סובב עולם" – סיכום, לקחים ומעט תובנות"

 חודש עבר מאז נחתתי בחיפה, אבק הדרכים כבר שקע, הארגזים, על תכולתם הלא נתפשת, נפרקו, הציוד מוין ואוכסן, המסמכים מוינו וחלק מהם תויק, האופנוע נבדק והוחזר לכשירות מלאה, מפות וספרי מסע סודרו על מדפים… עד לדרך הבאה. זה הזמן להתרווח ולסכם אז הנה סיכום המסע במספרים, לקחים ומעט תובנות לשימוש כולכם. כל שלמדתי וזכרתי להעלות כאן עומד לרשותכם המלאה. כל שלא כתבתי כאן ותרצו לדעת גם הוא יעמוד לרשותכם ככל שתחפצו.

9882_10200376891638373_1724259488_n

ההחלטה

בתאריך 3 דצמבר, 2011 הוזמנתי להרצות על מסעותי באופנוע למועדון ליונס בגיבעתיים. בסיום ההרצאה העלה קובי שמואל שנכח במקום כמי שהיה שותף לשניים מהמסעות, רעיון לשוט לקוריאה ולרכב דרך רוסיה לישראל. הצעתי מנגד שנרכב ברוסיה לכיוון מזרח ונמשיך להקפה שלמה. תוך ימים ספורים העליתי טיוטה של מסלול על מפה ומכאן הכל החל להתגלגל במהירות רבה עד ליציאה 4 וחצי חודשים לאחר מכן. תאריך היציאה נבחר כפועל יוצא של מזג האויר ועונות השנה.

Screen Shot 2012-04-18 at 4.06.15 PM

התוכנית המקורית למסע

קבעתי מסלול המחבר נקודות ואתרים אותם רציתי לבקר במשך שנים רבות. ערכתי תיקונים ושינויים למסלול לאחר שבררתי עד כמה מגביל אותי הדרכון הישראלי במעבר של מדינות מסוימות כמו מלזיה, אינדונזיה ואחרות. שינויים נוספים ערכתי במסלול לאור מזג אויר או מגבלות כמו גם עצות וטיפים, עליהם למדתי מרוכבים אחרים.

מפת מסע - ביצוע

כך התרחש בפועל המסע שלי על גבי "מור החמור"

סיכום במספרים

• המסע החל בתאריך 20 אפריל 2012 והסתיים בנקודת היציאה, משמר הנגב, ב 16 מאי 2013 – 392 ימים.

• עברתי, על פי סדר המסע, במדינות הבאות: יוון, תורכיה, גרוזיה, אזרביאג'אן, קזחסטאן, אוזבקיסטאן, קירגיזסטאן, רוסיה, דרום קוריאה, קנדה, ארה"ב, מכסיקו, גוואטמאלה, הונדורס, ניקאראגוואה, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, פרו, צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי, ברזיל, אנגליה, צרפת ואיטליה -סה"כ 26 מדינות וחציה של 40 מעברי גבול.

P1000777 - Version 2

• רכבתי לאורך 75,000 ק"מ. מכשיר הניווט הראה 75,370 ק"מ אך מד המרחק הידוע בהטיית יצרן, מסיבות ברורות, הראה 74,644 ק"מ בלבד.

• במהלך המסע ערכתי פעמיים ביקורי בית – פעם ראשונה מ Barnaul בסיביר ופעם שניה מפנמה, סה"כ 25 ימים.

• במהלך המסע היו ימים בהם לא רכבתי אלא שהיתי במעבורות, המתנתי לויזות, לאופנוע שהיה בהובלה נפרדת או לרוכב אחר, טיילתי ברגל, למדתי ספרדית ועוד – סה"כ 140 ימים.

• מספר ימים בהם רכבתי – 227 ימים, כ 58% מהזמן בו נערך המסע. ממוצע המרחק ליום רכיבה – 330 ק"מ. המנה היומית לכל המסע למעט הימים של ביקור מולדת -עומדת על 204 ק"מ ליום. (בסיכום הפרק האסיאתי של המסע מצאתי שם כי לא רכבתי כ 50% מהזמן.) ביום הארוך ביותר רכבתי כ 800 ק"מ.

מהירות ממוצעת מדודה ב GPS – כ 65 קמ"ש. המהירות הגבוהה ביותר בה רכבתי היתה 119 קמ"ש בסיביר. בדרך כלל רכבתי במהירויות של בין 70 ל 95 קמ"ש.

• צריכת הדלק שלי במסע כולו עמדה על 4.7 ליטר ל 100 ק"מ שהם כ 21.3 ק"מ/ל'. כלומר צרכתי כ 3520 ליטר של בנזין או 176 מיכלי דלק. צריכת הדלק הנמוכה יחסית נובעת משמירה עיקשת על סיבובי מנוע נמוכים – לא יותר מ 3,500 סל"ד עם חריגות קלות מדי פעם.

P1060939

מעבורות – 14 במספר. מ 3 דקות של שייט ועד 3 ימים.

P1100323

האופנוע הוטס 3 פעמים – מסאול בקוריאה הדרומית לונקובר בקנדה, מפנמה לבוגוטה בקולומביה ומבואנוס איירס ללונדון.

• אפס "ימי מחלה" – רכיבה היא, כנראה, מתכון לבריאות טובה. קלקול קיבה קשה במשך יום אחד באוזבקיסטאן. נפצעתי פעם אחת בצלע בהחלקה על סלע רטוב באחד ממפלי המים בקוסטה ריקה. במחצית המסע החלו להופיע כאבים במרפק שמאל, אותו "חבשתי" עם רצועה אלסטית והופיע כאב נוסף בכתף ימין. עצירה למשך דקות שחררה את הכאב עד שהופיע מחדש לאחר כמה עשרות ק"מ. אני מייחס זאת לגילי המתקדם ולעייפות גופנית מצטברת ותו לא.

P1080868

איך התנהגה המכונה?

• יצאתי לדרך עם 126,300 ק"מ על מד המרחק של האופנוע. שקלתי להחליפו בחדש יותר טרם המסע אך הדבר לא קרה ובדיעבד אינני מצטער על כך. האופנוע לא איכזב ולו פעם אחת.

• טרם היציאה לדרך ביצעתי טיפול גדול אצל ה'אלכסים' שכלל החלפה של פלאנג' האלומיניום המותקן על הג'אנט האחורי מחמת סדקים שנתגלו בו, החלפה של מגן גומי סדוק המונע חדירת אבק לתפוח של הבולם הקידמי והחלפת מצבר.

• ביצעתי במהלך הדרך 5 טיפולים מהם 2 'גדולים', במוסכים מורשים. ביצעתי 2 בדיקות מחשב נוספות ללא טיפול.

P1090764

• לא ארעו לי תקלות דרך כלשהן ובכלל זה אף לא תקר אחד. במהלך החלפת צמיג מישלן בסנטיאגו, צ'ילה התגלה מסמר 'הגון' שחדר את הצמיג אך אני לא חשתי בכך.

• לאחר טיפול של החלפת שמן באלמאטי, קזחסטאן, האופנוע לא הניע בבוקר שלמחרת. מכונאי שהיה, לגמרי במקרה, על ידי כאשר קרה הדבר, מצא חוט מנותק בממסר ההצתה והבעיה נפתרה במקום.

צמיגים – החלפתי 7 צמיגים – 4 אחוריים ו 3 קידמיים. (4 היידנאו מתוכם זוג משומש אחד, 2 מצלר, 1 מישלן) בממוצע כ 21.5 אלף ק"מ לצמיג. בצמיגי ההיידנאו השתמשתי באלסקה ובפטגוניה ולהערכתי הזהירה הם הועילו לי באזורים אלו בהם מינון דרכי העפר גבוה יותר מזה של האספלט.

מילה לגבי ההיידנאו המאוד מדובר לאחרונה – רוכבים רבים מאוד ביבשת האמריקאית, בצפון כמו בדרום משתמשים בהיידנאו ואני משער כי מתקיים בהם מינון של דו שימושיות טובה יותר המעורבת עם 'אופנתיות'. ראוי לציין כי אורך החיים של צמיג זה לא נופל מזה של המצלר כל עוד מקפידים על מהירות סבירה של כ 100 קמ"ש. חויתי התפרקות פנימית של צמיג קידמי ומיהרתי להחליפו. זהו צמיג שרכשתי אותו משומש כך שבהחלט ייתכן כי משתמש קודם התנהג איתו ביתר אגרסיביות ואני זה ששילמתי את המחיר.

P1060577

• במהלך טיפול גדול בונקובר המליץ לי המכונאי הראשי במקום להחליף גל הינע שאיבד חופש תנועה בציר אחד מהשניים – מד האוץ שלי הראה 146,000 ק"מ ואישרתי, לאחר התיעצות עם האלכסים, את ההחלפה ללא היסוס.

• במהלך הרכיבה בברזיל גיליתי נזילת שמן מבולם קידמי ימני – כאשר הגעתי לריו דה ז'נירו החלפתי את שני האטמים.

• הוחלפו רפידות בלם קדמיות פעם אחת במהלך הדרך.

• התגלה חופש ניכר במיסב היגוי, הוחלף בברזיל.

• החלפתי פעמיים נורת אור דרך, נורה אחורית ונורת אור חניה. בדרך כלל רכבתי עם עם אור דרך ורק באזורים עירוניים, קשי ראות, או בתוך תנועה צפופה הדלקתי אור גבוה. למעט 3 או 4 לילות – לא רכבתי בשעות החשיכה. במהלך המסע כולו. 2 המיקרים המסוכנים ביותר במהלך המסע היו בעת רכיבה בחושך.

P1030376

• ניזקקתי למילוי שמן מנוע פעם אחת, כחצי ליטר, לאחר כ 13 אלף ק"מ ללא החלפת שמן.

• אני חוזר לארץ עם תקלה קיימת של רעידות בלוחית מד האוץ ועם בולם אחורי שסיים את חייו בכבוד.

ציוד המחובר אל האופנוע – יצאתי מהארץ עם שני ארגזי הצד המקוריים של האופנוע – ארגזי הפלסטיק שנראים 'כאילו מתכתיים' אבל הם עדינים בעליל ובאחת הנפילות באוזבקיסטאן כאשר משקל האופנוע העמוס הוטל על אחד מהם, חיבורי הפלסטיק שלו לאופנוע קרסו ונותרתי עם ארגז אחד. מצב די מביך. למזלי הרב ויד המקרה היתה בדבר כי בקירגיזסטאן קיבלתי 2 ארגזי מתכת של טוראטק אשר שימשו אותי היטב לאורך כל המסע. אני חייב לציין כי הם אינם אטומים למים באופן מוחלט ותחת גשם כבד חודרת רטיבות רבה לתוכם. רטיבות הנספגת בציוד ומחייבת איוורור הציוד מעת לעת בשמש. הארגז האחורי המקורי של BMW מאוד איכותי ואטום לרטיבות. לשלושת הארגזים היו מחוברות רצועות קשירה אליהן חיברתי פריטים נפחיים קלי משקל כמו כיסוי האופנוע, מעט מזון, מיכל נתיק של דלק שהיה ריק רוב הזמן ואוהל. לטנק הדלק באופנוע היה מחובר תיק מיכל של Toutatech אותו רכשתי לפני 3 שנים. התיק עבר תלאות רבות במשך שנים אלו ולמעשה סיים את חייו. לניסיוני התיק אינו מתוכנן היטב. אופן החיבור שלו למיכל הדלק מעורר לפחות תמיהה, הזיפרים שלו כושלים לאחר זמן לא ארוך, מאכזב אך בכל זאת עמד ב'צליעה' בטלטולי הדרך.

היחס אלי בכל מוסכי BMW לאורך הדרך היה נפלא. תמיד היו מוכנים לעשות מעל ומעבר, לעזור בעצה, חיוך ומלה טובה, לתקן משהו קטן, להוסיף מעט שמן ללא עלות ועוד. הרבה כבוד מקבלים רוכבים העוצרים במוסכי BMW ולו כדי לומר שלום, ללגום קפה או להתחבר לרשת. זהו מקום טוב לפגוש בו רוכבים מקומיים ואורחים כמוך.

P1040665

איפה חלמתי?

• 366 לילות העברתי מחוץ לביתי במשמר הנגב.

• 30 לילות של קמפינג

• ארוח ביתי – 69 לילות (כולל ארוח משפחתי, חברים, לימוד ספרדית, רוכבים אחרים)

• לילות מעבורת/טיסות – 8.

מילה לגבי הוסטלים – סוג הארוח המוצלח ביותר. בדרך אלו מקומות זולים מאוד. הניהול בכולם הוא על ידי צעירים יעילים ונמרצים. אלו מקומות טובים מאוד כדי לפגוש מטיילים אחרים ולהחליף מידע. בכל ההוסטלים, כמעט ללא יוצא מהכלל יש חיבור טוב לרשת כי קהל המתארחים בהם הוא קהל צעיר המצויד בסמארטפונים – הביקוש והמענה הם בהתאם.

P1050654

• סידור הקמפינג נוח מאוד בצפון אמריקה ובאירופה, כל עוד מזג האויר מאפשר לינה בחוץ. דרום אמריקה "חלשה" יותר בתחום זה ולעומת זאת הלינה שם בהוסטלים וגם במלונות זולה מאוד יחסית למדינות הצפון.

• לארוח ביתי "זכיתי" רק כאשר רכבתי לבד. זהו סוג הלינה החוייתי ביותר.

P1020096

זוטות במספרים

• היו לי 5 "מקרי שוטר" – 4 הסתיימו בשטר של 10 דולר ואחד ב"יאללה סע סע…"

P1030334

בע"ח – דרסתי 5 נחשים – אחד מהם חי… פגעתי ברגלי בתרנוגלת אחת חסרת מזל, בעלי חיים אחרים כמו צבאים, גואנקוס, פרות, כבשים וגם איילים ודובים חצו את נתיב הרכיבה שלי מספר פעמים, צפרים גדולות התעופפו על יד הקסדה שלי מספר פעמים ואין סוף של דבורים וחרקים אחרים פגשו את חזית האופנוע, הקסדה ולפעמים גם את פני.

"כמעט תאונה" – פעמיים. ילד שחצה את הכביש באופן פתאומי במכסיקו ורכב שעקף מולי רכב אחר על הנתיב שלי בשעת ערב חשוכה בצפון פרו.

נפילות – 5, ללא כל פגיעה גופנית. אחת מהן, בנתיבי קזחסטאן עלתה לי באובדן ארגז שמאל.

P1060886

נשכחו/אבדו בדרך – זוג כפפות רכיבה (נגנבו), כובע מצחיה, סנדל אחד, ספל שתיה, זוג משקפיים למשך כשעתיים בלבד.

כרטיסי אשראי – נשכחו פעמיים. פעם אחת הוחזר לי למחרת בבית קפה בסיביר ופעם אחרת נאלצתי להזמין כרטיס חדש מהארץ לאחר שקודמו נשכח בכספומט בפרו.

סכנת מוות – במקרה אחד – רכיבת לילה אחת בתוך ערפל כבד ובכביש הררי בפרו.

חברים חדשים – מאות, מכל העולם.

P1060677

IMG_6838

P1080529

משאיות – אלפים לאורך הדרך. עקפתי, בעיקר בעליות ובדרכים משובשות, היו כאלו שעקפו אותי על כבישים מהירים, רכבתי לצידן, אכלתי עם הנהגים, נחתי עם הנהגים, חצינו נתיבי מים יחד, הם חילצו אותי משתי נפילות בקזחסטאן ורבים צפרו לשלום. עולם ומלואו של הובלה ביבשה ובים. חברים טובים לדרך בכל מקום. בערבות מרכז אסיה, בנתיבי אלסקה, במישורי פטגוניה, באנדים של דרום אמריקה ובכבישי צפון אמריקה ואירופה.

P1050047

בוהן מונפת של נהגים וצילומים מתוך מכוניות חולפות – קשה לספור..

מוסיקה – לא היתה לי מוכנה מראש אך זימזמתי ושרתי לעצמי – "ימין ושמאל רק חול" ו"ערבה אין קץ" בקזחסטאן, "ליבלבו אגס וגם תפוח" – בסיביר, "This land is my land" בארה"ב וגם "צאנה צאנה" (אין לי מושג למה..), "הדרך ארוכה היא ורבה" בפטגוניה, "הרדופים" של שלמה ארצי בברזיל ולבסוף בנורמנדי זימזמתי את הנעימה  המוכרת מתוך הסרט "The longest Day". ביוון, לקראת החזרה, כמובן שעלה לי השיר "אני חוזר הביתה"… כאשר עצרתי והיה לי חיבור טוב לרשת הקשבתי לשלמה ארצי, אריק איינשטיין וגם לשניהם יחד וכמובן האזנתי ל קונצ'רטו לקלרינט מס' 622 של מוצרט.

IMG_3512

…זה מהכינרת שלנו, ממסע אחר…

כמה הערות על ציוד

ביגוד רכיבה – החליפה אותה העניק לי ירון גולדשטיין מ"דלק מוטורס" בבוקר היציאה שרתה אותי היטב לכל אורך הדרך. השתמשתי בחלק הפנימי של מכנסי הרכיבה מספר ימים בודדים באלסקה. בחלק הפנימי של המעיל השתמשתי יותר, בעיקר בפטגוניה ובאירופה. חליפת ה"ראלי 3" משופרת מקודמתה אך יש לי תחושה כי הגורטקס הפנימי מעביר לחות אל הגוף, תחושה שלא היתה לי באותו חלק בדגם הקודם – "ראלי 2". קסדת ה"שואי מולטיטק", איתה רכבתי פתוחה כל המסע, מעולה ומגפי הרכיבה – "סנטיאגו" לא נופלים ממנה נוחים מאוד לרכיבה כמו גם להליכה. כפפות הראלי 3 שרתו אותי לאורך של כ 60,000 ק"מ עד אשר נגנבו בפרו. רכשתי כפפות חליפיות פעמיים עד אשר מצאתי את כפפות הראלי שוב בברזיל. אלו כפפות מעולות לכל סוג רכיבה או מזג אויר.

SAMSUNG

ביגוד – נשאתי עמי את המינימום וכמה פריטים שאולי יהיה קשה למצוא אותם בדרך. כל הביגוד היומיומי ניתן לרכוש במחירים זולים בכל שוק מקומי בעולם. השתמשתי ב'לבנים' תרמיים שהם שחורים.. בדרך כלל, כמה ימים בודדים בלבד באלסקה. יתרת הדרך לא חייבה אותי בלבוש תרמי.

• לקחתי איתי לדרך מספר דברים בהם לא נגעתי כל המסע – ערכת תיקון תקרים, מטען למצבר, ערכת עזרה ראשונה (תודה לאל), מצלמה חלופית, רצועות עיגון למעבורת, חלקי חילוף שונים לאופנוע, לא מעט כלי עבודה ועוד כמה פריטים קטנים יותר. האם צריך הייתי לקחת אותם לדרך? אולי כן ואולי לא. העובדה המשמחת היא כי לא ניזקקתי להם.

• עזרים לניווט ותכנון הדרך – נשאתי עימי מפות כלליות בקנ"מ גדול לצורך תכנון השלבים השונים במסע אך לאורך הדרך השתמשתי באופן קבוע גם במכשיר הג'י. פי.אס – Zumo 550 של Garmin. המכשיר עבד ללא דופי לכל אורך הדרך עם כמה תקלות זניחות שהתגברתי עליהן בעצמי. רכשתי מפות לחלקים השונים של האמריקות אך למדתי להוריד מהרשת מפות עבור המכשיר מאתר Open Street Map, מפות שהן בדרך כלל יותר מפורטות מאלו הנמכרות ע"י Garmin. ביום האחרון למסע – בדרכי מאתונה לנמל בלאבריו כשל המכשיר לגמרי. ארעה לו תקלה כבדה בהעלאת מפות. לאורך 75,000 ק"מ עבד ללא דופי ושרת אותי נאמנה. זהו מכשיר חליפי אותו קיבלתי עבור מכשיר קודם שגם הוא חווה תקלה כבדה. במשך 4 שנים – 2 מכשירים הגיעו לכשל מוחלט מה שלא מעיד על אמינות גבוהה, לאכזבתי. מנגד, אני בהחלט יכול לומר כי מכשיר הניווט הינו עזר מאוד חשוב, נוח לשימוש  וחוסך זמן וכסף. כאשר המכשיר כבה לי בדרך לנמל לאבריו, הבנתי כמה הורגלתי לבטוח בו, אולי יותר ממה שמגיע לו. השתמשתי ברוב המסע במפות עמידות למים ולקיפולים. לא בכל מקום מצאתי כאלו אך בהתארגנות מראש ניתן לרכוש מפות כאלו אצל היבואן של Lonely Planet, "שטיינהרט-קציר" באזור התעשיה ברמת פולג, נתניה.

P1060507

• באופן קבוע דאגתי לעדכן המפות בטלפון הנייד שלי בכל עת בו היה לי חיבור טוב לרשת. הסתייעתי בתוכנת הניווט בטלפון בגושים עירוניים בהם הלכתי ברגל או השתמשתי בתחבורה ציבורית. התוכנה של מפות Google יחד עם יכולת האיכון של הטלפון הם השלמה מוצלחת ל Garmin.

• במהלך המסע השתמשתי ב"טלפון חכם" בסיסי למדי, Defy+ של מוטורולה. טענתי אותו בכרטיס "סים" אחד לכל המסע – הכרטיס ה'אסטוני' של חברת "סימלס" ששרת אותי היטב בכל חלקי העולם ללא צורך לרכוש ולהחליף כרטיסי סים במעבר בין מדינות. ניתן להשיג הכרטיס בחנויות "המטייל". המכשיר הנייד איפשר לי לדעת את מזג האויר הצפוי לי ב 4 הימים הקרובים לאורך הדרך, איפשר לי להיות מעודכן בשערי החליפין של המטבעות השונים וסיפק לי מידע על השעות ביעדים שונים בעולם. השתמשתי בו גם כ"פנקס" לרישום הערות עד שירדו לפוסט או לפעולה אחרת. הטענה של הסוללה בוצעה בדרך כלל פעם ביום – בשעות הלילה ולעיתים מתוך שקע הטענה על האופנוע בזמן רכיבה.

• לקחתי איתי טלפון חלופי, מדור ישן, למסע והשתמשתי בו במשך כמה שבועות כאשר "החכם" כשל במהלך הדרך ונזקק לתיקון.

P1020070

• ליווה אותי בכל דרכי עד לשלב האירופי מכשיר "ספוט" אותו רכשתי באתונה לפני תחילת הדרך. המכשיר איפשר לי להעביר מיקום לבני משפחתי וחברים קרובים, כל יום עם סיום הרכיבה. יכולתי לשדר אף את מהלך הרכיבה כולה אם הייתי בוחר באופציה הזו. המכשיר ניזון מ 3 סוללות AAA. רכישה מומלצת למי שבוחר לרכב 'סולו' כדי להרגיע ולעדכן חברים ומשפחה כי שלום לך.

• יצאתי לדרך עם מחשב נייד Mac Book Air 13 והוא תיפקד מצוין לאורך כל הדרך. ראיתי רבים המתפקדים היטב עם טאבלטים שונים ואף עם טלפונים חכמים. עבורי המחשב הנייד היה פתרון מצוין לקשר עם משפחתי וחברים באמצעות סקייפ, לניהול יומן ובלוג של המסע ולתכנון המחר והמחרתיים. המחשב עמד בכל טלטלות הדרך ללא דופי.

P1060413

מצלמה – הצטיידתי באתונה בתחילת הדרך במצלמת Lumix של Panasonic מדגם DMC-FT3 העמידה למים, נפילות ואבק והיא נתנה לי שירות מצוין של תמונות וגם וידיאו באיכות טובה למדי. המצלמה שהיתה תלויה על חגורת המכנס כל המסע 'חטפה' הרבה מאוד גשם ואבק ולעולם לא הכזיבה. לקחתי לדרך מצלמת כיס נוספת כחלופית ולא עשיתי בה כל שימוש.

תרופות – לאור ההיסטוריה הרפואית העשירה שלי, ניזקקתי לנטילת תרופות באופן יומיומי. כמובן שהדבר מחייב מלאי ראוי התופס לא מעט מקום בארגזי הציוד. ניתן לצאת מן הארץ עם מלאי ל 4 חודשים באישור הרופא האישי שלך. במקרה שלי, תיגבור התרופות לאחר כמה חודשים התבצע בזכות עזרה מעודד ויטאליס, ביקורי המולדת שערכתי ומיפגשים עם ויויאן, בת זוגי, במכסיקו ובברזיל.

אוהל, שק שינה ומזרון – יצאתי מהארץ מצויד ומוכן לקמפינג. השתמשתי בציוד בעיקר בצפון אמריקה. בדרום אמריקה החזרתי הציוד הביתה במשלוח ולאחר מכן הצטערתי על כך והחזרתי הציוד אלי. התחושה של רכיבה עם אוהל ושק שינה היא תחושה הרבה יותר טובה. יש לך 'בית' איתך וגם אם תתקע באמצע הדרך  או לא תמצא פתרון לינה ראוי, אתה לא חשוף למזג האויר ולקור הלילה. יצאתי לדרך עם אוהל לאדם אחד אך לאור הניסיון שצברתי בדרך החלפתי בקנדה את האוהל לזוגי. כך יש מקום מוגן יותר לציוד ולביגוד הרכיבה.

P1000065

ציוד בישול – יצאתי מצויד במטבח שלם. במהלך הדרך החזרתי חלק מן הציוד הביתה ונשארתי רק עם כירת בישול, מרקים, קפה וספל. השימוש העיקרי שעשיתי בציוד הבישול היה במהלך לילות הקמפינג. שימוש רב בציוד הבישול פוגם, לדעתי, ב'התנסות הקולינארית' המתלווה למסע, התנסות מרתקת בפני עצמה. רק על סוגי הלחם השונים שטעמתי במקומות שונים בעולם אני יכול להעלות פוסט נפרד.

P1050591

כסף וכרטיסי אשראי – הבסיס להתנהלות שלי במהלך המסע היתה משיכת כסף מזומן בכספומטים. המזומנים שימשו לרכישת מזון ושתיה במהלך היום ואילו התידלוק והתשלום עבור לינות התבצע, כל עוד אפשר היה, בכרטיס אשראי. נשאתי עמי כרטיס אשראי של MasterCard אך הגעתי ללא מעט מקומות, בעיקר בדרום אמריקה, בהם קיבלו רק Visa. הלקח – לצאת עם כרטיס האשראי של שתי החברות וכך יש לך כיסוי נאות כמעט בכל מקום. הדולר הוא עדיין המטבע המבוקש בעולם – מרוסיה ועד ארגנטינה. נשאתי איתי כמה רק מאות דולרים כמאגר למצב חרום ולא השתמשתי בהם. יש כמה פעולות בודדות כמו תשלומים עבור הובלות של האופנוע המתקבלים רק במזומן ובשטרות 'ירוקים', לכן מומלץ להחזיק כמה מאות דולרים עליך. יש מדינות בהן ניתן למשוך דולרים בנוסף למטבע המקומי מכספומטים אך צריך לזכור כי הסכום מוגבל לכ 200 דולר ביום.

P1000518

יש מדינות בהן "רק מזומן" ובכמויות שצריך 'מזוודה' כדי למלא מיכל דלק. אוזבקיסטאן כמשל

• כרטיס אשראי נשכח פעם אחת בכספומט בפרו. טלפון קצר למנהלת סניף הבנק שלי, "אוצר החייל" בצהלה, פתר את הבעיה. הכרטיס החדש נשלח, בעצתה, לבית חב"ד בסנטיאגו, צ'ילה והגיע תוך ימים ספורים,  בשלום.

ארנק גנבים – רבות נכתב ונאמר על הדרכים לשמור על המזומנים שלך. כל אחד ונסיונו. התנהלתי עם ארנק אחד בכל המסע לאחר שהבנתי כי כאשר אני משתמש במה שמכונה 'ארנק גנבים' אני מתחיל לאבד שליטה על כרטיסי האשראי שלי ומסמכים נוספים. היו מיקרים שלא זכרתי היכן מונח מה. בחודש האחרון למסע מצאתי בלונדון ארנק של חברת Pacsafe המחובר למכנסיים בשרשרת אשר לא ניתנת לפתיחה קלה, סידור המבטיח מאוד מפני כיוס. מעבר לכך העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא לא לשאת יותר מדי מזומנים עליך או בארנקך אלא רק כמות לשימוש ליום יומיים הקרובים. יש מיקרים בהם עדיף לצאת בלי ארנק לרחוב אלא עם מעט שטרות תחובים עמוק בכיס. פעם אחת הצליחה צ'יקיטה זריזה להוציא לי מעט מזומנים מהכיס… ומעבר לכך לא נתקלתי בניסיונות כיוס או גניבה.

P1100405באיזה ארנק הנחתי את כרטיסי האשראי? את הרישיון? את צילום הפספורט?

ספרי קריאה – הרבה מקום לא היה לי לאלו ואת עיקר המקום תפשו הספרים של Lonley Planet. בכל זאת נשאתי עמי 2 ספרים שקיבלתי טרם יציאה לדרך. אני חייב לציין כי הרבה זמן לקרוא סתם כך להנאה לא היה לי מאחר והזמן החופשי הוקדש בעיקר לכתיבת היומן, לשיחות עם משפחה וחברים מהארץ ולתכנון ההמשך. ראיתי מטיילים רבים הנושאים איתם ספרים דיגיטליים על גבי מכשירי Kindel וזה נראה לי פתרון מוצלח למדי לנשיאת סיפרות מבלי להעמיס משקל יתר או לתפוש נפח. גם את ספרי Lonley Planet ניתן לשאת כ'ספרות אלקטרונית' אך השימוש בספרים אלו פחות נוח במדיום האלקטרוני בגלל הצורך לדפדף קדימה ואחורה.

P1100406

ספרי ה"תנ"ך" שלי למסע – שימושיות מעולה

מנעולים וכיסוי אופנוע – לקחתי איתי 2 מנעולי דיסק, מנעול כבל ארוך ועבה למדי ובכל אלו לא השתמשתי ולו פעם אחת. מצאתי כי הכיסוי, אותו לקחתי לדרך מספק הגנה מעולה מפני עיניים סקרניות וידיים ארוכות. הסיכון כי האופנוע ייגנב לא גבוה כמו הסיכון לפריטים שעל האופנוע כמו מראות, מיכלי דלק נתיקים, ארגזי ציוד ועוד. קסדה נעלתי תמיד בכבל דק יחסית על המושב האחורי, בתוכה היו תחובות הכפפות. את מכשיר הג'י. פי. אס לא פרקתי כל המסע ממקומו אלא כדי להחליף כרטיסי מפות. העולם הרבה יותר בטוח ממה שחושבים או חוששים.

P1080891

נושאים נוספים הראויים לציון

שפות – נשאלתי לא מעט פעמים איך הסתדרתי עם מגוון השפות אותו עברתי. לדרך יצאתי עם ידיעה טובה באנגלית, מעט פחות טובה בצרפתית ומילים בודדות בשפות אחרות. לאחר כ 3 חודשים ב'רוסיה ובנותיה', מתקופת ברה"מ, הסתדרתי בשפה הרוסית באופן משביע רצון. לפחות הבנתי מה אומרים לי, ידעתי לקרוא שילוט והכוונה והייתי מסוגל לפטפט מעט. מהרגע שחציתי את גבול ארה"ב דרומה נזקקתי מאוד לשפה הספרדית ולכן עצרתי כמו שעשו אחרים ובהמלצתו של יוני בן שלום, בבי"ס ללימוד השפה בגוואטמלה ובמשך שבועיים קראתי, כתבתי, דיברתי ותיקשרתי רק בספרדית. בתי ספר לספרדית פזורים בכל רחבי אמריקה הלטינית. הפעולה הזו הוכיחה עצמה כנכונה. ביליתי כמעט 8 חודשים בארצות דוברות ספרדית ולא היה לי כל קושי לתקשר בשפה. שהות של חודש וחצי בברזיל הוסיפה לי גם מעט פורטוגזית בניב הברזילאי. כל עניין השפה לא היווה בעיה גדולה מדי עבורי. מעבר לכך למדתי כי התקשורת בין בני אדם בנויה על מילים אך הרבה יותר על שפת גוף ולכן זהו עניין שלא אמור להרתיע איש מלצאת לדרכים.

P1030893

עייפות – הרכיבה לאורך מאות ק"מ יום אחרי יום מעייפת למדי וכאשר מדובר במזג אויר חם, על אחת כמה וכמה. עמידה על הרגליות, שירה בקול רם, מציצת סוכרית קפה, התזת מים על הפנים – כל אלו עוזרים אך עצירה בצד לתנומה של חצי שעה, רצוי במקום מוגן או מוצל היא פתרון מוצלח יותר מהכל. אסור לרכב עייף. זהו סיכון חיים שלא לצורך.

P1090257

סדר קבוע – במהלך המסע סיגלתי לעצמי סדר פעולות קבוע בתחילת יום רכיבה ובסיומו וסדור קבוע של חפצים עד כדי כך שידעתי בחשיכה מוחלטת למצוא כל דבר וקודם כל את פנס הראש. הפנמתי סידור כיסים קבוע בכל סוגי הביגוד – רכיבה ומדי ב', סידור קבוע של ציוד בארגזים ובתיק המיכל. לסידור ולסדר הקבוע חשיבות גדולה ביותר כי למרות שאתה 'מצומצם' ל 3 ארגזים קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי למצוא חפץ מסוים כאשר הוא הונח לא במקומו הקבוע. ארעו לי מספר פעמים 'מצבים של אובדן' כביכול ולאחר מספר ימים מצאתי את אותו חפץ במקום אחר ממקומו הקבוע. סדר הפעולות הקבוע מאפשר יציאה יותר זריזה לדרך בבוקר ו'קיפול היום' גם כן. כל האמור נכון גם לסדר קבוע במיקום המסמכים השונים עקב התכיפות של מעברי הגבול וכמות הניירת המצטברת ממעבר למעבר. ראיתי כבר רוכבים ה'תולשים שערותיהם' ביאוש ביציאה ממדינה כי אבד להם מסמך "היבוא הזמני" של האופנוע לאותה מדינה.

P1020629

סוג האופנוע – כל  כך הרבה כבר נכתב סוגיה זו. פגשתי רוכבים על KLR, DL 650, הארלי, טראנסאלפ, KTM, אפריקה טווין ועוד עוד אך האופנוע ה'שולט בכיפה' הוא ה GS של BMW על הגרסאות השונות שלו – 650, 1200, 800 ובמספרים נמוכים יותר גם אדוונצ'רים. אומר רק זאת – אם הייתי צריך לצאת שוב למסע דומה הייתי יוצא עם אותו אופנוע. האמינות שלו מוכחת, הנוחיות ברכיבה עליו שעות, ימים, שבועות וחודשים – אין עליה עוררין, יכולת נשיאת הציוד, המימדים שלו, עוצמת מנוע ותיבת הילוכים מעולה ואוסיף על כך רשת מוסכי שרות בכל העולם – כל אלה יחד יוצרים קומבינציה מנצחת. האופנוע לא נטול חסרונות אך אך אלו זניחים ביחס ליתרונותיו. הייתי מעדיף אור קדמי חזק יותר, מושב מעט יותר נוח וזהו פחות או יותר.

P1060550

P1060314

ירח דבש של סרפינה וארון – על 2 KLR-ים

לבד? בזוג? בקבוצה? – גם על כך כתבתי לא מעט. לאור הניסיון שצברתי במסעותי עד היום מצאתי   כי התשובה לשאלה זו שונה מאדם לאדם. ראיתי זוגות של גברים, פגשתי זוגות – גבר ואישה, בעל ואישתו, פגשתי רוכבים ורוכבות בודדים, פגשתי קבוצות של 10 יחד או 6 וגם ארבעה ושלישיות רבות. לי היה מאוד נוח לרכב לבד וגם להתחבר מדי פעם לאחרים – בסיביר, אלסקה וקטעים מסוימים בדרום אמריקה. צפיתי שכך יקרה, חברו אלי בני לוויה או הצטרפתי ברצון ובשמחה אך תמיד לאחר הפרידה כאשר נותרתי שוב לבד חלפה בי אותה הרגשה נפלאה של חופש, לעשות כל מה שארצה, בדרך שלי. זה אני.

P1060331

רוכבת לבד סביב העולם – אליסיה מספרד על GS650 – והיא טסה…

מימון המסע – נשאלתי רבות בסוגיה זו, אולי יותר משאלות אחרות. אפתח בכך כי מסע שכזה לא עסק זול הוא. אני הערכתי תקציב שוטף מסוים לדלק, לינה, מזון ואחזקת האופנוע והוא היה דומה באופן מפתיע למדי לתקציב החיים השוטף שלי בבית. כך יוצא כי כאשר יצאתי למסע, חדלו באחת הוצאותי כאן בישראל. כסף זה הועבר חודש בחודשו לחשבון נפרד אשר ממנו ביצעתי הוצאותי היומיומיות במסע, כך התאפשרה שליטה טובה יותר בניהול הכספי של המסע. בנוסף ל"שוטף" היו הוצאות חריגות בהיקפן של העברות האופנוע בדרכי האויר והים יחד איתי. 2 הובלות מעל לאוקינוסים, הובלה מעל ה"דאריאן גאפ", מעבורת מרוסיה לקוריאה ומעבורות ההתחלה והסיום מישראל ליוון וחזרה. העברות אלו היו ה'הוצאות האמיתיות' של המסע, כלומר, להן נדרש היה מקור מימון מחוץ לתקציב השוטף.

P1020759

P1090789

יקר מאוד וקצת פחות

ועוד מילה אחת על כסף – בעיני, לא ניתן להעריך מסע שכזה בשווי כספי או ביחסי 'עלות תועלת'. יש כמובן עלויות אך ל"תועלות" אין גבול והן גוברות על כל שיקול כספי.

"פיקוד העורף" – במהלך כל הרכיבה נשאתי מאחורי שובל ארוך של גיבוי, תמיכה ואהבה, מבית. כאשר הבטתי אחורה במראות או לצל הרודף אחרי בצד הדרך עם זריחה ובשקיעה היו שם משפחתי, חברי הקרובים וקהל של 'עוקבים'. לצידי עמדה כל המסע, יום יום, ויויאן בת זוגי שתמכה מהרגע הראשון ביציאה להרפתקאה הזו גם כאשר הדברים התגלגלו לכך שאני יוצא לבד למסע, למרות שבכל מסע קודם יצאתי לבקשתה, 'בזוג'. אישה יקרה זו היא הגיבורה האמיתית של המסע. כל מטלותי הקבועות והמשתנות נפלו עליה ולטיפולה בנוסף לעבודתה וחייה, שעה שאני 'רק רכבתי' סביב העולם. נכסים, תשלומים, מיסים ועוד כיוצא באלה טרדות היו ללחם חוקה בהיעדרי.

foto

ילדי, שחר, נעם, צפריר ואיילת עקבו אחרי, עודדו, שמחו איתי ופירגנו, מי בקול ומי בדממה. כאשר היה צריך, נשאו עליהם תפקידים שונים מעת לעת בהצלחה ובבגרות ראויים לגאווה.

חברים קרובים היו לצידי כל המסע בעצה טובה, יד מחבקת ותומכת, מעקב צמוד אחר שידורי ה"ספוט" – יוני בן שלום אשר סייע רבות בעצות מתחילת הדרך ולכל אורכה. בבלוג המפורט שכתב במסעו הוא – "הרפתקה" נעזרתי רבות באמריקה הלטינית. זהר גרינברג, "השבילאי" שעקב אחרי המסע ללא לאות ולקח על עצמו, מבלי שהרגיש אפילו, תפקיד של 'מגדל פיקוח' וחולית חילוץ וסיוע, היה ואזדקק לה. אליקו, יו"ר "המועדון" שעבר תקופה קשה בפעילויות המועדון, תמך ועודד במילים טובות וחבריות לאורך הדרך. אדם שני שחיזק את רוחי הירודה, בימים הראשונים למסע, במילים חמות ובעצות מעשיות.

Screen Shot 2013-06-17 at 8.43.21 PM

P1010915

החוליה הטכנית הצמודה שלי – ה"אלכסים" – מלאכים של ממש. הם היו שם בכל עת שניזקקתי להתיעצות בעניין האופנוע ולא מעט פעמים ניזקקתי לעצתם בבוקר של שבת, לצערי. חברי פורום מועדון האופנועים הישראלי שקראו את שכתבתי וצילמתי ביומני ולא הפסיקו לעודד. חברי מועדון ה GS שלא רק קראו ופירגנו אלא גם סייעו בנושאים בהם ביקשתי עצה.

IMG_0254

שני מלאכים ועוד "זוהר"

רבים אחרים עקבו אחרי, הרבה יותר מאשר חשבתי כאשר הייתי נתון בתוך העניין עצמו. אני מגלה זאת היום כאשר אני פוגש יותר ויותר אנשים שמעולם לא היכרתי אותם ואומרים לי – קראנו, עקבנו, היינו שותפים. מחמם את הלב.

מילים אחרונות – המילה נפוצה ביותר אותה שמעתי בתגובות אלי במהלך הדרך הארוכה היתה "אומץ" בכל הטיותיה האפשריות. בעיני לא עשיתי מעשה אמיץ במיוחד. ההיפך, אני פחדן לא קטן מטיבעי. אחרים הם אלו העושים מעשים אמיצים. עשיתי מעשה היוצא מתוך אישיותי, אופיי ואורח חיי. לא ראיתי בכך מעשה מיוחד במינו בעת התרחשותו. רק כעת כאשר אני נינוח בביתי ומעלעל בתמונות ובכתובים אני מתחיל להבין עד כמה מקיף וחובק היה המסע אותו ערכתי בשנה האחרונה. אני יודע ושומע כמה חששות מעוררת הרפתקה כזו אצל אחרים, הם מספרים לי על כך יום יום. אני עברתי את אותן חששות וחרדות כבר לפני המסע הראשון לארצות הבלקן ב 2006 וגם מעט ערב המסע הזה ובמיוחד בימים הראשונים המאוד קשים בתחילתו. יש לי לומר לכל החוששים והמתלבטים רק זאת – צאו לדרך. אחרי הקילומטר הראשון הכל יעלם ותביטו רק קדימה אל רכס ההרים שבאופק. Just Go.

P1070309

תודה לכולכם על הכל.

באהבה גדולה, דורון יחד עם מור החמור

וכמו שאומרות מילות השיר של נעמי שמר: הדרך ארוכה היא ורבה… אבל אני.. לבד לבד צועד… אחד נשא פניו אל הזהב… אחר מצא ילדונת שתאהב… אבל אני לבד לבד צועד… כי כל שכרי – קולכם אשר עונה בשחוק…. הללויה …

P1060498