כל הדרכים מובילות לרומא ומשם…. לפיראוס

ציפיתי למזג אויר טוב יותר באיטליה, לפחות ציפיתי. יצאתי מהקמפינג ובדיוק בהתאם לתחזית משעת צהריים התקדרו השמים והחל הטפטוף אשר תוך דקות הפך למבול סוחף. הצלחתי למצוא בתוך מסך הגשם שלט של Hotel, עצרתי.

אני מוכרח לציין כי למרות שאני אוהב לרכב בגשם עדיין לא מצאתי הנוסחה לראייה חדה וברורה בגשם וזו המגבלה היחידה שהיתה לי בעניין זה של גשם במהלך המסע. אני רוכב עם משקף פתוח כי המשקף הסגור שלי עם ראות מוגבלת מאחר והוא מצויד בפילטר נגד שמש. לרכב עם משקף פתוח מאוד בעייתי בגשם כי אז עדשות המשקפיים מתכסות בטיפות וקשה לראות דרכן. הכי נוח לרכב ללא המשקפיים אך אז הראוייה מוגבלת. סופו של סיפור – לעצור ולהמתין היא הדרך שאני בדרך כלל בוחר מה עוד שאינני נתון בלוח זמנים צפוף.

התמקמתי באותו מלון עם מסעדה משובחת למשך אחר הצהריים והלילה כאשר אני נשאר לגמרי לבד במלון בלילה ו"מור החמור" עומד לו מכוסה בחניה, גם הוא לבד. את ארוחת הבוקר אוכלים מתוך מכונות – אחת שמכינה את הקפה והשניה שפולטת מאפה לבחירתך. בכלל, גם לצרפתים וגם לאיטלקים חיבה מיוחדת למכונות. המכונה מתקשרת איתך בכתיבה בכמה שפות, בדיבור – רק בשפה המקומית. כך במחסומי האגרה על הכבישים, הגם שניסיתי להמנע מהם ככל שרק אפשר היה, כך גם בתחנות דלק שאינן מאוישות בימות השבוע ועוד יותר בסופי השבוע. אם אתה לא מבין משהו אתה יכול לדבר לקירות ואם זו מכונה שמקבלת רק כרטיסי אשראי ולא מזומן אז אין כל פתרון אלא לרדת לכביש האגרה ושם מתפקדות תחנות גדולות ומאוישות תמיד.

P1100259

אם בצרפת הצלחתי להמנע מכניסה לכבישי אגרה, באיטליה נאלצתי להכנס לפחות פעם אחת כדי לעשות קפיצת דרך. הבחירה לרכב בכבישים רגילים ולא בכבישי אגרה משמעותה רכיבה איטית יותר בצרפת וזחילה אמיתית באיטליה. הצפון האיטלקי  מאוכלס בצפיפות רבה ורכיבה בכביש רגיל  איטית למדי, ממעגל תנועה אחד לשני וחציה של הרבה מאוד יישובים צפופים ועמוסי תנועה.

P1100261

לאחר שהגעתי לאזור גנואה בריביירה האיטלקית התחלתי ברכיבה לאורך החוף היפיפה של צפון איטליה. רכבתי כאן כבר ב 2010 וגם אז מאוד נהניתי מיפי הנופים. חלפתי על פני איזור "5 הכפרים", ("צ'ינקווה טרה") ווחציתי את פיזה כאשר המגדל הנטוי מציץ עלי מעל הנוף של העיר. התקדמתי במהירות לעבר רומא לאורך כביש SS1 הלא הוא Via Aurelia אחת מהדרכים אשר נסללו על יד הרומאים במאה ה 4 וה 3 לפני הספירה כדי לאפשר מסחר וגם כדי להעביר צבא במהירות מאזור לאזור. זימזתי לעצמי בקסדה את השיר אשר יוסי סוקניק (ידין) וחנה מאירצ'אק (מרון) שרו לחיילים מא"י שהתנדבו להלחם עם הבריטים באיטליה בשנת 1944 עד 1945 "כל הדרכים מובילות לרומא". כך עם השיר בפי עברתי על יד קרית הותיקן בה יושב כעת 'פאפא' פרנציסקו הטרי מארגנטינה וכנראה עדיין לומד את תפקידו… וגם סמוך לקולסיאום העמוס באלפי מבקרים והמשכתי דרומה לכיוון נאפולי דרך ה"ויה אפיה" – (Via Apia) אותה דרך ראשית והראשונה במערכת הדרכים של האימפריה הרומית. דרך זו כמו האחרות שנסללו לפני יותר מ 2,000 שנים קיימות עד היום עם הרחבות, גישור משופר ואספלט אך הנתיבים המקוריים שנבחרו אז תקפים עד היום. התמקמתי באכסניה על חוף מצפון לנאפולי ללילה שקט ללא חיבור לרשת.

P1100262 P1100264

P1100266 P1100269 P1100273

על "ויה אפיה"

עם בוקר יצאתי לעבר קסינו, למעשה למונטה קסינו – אותו הר ענק המתנשא מעל לעיר באותו השם. מונטה קסינו, הר ובראשו כנסיה גדולה למדי התפרסם כי על מורדותיו נהרגו כ 70,000 חיילים – 50,000 מתוכם חיילי בעלות הברית אשר ניסו לכבוש את המעוז הגרמני האסטרטגי ב"קו החורף" הגרמני באיטליה במלחה"ע ה 2. ניתן לקרוא על כך בהרחבה במקורות השונים אך הנקודה החשובה עבורי היתה לפקוד את קברו של גנרל ולדיסלב אנדרס בבית הקברות של 1038 חיילי פולין, ביניהם 18 יהודים. בשורה התחתונה הגייס הפולני שבפיקודו כבש את המקום לאחר 4 התקפות שלא צלחו מינואר ועד מאי 1944. ולמה הוא חשוב כל כך? גנרל אנדרס הוא האיש אשר הקים בברה"מ את הגייס הפולני לאחר שפולין נכבשה ע"י הגרמנים ופתח במסע דרך אפגניסטאן, אירן, עירק וירדן לעבר א"י כדי לחבור לצבא הבריטי. בדרך אסף פליטים רבים וביניהם, בין השאר, את "ילדי טהרן". יחד עם צבאו של אנדרס הגיעו לא"י יהודים רבים וביניהם מנחם בגין וגם אבא שלי – צבי ז"ל. רבים ערקו מהצבא הפולני לאחר שהגיעו לא"י. כך "עלה" אבי לארץ ב 1942. מנחם בגין, אגב, סרב לערוק אלא ביקש להשתחרר ומבוקשו ניתן לו. חשתי מעין סגירת מעגל אישי כאשר הגעתי לקברו המונח למראשות חייליו. גנרל אנדרס לא נהרג באותו הקרב אלא נפטר ב 1970 בגלות בלונדון אך ביקש להיקבר כאן, על מונטה קסינו, על יד חייליו.

P1100275מנזר מונטה קסינו המתנשא מעל לעמק בואכה רומא

P1100279 P1100287בית העלמין דמוי הנשר הפולני

P1100282קברו של גנרל אנדרס

P1100284 P1100288 P1100289

תוככי מנזר מונטה קסינו

מכאן, הביתה. חציתי את רכס האפנינים תחת גשם קל לעבר החוף האדריאטי עם הרגשה נפלאה בלב כי הנה עומד להסתיים המסע ואני לא מצטער על כך, הגשמתי חלום שנראה היה כבלתי אפשרי ואני שמח ומתרגש לחזור לאהובי. בשלב מסוים הושטתי יד לאחור כמו שאני נוהג לעשות מדי פעם כדי להרגיש כי כל החפצים הקשורים על גב חמורי אכן שם ולפתע חלף בי רצון עז לחבק אותו, את "מור החמור", זה שלעיתים קראתי לו "האיל האפור" ולפעמים "הגמל" אך הכינוי "מור החמור" הוא באמת הכינוי המייצג אותו יותר מכל. מ"מורי חמורי" הכל התחיל שם בתוך הנשמה והלב של ילד בן 3 או 4 ונשאר עד היום.

עוד לינה אחת בעיר Foggia ומשם רכבתי לאורך החוף האדריאטי, בצד כרמי זית וגפן, פרגים וחרציות, ממש  'מגרש ביתי' ובינות לבתי ה Trulli מחודדי הגגות, המיוחדים לאזור זה של דרום איטליה. במקביל אלי חלפה השיירה המלווה את ה"ג'ירו" – ה'טור דה פראנס האיטלקי' עם כלי רכב של קבוצת Sky, מסעדות מקושטות בבלונים וורודים כצבע חולצת המוביל ואטובוסים שעליהם רשום בענק Cipollini על שמו של אותו ספרינטר אגדי, "סופר מריו". ברוכבים עצמם לא פגשתי, כנראה שהחמצתי אותם. לאחר כ 3 שעות רכיבה הגעתי לברינדיזי וכמו בעבר, היישר לעמוד הרומי המוצב בפתח תחנת הרכבת המקומית.

83° GIRO D'ITALIA CYCLING

IMG_2827

הצטיידתי בכריכים והתקדמתי לעבר הטרמינל הימי. בשעה 19:00 בדיוק זזה ה Sorrento אל הים הפתוח וחלפה על פני המצודה העתיקה אשר הגנה על הנמל בימים אחרים. שייט שקט למדי עם עצירה בנמל איגומנצה ביוון כדי לשחרר את רוב המשאיות שירדו כאן כדי להמשיך לבולגריה ואלבניה ועליהן הרבה מאוד כלי רכב שסיימו את ה"יד הראשונה" במרכז אירופה העשיר ונמכרו כנראה לקונים ממדינות מזרח אירופיות. הרחבת הגבולות מזרחה של האיחוד האירופי עושה כנראה טוב למסחר ברחבי אירופה כולה.

P1100306

P1100323

המשכנו מספר נוסעים קטן לעבר Patras הנמצאת בצפון מזרח הפלופונז היווני. מכאן הדרך לכיוון פיראוס היתה קצרה ו'עטופה' ב'ריח' של יוון – שרף האורנים. אותו שרף המעניק את הארומה ליין הרצינה – יין בן 2,000 שנה.

P1100325

רכבתי על כביש האמור להיות "כביש מהיר" אך יש בו רק נתיב אחד בדרך כלל והמהירות בקטעים רבים מוגבלת ל 60 קמ"ש אך ליוונים יש פתרון – כל הרכב האיטיים יותר נעים עם גלגל אחד על השול הימני ואילו בצד שמאל חולפים אחרים ב"טיסה נמוכה". עצרתי, כמו תמיד, אצל אלכסיו – בעל מסעדה  בעיר Megara שעצרתי אצלו ב 4 הזדמנויות שונות במסעותי. לאלכסיו, בחדר האחורי של מסעדה אופנוע BMW מתחילת שנות ה 50 או סוף ה 40. האופנוע היה שייך לאביו, עליו השלום, מעלה חלודה ורק הסמל הכחול לבן הבווארי בוהק עדיין על צד מיכל הדלק שלו.

IMG_1455 IMG_1456

P1100331

אלכסיו – 4 פגישות משנת 2002

התכבדתי במרק טעים וחמצמץ וקינחתי בקפה עם 2 בני הדודים שלו על שפת הנמל המצודד של Pachi.

P1100330

מכאן דרך 2 מעבורות קצרות דרך עשיתי קפיצת דרך עד לפיראוס. באופן קבוע אני מתאכסן במלון Delfini הצמוד לנמל המעבורות היוצאות לאיי יוון. מכאן יצאתי למסע וזו התחנה האחרונה שלי לאחר יותר משנה. כאשר התקרבתי לעבר המלון ברחובות הצרים של פיראוס לא יכולתי שלא להיזכר ביום היציאה שלי לדרך הארוכה סביב העולם. יצאתי אז בלב דופק עם אופנוע כבד למדי ועמוס באופן לא נכון. החזרה לכאן כבר היתה ענין אחר לגמרי, שמחה, קלה ומשוחררת.

P1100336

תחושה של 'הוצאת אויר' ונינוחות ירדה עלי עם ערב. בבוקר למחרת רכבתי לאתונה לחנות טוראטק כדי לפגוש את מריה ולהשלים כמה מדבקות חסרות למדינות אירופה. פגשתי שם ברוכבים יוונים שגילו הרבה עניין במסע ולכולם היתה אותה שאלה – האם היה מסוכן ואם היו לי בעיות מכניות. אלו הדברים שמדאיגים רוכבים.

P1100337

לאחר הביקור בטוראטק טיפסתי למדרון הר Hymettus, על מורדותיו המערביים נמצא Kaisariani monastery. זהו האתר הראשון בו ביקרתי בטיול הראשון שלי לחו"ל בשנת 1975 ומאז בכל ביקור שלי ביוון אני פוקד אותו. מנזר יפיפה מן המאה ה 11, עטוף בברושים ואורנים, מעוטר בעמודים יוניים ועל קירותיו פרסקאות במצב מצוין.

P1100341

P1100343

מנזר קסרייאני

פיראוס היא עיר שקטה ובטוחה ולכן נעימה יותר מאתונה ונמצאת במיקום טוב בדרך מהנמל ואל המעבורות. על הרחוב הראשי ממוקם נמל המעבורות לאיי יוון, לאורך הרחוב בתי קפה ומסעדות עם סובלאקי הפתוחים 24 שעות לטובת הבאים והיוצאים, שוק דגים ובשר וגם בארים ומסעדות עם נגנים וזמרים המשמיעים מוסיקה יוונית עליזה ושמחה כמעט עד אור הבוקר. מקום חביב למדי להמתין בו עד למועד השייט לישראל.

P1100356

P1100354 P1100353

פגשתי במלון דלפיני את חאלד ומונה אשתו מערב הסעודית החוגגים יום שנה שישי לנישואיהם ושמחו לפגוש בפעם הראשונה אדם מישראל. הקשבתי לסיפורים שלהם על ערב הסעודית והם גילו התעניינות רבה בנעשה אצלנו. זוג חביב למדי.

P1100357

ביום שני הקרוב אני מתוכנן לעלות על אנית משא בנמל לאבריו ולאחר שלושה ימים, עם עצירה בלימסול, אגיע ככל הנראה לנמל חיפה בבוקר יום חמישי ה 16 למאי.

הרכיבה ללאבריו היתה "מעניינת". עברתי דרך אנג'לה ומריה ב"טוראטק" של אתונה לנסות להביא כמה 'דובשניות' לחברים מהארץ אך החלקים לא היו במלאי ולכן המשכתי לנמל לאבריו. כבר מרגע צאתי לדרך בשעה מוקדמת ה GPS גילה סימני סרבנות. כאילו מבקש לעצור אותי בדרך הביתה או לפחות לבלבל את דרכי. איתחלתי אותו כמה פעמים ולא עזר. העלה מפות, איפשר לרכב כמה ק"מ וכבה. לבסוף לאחר הגעתי לנמל לאבריו לא העלה מפות יותר וכנראה שבק לחלוטין. הבנתי כמה בטחתי בו וכמה הפכתי לתלותי בו. הרבה תועלת, חיסכון בזמן וכסף ידעתי בזכותו והוא 'עשה את שלו' כנראה.

P1100360

מריה ואנג'לה (משמאל) – מלאכיות טוראטק באתונה

בנמל לאבריו עבר עלי זמן מעט מתוח עד אשר נתבשרתי כי יש תא עבורי  על ה Alios של Salamis וכך אוכל להגיע יחד עם "מור החמור" לחיפה ומשם לביתי במשמר הנגב. סיום נאות למסע המשותף של שנינו.

P1100361

השייט על מי הים התיכון עבר עלי בניחותא, היה לי זמן למכביר לחשוב, לסכם, לעכל ולהפנים את ההרפתקה אותה אני מסיים. צוות האניה היה צוות רב לאומי – בתפקידים הבכירים נשאו קפריסאים ויוונים (חברת סלאמיס הינה חברה אשר ההנהלה שלה ממוקמת בקפריסין), תפקידי המלחים והטבחים בוצעו על ידי מצרים בעיקר, הודי אחד ושני אוקראינים. יחד איתי כנוסעים היו שני ישראלים, אחד מהם  מפיק ידוע אשר מנוע מטיסות למשך תקופה של כמה חודשים והשני צעיר המייצג חברה ישראלית הפועלת בקפריסין ומצא כי הפלגה מלימסול לחיפה תהיה מהירה יותר מטיסה לנתב"ג ומשם להגיע לביתו בחיפה. הקצין הראשון באניה – בחור צעיר מלימסול, בוגר הצי היווני, הזמין אותי לגשר הפיקוד ושם קיבלתי ממנו כמה שיעורים מזורזים על ניוווט ימי, היה מעניין. עוד היה מעניין לשמוע מהקפטן על הקשיים הכלכליים של ציי הסוחר בימים אלו בהם הובלה במכולות מתחילה לייתר את ההובלה הימית על גבי משאיות.

P1100365 P1100370קוסטיקו מלמד אותי מעט ספנות

P1100374 P1100376 P1100378 P1100372

חוויה של הפלגה תחת שמי ים התיכון

לקראת ההגעה אל חופי ישראל נשמעו יותר ויותר דיבורים ברשת הקשר בעיברית ומעט לפני שחר חלפנו לא רחוק מאסדת גז ישראלית מאוד גדולה, מוארת באור נגוהות ופועלת במימי ישראל.

עם בוקר חמישי, 16 במאי הגענו בהרבה התרגשות לנמל חיפה המוכר והאהוב. ממגורת "דגון", העגורנים, המדרגות היפות של הגן הבהאי ורכס הכרמל העלו בקירבי את האדרנלין לקראת הירידה אל הרציף. לאחר נוהלי בטחון הורשיתי לרכב מטה אל רציף הבטון.

P1100388קוסטיקו מניף את דגל ישראל מול חיפה

P1100387קוסטה – קפטן מנוסה וחביב למדי: "מסע נפלא אבל לבד??"

P1100381

P1100393

נוף אהוב ומרגש במיוחד עבורי

עברתי דרך התחנות של ביקורת גבולות, מכס ומס נמל בסדר הפוך מזה של היציאה לפני 13 חודשים. לאכזבתי הקטנה הנוהלים בנמל חיפה היו איטייים, רוויי טעויות וכמה 'לך ושוב' – וזו לא הפעם הראשונה שכך קורה. החברים אשר המתינו לי בחוץ נאלצו לחכות עד חצות היום ולבסוף יצאתי אליהם לאחר שמילאתי בשלמותו את 'טופס הטיולים' שלי מנמל חיפה.

אליקו, זיו, קובי, אשר ואישתו, ליאור, מיקי, טובבין וחברים אחרים קיבלו את פני בחיבוקים וטפיחות על שכם וכיבדוני בהזמנה חמה למסעדת חומוס – עליו פינטזתי כבר ימים מספר. רכבתי לת"א על כביש החוף יחד עם אליקו וקובי אל ה"אלכסים" למערכת חיבוקים נוספת אליה הצטרף גם זהר, חברי הקרוב. החלפתי למספר הצהוב הישראלי ורכבתי לבד לדרום, אל ביתי בנגב.

942953_10200376893358416_1740454427_n 943309_10200376892358391_1440637479_n 9882_10200376891638373_1724259488_n 267669_10200376889038308_341206135_n 970830_10200376888118285_1492213098_n 942873_10200376885878229_1813842667_n 946412_10200376879198062_131206836_n

חברים, מאז ומתמיד, מקבלים את פני בשערי הנמל (צילם אשר וכסלר)

הדרך לדרום על כביש 4 עברה עלי בלי ששמתי לב לדרך לחלוטין. "מורי חמורי" הנאמן לא היה זקוק להכוונה כלשהי, כמו ידע הדרך ללא צורך בי ולא עוד במערכת הניווט ששמרה לו על הכיוון על פני 3 יבשות. הדרך עברה עלי כמו חלום. כאילו רק אתמול חלפתי כאן. ה'צהוב' הישראלי של חודש מאי כבר השתלט על היקום סביבי, הכבישים והצמתים לא השתנו והנוף המוכר לי כל כך חלף במהירות עד הכניסה בשערי הקיבוץ. הגעתי לחניית האופנוע כאילו רק חזרתי מרכיבה קלה לבאר שבע.

P1100394P1100399

חזרתי למשמר הנגב 'על שתי רגליים ועל שני גלגלים' לאחר 392 ימים ו 75,000 ק"מ. נזכרתי בחיוך בדברים שאמר לי לפני המסע, אייל, אחד מחברי הטובים, גם הוא רוכב: "דורון, למה אתה יוצא לבד למסע הזה? אתה הרי לא ג'אבאר..".

בזאת תם יומן המסע שלי סביב העולם.

היה לי לעונג לדעת שכולכם מלווים אותי בדרכי הארוכה.

תודה

חירות, שיוויון ואחווה" ובעיקר… הרבה קור – צרפת"

P1100124

הגעתי ל Calais בחוף הצרפתי לאחר כשעה וחצי שך שייט על "התעלה" ויצאתי לקטע היבשתי האחרון במסע ללא גינוני טכס או בדיקות גבול כלשהן. בקור מקפיא של 10 מעלות רכבתי בתוך נופי אזור קאלה הירוקים והיפים. נופים חקלאיים של גבעות ירוקות מעובדות למשעי, חלפתי בתוך עיירות קטנות ורדומות ולבסוף מצאתי מחסה מהלילה הקר במלון יקר אמנם אך מפנק. שינוי מרענן לטובה ולרעה, כספית, לאכסניות הנוער בהן ישנתי באנגליה. לאחר מנוחה ראויה המשכתי בדרך תוך שאני מנפנף לשלום לגנרל דאגלס הייג רכוב על סוסו. הייג היה המפקד העליון של חיל המשלוח הבריטי לצרפת במלחמה"ע ה 1. תחת פיקודו השנוי במחלוקת עד היום נפלו כ 2 מיליון חיילים בריטיים בקרבות החפירות המרים של מלחמה"ע ה 1.

P1100125

חציתי דרומה את נהר הסיין על גשר מבטון דרוך (סוג של בטון מזוין) התלוי על כבלי מתכת גדולים בדמות מניפות. זה הגשר הראשון מסוגו בעולם והוקם לפני כ 35 שנים בלבד.

P1100129

המשכתי בדרכים הכפריות של נורמנדי לצידם של מאות רוכבים שיצאו לכבישים על אופניים ואופנועים עם פרוץ האביב. לבסוף התמקמתי בחדר באחוזה כפרית במרכז אזורי הנחיתה של בעלות הברית במלחמה"ע ה 2. האזור כולו משמש מוקד עליה לרגל לרבים מצאצאי הלוחמים אשר לחמו כאן בשתי מלחמות העולם ונושאי השיחה בארוחות הבוקר הם בדרך כלל ההיסטוריה העקובה מדם של אבות וסבים ששרדו או נפלו כאן במחצית הראשונה של המאה הקודמת. זו גם מטרת ביקורי באזור זה. הוספתי לכך מספר אתרים קרובים וכאן אשהה מספר ימים.

P1100167

המונומנט הזה שייך ללוחמי מלחמה"ע הראשונה – הרבה דם ידע האזור הזה של אירופה

P1100130 P1100132

P1100134 P1100135

כביקור ראשון שמתי לי ליעד מקום שהיה אצלי שנים רבות ברשימת האתרים לביקור Mont St. Michel – ההר המתנשא מעל מרחבי הגאות והשפל של חופי נורמנדי ובראשו עיירה קטנה המטפסת לעבר כנסיה. המקום הפך לאתר תיירות מאוד מבוקש בזכות הייחוד הנופי שלו ולא במעט הזכות הרבה מאוד סופרלטיבים אשר נכרכו בשמו. רכבתי כ 150 ק"מ ביום קר למדי ומצאתי עצמי בלב אתר עמוס במבקרים ובכלי רכב החונים במגרשי חניה ענקיים. הליכה רגלית של יותר מחצי שעה הביאה אותי לאורך סוללת עפר ארוכה עד למבואות ההר. הגעתי ביום שני שהוא היום ה'חלש' ביותר בשבוע ומחוץ ל'עונה' ועדיין היו שם אלפים רבים. להגיע לכאן בחודשי ה"גראנד ואקאנס" יכול להיות סיוט לא קטן. טיפסתי במעלה הרחוב היחיד בהר עד למבואות הכנסיה ושבתי על עקבי לעבר האוטובוסים המסיעים את המבקרים על גבי הסוללה לעבר מגרשי החניה. האתר כולו נמצא בתהליך של שיפוץ עמוק אשר החל כבר ב 2006 ויימשך עד ל 2014 ולכן הנוף הטיבעי 'מקולקל' עם גדרות וסוללות, פיגומים ואבק משאיות. לא התענוג הגדול בעולם… לאחר השיפוץ יוכלו המבקרים להגיע לאתר כאילו אין גאות ואין שפל והאי שהוא במחצית היום חצי אי יהפוך למעשה ללשון יבשתית באופן קבוע. אני מקווה כי זה השינוי היחיד שיחול כאן כדי לשמר את המראה הטיבעי והיפה של המקום.

P1100136 P1100140 P1100150 P1100153 P1100155גם אותיות בעיברית על הסכר המווסת זרימת נהר לעבר מונט סן מישל

P1100165

בקור מקפיא רכבתי חזרה לעבר חדרי בחווה הכפרית והתכרבלתי בשמיכות החמות ללילה ארוך של מנוחה. הסיבה העיקרית ללשהות שלי בנורמנדי היתה ביקור בחופי הנחיתה של מלחמה"ע ה 2 – חופי D Day. יצאתי עם בוקר לכיוון החופים ובדרכי לשם עצרתי בעיר Bayeux לשם ביקור במוזיאון ה Tapestry. במוזיאון זה נמצאת יצירת מופת בקנה מידה עולמי – סיפור מסעו של ויליאם "הכובש" דוכס נורמנדי שיצא למסע מלחמה מעבר לתעלה אל אדמת אנגליה נגד הסקסונים בפיקודו של הרולד, שם הביס אותם בקרב המפורסם בשם "קרב הייסטינגס". האפוס ההיסטורי מתואר על גליל בד באורך של כמעט 70 מ' ועליו רקום הסיפור לפרטי פרטים. היריעה בת היותר מ 900 שנים נשתמרה באופן מדהים עד ימינו אלו.

P1100169 P1100171 P1100175 P1100178

מאפוס לאפוס – התקדמתי לעבר זירת הלחימה של מלחמה"ע ה 2 – חופי הנחיתה של נרמנדי. כאן, ב 6 ביוני 1944 עם שחר נחתו למעלה מ 150,000 חיילים, 6 דיביזיות בסיוע של יותר מ 10,000 כלי שייט ובחיפוי אוירי של אלפי מטוסים לאורך רצועת חוף של 80 ק"מ ב 5 חופי נחיתה כאשר המטרה היתה להפוך את המלחמה על פיה ולהביס את גרמניה הנאצית. לא אכנס לפרטים כי היריעה קצרה מלהכיל אך סיפור הנחיתה בנורמנדי הוא רק קצה קצהו של מבצע אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי מורכב מאין כמוהו ובשורה התחתונה – הישג מפואר ששינה את פני העולם לשנים רבות, כך אני מקווה. התאריך המקורי למבצע Overlord נקבע לאור אילוצים רבים של הכוחות הלוחמים ל 5 ביוני אך מזג האויר רצה כי הנחיתה בפיקודו הכולל של גנרל אייזנהואר ובפיקוד על כוחות היבשה של גנרל מונטגומרי תתבצע רק ב 6 ביוני וכך נכנס תאריך זה לדפי ההיסטוריה וייזכר לעד כ D Day. עברתי בחופי "יוטה" ו"אומהה", הקרב בזה האחרון מתואר היטב בסרט "להציל את טוראי ראיין" שביים סטיבן שפילברג ובכיכובו של טום הנקס. עברתי בעיירה St. Mere. Eglise בה אחד הצנחנים, John Steels, מהדיביזיה המוטסת ה 82 נתפס עם מצנחו על מגדל הפעמונים של הכנסיה המקומית והשים עצמו כמת במשך שעתיים. הסצינה הזו מתוארת היטב בסרט "היום הארוך ביותר". עברתי בפוינט דו הוק – אתר תותחי 155 מ"מ על צוק נישא מעל החוף אותו תקפה יחידת קומנדו במבצע הירואי ולבסוף חלקתי כבוד לכמעט 10,000 חללי צבא ארה"ב הקבורים בבית קברות מטופח מאוד ממש על קו החוף, לא רחוק מ"חוף אומהה".

P1100184 P1100182 P1100188ה 82 יחד עם ה 101 נחתו בצניחה ובאמצעות דאונים מאחורי ה"החומה האטלנטית" של גנרל רומל כדי להקל על הכוחות הנוחתים בחוף
P1100190
P1100193האנדרטה ללוחמי ה Navy של ארה"ב בחוף "יוטה"

P1100195 P1100198 P1100199 P1100206 P1100209 P1100211הבונקרים של "החומה האטלנטית" הגרמנית שרדו עד היום – כ 12 מיליון טון של בטון וברזל…

P1100214 P1100217 P110022410,000 חיילים נהרגו רק ביום הראשון של הנחיתה לבדו. פחות מאשר העריכו מראש

P1100228

החלל הזה (כמו רבים אחרים) ידוע רק לאלוהים

לאחר הביקור המקיף בנורמנדי הקרה בתקופה זו אני מתעטף בכמה שכבות ביגוד ויוצא בדרך הקצרה ביותר אל אגן הים התיכון החמים יותר והביתה.

אלא שהדרך לא קצרה ומאוד קרה. לפחות עד האלפים, גבול צרפת איטליה. רכבתי בנתיב החוצה את צרפת בינות לשטיחי החרדל הצהובים, עיירות קטנות, פלגי מים ולא הנחתי את גלגלי ולו פעם אחת על הכבישים המהירים כי המחירים עבור הרכיבה בכבישים אלו מצטברים לסכומי עתק במונחי מטייל כמוני. הוריתי למכשיר הניווט להמנע מכבישי אגרה וכך הוביל אותי המכשיר מ Rounabout אחד לשני, מאות כאלו. אמנם מאט את קצב התנועה ומעלה את צריכת הדלק אך מאפשר רכיבה נופית יפיפיה מעיירה לעיירה וכמובן מאפשר את התצפית, גם אם לעיתים חולפת, על החיים ב"בנתיב האיטי", אנשים פשוטים שחיים בין כוס יין אחת לשניה כל שעות היממה, אנגלית לא מדברים אלא לעיתים נדירות מה שמחייב אותי להעיר את הצרפתית הרדומה שבי. לאור מזג האויר הקר והרטוב עצרתי באחת העיירות לשני לילות כדי לעבור בתחזית מזג אויר ראויה את האלפים ולא להקלע לגשם שעלול להיות מסוכן לרכיבה כאשר אני חוצה את המחסום ההררי בגובה של כ 2,000 מ'. ההימור הצליח.

P1100244 P1100234 P1100236 P1100243

P1100241

"חירות, שיוויון ואחווה" – המוטו של צרפת

יצאתי עם בוקר קר ורטוב מאותה חניה בת 2 לילות ב Varennes Sur Allier. מזג האויר לא נראה מבטיח, חלפתי על פני Lyon, עברתי על פני נהר הרון החוצה את צרפת מצפון לדרום, עד לים התיכון והמשכתי מזרחה לעבר Grenoble הממקומת בכניסה לאזור האלפים. מרגע זה החלו השמיים להתבהר והטמפ' עלו. כמה נפלא היה לטפס במעלה Col de Lautaret המוכר לי משנים של צפיה ב Tour de France. על הכביש נרשמים בצבע שמות הרוכבים אשר הם אהודי האלפים הצופים באותו מרוץ אופניים אפי. המעבר בגובה של 2,060 מ' מוקף משני עבריו בשלג והמראות נהדרים אך המסלול יבש ופתוח למעבר בניגוד לאחרים שעדיין סגורים כמו מעבר ה Galibier המיתולוגי, אותו כבר עברתי יחד עם קובי שמואל במסע למרוקו. גלשתי לעבר Briancon ומשם ללא עיכובים לעבר המעבר האחרון לעבר איטליה ואני מעבר לרכס האלפים. זו היתה המטרה ומכיוון שהושגה עצרתי לקמפינג ראשון, מזה כמה חודשים, במזג אויר נוח למדי. פגשתי בזוג גרמני המטייל בלנד קרוזר של Toyota בכל העולם כבר כמה שנים והחלפנו חויות ממסעותינו. מכאן, מהרגע שעברתי את האלפים, הדרך תהיה כבר יותר נוחה ובהחלט יותר חמימה מצרפת הקרה.

P1100248

P1100257 P1100256 P1100254

P1100258

קמפינג ראשון באיטליה

אנגליה – קומדיה של טעויות

בימים האחרונים בהם שהיתי בדאקאר מוטוס, בבואנוס איירס שמעתי יותר ויותר על התאונות המצערות שהתרחשו רק בימים האחרונים בדרכי פטגוניה לרוכבים לא מעטים. כאן, בדאקאר מוטוס שמעתי עליהן כי לכאן מתנקזות הבקשות להובלת האופנועים המרוסקים. לפחות 5 רוכבים שונים התרסקו בדרכי פטגוניה רק בשבועיים האחרונים בנסיבות שונות – 2 מיפגשים לא קלים עם משאיות, מפגש עם מונית בפינת רחוב ללא שדה ראיה, נפילה לא מוצלחת בחניה, נפילה אחרת בעצירה ללא רגלית צד בקרטרה אסטרל ועוד. כולן תאונות מצערות המסתיימות בדרך כלל בעצמות שבורות במקרה הגרוע. גורלי, ככל הנראה שפר עלי ואני מקווה כי לא יפנה אלי את גבו בקטע האחרון של המסע.

P1090874

מלון הדרכים הנפלא של "דאקאר מוטוס" בבואנוס איירס

P1090875

כולנו ארגנטינאים… עד שנגיע ללונדון

—————————————

קפיצה נחשונית  בת 12 שעות מעל לאוקינוס האטלנטי הביאה אותי, באחת, מהעולם הלטיני של דרום אמריקה לעבר המקור של הלטינו – מדריד של ספרד בדרך ללונדון. ספרד היא זו שאת מורשתה ניתן לחוות על פני מרחב גדול הרבה יותר מאשר זה של המורשת האנגלית. ייתכן כי אף מספר דוברי הספרדית בעולם עולה על אלו שדוברים אנגלית, לא בדקתי.

P1090881

ה"עין" של לונדון מביטה בי מבעד לחלון

כך קורה כי בדיוק במלאות שנה למסע אני מנתק מגע מדרום אמריקה לאחר כ 70,000 ק"מ מאז יצאתי מהבית. 7 חודשים רכבתי, טיילתי ונהניתי לאורך כ 35,000 ק"מ, כ 3 חודשים במרכז אמריקה ועוד 4 בדרום אמריקה. החוויה הלטינו-אמריקאית היתה לי מאוד מיוחדת. זו פעם ראשונה שאני מבקר בחלק עולם זה ומה שהרשים אותי מאוד הוא ההבדל התרבותי העצום בין ה"מערב" האנגלי והאירופי לבין העולם הלטיני על עושרו התרבותי והמורשת ההיסטורית המפוארת של עמי מרכז ודרום אמריקה. לעיתים, זו מורשת מרה ועקובה מדם בעיקר מחמת הניסיונות הבלתי פוסקים של ממלכות ומדינות למצוץ את לשד עמי האזור העשיר בזהב, כסף, קפה ואוצרות טבע אחרים בתקופות שונות ועד ימינו אלה ממש. אני לא יכול שלא להזכיר שוב ושוב את היופי הנופי הנדיר של דרום אמריקה בעיקר – התלילות האדירה של האנדים יחד עם הרי גרניט נוראי הוד, חופי ים פראיים ומישורי פטגוניה הקשוחים והאין סופיים. כך גם העושר של החי והצומח. יותר מכל החוויה האנושית של המפגש עם בני המקום מצד אחד ועם חברי הרוכבים האחרים מכל חלקי העולם מהצד השני – שני אלו היו הדברים שיחרתו בזכרוני לשנים ארוכות.

דווקא בהקשר הזה של דרום אמריקה אינני יכול שלא "להסיר את הכובע", גם אם עשיתי כבר בפוסטים קודמים, בפני המאות והאלפים שרכבו כאן עד לפני 10 שנים בתנאים הרבה יותר קשים, דרכים לא סלולות, ללא GPS, ללא Wi Fi בכל מסעדה, תחנת דלק ומלון, בתשתית תיירותית פחות מפותחת, עם אופנועים פחות אמינים אבל עם הרבה העזה, אומץ לב ויכולת לאלתר פתרונות לבעיות שהתעוררו בדרך. שמעתי התבטאויות ברוח זה מרכבים רבים אחרים ואין לי אלא לתת לתחושתיהם ולתחושותי אני ביטוי הולם.

Screen Shot 2013-05-02 at 9.30.47 AM copy

אחד מרבים שרכבו כאן בעידן של טרם הג'י.פי. אס, האינטרנט ואספלט במשורה

עבורי, ורנר היה השראה

———————————————–

בחרתי לעבור מארגנטינה לאנגליה דווקא ערב טכס קבורתה השנוי במחלוקת של 'גברת הברזל' הלא היא מרגרט טאצ'ר, זו שהחליטה על התגובה נגד החונטה הצבאית של ארגנטינה לאחר שזו האחרונה פלשה לאיי פולקלנד. ה'מאמי' הבריטית היתה לגברת ראש הממשלה הראשונה של בריטניה והשניה שזכתה לטכס קבורה ממלכתי, קדם לה רק ווינסטון צ'רצ'יל. כ 100,000 צופים צבאו לאורך מסלול הלוויה ויש כאלו שישנו לילה קר על המדרכות כדי 'לתפוש' מקום טוב. זכה להבלטה כאן בתקשורת ביבי נתניהו שהיה בין כמה אלפים של ראשי מדינה ונכבדים אחרים שבאו לכבד את זכרה.

P1090885 P1090889 P1090898

שוטטתי ברחובות מרכז לונדון והצטיידתי במפות וספרות הדרושים לי בעיקר לפרק האנגלי של המסע גם אם לא יהיה ארוך במיוחד מחמת מזג האויר הקריר למדי עדיין. ייתכן בהחלט כי אשלים את ה'החוסר האנגלי' שלי בקיץ הבא. תענוג לא קטן לטייל בלונדון ובוודאי תענוג מוכר לרבים מכם ולכן לא אאריך יתר על המידה בעניין זה. העיר מעוררת קנאה בסדר והשקט השוררים בה, בתחבורה הציבורית הנפלאה, בניקיון ובאוירת החופש והכבוד ההדדי המצויים כאן. קל מאוד להבחין בערב רב התרבותי המהלך ברחובות, מוכר בחנויות ונותן לך שירות בכל פינה אך נראה כי הכל נעשה כאן מתוך כיבוד החוק וכבוד לשלטון. ייתכן כי זהו המצב רק במרכז לונדון אך זה מה שראו עיני.

P1090896

כאשר הגעתי למסוף המטען של British Airways התקבלתי בסבר פנים יפות, מילאתי כמה טפסים, שילמתי סכום לא גבוה במיוחד עבר טיפול בשיחרור ממכס – כ 50 פאונד ועוד כ 70 פאונד עבור הטיפול במטען עצמו והמתנתי. יכולתי לעשות את השחרור מהמכס בעצמי אבל היה לוקח לי לפחות יומיים לקבל את האישורים הנדרשים. לאחר המתנה של כ 3 שעות נקראתי אל המחסן ושם על משטח שונה מאשר היכרתי מבואנוס איירס חיכה לי 'משהו' עטוף באופן לא מוכר לי…. GS 800 משנת 2012. לא רע אבל… לא האופנוע שלי. פניהם של הבריטים העלו סומק. פני שלי הלבינו מכעס ו…בודקים. אחרי כ שעה מגיע אלי ה'בוס' של ה Cargo ואומר לי בפשטות – "עשינו טעות גדולה" "זו טעות שלנו". התנצל ארוכות ואמר שיתקשר אלי בעוד זמן קצר. לאחר כשעתיים התקשר ואמר לי כי האופנוע שלי נמצא, הוא עדיין במחסני החברה בבואנוס איירס וישלח רק יום לאחר מכן וכן הוא מזמין אותי למחרת כדי לקבל הפיצוי שמגיע לי. הסתבר כי הם העמיסו בטעות אופנוע שהיה מיועד לארה"ב והיה שייך למטען של חברת תעופה אמריקאית על הטיסה שלהם ללונדון. כך שכרגע יש שני אופנועים 'תקולים' עם בעלים מאוכזבים.

P1090897

כך ארע שהזדמן לי יום פנוי לביקור האוניברסיטאית הידועה – אוקספורד. לפני שיצאתי לשם עוד עברתי שוב במשרדי המטען של בריטיש, זיכו אותי בדמי הטיפול שגבו ממני יום קודם ושוב התנצלו. הבטיחו לי בכל דרך אפשרית כי מחר, שבת, אקבל את האופנוע שלי כאן, בלונדון. עליתי על אוטובוס ויצאתי לביקור נפלא באוקספורד – עיר שהיא, יותר מכל, אוניברסיטה עם 38 קולג'ים במרכזה. אוניברסיטת אוקספורד המתגאה בבוגריה כמו מרגרט טאצ'ר, ביל קלינטון, דיויד קמרון, טולקין ועוד נמצאת בתחרות תמידית עם קיימברידג' על מספר פרסי הנובל שזכו הבוגרים השונים, כמה ראשי מדינה יצאו מכל אוניברסיטה והתחרות ביניהן מגיעה אף למרוץ הסירות המסורתי מדי שנה. על ביל קלינטון מספרים כי כסטודנט הוא נראה כאן, בבר המקומי, מחזיק בסיגריה של מריחואנה וכנשאל על כך כאשר נבחר לנשיאות ארה"ב השיב כי הוא "לא שאף" אלא "רק החזיק את הסיגריה" בידו. מזכיר תשובה דומה שלו בעניין אחר. במוזיאון של היסטורית המדע נמצא לוח ועליו בגיר לבן, כתב ידו של אלברט אינשטיין, שנתן כאן 3 הרצאות בתחילת שנות ה 30 במאה הקודמת. כתב היד הוא מהרצאתו השניה כאן.

P1090900 P1090917 P1090918"גשר האנחות" (אחרי מבחן..) באוקספורד

P1090919 P1090928 P1090932

הלוח של אינשטיין

השכם בבוקר למחרת יצאתי למסוף המטענים המוכר לי כבר כל כך טוב כדי לפגוש את "מור החמור" מתוך תיקווה שאכן הגיע הפעם כראוי מבואנוס איירס. קיבלו את פני במאור פנים – "הגיע" אמרו. המתנה של עוד כשלוש שעות ונקראתי לאסוף את האופנוע. אותו מלגזן שהביא לי את האופנוע הלא נכון הביא הפעם את ה"חמור" הנכון עם חיוך של מיליון דולר. נפגשנו בשימחה הדדית, קילפתי מעליו את הניילונים, חיברתי מצבר, הגבהתי משקף, אירגנתי מחדש את הארגזים לתצורת רכיבה, התקנתי ג'י. פי אס. ויצאנו לדרך.

P1090950

חששות מרכיבה בצד שמאל נעלמו במהירות מפתיעה. לא מעט עזר לי בכך מכשיר הניווט היעיל שלקח אותי סביב הכיכרות המרובות בכיוונים הנכונים. פגשתי בתחנת דלק את Robin על "טריומף טייגר", שוחחנו על אופנועים ומסעות עם הבטחה להפגש בעתיד בישראל. התקדמתי מערבה לכיוון Devon, עצרתי לביקור קצר אך מרשים למדי באתר Stonehenge – אותו אתר בן 3,000 שנים שבו מסודרות אבני ענק במעגל שעד היום מתקשים לפענח המטרה לשמה הוצבו אבנים אלו. האם זה שימש אתר זה לפולחן? אתר קבורה? אתר אסטרונומי? מספר התיאוריות, לדעתי, הוא כמספר האבנים באתר.

P1090951

P1090957 P1090962

המשכתי מערבה לאורך כביש 303 ונכנסתי למחוז Devon יפה הנוף שעליו נכתב כי כל מחוזות אנגליה צריכים לקנא בו על יופיו הרב. מחוז עם גבעות ירוקות נישאות, נחלים, כפרים קטנים וחוות הפזורות בעמקים וביניהם. יותר ויותר נכנסתי לרכיבה בכבישים הולכים וצרים, לאורכם עשרות ק"מ של אותן גדרות שיחים – Hedges. חלק מגדרות אלו הנראות ממש כחומות בלתי עבירות הוא בן מאות שנים. פעמיים בשנה הן עוברות גיזום המיישר את קצותן למבנה מלבני המתנשא לגובה. לעיתים מתירים לכמה שיחים לצמוח עד כדי עץ נישא וכך נוצרות מעין מנהרות של עצים ושיחים בינים רכבתי בזהירות רבה.

P1090971 P1090972 P1090977 P1090987 P1100015 P1100019

לאחר כמה עשרות ק"מ הגעתי לעמק הנפלא בו גרים איריס ודיויד בעלה יחד עם דילן הכלב. ילדיהם, ליאן ואדם כבר פרחו מן הקן והם מתחילים את חייהם העצמאיים בלונדון. 4 ימים נפלאים ביליתי כאן, חלקם יחד עם דיויד וחלקם עם איריס. טיילנו על הגבעות הסמוכות לביתם יחד עם דילן, בין בתים הבנויים על עצים או ממוקמים באוטובוסים ישנים, בחופי הים הנפלאים הנמצאים לא רחוק, לאורך נהר ה Dart, בעיירה Totnes, הלכנו הופעת סיכום של נגנים מקצועיים שסיימו יחד שבוע של סדנה מוסיקלית. 4 ימים נפלאים עם ארוח חם וחברי והרבה זכרונות עבר משותפים. איריס מפליאה עשות בסדנת הקרמיקה שלה ביצירת אריחים המעוטרים במשפטים מתוך שירה עיברית ושירה אנגלית ולא עומדת בקצב ההזמנות ליצירותיה. מזג האויר מפתיע לטובה וממש משתנה מיום ליום ככל שמתקדם האביב כאן עם פריחת המגנוליה והדובדבן ולבלוב כל הצומח האחר.

P1090982

ביתם של איריס ודיויד בדבון

P1090973 P1090969

P1090975 P1090978 P1090983 P1090986 P1090991 P1090993 P1090994 P1100004

guys2_big5

עבודה של איריס המוצגת במרכז המיסחרי בצהלה – מקום הולדתה

ממחוז דבון בדרום מערב האי הבריטי אני מסמן את הדרך הביתה. מכאן כל ק"מ של רכיבה יקרב אותי לנמל חיפה. יצאתי לאורך החוף הדרומי של אנגליה לכיוון מערב. בחרתי לרכב בדרכים כפריות ולא בדרכים המהירות. ההתקדמות אמנם איטית יותר אך דרכי לא אצה לי. לעת אחר הצהריים ירד ערפל סמיך על אזור החוף אך הדרך שנותרה לי לא היתה ארוכה מדי.

P1100026 P1100030

התמקמתי באכסנית נוער בעיירה קטנה בשם Lulworth – בסיס יציאה מוצלח לנופי החוף של "חופי היורה" – The Jerrasic Coast, חוף המתעד לאורך כ 80 ק"מ – 185 מיליון שנים של גיאולוגיה ושמו ניתן לו בזכות המאובנים הרבים אשר ניתן למצוא לאורך מצוקי החוף. עם בוקר ירדתי לכיוון נקודת "ראשית השבילים" והערפל מאמש עדיין רבץ על היקום סביבי. משכתי מעט זמן במרכז המבקרים המעניין למדי המתאר ומסביר את תהליכי הגאות והשפל, תהליכי הווצרות התופעות הגיאולוגיות הדרמטיות של החוף שהן תופעות יחסית צעירות ועוד. לבסוף החלטתי לצאת לכיוון השבילים למרות הערפל. העקשנות משתלמת לפעמים. הערפל שרבץ על החוף התרומם וצוקי החוף המשוננים נגלו בכל הדרם. שמתי פעמי לעבר Durdle Door, קשת סלעית היורדת אל הים מצוקי החוף. לאורך החוף עוד תופעות רבות אחרות אך זו בהחלט המרשימה מכולן ומושכת עשרות אלפי מבקרים בשנה.

P1100043 P1100054 P1100058 P1100061

יפה היה לראות כי למרות שלאורך החוף קיימת מערכת שבילים מאוד מפותחת הכניסה מותרת רק להולכי רגל ואכן לא היה בנמצא אף לא "פורע חוק"  על טרקטורון או אופנוע שטח ואפילו לא אופניים. כאשר מותר רק להולכי רגל – אין חריגות בעניין ואין "משחקים" או אף 'קריצות' בעניין זה. לא רחוק מהחוף מצוי מטווח של הצבא הבריטי וקולות הירי נשמעים למרחוק. יכולתי לעצום את עיני ולראות עצמי בכמה נקודות חוף בישראל עם אותם הקולות.

P1100072

מפתיע היה לגלות כי בהוסטל אנגלי אין Wi Fi כי גם יום לאחר מכן לנתי בהוסטל לפני החציה של ה"תעלה" לעבר צרפת וגם שם לא היה יכולת להתחבר לרשת. ביקור נוסף אותו ערכתי לאורך החוף היה יום אחד מאוחר יותר לכיוון Old Harry Rock – צוקים של גיר לבן בגובה של עשרות מטרים המצויים לאורך החוף שגם הוא קיר בן עשרות מטרים של גיר לבן. החוף כולו באזור זה של אנגליה נתון להשפעות של האירוזיה הימית ולכן מקבל צורות שונות ומשונות מה שהופך אותו לחוף מאוד יפה לטיול ולצילום.

P1100087 P1100092

במהלך הרכיבה הקשבתי ל BBC באמצעות מערכת ה"קארדו" והיה מעניין לשמוע כי מציינים את הטמפרטורות בצלסיוס ופרנהייט גם יחד. הבריטים "נפתחים" לעולם, "חדשה מרעישה". על כל פנים העובדה כי ציינו טמפ' בצלסיוס לא גרמה לטמפ' לעלות ובהחלט עדיין קר מאוד לרכב כאן, בשבוע האחרון של אפריל וכשיורד גשם מדי פעם התחושה באמת לא נעימה. גם כאשר נדמה היה לי כי אני לבוש היטב, לאחר כמה עשרות ק"מ הגוף מאבד מחומו ו'תחושה קרה' עוטפת אותי. בעוד חודש יהיה כאן הרבה יותר טוב. זהו הזמן לעזוב את האי הבריטי לכיוון היבשת האירופית ולמשוך דרומה לעבר הים התיכון.

P1100105

בבוקר קר כקרח רכבתי לעבר Dover אותה עיר קטנה לחוף "התעלה האנגלית" או "תעלת לה מנש" בשמה הצרפתי. עיר ששמעה יצא למרחוק בזכות היותה יושבת למרגלות "הצוקים הלבנים של דובר" בנקודה הצרה ביותר של "התעלה" שהיא למעשה המיצר הימי המפריד בין צרפת לאנגליה. מדובר יש כמה אפשרויות לחצות התעלה. ניתן כיום לחצות באמצעות ה"יורוטונל" (EuroTunnel) מתחת למים וניתן ברבע המחיר אך ב"זמן משולש" לחצות על מעבורת לCalais או Dunkirk. רגע לפני שעליתי על המעבורת עוד טיפסתי לתצפית מעל "הצוקים הלבנים" – אותו אייקון נופי מפורסם שהיה מקור לאושר או לכאב תלוי בנסיבות ובעיני המתבונן. אם היו אלו הטייסים הבריטיים ב"קרב על בריטניה" שיצאו להגן על לונדון מגלי ההפצצות הגרמניות במלחה"ע ה 2 או אותם הטייסים שחיכו בחירוק שיניים ולב דופק לראות את הצוקים מרחוק כאשר חזרו מחוררי כנפיים או עם מנועים עשנים מקרבות האויר באירופה. אותי ליוו סיפורים אלה בילדותי ורציתי כל כך לראות את אותם "הצוקים הלבנים של דובר". היום ראיתים והם בהחלט מרשימים למדי.

P1100113 The white cliffs of Dover

P1100120

להתראות ביבשת

חזרה "אפורה" מברזיל הצבעונית, דרך אורוגוואי, לבואנוס איירס – סוף הפרק הדרום אמריקאי

לאחר 3 ימים אפורי מזג אויר יצאתי מריו לדרך הארוכה, כ 2,500 ק"מ לעבר בואנוס איירס. גשם דק אבל עקשן ליווה אותי לאורך של כ 200 ק"מ והתקדמתי עד לפאתי סאן פאולו – העיר הגדולה ביותר של ברזיל והמרכז העיסקי של המדינה הענקית. חציתי את המרחב העירוני הענק והמשכתי דרומה דרך פקק של עשרות ק"מ עמוס במשאיות כבדות. מזג האויר הולך ומתקרר כאן בדרום אמריקה ככל שאני מדרים והחורף מתקרב. אם עד לריו הטמפרטורה נעה סביב ה 30 מעלות, עתה אני רוכב בקרירות של 21 עד 24 מעלות ובבקרים אני מתחיל את היום עם 15 מעלות, הרבה יותר נעים.

P1090543

"מיתרים" בכניסה לסאן פאולו

כאשר מגיע סופ"ש ארוך בזכות חגיגות לכבודו של 'איזה קדוש' יוצאים 'המוני ברזיל' ברכביהם הפרטיים, אלו שפוקקים את הערים בימי העבודה, אל עבר החופים ועיירות הנופש ואז מתחילים הפקקים על הכבישים לאורך החופים. אלא שעם עומסי התנועה מופיעים יד ביד גם אי שמירת מרחק, עקיפות מסוכנות, מהירויות לא הגיוניות וכמובן גם התאונות ואני ביניהן וכל מה שאני רוצה הוא 'להגיע הביתה בשלום'. צלחתי בשלום את הטרוף המוטורי הזה ואני ממשיך דרומה בכבישים יותר פנויים.

P1090544

גם אופנועים עומדים בפקק… רק אני עוקף בשול לפעמים…

ככל שאני מדרים היום מתקצר לכן אני מתחיל מוקדם וכבר בשעה 3 אני מחפש חניון ללילה. יש שאני מוצא בניסיון ראשון מקום ראוי ויש שלוקח לי לעיתים שעתיים למצוא מקום סביר. אני נזכר בהנאה בימי סיביר, אלסקה ופטגוניה כאשר חופש הבחירה לא היה קיים כלל. כל מקום שקרא לעצמו "הוטל", שם היה ביתי ללילה.

האם אנחנו, הגמל ואני, מתחילים לגלות סימני עייפות החומר? מכיוון שבדרך צפונה עליתי באחד המעלות היותר מרשימים לכיוון ההרים של טרה סנטה ואז הוא היה מעורפל לגמרי אמרתי, מכיוון שאני בדרך דרומה ואעבור לא רחוק ממנו אנסה שוב את מזלי. ובכן, ראשית פתחתי את היום לכיוון המעלה בטעות ניווט של כ 20 ק"מ, חזרתי על עיקבותי ותוך כדי כך גיליתי כי לוח המהירויות במד המהירות רוקד  לו במקומו באורח מוזר. תופעה מוזרה שאצטרך לבדוק אותה במוסך היבואן בהקדם. מקווה כי רק השתחרר שם משהו ולא יותר מכך. מצאתי את הדרך הנכונה שנראתה מרחוק כפנויה מעננים הפעם אלא שכאשר התקרבתי, שוב נתקלתי בערפל, אמנם יותר גבוה מהפעם הקודמת אך התצפית על המעלה היתה  "סגורה" לחלוטין. פגשתי למעלה עשרות רבות של אופנוענים, כולם באו להתאכזב כמוני. לאחר המתנה של כשעה החלטתי שהיא חסרת טעם וירדתי חזרה לעבר כביש החוף לכיוון פורטו אלגרה. לאט לאט חשתי יותר ויותר בכאבי כתפיים מטרידים. אין לי ספק כי הסיבה היא עייפות ההולכת ומשתלטת עלי. נכון יהיה לי קחת כמה ימי מנוחה כללית מהרכיבה לפני שאגיע לנקודה לא רצויה של כאב

P1090551זריחה בדרום ברזיל

P1090557 P1090560 P1090561 P1090563מעלה Serra do Rio do Rastro במדינת סנטה קתרינה – בהיר למטה ומעורפל למעלה

P1090565

לאחר כחודש וחצי וכ 12,000 ק"מ בברזיל הענקית הגיע הזמן לעזוב לכיוון אורוגוואי וזאת לאחר שראיתי רק קטע לא גדול של המדינה, עצומת הממדים הזו. בתוכנית המקורית לא היתה ברזיל בהיקף שכזה אבל כל תוכנית,כבר אמרנו, היא בסיס לשינויים ובטח במסע כזה. אוסטרליה ירדה מהתוכנית אך במקום סיבוב באוסטרליה ואולי גם ניו זילנד סידרתי לי סיבוב נפלא בברזיל.

עוד כמה מאות ק"מ בדרום ברזיל ועוד 2 לילות באזור הספר המדינתי של ברזיל, בנוף שהלך ונעשה שטוח יותר ויותר אבל עדיין ירוק הגעתי לעבר מעבר הגבול לאורוגוואי המוכר לי מהכניסה לברזיל. למדתי כבר לחוש את קירבת הגבול, התנועה נעשית יותר ויותר דלילה, גם נקודות הישוב, הדרכים מתוחזקות בדרך כלל במצב סביר כי אלו דרכים המשרתות תנועה בינלאומית של כניסה ויציאה אבל התחושה הכללית היא של משהו שהולך ונגמר לפני שמתחיל ה'משהו' החדש של המדינה האחרת. המצב בצד השני של הגבול הוא בדרך כלל תמונת ראי של מה שקורה לפני המעבר. משני הצדדים אוירה מאוד מינורית מהולה בעצב ובשקט מאוד מוחשי. התרגלתי לכך כבר בעשרות מעברי גבול בחלקי עולם שונים. 

P1090584 P1090586 P1090591 P1090590

בתדלוק אחרון לפני מעבר הגבול, כדי להיפטר משארית המטבע הברזילאי, פגשתי את אלחנדרו ממונטוידאו, רוכב על הארלי, משטרתי לשעבר, מנוע של 1400 סמ"ק משנת 98. גבר חביב למדי, יחד רכבנו אל היציאה מברזיל שם בהליך קצר החתמנו כל שדרוש ועוד לפני היציאה עברתי תחקיר מטעם משרד התיירות של ברזיל על רשמי והתנסותי במדינה. כנראה חלק מן המאמץ לשיפור שעושים כאן לקראת ארועי הספורט הגדולים שתארח ברזיל בשנים הקרובות. חלקתי שבחים ומחמאות לשהותי בת החודש וחצי כאן דווקא ביום בו התפרסמה ידיעה מאוד לא נעימה על אונס תיירת לעיני בן זוגה במיניבוס בריו דה זנירו. העיר שהתרשמתי כל כך טוב מהשיפור בתחושת הביטחון בה. צחוק הגורל.

P1090594

לוגו חדש של ברזיל – שילוב של צבעי הטבע האופיניים לברזיל

הכניסה לאורגוואי התגלתה להפתעתי כקשה יותר ממה שציפיתי. איפה הביטוח? אין ביטוח. נסעתי לעיר הקרובה Chui, עיר המחלקת את רחובה הראשי בין ברזיל לאורוגוואי. סבבתי בין הסוכנויות השונות לאופנועים וביטוח ואין פתרון לבעיה שלי.

P1090595

רחוב 'בינלאומי' ב Chui – מימין ברזיל ומשמאל אורוגוואי

לאחר כשעתיים חזרתי למעבר הגבול ואיש המכס נתן לי להיכנס על סמך הפוליסה שיש לי לביטוח בריאות. Gracias. רכבתי דרומה תחת שמיים קודרים ורוח צד עד ל Punta Del Diablo, עיירת נופש לחופו של האטלנטי, שם ביקרתי לפני כחודש וחצי בדרך צפונה.

"העונה" כאן חלפה. אחרוני הנופשים וגלשנים על כתפיהם עוזבים את המקום, הוסטלים נסגרים. בתקופת החורף זו עיירת רפאים ואילו בקיץ כ 30,000 מבקרים נמצאים כאן. מצאתי די בקלות מקום בהוסטל Compay שהיה מלא עד אפס מקום בביקורי הקודם כאן. מזג האויר כמעט חורפי , אפור, מעונן, קריר ומדי פעם יורד גשם דק. בכל זאת אתעכב כאן יומיים או שלושה עד שתעבור החזית הקרה והרטובה מאוד של מזג האויר ואוכל לרכב בתנאים סבירים את 600 הק"מ האחרונים לבואנוס איירס.

P1090597 P1090598 P1090599

"נטוש"

מזג אויר לא רגיל לעונה דבר אחד ותשוקות גולשי הגלים הם דבר אחר. ירדתי לסיבוב צהריים ברחובות העפר הנטושים של ה'פונטה' לעבר החוף. החופים אכן ריקים מאדם וחול הים נישא באויר ומסמא את העיניים אך הגולשים בשלהם – עם בגדי גלישה ובלי הם דוהרים אל המים הקרים כאילו אחז בהם השד. רגליהם על הגלשן וידיהם אוחזות ברצועות מצנח הרחיפה המטיס אותם בעזרת הרוח מעל כרבולות הקצף של הגלים הסוערים. מהפנט היה להביט בהם ולהתרשם ממה שנראה כאומץ לב לא קטן, לפחות בעיני המשתאות. הם רוכבים על הגלים מצד אחד של החוף לעבר הצד האחר הלוך ושוב במהירויות מרשימות. למעט הפעילות המאוד נמרצת של החבר'ה הצעירים הללו לא נראה בעיירה דבר וחצי דבר.

P1090608 P1090615 P1090621P1090626

P1090623

"האמיצים" שעדיין גולשים וסירות הדיג השובתות מחמת חוסר סועדים

כאשר גיליתי, כי אין לי די מזומנים בכיס כדי לאכול כאן כמה ימים וגם לשלם עבור ההוסטל בתום אותם הימים והכספומט היחיד בעיירה מושבת, רתמתי בחוסר חשק, תחת שמים מטילים אימה בצבעם, את הגמל ויצאתי לתור אחרי מזומנים. העיירה הקרובה נשמעה מבטיחה, יש כספומט אבל גם הוא… לא עובד, לא נורא יש עוד מכשיר במרחק של 12 ק"מ נוספים, רכבתי… גם הוא מושבת, עוד 23 ק"מ לעיר הגבול שרק אתמול חלפתי בה בדרכי ל'פונטה', עומד בתור לכספומט שיודע לתת פסוס אורוגוואים, ניסיון אחד, שני.. לא מוצלחים, כמובן, שכחתי כי צריך להקיש גם קוד אישי בן 4 ספרות… בקיצור סיפור ארוך על עניין פשוט שנגמר ברכיבה שמחה בגשם סוחף ועם מזומנים בכיס. על זה כבר נאמר כי "קל הרבה יותר ללכת ברגל על יד עגלה עמוסה מאשר לרכב על ריקה" – ויודע זאת כל "חקלאי פיקח".

P1090631 P1090632

נגזרה עלי בטלה מאונס, אותה אני מנצל כאן בהוסטל להשלמת חוסרי כתיבה לבלוג ולוואלה, בטלה שמקורה בסופת גשם אדירה המתקדמת לעבר צפון אורוגוואי. מהסופה הזו ניספו, בעיקר בטביעה בביתם כבר מעל 50 איש בבואנוס איירס אתמול. עוצמת הגשם הגיעה בבואנוס איירס ובעיר לה פלטה הסמוכה לה ל 400 מ"מ בתוך שעתיים!!

P1090633"המנעול" הטוב ביותר שקיים לאופנוע – הכיסוי

לעומת זאת כאן ב'פונטה' מזג האויר מתבטא בגשמים פזורים, רוח קרה, שמיים קודרים וים גועש המספק גלים גבוהים לגולשים וסצינות חוף דרמטיות לצילום. כך עשיתי, כלומר לא גלשתי על הגלים אבל צילמתי את הגולשים ומשתאה הבטתי ברוח "איך הוא יחד עם המים, מפרקים את הסלעים" כמילותיו היפות של נתן יונתן ב"הרדופים". 3 ימים סוערים ביליתי ב'פונטה' ועוד יום אחד מעט רגוע בעיירת הרפאים. יום לפני סגירת ההוסטל יצאנו לאכול, כל שוכני ההוסטל – דניאל ממונטוידיאו בן ה 25 המנהל בכשרון רב את המקום, מרגריטה הצעירה העובדת בריו גייגוס אשר בפטגוניה ובאה 'לתפוס' קצת שמש שאיננה כאן ואונה, מטיילת מדרום קוריאה השוהה בבואנוס איירס.

P1090639 P1090641 P1090657"הרוח, איך הוא יחד עם המים מפרקים את הסלעים" (נתן יונתן)
P1090668
ארוחת פרידה מ'פונטה'

P1090691 P1090675

ילדים בתלבושת אחידה יוצאים מבית ספר באורגוואי

P1090682

לחם – רק על המיגוון בעולם יכולתי לכתוב פוסט נפרד – לחם באורוגוואי

לאחר 4 ימים ב"כיף השד" הרמתי עוגן דרומה ובמזג אויר קר למדי ובליווי רוח צד עזה הסוחטת את הדלק מהמיכל בקצב גבוה רכבתי כ 500 ק"מ דרומה ומערבה, דרך מונטווידיאו, לעבר נקודת המעבר לבואנוס איירס, העיר "קולוניה דל סקרמנטו" על שפת השפך המאוד רחב של נהר לה פלאטה והתמקמתי ב Sur Hostel (הוסטל הדרום).

P1090693מקור הבשר המשובח של אורוגוואי

P1090696 P1090699מיתרים וכיכרות במונטווידיאו

P1090702

מנוחה ליגע בהוסטל הדרום, קולוניה

קולוניה עצמה היא עיר מאוד תיירותית בזכות היותה תחנת מעבר למגיעים במעבורות מבואנוס איירס לעבר אורוגוואי וברזיל וגם בזכות עברה ההיסטורי כמאחז פורטוגזי ולאחר מכן מאחז ספרדי. יש בה מגדלור עתיק בן כ 200 שנה ורובע עתיק, יפה למדי אשר חלקו מוקף בחומה קלילה. הרובע העתיק הוא המקום עבור התיירים והמבקרים ומחוצה לו עיירה מודרנית רגועה ונעימה עם מקומות לינה ובתי אוכל רבים מאוד וכמובן כל שאר השירותים להם נזקק התייר המגיע לכאן.

P1090705 P1090709 P1090726

P1090733

הזדמן לי בערבו של יום לאחר "ארוחת פרידה" בשרית למדי מדרום אמריקה, להצטרף ל'מופע צועד' של להקת מתופפים מקומית שקצב התיפוף שלה חודר ממש לדם ומניע את הרגליים כמעט בלי משים.

P1090719

עם בוקר ירדתי לנמל ועליתי על המעבורת החוצה במשך שעה תמימה את נהר הלה פלאטה המאוד רחב בנקודה זו, לעבר בואנוס איירס. בדרך פגשתי את פיליפ, רוכב, בריטי במוצאו, החי בהולנד אשר גם הוא סיים 9 חודשי מסע בשתי האמריקות וגם הוא משתמש בשירותם של סנדרה וחביאר כדי לשוב ישירות להולנד עם הסוזוקי 650 שלו. יחד הגענו ל"דאקאר מוטוס" לאחר הליך מחויך וקצר במכס הארגנטינאי עם הנחיתה בבואנוס איירס. הדבר הראשון שהמוכסים הארגנטינאים סיפרו לפיל, בלא מעט סיפוק, לאחר ששמעו כי הוא בריטי במקור, כי "גברת הברזל", מרגרט טאצ'ר הלכה לעולמה. זו הגברת שקיבלה את ההחלטה להלחם בארגנטינאים שניסו להשתלט על איי פולקלנד.

P1090747

P1090749

פרח הטיטניום בגן היפני בבואנוס

סנדרה וחביאר ובנם ג'וליאן קיבלו פני בשמחה רבה וההרגשה היא כמעט ביתית כאן במשכנם הדל אך המאוד מספק. יחד עם סנדרה בדקתי במהירות האופציות העומדות לרשותי ולאור מחירי ההובלה של ה'גמל' והטיסה שלי החלטנו שאנו נישארים עם היעד המתוכנן של לונדון. גלישה מהירה באינטרנט לרכישת כרטיס טיסה עבורי ליום שני, שבוע מהיום, פניה מהירה לרכישת ביטוח לאירופה ואני כבר עומד להתחיל את "הלג" האחרון במסע. הכל נעשה באינטרנט – כרטיסי טיסה, ביטוח – כל כך קל. לאחר ארוחת ערב ביתית עם פיל נודע לנו כי זוג אמריקאי עומד להגיע לכאן ב"חצי הלילה" עם אופנוע לאחר תאונה. לאחר כמה שעות המתנה נעצרה על יד במוסך משאית של הובלת רהיטים ובה סומה והואה – זוג נשוי מבוסטון שהיו בדרכם עם GS 1200 מאושוואיה לבואנוס איירס. במהלך עקיפה של מספר משאיות כבדות כ 1800 ק"מ מדרום ל'בואנוס', נהג אחת המשאיות, 'פול טריילר', החליט שהוא יוצא לעקיפה של משאית לפניו. הוא עשה זאת מבלי להבחין שהוא נעקף באותו הזמן על יד האופנוע. התוצאה אופנוע שניסה להתחמק אל השוליים המלאים באבנים, כמובן התרסקות כואבת, נזק לאופנוע וגם כמה פציעות קלות ביותר לשני בני הזוג. הם היו לבושים ומוגנים היטב ולכן הנזק הגופני שלהם היה מינימלי. יחד, כ 4 איש הורדנו את האופנוע מהמשאית המאוד גבוהה אל הקרקע וההמשך היה כבר יותר פשוט. מיקרים כאלו קורים לא מעט אך הם המיעוט שבמיעוט' Shit Happens.

P1090750סנדרה מתדרכת את Phil ו Alicia בדבר ביצוע ההובלה ליעדיהם. פיל להולנד ואליסיה לקייפטאון

P1090757ראיתם פעם איך 4 גברים מורידים בידיים אופנוע כבד ממשאית?

P1090764החלפת שמן אחרונה במסע – חביאר נראה מבסוט לבצע הג'וב

P1090765

הואה וסומה חבושים ומחייכים – הארוע שלהם הסתיים למזלם הרב ללא נזק כמעט

במשך יומיים הייתי עסוק עם משלוח האופנוע על פי ההוראות המאוד מפורטות ומדויקות שקיבלתי מסנדרה. במהלך היום הראשון רכבתי למסוף המטענים בשדה התעופה הבינ"ל של בואנוס איירס Ezeiza. שם במהלך כשעתיים הכנתי את ה'גמל' למשלוח. קיפול מגן הרוח, הורדת המראות, ניתוק המצבר וארגון הארגזים וציוד הרכיבה על משטח קטן. היה מצחיק לראות את שני המשטחים על ריצפת המסוף מחכים לשני האופנועים – שלי ושל מייקל, בחור מארה"ב. במבט ראשון שני המשטחים נראו כמו קרקעית של 'ארון מתים'. זו היה ההקשר הראשון שעלה לי בראש כאשר ראיתי אותם. מהר חלף ההקשר הזה ומצאנו עצמנו עסוקים בקשירות, ארגון ועטיפה בניילון במהירות ובמקצועיות. נפרדתי מהגמל הנאמן שלי וחזרתי למרכז העיר ומשם להוסטל שלי בדאקאר מוטוס. בערב הגיעו עוד שני אוסטרלים בעל ואישה, שניהם רכובים על צמד של KLR. אותו אופנוע נפלא שלא מייבאים יותר לארץ ולא ברור לי מדוע. Hua האמריקאי שנולד בוייטנאם, הבחור שנזרק מהכביש על יד המשאית יחד עם אשתו, התגלה כשף לא רע בכלל והוא מכין לנו כאן ארוחות ערב נפלאות. אנחנו מוסיפים לכך יין והשיחות נמשכות עד מאוחר למדי.

P1090776 P109077770,000 ק"מ מאז יצאתי משערי משמר הנגב, 50 אלף מתוכם באמריקות
P1090779
P1090788 P1090789עטוף ומנוילן  – חנוט הגמל למשלוח

P1090795

אולם עמילי המכס במסוף המטענים – כולם עם אותן ה"מזוודות"

ביום השני ירדתי לעיר כדי לשלם עבור ההובלה. התשלום – כ 2,000 דולר אמריקאי. החלפה של דולרים ב'שוק הכחול' לפזוס מקומיים מוזיל את ההובלה ב 35% לערך, חיסכון של כ 700 דולר. המסחר הזה של דולרים מתנהל כאן ברחובות באין מפריע. כולם יודעים על כך ואיש לא עושה דבר בקשר לכך. אלפי דולרים ביום נעלמים מהשוק הגלוי ומוצאים דרכם לעסקאות במזומנים. הנפגעת העיקרית היא המדינה שמערימה עוד ועוד מכשולים על אלו המבקשים להצטייד בדולרים. אדם היוצא לחו"ל מכאן צריך לקבל אישור מרשות שלטונית ליצאתו ורק כך יכול למשוך מט"ח מהבנק והסכום מוגבל ל 100 דולר אמריקאי ליום. מזכיר תקופות אחרות בישראל.

P1090808

התשלום בוצע במהירות וביעילות ועתה רק נותר לראות אם ההובלה עצמה תבוצע כראוי. נותרו עוד 3 ימים "לשרוף" בבירת הטנגו ומכאן הדרך היא ללונדון, דרום אנגליה לביקור של חברים ומשם דרף חופי נורמנדי הביתה.

P1090806 P1090802 P1090803שיטוט רגלי ברחובות בואנוס איירס, המחשבות כבר על לונדון…

להתראות חברים. חג עצמאות שמח לכולם

חסל סידור פסח' בברזיל – בשנה הבאה בירושלים'

יצאתי לסאלבדור בשעה מאוחרת יחסית, כ 400 ק"מ בדרך עמוסת משאיות וסואנת למדי ככל שהתקרבתי לאזור החוף האטלנטי. בשלב מסוים של הרכיבה עצרתי ל'בשר על האש' עם מיץ אננס טיבעי. האנשים כאן שותים את המיצים (Sucos) הרבה יותר מאשר את כל המשקאות המוגזים שתרומתם לבריאות מוטלת בספק. בחום כבד המשכתי לרכב והעייפות פשוט השתלטה עלי. ראיתי פנצ'ריה עם צל וכמה ספסלים ועצרתי. יצאו אלי האבא והבן – "אין בעיות" אמרתי, "רק עייף ורוצה לנוח". האבא מייד הורה לבן לפרוס עבורי מחצלת בחדר יחד עם הצמיגים הישנים אך מוצל ויחסית קריר, ריפדתי את המחצלת במעיל הרכיבה ו'התעלפתי' לשינה עמוקה של שעה. לאחר שהתעוררתי הרגשתי רענן לחלוטין. הבן קיבל סוכריה, האבא סיכת ישראל ואני כארי יצאתי לרכיבה ולקראת ערב נכנסתי לפאתי סאלבדור.

P1090256 P1090257

השמש חיכתה לי עד שקיעתה ולאור שקיעה יפה גלשתי מטה לעבר רצועת החוף של העיר. מייד התעוררה בי  התחושה כי אני ב'מקום אחר'. העיר כל כך שונה מריו דה ז'נירו ולבטח מברזיליה. עיר מאוד עממית, הרבה מן החיים כאן מתרחש ברחוב. דוכני אוכל, מוזיקה קיצבית בריזלאית ונופי ים נפלאים. המוני אנשים, רובם כהי עור, מסתובבים בקפקים, מכנסיים קצרים וחצי גוף שחום ללא לבוש, מקסימום חולצה טי מונחת ברישול על הכתף. משפחות מבלות בחופים עד שעות הלילה והילדים כמובן שוחים בים בחושך. תחושה של כמעט ביקור בפלנטה אחרת אבל מהסוג הנפלא. אומרים שסאלבדור היא אפריקה של ברזיל ואולי גם של דרום אמריקה ואכן זה נראה כך. לעיר יצא מוניטין של עיר לא בטוחה לתיירים ואם יכייסו אותך בברזיל, כאן רוב הסיכויים שזה יקרה. נקווה כי השהות כאן תעבור בשלום.

P1090259 P1090262 P1090265 P1090290 P1090297 P1090303

את האופנוע החניתי עם הכיסוי עליו ברחוב, בכניסה למלון אותו מצאתי ברובע בחה (Barra). מלון/הוסטל Porto Salvador. עם בוקר יצאתי לסיור רגלי בעיר – הלכתי כ 6 ק"מ ברגל לעבר המרכז ההיסטורי – פלורינו (Pelirino), המרכז אליו הובאו העבדים מאפריקה וכאן נסחרו לעבדות לכל המרבה במחיר. צאצאיהם של רבים מיוצאי אפריקה נמצאים כאן היום ברחובות סאלבדור עם המאכלים, התרבות, המוסיקה והרבה מאוד סממנים אותם ניתן למצוא רק כאן, בסאלבדור.

P1090357 P1090380 P1090339

עברתי דרך המרכז המאוד עמוס ותוסס בדוכנים, מוכרים וקונים, דוכני אוכל, משקאות ומיצים והכל נראה טעים ומריח מצוין. טעמתי את מאכל האקאראז'ה – קציצה מטוגנת מאבקת שעועית ממולאת במחיות משני סוגים, סלט חמצמץ ושרימפסים. אפשר למלא את הקציצה גם בבשר ולא רק בפירות הים.

P1090382

קרוב לפלורינו צילמתי מלון ישן ומולי הופיעה דארה – סטודנטית למינהל בת 28, אם לילד בן 10 שהאב נטש אותם כאשר הילד היה בן 5 חודשים ומאז עיקבותיו לא נודעו. שתינו מיץ יחד וקבענו להיפגש מאוחר יותר בערב.

P1090321 P1090326

המשכתי לרובע פלורינו על כנסיותיו המרובות והיפות, הכיכרות של הרובע מלאים בתיירים ומבקרים מקומיים ולידי בעלי החנויות משחקת הכנסה נאה למדי. חזרתי בשעת צהריים לאחר הליכה באותה הדרך.

P1090331 P1090337 P1090344 P1090356 P1090372

בשעת ערב מאוחרת ניפגשתי עם דארה על יד המגדלור של רובע בארה, הלכנו לאכול יחד ארוחת ערב טעימה ושוחחנו ארוכות בערבוב לשוני של פורטוגזית ואנגלית ו'ניחושית'. המקומיים בסאלבדור התברכו בעור מולאטי בצבעי הברונזה, כנראה לא מעט בזכות השמש הקופחת כאן אולי גם באפריקה כבר דורות רבים. גם דארה היתה כזו וצבע הברונזה הבוהק שלה, צבע שאני לא מורגל בו מאוד משך את עיני.

P1090390

החלטתי לצאת לדרך דרומה מסאלבדור ולקחתי מעבורת היוצאת מהנמל בעיר לצד השני של "מפרץ כל הקדושים" – כך הוא נקרא. המעבורת עליה לא ידעתי קודם ולא הופיעה בספרות קיצרה לי דרך ב 300 ק"מ לערך. על המעבורת פגשתי את Geurre דייג ואופנוען והוא הזמין אותי לארוחת דגים בבית חבר שלו, דגים משלל הדיג של ו מיום קודם. הדייג הזה יודע כנראה לא רק לדוג אלא גם לטגן אותם והתוצאה היתה נפלאה.

P1090411

P1090407 P1090415 P1090416

חשבתי לבקר ב Morro San Paulo, אי שהוא אחד מפניני החוף ללא סוף של ברזיל. לצורך כך נכנסתי לעיר ושמה Valenca  ו'נפלתי' לבלגן תחבורתי ואנושי מהסוג הגרוע ביותר. לאחר סיבוב במרכז עם אופנוע רותח מחום בליווי שני אופנוענים משטרתיים החלטתי 'להרים עוגן' משם ולוותר על 'הפנינה'. יש רבות אחרות לאורך החוף בדרכי אל ריו דה ז'נירו.

P1090418

לאחר לילה לבד לחלוטין בפוזאדה על הדרך המשכתי דרומה בכביש 001 המחבר את עיירות החוף. הכביש חוצה נהרות היורדים לאוקינוס ומתפתל בתוך יער אטלנטי צפוף. רכבתי מגשם לשמש וחוזר חלילה עד אשר הגעתי לגשר נוסף, כזה שלא היה במפה או במכשיר הניווט, גשר שקיצר לי כ 100 ק"מ לעבר העיירה Itacare (איטאקארה), עיירה עליה קראתי במדריך ונשמעה מבטיחה. זו הפעם השניה תוך יומיים שאני נתקל בשימחה בקיצורי דרך בלתי צפויים. אתמול זו היתה המעבורת מסאלבדור שקיצרה לי כ 300 ק"מ. נכנסתי בשעריה של עיירה הנראית שקטה, נעימה, כמעט רדומה משהו.

P1090419 P1090422

התמקמתי בהוסטל בנושא את שמה במרכז ולאחר החלפה לסנדלים וביגוד קצר יצאתי לסיבוב לאורך החופים. חמישה חופים לעיירה הקטנה הזו. 5 חופים דמויי 5 אצבעות של ים כחול החודרות לתוך הנוף הירוק של היער האטלנטי – כולן יפות נוף. כל אצבע היא למעשה מפרץ אשר הצפורן שלו היא רצועת חול זהובה מוקפת דקלי קוקוס ומאחוריהן מטפס היער הסבוך במעלה הגבעות התלולות. בכל רצועת חוף שירותי חוף ניפלאים של שתיה קרה, דוכני מזון קטנים, אגוזי קוקס כמובן וכל הפינוקים שמבקש לו אדם כאשר מגיע לחוף ים כזה. היופי של החופים הוא כזה שאי אפשר להפסיק להתבונן בו והעין לא שבעה ממנו. שילוב הצבעים של הכחול העמוק של הים, תכול השמיים עם עננים לבנים, הירוק של היער והזהוב של החול הוא מראה נפלא. כמה שלא יחזור על עצמו הוא לא ישעמם ולא יפסיק לרתק את העין. במשך יומיים סבבתי כאן בין החופים, צילמתי, טיילתי, קפצתי לים, רחצתי במי מפלים של מים מתוקים הנופלים מגבעות היער אל החוף. גן עדן עלי אדמות. בעיירה רחוב עמוס במסעדות טעימות ובהן גם "על המים" (Alamaim) המגישה חומוס פלאפל, סביח וכל מה שביניהם, טעמתי, היה טעים באופן מפתיע.

P1090499 P1090470 P1090468

P1090469

ה"סוד" שמתחת לריצוף רחוב באבנים המאפיין מקומות ישוב המנסים לשמר אופי יחודי 

באיטאקארה עדיין לא דבקה האוירה ה'נובו-רישית' המאפיינת עיירות חוף אחרות. אוירה אותה מייד ניתן לזהות לפי סוג המכוניות הסובב ברחובות או יוקר המסעדות ובתי הארוח. עדיין יש בה אוירה מאוד עממית ופשוטה ועם זאת היא מציעה שפע של יופי וכל טוב למבקר בה. התוודעתי כאן להרבה מאוד פעילות קהילתית של הרצאות לציבור למשפחות ומאזינים בכל הגילאים, כמו גם ריקודים ושירה בציבור או פעילות אירובית לצלילי מוסיקה וכל הפעילויות הללו מתבצעות בחללי כנסיות פשוטות וצנועות למראה. הכנסיה היא לא רק מקום לפולחן דתי אלא גם מקום התכנסות ופעילות קהילתית, יפה לראות זאת.

P1090437 P1090453 P1090473 P1090476 P1090483 P1090485 P1090491 P1090496 P1090505

באחד החופים בהם ביקרתי עישנתי מול הנוף המרהיב סיגריה וכיביתי אותה על הארץ כהרגלי. לאחר כ 2 דקות הופיע נער צעיר מולי והעיר לי בעדינות על כך תוך שהוא מצביע על מקום בו נאספים הבדלים. אחזה בי הבושה על המקרה ויפה היה לראות איך דור צעיר מאוד מודע ל'אוצר' שלהם – החופים ומנסה לשמור עליהם ככל שיכול למען העתיד. השלט ביציאה מהחוף הבהיר לי את המאמץ שהם עושים בדגש על המבקרים מארץ התנ"ך, כנראה שיצא לנו מוניטין של 'חסרי חינוך', לא מחמאה גדולה והמקרה שלי כנראה רק מחזק את מאמצי ההסברה שלהם כפי שניכר בשלט סמוך לכניסה אל החוף.

P1090498

כאשר עזבתי את חוף הים בו בילתי את עיקר היום השני לשהותי כאן, עשיתי זאת בלב מאוד כבד. מעתה מצפה לי דרך של 4,000 ק"מ לבואנוס איירס הרחוקה כדי לטוס משם ללונדון יחד עם הגמל הנאמן שלי. בריו דה ז'נירו אעשה אתנחתא של יומיים לליל הסדר עם משפחת חזן, משפחתה של ויויאן שביתה הפך להיות כמו בית שני עבורי. משם אחצה את דרום ברזיל ואורוגוואי במזג אויר שהולך ומתקרר ככל שאדרים לביקור שני בבירת הטנגו ובבית "דאקאר מוטוס" שם.

P1090508 P1090509

הדרך בת 1500 הק"מ לריו עברה עלי תוך כמעט 3 ימים של רכיבה רצופה. השכמה עם בוקר ב 6, יציאה לדרך ב 7, עצירה לקפה פה ושם, נשנוש צהרים וחניון לילה באחת מתחנות הדלק הדומות לחאן שיש בו הכל – מדלק, דרך מסעדה ועד למיטה ומקלחת וכל מה שביניהם. בדיוק מה שאני יכול לתאר לעצמי היה בחאן מזה אלפי שנים. הדבר היחיד שהשתנה הוא כנראה הדלק למנועים במקום התבן לסוסים. בחרתי בכביש 116 – כביש סאלבדור – ריו דה ז'נירו מאחר והנחתי כי הוא פחות לח ויותר קריר מכביש החוף המהביל ובעיקר פחות עמוס במשאיות מאחר ואני מבצע את הרכיבה במהלך סופ"ש. עברתי ממדינת באהיה למינאס ג'ראיש שם קיבלו את פני לאורך עשרות ק"מ צוקים הדומים מאוד ל"סלע הסוכר" בריו ולא נופלים ממנו במימדים. מאוד מרשים היה לראות את תצורות הסלע העגלגלות והמזדקרות לעבר השמים מתוך היער האטלנטי ולרכב בכביש המתפתל ביניהן. לקראת סוף היום השני קיבלו את פני שמים שחורים וכמובן גשם אך לא ממש הפריע להתקדם בקצב של כ 500 ק"מ ליום.

P1090514 P1090516 P1090518 P1090521 P1090527 P1090530

ביום הרכיבה השלישי לעבר ריו על כביש 116 עברתי נוף ירוק ורטוב, כביש מפותל באזור הררי בגובה של 1,000 מ'. עברתי על יד העיר טרזופוליס – עיר בה ביקרתי ושהיתי כמה ימים בבית נופש לפני כ 6 שנים ועתה עברתי בה שוב. בין לבין עברה העיר טראומה קשה בדמות מפולת בוץ ענקית בגלל גשמים עזים וכמה אלפים מתושביה נקברו תחת הסחף הבוצי. לא קשה להבין איך קורה אסון כזה כאשר רואים את שכונות העוני מחומרי בניה ירודים המצטופפות מתחת לגבעות של אדמה חומה, עשירה בברזל, כנראה אך אדמה שכאשר היא סופגת מים רבים אינה עומדת במעמסה וצונחת במורד לעבר בתי המגורים. אסון אחרי אסון במשך שנים והתושבים לא יעזבו את בתיהם ושכונתם. לאן ילכו?

נכנסתי לריו דה ז'נירו תחת גשם לא כבד במיוחד ולא מטריד. הגעתי לביתו של סלבאדור, אבי ויויאן, ויחד איתו אבלה את סדרי הפסח. סדרים, כי בגולה עורכים סדר פעמיים כדי להרגיש יהודי עד הסוף, כנראה. הסיבה כמובן הרבה יותר רצינית ושורשיה היסטוריים אך לא המקום כאן להרחיב בדבר. ליל סדר אחד ביליתי עם משפחת חזן וליל סדר שני עם חברי חיים של המשפחה. נהניתי לשמוע את ויויאן, מוניקה וריקרדו יחד עם הנכדים של רפאל וז'ניני קוראים את ההגדה כולה, ללא דילוגים ובעיברית טובה מאוד. תענוג לשמוע ולחוות כאן הריו סדר כהלכתו. לאחר ה"אחד מי יודע" רצו כולם למסך הטלוויזיה לראות את סיום הפרק האחרון של ה "BBB" – "האח הגדול ברזיל" ולמגינת ליבן של הנשים זכה דווקא הגבר בפרס הנחשק…

P1090535 foto

חסל סידור פסח כהלכתו – לשנה הבאה בירושלים

סיבוב קטנטן ב"ארץ טרופית יפה" – ברזיל

P1080518ביקרתי בריו לפני כ 5 שנים. העיר שונה ומשתנית בקצב מהיר. העבודה שעושים כאן עם התשתיות וגם עם בטחון הציבור לקראת 2014 – המשחקים האולימפיים בריו דה ז'נירו ולקראת 2016 – גביע העולם בכדורגל  ברחבי ברזיל, נותנת אותותיה בכל פינה ובאוירה הכללית גם כן. אם כי תשאל את המקומיים כאן על כך ודעותיהם חלוקות בענין. רבים, רבים מאוד נושאים עליהם טראומות עבר וצלקות מהתנסות אישית או משפחתית של חוסר ביטחון אישי להרבה מאוד שנים. כנראה שייקח עוד שנים עד שאמון הציבור בבטחונו האישי ישתנה.

P1080538

P1080545 P1080670

ספורט. כולם עושים כאן ספורט – גם אני רצתי כל בוקר כאן. אלפים, בכל הגילאים, הולכים, רצים, מדוושים, משחקים בכדור, בעיקר כדור עף. אפילו ורסיה של כדורעף ראיתי כאן שמשחקים רק ברגל, בחזה ובראש – רק לא בידיים, כאילו היה זה משחק כדורגל אבל במסגרת מגרש כדור עף חוקי עם רשת כדור עף. את הספורט עושים כאן על שפת האוקינוס וגם בתוכו בתחרויות שחיה לאורך הטיילת המרהיבה בת עשרות הק"מ או לאורך האגם הגדול המצוי כאן בסמוך לשכונות קופה קאבאנה. איפנמה ולבלון, ממש מתחת ל'צלוב המושיע' המפורסם של ריו שכפות ידיו פרושות לרווחה. אומרים כאן בריו כי ביום בו ה'קאריוקאס' (הכינוי לבני ריו) "יתחילו לעבוד" הוא, הצלוב, ימחא כפיו. כשאתה עובר כאן לאורך החופים בימי השבוע ובשעות העבודה אתה באמת שואל עצמך האם תושבי העיר עובדים… החופים מלאים בהמוני אדם כל שעות היום והערב.

P1080530 P1080534 P1080598 P1080610 P1080614

פאבלה. כך נקראת שכונת עוני כאן בריו. שכונה? איך אפשר לקרוא לריכוז של 70,000 תושבים שכונה? כבר בביקורי הקודם רציתי להכנס לאחת הפאבלות ולעמוד מקרוב על אורח החיים של תושביה אלא שלא הסתייע אז. כאשר הגעתי לכאן הפעם החלטתי להגשים את הרצון הישן וכך יצאתי לפאבלה הקרובה לרובע לבלון – פאבלת Vidigal. כמה עשרות אלפי תושבים מתגוררים בשכונה צפופה ה'מודבקת' לצלע התלולה של ההר המוכר בצלליתו כפולת הפסגות ונקרא "שני האחים" (Dois Irmaos). נשאתי בכיסי שטר אחד של 20 ריאלים, מצלמה קטנה עמוק בכיס, טלפון נייד ובלי שעון על היד יצאתי לעבר הפאבלה. מייד עם הכניסה לשכונה הצפופה פורצות העליות המאוד תלולות ומתפתלות כלפי מעלה. ההליכה ללא שקיות וקניות ביד לבחור כמוני בכושר לא רע בכלל היתה לא קלה. מה עושה 'גברת עם סלים' עבת בשר כאשר היא שבה מקניות וידיה עמוסות? לוקחת "מוטו-טכסי" – אופנוע 125 סמ"ק הנהוג בידי בחור בלובש עליו ז'קט עם 3 מחזירי אור ועל גבו מספר זוהר, זו הדרך של המשטרה לוודא כי זהו רוכב 'כשר' ולא מישהו שחמד לו, ברחבי ריו, דו"ג של מישהו אחר. ה"מוטו טכסי" הללו עולים ויורדים עם הנוסעים ובעיקר עם הנוסעות במעלה הרחובות המפותלים והתלולים באופן מפחיד וכל הסעה כזו מפרנסת אותם בעוד כמה ריאלים. נראה כ'עסק' לא רע בכלל. פה ושם נראים סימני ג'נטריפיקציה בפאבלות כלומר התחדשות שכונתית. הוסטלים ומסעדות מופיעים מדי פעם, תיירים מסתובבים ברחובות. האוירה נראית כבטוחה ואפשר אולי לומר אפילו מבטיחה אם רק מגמת השינוי החיובי שהחלה כאן, בזכות פעולה תקיפה של הרשויות לפני שנה או שנתיים, תימשך.

P1080546 P1080550 P1080551 P1080552 P1080559 P1080560 P1080561 P1080576 P1080584

אכלתי ארוחת בוקר של שבת בסוכנות BMW המקומית, פגשתי רוכב וצלם בחסד עליון, היינר פלוג,  שכמוני סובב בעולם לבד, ביקרתי בביתו הנדיר למראה, אולי עוד נרכב יחד יום אחד באפריקה.

P1080529 P1080458 P1080447

את פרק ריצות הבוקר שלי על הטיילת הנפלאה של ריו סיכמתי בהליכת בוקר בגן הבוטני יפה המראה של העיר וגם למחוא כף ממרומי צוק אפרואדור עם עוד כמה מאות אוהדים לשמש השוקעת מאחורי "שני האחים"

P1080684 P1080681 P1080676

P1080652 P1080613 P1080664

לאחר שבועיים משפחתיים ומפנקים למדי בריו דה ז'נירו עם ויויאן ומשפחתה הגיעה העת לצאת לדרך שוב. לאחר שניסיתי, ללא הצלחה, למצוא הובלה בטיסה או דרך הים לאירופה מאחד מיעדי החוף בברזיל  החלטתי לנצל את האפשרות העומדת לרשותי לטוס ללונדון מבואנוס איירס באמצעות השירות של Dakar Motos, הלא הם סנדרה וחביאר, מיודעי מהביקור שלי שם. 'מן המפורסמות' הוא כי המקום המועדף והנוח למשלוח אופנוע בדרום אמריקה בואנוס איירס, גם אני הגעתי למסקנה הזו.

מכמה סיבות ובעיקר בשל תיזמון ההגעה לאירופה בתחילת האביב אצא בהזדמנות זו ל"סיבוב" של כמה אלפי ק"מ בברזיל ובעיקר לשני יעדים המסקרנים אותי מאוד – ברזיליה הבירה המהווה חריג בתרבות האורבנית המודרנית וסאלבדור של בהיה שהיא ה'אפריקה של ברזיל'. עד כמה שני אתרים אלו תואמים במציאות את דימויים אדע בימים הקרובים. לאחר ה"סיבוב" אשתדל לשוב לריו לליל הסדר עם משפחתה של ויויאן ומשם תוך כשבוע אני מתכנן לשוב לבואנוס איירס לצורך הטיסה לאירופה.

P1080693

היציאה מריו הבוקר היתה קלה ותוך כ 30 ק"מ מצאתי עצמי מתפתל לגובה של כמעט 1,000 מ' בכביש העובר בתוך היער האטלנטי הקריר המכסה את מדינת ריו דה ז'נירו. הקלה משמעותית לעומס החום המאפיין את ריו אותו חוויתי במשך השבועיים האחרונים. הרגשה טובה מאוד לצאת עם אופנוע תקין ומתוקן, על צמיגים חדשים ושוב להתפתל בכבישים יפי נוף עם שיר בלב. החזרה להעמסת האופנוע אליה הורגלתי בשנה האחרונה והחזרה לרכיבה העלתה לי חיוך רחב על השפתיים ותחושה מאוד מרוממת בנפש. כנראה שאהבתי את האופי הנודד של חיי בשנה האחרונה והיה לי טוב לחזור למרחב המוכר והטוב. זהו מרחב שאין לו סוף, אין לו גבולות של מקום או של זמן ובמרחב האינסופי הזה אני 'אוהב לשחות'. יהיה מי שיאמר על כך דברים אבל אני 'ממשיך לשיר', זוהי דרכי. לאחר כ 250 ק"מ החלטתי לחתוך את היום, כך זה לאחר הפסקה ארוכה. צריך ל'חזור לכושר' ולקצב ועוד יום קצר לא יעלה ולא יוריד לקראת ה"סיבוב" בן כמעט 5,000 הק"מ המצפה לי בברזיל לבדה.

P1080696

בוקר סגרירי קיבל את פני והמשכתי רכיבה בכבישים המפותלים והירוקים של מדינת מינאס ג'ראיס. כיוונתי החרטום של הגמל לעבר Tiradente, עיירה קולניאלית משומרת היטב שרחובותיה מרוצפים באבנים שטוחות גדולות. לא קל לרכב ברחובות הצרים והתלולים וחלק מן הרחובות במרכז ההיסטורי סגורים לתנועה. בראש הגיבעה השולטת על המרכז העתיק ניצבת כנסיה מאוד יפה. הפנים מצופה זהב כמו כנסיות רבות כאן ב'מינאס' בזכות הזהב הרב שנתברך בו האזור הזה של 'מינאס'. בחוץ ניתן לראות עיטורים בעץ ובאבן אותם עיטר בכישרון רב האמן המכונה כאן "מיכאל אנג'לו של ברזיל" – אלייז'אדז'יניו (Aleijadinho). המשכתי 'להתפתל' צפונה לעבר עיירה נוספת קונגוניאס (Congonhas) גם כאן כנסיה גבוהה ושולטת המעוטרת בפסלים מעשה ידיו.

P1080697 P1080708

לאחר ארוחה קלה של אמצע היום התלבטתי אם להמשיך צפונה לעבר בלו הוריזונצ'ה או לשהות עוד יום באזור בעיר נוספת ושמה אורו פרטו. לבסוף נפל הפור על אורו פרטו (Ouro Preto). הדרך לשם היתה נפלאה, הררית, ירוקה ומפותלת מאוד. הגעתי לפאתי אורו פרטו וכמעט כעסתי על עצמי על ההתלבטות. איך יכולתי לוותר על מקום כזה. עיר המעורסלת בינות לכמה פסגות, מרכז משומר להפליא, עשיר בכנסיות נפלאות למראה, רחובות מרוצפים אבן ותלולים בזויות מטורפות ועם פניות חדות ותלולות.היה לי קשה ומעט מפחיד לרכב לאורכם עם אופנוע עמוס וכבד, אך לא היתה ברירה אלא להמשיך לרכב אם אני מבקש למצוא מקום לינה קרוב למרכז ההיסטורי היפה כל כך. לאחר שוטטות מעלה ומטה בסימטאות התלולות מאוד מצאתי פוסדה נעימה גם אם לא זולה – Solar Nossa Senhora Das Merces. העיר הזו שזכתה למעמד המכובד של אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות הסגנון הברוקי של רבים ממבניה ובעיקר הכנסיות שבה, ראויה ליותר מלילה אחד של ביקור.

P1080734 P1080722 P1080759 P1080776 P1080778 P1080783 P1080789 P1080793 P1080801 P1080806 P1080810 P1080838 P1080833

יום של הליכה רגלית גילה לי עד כמה צדקתי כשהחלטתי להשאר כאן יותר מלילה. יצאתי עם אור הבוקר וראיתי איך העיר על כנסיותיה, רובן מם המאה ה17 וה 18, מתערסלת בינות להרים הירוקים ביופי עוצר נשימה. יצאתי שוב לקראת צהריים לביקור בכמה מהכנסיות – אחת אשר נבנתה על ידי עבדים מאפריקה, פשוטה ויפה למראה, שניה ושלישית מעוטרות במאות ק"ג של זהב ומעוצבת עם פסלים מ  Soap Stone (אותה אבן ששימשה לשכבה החיצונית של פסלו הידוע של הצלוב עם הכפיים הפרושות בריו דה ז'נירו)  ופסלי עץ על ידי אותו אלייז'אדז'יניו, אותו פגשתי כבר אתמול בקונגוניאס. בתוך הכנסיות ציורי קיר רבים וביניהם סיפורי אברהם, יצחק ויעקב וכמובן לא נפקד מקומן של שרה, לאה רבקה ורחל. במאה ה 18 אורו פרטו היוותה מרכז לאזור כרייה של זהב ובמשך שנים הייתה הבירה של מדינת מינאס ג'יראיס. לא מפליא, אם כך, לראות כאן בחלל הכנסיות כל כך הרבה זהב. ההליכה ברגל המחישה לי שוב עד כמה העיר תלולה. שיפועים המגיעים לא פעם לזויות של 30 מעלות ואולי יותר. הנופים הנשקפים ממעלה הרחובות ניפלאים ומכל זוית בולטים צריחים של יותר מכנסיה אחת. חלפתי על פני מלון Grand Hotel אשר נבנה כבר ב 1938 והיה למלון הראשון בעיר. התכנון בוצע על ידי אוסקר ניימאייר, אותו כבר הזכרתי ועוד אפגוש אותו בימים הקרובים מספר פעמים. בפתח המלון מצוי לוח המספר על המחלוקת אשר נקרתה, בעניין תכנון המלון, בינו לבין לוסיו קוסטה – האיש שתיכנן את הבירה ברזיליה יחד עם אוסקר ניימאייר. היה לי מעניין, כמי שקרוב לתחום הגיאגרפיה העירונית, לבקר במלון וללמוד עוד על הרקע למחלוקת.

P1080821 P1080820 P1080823

הביקור כאן באורו פרטו המחיש לי בפעם נוספת עד כמה נכון להתעכב מדי פעם במקומות מעניינים ומיוחדים. רבים מאיתנו הרוכבים ממהרים בדרכנו כי הרכיבה והדרך הם מרכז העניין ולרבים אחרים אין זמן פנוי ללא מגבלות כמו שאני נהנה ממנו אלא מנסים לדחוס מסע או 'מסעון' בתוך תקופת חופשה שנתית או קצת יותר ממנה. בחלקי נפלה זכות גדולה של זמן ללא מגבלות ושכרי בהתאם.

בבוקר יום א' טיפסתי ברחובות אורו פרטו הריקים מאדם ויצאתי לעבר Belo Hirizonte (בלו הוריזנצ'ה), העיר השלישית בגודלה בברזיל. היתה לי יעד אחד בתוך העיר הענקית הזו – כנסיה אותה הכרתי מתמונות במשך שנים לא מעטות – כנסית פרנסיס דה אסיס. אם כך מה המיוחד בעוד כנסיה לאחר מאות שכבר ראיתי או עשרות ביומיים האחרונים לבד? כנסיה זו תוכננה על יד האדריכל ידוע השם אוסקר ניימייאר אותו "פגשתי" כבר אתמול במלון Grand Hotel באורו פרטו. הכנסיה בעלת עיצוב מאוד חריג, 4 קשתות מבטון מזוין עם עיטורים מודרניים בצבעים כחולים על אריחי קרמיקה על קירותיה החיצוניים. הויכוח אשר התעורר בין הרשויות ובציבור בעירוני לא איפשר את הכרזתה ככנסיה מגמר בנייתה ב 1943 ועד 1959. היו אפילו הצעות להרוס את המבנה המוזר. כינו אותה בשמות כמו "ההנגר של אלוהים" או ה"בונקר של השטן", היום כנסיה זו היא אתר שלא מדלגים עליו בביקור בעיר, אחרת אין ממש סיבה להכנס לעיר זו.

P1080848 P1080864

לאחר הביקור שהיה לי מאוד מיוחד יצאתי לכיוון צפון מערב על כביש מס' 40 לקראת כ 750 ק"מ הממתינים לי עד לברזיליה הבירה. ככל שנעים מערבה בתוך ברזיל ומתרחקים מהאוקינוס הולכת ומתדלדלת האוכלוסיה והמרחבים הירוקים הופכים לאין סופיים כמעט. לאורך הכבישים פרושים "חאנים" מודרניים הכוללים תחנת דלק, מסעדה, חנויות, מלונות בחלק מהמקומות, מקלחת לנהגי המשאיות, פנצ'ריות, מספרות, מכונאי רכב וכל מה שצריך להיות "על הדרך". מהבחינה הזו – ארגון מאוד נוח לעוברים בדרך ואני בתוכם, מבלי הצורך להכנס לכפרים או עיירות לצידי הדרך. מקומות אשר התשתיות בהן לא מפותחות דיין ורמת הבטחון עבור זרים לא מן הגבוהות. לברזיליה אני רוכב בגלל הסקרנות האורבנית שבי. התוודעתי לעיר הזו עוד בילדותי שכן העיר הזו הוקמה ב 1960, הייתי אז בן 11. ההדים על התכנון המיוחד של העיר זכו לתפוצה עולמית וזאת בעידן של תקשורת כתובה בעיקר. מאוחר הרבה יותר 'ניתקלתי' שוב בברזיליה והפעם גם באוסקר ניימאייר האדריכל של בנייני הציבור בברזיליה בשעור המבוא לגיאורפיה עירונית של ד"ר נורית אלפסי באוניברסיטת בן גוריון. עתה אוכל להתוודע לעיר ולמעשי האיש במו עיני.

P1080862 P1080812

בארץ הסמבה והכדורגל – ברזילללל

כאן, בברזיל הגשם הוא תופעה יומיומית בעונת הקיץ. הטמפ' נעה סביב ה 30 מעלות ויותר ואח"צ השמיים משחירים והגשם ניתך כמו ממיכליות. מזכיר לי את ימי פנמה – גם שם תופעה דומה מאוד. אין בכלל מה לנסות ללבוש את המיגון נגד הגשם כי חם מאוד ועדיפה הרטיבות של הביגוד על פני מרחץ של זיעה. היום לאחר שעברתי על פני עיר הנמל פורטו אלגרה במדינת "ריו גרנדה דל סול" ראיתי את השמים והבנתי שהיום לא אתחמק מלהרטב כהוגן. התכוננתי למטר, הוצאתי מהכיסים כל מה שעלול להפגע מהגשם ורכבתי בתוך מטר אדיר עם שיר בלב ועל שפתי. הבעיה היא שהראות יורדת כמעט לאפס ולכן מדי פעם עצרתי 'עד יעבור זעם ומטר' או לפחות יתקדם מעט. לבסוף עצרתי במלון דרכים ומצאתי מקום מפלט למשך הלילה.

P1080238

P1080212

בחדשות מופיעות תמונות מסן פאולו, העיר הגדולה בברזיל, הסובלת מהצפות ענק וכמה צירי תנועה ראשיים בעיר לא ניתנים למעבר. אני מקווה כי בדרכי צפונה לעבר ריו דה ז'נירו לא אתקל בדרכים כאלה. בכל מקרה אינני מתכוון לעבור בתוך סן פאולו אלא רק לעקוף אותה ממזרח. הצמיג הקידמי שלי משמיע רעשים כאילו הוא מסתובב על פנצ'ר. בדקתי אויר ואכן היה חסר. אני מקווה כי בכך יגמר העניין.

תקלות הנפתרות מעצמן?

בבוקר בחנתי שוב את הצמיג ואז גיליתי התנפחות מדאיגה בסולית הצמיג הקידמי. אותו צמיג שהשמיע דפיקות לא מובנות אמש. אם כך ההתנפחות לאורך כ 15 ס"מ היא מקור הרעשים שנילוו לסיבוב הגלגל אתמול אך לא גיליתי זאת. שאלתי את העובד בתחנת תיקון הפנצ'רים הסמוכה מה דעתו והוא החמיר את פניו למראה ההתנפחות בצמיג. יחד עם זאת שלח אותי למוסך מקומי לאופנועים מרחק כמה מאות מטרים. הגעתי לשם בתחילת יום העבודה ומייד ניגשו החבר'ה לבדוק מצב הגלגל שלי. הביטו מימין ומשמאל, הנידו ראשם מצד אל צד כאומרים "אכן יש בעיה אבל לנו אין פתרון…" הציעו לי לרכב כ 45 ק"מ לעיר הקרובה – שם מוסך גדול המטפל בכל סוגי האופנועים ויש להם במלאי כל סוגי הצמיגים כי הרי ברור שצריך להחליף צמיג. עליתי על הגמל ויצאתי לדרך בדחילו ורחימו. שומר על מהירות של 70 קמ"ש ונצמד לצד ימין כדי לאפשר לכולם לחלוף אותי בביטחה. לאחר כ 30 ק"מ לפתע נפסקו הנקישות המלוות אותי כבר מאתמול. כמעט והתחלתי לצחוק – כי אולי הצמיג התפוצץ ולכן לא שומעים את הדפיקות המחזוריות. בראש חלפו לי המשפטים של נדב מדלק מוטורס על צמיגי היידנאו שמתפרקים במהירויות גבוהות – אבל אני רוכב לא יותר מ 100 קמ"ש… .  הגעתי למוסך "מאיה מוטוס", לשם נשלחתי והיגעתי עם 'אין בעיה'. בכל זאת הסברתי מה היה קודם והמכונאי הביט מימין, משמאל, סובב את הגלגל, בדק לחץ אויר – נאדה, אין כל בעיה. "סע לשלום – המפתחות בפנים". יצאתי משם, עליתי על הדרך הראשית וכך ק"מ אחרי ק"מ הבעיה לא חוזרת וההתנפחות לא מופיעה שוב, מוזר.

הזכיר לי כי רק לפני שבוע לאחר משיכת מצערת לא מבוקרת יצא המנוע מכיוון והחל להשמיע רעשים ונקישות של משהו לא מכוון לחלוטין. לאחר כ 50 ק"מ של רכיבה עם נקישות, יבבות וצלצולים נרגע ה'בחור' וחזר לגרגור השקט שלו ללא שוב. נפלא מבינתי.

לאחר כמה עשרות ק"מ על הצמיג הקידמי המפתיע והמאוד שקט חזר אלי הבטחון בגמל וחזרתי לתוכנית הרכיבה היומית שלי שכללה טיפוס מפותל למרומי סנטה קתרינה – המקום הגבוה ביותר בברזיל – 1500 מ'. כביש 348 נע מערבה מכביש החוף – 101.

P1080215

הכביש נכנס לתוך אזור המזכיר מאוד את מרכז אמריקה עם שיחי הבננה, הגבעות הירוקות והמדרונות התלולים. לעומת זאת הכביש המפותל בתוך הנוף הסלעי והירוק העביר אותי בפלאשבק חזק לכבישי האלפים. האזור הולך ונעשה יותר ויותר מצוקי וסלעי, מתחילים להופיע מפלי מים בצידי הדרך אך ענן כבד סוגר את הנוף ומכסה אותו בשמיכה אפורה. כמה תמונות לפני שהמראה נסגר לגמרי ואני עולה פיתול אחרי פיתול אל תוך הענן ולאחר זמן לא ארוך מתיישר על הרמה בגובה מעל 1000 מ'. את הנוף אני לא אראה היום אבל הכביש בהחלט יפה וראוי ביותר לרכיבת אופנוע. אכן רבים מאוד עולים ויורדים בו ובעיירה למרגלותיו, ממנה יצאתי, ניצבות קרוב לעשר חנויות – כולן ציוד לאופנועים. רוכב מרוצה שזה עתה סיים ירידה מוצלחת ורווית אדרנלין ישמח תמיד לעצור כאן ולבדוק מה התחדש על המדף. חברו אלי בעליה 2 רוכבים ברזילאים למשך כמה עשרות ק"מ, אב ובנו. אני מוצא כי לא קל לי לתקשר כאן בפורטוגזית לאחר שהספרדית השתלטה, כמעט, על המגירה של שפה זרה נוספת אצלי חוץ מאנגלית. במשך שנים זו היתה הצרפתית, החליפה אותה הרוסית במהלך החציה של רוסיה ועתה הספרדית הפכה לשפה מאוד שגורה על פי.

P1080220 P1080224 P1080226

בערפל כבד ללא יכולת לצלם נוף כל שנותר הוא לצלם את מסך הג'י.פי.אס כד להבין עד כמה מפותלת הדרך אותה עברתי

כאשר מגיעות הצרות, הן מגיעות בזוגות או אפילו בשלשות. רק אתמול השתחררתי מצרת הצמיג שהתנפח לו לפתע והבוקר במבט חולף גיליתי שאחד הטלסקופים במזלג הקידמי רטוב משמן. ניגבתי, צלצלתי לאלכס והוא בישר לי 2 בשורות – הטובה, שאם מדובר בהזעת שמן או הרטבה קלה אני יכול לרכב עוד כמה ימים עד שאגיע למוסך ראוי. הבשורה הרעה היא כי מדובר כנראה בבעיה לא קטנה. למזלי אני בדרך לריו דה ז'נירו ושם תהיה לי האפשרות לטפל בבעיה מבלי לספור את ימי המלון. אני מתארח שם אצל משפחתה של ויויאן שגם היא מגיעה לריו כדי לפגוש אותי שם. כנראה שצריך תזמון נכון גם לצרות. הגמל שלי כנראה מבקש מנוחה – מגיע לו לאחר 60,000 ק"מ קשים סביב העולם.

רכיבת הבוקר לקחה אותי דרך הכבישים המפותלים של מדינת "סנטה קתרינה". כבישים ירוקים, הרריים ויפים מאוד לרכיבה. כך חושבים כנראה הרבה מאוד רוכבים אותם פגשתי היום לאורך דרכים אלו. מאזור ההר ירדתי שוב לחוף החם והלח. הטמפ' הגיעה ל 38 מעלות ויחד עם הלחות היה בהחלט לא נעים לרכב עם החליפה, הכפפות והקסדה. פניתי לעבור העיר פלוריאנופוליס (Florianopolis) הממוקמת על סיפו של האי סנטה קתרינה המחובר בגשר לעיר. למרות התקלה בבולם החלטתי לא לוותר על ביקור ולו קצר שאי ששמו כשכית חמד יצא למרחוק. אכן, אי מוקף בחופים יפיפיים, בליבו כמה לגונות יפות למראה ולאיהן גולשות דיונות חול זהוב, על מורדותיהן נוהרים הצעירים להחליק באמצעות גלשני חול. הגעתי לאי ביום א', יום החופש המשפחתי ונפלתי על עומסי תנועה כבדים שהפכו את הרכיבה לכמעט בלתי נסבלת עם החום והלחות. גם ללא הנוכחות של 'סנט דומיגו' קשה היה לי להתעלם מהעומס האורבני המוטל אל חופי האי היפים, עומס שהופך אותם ל'לא כל כך יפים ומזמינים'.

P1080231 P1080233 P1080235

מאלף לראות איך באתרים יפי נוף צומח הביקוש למעונות נופש, בתי דירות, מסעדות וכמובן מרכזי קניות כי הציבור שמגיע לכאן לנפוש הוא ציבור שהפרוטה מצויה בכיסו אז מדוע לא להציע לו הזדמנות קניה דווקא כאשר מצב רוחו משופר. מה התוצאה של התהליך? צפיפות אורבנית, עומסי תנועה, זיהום על כל סוגיו ולאורך זמן המקום יהפוך למקום שאולי יפנו לו עורף לטובת פנינת טבע אחרת – נקייה יותר ופחות עמוסה. אלא שגורלה של זו לא יהיה שונה כנראה. כך יכולתי לראות גם בפונטה דל אסטה וגם בפונטה אל דיאבלו באורגוואי. זה מה שקרה גם באקפולקו במכסיקו, בכמה מקומות לאורך הריביירה הצרפתית ועוד.

P1080240

ללא בקרה מאוד קפדנית של הרשויות המופקדות על הנושא נתון הטבע לטביעת כף רגל אנושית מאוד כבדה וגדולה מכפי מידותיו. המפסידים בסופו של דבר הם אותם בני אדם אשר כמהים כל כך להנות מהטבע, מחופי הים, מהדיונות ומהלגונות.

P1080237

עצרתי לקצת 'רוח ים' במקום עם צל ונהניתי מאויר הקריר הנושב מפני הלאגונה ולאחר התרעננות של כמחצית השעה יצאתי שוב לדרך. חזרתי לכביש 101, כביש החוף החוצה את הרצף האנושי העמוס,  הצפוף והאין סופי של חופי ברזיל ויצאתי צפונה לכיוון סאן פאולו. הצלחתי להתחמק מחזית של עננים ערמתיים הנושאים כמויות גשם גדולות בקרבם והתקדמתי עוד כ 300 ק"מ עד לחניון הלילה אותו מצאתי בפתחה של אחת העיירות לאורך הכביש.

הלילה, 17 בפברואר, עוברים בברזיל לשעון חורף. תאריך המקביל אצלנו ל 17 באוגוסט!! נראה מעט מוזר אבל מחר אנסה לחוש את ההבדל על בשרי ואולי אבין את הסיבה. התוצאה המיידית היא כי הלילה ירד כאן יותר מוקדם השעה, מה שמקצר את יום הרכיבה. התאריך הזה הוא ביום בו מסתיים ה'קרנבל' הידוע בברזיל. למעשה זו חגיגת סיום הקיץ. עבורי זהו הקיץ השני ברציפות, ללא חורף באמצע.

P1080238 P1080239

משאיות מתהפכות כאן בברזיל – 3 כאלו ראיתי ביומיים האחרונים בלבד. חוסר זהירות, נמנום, מהירות מופרזת בכבישים המתפתלים – לנהגים הפתרונים. בכל מקרה התוצאה, תמיד, נראית לא טוב.

P1080221 P1080260

הצלחתי לעקוף את המפלצת העירונית שנקראת סאן פאולו – מגלופוליס בן למעלה מ 20 מיליון תושבים, העיר הגדולה ביותר בדרום אמריקה והגעתי לרצועת החוף יפת נוף המשתרעת לאורך של יותר מ 500 ק"מ עד בואכה ריו דה ז'נירו, 'עיר חפצי'. זוהי רצועת חוף ולאורכה איים, מפרצים חוליים ומסולעים, נופי ים מהמעלה הראשונה. הכבישים המוליכים דרך מדינת סנטה קתרינה לעבר קוריצ'יבה חולפים בתוך נוף ירוק ובו משובצים שיחי אחירותם החורש צהובי הפרחים כמו חיקוי לדגל ברזיל הירוק צהוב. מערכת הכבישים המקיפה את סאן פאולו או סאו פאולו, כמו שנכון לומר, עמוסה ברבבות של כלי רכב וכמות עצומה של משאיות הנעות לעבר נמל הסחורות הימי הגדול שלחוף האוקינוס אטלנטי. הג'י פי אס – אותו מכשיר שפעם חשבתי שאפשר להסתדר בלעדיו הוליך אותי מפניה לפניה בתוך סבך הדרכים והמחלפים והוציא אותי מהמבוך התחבורתי המאוד מורכב המקיף את סאן פאולו לעבר החופים היותר רגועים ושקטים של אמצע השבוע. המלונות ריקים, גם המסעדות וגם העיירות עצמן שלאורך החופים. תענוג להיות כאן שלא בחג או "שבת". איזה הבדל לעומת הביקור שערכתי בפלוריאנאפוליס ביום א'.

P1080242 P1080243 P1080249 P1080263 P1080269 P1080277 P1080278 P1080284

ברזיל מאוד יקרה. יצאתי לחפש משהו לאכול בעיירה על החוף לא רחוק מסן פאולו והתפריט הצביע על מחירים של 50 ו 60 דולר!! עבור סטיק או עבור דג. מי משלם כאן מחירים כאלה. באמצע השבוע המסעדות ריקות לחלוטין ובכל זאת המחיר בתפריט הוא המחיר. כך עובר לו ערב שלם ואיש לא נכנס אליהן. מצאתי את מבוקשי ברבע מחיר ובהחלט טעים ומשביע.

P1080261

—————————————————————————

לפתע ראיתי ציפור ועוד אחת חולפות מטרים ספורים ממני ואחריהן פרפר ענק בגוונים של כחול ואני עוקב במבט אשר הם מתקרבים אלי וגם כאשר הם חולפים פעם מימין ופעם משמאל ובאותו הרגע עוברת בי ההבנה כי רכיבה על אופנוע איננה דומה לכל כלי תחבורה אחר. מבעד לחלונות הרכב לא הייתי מסוגל לראות את המראות כמו שאני רואה מאוכף האופנוע, לא הייתי מסוגל להריח את הריחות, לחוש את החום ואת הקור, את הרוח ואת הגשם, את קרני השמש וכמובן גם את הדבורים ושאר ההמתעופפים שמדי פעם נחבטים בקסדתי או בפני. החוויה של הרכיבה בתוך הטבע ומזג האויר הסובב אותך היא ייחודית ואין דומה לה.

P1080275

תמיד הרגשתי כי נסיעה ברכב משולה לישיבה על הכורסא בבית וצפיה בנוף הנשקף אליך ממסך הטלוויזיה. הרכיבה על האופנוע חורטת בנפשך את הנוף, את מזג האויר, את המראות ואת האנשים שבדרך – את מוכרי הבננות, עובדי הכביש, נהגי המשאיות, רוכבי האופניים וכמובן את רוכבי האופנועים אותם אתה פוגש פעם אחת עם נפנוף חברי או כאשר דרכיכם מצטלבות כמה וכמה פעמים או אפילו אתה רוכב איתם כברת דרך מבלי להחליף מילה, כל אחד בתוך קסדתו עד שנפרדים במנוד ראש, הנפת אצבע או נפנוף לשלום. החוויה של הרכיבה עוצמתית מאוד, החיבור לנוף הינו בלתי אמצעי, אתה חלק ממנו ומזג האויר הופך להיות חלק ממך – יורד גשם, אתה נרטב. בצהרי היום החם והלח אתה מזיע ומותש, בבוקר קריר או לפנות ערב אתה רוכב עם שיר בלב. חוץ מ'להיות ציפור', זו דרך נפלאה לראות עולם וגם אז רחוק מלראות את כולו.

P1080289 P1080293 P1080295

יש רגעים שהחום והלחות והעייפות מתישים אותך ופוגמים במרץ ובאנרגיות. מיים – שתיה והתזה על הפנים במהלך הרכיבה, בננה או שתיים, מנוחה לכמה דקות או יותר בצילו של עץ, סוכרית קפה והכל חוזר למקומו. עם כל הקושי – ההנאה מהעניין הזה של מסע על אופנוע גדולה מאוד והחוויה היא בלתי נשכחת.

P1080286

אם הזכרתי שיר – הרי שלאחרונה, כבר מדרכי ה'ריפיו' של צ'ילה אני שר לעצמי את "זמר נודד" של נעמי שמר, אפילו את כל מילותיו כבר שיננתי לי.

……….

הנה שני בתים מתוך השיר "זמר נודד" של נעמי שמר

אחד נשא פניו אל הזהב, הזהב 

אחד נשא פניו אל הזהב הטוב 

אחר מצא ילדונת שתאהב, תאהב 

אחר מצא ילדונת שתאהב אותו 

 

אבל אני, אבל אני, לבד לבד צועד 

הללו הללויה הללו 

ושר אני ושר אני, שירי זמר נודד 

הללו הללויה הללו … 

 

איני רוצה לי בית עם שדה, שדה 

איני רוצה לי בית עם שדה ירוק 

כי כל שכרי קולכם אשר עונה, עונה 

כי כל שכרי קולכם אשר עונה בשחוק

אבל אני אבל אני…

—————————————————————————–

רכיבה ירוקה ומתפתלת ללא סוף הביאה אותי עד לפאראצ'י (Parati) הרחוקה כדי 250 ק"מ מריו דה זנירו. פאראצ'י הינה עיר קולניאלית מקסימה, עיר שהתפתחה ממאחז פורטוגזי במחצית השניה של המאה ה 17 כנמל ממנו יוצא זהב בכמויות לפורטוגל. העיר ניצבת בסופו של "נתיב הזהב" בן 1000 הק"מ ששימש להובלת המתכת הזהובה מהמכרות במינאס ג'יראיס (Minas Gerais). הכריה וההובלה של הזהב נעשתה בידי עבדים מאפריקה אך חלק מן הזהב נשדד על ידי פיראטים מייד עם היציאה לעבר האוקינוס, במפרץ של פאראצ'י, בין האיים הרבים כאן. המרכז ההיסטורי של פארצ'י סגור בחלקו לתנועת כלי רכב ואנשים פוסעים ברחובות, כלומר מדלגים ברחובות המרוצפים באבנים גסות למדי, מאבן לאבן כמו בין אבני נחל. כל מה שפגשתי עד היום ב'מרכזים היסטוריים' עם רחובות המרוצפים באבנים בכל אמריקה הדרומית והמרכזית אינו מתקרב למה שקורה כאן ובכל זאת יש לעיר הזו קסם של מקום מאוד מיוחד.

P1080383

P1080418

החיבור בין ריצוף אבנים מקובל ונפוץ משמאל לבין הריצוף המקורי של פרצ'י מימין
P1080402 P1080412

P1080254

החלטתי להשאר כאן 2 לילות וניצלתי את היום לשייט בין האיים הרבים הפזורים כאן במפרץ המקומי – כ 50 איים. חלקם פרטיים ועליהם בנויה אחוזה יפיפיה בין עצי דקל הקוקס ואחרים שהם צוק סלעי גדול ולא מיושב. מפרצונים נחבאים לאורך קו החוף מספקים הזדמנויות שחיה וכמובן גם צילום יפיפיות. המים חמימים ונעימים והטבילות הרבות הצליחו לקלף ממני את שאריות העייפות מהרכיבה הרצופה מבואנוס איירס – כ 3,000 ק"מ. מקום נפלא לשהיה של יותר מיום או יומיים.

P1080331 P1080312 P1080317 P1080318 P1080323 P1080301 P1080306 P1080335 P1080352 P1080353 P1080361 P1080367

P1080408

רכיבה של עוד כ 250 ק"מ הביאה אותי אל תוך רובע לבלון בריו דה ז'נירו המוכר לי היטב מביקור קודם שערכתי כאן בקיץ 2007.  הדרך עד לריו עברה לאורכם של חופי ים רווי מיפרצים ואיים ומעליהם אזור גבעי ומצוקי המכוסה יער סובטרופי לח הגולש ממש עד שפת המים או עד רצועות החול הזהוב הנושקות לים. רצועת חול חופית כזו מעוטרת בדקלי הקוקוס והופכת לחוף רחצה עם כמה קיוסקים שבהם נמכרת שתיה קרה, חטיפים וכמובן אגוזי הקוקוס המכילים את הנוזל הקר והאהוב כל כך על המקומיים.

P1080422

רובע לבלון גובל מדרום בפאבלת וידיגאל אליה מגיעים מטיילים רבים כדי להשתכן בהוסטלים ומצפון מחובר לרובע "איפנמה". בחרתי להגיע לתוך ריו מדרום דרך עיירה קטנה הנקראת Grumary. ממנה וצפונה מתחילה רצועת החוף יפת הנוף של ריו רבתי לאורך של יותר מ 60 ק"מ.

P1080426

בחופי ריו שרועים או משחקים כדור עף וגם 'מטקות' ה'יפים והיפות מאוד' המקומיים, ילדים רבים ומשפחות שלמות. עם כל הפערים המאוד גדולים בין עשירים לעניים כאן בברזיל – החוף והטבע שייכים לכולם וכאן על החופים הזהובים, בין הכחול של אטלנטי והירוק של היער כולם שווים. ההבדל הוא רק בכלי התחבורה איתו מגיעים לחוף – יש מי שמגיע באוטובוס או ברגל מהפאבלה הקרובה ויש מי שמגיע באאודי או ב.מ.וו ממוזגים. רבים מאוד משתמשים בדו"ג, רובם קטני נפח ומעטים גדולים יותר מהסוג הבווארי או סופר טנרה ודומים להם.

רכבתי על "אבנידה ניימאייר" החצובה בסלע מעל ל'כחול' של האוקיינוס. הדרך הנפלאה הזו תלויה על 'מרפסת' יפת נוף. ראיתי כבר עשרות אתרי נוף לאורכם של חופי הים האינוספיים של חלקי האמריקות השונים אבל כאשר רוכבים מעל לאוקינוס על 'ניימאייר' הלב מתמלא וכמעט מתפוצץ מההתפעמות הממלאה אותו. זהו נוף שקשה לעמוד בפניו. הניגוד הנפלא בין הכחול העמוק, צוקי הסלע הגדולים וירוק היער הוציא ממני קריאות של התפעמות והתרגשות וזו אינה הפעם הראשונה שאני נמצא כאן.

אגב, הדרך הזו אינה קרויה, כפי שרבים סבורים, על שמו של אוסקר ניימאייר, מתכנן הערים הידוע מברזיל אלא על שמו של קונרדו ניימאיייר מהנדס ובנאי שביצע את התיכנון וגם את הפרויקט כולו במשך יותר מ 25 שנים.

ביולי 2012 הוכרה ריו דה ז'נירו על ידי אונסק"ו כעיר הראשונה בעולם בקטגוריה של "נוף תרבותי" – אכן זו עיר שיש בה שילוב יוצא מן הכלל של אנשים, תרבות ונופים מהמעלה הראשונה, נופים שלעולם אין לך די מהם. ניגודי צבעים וטופוגרפיה מרתקים, אנשים בכל צבע שרק תרצו, שמחת חיים ומוזיקה שאינך שבע מהם כמו ה"קרנבל", ריו היא "קרנבל" לא רק במחצית פברואר אלא כל השנה. מקום מופלא בעיני ובעיני רבים אחרים המבקרים כאן, מבוגרים כצעירים.

IMG_0321 IMG_0377 IMG_0427

בתוך רובע לבלון פגשתי בהתרגשות רבה את ויויאן ואת אביה סלוודור. ויויאן הגיעה לכאן מישראל בשעות הבוקר ואני הגעתי לעיר כמה שעות יותר מאוחר כדי לפגוש אותה כאן ולשהות בחיק משפחתה קרוב לשבועיים. עבורי זו תהיה 'פאוזה' מבורכת ונעימה מאוד לקראת ההמשך הלא קצר שעדיין מצפה לי.

P1080443

ברזיל מאוד יקרה. טיפול 'קטן' לאופנוע שלי עולה במוסך היבואן עולה כ 500 דולר!! אני נזקק להחלפת אטמים בטלסקופ הקידמי שלי משמאל אז מצאתי את ה'אלכס' המקומי שהמליץ להחליף בשני הצדדים בהזדמנות זו. עוד הביט על האופנוע ואמר לי שבנוסף אצטרך להחליף רפידות קדמיות – באמת הגיע הזמן אחרי שלא עשיתי זאת במשך יותר מ 60,000 ק"מ, מאז היציאה מהארץ. עוד בדיקה קטנה העלתה חופש במיסב ההיגוי – נחליף גם כן ובהזדמנות זו גם את הצמיגים שהקידמי שבהם 'התנפח' לו לפני כמה ימים וגם האחורי כבר לא משהו – כך שצרות אכן מגיעות בשלשות כנראה אבל שאלו יהיו הצרות, דיינו. התייעצות זריזה, טרנס אטלנטית, עם אלכס בת"א מאשרת את צעדי התיקון הנדרשים ללא היסוס.

P1080428

צפונה בארץ הרוח והטנגו

P1070733ללא טקסים מיותרים יצאנו מאושוואיה על כביש 3 לאחר תידלוק, צפונה. אין כיוון אפשרי אחר. כאשר זרקתי מבט קצר לעבר המפה המקופלת תמיד עם המסלול היומי, המפה הנמצאת בכיס השקוף של תיק המיכל, הבחנתי כי בפעם הראשונה מאז היציאה מהקצה הצפוני של אלסקה לפני כחמישה חודשים המפה מוצפנת עם כיוון הנסיעה והכל מסתדר. לא צריך יותר להפוך כיוונים – מזרח עם מערב, צפון עם דרום. הכל מונח במקום ובאופן הגיוני, עוד סימן לכך שפני צפונה. מזג אויר קר למדי קיבל את פני ברגע שיצאתי מאושוואיה ורוח שרק הלכה והתחזקה לעוצמות שלא פגשתי עד כה, הפכה את הרכיבה ללא נעימה בלשון המעטה. חשבתי על ה'ריפיו' שמחכה לי ורוחי מעט נפלה. עצרתי לתדלוק והמשכתי למעבר הגבול השישי במספר בין צ'ילה לארגנטינה. עומס תיירים האריך מעט את הליך ההחותמות אך גם זה עבר ודהרתי עם דייב למעבר הצ'יליאני על 12 ק"מ של 'ריפיו' לא רע בכלל. לאחר החותמות הצ'ילאניות עצרנו למרק חם כדי להוריד מעט את רעידות הקור, המרק המהביל הועיל בהחלט. יצאנו ל'ריפיו' – לקראת 110 ק"מ אחרונים בהחלט של דרכי עפר וחצץ, מאובקות עוד יותר מתמיד, "בזכות" הרוח העיקשת ממערב. הפעם הספירה של הק"מ היתה לאחור שלא כמו ברכיבה דרומה – אז פשוט לא ידעתי כמה ק"מ זה יימשך. הפעם ידעתי וזה הפך את כל העניין לקל הרבה יותר. דהרתי ממש, ככל שהתקדמה הדרך, למרות תלמי החצץ, לא עצרתי ולו כדי לנוח קמעה ואחרי כשעתיים חיבקתי את האספלט בשימחה וגאווה. (מזכיר לי את ה'דהירה' על ה'"דאלטון" של אלסקה בדרך דרומה) טפחתי לגמל על מיכל הדלק שלו והודיתי לו על הביצוע המושלם. מכאן דהרנו, דייב ואני, לעבר המעבורת, שם בהמתנה פגשנו שני רוכבים מברזיל שגם הם יצאו מאושוואיה כמונו. חצינו כולנו את מיצרי מגלאן ובשעת ערב עברנו במעבר גבול אחד משותף לצ'ילה וארגנטינה – זיג מס' 7. לקראת חושך הגענו לריו גאייגו (Rio Gallegos). עיר של רחובות שתי וערב המשמשת כעוגן צבאי לפעילויות רבות באזור הדרומי של פטגוניה, בעיקר פעילות ימית ואוירית של צבא ארגנטינה. התמקמנו במלון Cabo Virgines והגיע סוף ליום בו רכבנו 580 ק"מ ובו נפרדנו מארץ האש. בבוקר גילינו כי רוכבים נוספים הגיעו במהלך הלילה והתעוררנו עם בוקר ל 8 אופנועים הסוגרים על הכניסה של המלון, רובם מברזיל. יש מאות רוכבים, להערכתי, המגיעים מברזיל לפטגוניה ולארץ האש.

P1070736 P1070737 P1070738 P1070742 P1070745

P1070750 P1070752

גם כאשר לא קורה כלום בפאטגוניה ואין אתר לבקר בו או לצפות בו הרי שלא משעמם כאן. מייד עם היציאה בבוקר לכיוון צפון נתקלנו ברוח צד מאוד חזקה שהלכה והתגברה לעוצמות גבוהות. התחזית בישרה רוחות מערביות של 50 קמ"ש, לעניות דעתנו – שלי ושל הגמל, מהירות הרוח היתה גבוהה בהרבה מזו שנחזתה. הדרך כולה – כ 360 ק"מ עד לסן יוליאן עברה עלינו ב'הסבת שמאל' חזקה. כל אימת שחלפה משאית מולנו הטלטלנו כאחוזי אמוק. כל מעבר כזה שואב אותך אל מרכז הכביש בעוצמה, דבר מאוד מסוכן כאשר בעקבות המשאית דוהרות מכוניות נוספות, אתה למעשה נשאב אל מולן. לאט לאט הסתגלתי למצב, יצאתי מהדריכות ומהמתח בשרירים, אחיזה קלה מאוד וחופשיה בכידון גם כאשר חולפת משאית כבדה ממול, ה'גמל' מזדעזע כולו אך שומר על קו ההתקדמות שאותו בחרתי לעיתים במרכז המסלול ולעיתים הרחק בצד ימין כדי להקטין למינינמום הזעזוע ממשאית חולפת. בהחלט יום 'מעניין' של רכיבה. רק הגואנקו והיענים שבצידי הדרך לא נראו מתרגשים מהרוח. לדעתי הם יתחילו להתרגש אם היא תיפסק ביום מן הימים.

P1070753 P1070754 P1070755 P1070756 P1070758 P1070767 P1070770

בסופם של טילטולים הגענו לסן יוליאן היושבת לפתח מפרץ רדוד יחסית. על הטיילת של העיר ניצבת רפליקה של "ויקטוריה" – האניה של מגלאן שעגנה כאן ב 1520 בדרכה לגילוי של המיצרים הקרויים על שמו בין פאטגוניה לארץ האש – מיצרי מגאלן. כאן תלה פרדיננד מגלאן 2 מהאנשים שסרבו לפקודותיו, אחד מהם קברניט של אחת מספינותיו. 58 שנים לאחר מכן ערף, באותו המקום, פרנסיס דרייק את ראשו של סגנו באשמה דומה לזו שנאשמו התלויים של מגלאן. כאן על צוקי החוף גילה  ב 1834 צ'ארלס דארווין הצעיר בעת מסעו עם ה"ביגל" עצמות אותן חשב לפיל קדמון ולאחר מכן הסתברו כעצמות בעל חיים קדמון אחר, משהו בין לאמה לגמל. הגילוי הזה הוביל את דארווין יותר מאוחר לפרסם את מה שמוכר לנו כ"מוצא המינים". סן יוליאן בהחלט מקום עם כבוד היסטורי, לטוב ולרע.

P1070762 P1070763

הרכיבה צפונה לעבר בואנוס איירס ארוכה היא מאוד – כ 3,000 ק"מ, יותר ממחציתם היא 'פאטאגונית' עם הרבה רוח ומישורי פאמפאס אין סופיים מרופדים בשיחים כדוריים וקוצניים, מאוד מצומצמים כדי להיות מסוגלים לשרוד בתנאי הקור והרוח, כך לימדה פועה בשיעורי אקולוגיה באוניברסיטת ב"ג.

P1070772 P1070774 P1070776

לאורך כביש 3 המיתולוגי ובמרחק של כ 100 מ' ממנו גדרות בקר משני הצדדים. גדרות בגובה 1.40 מ', 7 חוטי ברזל לכל אורכם. גדרות בעלות מקצב קבוע של עמודי עץ חזקים וביניהם 7 ולעיתים 11 עמודים דקים יותר. מעל הגדרות הללו מדלגים הגואנקו הבוגרים וגדולי הממדים בקלות רבה, צאצאיהם הצעירים יותר מתקשים לעיתים למצוא נקודת מעבר והם רצים לאורך הגדרות עד אשר מוצאים אפשרות מעבר בעוד ההורים עוקבים אחריהם בדאגה ומחכים להם, מחזה נפלא שחזר על עצמו מול עיננו מספר רב של פעמים. גואנקו שנכשל במעבר נשאר תלוי על הגדר ובדרך כלל זה נגמר בשלד עצמות, עצוב.

P1070769

יום רכיבה ארוך של כ 500 ק"מ הוציא אותנו מ Caleta Olivia אשר במרכזה ניצב מונומנט של El Gorosito האיש אשר על מגוף הנפט, האוצר האזורי כאן בפאטגוניה, עליו נבנתה כלכלה איזורית אדירה של קידוחים, הפקה והובלה של הנפט צפונה לעבר מרכז ארגנטינה ושאר העולם. אכן פניו של האיש מופנות בהחלט צפונה, לשם יישלח הנפט. המונומנט הזה הוקם כבר ב 1969 כאשר היה גבוה מכל בתי העיר בני קומה אחת אז. היום הוא קצת נעלם בין הבניינים אבל שמחתי, לפתע, לחלוף על פניו.

P1070780

בשעת אח"צ מוקדמת הגענו ל Puerto Madryn לפתחו של פארק ואלדז והתמקמנו בהוסטל Anclas del Sur עם חניה סגורה וחיבור טוב לרשת.

P1070784

מאז שנמצאה אם ללא רוח חיים לצד הדרך ולצידה תינוק חי היונק ממנה חלב נוהגים הארגנטינאים להניח בקבוקי מים על יד אתרים המנצחים טרגדיות בדרכים

פארק הטבע בחצי האי ואלדז הוא מקום מפתיע בהחלט. יצאנו עם בוקר ל"סיבוב" של 400 ק"מ בשמורת הטבע שזכתה למעמד של אתר טבע עולמי ע"י אונסק"ו. לאחר כ 100 ק"מ של אספלט נכנסנו בשערי השמורה ורכבנו על דרכי חצץ, "ריפיו", על פני שטח רחב וגדול, שטוח לחלוטין ולכאורה חסר עניין. כך, עד שמגיעים אל צוק החוף החולי המתנשא בגובה 30 מ' מעל גלי האטלנטיק. אז מתחיל האקשן האמיתי. בנקודה אחת מתארחים בקרב קהילת פינגווין מגלאני אשר בניה מתקרבים ממש עד רחבת החניה של כלי הרכב ומאפשרים התבוננות מאוד קרובה בהם. בנקודה אחרת, צפונית יותר, מגיעים לתצפית על רצועת חוף עשירה באלפי פילי ים ואריות ים, משפחות משפחות הם מוטלים או מתרוצצים בין החוף החולי לגלי הים וחוזר חלילה. נערות הזכרים של פילי הים בעלי החדק המעוך נשמעות למרחוק כאשר הם מגינים מפני זכרים בודדים על הטריטוריה שלהם הכוללת את הנקבות והצאצאים אשר "בבעלותם". מחזה שאפשר להביט בו שעות. לעיתים ההגנה על "המשפחה" לובשת אופי יותר פיזי ואלים אבל "דם" לא ראינו נשפך. לעומת זאת ציפינו לראות "דם" מצד לוויתני האורקה, ה Killer Whales, אשר כאן בפארק ואלדז מגיעים לצוד את הגורים הקטנים של פילי הים, תמיד בשעת גאות. הקדמנו או אחרנו כנראה במספר שבועות ו"דם" מהסוג הזה ניתן לראות במהלך החודשים נובמבר ודצמבר או במרץ ואפריל.

P1070789 P1070794 P1070798 P1070802 P1070807 P1070808 P1070809 P1070812 P1070813 P1070819 P1070831 P1070834

בפעם הבאה, לא נורא. חזרנו לעבר פוארטו מאדארין על דרכי ה"ריפיו" ובסה"כ גמאנו ביום אחד כ 220 ק"מ של חצץ ואבק. בדרך חזרה עוד חלפנו על פני "אי הציפרים" אותו אי אשר נתן לסנט אקזופרי את ההשראה לתאור של נחש הבואה הבולע פיל בספרו ה"נסיך הקטן". זו הפעם השניה שאני "פוגש" את סנט אקזופריֿ, הטייס המפורסם, שעקבותיו נעלמו בים התיכון במהלך מלחה"ע ה 2. בפעם הראשונה היה זה במרוקו כאשר סעדתי במסעדה הנושאת את השם "הנסיך הקטן" על יד מקום אשר שימש את סנט אקזופרי כמסלול נחיתה לצורך העברת דברי דואר במרוקו בדרכו לדאקאר.

P1070801

אחד הדברים שהבנתי היום כי הרכיבה על דרכי החצץ מאוד מתישה לא בגלל המאמץ הפיזי הכרוך בשליטה על האופנוע וקו ההתקדמות שלו אלא בריכוז הנדרש מהרוכב כדי לשמור על מהירות סבירה וקו התקדמות בטוח. 220 ק"מ כאלו היום היו לי קשים מאוד לקראת הק"מ האחרונים, בעיקר ריכוז הראיה והמבט למקום הנכון. בשלב מסוים הכל מתחיל להראות מטושטש ולא ניתן להבחין יותר היכן בטוח לרכב והיכן לא. ייתכן כי לצעירים ממני אין בכך בעיה אך ל'קשיש' כמוני בהחלט לא קל.

עצים, ירק, מטעים – כל אלו התחילו להופיע היום בפעם הראשונה לאחר 4 שבועות של ערבה אין סופית, קרה וסחופת רוח. מזכיר את המראה של השטחים הירוקים הראשונים שראיתי לאחר המדבר האוזבקי, לא רחוק מחיווה. רק הרוח עדיין משתוללת ומאיימת לקרוע הקסדה מהראש ואת הגמל יחד איתי מנתיב הנסיעה, אך כל אלו לא התרחשו עדיין, לשימחתי. עוד דבר שלא משתנה הם התורים בתחנות הדלק. תופעה לא מובנת – המתנה לתידלוק אורכת בין 45 דקות לשעה וחצי בשעת צהריים. כך בכל תחנות הדלק כמעט ללא יוצא מן הכלל אלא אם אתה מגיע לתדלוק מוקדם מאוד בבוקר. שאלתי אחד הנהגים המקומיים להסבר שלו לתופעה והוא נתן לי את התשובה המפתיעה – "יותר מדי תיירים….". כלומר, ה'שיטה' בסדר אבל התיירים או המטיילים הם הבעיה. מדדתי – כל רכב לוקח בערך 7 דקות לתדלוק. פנטסטי. בתחנה שני עובדים ורק 2 משאבות מופעלות מתוך 6 הקיימות.

P1070840

סופו של יום הגענו למרכז העיר ויידמה (Viedma) השוכנת על שפת ה Rio Negro – נהר גדול התוחם מצפון את פאטגוניה. בתמקמנו במלו "אוסטרל" מול פסלה של "אוויטה" הלא היא אווה פרון האהודה כאן מאוד.

P1070843 P1070847

הרכיבה נעשית יותר ירוקה, יותר חמה אבל גם הרוח נעלמה כאשר התרחקנו כ 200 ק"מ מצפון לRio Negro. בהחלט אני יכול לציין כי הרוח זהו עניין פאטאגוני פנימי שאין כל אפשרות להתחכם לו, לעקוף אותו או להימנע ממנו אלא רק אם מקבלים החלטה לרכב בלילה וזו כמובן החלטה לא נבונה כאשר מדובר בדו"ג וברוכב לא מקומי. כל שנותר הוא לחוות אותה לאורך כמה אלפי ק"מ, בירידה דרומה וגם בטיפוס צפונה ולזמזם או לצעוק בקסדה את "זמר נודד" של נעמי שמר, זה עוזר, מעדות אישית.

P1070849

עברנו ב Tres Arroyos, עיר שקטה עם מרכז נאה, בניינים ישנים בסגנון מעט ברוקי, כמו צרפתי, לא מוקד תיירות או עיר תעשיה. מקום שחיים בו אנשים כמו רוב המקומות בעולם אך עבורי זו היתה חניה נעימה של לילה לפני הרכיבה של היום האחרון לעבר Bs. As. כמו שכאן נוהגים לקרוא לבואנוס איירס.

P1070857

P1070851

קורבנות תאונות דרכים מונצחים על הכביש עם כוכב מחומש צהוב ושם הקורבן בצידם

לאחר כ 3,600 ק"מ ו 8 ימי רכיבה הגענו לבואנוס איירס. בשכונת פלורידה השקטה במזרח העיר קיים מוסד מוכר לאופנוענים רבים המגיעים מכל העולם לבואנוס איירס בדרכם אל או מאושוואיה ואתרים אחרים – "דאקאר מוטוס". מנהלים אותו זוג יהודי חביב ביותר – חביאר ואישתו סנדרה. חביאר מכונאי במקצועו ועיסוקו מבצע טיפולים ותיקונים מכל הסוגים, החלפה של צמיגים לכל דורש ואילו סנדרה מטפלת באחזקת ההוסטל הקטן בו משתכנים הרוכבים לכמה לילות וכן מתמחית בהובלת אופנועים מכאן לכל חלקי העולם. חויאר כבר ארחו כאן לפני את יוני בן שלום ואת אדם שני כאשר עברו כאן. כמובן שמצויה כאן, בראשם ועל קירות ה'אואזיס הדו"ג' שהם מנהלים כמות עצומה של אינפורמציה מכל סוג הדרושה לרוכבים במסעותיהם בדרום אמריקה. התמקמנו על מיטות ספרטניות, קומותיים, נקים כאן בית למשך כמה ימים עד שנסיים טיפולים לאופנועים, נחליף צמיגים ונשוטט מעט בעיר שיש לה לא מעט מה להציע לתייר.

P1070863 P1070920 P1070865

ראשית דבר, הגמל דורש את שלו. לאחר יותר מ 13,000 ק"מ בדרכי האבק של פאטגוניה וארץ האש מאז הטיפול האחרון ולאור העובדה כי ה'קשיש' כבר חצה את קו ה 180,000 ק"מ ביקש מסג' הגון והחלפת נוזלים בכל איבריו. בקשתו היא פקודה עבורי. רכבנו יחד לעבר אחד מכמה המוסכים המורשים המטפלים באופנועים בוואריים בבירת הטנגו. קיבלו אותנו יפה. בדלפק חייך אלי Grande ששהה בישראל במשך 4 שנים בזכות שליחות של אביו אשר שימש כמזכיר ראשון בשגרירות ארגנטינה בתל אביב בין השנים 1990 – 1994. הבטיחו לנו אופנוע מטופל למחרת בשעת צהריים.

P1070869

ניצלתי את אחר הצהריים לסיור יחד עם וינסנט מדרום אפריקה אשר שוהה יחד איתנו כאן בהוסטל של חביאר וסנדרה.

P1070867

לקחנו רכבת למרכז העיר – מרחק של כ 15 ק"מ. התחושה המיידית עם ההגעה למרכז העיר כי זהו מקום בסדר גודל עולמי – זוהי עיר-עולם במונחים גיאוגרפיים. זוהי העיר הרביעית בגודלה בעולם. הכל גדול מאוד, התנועה של העוברים והשבים אל תחנת הרכבת וממנה עצומה. הרחובות רחבים מאוד ובקירבה לתחנה נמצאת השדירה הרחבה ביותר בדרום אמריקה – שדירת ה 9 ביולי, הוא יום העצמאות הארגנטינאי. אורך השדירה כ ק"מ אחד ובה 11 נתיבי תנועה לכל כיוון. במרכזה האובליסק המפורסם של בואנוס איירס. ביקרנו, לפני כל דבר, בבית העלמין "ריקולטה" בו טמונה "אוויטה" – אווה פרון שנפטרה בגיל 33 ממחלת הסרטן. אישתו של חואן פירון בתקופת כהונתו הראשונה כנשיא ארגנטינה. "אוויטה" זכתה לאהדת ההמונים בארגנטינה וקברה עד היום משמש כמוקד עליה לרגל. גם אנחנו ביקרנו. המשכנו לשוטט ברחובות העמוסים לעייפה בנחילי אדם אינסופיים וחלפנו על פני משמר הכבוד הקבוע באנדרטה לחללי "המלווינס/פולקלנד".

P1070874 P1070877 P1070879 P1070885 P1070902 P1070903 P1070905 P1070918

בשעה היעודה למחרת היום חיכה לי הגמל הקשיש מחייך כולו מנוזלים רעננים בגופו ופילטרים חדשים בפתחיו השונים ושוב עבר את בדיקת המחשב ללא כל כשל וכל תקלה אחרת לא נמצאה בו. ניצלתי את שארית היום לאירגון הציוד כולו מחדש, דבר בהגיע הזמן לעשותו.

אני עסוק במחשבות על ההמשך – אפשרויות ההטסה מכאן מאוד נוחות ולא יקרות הן לאוסטרליה והן לדרום אפריקה וכמובן גם לארה"ב או אירופה. הכל פתוח ואפשרי. מחכה לי גיחה ארוכה לאורגוואי וברזיל ובמהלכה אחליט על כיוון.

איתנו בהוסטל נימצאים ג'ורג' משוויץ המטייל בעולם והגיע לכאן מאלסקה על אדוונצ'ר ואיתו ייאצק מקרקוב שבפולין גם הוא עורך מסע חובק יבשות. יושבים ומדברים עד מחצית הלילה כאשר נושא השיחה הכמעט יחיד הוא אופנוענות, מסלולים לרכיבה, מסלולי אקסטרים ופינות "קצה" וכמה שאפשר יותר. אני בעיקר מקשיב בקטעים הללו ושוב ושוב מתחדדת בי ההכרה כי אני 'תייר על אופנוע' ובהחלט לא "אופנוען" כמשמעו.

בואנוס איירס עיר ענקית, כך הבנו היטב, דייב, וינסנט ואני ממרומי האוטובוס הצהוב שלקח אותנו לסיבוב של תיירים ברחבי העיר במשך כ 3 שעות. גם מרכז העיר לא אפשרי להליכה יותר מכמה בלוקים בשל הממדים העצומים של העיר. עברנו את רוב שכיות התיירות הפופולריות – האובליסק, פרח הטיטניום, הפארקים המלאים במשפחות הנהנות מהם, מרכזי השלטון והמונומנטים למיניהם ועוד. קינחנו לעת ערב בפלאזה של שכונת סאן טלמו עם צפיה בטנגו נעים לעין.

P1070931 P1070934 P1070940 P1070962 P1070966 P1070974 P1070981 P1070985 P1070998 P1080006 P1080011 P1080014 P1080015 P1080018 P1080047 P1080050 P1080057

IMGP8134

לרקוד כזה טנגו לא בטוח שאצליח אבל אולי אנסה כוחי בנגינה באוקרינה

הביקור המעניין וה"צבעוני" ביותר שערכתי בבואנוס איירס היה דווקא בשכונת בוקה, שכונה המסווגת במדריכים השונים כמקום מעט מסוכן להסתובב בו. השכונה בה שוכן המגרש הביתי של קבוצת בוקה ג'וניורס בה שיחק גם מרדונה האגדי ובה נמצא קובץ של בנינים ישנים הצבועים כולם בצבעים עליזים, ביניהם בתי קפה, גלריות, מזכרות לתיירים, שווקים ניידים של סופשבוע וכמובן ריקודי טנגו ברחוב. בדרך חלפתי על פני תחנת כיבוי האש הראשונה של ארגנטינה ובה רכבי כיבוי מסוף המאה ה 19. בוקה היא הנאה לעין ולנפש.

P1080081 P1080084 P1080087 P1080088מראדונה היה כאן לפני
P1080090 P1080095 P1080099 P1080100 P1080103 P1080108 P1080110 P1080118

גשר "הנשים" של קלטראווה – בהשראת ריקוד הטנגו, על פי דבריו

P1080111

משפחה של 'דרי רחוב' שרועים על מדשאה בלב בואנוס איירס ביום חם ולח של קיץ

בפוסט הבא אמשיך לרכב מבואנוס איירס החמה אל ריו דה ז'נירו הלוהטת וגם לגמל יתחיל להיות 'קשה' במקצת.

לעבר פאטגוניה הדרומית והקרה

P1070077עזבנו את אל צ'לטן מזרחה ודרומה ובמשך כ 100 ק"מ עדיין נשקף במראות גוש הגרניט הענק של פיצרוי (3400 מ') ולצידו 'מחטי Cerro Torre הנמוכים ממנו ב 300 מ'. כאילו לא מתירים לנו באמת לעזוב את המקום המופלא הזה. בהחלט הייתי נשאר כאן כמה חודשים כדי למצות האזור נשגב הנוף הזה. אלא שהדרך קוראת לי והמטרה הפעם היא אחרת. כביש אספלט מגוהץ הוביל אותנו לעבר Lago Argentina והעיר אל קלפטה (El Calafate), 'עיר הבסיס' ליציאה לעבר קרחון הפריטו מורנו ("הקרחון הנשבר"). העיר הקטנה 'מפוצצת' במטיילים מכל העולם ובכל הגילאים, המלונות וההוסטלים מלאים לחלוטין והמסחר בחנויות עירני בהתאם. שלטים בכל השפות, כולל בעיברית בלא מעט מקומות ובעיקר באתרי הלינה למיניהם. מצאנו אתר קמפינג בכניסה לחלק ההומה של העיר ושם התמקמנו ללילה.

P1070078 P1070079 P1070080 P1070083

רכיבת בוקר זריזה מערבה הביאה אותנו לעבר "הקרחון הנשבר" – פריטו מורנו. הקרחון הגולש מפארק הקרחונים של האנדים לעבר לאגו ארגנטינה עם מי הטורקיז שלו. דמי כניסה גבוהים יחסית אך התמורה אדירה. קרחון ענק ברוחב של כ 5 ק"מ ובגובה של 60 מ' מעל מי האגם. פני הקרחון מלאי סדקים עמוקים (קרבסים) ומראהו מסמא את העיניים בגווני לבן, תכלכל, טורקיז וכל מה שביניהם. נפלא. כל כמה דקות נשמע קול נפץ עז באויר, כמו יריית רובה או תותח קל – עוד פיסה של קרח בגודל של מכונית או משאית לפעמים ניתקת מהקרחון וצונחת אל המים שלמטה. זמן הנפילה ממרומי הקרחון הוא כזה המאפשר להדליק מצלמה ולהנציח המראה המדהים של הצניחה וההתנפצות אל המים. חזיתי בכמה כאלו מרהיבים ולאחר כשעתיים של סנוורין עזבתי את פלא הטבע הזה שמושך מאות אלפים, אם לא יותר, כל שנה לכאן. האתר מאוד מושקע, מסלולי הליכה נוחים מאוד מאפשרים לצפות בקרחון מנקודות רבות ועומס המבקרים לא ממש מורגש. בין המבקרים כרגיל מאות צעירים מישראל. אטרקציה תיירותית לחלוטין אבל "שווה" מאוד.

P1070140

P1070086 P1070092 P1070098 P1070099 P1070102 P1070121 P1070126 P1070129

P1070151

אני בדרך לפארק "טורס דל פאיינה" בהתרגשות גדולה. לאחר מעט אי תאום בין ארבעתנו החלטתי לצאת לבד דרומה לעבר Esperantza, עיירה על הדרך בין אל קאלאפטה לבין פוארטו נאטאלס, 'עיר הבסיס' של פארק "טורס דל פאיינה". הדבר החשוב וכמעט היחיד שיש בה – תחנת דלק. צמוד לתחנה מלון דרכים, תחנת עזרה ראשונה ומסעדה. כל הפעילות כאן סובבת סביב האוטובוסים ושאר כלי הרכב הנעים בין Rio Gallegos, Puerto Natales ו El Calafate וזו תנועה לא מעטה כי שלוש נקודות אלו הן נקודות היציאה לפארקים הנפלאים של פטגוניה ול"ארץ האש"(Tierra Del Fuego).

P1070152 P1070156 P1070158 P1070163

————————————————————————————————-

היציאה לבד לעבר הישימון הפטגוני מבלי לדעת היכן 3 חברי מהימים האחרונים הבליטה לי בפעם הראשונה במסע את תחושת הבדידות המוכפלת לנוכח הנוף הגדול והריק מסביב. ערבה מכוסה בשיחים כדוריים נמוכים בצבעי צהוב וחום לכל עבר. נוף סחוף רוח וקר שמבהיר לך כי אתה כאן לבד, רק אתה והגבעות הערבתיות מסביב ומעליך שמיים ענקיים המתחילים להתכסות במה שנראה כענני גשם קרוב. לפתע כל מה שרציתי הוא להגיע למלון מוגן ולאכול ארוחה חמה. כמה שמחתי כאשר הגעתי לאספרנצה וראיתי כי דייב כבר נמצא כאן, אני לא לבד.

תחושת הלבד בישימון התחזקה לנוכח העובדה כי אני מחוסר אוהל אלא רק שק שינה להתחפר בו. במצב "מזג אוירי" שק השינה לבדו לא יעזור כל כך. עברה בי תחושה של חשוף ולא מוגן. מוזר כמה הבדל יכולה לעשות יריעת בד דקה של אוהל.

P1070159

————————————————————————————————-

בשעת בוקר מוקדמת הופיעו פדרו וחקוב. הם יצאו כבר ב 5 בבוקר מאל קלפטה כדי לפגוש אותנו באספרנצה, אותה קבענו מראש כנק' מפגש בין כולנו. האספלט הרטוב באזור החניה של המלון/מסעדה/תחנת דלק העיד כי מזג האויר השתנה מבהיר לגשום וכי חזית קרה ורטובה נכנסה לאזור. לאחר דיון ביננו החלטנו להתקדם לעבר פוארטו נטלס. רכיבה לא ארוכה אך רטובה וקרה, אם כי באופן נסבל.

P1070166 P1070168 P1070171

————————————————————————————————-

ארוע מאוד ישראלי בבית הקפה המקומי – אני שומע עיברית בשולחן של שני זוגות בגילי פחות או יותר אבל עם קצת מבטא. מאיפה? מישראל עונים לי. "במקור מארגנטינה?" הם – "לא, אורגוואי", "מכירים את משפחת טינסקי? "כמובן" הם עונים לי – "מריו, כמו אח שלי" אומר אחד מהם. כך 3 שאלות ל 4 זרים ב'סוף העולם שמאלה' ואתה מגלה קשר משותף, מדהים. תוך דקה מריו טינסקי שהוא קרוב משפחה שלי ב'נייד' של "כמו אח" שלו ואנחנו משוחחים. עולם קטן מאוד.

————————————————————————————————-

 יום ראשון של גשם עבורי מאז קולומביה. עברנו דרך ריו טורביו – עיירת כורים אפורה ובה מפעלים גדולים לעיבוד מוצרי הכריה השונים.

P1070177

לאחר ה"זיג" רביעי מארגנטינה לצ'ילה. מעבר שלא לקח יותר מדקות ספורות בכל צד באופן יעיל ומהיר הגענו לפוארטו נאטאלס. נאטאלס ממוקמת לחוף מפרץ מעט פיורדי של הפסיפיק וממנה ניתן להגיע בשייט עד לנקודה הצפונית של הקרטרה אסטרל – פוארטה מונט. נאטאלס היא עיר נעימה למדי למראה ולשיטוט. מבנה עיריה חדשני ויפה, כיכר ומדרכות מטופחים למדי, טיילת העוברת תהליך של מתיחת פנים, ערוב של מיבנים ישנים וחדשים, עשרות מסעדות עם בשר ודגה משובחים, עשרות חנויות המכוונות לקהל התרמילאים וחובבי ההרפתקאות ועל ידן סוכניות רבות שיתפרו לכל דורש טיול רכוב, מושט או מוסק לכל פינה באזור יפה נוף הזה.

P1070178 P1070183 P1070185 P1070187 P1070191 P1070230 P1070217

יצאנו בערב יחד לארוחה אחרונה ביחד. פדרו וחקוב ממהרים להגיע לאושוואיה כדי להחזיר את האופנועים השכורים תוך יומיים. דייב ואני נישאר כאן עד לשינוי חיובי במזג האויר הרוחני והרטוב לעיתים  שהמתקמם באזור לימים הקרובים. ההמתנה הזו היא לטובה ה"טורס דל פאיינה" – אחד העוגנים החשובים שקבעתי לעצמי למסע.

הארוחה או יש לומר ה'כירה' עברה עלינו בבשרים מכל הסוגים ומשקאות חריפים מכל הסוגים, צחוקים ללא סוף ולאחר חצות התגלגלנו שיכורים לחלוטין למעונותינו המצויים משני צידי הרחוב. ערב שלא ישכח.

P1070202 P1070195

————————————————————————————————-

לפני כ 37 שנים יצאתי ל"מסע" הראשון שלי בחו"ל. לקחתי מסלול של ה"חברה הגיאוגרפית" ליוון ועשיתי אותו ב"מו רגלי" ובסיוע תחבורה ציבורית. הוספתי לתוכנית של "החברה" ביקור באיסטנבול. במהלך המסע ניפגשתי עם כמה מטיילים צעירים כמוני מגרמניה. הקשבתי לסיפורים שלהם על פוארטו נטאלס ופונטה ארנס בעיניים בורקות ואוזנים זקופות. אמרתי לעצמי אז "אלו נשמעים לי כמקומות מעולם אחר, כמעט מ"ארץ האגדה". לא האמנתי שיבוא היום.

————————————————————————————————-

בבוקר קריר ומעט רטוב נפרדנו משני חברינו ל 9 הימים האחרונים, זוג ה'מחיקנוס' בהתרגשות רבה. לא בטוח שנראה אותם שוב והימים בהם רכבנו יחד ותמכנו אחד את השני בדרכי החצץ האינסופיות, צחקנו יחד, תדלקנו את עצמנו ואת האופנועים יחד, הרמנו יחד אופנוע שכשל, גררנו אחד את השני כאשר היה צורך בכך – אלו ימים שלא ישכחו, ימים של אחוות רוכבים  – רגע לפני לא הכרנו אחד את השני ולפתע דרכינו הצטלבו על ה"אסטרל" וכל השאר נשאר עמוק בלבבות ובזכרונות. אני כבר מתגעגע אליהם.

P1070201

יום התארגנות ומנוחה עובר עלינו כאן בפוארטו נאטאלס. בחרנו לנוח ולהתארגן, כי אני לוחץ להמתין למזג אויר טוב יותר כדי לצפות בנפלאות הפארק הנמצא כ 100 ק"מ צפונה לנו וגם כדי להתארגן מחדש. החשיבות של ימי הפסקה, התארגנות ומנוחה מאוד גבוהה במסע ארוך כמו שאני נמצא בו. יש השפעה מצטברת של עייפות נפשית וגופנית, פריטים מסוימים משנים מיקום בין הארגזים וזהו המתכון הבטוח לאבדן או שיכחה. השיגרה והקביעות של ארגון הציוד חיוניים. אני יודע למצוא פריטים מסוימים כמו פנס או אולר, תרופה או חולצה חמה גם בחושך מוחלט כי כל דבר חוזר למקומו המקורי ואם לא, מזמזת לי ה'חריגה' בראש לאורך עשרות ק"מ עד שאני מחליט לעצור ולהחזיר פריט למקומו. כך גם לגבי סדר הפריטים בכיסים. בכל זאת עם הזמן מצטברות חריגות מעין אלו וימי ההפסקה מנוצלים להחזיר הציוד לסדר המקורי, לעשות כביסה לפריטי לבוש אשר בשימוש תכוף, להשלמת פרקי בלוג, לארגון אלפי התמונות המצטברות במצלמה ובמחשב ועוד.

————————————————————————————————-

אולי זה המקום להרחיב מעט על שיגרת החיים שלי בכמעט 10 החודשים שחלפו מאז יצאתי למסע. סדר הפעולות מהרגע שאני מגיע ל"חניון הלילה" היומי קבוע. התיק האדום בו פריטי הלבוש יורד מגב הגמל יחד עם תיק המיכל, נעליי הליכה נוחות מארגז ימין ומחשב מהארגז האחורי. לאחר מכן מפעיל "ספוט" לשידור מיקום. מייד עם הכניסה לקמפינג/הוסטל אני בודק מה הסיסמא לאינטרנט ומתקין אותה בטלפון הנייד. בחדר אני מפעיל מחשב ורושם מיקום ומד אוץ באקסל. לאחר שאלו בוצעו אפשר להתקלח ולחפש מקום לארוחת ערב. לפני השינה מעדכן בלוג וציר הרכיבה אותו ביצעתי היום. עם בוקר לאחר השכמה ב 0700 נכנס לבגדי הרכיבה כפעולה ראשונה ורק לאחר מכן אוסף את 'הפזורה' האישית אל תוך התיקים המקוריים. יוצא עם הכל לאופנוע לקשירה והידוק של כל מה שהשתחרר ביום אמש. בדיקת צמיגים, מתגים וברגים…לפעמים, התקנת יעד הנסיעה היומי על ה"גארמין", ארוחת בוקר ויציאה לדרך. אני יודע כי המשפטים האחרונים נשמעים כמו …'התעוררתי, ציחצחתי שיניים, אכלתי ו…הלכתי לבית הספר'. אלא שלסדר הקבוע של הפעולות יש חשיבות כה גדולה בעיני עד כי סדר פעולות אקראי ומשתנה עלול להוביל  ל'תקלה' לא קטנה. רק מי שהתנסה בסוג כזה של מסע יכול להבין ואולי הטיפ שלי כאן ימנע צרות קטנות כגדולות מאלו שיחליטו להגשים החלום במועד מאוחר יותר. הטיפ הזה נכון גם ליציאה של חודש לאירופה.

————————————————————————————————-

ההשקעה של יומיים המתנה למזג אויר טוב יותר הסתברה כמוצלחת. עטופים בשכבות מחממות, שלא כהרגלנו עד כה, יצאנו, דייב ואני, ב 7 בבוקר צפונה לעבר פארק "טורס דל פאיינה"  (Torres del Paine) – משאת נפשי מזה יותר משני עשורים. השארנו חלק מן הציוד בהוסטל אליו נחזור הערב ויצאנו קלים יותר מכרגיל. לאחר כ 80 ק"מ אספלט החל ה'ריפיו' – דרך מצעים וחצץ שכבר התרגלנו אליה ולא מעוררת בנו רתיעה או התרגשות. כבר מרחוק נשקפו לנו מגדלי הגרניט המפורסמים שלהם חיכיתי זמן רב ומעלינו שייט קונדור – בהחלט מתאים להשלמת האוירה המיוחדת. ה Torres הלכו וגבהו לנגד עיננו ככל שהתקרבנו אליהם.

P1070231 P1070239 P1070242 P1070247 P1070254 P1070256 P1070268 P1070271 P1070289

עוד לפני הכניסה לפארק פנינו לעבר מפל המים היפה של נהר ה Paine ממנו נשקפים המגדלים באופן מרשים. פנינו לעבר הכניסה, שילמנו את דמי הכניסה בסך של כמעט 40 דולר והמשכנו אל תוך הפארק. מצב אחזקת הדרכים בפארק ראוי לשיפור משמעותי, דרך חצצית מפותלת במצב גרוע, העולה וצונחת בין האגמים הרבים כאשר עשרות אוטובוסים דוהרים בה הרבה מעל למותר שהוא 50 קמ"ש בלבד והאבק בהתאם. מצב המקנה תחושה מאוד לא נעימה ובנוסף לדרך הגרועה רוח מערבית קרה וחזקה שרק הולכת ומתחזקת עם התקדמות היום. לאחר כ 30 ק"מ כאלו בתוך הפארק ולאחר ששכיות החמדה העיקריות הונצחו במצלמותינו עצרנו לארוחת צהריים מול ה Cuernos ("הקרנות"). שתקנו מול הנוף של קירות הגרניט הזקופים במשך זמן ארוך.

P1070299 P1070300 P1070302 P1070309 P1070321 P1070325 P1070337

בשעת צהרים מתקדמת שמנו פעמינו חזרה לפוארטו נאטאלס ברוח צד חזקה אך אפשרית לרכיבה. עשינו סיבוב של כ 300 ק"מ לפארק וחזרה ומתוכם כ 130 ק"מ של חצץ, אבק ורוח. הפיתוי היה רב להמשיך לטייל בפארק אך כמו במספר פעמים קודמות החלטתי שלא למתוח את "חבל המזל" יותר מדי ולאחר שחזינו בפלאים הגדולים של המקום כל שרציתי הוא לחזור לנאטאלס.

P1070307

אנחנו יוצאים ל'הסתערות' האחרונה – אל עבר "ארץ האש" – Tierra Del Fuego.

על ה"קווארנטה" דרומה לעבר נפלאות פאטגוניה

P1060707

P1060708

לאחר פרידה חמה מהזוג המארח בטי ואלי (אליזבת ואלפונסו) היציאה מפוטואלפו היתה קרירה ומוקדמת, תחת שמיים כחולים ביום המי יודע כמה כבר, ברצף נפלא. דרך יפיפיה חצתה, על גבי גשרים, נהרות גועשים ורצה לאורך אגמים שרוח הבוקר עדיין לא הסעירה את פניהם. נהר פוטאלפו עצמו הוא אחד מהנרות הראפטינג המובילים בעולם וזה יכול להסביר את מספר המטיילים מישראל הגדול שפגשתי אמש.

P1060710 P1060714 P1060725

לאחר כ 80 ק"מ של דרך מצעים חצצית ומפותלת 'נפלנו' על ה"קאראטרה אסטרל" הרחבה והמעט יותר מהירה לתנועה. הנוף בחלקה הצפוני לא מרשים במיוחד. לאחר עוד כשעה הגענו ללה חונטה ושם התרעננו במשקאות קרים, הדבקה של סטיקר ה"מועדון" על יד הסטיקרים של יוני מ 2009 ושוב לדרך על קטע מהיר למדי של אותה דרך מצעים. לאורכה פוגשים רוכבי אופניים רבים וכמובן כמה רוכבים כמונו בשני הכיוונים.

P1060727 P1060730 P1060731

P1060732