ולעדכן חברים ומשפחה כי שלום לך.

• יצאתי לדרך עם מחשב נייד Mac Book Air 13 והוא תיפקד מצוין לאורך כל הדרך. ראיתי רבים המתפקדים היטב עם טאבלטים שונים ואף עם טלפונים חכמים. עבורי המחשב הנייד היה פתרון מצוין לקשר עם משפחתי וחברים באמצעות סקייפ, לניהול יומן ובלוג של המסע ולתכנון המחר והמחרתיים. המחשב עמד בכל טלטלות הדרך ללא דופי.

P1060413

מצלמה – הצטיידתי באתונה בתחילת הדרך במצלמת Lumix של Panasonic מדגם DMC-FT3 העמידה למים, נפילות ואבק והיא נתנה לי שירות מצוין של תמונות וגם וידיאו באיכות טובה למדי. המצלמה שהיתה תלויה על חגורת המכנס כל המסע 'חטפה' הרבה מאוד גשם ואבק ולעולם לא הכזיבה. לקחתי לדרך מצלמת כיס נוספת כחלופית ולא עשיתי בה כל שימוש.

תרופות – לאור ההיסטוריה הרפואית העשירה שלי, ניזקקתי לנטילת תרופות באופן יומיומי. כמובן שהדבר מחייב מלאי ראוי התופס לא מעט מקום בארגזי הציוד. ניתן לצאת מן הארץ עם מלאי ל 4 חודשים באישור הרופא האישי שלך. במקרה שלי, תיגבור התרופות לאחר כמה חודשים התבצע בזכות עזרה מעודד ויטאליס, ביקורי המולדת שערכתי ומיפגשים עם ויויאן, בת זוגי, במכסיקו ובברזיל.

אוהל, שק שינה ומזרון – יצאתי מהארץ מצויד ומוכן לקמפינג. השתמשתי בציוד בעיקר בצפון אמריקה. בדרום אמריקה החזרתי הציוד הביתה במשלוח ולאחר מכן הצטערתי על כך והחזרתי הציוד אלי. התחושה של רכיבה עם אוהל ושק שינה היא תחושה הרבה יותר טובה. יש לך 'בית' איתך וגם אם תתקע באמצע הדרך  או לא תמצא פתרון לינה ראוי, אתה לא חשוף למזג האויר ולקור הלילה. יצאתי לדרך עם אוהל לאדם אחד אך לאור הניסיון שצברתי בדרך החלפתי בקנדה את האוהל לזוגי. כך יש מקום מוגן יותר לציוד ולביגוד הרכיבה.

P1000065

ציוד בישול – יצאתי מצויד במטבח שלם. במהלך הדרך החזרתי חלק מן הציוד הביתה ונשארתי רק עם כירת בישול, מרקים, קפה וספל. השימוש העיקרי שעשיתי בציוד הבישול היה במהלך לילות הקמפינג. שימוש רב בציוד הבישול פוגם, לדעתי, ב'התנסות הקולינארית' המתלווה למסע, התנסות מרתקת בפני עצמה. רק על סוגי הלחם השונים שטעמתי במקומות שונים בעולם אני יכול להעלות פוסט נפרד.

P1050591

כסף וכרטיסי אשראי – הבסיס להתנהלות שלי במהלך המסע היתה משיכת כסף מזומן בכספומטים. המזומנים שימשו לרכישת מזון ושתיה במהלך היום ואילו התידלוק והתשלום עבור לינות התבצע, כל עוד אפשר היה, בכרטיס אשראי. נשאתי עמי כרטיס אשראי של MasterCard אך הגעתי ללא מעט מקומות, בעיקר בדרום אמריקה, בהם קיבלו רק Visa. הלקח – לצאת עם כרטיס האשראי של שתי החברות וכך יש לך כיסוי נאות כמעט בכל מקום. הדולר הוא עדיין המטבע המבוקש בעולם – מרוסיה ועד ארגנטינה. נשאתי איתי כמה רק מאות דולרים כמאגר למצב חרום ולא השתמשתי בהם. יש כמה פעולות בודדות כמו תשלומים עבור הובלות של האופנוע המתקבלים רק במזומן ובשטרות 'ירוקים', לכן מומלץ להחזיק כמה מאות דולרים עליך. יש מדינות בהן ניתן למשוך דולרים בנוסף למטבע המקומי מכספומטים אך צריך לזכור כי הסכום מוגבל לכ 200 דולר ביום.

P1000518

יש מדינות בהן "רק מזומן" ובכמויות שצריך 'מזוודה' כדי למלא מיכל דלק. אוזבקיסטאן כמשל

• כרטיס אשראי נשכח פעם אחת בכספומט בפרו. טלפון קצר למנהלת סניף הבנק שלי, "אוצר החייל" בצהלה, פתר את הבעיה. הכרטיס החדש נשלח, בעצתה, לבית חב"ד בסנטיאגו, צ'ילה והגיע תוך ימים ספורים,  בשלום.

ארנק גנבים – רבות נכתב ונאמר על הדרכים לשמור על המזומנים שלך. כל אחד ונסיונו. התנהלתי עם ארנק אחד בכל המסע לאחר שהבנתי כי כאשר אני משתמש במה שמכונה 'ארנק גנבים' אני מתחיל לאבד שליטה על כרטיסי האשראי שלי ומסמכים נוספים. היו מיקרים שלא זכרתי היכן מונח מה. בחודש האחרון למסע מצאתי בלונדון ארנק של חברת Pacsafe המחובר למכנסיים בשרשרת אשר לא ניתנת לפתיחה קלה, סידור המבטיח מאוד מפני כיוס. מעבר לכך העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא לא לשאת יותר מדי מזומנים עליך או בארנקך אלא רק כמות לשימוש ליום יומיים הקרובים. יש מיקרים בהם עדיף לצאת בלי ארנק לרחוב אלא עם מעט שטרות תחובים עמוק בכיס. פעם אחת הצליחה צ'יקיטה זריזה להוציא לי מעט מזומנים מהכיס… ומעבר לכך לא נתקלתי בניסיונות כיוס או גניבה.

P1100405באיזה ארנק הנחתי את כרטיסי האשראי? את הרישיון? את צילום הפספורט?

ספרי קריאה – הרבה מקום לא היה לי לאלו ואת עיקר המקום תפשו הספרים של Lonley Planet. בכל זאת נשאתי עמי 2 ספרים שקיבלתי טרם יציאה לדרך. אני חייב לציין כי הרבה זמן לקרוא סתם כך להנאה לא היה לי מאחר והזמן החופשי הוקדש בעיקר לכתיבת היומן, לשיחות עם משפחה וחברים מהארץ ולתכנון ההמשך. ראיתי מטיילים רבים הנושאים איתם ספרים דיגיטליים על גבי מכשירי Kindel וזה נראה לי פתרון מוצלח למדי לנשיאת סיפרות מבלי להעמיס משקל יתר או לתפוש נפח. גם את ספרי Lonley Planet ניתן לשאת כ'ספרות אלקטרונית' אך השימוש בספרים אלו פחות נוח במדיום האלקטרוני בגלל הצורך לדפדף קדימה ואחורה.

P1100406

ספרי ה"תנ"ך" שלי למסע – שימושיות מעולה

מנעולים וכיסוי אופנוע – לקחתי איתי 2 מנעולי דיסק, מנעול כבל ארוך ועבה למדי ובכל אלו לא השתמשתי ולו פעם אחת. מצאתי כי הכיסוי, אותו לקחתי לדרך מספק הגנה מעולה מפני עיניים סקרניות וידיים ארוכות. הסיכון כי האופנוע ייגנב לא גבוה כמו הסיכון לפריטים שעל האופנוע כמו מראות, מיכלי דלק נתיקים, ארגזי ציוד ועוד. קסדה נעלתי תמיד בכבל דק יחסית על המושב האחורי, בתוכה היו תחובות הכפפות. את מכשיר הג'י. פי. אס לא פרקתי כל המסע ממקומו אלא כדי להחליף כרטיסי מפות. העולם הרבה יותר בטוח ממה שחושבים או חוששים.

P1080891

נושאים נוספים הראויים לציון

שפות – נשאלתי לא מעט פעמים איך הסתדרתי עם מגוון השפות אותו עברתי. לדרך יצאתי עם ידיעה טובה באנגלית, מעט פחות טובה בצרפתית ומילים בודדות בשפות אחרות. לאחר כ 3 חודשים ב'רוסיה ובנותיה', מתקופת ברה"מ, הסתדרתי בשפה הרוסית באופן משביע רצון. לפחות הבנתי מה אומרים לי, ידעתי לקרוא שילוט והכוונה והייתי מסוגל לפטפט מעט. מהרגע שחציתי את גבול ארה"ב דרומה נזקקתי מאוד לשפה הספרדית ולכן עצרתי כמו שעשו אחרים ובהמלצתו של יוני בן שלום, בבי"ס ללימוד השפה בגוואטמלה ובמשך שבועיים קראתי, כתבתי, דיברתי ותיקשרתי רק בספרדית. בתי ספר לספרדית פזורים בכל רחבי אמריקה הלטינית. הפעולה הזו הוכיחה עצמה כנכונה. ביליתי כמעט 8 חודשים בארצות דוברות ספרדית ולא היה לי כל קושי לתקשר בשפה. שהות של חודש וחצי בברזיל הוסיפה לי גם מעט פורטוגזית בניב הברזילאי. כל עניין השפה לא היווה בעיה גדולה מדי עבורי. מעבר לכך למדתי כי התקשורת בין בני אדם בנויה על מילים אך הרבה יותר על שפת גוף ולכן זהו עניין שלא אמור להרתיע איש מלצאת לדרכים.

P1030893

עייפות – הרכיבה לאורך מאות ק"מ יום אחרי יום מעייפת למדי וכאשר מדובר במזג אויר חם, על אחת כמה וכמה. עמידה על הרגליות, שירה בקול רם, מציצת סוכרית קפה, התזת מים על הפנים – כל אלו עוזרים אך עצירה בצד לתנומה של חצי שעה, רצוי במקום מוגן או מוצל היא פתרון מוצלח יותר מהכל. אסור לרכב עייף. זהו סיכון חיים שלא לצורך.

P1090257

סדר קבוע – במהלך המסע סיגלתי לעצמי סדר פעולות קבוע בתחילת יום רכיבה ובסיומו וסדור קבוע של חפצים עד כדי כך שידעתי בחשיכה מוחלטת למצוא כל דבר וקודם כל את פנס הראש. הפנמתי סידור כיסים קבוע בכל סוגי הביגוד – רכיבה ומדי ב', סידור קבוע של ציוד בארגזים ובתיק המיכל. לסידור ולסדר הקבוע חשיבות גדולה ביותר כי למרות שאתה 'מצומצם' ל 3 ארגזים קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי למצוא חפץ מסוים כאשר הוא הונח לא במקומו הקבוע. ארעו לי מספר פעמים 'מצבים של אובדן' כביכול ולאחר מספר ימים מצאתי את אותו חפץ במקום אחר ממקומו הקבוע. סדר הפעולות הקבוע מאפשר יציאה יותר זריזה לדרך בבוקר ו'קיפול היום' גם כן. כל האמור נכון גם לסדר קבוע במיקום המסמכים השונים עקב התכיפות של מעברי הגבול וכמות הניירת המצטברת ממעבר למעבר. ראיתי כבר רוכבים ה'תולשים שערותיהם' ביאוש ביציאה ממדינה כי אבד להם מסמך "היבוא הזמני" של האופנוע לאותה מדינה.

P1020629

סוג האופנוע – כל  כך הרבה כבר נכתב סוגיה זו. פגשתי רוכבים על KLR, DL 650, הארלי, טראנסאלפ, KTM, אפריקה טווין ועוד עוד אך האופנוע ה'שולט בכיפה' הוא ה GS של BMW על הגרסאות השונות שלו – 650, 1200, 800 ובמספרים נמוכים יותר גם אדוונצ'רים. אומר רק זאת – אם הייתי צריך לצאת שוב למסע דומה הייתי יוצא עם אותו אופנוע. האמינות שלו מוכחת, הנוחיות ברכיבה עליו שעות, ימים, שבועות וחודשים – אין עליה עוררין, יכולת נשיאת הציוד, המימדים שלו, עוצמת מנוע ותיבת הילוכים מעולה ואוסיף על כך רשת מוסכי שרות בכל העולם – כל אלה יחד יוצרים קומבינציה מנצחת. האופנוע לא נטול חסרונות אך אך אלו זניחים ביחס ליתרונותיו. הייתי מעדיף אור קדמי חזק יותר, מושב מעט יותר נוח וזהו פחות או יותר.

P1060550

P1060314

ירח דבש של סרפינה וארון – על 2 KLR-ים

לבד? בזוג? בקבוצה? – גם על כך כתבתי לא מעט. לאור הניסיון שצברתי במסעותי עד היום מצאתי   כי התשובה לשאלה זו שונה מאדם לאדם. ראיתי זוגות של גברים, פגשתי זוגות – גבר ואישה, בעל ואישתו, פגשתי רוכבים ורוכבות בודדים, פגשתי קבוצות של 10 יחד או 6 וגם ארבעה ושלישיות רבות. לי היה מאוד נוח לרכב לבד וגם להתחבר מדי פעם לאחרים – בסיביר, אלסקה וקטעים מסוימים בדרום אמריקה. צפיתי שכך יקרה, חברו אלי בני לוויה או הצטרפתי ברצון ובשמחה אך תמיד לאחר הפרידה כאשר נותרתי שוב לבד חלפה בי אותה הרגשה נפלאה של חופש, לעשות כל מה שארצה, בדרך שלי. זה אני.

P1060331

רוכבת לבד סביב העולם – אליסיה מספרד על GS650 – והיא טסה…

מימון המסע – נשאלתי רבות בסוגיה זו, אולי יותר משאלות אחרות. אפתח בכך כי מסע שכזה לא עסק זול הוא. אני הערכתי תקציב שוטף מסוים לדלק, לינה, מזון ואחזקת האופנוע והוא היה דומה באופן מפתיע למדי לתקציב החיים השוטף שלי בבית. כך יוצא כי כאשר יצאתי למסע, חדלו באחת הוצאותי כאן בישראל. כסף זה הועבר חודש בחודשו לחשבון נפרד אשר ממנו ביצעתי הוצאותי היומיומיות במסע, כך התאפשרה שליטה טובה יותר בניהול הכספי של המסע. בנוסף ל"שוטף" היו הוצאות חריגות בהיקפן של העברות האופנוע בדרכי האויר והים יחד איתי. 2 הובלות מעל לאוקינוסים, הובלה מעל ה"דאריאן גאפ", מעבורת מרוסיה לקוריאה ומעבורות ההתחלה והסיום מישראל ליוון וחזרה. העברות אלו היו ה'הוצאות האמיתיות' של המסע, כלומר, להן נדרש היה מקור מימון מחוץ לתקציב השוטף.

P1020759

P1090789

יקר מאוד וקצת פחות

ועוד מילה אחת על כסף – בעיני, לא ניתן להעריך מסע שכזה בשווי כספי או ביחסי 'עלות תועלת'. יש כמובן עלויות אך ל"תועלות" אין גבול והן גוברות על כל שיקול כספי.

"פיקוד העורף" – במהלך כל הרכיבה נשאתי מאחורי שובל ארוך של גיבוי, תמיכה ואהבה, מבית. כאשר הבטתי אחורה במראות או לצל הרודף אחרי בצד הדרך עם זריחה ובשקיעה היו שם משפחתי, חברי הקרובים וקהל של 'עוקבים'. לצידי עמדה כל המסע, יום יום, ויויאן בת זוגי שתמכה מהרגע הראשון ביציאה להרפתקאה הזו גם כאשר הדברים התגלגלו לכך שאני יוצא לבד למסע, למרות שבכל מסע קודם יצאתי לבקשתה, 'בזוג'. אישה יקרה זו היא הגיבורה האמיתית של המסע. כל מטלותי הקבועות והמשתנות נפלו עליה ולטיפולה בנוסף לעבודתה וחייה, שעה שאני 'רק רכבתי' סביב העולם. נכסים, תשלומים, מיסים ועוד כיוצא באלה טרדות היו ללחם חוקה בהיעדרי.

foto

ילדי, שחר, נעם, צפריר ואיילת עקבו אחרי, עודדו, שמחו איתי ופירגנו, מי בקול ומי בדממה. כאשר היה צריך, נשאו עליהם תפקידים שונים מעת לעת בהצלחה ובבגרות ראויים לגאווה.

חברים קרובים היו לצידי כל המסע בעצה טובה, יד מחבקת ותומכת, מעקב צמוד אחר שידורי ה"ספוט" – יוני בן שלום אשר סייע רבות בעצות מתחילת הדרך ולכל אורכה. בבלוג המפורט שכתב במסעו הוא – "הרפתקה" נעזרתי רבות באמריקה הלטינית. זהר גרינברג, "השבילאי" שעקב אחרי המסע ללא לאות ולקח על עצמו, מבלי שהרגיש אפילו, תפקיד של 'מגדל פיקוח' וחולית חילוץ וסיוע, היה ואזדקק לה. אליקו, יו"ר "המועדון" שעבר תקופה קשה בפעילויות המועדון, תמך ועודד במילים טובות וחבריות לאורך הדרך. אדם שני שחיזק את רוחי הירודה, בימים הראשונים למסע, במילים חמות ובעצות מעשיות.

Screen Shot 2013-06-17 at 8.43.21 PM

P1010915

החוליה הטכנית הצמודה שלי – ה"אלכסים" – מלאכים של ממש. הם היו שם בכל עת שניזקקתי להתיעצות בעניין האופנוע ולא מעט פעמים ניזקקתי לעצתם בבוקר של שבת, לצערי. חברי פורום מועדון האופנועים הישראלי שקראו את שכתבתי וצילמתי ביומני ולא הפסיקו לעודד. חברי מועדון ה GS שלא רק קראו ופירגנו אלא גם סייעו בנושאים בהם ביקשתי עצה.

IMG_0254

שני מלאכים ועוד "זוהר"

רבים אחרים עקבו אחרי, הרבה יותר מאשר חשבתי כאשר הייתי נתון בתוך העניין עצמו. אני מגלה זאת היום כאשר אני פוגש יותר ויותר אנשים שמעולם לא היכרתי אותם ואומרים לי – קראנו, עקבנו, היינו שותפים. מחמם את הלב.

מילים אחרונות – המילה נפוצה ביותר אותה שמעתי בתגובות אלי במהלך הדרך הארוכה היתה "אומץ" בכל הטיותיה האפשריות. בעיני לא עשיתי מעשה אמיץ במיוחד. ההיפך, אני פחדן לא קטן מטיבעי. אחרים הם אלו העושים מעשים אמיצים. עשיתי מעשה היוצא מתוך אישיותי, אופיי ואורח חיי. לא ראיתי בכך מעשה מיוחד במינו בעת התרחשותו. רק כעת כאשר אני נינוח בביתי ומעלעל בתמונות ובכתובים אני מתחיל להבין עד כמה מקיף וחובק היה המסע אותו ערכתי בשנה האחרונה. אני יודע ושומע כמה חששות מעוררת הרפתקה כזו אצל אחרים, הם מספרים לי על כך יום יום. אני עברתי את אותן חששות וחרדות כבר לפני המסע הראשון לארצות הבלקן ב 2006 וגם מעט ערב המסע הזה ובמיוחד בימים הראשונים המאוד קשים בתחילתו. יש לי לומר לכל החוששים והמתלבטים רק זאת – צאו לדרך. אחרי הקילומטר הראשון הכל יעלם ותביטו רק קדימה אל רכס ההרים שבאופק. Just Go.

P1070309

תודה לכולכם על הכל.

באהבה גדולה, דורון יחד עם מור החמור

וכמו שאומרות מילות השיר של נעמי שמר: הדרך ארוכה היא ורבה… אבל אני.. לבד לבד צועד… אחד נשא פניו אל הזהב… אחר מצא ילדונת שתאהב… אבל אני לבד לבד צועד… כי כל שכרי – קולכם אשר עונה בשחוק…. הללויה …

P1060498

כל הדרכים מובילות לרומא ומשם…. לפיראוס

ציפיתי למזג אויר טוב יותר באיטליה, לפחות ציפיתי. יצאתי מהקמפינג ובדיוק בהתאם לתחזית משעת צהריים התקדרו השמים והחל הטפטוף אשר תוך דקות הפך למבול סוחף. הצלחתי למצוא בתוך מסך הגשם שלט של Hotel, עצרתי.

אני מוכרח לציין כי למרות שאני אוהב לרכב בגשם עדיין לא מצאתי הנוסחה לראייה חדה וברורה בגשם וזו המגבלה היחידה שהיתה לי בעניין זה של גשם במהלך המסע. אני רוכב עם משקף פתוח כי המשקף הסגור שלי עם ראות מוגבלת מאחר והוא מצויד בפילטר נגד שמש. לרכב עם משקף פתוח מאוד בעייתי בגשם כי אז עדשות המשקפיים מתכסות בטיפות וקשה לראות דרכן. הכי נוח לרכב ללא המשקפיים אך אז הראוייה מוגבלת. סופו של סיפור – לעצור ולהמתין היא הדרך שאני בדרך כלל בוחר מה עוד שאינני נתון בלוח זמנים צפוף.

התמקמתי באותו מלון עם מסעדה משובחת למשך אחר הצהריים והלילה כאשר אני נשאר לגמרי לבד במלון בלילה ו"מור החמור" עומד לו מכוסה בחניה, גם הוא לבד. את ארוחת הבוקר אוכלים מתוך מכונות – אחת שמכינה את הקפה והשניה שפולטת מאפה לבחירתך. בכלל, גם לצרפתים וגם לאיטלקים חיבה מיוחדת למכונות. המכונה מתקשרת איתך בכתיבה בכמה שפות, בדיבור – רק בשפה המקומית. כך במחסומי האגרה על הכבישים, הגם שניסיתי להמנע מהם ככל שרק אפשר היה, כך גם בתחנות דלק שאינן מאוישות בימות השבוע ועוד יותר בסופי השבוע. אם אתה לא מבין משהו אתה יכול לדבר לקירות ואם זו מכונה שמקבלת רק כרטיסי אשראי ולא מזומן אז אין כל פתרון אלא לרדת לכביש האגרה ושם מתפקדות תחנות גדולות ומאוישות תמיד.

P1100259

אם בצרפת הצלחתי להמנע מכניסה לכבישי אגרה, באיטליה נאלצתי להכנס לפחות פעם אחת כדי לעשות קפיצת דרך. הבחירה לרכב בכבישים רגילים ולא בכבישי אגרה משמעותה רכיבה איטית יותר בצרפת וזחילה אמיתית באיטליה. הצפון האיטלקי  מאוכלס בצפיפות רבה ורכיבה בכביש רגיל  איטית למדי, ממעגל תנועה אחד לשני וחציה של הרבה מאוד יישובים צפופים ועמוסי תנועה.

P1100261

לאחר שהגעתי לאזור גנואה בריביירה האיטלקית התחלתי ברכיבה לאורך החוף היפיפה של צפון איטליה. רכבתי כאן כבר ב 2010 וגם אז מאוד נהניתי מיפי הנופים. חלפתי על פני איזור "5 הכפרים", ("צ'ינקווה טרה") ווחציתי את פיזה כאשר המגדל הנטוי מציץ עלי מעל הנוף של העיר. התקדמתי במהירות לעבר רומא לאורך כביש SS1 הלא הוא Via Aurelia אחת מהדרכים אשר נסללו על יד הרומאים במאה ה 4 וה 3 לפני הספירה כדי לאפשר מסחר וגם כדי להעביר צבא במהירות מאזור לאזור. זימזתי לעצמי בקסדה את השיר אשר יוסי סוקניק (ידין) וחנה מאירצ'אק (מרון) שרו לחיילים מא"י שהתנדבו להלחם עם הבריטים באיטליה בשנת 1944 עד 1945 "כל הדרכים מובילות לרומא". כך עם השיר בפי עברתי על יד קרית הותיקן בה יושב כעת 'פאפא' פרנציסקו הטרי מארגנטינה וכנראה עדיין לומד את תפקידו… וגם סמוך לקולסיאום העמוס באלפי מבקרים והמשכתי דרומה לכיוון נאפולי דרך ה"ויה אפיה" – (Via Apia) אותה דרך ראשית והראשונה במערכת הדרכים של האימפריה הרומית. דרך זו כמו האחרות שנסללו לפני יותר מ 2,000 שנים קיימות עד היום עם הרחבות, גישור משופר ואספלט אך הנתיבים המקוריים שנבחרו אז תקפים עד היום. התמקמתי באכסניה על חוף מצפון לנאפולי ללילה שקט ללא חיבור לרשת.

P1100262 P1100264

P1100266 P1100269 P1100273

על "ויה אפיה"

עם בוקר יצאתי לעבר קסינו, למעשה למונטה קסינו – אותו הר ענק המתנשא מעל לעיר באותו השם. מונטה קסינו, הר ובראשו כנסיה גדולה למדי התפרסם כי על מורדותיו נהרגו כ 70,000 חיילים – 50,000 מתוכם חיילי בעלות הברית אשר ניסו לכבוש את המעוז הגרמני האסטרטגי ב"קו החורף" הגרמני באיטליה במלחה"ע ה 2. ניתן לקרוא על כך בהרחבה במקורות השונים אך הנקודה החשובה עבורי היתה לפקוד את קברו של גנרל ולדיסלב אנדרס בבית הקברות של 1038 חיילי פולין, ביניהם 18 יהודים. בשורה התחתונה הגייס הפולני שבפיקודו כבש את המקום לאחר 4 התקפות שלא צלחו מינואר ועד מאי 1944. ולמה הוא חשוב כל כך? גנרל אנדרס הוא האיש אשר הקים בברה"מ את הגייס הפולני לאחר שפולין נכבשה ע"י הגרמנים ופתח במסע דרך אפגניסטאן, אירן, עירק וירדן לעבר א"י כדי לחבור לצבא הבריטי. בדרך אסף פליטים רבים וביניהם, בין השאר, את "ילדי טהרן". יחד עם צבאו של אנדרס הגיעו לא"י יהודים רבים וביניהם מנחם בגין וגם אבא שלי – צבי ז"ל. רבים ערקו מהצבא הפולני לאחר שהגיעו לא"י. כך "עלה" אבי לארץ ב 1942. מנחם בגין, אגב, סרב לערוק אלא ביקש להשתחרר ומבוקשו ניתן לו. חשתי מעין סגירת מעגל אישי כאשר הגעתי לקברו המונח למראשות חייליו. גנרל אנדרס לא נהרג באותו הקרב אלא נפטר ב 1970 בגלות בלונדון אך ביקש להיקבר כאן, על מונטה קסינו, על יד חייליו.

P1100275מנזר מונטה קסינו המתנשא מעל לעמק בואכה רומא

P1100279 P1100287בית העלמין דמוי הנשר הפולני

P1100282קברו של גנרל אנדרס

P1100284 P1100288 P1100289

תוככי מנזר מונטה קסינו

מכאן, הביתה. חציתי את רכס האפנינים תחת גשם קל לעבר החוף האדריאטי עם הרגשה נפלאה בלב כי הנה עומד להסתיים המסע ואני לא מצטער על כך, הגשמתי חלום שנראה היה כבלתי אפשרי ואני שמח ומתרגש לחזור לאהובי. בשלב מסוים הושטתי יד לאחור כמו שאני נוהג לעשות מדי פעם כדי להרגיש כי כל החפצים הקשורים על גב חמורי אכן שם ולפתע חלף בי רצון עז לחבק אותו, את "מור החמור", זה שלעיתים קראתי לו "האיל האפור" ולפעמים "הגמל" אך הכינוי "מור החמור" הוא באמת הכינוי המייצג אותו יותר מכל. מ"מורי חמורי" הכל התחיל שם בתוך הנשמה והלב של ילד בן 3 או 4 ונשאר עד היום.

עוד לינה אחת בעיר Foggia ומשם רכבתי לאורך החוף האדריאטי, בצד כרמי זית וגפן, פרגים וחרציות, ממש  'מגרש ביתי' ובינות לבתי ה Trulli מחודדי הגגות, המיוחדים לאזור זה של דרום איטליה. במקביל אלי חלפה השיירה המלווה את ה"ג'ירו" – ה'טור דה פראנס האיטלקי' עם כלי רכב של קבוצת Sky, מסעדות מקושטות בבלונים וורודים כצבע חולצת המוביל ואטובוסים שעליהם רשום בענק Cipollini על שמו של אותו ספרינטר אגדי, "סופר מריו". ברוכבים עצמם לא פגשתי, כנראה שהחמצתי אותם. לאחר כ 3 שעות רכיבה הגעתי לברינדיזי וכמו בעבר, היישר לעמוד הרומי המוצב בפתח תחנת הרכבת המקומית.

83° GIRO D'ITALIA CYCLING

IMG_2827

הצטיידתי בכריכים והתקדמתי לעבר הטרמינל הימי. בשעה 19:00 בדיוק זזה ה Sorrento אל הים הפתוח וחלפה על פני המצודה העתיקה אשר הגנה על הנמל בימים אחרים. שייט שקט למדי עם עצירה בנמל איגומנצה ביוון כדי לשחרר את רוב המשאיות שירדו כאן כדי להמשיך לבולגריה ואלבניה ועליהן הרבה מאוד כלי רכב שסיימו את ה"יד הראשונה" במרכז אירופה העשיר ונמכרו כנראה לקונים ממדינות מזרח אירופיות. הרחבת הגבולות מזרחה של האיחוד האירופי עושה כנראה טוב למסחר ברחבי אירופה כולה.

P1100306

P1100323

המשכנו מספר נוסעים קטן לעבר Patras הנמצאת בצפון מזרח הפלופונז היווני. מכאן הדרך לכיוון פיראוס היתה קצרה ו'עטופה' ב'ריח' של יוון – שרף האורנים. אותו שרף המעניק את הארומה ליין הרצינה – יין בן 2,000 שנה.

P1100325

רכבתי על כביש האמור להיות "כביש מהיר" אך יש בו רק נתיב אחד בדרך כלל והמהירות בקטעים רבים מוגבלת ל 60 קמ"ש אך ליוונים יש פתרון – כל הרכב האיטיים יותר נעים עם גלגל אחד על השול הימני ואילו בצד שמאל חולפים אחרים ב"טיסה נמוכה". עצרתי, כמו תמיד, אצל אלכסיו – בעל מסעדה  בעיר Megara שעצרתי אצלו ב 4 הזדמנויות שונות במסעותי. לאלכסיו, בחדר האחורי של מסעדה אופנוע BMW מתחילת שנות ה 50 או סוף ה 40. האופנוע היה שייך לאביו, עליו השלום, מעלה חלודה ורק הסמל הכחול לבן הבווארי בוהק עדיין על צד מיכל הדלק שלו.

IMG_1455 IMG_1456

P1100331

אלכסיו – 4 פגישות משנת 2002

התכבדתי במרק טעים וחמצמץ וקינחתי בקפה עם 2 בני הדודים שלו על שפת הנמל המצודד של Pachi.

P1100330

מכאן דרך 2 מעבורות קצרות דרך עשיתי קפיצת דרך עד לפיראוס. באופן קבוע אני מתאכסן במלון Delfini הצמוד לנמל המעבורות היוצאות לאיי יוון. מכאן יצאתי למסע וזו התחנה האחרונה שלי לאחר יותר משנה. כאשר התקרבתי לעבר המלון ברחובות הצרים של פיראוס לא יכולתי שלא להיזכר ביום היציאה שלי לדרך הארוכה סביב העולם. יצאתי אז בלב דופק עם אופנוע כבד למדי ועמוס באופן לא נכון. החזרה לכאן כבר היתה ענין אחר לגמרי, שמחה, קלה ומשוחררת.

P1100336

תחושה של 'הוצאת אויר' ונינוחות ירדה עלי עם ערב. בבוקר למחרת רכבתי לאתונה לחנות טוראטק כדי לפגוש את מריה ולהשלים כמה מדבקות חסרות למדינות אירופה. פגשתי שם ברוכבים יוונים שגילו הרבה עניין במסע ולכולם היתה אותה שאלה – האם היה מסוכן ואם היו לי בעיות מכניות. אלו הדברים שמדאיגים רוכבים.

P1100337

לאחר הביקור בטוראטק טיפסתי למדרון הר Hymettus, על מורדותיו המערביים נמצא Kaisariani monastery. זהו האתר הראשון בו ביקרתי בטיול הראשון שלי לחו"ל בשנת 1975 ומאז בכל ביקור שלי ביוון אני פוקד אותו. מנזר יפיפה מן המאה ה 11, עטוף בברושים ואורנים, מעוטר בעמודים יוניים ועל קירותיו פרסקאות במצב מצוין.

P1100341

P1100343

מנזר קסרייאני

פיראוס היא עיר שקטה ובטוחה ולכן נעימה יותר מאתונה ונמצאת במיקום טוב בדרך מהנמל ואל המעבורות. על הרחוב הראשי ממוקם נמל המעבורות לאיי יוון, לאורך הרחוב בתי קפה ומסעדות עם סובלאקי הפתוחים 24 שעות לטובת הבאים והיוצאים, שוק דגים ובשר וגם בארים ומסעדות עם נגנים וזמרים המשמיעים מוסיקה יוונית עליזה ושמחה כמעט עד אור הבוקר. מקום חביב למדי להמתין בו עד למועד השייט לישראל.

P1100356

P1100354 P1100353

פגשתי במלון דלפיני את חאלד ומונה אשתו מערב הסעודית החוגגים יום שנה שישי לנישואיהם ושמחו לפגוש בפעם הראשונה אדם מישראל. הקשבתי לסיפורים שלהם על ערב הסעודית והם גילו התעניינות רבה בנעשה אצלנו. זוג חביב למדי.

P1100357

ביום שני הקרוב אני מתוכנן לעלות על אנית משא בנמל לאבריו ולאחר שלושה ימים, עם עצירה בלימסול, אגיע ככל הנראה לנמל חיפה בבוקר יום חמישי ה 16 למאי.

הרכיבה ללאבריו היתה "מעניינת". עברתי דרך אנג'לה ומריה ב"טוראטק" של אתונה לנסות להביא כמה 'דובשניות' לחברים מהארץ אך החלקים לא היו במלאי ולכן המשכתי לנמל לאבריו. כבר מרגע צאתי לדרך בשעה מוקדמת ה GPS גילה סימני סרבנות. כאילו מבקש לעצור אותי בדרך הביתה או לפחות לבלבל את דרכי. איתחלתי אותו כמה פעמים ולא עזר. העלה מפות, איפשר לרכב כמה ק"מ וכבה. לבסוף לאחר הגעתי לנמל לאבריו לא העלה מפות יותר וכנראה שבק לחלוטין. הבנתי כמה בטחתי בו וכמה הפכתי לתלותי בו. הרבה תועלת, חיסכון בזמן וכסף ידעתי בזכותו והוא 'עשה את שלו' כנראה.

P1100360

מריה ואנג'לה (משמאל) – מלאכיות טוראטק באתונה

בנמל לאבריו עבר עלי זמן מעט מתוח עד אשר נתבשרתי כי יש תא עבורי  על ה Alios של Salamis וכך אוכל להגיע יחד עם "מור החמור" לחיפה ומשם לביתי במשמר הנגב. סיום נאות למסע המשותף של שנינו.

P1100361

השייט על מי הים התיכון עבר עלי בניחותא, היה לי זמן למכביר לחשוב, לסכם, לעכל ולהפנים את ההרפתקה אותה אני מסיים. צוות האניה היה צוות רב לאומי – בתפקידים הבכירים נשאו קפריסאים ויוונים (חברת סלאמיס הינה חברה אשר ההנהלה שלה ממוקמת בקפריסין), תפקידי המלחים והטבחים בוצעו על ידי מצרים בעיקר, הודי אחד ושני אוקראינים. יחד איתי כנוסעים היו שני ישראלים, אחד מהם  מפיק ידוע אשר מנוע מטיסות למשך תקופה של כמה חודשים והשני צעיר המייצג חברה ישראלית הפועלת בקפריסין ומצא כי הפלגה מלימסול לחיפה תהיה מהירה יותר מטיסה לנתב"ג ומשם להגיע לביתו בחיפה. הקצין הראשון באניה – בחור צעיר מלימסול, בוגר הצי היווני, הזמין אותי לגשר הפיקוד ושם קיבלתי ממנו כמה שיעורים מזורזים על ניוווט ימי, היה מעניין. עוד היה מעניין לשמוע מהקפטן על הקשיים הכלכליים של ציי הסוחר בימים אלו בהם הובלה במכולות מתחילה לייתר את ההובלה הימית על גבי משאיות.

P1100365 P1100370קוסטיקו מלמד אותי מעט ספנות

P1100374 P1100376 P1100378 P1100372

חוויה של הפלגה תחת שמי ים התיכון

לקראת ההגעה אל חופי ישראל נשמעו יותר ויותר דיבורים ברשת הקשר בעיברית ומעט לפני שחר חלפנו לא רחוק מאסדת גז ישראלית מאוד גדולה, מוארת באור נגוהות ופועלת במימי ישראל.

עם בוקר חמישי, 16 במאי הגענו בהרבה התרגשות לנמל חיפה המוכר והאהוב. ממגורת "דגון", העגורנים, המדרגות היפות של הגן הבהאי ורכס הכרמל העלו בקירבי את האדרנלין לקראת הירידה אל הרציף. לאחר נוהלי בטחון הורשיתי לרכב מטה אל רציף הבטון.

P1100388קוסטיקו מניף את דגל ישראל מול חיפה

P1100387קוסטה – קפטן מנוסה וחביב למדי: "מסע נפלא אבל לבד??"

P1100381

P1100393

נוף אהוב ומרגש במיוחד עבורי

עברתי דרך התחנות של ביקורת גבולות, מכס ומס נמל בסדר הפוך מזה של היציאה לפני 13 חודשים. לאכזבתי הקטנה הנוהלים בנמל חיפה היו איטייים, רוויי טעויות וכמה 'לך ושוב' – וזו לא הפעם הראשונה שכך קורה. החברים אשר המתינו לי בחוץ נאלצו לחכות עד חצות היום ולבסוף יצאתי אליהם לאחר שמילאתי בשלמותו את 'טופס הטיולים' שלי מנמל חיפה.

אליקו, זיו, קובי, אשר ואישתו, ליאור, מיקי, טובבין וחברים אחרים קיבלו את פני בחיבוקים וטפיחות על שכם וכיבדוני בהזמנה חמה למסעדת חומוס – עליו פינטזתי כבר ימים מספר. רכבתי לת"א על כביש החוף יחד עם אליקו וקובי אל ה"אלכסים" למערכת חיבוקים נוספת אליה הצטרף גם זהר, חברי הקרוב. החלפתי למספר הצהוב הישראלי ורכבתי לבד לדרום, אל ביתי בנגב.

942953_10200376893358416_1740454427_n 943309_10200376892358391_1440637479_n 9882_10200376891638373_1724259488_n 267669_10200376889038308_341206135_n 970830_10200376888118285_1492213098_n 942873_10200376885878229_1813842667_n 946412_10200376879198062_131206836_n

חברים, מאז ומתמיד, מקבלים את פני בשערי הנמל (צילם אשר וכסלר)

הדרך לדרום על כביש 4 עברה עלי בלי ששמתי לב לדרך לחלוטין. "מורי חמורי" הנאמן לא היה זקוק להכוונה כלשהי, כמו ידע הדרך ללא צורך בי ולא עוד במערכת הניווט ששמרה לו על הכיוון על פני 3 יבשות. הדרך עברה עלי כמו חלום. כאילו רק אתמול חלפתי כאן. ה'צהוב' הישראלי של חודש מאי כבר השתלט על היקום סביבי, הכבישים והצמתים לא השתנו והנוף המוכר לי כל כך חלף במהירות עד הכניסה בשערי הקיבוץ. הגעתי לחניית האופנוע כאילו רק חזרתי מרכיבה קלה לבאר שבע.

P1100394P1100399

חזרתי למשמר הנגב 'על שתי רגליים ועל שני גלגלים' לאחר 392 ימים ו 75,000 ק"מ. נזכרתי בחיוך בדברים שאמר לי לפני המסע, אייל, אחד מחברי הטובים, גם הוא רוכב: "דורון, למה אתה יוצא לבד למסע הזה? אתה הרי לא ג'אבאר..".

בזאת תם יומן המסע שלי סביב העולם.

היה לי לעונג לדעת שכולכם מלווים אותי בדרכי הארוכה.

תודה

חירות, שיוויון ואחווה" ובעיקר… הרבה קור – צרפת"

P1100124

הגעתי ל Calais בחוף הצרפתי לאחר כשעה וחצי שך שייט על "התעלה" ויצאתי לקטע היבשתי האחרון במסע ללא גינוני טכס או בדיקות גבול כלשהן. בקור מקפיא של 10 מעלות רכבתי בתוך נופי אזור קאלה הירוקים והיפים. נופים חקלאיים של גבעות ירוקות מעובדות למשעי, חלפתי בתוך עיירות קטנות ורדומות ולבסוף מצאתי מחסה מהלילה הקר במלון יקר אמנם אך מפנק. שינוי מרענן לטובה ולרעה, כספית, לאכסניות הנוער בהן ישנתי באנגליה. לאחר מנוחה ראויה המשכתי בדרך תוך שאני מנפנף לשלום לגנרל דאגלס הייג רכוב על סוסו. הייג היה המפקד העליון של חיל המשלוח הבריטי לצרפת במלחמה"ע ה 1. תחת פיקודו השנוי במחלוקת עד היום נפלו כ 2 מיליון חיילים בריטיים בקרבות החפירות המרים של מלחמה"ע ה 1.

P1100125

חציתי דרומה את נהר הסיין על גשר מבטון דרוך (סוג של בטון מזוין) התלוי על כבלי מתכת גדולים בדמות מניפות. זה הגשר הראשון מסוגו בעולם והוקם לפני כ 35 שנים בלבד.

P1100129

המשכתי בדרכים הכפריות של נורמנדי לצידם של מאות רוכבים שיצאו לכבישים על אופניים ואופנועים עם פרוץ האביב. לבסוף התמקמתי בחדר באחוזה כפרית במרכז אזורי הנחיתה של בעלות הברית במלחמה"ע ה 2. האזור כולו משמש מוקד עליה לרגל לרבים מצאצאי הלוחמים אשר לחמו כאן בשתי מלחמות העולם ונושאי השיחה בארוחות הבוקר הם בדרך כלל ההיסטוריה העקובה מדם של אבות וסבים ששרדו או נפלו כאן במחצית הראשונה של המאה הקודמת. זו גם מטרת ביקורי באזור זה. הוספתי לכך מספר אתרים קרובים וכאן אשהה מספר ימים.

P1100167

המונומנט הזה שייך ללוחמי מלחמה"ע הראשונה – הרבה דם ידע האזור הזה של אירופה

P1100130 P1100132

P1100134 P1100135

כביקור ראשון שמתי לי ליעד מקום שהיה אצלי שנים רבות ברשימת האתרים לביקור Mont St. Michel – ההר המתנשא מעל מרחבי הגאות והשפל של חופי נורמנדי ובראשו עיירה קטנה המטפסת לעבר כנסיה. המקום הפך לאתר תיירות מאוד מבוקש בזכות הייחוד הנופי שלו ולא במעט הזכות הרבה מאוד סופרלטיבים אשר נכרכו בשמו. רכבתי כ 150 ק"מ ביום קר למדי ומצאתי עצמי בלב אתר עמוס במבקרים ובכלי רכב החונים במגרשי חניה ענקיים. הליכה רגלית של יותר מחצי שעה הביאה אותי לאורך סוללת עפר ארוכה עד למבואות ההר. הגעתי ביום שני שהוא היום ה'חלש' ביותר בשבוע ומחוץ ל'עונה' ועדיין היו שם אלפים רבים. להגיע לכאן בחודשי ה"גראנד ואקאנס" יכול להיות סיוט לא קטן. טיפסתי במעלה הרחוב היחיד בהר עד למבואות הכנסיה ושבתי על עקבי לעבר האוטובוסים המסיעים את המבקרים על גבי הסוללה לעבר מגרשי החניה. האתר כולו נמצא בתהליך של שיפוץ עמוק אשר החל כבר ב 2006 ויימשך עד ל 2014 ולכן הנוף הטיבעי 'מקולקל' עם גדרות וסוללות, פיגומים ואבק משאיות. לא התענוג הגדול בעולם… לאחר השיפוץ יוכלו המבקרים להגיע לאתר כאילו אין גאות ואין שפל והאי שהוא במחצית היום חצי אי יהפוך למעשה ללשון יבשתית באופן קבוע. אני מקווה כי זה השינוי היחיד שיחול כאן כדי לשמר את המראה הטיבעי והיפה של המקום.

P1100136 P1100140 P1100150 P1100153 P1100155גם אותיות בעיברית על הסכר המווסת זרימת נהר לעבר מונט סן מישל

P1100165

בקור מקפיא רכבתי חזרה לעבר חדרי בחווה הכפרית והתכרבלתי בשמיכות החמות ללילה ארוך של מנוחה. הסיבה העיקרית ללשהות שלי בנורמנדי היתה ביקור בחופי הנחיתה של מלחמה"ע ה 2 – חופי D Day. יצאתי עם בוקר לכיוון החופים ובדרכי לשם עצרתי בעיר Bayeux לשם ביקור במוזיאון ה Tapestry. במוזיאון זה נמצאת יצירת מופת בקנה מידה עולמי – סיפור מסעו של ויליאם "הכובש" דוכס נורמנדי שיצא למסע מלחמה מעבר לתעלה אל אדמת אנגליה נגד הסקסונים בפיקודו של הרולד, שם הביס אותם בקרב המפורסם בשם "קרב הייסטינגס". האפוס ההיסטורי מתואר על גליל בד באורך של כמעט 70 מ' ועליו רקום הסיפור לפרטי פרטים. היריעה בת היותר מ 900 שנים נשתמרה באופן מדהים עד ימינו אלו.

P1100169 P1100171 P1100175 P1100178

מאפוס לאפוס – התקדמתי לעבר זירת הלחימה של מלחמה"ע ה 2 – חופי הנחיתה של נרמנדי. כאן, ב 6 ביוני 1944 עם שחר נחתו למעלה מ 150,000 חיילים, 6 דיביזיות בסיוע של יותר מ 10,000 כלי שייט ובחיפוי אוירי של אלפי מטוסים לאורך רצועת חוף של 80 ק"מ ב 5 חופי נחיתה כאשר המטרה היתה להפוך את המלחמה על פיה ולהביס את גרמניה הנאצית. לא אכנס לפרטים כי היריעה קצרה מלהכיל אך סיפור הנחיתה בנורמנדי הוא רק קצה קצהו של מבצע אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי מורכב מאין כמוהו ובשורה התחתונה – הישג מפואר ששינה את פני העולם לשנים רבות, כך אני מקווה. התאריך המקורי למבצע Overlord נקבע לאור אילוצים רבים של הכוחות הלוחמים ל 5 ביוני אך מזג האויר רצה כי הנחיתה בפיקודו הכולל של גנרל אייזנהואר ובפיקוד על כוחות היבשה של גנרל מונטגומרי תתבצע רק ב 6 ביוני וכך נכנס תאריך זה לדפי ההיסטוריה וייזכר לעד כ D Day. עברתי בחופי "יוטה" ו"אומהה", הקרב בזה האחרון מתואר היטב בסרט "להציל את טוראי ראיין" שביים סטיבן שפילברג ובכיכובו של טום הנקס. עברתי בעיירה St. Mere. Eglise בה אחד הצנחנים, John Steels, מהדיביזיה המוטסת ה 82 נתפס עם מצנחו על מגדל הפעמונים של הכנסיה המקומית והשים עצמו כמת במשך שעתיים. הסצינה הזו מתוארת היטב בסרט "היום הארוך ביותר". עברתי בפוינט דו הוק – אתר תותחי 155 מ"מ על צוק נישא מעל החוף אותו תקפה יחידת קומנדו במבצע הירואי ולבסוף חלקתי כבוד לכמעט 10,000 חללי צבא ארה"ב הקבורים בבית קברות מטופח מאוד ממש על קו החוף, לא רחוק מ"חוף אומהה".

P1100184 P1100182 P1100188ה 82 יחד עם ה 101 נחתו בצניחה ובאמצעות דאונים מאחורי ה"החומה האטלנטית" של גנרל רומל כדי להקל על הכוחות הנוחתים בחוף
P1100190
P1100193האנדרטה ללוחמי ה Navy של ארה"ב בחוף "יוטה"

P1100195 P1100198 P1100199 P1100206 P1100209 P1100211הבונקרים של "החומה האטלנטית" הגרמנית שרדו עד היום – כ 12 מיליון טון של בטון וברזל…

P1100214 P1100217 P110022410,000 חיילים נהרגו רק ביום הראשון של הנחיתה לבדו. פחות מאשר העריכו מראש

P1100228

החלל הזה (כמו רבים אחרים) ידוע רק לאלוהים

לאחר הביקור המקיף בנורמנדי הקרה בתקופה זו אני מתעטף בכמה שכבות ביגוד ויוצא בדרך הקצרה ביותר אל אגן הים התיכון החמים יותר והביתה.

אלא שהדרך לא קצרה ומאוד קרה. לפחות עד האלפים, גבול צרפת איטליה. רכבתי בנתיב החוצה את צרפת בינות לשטיחי החרדל הצהובים, עיירות קטנות, פלגי מים ולא הנחתי את גלגלי ולו פעם אחת על הכבישים המהירים כי המחירים עבור הרכיבה בכבישים אלו מצטברים לסכומי עתק במונחי מטייל כמוני. הוריתי למכשיר הניווט להמנע מכבישי אגרה וכך הוביל אותי המכשיר מ Rounabout אחד לשני, מאות כאלו. אמנם מאט את קצב התנועה ומעלה את צריכת הדלק אך מאפשר רכיבה נופית יפיפיה מעיירה לעיירה וכמובן מאפשר את התצפית, גם אם לעיתים חולפת, על החיים ב"בנתיב האיטי", אנשים פשוטים שחיים בין כוס יין אחת לשניה כל שעות היממה, אנגלית לא מדברים אלא לעיתים נדירות מה שמחייב אותי להעיר את הצרפתית הרדומה שבי. לאור מזג האויר הקר והרטוב עצרתי באחת העיירות לשני לילות כדי לעבור בתחזית מזג אויר ראויה את האלפים ולא להקלע לגשם שעלול להיות מסוכן לרכיבה כאשר אני חוצה את המחסום ההררי בגובה של כ 2,000 מ'. ההימור הצליח.

P1100244 P1100234 P1100236 P1100243

P1100241

"חירות, שיוויון ואחווה" – המוטו של צרפת

יצאתי עם בוקר קר ורטוב מאותה חניה בת 2 לילות ב Varennes Sur Allier. מזג האויר לא נראה מבטיח, חלפתי על פני Lyon, עברתי על פני נהר הרון החוצה את צרפת מצפון לדרום, עד לים התיכון והמשכתי מזרחה לעבר Grenoble הממקומת בכניסה לאזור האלפים. מרגע זה החלו השמיים להתבהר והטמפ' עלו. כמה נפלא היה לטפס במעלה Col de Lautaret המוכר לי משנים של צפיה ב Tour de France. על הכביש נרשמים בצבע שמות הרוכבים אשר הם אהודי האלפים הצופים באותו מרוץ אופניים אפי. המעבר בגובה של 2,060 מ' מוקף משני עבריו בשלג והמראות נהדרים אך המסלול יבש ופתוח למעבר בניגוד לאחרים שעדיין סגורים כמו מעבר ה Galibier המיתולוגי, אותו כבר עברתי יחד עם קובי שמואל במסע למרוקו. גלשתי לעבר Briancon ומשם ללא עיכובים לעבר המעבר האחרון לעבר איטליה ואני מעבר לרכס האלפים. זו היתה המטרה ומכיוון שהושגה עצרתי לקמפינג ראשון, מזה כמה חודשים, במזג אויר נוח למדי. פגשתי בזוג גרמני המטייל בלנד קרוזר של Toyota בכל העולם כבר כמה שנים והחלפנו חויות ממסעותינו. מכאן, מהרגע שעברתי את האלפים, הדרך תהיה כבר יותר נוחה ובהחלט יותר חמימה מצרפת הקרה.

P1100248

P1100257 P1100256 P1100254

P1100258

קמפינג ראשון באיטליה

אנגליה – קומדיה של טעויות

בימים האחרונים בהם שהיתי בדאקאר מוטוס, בבואנוס איירס שמעתי יותר ויותר על התאונות המצערות שהתרחשו רק בימים האחרונים בדרכי פטגוניה לרוכבים לא מעטים. כאן, בדאקאר מוטוס שמעתי עליהן כי לכאן מתנקזות הבקשות להובלת האופנועים המרוסקים. לפחות 5 רוכבים שונים התרסקו בדרכי פטגוניה רק בשבועיים האחרונים בנסיבות שונות – 2 מיפגשים לא קלים עם משאיות, מפגש עם מונית בפינת רחוב ללא שדה ראיה, נפילה לא מוצלחת בחניה, נפילה אחרת בעצירה ללא רגלית צד בקרטרה אסטרל ועוד. כולן תאונות מצערות המסתיימות בדרך כלל בעצמות שבורות במקרה הגרוע. גורלי, ככל הנראה שפר עלי ואני מקווה כי לא יפנה אלי את גבו בקטע האחרון של המסע.

P1090874

מלון הדרכים הנפלא של "דאקאר מוטוס" בבואנוס איירס

P1090875

כולנו ארגנטינאים… עד שנגיע ללונדון

—————————————

קפיצה נחשונית  בת 12 שעות מעל לאוקינוס האטלנטי הביאה אותי, באחת, מהעולם הלטיני של דרום אמריקה לעבר המקור של הלטינו – מדריד של ספרד בדרך ללונדון. ספרד היא זו שאת מורשתה ניתן לחוות על פני מרחב גדול הרבה יותר מאשר זה של המורשת האנגלית. ייתכן כי אף מספר דוברי הספרדית בעולם עולה על אלו שדוברים אנגלית, לא בדקתי.

P1090881

ה"עין" של לונדון מביטה בי מבעד לחלון

כך קורה כי בדיוק במלאות שנה למסע אני מנתק מגע מדרום אמריקה לאחר כ 70,000 ק"מ מאז יצאתי מהבית. 7 חודשים רכבתי, טיילתי ונהניתי לאורך כ 35,000 ק"מ, כ 3 חודשים במרכז אמריקה ועוד 4 בדרום אמריקה. החוויה הלטינו-אמריקאית היתה לי מאוד מיוחדת. זו פעם ראשונה שאני מבקר בחלק עולם זה ומה שהרשים אותי מאוד הוא ההבדל התרבותי העצום בין ה"מערב" האנגלי והאירופי לבין העולם הלטיני על עושרו התרבותי והמורשת ההיסטורית המפוארת של עמי מרכז ודרום אמריקה. לעיתים, זו מורשת מרה ועקובה מדם בעיקר מחמת הניסיונות הבלתי פוסקים של ממלכות ומדינות למצוץ את לשד עמי האזור העשיר בזהב, כסף, קפה ואוצרות טבע אחרים בתקופות שונות ועד ימינו אלה ממש. אני לא יכול שלא להזכיר שוב ושוב את היופי הנופי הנדיר של דרום אמריקה בעיקר – התלילות האדירה של האנדים יחד עם הרי גרניט נוראי הוד, חופי ים פראיים ומישורי פטגוניה הקשוחים והאין סופיים. כך גם העושר של החי והצומח. יותר מכל החוויה האנושית של המפגש עם בני המקום מצד אחד ועם חברי הרוכבים האחרים מכל חלקי העולם מהצד השני – שני אלו היו הדברים שיחרתו בזכרוני לשנים ארוכות.

דווקא בהקשר הזה של דרום אמריקה אינני יכול שלא "להסיר את הכובע", גם אם עשיתי כבר בפוסטים קודמים, בפני המאות והאלפים שרכבו כאן עד לפני 10 שנים בתנאים הרבה יותר קשים, דרכים לא סלולות, ללא GPS, ללא Wi Fi בכל מסעדה, תחנת דלק ומלון, בתשתית תיירותית פחות מפותחת, עם אופנועים פחות אמינים אבל עם הרבה העזה, אומץ לב ויכולת לאלתר פתרונות לבעיות שהתעוררו בדרך. שמעתי התבטאויות ברוח זה מרכבים רבים אחרים ואין לי אלא לתת לתחושתיהם ולתחושותי אני ביטוי הולם.

Screen Shot 2013-05-02 at 9.30.47 AM copy

אחד מרבים שרכבו כאן בעידן של טרם הג'י.פי. אס, האינטרנט ואספלט במשורה

עבורי, ורנר היה השראה

———————————————–

בחרתי לעבור מארגנטינה לאנגליה דווקא ערב טכס קבורתה השנוי במחלוקת של 'גברת הברזל' הלא היא מרגרט טאצ'ר, זו שהחליטה על התגובה נגד החונטה הצבאית של ארגנטינה לאחר שזו האחרונה פלשה לאיי פולקלנד. ה'מאמי' הבריטית היתה לגברת ראש הממשלה הראשונה של בריטניה והשניה שזכתה לטכס קבורה ממלכתי, קדם לה רק ווינסטון צ'רצ'יל. כ 100,000 צופים צבאו לאורך מסלול הלוויה ויש כאלו שישנו לילה קר על המדרכות כדי 'לתפוש' מקום טוב. זכה להבלטה כאן בתקשורת ביבי נתניהו שהיה בין כמה אלפים של ראשי מדינה ונכבדים אחרים שבאו לכבד את זכרה.

P1090885 P1090889 P1090898

שוטטתי ברחובות מרכז לונדון והצטיידתי במפות וספרות הדרושים לי בעיקר לפרק האנגלי של המסע גם אם לא יהיה ארוך במיוחד מחמת מזג האויר הקריר למדי עדיין. ייתכן בהחלט כי אשלים את ה'החוסר האנגלי' שלי בקיץ הבא. תענוג לא קטן לטייל בלונדון ובוודאי תענוג מוכר לרבים מכם ולכן לא אאריך יתר על המידה בעניין זה. העיר מעוררת קנאה בסדר והשקט השוררים בה, בתחבורה הציבורית הנפלאה, בניקיון ובאוירת החופש והכבוד ההדדי המצויים כאן. קל מאוד להבחין בערב רב התרבותי המהלך ברחובות, מוכר בחנויות ונותן לך שירות בכל פינה אך נראה כי הכל נעשה כאן מתוך כיבוד החוק וכבוד לשלטון. ייתכן כי זהו המצב רק במרכז לונדון אך זה מה שראו עיני.

P1090896

כאשר הגעתי למסוף המטען של British Airways התקבלתי בסבר פנים יפות, מילאתי כמה טפסים, שילמתי סכום לא גבוה במיוחד עבר טיפול בשיחרור ממכס – כ 50 פאונד ועוד כ 70 פאונד עבור הטיפול במטען עצמו והמתנתי. יכולתי לעשות את השחרור מהמכס בעצמי אבל היה לוקח לי לפחות יומיים לקבל את האישורים הנדרשים. לאחר המתנה של כ 3 שעות נקראתי אל המחסן ושם על משטח שונה מאשר היכרתי מבואנוס איירס חיכה לי 'משהו' עטוף באופן לא מוכר לי…. GS 800 משנת 2012. לא רע אבל… לא האופנוע שלי. פניהם של הבריטים העלו סומק. פני שלי הלבינו מכעס ו…בודקים. אחרי כ שעה מגיע אלי ה'בוס' של ה Cargo ואומר לי בפשטות – "עשינו טעות גדולה" "זו טעות שלנו". התנצל ארוכות ואמר שיתקשר אלי בעוד זמן קצר. לאחר כשעתיים התקשר ואמר לי כי האופנוע שלי נמצא, הוא עדיין במחסני החברה בבואנוס איירס וישלח רק יום לאחר מכן וכן הוא מזמין אותי למחרת כדי לקבל הפיצוי שמגיע לי. הסתבר כי הם העמיסו בטעות אופנוע שהיה מיועד לארה"ב והיה שייך למטען של חברת תעופה אמריקאית על הטיסה שלהם ללונדון. כך שכרגע יש שני אופנועים 'תקולים' עם בעלים מאוכזבים.

P1090897

כך ארע שהזדמן לי יום פנוי לביקור האוניברסיטאית הידועה – אוקספורד. לפני שיצאתי לשם עוד עברתי שוב במשרדי המטען של בריטיש, זיכו אותי בדמי הטיפול שגבו ממני יום קודם ושוב התנצלו. הבטיחו לי בכל דרך אפשרית כי מחר, שבת, אקבל את האופנוע שלי כאן, בלונדון. עליתי על אוטובוס ויצאתי לביקור נפלא באוקספורד – עיר שהיא, יותר מכל, אוניברסיטה עם 38 קולג'ים במרכזה. אוניברסיטת אוקספורד המתגאה בבוגריה כמו מרגרט טאצ'ר, ביל קלינטון, דיויד קמרון, טולקין ועוד נמצאת בתחרות תמידית עם קיימברידג' על מספר פרסי הנובל שזכו הבוגרים השונים, כמה ראשי מדינה יצאו מכל אוניברסיטה והתחרות ביניהן מגיעה אף למרוץ הסירות המסורתי מדי שנה. על ביל קלינטון מספרים כי כסטודנט הוא נראה כאן, בבר המקומי, מחזיק בסיגריה של מריחואנה וכנשאל על כך כאשר נבחר לנשיאות ארה"ב השיב כי הוא "לא שאף" אלא "רק החזיק את הסיגריה" בידו. מזכיר תשובה דומה שלו בעניין אחר. במוזיאון של היסטורית המדע נמצא לוח ועליו בגיר לבן, כתב ידו של אלברט אינשטיין, שנתן כאן 3 הרצאות בתחילת שנות ה 30 במאה הקודמת. כתב היד הוא מהרצאתו השניה כאן.

P1090900 P1090917 P1090918"גשר האנחות" (אחרי מבחן..) באוקספורד

P1090919 P1090928 P1090932

הלוח של אינשטיין

השכם בבוקר למחרת יצאתי למסוף המטענים המוכר לי כבר כל כך טוב כדי לפגוש את "מור החמור" מתוך תיקווה שאכן הגיע הפעם כראוי מבואנוס איירס. קיבלו את פני במאור פנים – "הגיע" אמרו. המתנה של עוד כשלוש שעות ונקראתי לאסוף את האופנוע. אותו מלגזן שהביא לי את האופנוע הלא נכון הביא הפעם את ה"חמור" הנכון עם חיוך של מיליון דולר. נפגשנו בשימחה הדדית, קילפתי מעליו את הניילונים, חיברתי מצבר, הגבהתי משקף, אירגנתי מחדש את הארגזים לתצורת רכיבה, התקנתי ג'י. פי אס. ויצאנו לדרך.

P1090950

חששות מרכיבה בצד שמאל נעלמו במהירות מפתיעה. לא מעט עזר לי בכך מכשיר הניווט היעיל שלקח אותי סביב הכיכרות המרובות בכיוונים הנכונים. פגשתי בתחנת דלק את Robin על "טריומף טייגר", שוחחנו על אופנועים ומסעות עם הבטחה להפגש בעתיד בישראל. התקדמתי מערבה לכיוון Devon, עצרתי לביקור קצר אך מרשים למדי באתר Stonehenge – אותו אתר בן 3,000 שנים שבו מסודרות אבני ענק במעגל שעד היום מתקשים לפענח המטרה לשמה הוצבו אבנים אלו. האם זה שימש אתר זה לפולחן? אתר קבורה? אתר אסטרונומי? מספר התיאוריות, לדעתי, הוא כמספר האבנים באתר.

P1090951

P1090957 P1090962

המשכתי מערבה לאורך כביש 303 ונכנסתי למחוז Devon יפה הנוף שעליו נכתב כי כל מחוזות אנגליה צריכים לקנא בו על יופיו הרב. מחוז עם גבעות ירוקות נישאות, נחלים, כפרים קטנים וחוות הפזורות בעמקים וביניהם. יותר ויותר נכנסתי לרכיבה בכבישים הולכים וצרים, לאורכם עשרות ק"מ של אותן גדרות שיחים – Hedges. חלק מגדרות אלו הנראות ממש כחומות בלתי עבירות הוא בן מאות שנים. פעמיים בשנה הן עוברות גיזום המיישר את קצותן למבנה מלבני המתנשא לגובה. לעיתים מתירים לכמה שיחים לצמוח עד כדי עץ נישא וכך נוצרות מעין מנהרות של עצים ושיחים בינים רכבתי בזהירות רבה.

P1090971 P1090972 P1090977 P1090987 P1100015 P1100019

לאחר כמה עשרות ק"מ הגעתי לעמק הנפלא בו גרים איריס ודיויד בעלה יחד עם דילן הכלב. ילדיהם, ליאן ואדם כבר פרחו מן הקן והם מתחילים את חייהם העצמאיים בלונדון. 4 ימים נפלאים ביליתי כאן, חלקם יחד עם דיויד וחלקם עם איריס. טיילנו על הגבעות הסמוכות לביתם יחד עם דילן, בין בתים הבנויים על עצים או ממוקמים באוטובוסים ישנים, בחופי הים הנפלאים הנמצאים לא רחוק, לאורך נהר ה Dart, בעיירה Totnes, הלכנו הופעת סיכום של נגנים מקצועיים שסיימו יחד שבוע של סדנה מוסיקלית. 4 ימים נפלאים עם ארוח חם וחברי והרבה זכרונות עבר משותפים. איריס מפליאה עשות בסדנת הקרמיקה שלה ביצירת אריחים המעוטרים במשפטים מתוך שירה עיברית ושירה אנגלית ולא עומדת בקצב ההזמנות ליצירותיה. מזג האויר מפתיע לטובה וממש משתנה מיום ליום ככל שמתקדם האביב כאן עם פריחת המגנוליה והדובדבן ולבלוב כל הצומח האחר.

P1090982

ביתם של איריס ודיויד בדבון

P1090973 P1090969

P1090975 P1090978 P1090983 P1090986 P1090991 P1090993 P1090994 P1100004

guys2_big5

עבודה של איריס המוצגת במרכז המיסחרי בצהלה – מקום הולדתה

ממחוז דבון בדרום מערב האי הבריטי אני מסמן את הדרך הביתה. מכאן כל ק"מ של רכיבה יקרב אותי לנמל חיפה. יצאתי לאורך החוף הדרומי של אנגליה לכיוון מערב. בחרתי לרכב בדרכים כפריות ולא בדרכים המהירות. ההתקדמות אמנם איטית יותר אך דרכי לא אצה לי. לעת אחר הצהריים ירד ערפל סמיך על אזור החוף אך הדרך שנותרה לי לא היתה ארוכה מדי.

P1100026 P1100030

התמקמתי באכסנית נוער בעיירה קטנה בשם Lulworth – בסיס יציאה מוצלח לנופי החוף של "חופי היורה" – The Jerrasic Coast, חוף המתעד לאורך כ 80 ק"מ – 185 מיליון שנים של גיאולוגיה ושמו ניתן לו בזכות המאובנים הרבים אשר ניתן למצוא לאורך מצוקי החוף. עם בוקר ירדתי לכיוון נקודת "ראשית השבילים" והערפל מאמש עדיין רבץ על היקום סביבי. משכתי מעט זמן במרכז המבקרים המעניין למדי המתאר ומסביר את תהליכי הגאות והשפל, תהליכי הווצרות התופעות הגיאולוגיות הדרמטיות של החוף שהן תופעות יחסית צעירות ועוד. לבסוף החלטתי לצאת לכיוון השבילים למרות הערפל. העקשנות משתלמת לפעמים. הערפל שרבץ על החוף התרומם וצוקי החוף המשוננים נגלו בכל הדרם. שמתי פעמי לעבר Durdle Door, קשת סלעית היורדת אל הים מצוקי החוף. לאורך החוף עוד תופעות רבות אחרות אך זו בהחלט המרשימה מכולן ומושכת עשרות אלפי מבקרים בשנה.

P1100043 P1100054 P1100058 P1100061

יפה היה לראות כי למרות שלאורך החוף קיימת מערכת שבילים מאוד מפותחת הכניסה מותרת רק להולכי רגל ואכן לא היה בנמצא אף לא "פורע חוק"  על טרקטורון או אופנוע שטח ואפילו לא אופניים. כאשר מותר רק להולכי רגל – אין חריגות בעניין ואין "משחקים" או אף 'קריצות' בעניין זה. לא רחוק מהחוף מצוי מטווח של הצבא הבריטי וקולות הירי נשמעים למרחוק. יכולתי לעצום את עיני ולראות עצמי בכמה נקודות חוף בישראל עם אותם הקולות.

P1100072

מפתיע היה לגלות כי בהוסטל אנגלי אין Wi Fi כי גם יום לאחר מכן לנתי בהוסטל לפני החציה של ה"תעלה" לעבר צרפת וגם שם לא היה יכולת להתחבר לרשת. ביקור נוסף אותו ערכתי לאורך החוף היה יום אחד מאוחר יותר לכיוון Old Harry Rock – צוקים של גיר לבן בגובה של עשרות מטרים המצויים לאורך החוף שגם הוא קיר בן עשרות מטרים של גיר לבן. החוף כולו באזור זה של אנגליה נתון להשפעות של האירוזיה הימית ולכן מקבל צורות שונות ומשונות מה שהופך אותו לחוף מאוד יפה לטיול ולצילום.

P1100087 P1100092

במהלך הרכיבה הקשבתי ל BBC באמצעות מערכת ה"קארדו" והיה מעניין לשמוע כי מציינים את הטמפרטורות בצלסיוס ופרנהייט גם יחד. הבריטים "נפתחים" לעולם, "חדשה מרעישה". על כל פנים העובדה כי ציינו טמפ' בצלסיוס לא גרמה לטמפ' לעלות ובהחלט עדיין קר מאוד לרכב כאן, בשבוע האחרון של אפריל וכשיורד גשם מדי פעם התחושה באמת לא נעימה. גם כאשר נדמה היה לי כי אני לבוש היטב, לאחר כמה עשרות ק"מ הגוף מאבד מחומו ו'תחושה קרה' עוטפת אותי. בעוד חודש יהיה כאן הרבה יותר טוב. זהו הזמן לעזוב את האי הבריטי לכיוון היבשת האירופית ולמשוך דרומה לעבר הים התיכון.

P1100105

בבוקר קר כקרח רכבתי לעבר Dover אותה עיר קטנה לחוף "התעלה האנגלית" או "תעלת לה מנש" בשמה הצרפתי. עיר ששמעה יצא למרחוק בזכות היותה יושבת למרגלות "הצוקים הלבנים של דובר" בנקודה הצרה ביותר של "התעלה" שהיא למעשה המיצר הימי המפריד בין צרפת לאנגליה. מדובר יש כמה אפשרויות לחצות התעלה. ניתן כיום לחצות באמצעות ה"יורוטונל" (EuroTunnel) מתחת למים וניתן ברבע המחיר אך ב"זמן משולש" לחצות על מעבורת לCalais או Dunkirk. רגע לפני שעליתי על המעבורת עוד טיפסתי לתצפית מעל "הצוקים הלבנים" – אותו אייקון נופי מפורסם שהיה מקור לאושר או לכאב תלוי בנסיבות ובעיני המתבונן. אם היו אלו הטייסים הבריטיים ב"קרב על בריטניה" שיצאו להגן על לונדון מגלי ההפצצות הגרמניות במלחה"ע ה 2 או אותם הטייסים שחיכו בחירוק שיניים ולב דופק לראות את הצוקים מרחוק כאשר חזרו מחוררי כנפיים או עם מנועים עשנים מקרבות האויר באירופה. אותי ליוו סיפורים אלה בילדותי ורציתי כל כך לראות את אותם "הצוקים הלבנים של דובר". היום ראיתים והם בהחלט מרשימים למדי.

P1100113 The white cliffs of Dover

P1100120

להתראות ביבשת

חזרה "אפורה" מברזיל הצבעונית, דרך אורוגוואי, לבואנוס איירס – סוף הפרק הדרום אמריקאי

לאחר 3 ימים אפורי מזג אויר יצאתי מריו לדרך הארוכה, כ 2,500 ק"מ לעבר בואנוס איירס. גשם דק אבל עקשן ליווה אותי לאורך של כ 200 ק"מ והתקדמתי עד לפאתי סאן פאולו – העיר הגדולה ביותר של ברזיל והמרכז העיסקי של המדינה הענקית. חציתי את המרחב העירוני הענק והמשכתי דרומה דרך פקק של עשרות ק"מ עמוס במשאיות כבדות. מזג האויר הולך ומתקרר כאן בדרום אמריקה ככל שאני מדרים והחורף מתקרב. אם עד לריו הטמפרטורה נעה סביב ה 30 מעלות, עתה אני רוכב בקרירות של 21 עד 24 מעלות ובבקרים אני מתחיל את היום עם 15 מעלות, הרבה יותר נעים.

P1090543

"מיתרים" בכניסה לסאן פאולו

כאשר מגיע סופ"ש ארוך בזכות חגיגות לכבודו של 'איזה קדוש' יוצאים 'המוני ברזיל' ברכביהם הפרטיים, אלו שפוקקים את הערים בימי העבודה, אל עבר החופים ועיירות הנופש ואז מתחילים הפקקים על הכבישים לאורך החופים. אלא שעם עומסי התנועה מופיעים יד ביד גם אי שמירת מרחק, עקיפות מסוכנות, מהירויות לא הגיוניות וכמובן גם התאונות ואני ביניהן וכל מה שאני רוצה הוא 'להגיע הביתה בשלום'. צלחתי בשלום את הטרוף המוטורי הזה ואני ממשיך דרומה בכבישים יותר פנויים.

P1090544

גם אופנועים עומדים בפקק… רק אני עוקף בשול לפעמים…

ככל שאני מדרים היום מתקצר לכן אני מתחיל מוקדם וכבר בשעה 3 אני מחפש חניון ללילה. יש שאני מוצא בניסיון ראשון מקום ראוי ויש שלוקח לי לעיתים שעתיים למצוא מקום סביר. אני נזכר בהנאה בימי סיביר, אלסקה ופטגוניה כאשר חופש הבחירה לא היה קיים כלל. כל מקום שקרא לעצמו "הוטל", שם היה ביתי ללילה.

האם אנחנו, הגמל ואני, מתחילים לגלות סימני עייפות החומר? מכיוון שבדרך צפונה עליתי באחד המעלות היותר מרשימים לכיוון ההרים של טרה סנטה ואז הוא היה מעורפל לגמרי אמרתי, מכיוון שאני בדרך דרומה ואעבור לא רחוק ממנו אנסה שוב את מזלי. ובכן, ראשית פתחתי את היום לכיוון המעלה בטעות ניווט של כ 20 ק"מ, חזרתי על עיקבותי ותוך כדי כך גיליתי כי לוח המהירויות במד המהירות רוקד  לו במקומו באורח מוזר. תופעה מוזרה שאצטרך לבדוק אותה במוסך היבואן בהקדם. מקווה כי רק השתחרר שם משהו ולא יותר מכך. מצאתי את הדרך הנכונה שנראתה מרחוק כפנויה מעננים הפעם אלא שכאשר התקרבתי, שוב נתקלתי בערפל, אמנם יותר גבוה מהפעם הקודמת אך התצפית על המעלה היתה  "סגורה" לחלוטין. פגשתי למעלה עשרות רבות של אופנוענים, כולם באו להתאכזב כמוני. לאחר המתנה של כשעה החלטתי שהיא חסרת טעם וירדתי חזרה לעבר כביש החוף לכיוון פורטו אלגרה. לאט לאט חשתי יותר ויותר בכאבי כתפיים מטרידים. אין לי ספק כי הסיבה היא עייפות ההולכת ומשתלטת עלי. נכון יהיה לי קחת כמה ימי מנוחה כללית מהרכיבה לפני שאגיע לנקודה לא רצויה של כאב

P1090551זריחה בדרום ברזיל

P1090557 P1090560 P1090561 P1090563מעלה Serra do Rio do Rastro במדינת סנטה קתרינה – בהיר למטה ומעורפל למעלה

P1090565

לאחר כחודש וחצי וכ 12,000 ק"מ בברזיל הענקית הגיע הזמן לעזוב לכיוון אורוגוואי וזאת לאחר שראיתי רק קטע לא גדול של המדינה, עצומת הממדים הזו. בתוכנית המקורית לא היתה ברזיל בהיקף שכזה אבל כל תוכנית,כבר אמרנו, היא בסיס לשינויים ובטח במסע כזה. אוסטרליה ירדה מהתוכנית אך במקום סיבוב באוסטרליה ואולי גם ניו זילנד סידרתי לי סיבוב נפלא בברזיל.

עוד כמה מאות ק"מ בדרום ברזיל ועוד 2 לילות באזור הספר המדינתי של ברזיל, בנוף שהלך ונעשה שטוח יותר ויותר אבל עדיין ירוק הגעתי לעבר מעבר הגבול לאורוגוואי המוכר לי מהכניסה לברזיל. למדתי כבר לחוש את קירבת הגבול, התנועה נעשית יותר ויותר דלילה, גם נקודות הישוב, הדרכים מתוחזקות בדרך כלל במצב סביר כי אלו דרכים המשרתות תנועה בינלאומית של כניסה ויציאה אבל התחושה הכללית היא של משהו שהולך ונגמר לפני שמתחיל ה'משהו' החדש של המדינה האחרת. המצב בצד השני של הגבול הוא בדרך כלל תמונת ראי של מה שקורה לפני המעבר. משני הצדדים אוירה מאוד מינורית מהולה בעצב ובשקט מאוד מוחשי. התרגלתי לכך כבר בעשרות מעברי גבול בחלקי עולם שונים. 

P1090584 P1090586 P1090591 P1090590

בתדלוק אחרון לפני מעבר הגבול, כדי להיפטר משארית המטבע הברזילאי, פגשתי את אלחנדרו ממונטוידאו, רוכב על הארלי, משטרתי לשעבר, מנוע של 1400 סמ"ק משנת 98. גבר חביב למדי, יחד רכבנו אל היציאה מברזיל שם בהליך קצר החתמנו כל שדרוש ועוד לפני היציאה עברתי תחקיר מטעם משרד התיירות של ברזיל על רשמי והתנסותי במדינה. כנראה חלק מן המאמץ לשיפור שעושים כאן לקראת ארועי הספורט הגדולים שתארח ברזיל בשנים הקרובות. חלקתי שבחים ומחמאות לשהותי בת החודש וחצי כאן דווקא ביום בו התפרסמה ידיעה מאוד לא נעימה על אונס תיירת לעיני בן זוגה במיניבוס בריו דה זנירו. העיר שהתרשמתי כל כך טוב מהשיפור בתחושת הביטחון בה. צחוק הגורל.

P1090594

לוגו חדש של ברזיל – שילוב של צבעי הטבע האופיניים לברזיל

הכניסה לאורגוואי התגלתה להפתעתי כקשה יותר ממה שציפיתי. איפה הביטוח? אין ביטוח. נסעתי לעיר הקרובה Chui, עיר המחלקת את רחובה הראשי בין ברזיל לאורוגוואי. סבבתי בין הסוכנויות השונות לאופנועים וביטוח ואין פתרון לבעיה שלי.

P1090595

רחוב 'בינלאומי' ב Chui – מימין ברזיל ומשמאל אורוגוואי

לאחר כשעתיים חזרתי למעבר הגבול ואיש המכס נתן לי להיכנס על סמך הפוליסה שיש לי לביטוח בריאות. Gracias. רכבתי דרומה תחת שמיים קודרים ורוח צד עד ל Punta Del Diablo, עיירת נופש לחופו של האטלנטי, שם ביקרתי לפני כחודש וחצי בדרך צפונה.

"העונה" כאן חלפה. אחרוני הנופשים וגלשנים על כתפיהם עוזבים את המקום, הוסטלים נסגרים. בתקופת החורף זו עיירת רפאים ואילו בקיץ כ 30,000 מבקרים נמצאים כאן. מצאתי די בקלות מקום בהוסטל Compay שהיה מלא עד אפס מקום בביקורי הקודם כאן. מזג האויר כמעט חורפי , אפור, מעונן, קריר ומדי פעם יורד גשם דק. בכל זאת אתעכב כאן יומיים או שלושה עד שתעבור החזית הקרה והרטובה מאוד של מזג האויר ואוכל לרכב בתנאים סבירים את 600 הק"מ האחרונים לבואנוס איירס.

P1090597 P1090598 P1090599

"נטוש"

מזג אויר לא רגיל לעונה דבר אחד ותשוקות גולשי הגלים הם דבר אחר. ירדתי לסיבוב צהריים ברחובות העפר הנטושים של ה'פונטה' לעבר החוף. החופים אכן ריקים מאדם וחול הים נישא באויר ומסמא את העיניים אך הגולשים בשלהם – עם בגדי גלישה ובלי הם דוהרים אל המים הקרים כאילו אחז בהם השד. רגליהם על הגלשן וידיהם אוחזות ברצועות מצנח הרחיפה המטיס אותם בעזרת הרוח מעל כרבולות הקצף של הגלים הסוערים. מהפנט היה להביט בהם ולהתרשם ממה שנראה כאומץ לב לא קטן, לפחות בעיני המשתאות. הם רוכבים על הגלים מצד אחד של החוף לעבר הצד האחר הלוך ושוב במהירויות מרשימות. למעט הפעילות המאוד נמרצת של החבר'ה הצעירים הללו לא נראה בעיירה דבר וחצי דבר.

P1090608 P1090615 P1090621P1090626

P1090623

"האמיצים" שעדיין גולשים וסירות הדיג השובתות מחמת חוסר סועדים

כאשר גיליתי, כי אין לי די מזומנים בכיס כדי לאכול כאן כמה ימים וגם לשלם עבור ההוסטל בתום אותם הימים והכספומט היחיד בעיירה מושבת, רתמתי בחוסר חשק, תחת שמים מטילים אימה בצבעם, את הגמל ויצאתי לתור אחרי מזומנים. העיירה הקרובה נשמעה מבטיחה, יש כספומט אבל גם הוא… לא עובד, לא נורא יש עוד מכשיר במרחק של 12 ק"מ נוספים, רכבתי… גם הוא מושבת, עוד 23 ק"מ לעיר הגבול שרק אתמול חלפתי בה בדרכי ל'פונטה', עומד בתור לכספומט שיודע לתת פסוס אורוגוואים, ניסיון אחד, שני.. לא מוצלחים, כמובן, שכחתי כי צריך להקיש גם קוד אישי בן 4 ספרות… בקיצור סיפור ארוך על עניין פשוט שנגמר ברכיבה שמחה בגשם סוחף ועם מזומנים בכיס. על זה כבר נאמר כי "קל הרבה יותר ללכת ברגל על יד עגלה עמוסה מאשר לרכב על ריקה" – ויודע זאת כל "חקלאי פיקח".

P1090631 P1090632

נגזרה עלי בטלה מאונס, אותה אני מנצל כאן בהוסטל להשלמת חוסרי כתיבה לבלוג ולוואלה, בטלה שמקורה בסופת גשם אדירה המתקדמת לעבר צפון אורוגוואי. מהסופה הזו ניספו, בעיקר בטביעה בביתם כבר מעל 50 איש בבואנוס איירס אתמול. עוצמת הגשם הגיעה בבואנוס איירס ובעיר לה פלטה הסמוכה לה ל 400 מ"מ בתוך שעתיים!!

P1090633"המנעול" הטוב ביותר שקיים לאופנוע – הכיסוי

לעומת זאת כאן ב'פונטה' מזג האויר מתבטא בגשמים פזורים, רוח קרה, שמיים קודרים וים גועש המספק גלים גבוהים לגולשים וסצינות חוף דרמטיות לצילום. כך עשיתי, כלומר לא גלשתי על הגלים אבל צילמתי את הגולשים ומשתאה הבטתי ברוח "איך הוא יחד עם המים, מפרקים את הסלעים" כמילותיו היפות של נתן יונתן ב"הרדופים". 3 ימים סוערים ביליתי ב'פונטה' ועוד יום אחד מעט רגוע בעיירת הרפאים. יום לפני סגירת ההוסטל יצאנו לאכול, כל שוכני ההוסטל – דניאל ממונטוידיאו בן ה 25 המנהל בכשרון רב את המקום, מרגריטה הצעירה העובדת בריו גייגוס אשר בפטגוניה ובאה 'לתפוס' קצת שמש שאיננה כאן ואונה, מטיילת מדרום קוריאה השוהה בבואנוס איירס.

P1090639 P1090641 P1090657"הרוח, איך הוא יחד עם המים מפרקים את הסלעים" (נתן יונתן)
P1090668
ארוחת פרידה מ'פונטה'

P1090691 P1090675

ילדים בתלבושת אחידה יוצאים מבית ספר באורגוואי

P1090682

לחם – רק על המיגוון בעולם יכולתי לכתוב פוסט נפרד – לחם באורוגוואי

לאחר 4 ימים ב"כיף השד" הרמתי עוגן דרומה ובמזג אויר קר למדי ובליווי רוח צד עזה הסוחטת את הדלק מהמיכל בקצב גבוה רכבתי כ 500 ק"מ דרומה ומערבה, דרך מונטווידיאו, לעבר נקודת המעבר לבואנוס איירס, העיר "קולוניה דל סקרמנטו" על שפת השפך המאוד רחב של נהר לה פלאטה והתמקמתי ב Sur Hostel (הוסטל הדרום).

P1090693מקור הבשר המשובח של אורוגוואי

P1090696 P1090699מיתרים וכיכרות במונטווידיאו

P1090702

מנוחה ליגע בהוסטל הדרום, קולוניה

קולוניה עצמה היא עיר מאוד תיירותית בזכות היותה תחנת מעבר למגיעים במעבורות מבואנוס איירס לעבר אורוגוואי וברזיל וגם בזכות עברה ההיסטורי כמאחז פורטוגזי ולאחר מכן מאחז ספרדי. יש בה מגדלור עתיק בן כ 200 שנה ורובע עתיק, יפה למדי אשר חלקו מוקף בחומה קלילה. הרובע העתיק הוא המקום עבור התיירים והמבקרים ומחוצה לו עיירה מודרנית רגועה ונעימה עם מקומות לינה ובתי אוכל רבים מאוד וכמובן כל שאר השירותים להם נזקק התייר המגיע לכאן.

P1090705 P1090709 P1090726

P1090733

הזדמן לי בערבו של יום לאחר "ארוחת פרידה" בשרית למדי מדרום אמריקה, להצטרף ל'מופע צועד' של להקת מתופפים מקומית שקצב התיפוף שלה חודר ממש לדם ומניע את הרגליים כמעט בלי משים.

P1090719

עם בוקר ירדתי לנמל ועליתי על המעבורת החוצה במשך שעה תמימה את נהר הלה פלאטה המאוד רחב בנקודה זו, לעבר בואנוס איירס. בדרך פגשתי את פיליפ, רוכב, בריטי במוצאו, החי בהולנד אשר גם הוא סיים 9 חודשי מסע בשתי האמריקות וגם הוא משתמש בשירותם של סנדרה וחביאר כדי לשוב ישירות להולנד עם הסוזוקי 650 שלו. יחד הגענו ל"דאקאר מוטוס" לאחר הליך מחויך וקצר במכס הארגנטינאי עם הנחיתה בבואנוס איירס. הדבר הראשון שהמוכסים הארגנטינאים סיפרו לפיל, בלא מעט סיפוק, לאחר ששמעו כי הוא בריטי במקור, כי "גברת הברזל", מרגרט טאצ'ר הלכה לעולמה. זו הגברת שקיבלה את ההחלטה להלחם בארגנטינאים שניסו להשתלט על איי פולקלנד.

P1090747

P1090749

פרח הטיטניום בגן היפני בבואנוס

סנדרה וחביאר ובנם ג'וליאן קיבלו פני בשמחה רבה וההרגשה היא כמעט ביתית כאן במשכנם הדל אך המאוד מספק. יחד עם סנדרה בדקתי במהירות האופציות העומדות לרשותי ולאור מחירי ההובלה של ה'גמל' והטיסה שלי החלטנו שאנו נישארים עם היעד המתוכנן של לונדון. גלישה מהירה באינטרנט לרכישת כרטיס טיסה עבורי ליום שני, שבוע מהיום, פניה מהירה לרכישת ביטוח לאירופה ואני כבר עומד להתחיל את "הלג" האחרון במסע. הכל נעשה באינטרנט – כרטיסי טיסה, ביטוח – כל כך קל. לאחר ארוחת ערב ביתית עם פיל נודע לנו כי זוג אמריקאי עומד להגיע לכאן ב"חצי הלילה" עם אופנוע לאחר תאונה. לאחר כמה שעות המתנה נעצרה על יד במוסך משאית של הובלת רהיטים ובה סומה והואה – זוג נשוי מבוסטון שהיו בדרכם עם GS 1200 מאושוואיה לבואנוס איירס. במהלך עקיפה של מספר משאיות כבדות כ 1800 ק"מ מדרום ל'בואנוס', נהג אחת המשאיות, 'פול טריילר', החליט שהוא יוצא לעקיפה של משאית לפניו. הוא עשה זאת מבלי להבחין שהוא נעקף באותו הזמן על יד האופנוע. התוצאה אופנוע שניסה להתחמק אל השוליים המלאים באבנים, כמובן התרסקות כואבת, נזק לאופנוע וגם כמה פציעות קלות ביותר לשני בני הזוג. הם היו לבושים ומוגנים היטב ולכן הנזק הגופני שלהם היה מינימלי. יחד, כ 4 איש הורדנו את האופנוע מהמשאית המאוד גבוהה אל הקרקע וההמשך היה כבר יותר פשוט. מיקרים כאלו קורים לא מעט אך הם המיעוט שבמיעוט' Shit Happens.

P1090750סנדרה מתדרכת את Phil ו Alicia בדבר ביצוע ההובלה ליעדיהם. פיל להולנד ואליסיה לקייפטאון

P1090757ראיתם פעם איך 4 גברים מורידים בידיים אופנוע כבד ממשאית?

P1090764החלפת שמן אחרונה במסע – חביאר נראה מבסוט לבצע הג'וב

P1090765

הואה וסומה חבושים ומחייכים – הארוע שלהם הסתיים למזלם הרב ללא נזק כמעט

במשך יומיים הייתי עסוק עם משלוח האופנוע על פי ההוראות המאוד מפורטות ומדויקות שקיבלתי מסנדרה. במהלך היום הראשון רכבתי למסוף המטענים בשדה התעופה הבינ"ל של בואנוס איירס Ezeiza. שם במהלך כשעתיים הכנתי את ה'גמל' למשלוח. קיפול מגן הרוח, הורדת המראות, ניתוק המצבר וארגון הארגזים וציוד הרכיבה על משטח קטן. היה מצחיק לראות את שני המשטחים על ריצפת המסוף מחכים לשני האופנועים – שלי ושל מייקל, בחור מארה"ב. במבט ראשון שני המשטחים נראו כמו קרקעית של 'ארון מתים'. זו היה ההקשר הראשון שעלה לי בראש כאשר ראיתי אותם. מהר חלף ההקשר הזה ומצאנו עצמנו עסוקים בקשירות, ארגון ועטיפה בניילון במהירות ובמקצועיות. נפרדתי מהגמל הנאמן שלי וחזרתי למרכז העיר ומשם להוסטל שלי בדאקאר מוטוס. בערב הגיעו עוד שני אוסטרלים בעל ואישה, שניהם רכובים על צמד של KLR. אותו אופנוע נפלא שלא מייבאים יותר לארץ ולא ברור לי מדוע. Hua האמריקאי שנולד בוייטנאם, הבחור שנזרק מהכביש על יד המשאית יחד עם אשתו, התגלה כשף לא רע בכלל והוא מכין לנו כאן ארוחות ערב נפלאות. אנחנו מוסיפים לכך יין והשיחות נמשכות עד מאוחר למדי.

P1090776 P109077770,000 ק"מ מאז יצאתי משערי משמר הנגב, 50 אלף מתוכם באמריקות
P1090779
P1090788 P1090789עטוף ומנוילן  – חנוט הגמל למשלוח

P1090795

אולם עמילי המכס במסוף המטענים – כולם עם אותן ה"מזוודות"

ביום השני ירדתי לעיר כדי לשלם עבור ההובלה. התשלום – כ 2,000 דולר אמריקאי. החלפה של דולרים ב'שוק הכחול' לפזוס מקומיים מוזיל את ההובלה ב 35% לערך, חיסכון של כ 700 דולר. המסחר הזה של דולרים מתנהל כאן ברחובות באין מפריע. כולם יודעים על כך ואיש לא עושה דבר בקשר לכך. אלפי דולרים ביום נעלמים מהשוק הגלוי ומוצאים דרכם לעסקאות במזומנים. הנפגעת העיקרית היא המדינה שמערימה עוד ועוד מכשולים על אלו המבקשים להצטייד בדולרים. אדם היוצא לחו"ל מכאן צריך לקבל אישור מרשות שלטונית ליצאתו ורק כך יכול למשוך מט"ח מהבנק והסכום מוגבל ל 100 דולר אמריקאי ליום. מזכיר תקופות אחרות בישראל.

P1090808

התשלום בוצע במהירות וביעילות ועתה רק נותר לראות אם ההובלה עצמה תבוצע כראוי. נותרו עוד 3 ימים "לשרוף" בבירת הטנגו ומכאן הדרך היא ללונדון, דרום אנגליה לביקור של חברים ומשם דרף חופי נורמנדי הביתה.

P1090806 P1090802 P1090803שיטוט רגלי ברחובות בואנוס איירס, המחשבות כבר על לונדון…

להתראות חברים. חג עצמאות שמח לכולם

צפונה בארץ הרוח והטנגו

P1070733ללא טקסים מיותרים יצאנו מאושוואיה על כביש 3 לאחר תידלוק, צפונה. אין כיוון אפשרי אחר. כאשר זרקתי מבט קצר לעבר המפה המקופלת תמיד עם המסלול היומי, המפה הנמצאת בכיס השקוף של תיק המיכל, הבחנתי כי בפעם הראשונה מאז היציאה מהקצה הצפוני של אלסקה לפני כחמישה חודשים המפה מוצפנת עם כיוון הנסיעה והכל מסתדר. לא צריך יותר להפוך כיוונים – מזרח עם מערב, צפון עם דרום. הכל מונח במקום ובאופן הגיוני, עוד סימן לכך שפני צפונה. מזג אויר קר למדי קיבל את פני ברגע שיצאתי מאושוואיה ורוח שרק הלכה והתחזקה לעוצמות שלא פגשתי עד כה, הפכה את הרכיבה ללא נעימה בלשון המעטה. חשבתי על ה'ריפיו' שמחכה לי ורוחי מעט נפלה. עצרתי לתדלוק והמשכתי למעבר הגבול השישי במספר בין צ'ילה לארגנטינה. עומס תיירים האריך מעט את הליך ההחותמות אך גם זה עבר ודהרתי עם דייב למעבר הצ'יליאני על 12 ק"מ של 'ריפיו' לא רע בכלל. לאחר החותמות הצ'ילאניות עצרנו למרק חם כדי להוריד מעט את רעידות הקור, המרק המהביל הועיל בהחלט. יצאנו ל'ריפיו' – לקראת 110 ק"מ אחרונים בהחלט של דרכי עפר וחצץ, מאובקות עוד יותר מתמיד, "בזכות" הרוח העיקשת ממערב. הפעם הספירה של הק"מ היתה לאחור שלא כמו ברכיבה דרומה – אז פשוט לא ידעתי כמה ק"מ זה יימשך. הפעם ידעתי וזה הפך את כל העניין לקל הרבה יותר. דהרתי ממש, ככל שהתקדמה הדרך, למרות תלמי החצץ, לא עצרתי ולו כדי לנוח קמעה ואחרי כשעתיים חיבקתי את האספלט בשימחה וגאווה. (מזכיר לי את ה'דהירה' על ה'"דאלטון" של אלסקה בדרך דרומה) טפחתי לגמל על מיכל הדלק שלו והודיתי לו על הביצוע המושלם. מכאן דהרנו, דייב ואני, לעבר המעבורת, שם בהמתנה פגשנו שני רוכבים מברזיל שגם הם יצאו מאושוואיה כמונו. חצינו כולנו את מיצרי מגלאן ובשעת ערב עברנו במעבר גבול אחד משותף לצ'ילה וארגנטינה – זיג מס' 7. לקראת חושך הגענו לריו גאייגו (Rio Gallegos). עיר של רחובות שתי וערב המשמשת כעוגן צבאי לפעילויות רבות באזור הדרומי של פטגוניה, בעיקר פעילות ימית ואוירית של צבא ארגנטינה. התמקמנו במלון Cabo Virgines והגיע סוף ליום בו רכבנו 580 ק"מ ובו נפרדנו מארץ האש. בבוקר גילינו כי רוכבים נוספים הגיעו במהלך הלילה והתעוררנו עם בוקר ל 8 אופנועים הסוגרים על הכניסה של המלון, רובם מברזיל. יש מאות רוכבים, להערכתי, המגיעים מברזיל לפטגוניה ולארץ האש.

P1070736 P1070737 P1070738 P1070742 P1070745

P1070750 P1070752

גם כאשר לא קורה כלום בפאטגוניה ואין אתר לבקר בו או לצפות בו הרי שלא משעמם כאן. מייד עם היציאה בבוקר לכיוון צפון נתקלנו ברוח צד מאוד חזקה שהלכה והתגברה לעוצמות גבוהות. התחזית בישרה רוחות מערביות של 50 קמ"ש, לעניות דעתנו – שלי ושל הגמל, מהירות הרוח היתה גבוהה בהרבה מזו שנחזתה. הדרך כולה – כ 360 ק"מ עד לסן יוליאן עברה עלינו ב'הסבת שמאל' חזקה. כל אימת שחלפה משאית מולנו הטלטלנו כאחוזי אמוק. כל מעבר כזה שואב אותך אל מרכז הכביש בעוצמה, דבר מאוד מסוכן כאשר בעקבות המשאית דוהרות מכוניות נוספות, אתה למעשה נשאב אל מולן. לאט לאט הסתגלתי למצב, יצאתי מהדריכות ומהמתח בשרירים, אחיזה קלה מאוד וחופשיה בכידון גם כאשר חולפת משאית כבדה ממול, ה'גמל' מזדעזע כולו אך שומר על קו ההתקדמות שאותו בחרתי לעיתים במרכז המסלול ולעיתים הרחק בצד ימין כדי להקטין למינינמום הזעזוע ממשאית חולפת. בהחלט יום 'מעניין' של רכיבה. רק הגואנקו והיענים שבצידי הדרך לא נראו מתרגשים מהרוח. לדעתי הם יתחילו להתרגש אם היא תיפסק ביום מן הימים.

P1070753 P1070754 P1070755 P1070756 P1070758 P1070767 P1070770

בסופם של טילטולים הגענו לסן יוליאן היושבת לפתח מפרץ רדוד יחסית. על הטיילת של העיר ניצבת רפליקה של "ויקטוריה" – האניה של מגלאן שעגנה כאן ב 1520 בדרכה לגילוי של המיצרים הקרויים על שמו בין פאטגוניה לארץ האש – מיצרי מגאלן. כאן תלה פרדיננד מגלאן 2 מהאנשים שסרבו לפקודותיו, אחד מהם קברניט של אחת מספינותיו. 58 שנים לאחר מכן ערף, באותו המקום, פרנסיס דרייק את ראשו של סגנו באשמה דומה לזו שנאשמו התלויים של מגלאן. כאן על צוקי החוף גילה  ב 1834 צ'ארלס דארווין הצעיר בעת מסעו עם ה"ביגל" עצמות אותן חשב לפיל קדמון ולאחר מכן הסתברו כעצמות בעל חיים קדמון אחר, משהו בין לאמה לגמל. הגילוי הזה הוביל את דארווין יותר מאוחר לפרסם את מה שמוכר לנו כ"מוצא המינים". סן יוליאן בהחלט מקום עם כבוד היסטורי, לטוב ולרע.

P1070762 P1070763

הרכיבה צפונה לעבר בואנוס איירס ארוכה היא מאוד – כ 3,000 ק"מ, יותר ממחציתם היא 'פאטאגונית' עם הרבה רוח ומישורי פאמפאס אין סופיים מרופדים בשיחים כדוריים וקוצניים, מאוד מצומצמים כדי להיות מסוגלים לשרוד בתנאי הקור והרוח, כך לימדה פועה בשיעורי אקולוגיה באוניברסיטת ב"ג.

P1070772 P1070774 P1070776

לאורך כביש 3 המיתולוגי ובמרחק של כ 100 מ' ממנו גדרות בקר משני הצדדים. גדרות בגובה 1.40 מ', 7 חוטי ברזל לכל אורכם. גדרות בעלות מקצב קבוע של עמודי עץ חזקים וביניהם 7 ולעיתים 11 עמודים דקים יותר. מעל הגדרות הללו מדלגים הגואנקו הבוגרים וגדולי הממדים בקלות רבה, צאצאיהם הצעירים יותר מתקשים לעיתים למצוא נקודת מעבר והם רצים לאורך הגדרות עד אשר מוצאים אפשרות מעבר בעוד ההורים עוקבים אחריהם בדאגה ומחכים להם, מחזה נפלא שחזר על עצמו מול עיננו מספר רב של פעמים. גואנקו שנכשל במעבר נשאר תלוי על הגדר ובדרך כלל זה נגמר בשלד עצמות, עצוב.

P1070769

יום רכיבה ארוך של כ 500 ק"מ הוציא אותנו מ Caleta Olivia אשר במרכזה ניצב מונומנט של El Gorosito האיש אשר על מגוף הנפט, האוצר האזורי כאן בפאטגוניה, עליו נבנתה כלכלה איזורית אדירה של קידוחים, הפקה והובלה של הנפט צפונה לעבר מרכז ארגנטינה ושאר העולם. אכן פניו של האיש מופנות בהחלט צפונה, לשם יישלח הנפט. המונומנט הזה הוקם כבר ב 1969 כאשר היה גבוה מכל בתי העיר בני קומה אחת אז. היום הוא קצת נעלם בין הבניינים אבל שמחתי, לפתע, לחלוף על פניו.

P1070780

בשעת אח"צ מוקדמת הגענו ל Puerto Madryn לפתחו של פארק ואלדז והתמקמנו בהוסטל Anclas del Sur עם חניה סגורה וחיבור טוב לרשת.

P1070784

מאז שנמצאה אם ללא רוח חיים לצד הדרך ולצידה תינוק חי היונק ממנה חלב נוהגים הארגנטינאים להניח בקבוקי מים על יד אתרים המנצחים טרגדיות בדרכים

פארק הטבע בחצי האי ואלדז הוא מקום מפתיע בהחלט. יצאנו עם בוקר ל"סיבוב" של 400 ק"מ בשמורת הטבע שזכתה למעמד של אתר טבע עולמי ע"י אונסק"ו. לאחר כ 100 ק"מ של אספלט נכנסנו בשערי השמורה ורכבנו על דרכי חצץ, "ריפיו", על פני שטח רחב וגדול, שטוח לחלוטין ולכאורה חסר עניין. כך, עד שמגיעים אל צוק החוף החולי המתנשא בגובה 30 מ' מעל גלי האטלנטיק. אז מתחיל האקשן האמיתי. בנקודה אחת מתארחים בקרב קהילת פינגווין מגלאני אשר בניה מתקרבים ממש עד רחבת החניה של כלי הרכב ומאפשרים התבוננות מאוד קרובה בהם. בנקודה אחרת, צפונית יותר, מגיעים לתצפית על רצועת חוף עשירה באלפי פילי ים ואריות ים, משפחות משפחות הם מוטלים או מתרוצצים בין החוף החולי לגלי הים וחוזר חלילה. נערות הזכרים של פילי הים בעלי החדק המעוך נשמעות למרחוק כאשר הם מגינים מפני זכרים בודדים על הטריטוריה שלהם הכוללת את הנקבות והצאצאים אשר "בבעלותם". מחזה שאפשר להביט בו שעות. לעיתים ההגנה על "המשפחה" לובשת אופי יותר פיזי ואלים אבל "דם" לא ראינו נשפך. לעומת זאת ציפינו לראות "דם" מצד לוויתני האורקה, ה Killer Whales, אשר כאן בפארק ואלדז מגיעים לצוד את הגורים הקטנים של פילי הים, תמיד בשעת גאות. הקדמנו או אחרנו כנראה במספר שבועות ו"דם" מהסוג הזה ניתן לראות במהלך החודשים נובמבר ודצמבר או במרץ ואפריל.

P1070789 P1070794 P1070798 P1070802 P1070807 P1070808 P1070809 P1070812 P1070813 P1070819 P1070831 P1070834

בפעם הבאה, לא נורא. חזרנו לעבר פוארטו מאדארין על דרכי ה"ריפיו" ובסה"כ גמאנו ביום אחד כ 220 ק"מ של חצץ ואבק. בדרך חזרה עוד חלפנו על פני "אי הציפרים" אותו אי אשר נתן לסנט אקזופרי את ההשראה לתאור של נחש הבואה הבולע פיל בספרו ה"נסיך הקטן". זו הפעם השניה שאני "פוגש" את סנט אקזופריֿ, הטייס המפורסם, שעקבותיו נעלמו בים התיכון במהלך מלחה"ע ה 2. בפעם הראשונה היה זה במרוקו כאשר סעדתי במסעדה הנושאת את השם "הנסיך הקטן" על יד מקום אשר שימש את סנט אקזופרי כמסלול נחיתה לצורך העברת דברי דואר במרוקו בדרכו לדאקאר.

P1070801

אחד הדברים שהבנתי היום כי הרכיבה על דרכי החצץ מאוד מתישה לא בגלל המאמץ הפיזי הכרוך בשליטה על האופנוע וקו ההתקדמות שלו אלא בריכוז הנדרש מהרוכב כדי לשמור על מהירות סבירה וקו התקדמות בטוח. 220 ק"מ כאלו היום היו לי קשים מאוד לקראת הק"מ האחרונים, בעיקר ריכוז הראיה והמבט למקום הנכון. בשלב מסוים הכל מתחיל להראות מטושטש ולא ניתן להבחין יותר היכן בטוח לרכב והיכן לא. ייתכן כי לצעירים ממני אין בכך בעיה אך ל'קשיש' כמוני בהחלט לא קל.

עצים, ירק, מטעים – כל אלו התחילו להופיע היום בפעם הראשונה לאחר 4 שבועות של ערבה אין סופית, קרה וסחופת רוח. מזכיר את המראה של השטחים הירוקים הראשונים שראיתי לאחר המדבר האוזבקי, לא רחוק מחיווה. רק הרוח עדיין משתוללת ומאיימת לקרוע הקסדה מהראש ואת הגמל יחד איתי מנתיב הנסיעה, אך כל אלו לא התרחשו עדיין, לשימחתי. עוד דבר שלא משתנה הם התורים בתחנות הדלק. תופעה לא מובנת – המתנה לתידלוק אורכת בין 45 דקות לשעה וחצי בשעת צהריים. כך בכל תחנות הדלק כמעט ללא יוצא מן הכלל אלא אם אתה מגיע לתדלוק מוקדם מאוד בבוקר. שאלתי אחד הנהגים המקומיים להסבר שלו לתופעה והוא נתן לי את התשובה המפתיעה – "יותר מדי תיירים….". כלומר, ה'שיטה' בסדר אבל התיירים או המטיילים הם הבעיה. מדדתי – כל רכב לוקח בערך 7 דקות לתדלוק. פנטסטי. בתחנה שני עובדים ורק 2 משאבות מופעלות מתוך 6 הקיימות.

P1070840

סופו של יום הגענו למרכז העיר ויידמה (Viedma) השוכנת על שפת ה Rio Negro – נהר גדול התוחם מצפון את פאטגוניה. בתמקמנו במלו "אוסטרל" מול פסלה של "אוויטה" הלא היא אווה פרון האהודה כאן מאוד.

P1070843 P1070847

הרכיבה נעשית יותר ירוקה, יותר חמה אבל גם הרוח נעלמה כאשר התרחקנו כ 200 ק"מ מצפון לRio Negro. בהחלט אני יכול לציין כי הרוח זהו עניין פאטאגוני פנימי שאין כל אפשרות להתחכם לו, לעקוף אותו או להימנע ממנו אלא רק אם מקבלים החלטה לרכב בלילה וזו כמובן החלטה לא נבונה כאשר מדובר בדו"ג וברוכב לא מקומי. כל שנותר הוא לחוות אותה לאורך כמה אלפי ק"מ, בירידה דרומה וגם בטיפוס צפונה ולזמזם או לצעוק בקסדה את "זמר נודד" של נעמי שמר, זה עוזר, מעדות אישית.

P1070849

עברנו ב Tres Arroyos, עיר שקטה עם מרכז נאה, בניינים ישנים בסגנון מעט ברוקי, כמו צרפתי, לא מוקד תיירות או עיר תעשיה. מקום שחיים בו אנשים כמו רוב המקומות בעולם אך עבורי זו היתה חניה נעימה של לילה לפני הרכיבה של היום האחרון לעבר Bs. As. כמו שכאן נוהגים לקרוא לבואנוס איירס.

P1070857

P1070851

קורבנות תאונות דרכים מונצחים על הכביש עם כוכב מחומש צהוב ושם הקורבן בצידם

לאחר כ 3,600 ק"מ ו 8 ימי רכיבה הגענו לבואנוס איירס. בשכונת פלורידה השקטה במזרח העיר קיים מוסד מוכר לאופנוענים רבים המגיעים מכל העולם לבואנוס איירס בדרכם אל או מאושוואיה ואתרים אחרים – "דאקאר מוטוס". מנהלים אותו זוג יהודי חביב ביותר – חביאר ואישתו סנדרה. חביאר מכונאי במקצועו ועיסוקו מבצע טיפולים ותיקונים מכל הסוגים, החלפה של צמיגים לכל דורש ואילו סנדרה מטפלת באחזקת ההוסטל הקטן בו משתכנים הרוכבים לכמה לילות וכן מתמחית בהובלת אופנועים מכאן לכל חלקי העולם. חויאר כבר ארחו כאן לפני את יוני בן שלום ואת אדם שני כאשר עברו כאן. כמובן שמצויה כאן, בראשם ועל קירות ה'אואזיס הדו"ג' שהם מנהלים כמות עצומה של אינפורמציה מכל סוג הדרושה לרוכבים במסעותיהם בדרום אמריקה. התמקמנו על מיטות ספרטניות, קומותיים, נקים כאן בית למשך כמה ימים עד שנסיים טיפולים לאופנועים, נחליף צמיגים ונשוטט מעט בעיר שיש לה לא מעט מה להציע לתייר.

P1070863 P1070920 P1070865

ראשית דבר, הגמל דורש את שלו. לאחר יותר מ 13,000 ק"מ בדרכי האבק של פאטגוניה וארץ האש מאז הטיפול האחרון ולאור העובדה כי ה'קשיש' כבר חצה את קו ה 180,000 ק"מ ביקש מסג' הגון והחלפת נוזלים בכל איבריו. בקשתו היא פקודה עבורי. רכבנו יחד לעבר אחד מכמה המוסכים המורשים המטפלים באופנועים בוואריים בבירת הטנגו. קיבלו אותנו יפה. בדלפק חייך אלי Grande ששהה בישראל במשך 4 שנים בזכות שליחות של אביו אשר שימש כמזכיר ראשון בשגרירות ארגנטינה בתל אביב בין השנים 1990 – 1994. הבטיחו לנו אופנוע מטופל למחרת בשעת צהריים.

P1070869

ניצלתי את אחר הצהריים לסיור יחד עם וינסנט מדרום אפריקה אשר שוהה יחד איתנו כאן בהוסטל של חביאר וסנדרה.

P1070867

לקחנו רכבת למרכז העיר – מרחק של כ 15 ק"מ. התחושה המיידית עם ההגעה למרכז העיר כי זהו מקום בסדר גודל עולמי – זוהי עיר-עולם במונחים גיאוגרפיים. זוהי העיר הרביעית בגודלה בעולם. הכל גדול מאוד, התנועה של העוברים והשבים אל תחנת הרכבת וממנה עצומה. הרחובות רחבים מאוד ובקירבה לתחנה נמצאת השדירה הרחבה ביותר בדרום אמריקה – שדירת ה 9 ביולי, הוא יום העצמאות הארגנטינאי. אורך השדירה כ ק"מ אחד ובה 11 נתיבי תנועה לכל כיוון. במרכזה האובליסק המפורסם של בואנוס איירס. ביקרנו, לפני כל דבר, בבית העלמין "ריקולטה" בו טמונה "אוויטה" – אווה פרון שנפטרה בגיל 33 ממחלת הסרטן. אישתו של חואן פירון בתקופת כהונתו הראשונה כנשיא ארגנטינה. "אוויטה" זכתה לאהדת ההמונים בארגנטינה וקברה עד היום משמש כמוקד עליה לרגל. גם אנחנו ביקרנו. המשכנו לשוטט ברחובות העמוסים לעייפה בנחילי אדם אינסופיים וחלפנו על פני משמר הכבוד הקבוע באנדרטה לחללי "המלווינס/פולקלנד".

P1070874 P1070877 P1070879 P1070885 P1070902 P1070903 P1070905 P1070918

בשעה היעודה למחרת היום חיכה לי הגמל הקשיש מחייך כולו מנוזלים רעננים בגופו ופילטרים חדשים בפתחיו השונים ושוב עבר את בדיקת המחשב ללא כל כשל וכל תקלה אחרת לא נמצאה בו. ניצלתי את שארית היום לאירגון הציוד כולו מחדש, דבר בהגיע הזמן לעשותו.

אני עסוק במחשבות על ההמשך – אפשרויות ההטסה מכאן מאוד נוחות ולא יקרות הן לאוסטרליה והן לדרום אפריקה וכמובן גם לארה"ב או אירופה. הכל פתוח ואפשרי. מחכה לי גיחה ארוכה לאורגוואי וברזיל ובמהלכה אחליט על כיוון.

איתנו בהוסטל נימצאים ג'ורג' משוויץ המטייל בעולם והגיע לכאן מאלסקה על אדוונצ'ר ואיתו ייאצק מקרקוב שבפולין גם הוא עורך מסע חובק יבשות. יושבים ומדברים עד מחצית הלילה כאשר נושא השיחה הכמעט יחיד הוא אופנוענות, מסלולים לרכיבה, מסלולי אקסטרים ופינות "קצה" וכמה שאפשר יותר. אני בעיקר מקשיב בקטעים הללו ושוב ושוב מתחדדת בי ההכרה כי אני 'תייר על אופנוע' ובהחלט לא "אופנוען" כמשמעו.

בואנוס איירס עיר ענקית, כך הבנו היטב, דייב, וינסנט ואני ממרומי האוטובוס הצהוב שלקח אותנו לסיבוב של תיירים ברחבי העיר במשך כ 3 שעות. גם מרכז העיר לא אפשרי להליכה יותר מכמה בלוקים בשל הממדים העצומים של העיר. עברנו את רוב שכיות התיירות הפופולריות – האובליסק, פרח הטיטניום, הפארקים המלאים במשפחות הנהנות מהם, מרכזי השלטון והמונומנטים למיניהם ועוד. קינחנו לעת ערב בפלאזה של שכונת סאן טלמו עם צפיה בטנגו נעים לעין.

P1070931 P1070934 P1070940 P1070962 P1070966 P1070974 P1070981 P1070985 P1070998 P1080006 P1080011 P1080014 P1080015 P1080018 P1080047 P1080050 P1080057

IMGP8134

לרקוד כזה טנגו לא בטוח שאצליח אבל אולי אנסה כוחי בנגינה באוקרינה

הביקור המעניין וה"צבעוני" ביותר שערכתי בבואנוס איירס היה דווקא בשכונת בוקה, שכונה המסווגת במדריכים השונים כמקום מעט מסוכן להסתובב בו. השכונה בה שוכן המגרש הביתי של קבוצת בוקה ג'וניורס בה שיחק גם מרדונה האגדי ובה נמצא קובץ של בנינים ישנים הצבועים כולם בצבעים עליזים, ביניהם בתי קפה, גלריות, מזכרות לתיירים, שווקים ניידים של סופשבוע וכמובן ריקודי טנגו ברחוב. בדרך חלפתי על פני תחנת כיבוי האש הראשונה של ארגנטינה ובה רכבי כיבוי מסוף המאה ה 19. בוקה היא הנאה לעין ולנפש.

P1080081 P1080084 P1080087 P1080088מראדונה היה כאן לפני
P1080090 P1080095 P1080099 P1080100 P1080103 P1080108 P1080110 P1080118

גשר "הנשים" של קלטראווה – בהשראת ריקוד הטנגו, על פי דבריו

P1080111

משפחה של 'דרי רחוב' שרועים על מדשאה בלב בואנוס איירס ביום חם ולח של קיץ

בפוסט הבא אמשיך לרכב מבואנוס איירס החמה אל ריו דה ז'נירו הלוהטת וגם לגמל יתחיל להיות 'קשה' במקצת.

על ה"קווארנטה" דרומה לעבר נפלאות פאטגוניה

P1060707

P1060708

לאחר פרידה חמה מהזוג המארח בטי ואלי (אליזבת ואלפונסו) היציאה מפוטואלפו היתה קרירה ומוקדמת, תחת שמיים כחולים ביום המי יודע כמה כבר, ברצף נפלא. דרך יפיפיה חצתה, על גבי גשרים, נהרות גועשים ורצה לאורך אגמים שרוח הבוקר עדיין לא הסעירה את פניהם. נהר פוטאלפו עצמו הוא אחד מהנרות הראפטינג המובילים בעולם וזה יכול להסביר את מספר המטיילים מישראל הגדול שפגשתי אמש.

P1060710 P1060714 P1060725

לאחר כ 80 ק"מ של דרך מצעים חצצית ומפותלת 'נפלנו' על ה"קאראטרה אסטרל" הרחבה והמעט יותר מהירה לתנועה. הנוף בחלקה הצפוני לא מרשים במיוחד. לאחר עוד כשעה הגענו ללה חונטה ושם התרעננו במשקאות קרים, הדבקה של סטיקר ה"מועדון" על יד הסטיקרים של יוני מ 2009 ושוב לדרך על קטע מהיר למדי של אותה דרך מצעים. לאורכה פוגשים רוכבי אופניים רבים וכמובן כמה רוכבים כמונו בשני הכיוונים.

P1060727 P1060730 P1060731

P1060732 P1060737 P1060741 P1060743

לקראת פויאיפי (Puyuhuapi) פגשנו את פדרו (יהודי) וחקוב (ממוצא ארמני) 2 רוכבים ממכסיקו סיטי על אופנועים שכורים היורדים דרומה כמונו. חברנו לחבורה של 4 ונבלה את הערב והלילה גם כן, בהוסטל של ורוניקה – Aonikenk, יחד. מהם למדתי כי כי ה BMW 800 סובל מלא מעט בעיות מכניות, לטענתם מאחר והמנוע אינו BMW אלא Rotax, תוצרת אוסטרית או שוייצרית או אולי איטלקית….. לא ידעתי. בחצר של ורוניקה כמו בכל האזור כאן מצויים אותם שיחים עם עלי הענק – המקומיים קוראים להם Nalca.

P1060744 P1060746 P1060747 P1060759 P1060761

יצאנו ליום השני על ה"אסטרל" – "הי דרומה", בשעה קרירה ומוקדמת ולאחר כ 20 ק"מ פנינו לעבר "הקרחון התלוי" – קרחון ענק ה'נשפך' בסידרת מפלי ענק אל לגונה, כמה מאות מטרים מתחתיו. מראה מרשים ומפעים של טבע במיטבו.

P1060769 P1060775 P1060778 P1060782 P1060787 P1060799

המשך הדרך דרומה עברה בנוף שהיה כבר סיפור שונה לחלוטין מהנוף המעט משמים של יום קודם. הדרך החצצית התפתלה לאורך עוד כ 40 ק"מ לחופם של אגמים שקטים אשר במימיהם, השקטים עדיין, השתקפו הפסגות המושלגות של האנדים. הדרך עברה על מצוקים מעל לאגם, בין 'עלי הגוליבר' של שיחי ה"נאלקה" משני צידיה. בשלב מסוים הדרך הלכה ונעשתה צרה ופתחה בסידרת פיתולים חדים מאוד וטיפסה כך כמה מאות מטרים. לא הייתי צריך לעשות הרבה – בגמל הבווארי עם מנוע רגוע וחזק מאוד שמר על קו התקדמות נפלא בכל פיתול, לא איים להשתנק, 'גירגר' את הדרך מעלה באופן מופתי, למרות חששותי הלא מודעים, אבל כבר למדתי לסמוך עליו שהוא יעשה את העבודה. רק דבר אחד ביקש – "אנא הפעל צופר לקראת כל סיבוב", שדה ראיה למה שקורה מעבר לפניה לא קיים בכלל וזהו מצב לא נעים "אם אפגוש רכב יורד באתרעה קצרה". כך ביקש ואני ביצעתי. סופו של טיפוס איטי הביא אותנו לנקודת תצפית נפלאה על הפסגות המושלגות מסביב ושיפעת מפלי המים הזורמים מכל מדרון בסביבה.

P1060806

גלשנו בסיפוק מטה ושם חיכה לנו אספלט רהוט לאחר יותר מ 300 ק"מ של דרך מצעים חצצית. עלינו על המסלול השחור בשימחה ודהרנו בנוף "שוויצרי" אבל פראי יותר לעבר קוויקא – "עיר האמצע" של ה"אסטרל" והגדולה במקומות היישוב בפינה נידחת זו של העולם. התחושה היא אכן שאנחנו במקום מאוד מבודד, נידח ורחוק מאוד.

P1060799 IMG_6785 P1060808 P1060809 P1060810 P1060816

בקוויקא (Coyhaique) יצאנו לאכול בכיכר המרכזית לצלילי מוסיקה צ'יליאנית ולמראה רקדנים המפזזים במחול דרום אמריקאי עירני למדי. בערב פגשנו את גבי מקלי"ה יחד עם הניג מגרמניה המבלים כבר יום שני ברציפות כאן מאחר וה BMW 800 GS של הנניג זקוק לאטם ראש מנוע ואין להשיג חלק זה בסנטיאגו. אני מנסה לסייע לו דרך מנהל BMW בארגנטינה, נקווה שאצליח. תקלת דרך מסוג כזה מאוד מעצבנת בגלל הטירחה הכרוכה בפתרונה, הזמן הדרוש לפתרון והרצף של המסע שנקטע לפתע. גבי מפגין נאמנות ראויה לציון לחברו למסע, סה"כ פחות משבוע יחד והוא לא נוטש אלא אם יסתבר כי הנניג צריך להמתין מספר גדול של ימים. כך יפה וראוי לעשות בין חברים לדרך.

אני פוגש כאן ישראלים על כל צעד ושעל, במספרים הולכים וגדלים, בזוגות, בשלשות וגם בהרכבים גדולים יותר. 'עושה טוב על הלב' לפגוש צעירים 'שלנו' עמוסי תרמילים, עצמאיים, שמחים, מסתדרים יפה, בפינה הרחוקה הזו של העולם. חבורה נפלאה של נוער אחרי צבא.

השכמה מוקדמת לאחר שהחלטנו לוותר על הרכיבה לאורך אגם חנראל קאררה/לאגו בואנוס איירס, דהרנו בבוקר קר וכחול בנוף ירוק נפלא לעבר פוארטו איבאנז – נמל המעבורות החוצות את האגם לעבר צ'ילה צ'יקו.

P1060820 P1060821

מעלינו נשקפו ה'חודים' המזנקים לשמיים של "סרו קסטיליו" – הר מרשים ביותר המתנשא מעל כל דבר אחר סביבו ונשקף גם מהאגם למרחקים של עשרות ק"מ. הצלחנו להשתרבב בין כלי הרכב שכבר עלו על המעבורת וכך הורשינו להפליג בשעה 10 בבוקר למרות שהגענו ממש ברגע האחרון וללא הזמנת מקום מראש כפי שנכון היה לעשות במחשבה תחילה.

P1060830

P1060862 P1060848 IMG_6793 P1060840

הפלגה של שעתיים העבירה אותנו לצידו הדרומי של האגם השני בגודלו בדרום אמריקה לאחר לאגו טיטי-קאקה. הפסקה קלה בצ'ילה צ'יקו להתארגנות ויצאנו לעבר ה"זיג" השלישי שלנו לעבר ארגנטינה. מעבר מאוד מהיר בשני הצדדים ודהרנו על אספלט משובח לעבר פריטו מורנו.

P1060866 P1060874

תדלוק, כמו שנכון לעשות כאן, נדרש בכל תחנה שיש בה דלק למרות שתידלקנו רק 60 ק"מ קודם לכן. וידאנו שהמיכלים הרזרביים גם הם מלאים וגם כלי המים ויצאנו לעבר "לה קווארנטה" או "רוטה קווארנטה" – "דרך 40" המיתולוגית ה'רצה' דרומה לאורך הרי האנדים לעבר פטגוניה ונפלאות ארגנטינה וצ'ילה שבדרום הרחוק.

P1060878 P1060884

עשרות ק"מ של דרכים סלולות ומאות ק"מ של דרכי חצץ ומצעים. עבורי מתחיל כאן הקטע האתגרי ביותר בכל המסע שיסתיים באושוואיה. 130 ק"מ מחכים לנו עד באחו קרקולס (Bajo Caracoles) כאשר לא ברור לנו כמה סלול כבר וכמה עדיין לא. 80 הק"מ הראשונים עברו עלינו על אספלט משובח ובנוף "ענק" – שמיים גדולים, נוף שאין לו תחום או סוף, עד האופק, מישורי פאמפאס אדירים, מכוסי שיחים נמוכים עם עדרים מעטים של גואנקו, מעט מאוד עצים וסימני יישוב אין, לכל עבר. נכנסתי לדרך בדריכות מאוד גבוהה הן לקראת הקטעים הלא סלולים אך במיוחד לקראת האיום הגדול ביותר על רוכבי דו"ג למינהו – עם מנוע ובלי מנוע – הרוח המפורסמת שהפילה כבר רבים לפני אל השוליים במשבים פתאומיים. במקרה הטוב המפגש עם הרוח הסתיים בהרמת האופנוע שפשוט נזרק מהדרך לשול הימני או השמאלי, במיקרים לא מעטים אחרים הדבר נגמר בהתרסקות שסיימה עבור כמה את המסע. השלטים המזהירים מפני רוח צד הופיעו אכן לאורך הכביש מדי פעם אך רוח עדיין אין, לשביעות רצוננו.

P1060879

לאחר כ 80 ק"מ הופיעו "העבודות על הכביש" לאורך כ 20 ק"מ שזרקו אותנו לסידרה אין סופית של דרכי עפר לא מסומנות ומעברים חוליים אל הכביש הנסלל וממנו החוצה שוב אל דרכי העפר. באחד מהמעברים הללו האופנוע טיפס על סוללת עפר תחוח בצד הכביש הנסלל ונאלצתי להרימו בסיוע של פדרו שהזדרז לחלץ אותי.

P1060886

נזק כמובן לא נגרם, לא לי ולא לגמל הנאמן ולאחר עוד כמה ק"מ של כביש הגענו לבאחו קרקולס, עיירת רפאים מהסוג של "קפה בגדד", מאוד מזכיר את התחנות הקטנות לאורך ה"דאלטון" של אלסקה –  תחנת דלק, מוטל, כמה מיבנים, פנצ'ריה ומסעדה. על חלונות המקום מדבקות מכל העולם של אופנוענים שחלפו כאן לפנינו. מקום שכנראה איש לא מדלג עליו בדרך דרומה. ארוחת ערב דשנה ומיטה ללילה סיימו יום ראשון של רכיבה בפטגוניה, רכיבה בחבל ארץ רחוק, נידח ומלא ביופי מאוד מיוחד בזכות ההקפים הבלתי נתפסים של הנוף.

P1060887 P1060890 P1060891 P1060896

—————————————————————————–

לבד – אני חש כי קיים הבדל גדול בין מצב קבוצתי לבין רכיבה לבד. ה"לבד" מאפשר לך לחוות דברים, נופים, אתרים באופן שונה. אתה מול בחירותיך, אתה מול מה שמושך את תשומת הלב שלך, בקצב שלך. רכיבה בקבוצה מרכזת תשומת הלב בקבוצה, בשמירה על ה'ביחד', בהיצמדות ללוח הזמנים הקבוצתי. עבורי יש בכך הבדל ניכר.

—————————————————————————–

מכיוון שלא היה דלק, כמובן, בבאחו קראקולס החלטנו לעצור למחרת בגוברנדור גרגורס וכך לחלק המרחק לטרס לאגוס לשניים. לקראת הצומת לפניה לעבר יעד התידלוק שלנו 'לעסנו' משהו 'על הדרך', כל אחד ממה שהיה לו  והחלטנו ל'קחת הסיכון' ולצאת לטרס לאגוס על בסיס המיכלים הרזרביים שכל אחד מאיתנו נשא עימו. מהרגע שפנינו דרומה התבשרנו על סוף האספלט בשלט מאיר עיניים ומעתה רכבנו על חצץ במשך 200 ק"מ מתישים ומפרכים. דרך שלא נראה שיהיה לה סוף. מזג האויר היה מצוין, רוח קלה ביותר נשבה בניצב לנו, עדרים קטנים של גואנקו חצו את הדרך ודילגו בקלות מעל לגדרות התוחמות את הדרך, שמיים כחולים וגדולים עם ענני נוצה שריחפו מעל ראשינו וממערב נשקפו אלינו הפסגות המושלגות של האנדים. מראה שמרומם את הלב והנשמה.

775119_500625933312799_1145364103_o

P1060908

P1060912 IMG_6838 P1060916 P1060917 IMG_6851 P1060920 P1060928 774932_500895089952550_2057294506_o 774319_500896313285761_29517827_o P1060930 P1060932 IMG_6921 IMG_6926 P1060926

בתמונה האחרונה קבוצה "כולה ישראלית" על הדרך מאל צ'אלטן ל"קארטרה"

באמצע הדרך עזרתי להרים את האופנוע של דייב שהתהפך על תלולית חצץ בניסיון לעבור מתלם קוליס אחד לשני, נזק לא נגרם ל'גמל' שלו וגם לא לרוכבו, לשימחתי. נעצרנו בדרך כדי לרוקן למיכלים את הדלק הרזרבי שהיה איתנו. לקראת השעה 6 לפנות ערב נחתנו על אספלט שוב בסמוך לטרס לאגוס (Tres Lagos), חייכנו בשימחה וטפחנו בסיפוק אחד על כתפי השני ומיהרנו לחפש דלק. אין בנמצא – רק סולר. מצאנו אדם שמוכר בנזין במיכלים ב'נוסח אוזבקיסטאן', מחיר קצת גבוה אך בהחלט יספיק לנו כדי להגיע לאל צ'אלטן, שם נמצא דלק בוודאות. איזה יום!!

P1060939

————————————————————————————————-

"ריפיו" (Ripio) – איזו מילת קסם!! כך קוראים כאן לדרך עפר/חצץ/Gravel מהודקת לפעמים ולעיתים מעצבנת ולא מהודקת. 200 ק"מ של "ריפיו" עברנו אתמול. 200 ק"מ שנראה היה כאילו הם לנצח. על דרכים אלו הריכוז ברכיבה מאוד גבוה. חלק מהרכיבה נעשה בעמידה בעיקר בפניות, בקטעי קישור חוליים ובמצב בו צריך לעבור בין תלם אחד לשני כי התנועה לדו"ג אפשרית רק בתלמים של כלי הרכב שעברו כאן קודם. ידיים וכתפיים משוחררות. כל מעבר כזה מחייב חציה מאוד זהירה של תלולית חצצית שלא תמיד מסתיים עם "2 גלגלים על הקרקע". בעת הרכיבה על "ריפיו" המבט חייב להיות לנקודה הכי רחוקה בה עדיין נראה סימן של תלם, למרות הנטיה הטיבעית להשפיל המבט לעבר החצץ מאיים. רק כך ניתן להבטיח התקדמות במהירות סבירה, כזו שמבטיחה יציבות לרוכב ול"גמל" וממילא מבטיחה את שלומם. כל העיסוק הזה ב"ריפיו" מחייב הרבה מאוד דריכות ןלכן הרכיבה על הדרכים האלו דורש הפסקות להתאוששות מדי פעם. סיומו של היום מצא אותי בתשישות גבוהה. כך לפחות עבורי. השורה התחתונה כאן היא החשובה – סיימת בשלום ועם "2 גלגלים על הקרקע" – הצלחת. אחרת, נכשלת. כדי להצליח נדרשת סבלנות, התמדה וריכוז. ארבעתנו, למרות נפילה פה ושם, הצלחנו.

IMG_6931

————————————————————————————————-

בוקר נפלא בקמפינג של טרס לאגוס, ארוחת בוקר דשנה שהכנו על הגזיות, החלפה של מנורת אור דרך שניה אצלי במהלך המסע לאחר 45,000 ק"מ מאז הוחלפה קודמתה באלמטי, קזחסטן. ייתכן שהטילטולים על ה"ריפיו" חיסלו אותה.

P1060945 P1060948

בכך הצרות לא נגמרו – ה 800 השכור של חקוב דמם. מצבר מקורי מיולי 2010 סיים את חייו באחת. התארגנו על 3 אופנועים, ה'תקול' יגיע מחר לאחר שיחליף מצבר ואלטרנטור. 30 ק"מ לפני אל צ'אלטן (El Chalten) כאשר כבר הפיצרוי (3400 מ') ועל ידו החודים מרהיבי העין (3100 מ') ושדה הקרחונים האדיר של פארק הקרחונים נשקפו לנגד עיננו המשתאות מהיופי, שבק ה 800, השכור גם כן, של פדרו – כנראה בעיות במערכת הדלק. אנחנו נתקלים ביותר ויותר בעיות מכניות וחשמליות לאופנועי ה 800.

הר הפיצרוי השולט על המרחב של אל צ'אלטן קרוי על שמו של הקפטן השני (הראשון התאבד) של אניית הביגל אשר מיפתה בתחילת המאה ה 19 את נתיבי המים של מימי הדרום הסוערים. קפטן פיצרוי הוא האיש אשר הסתקרן מעבר לנתיבי המים גם ביחס לחי והצומח ולכן גייס מדען צעיר בן 22 – צ'ארלס דארווין למסע השני של הביגל במימי הדרום וכל השאר הוא היסטוריה… אגב, דארווין מימן בעצמו את השתתפותו במסע.

P1060950

למדתי דרך מעניינת לגרירת אופנוע. הנגרר לא נקשר אל הגורר אלא כורך את רצועת הגרירה על רגלית שמאל ומניח רגלו עליה, כך במקרה של מצב מסוכן, רק ירים את כף רגלו והוא משוחרר, מעניין ומקורי

אופנוע אחד הושאר בטרס לאגוס והשני נגרר לאורך כ 30 ק"מ עד לאל צ'אלטן' שם התמקמנו בהוסטל מודרני, Pioneros del Valle ליומיים הקרובים.

P1060963 P1060968 P1060972

פדרו ואני עם נרות של שבת ו"המוציא"

שבת, בשעת בוקר מוקדמת, לפני הזריחה יצאנו, פדרו, חקוב ואנוכי לעבר Laguna Torre – הליכה מתוכננת של 11 ק"מ על שביל מסומן היטב בהפרש גבהים של כ 250 מ'. אויר קריר של שחר קיבל את פנינו מחוץ להוסטל. מצאנו את הכניסה לשביל ופתחנו בהליכה מזורזת לאורכו. עם כל טיפוס נחשפו לעיננו יותר ויותר ה"מגדלים" וסביבתם הקרחונית. הליכת הבוקר באויר הקריר הביאה אותנו לאחר כ 3 שעות של הליכה יחסית מהירה אל הלגונה שמתחת למגדלים. אל הלגונה יורד קרחון ענק שגם הוא נקרא Glacier Torre. המראה הנשגב משתיק את הדיבור ומכסה על המילים. רק המחשבות וההנאה מיפי הבריאה הולמים בין הרקות. מראה שאי אפשר להתעייף או להשתעמם ממנו ובהחלט אחד המראות היותר ניפלאים במסע עד כה. מאצ'ו פיצ'ו של הטבע – אולי, אך בהחלט לא נופל ממנו. כמובן שצריך טיפת מזל להגיע ביום תכול שמיים, בשעת בוקר מוקדמת כאשר השמש מאירה את 'חניתות הגרניט' מהכיוון הנכון ועוד ועוד. הבאנו איתנו כמה 'פרודוקטים' ולחמניות וזה היה הזמן לארוחת בוקר מול הנוף הנפלא.

P1060998 P1070008 P1070030 P1070031 P1070034 P1070042 P1070043 P1070053

יצאנו לדרך חזרה ואז נתקלנו בעשרות מטיילים שיצאו מאוחר יותר ממלונותיהם באל צ'לטן והם מזיעים את דרכם לכיוון הלגונה ממנה יצאנו זה עתה. הדרך חזרה עברה עלינו מהר יותר מאחר והיא יורדת מטה ולאחר מעט יותר משעתיים לגמנו בירה קרה בפאתי אל צ'אלטן, בוקר נפלא.

בעל הבית של האופנועים השכורים וה'שבורים' הגיע לאל צ'אלטן באופן מיוחד ותיקן את שני האופנועים. הוא טוען כי ה 800 הוא אופנוע מצוין למעט כמה תקלות אופיניות כמו אלטרנטור כושל, נזילות שמן מראש המנוע בשל כשל של האטם וכמה בעיות חשמל נוספות. "למעט אלו, אופנוע מצוין"…לך תבין את הבן אדם….P1070064

P1070068

שנה חדשה במדבר אטקמה

P1060332אריקה, צ'ילה. יצאנו ארבעתנו, אליסיה, סרפינה ארן ואנוכי לקזינו הקרוב כדי להחליף כסף, לאכול ובעיקר להחליף חויות ורשמים,כל אחד במסעו הוא.

היום האחרון לשנת 2012 עבר עלינו באריקה. אליסיה עזבה בבוקר ואנחנו יצאנו להחלפת ה'סולס' האחרונים שנשארו לנו בארנקינו מפרו ל'פסוס' צ'יליאניים, קניתי כפפות במקום אלו שנגנבו לי וקנינו מצרכים לארוחת החג. בשר טוב על האש, בקבוק ייןP1060336 P1060339 P1060387 צ'יליאני, קצת ירקות ובערב עם השקיעה חגגנו על ארוחה כדת וכדין לכבוד סיום השנה. את השנה החדשה קיבלנו יחד עם קהילת אריקה על החוף במופע זיקוקי דינור מרהיב ועשיר, אלפי איש צבאו על קו החוף לכל אורכו עם שולחנות עמוסים בבקבוקי שמפניה וצלחות של 12 או 10 ענבים כל אחת אותם בולעים במהירות עם הספירה לאחור לחצות. הקהל עצמו תרם לאוירה במיני פירוטכניקות משלהם בקנה מידה אישי אך רועש למדי. כאן בצ'ילה ניתן להבחין כי חלוקת העושר והרווחה הרבה יותר שיוויונית מאשר במדינות דרום אמריקה שחוויתי עד כה. יש משפחות עתירות אמצעים, יש משפחות עם מכוניות ה"סובארו והמזדה" ויש גם בלי מכוניות אך אין עוני מרוד ומושך עיניים, לפחות לא בגלוי. נראה כי ההשתכרות מעבודה מאפשרות קיום נאות לאלו המשתכרים מעבודה ונותרים בידיהם אמצעים להתלבש כהלכה, לאכול בריא ולהחזיק מכונית משפחתית סבירה.

הבוקר הראשון של 2013 עבר עלינו בעצלתיים, מוכי היין והשמפניה של אמש. יצאנו לדרך עם כוונות מצומצמות להגיע עד Pica אך הדרך המדברית יפת הנוף איפשרה התקדמות מאוד מהירה בין הרי סלע P1060407 P1060408 P1060409וחול עצומים בגודלם. הדרך טיפסה לגובה של 1,000 מ' מפני הים ונעה בתוך מדבר מוחלט. לא עץ ולא שיח. לא סימן של מים או יישוב. כמה תחנות ביקורת של מכס ועל ידן קיוסק המרויח מאלו הנעצרים לביקורת. מעבר לכך דבר לא. כל 150 ק"מ ממוקם יישוב עירוני, בדרך כלל על החוף ולא על כביש מס' 5 הנע במקביל ובמרחק 20 עד 40 ק"מ מן החוף הפסיפי. רוח הצד המנשבת מן האוקינוס הולכת ומתגברת לקראת שעות אח"צ ומגיעה לעוצמות המטלטלות את האופנוע יחד איתי, רוח יבשה, חולית  אך קרירה, זו אולי הנחמה שבעניין. לאחר ארוחת צהריים באחד מה"קפה בגדד" שעל הדרך פנינו מזרחה והפעם ה"מפוח הפסיפי" דחף אותנו מהגב, איזו הקלה. טיפסנו לעבר קלמה (Calama) עיר המתפרנסת בעיקר מכריית אוצרות טבע המצויים בשפע באזור הזה, אזור שנכבש ע"י צ'ילה מבוליביה בסוף המאה ה 19 בדיוק מהסיבה הזו של אוצרות הטבע. העיר כולה מלאה חפירות ענק של כרייה מצידה המערבי. כ 20 ק"מ לפני העיר נגמר הדלק במיכל של ארן על ה KLR. רוח הצד הקשה והטיפוס הלא צפוי כילו את הדלק במיכל ורק רוכב אופנוע (כמובן) מקומי איפשר לנו לשאוב מעט דלק ממיכלו כי גם אני וגם סרפינה, אישתו של ארן, עמדנו על הקצה. הגענו לקלמה ועצרנו במלון היחיד שהופיע בג'י פי אס – סונסטה. ביקשו רק 325$ ללילה. חיפשנו וחיפשנו ומלון עם חניה אין. פנינו לקמפינג מקומי ואני עם שק שינה בלבד השתרעתי תחת שמי האטאקאמה זרועי הכוכבים בלי חשש שמא ירד גשם דווקא הלילה.

ארן וסראפינה מתכוונים להגיע לארגנטינה מכאן. סן פדרו דה אטקאמה על הדרך אז למה שלא נצא יחד שוב. רכיבה של שעה והגענו לעיירה מוזרה למדי. כולה תיירים ושרותי תיירות. מהרגע שנכנסים P1060413 P1060422 P1060423 P1060435 P1060440 P1060454 P1060464 P1060468לעיירה הכביש האיכותי הופך לרחובות עפר החוצים את העיירה הקטנה בשתי וערב מאובק למדי. ייתכן כי פרנסי המקום סוברים כי כך יישמר אופיה האותנטי של עיירתם. מסן פדרו יצאנו לעבר המלחה המקומית – סאלאר דה אטאקאמה, שמה. מלחה גדולה למדי השמורה היטב על ידי פקחים מקומיים, משולטת ומוסברת, בלגונות מקננים עופות פלמינגו צ'יליאניים ואחרים והמראה המשתקף בלגונה יפה למדי. משטחי המלח לבנים ורחבים והמראה בהחלט מיוחד על רקע שורת הרי הגעש המצויים ממזרח ומהווים את רכס הגבול בין צ'ילה לארגנטינה. לאחר סיור של כמה שעות חזרנו לסן פדרו לגלידה מרעננת, תדלוק ופרידה מרגשת לאחר כמעט שבוע ביחד בעקבות פגישה מיקרית למדי על הדרך מקוסקו לפונו.

—————————————————————————-

שוב לבד, בפעם המי יודע כמה במסע הזה. היה לי נפלא להיות ביחד עם הזוג הנחמד מסן פרנסיסקו, סראפינה וארן. התחושה המיידית לאחר שנפרדנו ויצאתי לדרך, שוב לבד היתה מאוד נעימה. אני שוב אדון לעצמי בקביעת הקצב, ההפסקות, מקומות הלינה ועוד. האחריות רק עלי והתלונות רק אלי. תחושת הביטחון בדרך, באופנוע עליו אני רוכב, בהחלטות שאני מקבל מאוד גבוהה והמצב הזה מאוד נוח לי. אני יודע כי אני משלם מחיר על ה"לבד", יש מקומות שאולי לא אחווה ולא אראה כי לא ארכב לשם לבד אך לעומת זאת לא אוותר על עצמאותי ועל חופש הבחירה שלי.

—————————————————————————–

חזרתי לקלמה, נאבק ברוח המערבית המטלטלת והמאוד יבשה, הגעתי לפאתי העיר, עצרתי לכריך וקפה ופניתי לקמפינג של אמש. לשם כבר הגיעו 3 רוכבים מגרמניה עם עוד בחורה כמורכבת. הם הלכו P1060470לשטוף את האופנועים מהמלח של הסאלאר הבוליביאני וקרסטן הקימה עבורם את האוהלים. שיחה טובה וארוכה לתוך הלילה יחד עם כולם על חויות מהדרכים. כל כך טוב לפגוש רוכבים אחרים ולהחליף חוויות וגם מידע.

הבוקר החל מעט בעצלתיים עבור כולנו אך אט אט הועמסה ארוחת בוקר עשירה על השולחן והוזמנתי לחלוק אותה יחד איתם. לקראת צהריים, כמעט, יצאתי מהמקום ובתחנת הדלק פגשתי את מרקו שהגיע מסן פאולו בברזיל על BMW 1600, רכבנו יחד עד ליציאה מקלמה והוא נפרד ממני, הרוכב לאט מדי עבורו , בנפנוף ונעלם באופק, חייכתי לעצמי. המשכתי בקצב הנוח שלי ולאורך כ 150 ק"מ עברתי אזור P1060472 שהוא למעשה מפעל כריה אחד ענק ללא שום היבט סביבתי. המדבר כולו 'הפוך' וערום בערימות ענק של חומר שנחפר, חלק מן החפירות נטוש וחלק פעיל ומשאיות ענק הנראות כמו נמלים מטפסות על הרי הענק החפורים ומורידות חומר לעבר הכביש. אבק באויר, יחד עם רוח ואני מחפש את סימון חוג הגדי שצריך להיות, לפי חישובי, על הדרך. שאלה קטנה לבחור נחמד הבהירה לי שהסימן נעקר בעקבות סלילת הכביש מחדש ולעומת זאת יש סימול מאוד בולט על כביש מס' 1, הוא כביש החוף. פניתי לשם ואכן לאחר כ 45 ק"מ מצאתי את האתר המאוד בולט ודי חדש, נחנך ב 2002 ומציין את מיקום "חוג הגדי", המקום הדרומי ביותר בו צל השמש אנכי לחלוטין (זנית) בתאריך 22 לדצמבר, הלא הוא קו רוחב 23.5° דרום. כלומר בתאריך זה, בצהרי היום, אם נחזיק מקל ניצב לקרקע, לא יטיל צל. המקביל של קו זה בחצי הכדור הצפוני הוא "חוג הסרטן". מכאן והלאה השמש תטיל צל ההולך ומתארך ככל שארד דרומה.

P1060494

מרחק קטן מציון הדרך החשוב הזה מצויה ה"פורטדה" הלא הוא 'שער העיר' והסמל של אנטופאגאסטה. צוק סלע קשתי המצוי בתוך הים, סמוך לחוף מצפון לעיר. אנטופגאסטה היא עיר נעימת מראה, מודרנית, עטירת חופי רחצה עמוסי שמשיות, מרכזי קניות וכל שאר 'מנעמים אורבניים. התעכבתי קלות במרכז כדי לתדלק את הגמל ואת עצמי והמשכנו לכיוון דרום. יצאנו שוב אל המדבר ודהרנו לעבר Mano del Desierto ("יד המדבר")  אותו פסל סביבתי המציג כף יד ענקית המבצבצת מן המדבר כאומרת שלום לעוברים בדרך. חזרתי מעט צפונה כדי לקחת את הדרך היורדת לעבר טלטל  (Taltal). דרך מידברית ללא עץ וללא שיח. זהו אותו מדבר אטאקאמה, היבש בעולם. מאות שנים לא ירדה כאן טיפת גשם והתוצאה נראית היטב בשטח. הרים, גבעות, מישורים ענקיים ביניהם, כולם בגוונים אדומים, אך באופן שמרגיש מוזר ברגע הראשון, המדבר נהנה מזרימת אויר קרירה המגיעה מן האוקינוס ומתגברת בעיקר בשעות אח"צ – חוקי הבריזה. גוף מים גדול ממדים מייצר זרימת אויר הולכת ומתחזקת לעבר היבשה בשעות היום וההיפך בלילה.

בקטע מסוים ריצפת העמק רחב הידיים בו P1060506רכבתי היתה מכוסה באלפי סלעים שלי נראו כלא שייכים למקום. יותר מאוחר בערב שמעתי הסבר מיוביטה שארחה אותי יחד עם משפחתה בפאפוסו (Paposo) כי מקור האבנים הללו הם מטאוריטים שהתרסקו כאן.

בנקודה מסוימת במהלך הגלישה שלי מהמדבר לעבר האוקינוס חצה האודומטר של הג'י.פי.אס את P1060507הק"מ ה 50,000 למסע. ציון דרך חשוב שני כבר היום לאחר חציית "חוג הגדי". מגיע ל"גמל" שלי הרבה כבוד על האופן המושלם בו ביצע את שנדרש ממנו. הרגשה טובה לשנינו.

ירידה יפת מראה עם השקיעה הביאה אותי לעבר פאפוסו – כפר דייגים לחופו של הפסיפיק.

P1060513

דפקתי על אחת הדלתות וביקשתי מקום ללון ללילה. מייד הוצע לי חדר עם מקלחת, כריך קטן עם קפה ובערב הוזמנתי לארוחת ערב עם יוביטה שהיא בעלת שתי חברות – האחת לכריית נחושת והשניה לאיסוף פלנקטון המשווק ליפן לצורכי רפואה וקוסמטיקה, בעלה איוון, מהנדס מחשבים במקצועו ועיסוקו ובנם גבריאל, תלמיד כיתה ז' בבית ספר בסנטיאגו, עיר

P1060520 P1060523 P1060529מגוריהם הקבועה. משם הם הגיעו לבקר את אמה של יוביטה החיה כאן בפאפוסו. אכלנו דג טעים משלל הדיג המקומי בכפר ואני סיפרתי על המסע. בכך הגיע לסיומו יום נפלא בו חזרתי לרכב לבד ונהניתי מכל רגע.

P1060533

P1060535

יצאתי מפאפוסו דרומה עם בוקר. רכבתי לאורך החוף עתיר סלעים כהים למדי, משוננים אליהם מתנפצים גלי האוקינוס ועליהם שוכנים אלפי שקנאים, קורמורנים ואחרים. היבשה האפורה מאוד יבשה, לעיתים קקטוסים עבי בשר מנקדים אותה אך בסך הכל הנוף פיראי, ערום וכמעט דוקר את העיניים בשממונו. פה ושם משפחות נטו אוהלים לחוף מפרצונים, זו תקופת חופש בימים אלו של שנה חדשה ואני פוגש משפחות מטיילות בכל מקום אליו אני מגיע. חלפתי על פני טלטל (Taltal) וטיפסתי שוב אל המדבר הקריר. הורדתי מהירות כדי לחסוך מעט בדלק שהלך ואזל ואל תחנת הדלק הראשונה היגעתי ממש על אדי הדלק האחרונים. המשכתי דרומה ואחרי כמעט 700 ק"מ בכביש 5 המאוד עמוס בכלי רכב מכל הסוגים תוך שאני מנצל את יתרון ה"גמל" שלי בעקיפות רבות מאוד, הגעתי לקראת שקיעה לעיר לה סרנה (La Serena) המרוחקת כדי טווח יום רכיבה אחד בלבד מסנטיאגו הבירה. התמקמות מהירה בהוסטל עם חניה וסיום יום ארוך של רכיבה. חשוב לי כאן לציין כי אחרי 5 ימים במדבר מוחלט החלו להופיע סימנים של "ירוק" פה ושם ועתה יש לי תחושה, סוף סוף, כי אני נמצא בנגב שלנו. עד כדי כך האטאקאמה כל כך קיצוני ב'מדבריותו'.

ככל שאני מדרים צ'ילה מתגלית יותר ויותר כקנדה של דרום אמריקה. מדינה מפותחת, מסודרת, נקיה וגם יקרה יותר. כנראה שאין ארוחות חינם. הלכתי לחפש קפה בבוקר ברחובות הקולניאליים היפים של לה סרנה, נאדה. רחובות יפים, נקיים ושקטים אבל לפני 10 בבוקר לא ניתן למצוא מקום פתוח, מדהים.

P1060537 P1060538 P1060543

אקוודור – קו המשווה

אט אט מחלחלת ההבנה והתחושה כי דרום אמריקה היא משהו אחר. משהו שונה מכל מה שידעתי או חויתי בעבר. זו התחושה, גם אם קשה להפוך אותה למילים אבל אנסה. האוירה, השפה, הצליל ותרבות הפונצ'ו, הסומבררו והלטינו שונים לחלוטין, "ההרים גבוהים יותר" ולא רק "בדרך חזרה" כי אני הרי עדיין ב"דרך לשם..", הערים צפופות, גועשות ורועשות, האנשים חביבים בהתנהגותם באופן שקשה להתעלם ממנו, הנוף גבוה, חד וקשה עם זאת הדרכים עד כה טובות למדי. זהו מקום אחר לחלוטין מאוד ליברלי ופתוח אך באותה נשימה מאוד דתי. יש כאן משהו מפחיד ומחבק כאחד, מפחיד כי זר ולא מוכר ומחבק כי כאלו הם האנשים כאן וכך הם מתנהגים לזר וללא מוכר, עם הרבה התעניינות, בגובה העיניים, בזרועות פתוחות ותמיד עם חיוך רחב. כשאני אומר להם שאני מ"טיירה סנטה" הם אוהבים את זה. גם השוטרים חביבים מאוד והם, בנוסף לנהגי המוניות, הג'י. פי. אס הטוב ביותר. גם המוניות וגם לובשי המדים הזוהרים שבדרך כלל רכובים על אופנועים קלים עונים בנימוס וברצון על כל שאלה. כל "סניור?" נענה ב"סניור" מאוד אדיב והתשובות תמיד טובות ומספקות. הרושם שעשו עלי לובשי המדים כי הם קודם כל למען הציבור ולא נגדו, אבל אורח לרגע…הלא אתם יודעים.

—————————————————————————–

יצאתי לעבר קיטו, בירת אקוודור בבוקר מעט סגרירי והתפתלתי בכבישים ריקים מאדם של יום ראשון בבוקר. כביש הנע באזור מדברי תלול מדרונות, רצוף מעלות ומורדות של מאות מטרים. אט אט התנועה הלכה ונעשתה צפופה אך יתרונות המנוע החזק של האופנוע איפשרו לי להתקדם במהירות גבוהה יותר מכלי הרכב.

P1050164

הגם שיום ראשון, יום המנוחה כאן, העבודות בכביש נמשכות ולכן בכל מחסום עבודות אני יכול להתקדם לראש הטור הממתין לסימן הירוק המאפשר נסיעה. כך הגעתי עד למבואות קיטו מתוך רצון להגיע לאחד מ 4 או 5 אתרי "קו המשווה" הפזורים מצפון לעיר. הגעתי למתחם תיירותי ביותר ומעט מצחיק של מוזיאונים, חנויות מזכרות לתיירים אבל גם ציון קו המשווה שמאות אנשים מנצלים את מזג האויר הטוב של יום ראשון לבקר כאן וכולם מנסים להצטלם באותן פוזות משני עברי הקו הצהוב שלמעשה נמצא כ 200 מ' מצפון למקום בו הוא משורטט בקו צהוב עבה. אך בשביל הסמליות שבעניין הסתפקתי במקום אליו היגעתי.

P1050165

P1050170

P1050171

בתנועה צפופה מאוד נכנסתי לליבה של קיטו, עיר נישאת בגובה של כ 2,800 מ' וחבוקה מכל עבריה ברכסים גבוהים עוד יותר. השטח הבנוי של העיר מטפס מהמרכז הנמוך יחסית אל מורדות ההרים שמסביב ונוצרת מעין 'קערה' מאורכת אורבנית צפופה ורועשת. הוריתי את הגמל לנוע לעבר ה"מרכז ההיסטורי" ושם רציתי להגיע להוסטל Sucre בכיכר "סן פרנציסקו". בהיסח הדעת הגעתי למלון בשם הרחבה ברחוב שנשא את שם המלון. את הטעות המצחיקה גיליתי יותר מאוחר אך 'נפלתי' על פנינה של מקום, בלב הרובע ההיסטורי, בניין ספרדי בן 300 שנה ללא חלונות החוצה אך כל הפתחים הם אל ומתוך חצר פנימית נפלאה מלאה בעציצי שרכים גדולים, מזרקת מים במרכז והכל שמור ומטופח באופן מעורר התפעלות. המחיר של הטעות היה יקר יותר מהמקור אליו רציתי להגיע אך המקום שווה כל פרוטה.

P1050189

—————————————————————————-

בדרך אל מתחם "קו המשווה" הייתי עד לארוע. קבוצת אופנוענים מארה"ב – 5 או 6 רכובים על בימרים בעיקר, עמדו בצד הכביש וסביבם המולה של מכוניות, מקומיים וכמה שוטרים. הסתבר לי כי אחד מהם נקלע לעימות עם נהג מקומי שניסה להשתחל ביניהם או שהם הפריעו לו ואחד מה'גרינגוס', בחור חם מזג, כך הוא נראה לי, הכה על שמשת הרכב ברוב זעמו. ההמשך היה עצירת התנועה, הזמנת משטרה והסוף לא ידוע לי כי המשכתי משם אבל בהחלט לא נעים. באותו הרגע חלפה בי המחשבה כי כאשר אני רוכב לבד מבלי שאשקיע יותר מדי מאמץ בכך אני מתנהג באופן מאוד דפנסיבי, מוותר לכל מקומי שמתעקש לחתוך או לעקוף או להכנס לתנועה כי אני יכול לסמוך רק על עצמי ואין מצב שבו אגרר לקצב קבוצתי שלא נוח לי או לא בטוח לי. אולי זה נשמע הפוך על הפוך אבל ה"לבד" יוצר מעטפת בטחון רחבה מאוד, "אם יש ספק אין ספק" וזהו אחד היתרונות ב"לבד".

—————————————————————————–

גלגלתי הגמל אל תוך חצר המלון ויצאתי לסיבוב לעבר ה Plaza Grande של העיר, מרחק שני 'בלוקים' מהמלון. הכיכר כרגיל מוקפת בשלטון – ארמון הפרזידנטה, העיריה ולצידם הקתדרלה העירונית ומעון הבישוף – שוב חוזרת על עצמה התופעה של השלטון והדת בכפיפה אחת בטבור של העיר. זוהי מתכונת החוזרת על עצמה כך או בוריאציה על הנושא בכל מקום יישוב, קטן ככגדול באמריקה הלטינית – אותה אמריקה שגדלה על ברכי הכובש הספרדי. סימון בוליבר, האיש ששיחרר את אקוודור כמו גם קולומביה, פרו, בוליביה וונצואלה מעול ספרד 'נותן את הטון' בפסלים ובשמות הרחובות והכיכרות גם כאן. המון אדם ברחובות חוגג, אוכל ומבלה בראשון אח"צ שטוף שמש. למחרת אותו מקום, יראה כבר תלמידי בי"ס הבאים לטייל בכיכר החשובה הזו לצד מפגינים בעד ונגד הנשיא שמסיים קדנציה בפברואר הקרוב ויעמוד לבחירות שוב ובצד יעמדו שוטרים באופן מסודר אך עם הרבה נוכחות, לכל מקרה.

P1050202 P1050220

כיכר בוליבר, תלמידים ומפגינים

למחרת הגעתי למלון בקיטו יצא סיור בן 5 ימים לאיי גלפאגוס העשירים בחי וצומח, כמעט והתפתיתי אך זה שייך לטיול אחר. החלטתי להשאר כאן יום נוסף ויצאתי ליום סיור רגלי לעבר הבסיליקה הגותיתP1050238 אדירת הממדים שבחזיתה בין שני המגדלים הגבוהים ניצב בגאווה מגן דוד גדול. החלונות בתוך הבסיליקה מזכירים במשהו את ה'רוזטות' (שושנות) הצבעוניות של כנסיית הנוטרדם בפריז. ביקרתי ברובע "מריסקאל" שהוא חסר ייחוד אבל מהווה את המרכז למטיילים המגיעים לקיטו. חזרתי בשימחה ל"מרכז ההיסטורי" בעל האופי.

בשעות הערב הכנסיות ובנייני הציבור מוארים מאוד יפה אלא שהרחובות אחרי השעה 8 בערב ריקים מאדם. כל שנותר מהמולת היום הם השוטרים האחרונים שגם הם עוד מעט ילכו כי לא נותר את מה או את מי לאבטח. כל בתי העסק מוגפים לחלוטין, אם חשקה נפשך לצאת למסעדה או לחזור למלון בטוח הדבר רק במונית. בפתחי החנויות הסגורות מתגודדים חסרי כל המנסים להרויח עוד כמה אגורות לקיומם מאריזת קרטונים או פלסטיקים שונים, שאריות מהמסחר היומי. אפשר לראות משפחות שלמות – הורים עם ילדיהם נוברים באשפה ואוספים את ששווה משהו, פריט לפריט. יש באויר תחושה של חוסר בטחון אישי והדבר הנכון הוא לשהות במלון בשעות כאלו. על כן לא ברור מי נהנה מהתאורה הנפלאה, שיהיה.

P1050199

P1050200

תזמורת של איש אחד ברחובות קיטו

P1050221 P1050226

חיילי הבדיל בפתח הארמון הנשיאותי והגעגועים לבוליבר בכל פינת רחוב וכיכר

עם בוקר נפרדתי המהמלון המפנק והדרמתי דרך פרברי העוני של קיטו לעבר ה"פאן אמריקנה דרום". אט אט התגלגלתי החוצה מן ה'קערה' האורבנית הצפופה של קיטו והדרך טיפסה אל מעל ל 3,500 מטרים כאשר משני צידיה הרי געש בגבהים של מעל 5,000. לא ניתן היה לראותם בגלל עננות כבדה אך פה ושם ניתון היה להבחין במדרונות מושלגים. שלג ראשון שאני רואה מאז אלסקה. רק הדרך רמזה על

P1050267 אלו החבויים בעננים עם שלטים של Via Los Volcans. הכביש עצמו באיכות גבוהה, 3 מסלולים של אספלט משובח לכל כיוון עם שערי אגרה הגובים 20 סנט מאופנוע והרבה יותר מכלי הרכב. הגעתי לעיר Ambato ומשם גלשתי לאורך של כ 40 ק"מ בדרך שהלכה והעמיקה לכיוון מזרח עד לעיירה בניוס השוכנת בגובה של 1,800 מ'. התמקמתי בהוסטל "טרנסילבניה" בבעלותו של איתי פלג ואשתו ז'נט. איתי בן קיבוץ יפעת נמצא כאן כבר 8 שנים. זוג מאיר פנים המנהל הוסטל נקי ומטופח.P1050353 P1050269 P1050348היום נר רביעי של חנוכה והחנוכיה דולקת בצידו של עץ חג מולד מקושט ומנצנץ והיום גם יום הולדת 5 למאור בנם, אח למאיה בת השנתיים. יצאתי לסיור אח"צ בעיירה המאוד חביבה, היפוך גמור לקיטו הסואנת והרועשת. המקום מפורסם בזכות מגוון דברי מתיקה שמכינים כאן מקנה הסוכר – Melcocha.

בהערת ביניים אני מבקש לציין כי המטבע האקוודורי הוא הדולר האמריקאי וההבדלהעיקרי בכסף עצמו היא העובדה כי קיימים מטבעות של דולר אחד וגם חצי וכמובן רבע וכל השאר. הבדל אחר, הרבה יותר משמעותי הוא מחיר המחיה. החיים של תייר כאן מאוד זולים. מלון יקר עולה כ 30 דולר וארוחה עממית תעלה כ 2 דולר. בעלות של 4₪ אני רוכב 100 ק"מ לעומת עלות של 30₪ לאותו מרחק בישראל !!

החלטתי להשאר יום נוסף כאן בבניוס ולהקדישו ל'נגיעה' באגן האמזונס. ראשית, עם בוקר השכמתי כדי לצפות בפסגת הר הגעש הפעיל Tungurahau, הר בגובה של מעל 5,000 מ' הניצב ממש מעל לעיירה. מעליה, כלומר כ 3,000 מ' ויותר מעל. התפרצות משמעותית שלו עלולה לקבור תחתיה את העיירה על יושביה ולכן העיירה כולה משולטת לעבר דרכי מילוט, בדיוק כפי שנעשה בחופים המועדים לצונאמי ומותקנים בה צופרי אזעקה למקרה של התפרצות געשית. שמי הבוקר הבהירים איפשרו לי לצפות בפסגה הגבוהה והמעט מושלגת. יותר מאוחר יצאתי לרכיבה לעבר Puyo, עיר הנמצאת על שפת אגן האמזונס אדיר הממדים. דרך מפותלת יפיפיה הורידה אותי במדרון המזרחי של רכס האנדים לאורך נהר וסידרה של מפלי מים כאשר חלק מהדרך מיועד לרוכבי אופניים ועובר ממש על שפת המצוק הגולש אל הנהר אך מאפשר תצפיות מאוד יפות לעבר מפלי המים.

P1050320 P1050329

P1050289 P1050280

צירי מילוט ושילטי מילוט מפני התפרצות געשית

P1050283 P1050287

הכנת המלקוצ'ה מקנה הסוכר – דביק בשיניים עד כדי מטרד

כאשר יצאתי מהאזור ההררי פניתי צפונה לכיוון Tena ורכבתי בתוך צמחייה ג'ונגלית למדי לעבר גשרי Rio Napo, נהר המנקז את אזור הר הגעש Cotopaxi ומורדות מזרחיים נוספים של האנדים וזורם כמה מאות ק"מ עד שנשפך לנהר האמזונס. מזג האויר בגובה 450 מ' חם ולח וההבדל ממרום האנדים, שם שהיתי במהלך השבועיים האחרונים, מאוד משמעותי. חזרתי ברכיבה יחסית זריזה לבניוס, אל המזגן הטיבעי והנפלא של העיירה הזו.

P1050342

לאחר שני לילות בבאניוס יצאתי מהמקום המאוד חביב לכיוון מזרח, חזרה לקו הרכס הגבוה של האנדים. התחזית לא בישרה טוב ואכן מרגע שהיגעתי לאמבטו ופניתי דרומה לעבר קוואנקה (Cuenca) רכבתי אל תוך עננים וערפל וגשם וכל זה בגבהים של בין 2,500 ל 3,600 לאורך של יותר מ 350 ק"מ. במעט הרגעים בהם ירדתי מטה מבסיס הענן נגלה לי שוב ושוב נוף האנדים העוצמתי עם מדרונות תלולים מאוד של מאות מטרים. נזכרתי כי פעם, כשהייתי צעיר יצאתי לאלפים רכוב על אופנוע והלב גאה למראה המדרונות והגבהים ואז אמר לי מישהו "חכה עד שתגיע לאנדים..". הגעתי לכאן וזה שונה לגמרי. אחר אפילו מההימליה בה רכבתי אך לפני שנה. יש משהו בנוף החריף והקיצוני הזה מאוד מפחיד ומושך כאחת. לעיתים יש מעקות בטיחות ולעיתים אין והלב מרחף ביראה כל אימת שאתה פוזל לרגע הצידה לעבר הערוצים העמוקים. כאשר המבט חוזר לדרך הלב נרגע אבל העינים מבקשות לחזור למראות מעוררי היראה הללו, אל הרכס שממול, אל הערוץ שלמטה ואל הפסגות מעליך. החסרון היחיד ברכיבה היה כי העננות הכבדה הסתירה לי את הפסגות הגעשיות ביניהן רכבתי. המעניין היה להיוכח כי בני אדם הגם שמטפסים בהר מאוד גבוה בוחרים לחיות ברוב המיקרים בגבהים של מתחת ל 3,000 מ'. כך בסיום כל מורד מתחת לגובה הזה הופיעו כפר או עיירה. ככל שהמורד הסתיים בגובה נמוך יותר כך גדל מקום הישוב בתחתיתו. ערים של ממש מופיעות בדרך כלל בגובה של פחות מ 2,500 מ'. קיטו היתה יוצאת מן הכלל מבחינה זו אך גם היא יושבת בעמק מוגן על ידי שרשרות הרים גבוהים משני צידיו.

לאורך הדרך הבחנתי כי המקומיים מקבלים אופי וצורה מעט אחרים מאחיהם בצפון. כולם כמעט לבושים בפונצ'ו צימרי בצבעים כהים ובסומבררו זהה, נשים כגברים, עד כי לעיתים קשה להבחין במבט ראשון ומעט מרחוק במי מדובר.

P1050227

לאחר יום רכיבה מעט מתיש בשל הקור העז הגעתי לקוואנקה (Quenca) הנוחה עם מרכז היסטורי קולוניאלי ויפה שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ב 1999. בכל פינת רחוב כנסיות יפות ומוארות המתכוננות לחג המולד, דוכנים למכירת תשמישי קדושה סמוך להן, חנויות ובתי קפה שוקקים אדם בשעת בין ערביים, בהחלט עיר נעימה ויפה. התמקמתי בהוסטל Bauhause במרכז ההיסטורי, הגמל בפרוזדור הכניסה, החדרים מבהיקים מלובן ומסודרים למופת. חניית לילה נעימה למדי לאחר יום קר ורטוב.

P1050375

P1050384

מראות קוואנקה

הבוקר למחרת כבר היה סיפור אחר לגמרי. שמיים כחולים עם עננים בודדים. יצאתי מקוואנקה לאחרP1050357 סיור רכוב לאורך גדת הנהר שבעיבורה וכיוונתי דרומה לעבר לוחה (Loja). הדרך שוב טיפסה לגבהים של מעל ל 3K והחלה בסידרה של עליות מורדות של 1,000 או 1,500 מטרים עם חציית הרכסים. כל זאת בתוך נוף של מדרונות ירוקים משופעים וחדים. שורות רכסים רחוקים של האנדים היו עטופים בשרשרות של עננים ולנו האירה השמש וגם חייכו ילדים שהיום היתה להם פיאסטה, כנראה בכל האזור שכן כאשר היגעתי לוילקאמבמה (Vilcabamba) גם שם התקיים מצעד כמו P1050391 P1050406פורימי של ילדים הלבושים בערב רב של תלבושות וחלקן נושאות מוטיבים של חג המולד. המצעד השמח הזה הקיף בלוק אחד בעיירה שכן כל גודלה הוא רק מעט מעל ל 3 בלוקים והסתיים בכנסיה המקומית לקול הנפצים המועפים לשמיים ורמקולים של טנדר שנע בראש והשמיע שירי חג. וילקאבמבה התפרסמה בזכות תופעה של אריכות חיים יוצאת דופן לבני המקום. המקום שליו ורגוע, טובל בעצי פרי מכל הסוגים, מזג האויר כאן נפלא ויציב כל השנה, בקיצור מקום טוב לחיות ואפילו לבקר אלא שכדי להגיע לגיל בן 3 ספרות צריך להיוולד כאן. זה יקרה לי כנראה רק בגלגול הבא' אם בקשתי תענה בחיוב. לכמה תיירים אמריקאים שפגשתי יש הסבר משכנע לאריכות החיים של בני המקום: "הם הרי שותים מיץ פירות מעצי האזור הנסחט במקום…", הסבר מעורר מחשבה.

יצאתי מהמקום החביב אך המעט מאכזב ביום בהיר וכחול וטיפסתי במעלה העמק היפיפה אל הדרך שתוביל אותי לעבר הגבול עם פרו. הדרך שוב התנשאה לשיאי הרכסים וקפצה מרכס לרכס תוך שינויי טמפרטורה של 10 מעלות בין השיא לשפל מה שהעיד על הפרשי גבהים של 1,000 מ' ויותר. באחת השתנה הנוף מירוק למדברי לחלוטין, מדברי ונוקשה ללא רחם. צמחיה דלילה של עצים ושיחים קוצניים ומדרונות חשופים מעשביה. כאן המקום לציין כי באקוודור מתקיים כבר כמה שנים קמפיין נגד כריתת עצים, מעשה שהתרחש לאורך שנים רבות והשאיר את רוב המדינה קרחת כמעט לחלוטין.

לקראת סיומם של מעל 1,500 ק"מ בכבישי אקוודור אני כבר החלטתי כי בבחירות  הקרובות אני מצביע עבור הפריזידנטה כאן המתמודד על כהונה שניה. הכבישים במדינה הזו במצב נפלא ולמעט כמה ק"מ בודדים שנמצאים כרגע בסלילה, כל שאר הכבישים בהם רכבתי היו תענוג אמיתי.

P1050416 P1050415

לאחר עוד כמה אלפי פיתולים הגעתי בשעת אח"צ לגבול במעבר Macara. התהליך בשני הצדדים ארך ביחד כשעה כאשר אני הייתי הנוסע היחיד באותה שעה במעברים. תהליך ראוי וללא כל תשלום. בשעה 5 התחלתי רכיבה בתוך פרו. הכביש איכותי כמו באקוודור אך הסביבה עושה רושם מאוד מוזנח ועני. התקדמתי מעיירה לעיירה דרך שווקים בסיומו של יום. בעלי חיים שסיימו יומם במרעה הסמוך למכלאתם החלו לשוב 'הביתה' וחצו את הכביש ללא מפריע. לא עזר שניזהרתי מאוד בעניין זה, עדיין עם הטראומה של 'תאונת הכלב' בקיבוץ. תיישים, עיזים, תרנגולות וחזירונים חצו את הכביש ולעיתים לא הבחנתי בהם עד שירדו ממש לכביש וחצו אותו במהירות אך למרות זהירותי היו לי 3 מיקרים של 'כמעט ונפגע' ובאחד המיקרים פגעתי קשה עם המגף בתרנגולת, לא התעכבתי לבדוק מה עלה בגורלה אך מבט נוסף במראה הבהיר לי כי מצבה לא טוב. לא נעים. למרות שהיום מתחיל להתארך ככל שאני מדרים, החשיכה החלה לכסות את היקום ועייפותי רק התגברה. התנהגות הנהגים לא הוסיפה, נהיגה פראית, עקיפות מטורפות, אחת מהן בנתיב מולי כאשר רכב חלף מולי במהלך עקיפה על הנתיב שלי ואך ס"מ בודדים הפרידו בינו לביני. עצרתי בהוסטל הראשון שראיתי וסיימתי את השעות הראשונות של הרכיבה בפרו. איזו קבלת פנים.

אדיוס אקוודור, בינוונידו פרו 

P1050418

קולומביה היא לא מה שחשבתם, כמעט…

קולומביה היא לא מה שחשבתם, כמעט…

בבוקר יום שלישי בשבוע, שבוע לאחר שהגעתי לבוגוטה טיפסתי על הגמל בבוקר כחול ובהיר וירדתי ל'שוקן פינת סלמה' המקומי כדי להחליף צמיג אחורי – הגמל ביקש ואני נעניתי. ידעתי, לאור סיור מכין שערכתי היכן למצוא הצמיג. הגעתי למקום, שילמתי וקיבלתי צמיג מישלן, אנקי 2. נכנסתי לפנצ'ריה סמוכה והבחור שם הביט על העוף המוזר שלא מוכר לו – גמל בווארי. איך לכל הרוחות מפרקים כאן גלגל? עם איזה כלי? אולי צריך לפרק את הבלמים? סייעתי לו בכמה רמזים ומפתח כוכבי ומכאן והלאה הוא הסתדר. ניצלתי הזמן כדי לעשות קצת סדר בחפצי וכדי לייבש כמה חפצים במטעני שמצאתי אותם רטובים למדי. כנראה שאטימת הארגזים היא 'לא משהו' וכמות הגשם אותה חויתי בפנמה היתה קצת מעל ליכולתם למנוע חדירת מים אל תוכנן. הצמיג הוחלף ונאחל לו הצלחה לא פחות מ 2 קודמיו שלא חוו תקר במשך 43,000 ק"מ.

P1050037

המשכתי לעבר שדה התעופה כדי לנסות לקבל החזר עבור ביגוד שרכשתי מחברת ההובלה שהתנהגותה היתה לא הגונה איתי ולפחות מבישה. 'דבר לקירות' כך זה לדבר איתם. מעבר לכך גם כאשר שאלתי פעם נוספת לא הצליחו להסביר לי את פשר העיכוב בן השבוע. החלטתי לא לחקור יותר בשעת צהרי יום אלא לצאת ללא שיהוי לדרך. אט אט קילפתי מעלי את הבלגן התחבורתי של העיר בת 9 מיליון תושביה ויצאתי לאויר החופשי. מצאתי את כביש 40 אשר יוביל אותי לציר המערבי של המדינה היורד לעבר אקוודור. סטיה קלה מהדרך עשיתי כדי לצפות במפל מים על נהר בוגוטה, מפל בן יותר מ 180 מ' גובהו הנצפה מהכביש עצמו בסמוך לבנין נטוש הנראה כ'מכושף'. המפל היה דליל מאוד במימיו ויש לו ימים טובים יותר כנראה.

P1050040 P1050049

P1050041

חזרתי ל 40 שהוא כביש אגרה והיה נעים לגלות כי בשערי האגרה קיים מסלול נפרד בו דו"ג עובר ללא תשלום. משמעותי ביותר מאחר וכל שער גובה כ 4 דולר מרכב פרטי ויש שערים רבים כאלה.

P1050062

התקדמתי בנוף הררי ירוק והחלטתי לעצור לאחר כ 150 ק"מ ללינת לילה, החלטה שהסתברה כנכונה כי כבר ב 5 משתלט החושך על היקום כאן. מלון פשוט בעיר Girardo שם בעל ארומה צרפתית משהו, דחפתי את האופנוע אל תוך המלון ופרשנו שנינו לאחר יום רכיבה ראשון בדרום אמריקה, עייפים ומרוצים. בבוקר הערתי את הגמל ב 7 בבוקר, בעמל רב סובבתי אותו בפרוזדור שם חנה ויצאנו החוצה ליום יפה ובהיר. לאט לאט ספגתי את קולומביה הכפרית, ההררית, היפה והמאוד מסודרת, שילוט נפלא, מעקפים מהירים סביב ערים ועיירות, נוכחות משטרתית בולטת בכל פינה או צומת. קשה שלא להתפעל. המדינה הזו צועדת בנתיב הנכון, כך לפחות נראה היה לי. התחלתי לטפס מגובה 300 מ' לעבר ה"רכס המרכזי" (Cordillera Central) של קולומביה בתוך שורה אינסופית של משאיות כבדות המזדחלות במהירות של 10 עד 20 קמ"ש, הגמל שלי התחיל להזיע ולהתחמם וכדי לקרר אותו מעט התחלתי לעקוף משמאל תוך חציה של קו צהוב כפול ומימין כאשר משאית כזו לקחה סיבוב באופן רחב אחרת היא פשוט נתקעת בסיבוב. כך קבוצת משאיות ועוד קבוצה ועוד אחת עד אשר במהלך עקיפה נוספת הבחנתי באחד מלובשי המדים בצבעי צהוב ירוק חמוש ב"גליל" מניף את ידו ומסמן לי לעצור. הבנתי מהר מה הבעיה. "דוקומנטוס" הוא מבקש, "גם ביטוח" (אין לי) "מדבר ספרדית?" לא! עניתי.להם יש פתרון – שולפים מחשב נייד עם חיבור לרשת באמצעות מודם ומתרגמים לי כל משפט בגוגל, חמודים וגם מאוד מסודרים. עדיין חשבתי עליהם דברים טובים ואז החל המו"מ – הקנס הוא 200,000 פסו (כ 110 דולר). אני כבוגר שוטרי קזאחסטאן ואוזבקיסטאן שואל מהר, לפני שיבקש את הביטוח שוב, אם אפשר לשלם במקום? בוודאי הם עונים. או קיי "רק 100" "מצוין", הם עונים. אני מוציא את הכסף מארנק על המקום. סופר 4 שטרות של 20 ואין לי יותר. השוטר על ידי אומר "די, די, זה מספיק" – הבנתי את גישתו ואני לוקח שטר אחד חזרה – "שיהיה לי קצת כסף לדלק" א