איך מתארגנים למסע כזה?

From Evernote:

איך מתארגנים למסע כזה?

עוד 24 שעות ליציאה, כמות הפריטים היורדת מהצ'ק ליסט גוברת אט אט על זו שנוספת מדי פעם.
המחשבות מתרוצצות על הסגירות האחרונות, התאומים הדרושים לקראת היציאה, הוראות והסברים ליקירי ובני משפחתי הנשארים כאן וימשיכו לטפל בכל הדברים בהם אני טיפלתי עד היום – בנק, רו"ח, ביטוחים, תיקים בטיפול עורכי דין, נכסים, מס הכנסה וביטוח לאומי והרשימה ארוכה למדי.

אני אורז את כל עתידי, זה הידוע לפחות, בשלושה ארגזים ועוד 2 תיקים אטומי מים ואני אוסף לתוכם את כל שהיה פזור על ריצפת חדר העבודה שלי כבר מזה חודש בערימה שרק הלכה ותפחה מיום ליום, איך כל זה יכנס לארגזים ולתיקים? איך לוקחים על אופנוע קורת גג , חדר שינה נוח למדי, מטבח מצויד באופן לא רע בכלל, מוסך מצומצם אך מצויד עם חלקי חילוף למצבים ידועים, משרד עם ציוד צילום ותיעוד מגוון, מסמכים, ספרות ומפות, ארון תרופות לצרות האישיות שלי ולכל צרות הגלובוס, מים ודלק לרזרבה, ציוד למצב חרום. אפילו המפוחית נכנסה עם חוברת לחנים… אנסה ביום הזכרון לחללי צה"ל המאוד קרוב, כאשר אהיה כבר ביוון, לנגן לעצמי כמה ממנגינות היום הצורבות לכולנו בלב, כל שנה מחדש.

עתה מגיע השלב הבא בתיכנון הציוד – היכן להניח כל פריט כך שניתן יהיה למצוא אותו ללא פתיחת ניירות או רשימות וימלא את יעודו בזמן ש"קוראים לו" בלי לשבש את מנוחתם של הפריטים האחרים כלומר בלי לפרק אופנוע שלם רק כדי להוציא מברג או שקית קוסקוס. מעבר לכך כדאי מאוד שה"סוס" יהיה לי נוח לרכיבה, מאוזן, עד כמה שאפשר, עם מרכז כובד נמוך ולא מתנפנף ברוח על כל פריטיו יחד עם רוכבו.

מסתבר שהכל נכנס ועדיין בלי לנצל כל נפח האיכסון האפשרי באופנוע. ממש פלא על שני גלגלים.
טלפונים ומיילים מחברים, קצת כלי תקשורת, חסות מפתיעה שמגיעה ברגע האחרון מחברת "סימלס" מחממת את הלב ותקל מעט בסעיף התקשורת.
אופנוע מועמס, הכל קשור ונבדק. רכיבה קצרצרה ( האופנוע מרגיש כבד לפתע, היגוי שונה, תגובה לבאמפים שונה, אתרגל די מהר כנראה) תדלוק לקראת יציאה – מד מרחק מראה 126,314 ק"מ. נתוני ג'י. פ. ס מאופסים כדי לקלוט נתונים נקיים של המסע ואנחנו, האייל האפור ואני מוכנים לדרך.
תחנה ראשונה, כמו תמיד, האלכסים.

לפני יציאה

From Evernote:

לפני יציאה

עוד 5 ימים ליציאה. רוב ההכנות הושלמו כבר. אתמול הוצאתי את בן זוגי, ה'אייל האפור' שאמור לשאת אותי למרחקים ממוסך ה"אלכסים" בת"א לאחר ששתי הנשמות הנפלאות – אלכס את אלכס יחד עם משה שלקח חלק פעיל בהכנות, השלימו את ההתקנות והתיקונים האחרונים, ציידו אותי בכל טוב של חלקי חילוף וגם לימדו אותו לתקן פנצ'ר, להחליף מנורה ועוד. נקווה שלא נזדקק לרוב הדברים.

לפני היציאה אני חש חובה עמוקה לציין לתודה וברכה מספר אנשים וגורמים שהביעו תמיכתם במסע, מי במילה טובה וברכת הדרך ומי בעזרה וסיוע ממשיים. בראש ובראשונה את האלכסים המלווים אותי ותומכים בי כבר מסע השלישי לאחר השניים הקודמים – ב 2009 "מהים השחור לים הלבן" וב 2010 "מהתיכון לאטלנטי". אין ספק כי השניים האלה הם מלאכים של ממש עבור ציבור רוכבי ב.מ.וו בישראל וגם רוכבים על כלים אחרים. אוסיף אליהם את ערה כדורי, חברי מ"דגל וסמל" בפ"ת שצייד אותי בסמלונים של ישראל ובשאר מתנות לדרך לחלוקה למיטיבים וחברים לאורך המסלול. אציין את יובל לימון, מנכ"ל "למטייל" שברך אותי לקראת צאתי וצייד אותי באיגרות 'תודה' לחלוקה וגם בכמה עצות טובות ומתוך האתר של החברה אותה הוא מנהל הורדתי כמויות אין סופיות של טיפים למדינות רבות בעולם. יחד איתו יבואו על הברכה והתודה הצוות הנפלא של סניף "למטייל" בבאר שבע שטיפלו בי באהבה רבה. עוזי ויובל בר מ"צפרירים" שדאגו לי לביטוח הנסיעות למרות הקושי המובן הקיים במקרה שלי. עוד אציין את צוות בנק אוצר החייל בצהלה שעשה מעל ומעבר לסייע לי בהתארגנות הכספית הדרושה למסע שכזה וימשיך לתמוך בי לאורך המסע. חברים רבים נוספים סייעו במילה טובה ואף הציעו עזרה ותמיכה לאורך המסלול במקומות שיש להם "נציגויות"/היכרויות אישיות מסוגים שונים.

אני חייב תודה גדולה לצוות המרפאה בקיבוצי, משמר הנגב, ובראשם ד"ר אלי טננבאום, שושי האחות יחד עם שלומית שעטפו אותי ב'צמר גפן' ועזרו לי מאוד להגיע לתאריך היציאה על 2 רגליים בריאות.

תודה ליוני בן שלום על עצותיו הרבות, לטיפים וקישורים שקיבלתי מאדם שני שסובב את העולם במסלולו הוא מזה יותר משנה, לזיו פרידמן על עצות מעשיות ולעשרות רוכבים שכל שכתבו קראתי לילות רבים באתרים שונים

תודה מיוחדת לבנים היקרים לי מכל – שחר שסייע לי מאוד בכל הקשור לאתר האינטרנט ולתקשורת האלקטרונית במהלך המסע, נעם שתמך והתרגש איתי, צפריר וענבל בת זוגו, שעיצבו לי בכישרון רב כרטיס ביקור נפלא למסע, אותו אחלק לאורך דרכי. גאווה גדולה הם לי כולם.
תודה עמוקה אני חב לויויאן, בת זוגי, שתמכה ב'שגעון' מהרגע הראשון, ללא היסוס. ויויאן שתמיד התעקשה, עד כדי ווטו, על כך שלעולם לא אצא לבד לדרכים והיתה שותפה פעילה ל 3 מסעות שערכתי עד היום, מברכת אותי עתה בדרכי למסע הגדול מכולם, דווקא אליו אני יוצא לבד. אישה גדולה וחברת אמת לי.

 

About Me and my Journey

FROM EVERNOTE:

About Me and my Journey

My name is Doron Kadmiel. I plan to ride on BMW R 1200GS around the world, starting April 20th, 2012 from Israel. My plan is to go eastward from Greece to Turkey, the 'Stans', Russia to Japan. From Japan I will try to find my way to Australia. I plan to tour the Fifth Continent for a while then after crossing the Pacific I will ride down South America to Ushuaia. I plan to climb to North America up to Alaska. I will start my route then westward towards the East coast, crossing the Atlantic to the British islands and via Europe I will return home, to Israel. If for some reasons the passage to OZ will be difficult I will cross the pacific to Alaska and then I will ride down to South America.
The length of the Journey will be around 80,000 km over a year and a half.

Here is the map of my dream

In the past 6 years I did few shorter journeys to Russia and Norway, Spain and Morocco, The Balkan countries and Eastern Europe as well as Western Europe, Turkey, Jordan and the Himalayan part of India.

I hope to meet along my route my fellow riders and join for some days or more.
See you on the roads somewhere.

Doron

התחלה ותוכנית החלום

חודש ליציאה. ההתרגשות גדולה אך יותר ממנה היקף ההכנות שיש עוד לעשות ועוצמת ההחלטות לקבל. למעשה, "יצאתי" כבר לדרך כלומר ביצעתי הכנות רבות הכוללות הכנת "קארנה דה פאסג' אן דואן", הכנת האופנוע למסע, רכישות של פריטי ציוד בארץ ובחו"ל, רכישת מפות עמידות למים ולקרעים המכסות כ 15,000 ק"מ ב 4 חודשי מסע מתוך כ 18 חודשים ועוד.

כאן המקום לומר כמה מילים על ה"מסע".  אני רוכב על BMW R1200GS,  אופנוע בן 5 שנים. אצא מחיפה על אניה ליוון, לאתונה משם צפונה לסלוניקי משם אתקדם מזרחה לאורך החוף הטורקי של הים השחור עד לגיאורגיה. לאחר השגת ויזות לכמה ממדינות ההמשך אעבור לאזרביאג'ן עד לבאקו. אחצה את הים הכספי לעבר קזחסטן, אעלה על דרך המשי באוזבקיסטן, אמשיך לטג'יקיסטן, לעבר הרי הפמיר ולקירגיסטן. מכאן אמשיך לעבר מונגוליה ומזרח סיביר, מעבר לאגם בייקל לעבר בירוביג'ן ועד לולדיווסטוק על חוף האוקינוס השקט. אחצה את 'הים הצהוב' לכיוון יפן ואבצע סיור במדינה ידועת האסונות והחרוצה הזו. מכאן 2 אפשרויות ניצבות בפני – לעבור ב'דילוג איים' או בקפיצה אחת מעל לאוקינוס השקט עד לאוסטרליה הרחוקה או לחצות את האוקינוס לעבר צפון אמריקה. היה והחלק האוסטרלי יתממש אבצע שם 'סיבוב' של כמחצית יבשת במשך כמה שבועות. הדילוג הבא מתוכנן לעבר דרום אמריקה עד לאושוויה שבארץ האש ואז תנועה ארוכה מאוד צפונה דרך מרכז אמריקה לעבר אלסקה שבצפון. ההגעה לנקודה זו מסמנת את תחילת המסע מזרחה לעבר החוף המזרחי של קנדה או ארה"ב. אחצה את האטלנטי לעבר האיים הבריטיים ודרך יבשת אירופה המאוד מוכרת אגיע ליוון כדי לחזור הביתה.

אורך המסע צפוי להיות כ 80,000 ק"מ במשך כשנה וחצי.

כמה קל לצייר מפה וכמה חלומות מקופלים לאורך הציר המוצג…