חסל סידור פסח' בברזיל – בשנה הבאה בירושלים'

יצאתי לסאלבדור בשעה מאוחרת יחסית, כ 400 ק"מ בדרך עמוסת משאיות וסואנת למדי ככל שהתקרבתי לאזור החוף האטלנטי. בשלב מסוים של הרכיבה עצרתי ל'בשר על האש' עם מיץ אננס טיבעי. האנשים כאן שותים את המיצים (Sucos) הרבה יותר מאשר את כל המשקאות המוגזים שתרומתם לבריאות מוטלת בספק. בחום כבד המשכתי לרכב והעייפות פשוט השתלטה עלי. ראיתי פנצ'ריה עם צל וכמה ספסלים ועצרתי. יצאו אלי האבא והבן – "אין בעיות" אמרתי, "רק עייף ורוצה לנוח". האבא מייד הורה לבן לפרוס עבורי מחצלת בחדר יחד עם הצמיגים הישנים אך מוצל ויחסית קריר, ריפדתי את המחצלת במעיל הרכיבה ו'התעלפתי' לשינה עמוקה של שעה. לאחר שהתעוררתי הרגשתי רענן לחלוטין. הבן קיבל סוכריה, האבא סיכת ישראל ואני כארי יצאתי לרכיבה ולקראת ערב נכנסתי לפאתי סאלבדור.

P1090256 P1090257

השמש חיכתה לי עד שקיעתה ולאור שקיעה יפה גלשתי מטה לעבר רצועת החוף של העיר. מייד התעוררה בי  התחושה כי אני ב'מקום אחר'. העיר כל כך שונה מריו דה ז'נירו ולבטח מברזיליה. עיר מאוד עממית, הרבה מן החיים כאן מתרחש ברחוב. דוכני אוכל, מוזיקה קיצבית בריזלאית ונופי ים נפלאים. המוני אנשים, רובם כהי עור, מסתובבים בקפקים, מכנסיים קצרים וחצי גוף שחום ללא לבוש, מקסימום חולצה טי מונחת ברישול על הכתף. משפחות מבלות בחופים עד שעות הלילה והילדים כמובן שוחים בים בחושך. תחושה של כמעט ביקור בפלנטה אחרת אבל מהסוג הנפלא. אומרים שסאלבדור היא אפריקה של ברזיל ואולי גם של דרום אמריקה ואכן זה נראה כך. לעיר יצא מוניטין של עיר לא בטוחה לתיירים ואם יכייסו אותך בברזיל, כאן רוב הסיכויים שזה יקרה. נקווה כי השהות כאן תעבור בשלום.

P1090259 P1090262 P1090265 P1090290 P1090297 P1090303

את האופנוע החניתי עם הכיסוי עליו ברחוב, בכניסה למלון אותו מצאתי ברובע בחה (Barra). מלון/הוסטל Porto Salvador. עם בוקר יצאתי לסיור רגלי בעיר – הלכתי כ 6 ק"מ ברגל לעבר המרכז ההיסטורי – פלורינו (Pelirino), המרכז אליו הובאו העבדים מאפריקה וכאן נסחרו לעבדות לכל המרבה במחיר. צאצאיהם של רבים מיוצאי אפריקה נמצאים כאן היום ברחובות סאלבדור עם המאכלים, התרבות, המוסיקה והרבה מאוד סממנים אותם ניתן למצוא רק כאן, בסאלבדור.

P1090357 P1090380 P1090339

עברתי דרך המרכז המאוד עמוס ותוסס בדוכנים, מוכרים וקונים, דוכני אוכל, משקאות ומיצים והכל נראה טעים ומריח מצוין. טעמתי את מאכל האקאראז'ה – קציצה מטוגנת מאבקת שעועית ממולאת במחיות משני סוגים, סלט חמצמץ ושרימפסים. אפשר למלא את הקציצה גם בבשר ולא רק בפירות הים.

P1090382

קרוב לפלורינו צילמתי מלון ישן ומולי הופיעה דארה – סטודנטית למינהל בת 28, אם לילד בן 10 שהאב נטש אותם כאשר הילד היה בן 5 חודשים ומאז עיקבותיו לא נודעו. שתינו מיץ יחד וקבענו להיפגש מאוחר יותר בערב.

P1090321 P1090326

המשכתי לרובע פלורינו על כנסיותיו המרובות והיפות, הכיכרות של הרובע מלאים בתיירים ומבקרים מקומיים ולידי בעלי החנויות משחקת הכנסה נאה למדי. חזרתי בשעת צהריים לאחר הליכה באותה הדרך.

P1090331 P1090337 P1090344 P1090356 P1090372

בשעת ערב מאוחרת ניפגשתי עם דארה על יד המגדלור של רובע בארה, הלכנו לאכול יחד ארוחת ערב טעימה ושוחחנו ארוכות בערבוב לשוני של פורטוגזית ואנגלית ו'ניחושית'. המקומיים בסאלבדור התברכו בעור מולאטי בצבעי הברונזה, כנראה לא מעט בזכות השמש הקופחת כאן אולי גם באפריקה כבר דורות רבים. גם דארה היתה כזו וצבע הברונזה הבוהק שלה, צבע שאני לא מורגל בו מאוד משך את עיני.

P1090390

החלטתי לצאת לדרך דרומה מסאלבדור ולקחתי מעבורת היוצאת מהנמל בעיר לצד השני של "מפרץ כל הקדושים" – כך הוא נקרא. המעבורת עליה לא ידעתי קודם ולא הופיעה בספרות קיצרה לי דרך ב 300 ק"מ לערך. על המעבורת פגשתי את Geurre דייג ואופנוען והוא הזמין אותי לארוחת דגים בבית חבר שלו, דגים משלל הדיג של ו מיום קודם. הדייג הזה יודע כנראה לא רק לדוג אלא גם לטגן אותם והתוצאה היתה נפלאה.

P1090411

P1090407 P1090415 P1090416

חשבתי לבקר ב Morro San Paulo, אי שהוא אחד מפניני החוף ללא סוף של ברזיל. לצורך כך נכנסתי לעיר ושמה Valenca  ו'נפלתי' לבלגן תחבורתי ואנושי מהסוג הגרוע ביותר. לאחר סיבוב במרכז עם אופנוע רותח מחום בליווי שני אופנוענים משטרתיים החלטתי 'להרים עוגן' משם ולוותר על 'הפנינה'. יש רבות אחרות לאורך החוף בדרכי אל ריו דה ז'נירו.

P1090418

לאחר לילה לבד לחלוטין בפוזאדה על הדרך המשכתי דרומה בכביש 001 המחבר את עיירות החוף. הכביש חוצה נהרות היורדים לאוקינוס ומתפתל בתוך יער אטלנטי צפוף. רכבתי מגשם לשמש וחוזר חלילה עד אשר הגעתי לגשר נוסף, כזה שלא היה במפה או במכשיר הניווט, גשר שקיצר לי כ 100 ק"מ לעבר העיירה Itacare (איטאקארה), עיירה עליה קראתי במדריך ונשמעה מבטיחה. זו הפעם השניה תוך יומיים שאני נתקל בשימחה בקיצורי דרך בלתי צפויים. אתמול זו היתה המעבורת מסאלבדור שקיצרה לי כ 300 ק"מ. נכנסתי בשעריה של עיירה הנראית שקטה, נעימה, כמעט רדומה משהו.

P1090419 P1090422

התמקמתי בהוסטל בנושא את שמה במרכז ולאחר החלפה לסנדלים וביגוד קצר יצאתי לסיבוב לאורך החופים. חמישה חופים לעיירה הקטנה הזו. 5 חופים דמויי 5 אצבעות של ים כחול החודרות לתוך הנוף הירוק של היער האטלנטי – כולן יפות נוף. כל אצבע היא למעשה מפרץ אשר הצפורן שלו היא רצועת חול זהובה מוקפת דקלי קוקוס ומאחוריהן מטפס היער הסבוך במעלה הגבעות התלולות. בכל רצועת חוף שירותי חוף ניפלאים של שתיה קרה, דוכני מזון קטנים, אגוזי קוקס כמובן וכל הפינוקים שמבקש לו אדם כאשר מגיע לחוף ים כזה. היופי של החופים הוא כזה שאי אפשר להפסיק להתבונן בו והעין לא שבעה ממנו. שילוב הצבעים של הכחול העמוק של הים, תכול השמיים עם עננים לבנים, הירוק של היער והזהוב של החול הוא מראה נפלא. כמה שלא יחזור על עצמו הוא לא ישעמם ולא יפסיק לרתק את העין. במשך יומיים סבבתי כאן בין החופים, צילמתי, טיילתי, קפצתי לים, רחצתי במי מפלים של מים מתוקים הנופלים מגבעות היער אל החוף. גן עדן עלי אדמות. בעיירה רחוב עמוס במסעדות טעימות ובהן גם "על המים" (Alamaim) המגישה חומוס פלאפל, סביח וכל מה שביניהם, טעמתי, היה טעים באופן מפתיע.

P1090499 P1090470 P1090468

P1090469

ה"סוד" שמתחת לריצוף רחוב באבנים המאפיין מקומות ישוב המנסים לשמר אופי יחודי 

באיטאקארה עדיין לא דבקה האוירה ה'נובו-רישית' המאפיינת עיירות חוף אחרות. אוירה אותה מייד ניתן לזהות לפי סוג המכוניות הסובב ברחובות או יוקר המסעדות ובתי הארוח. עדיין יש בה אוירה מאוד עממית ופשוטה ועם זאת היא מציעה שפע של יופי וכל טוב למבקר בה. התוודעתי כאן להרבה מאוד פעילות קהילתית של הרצאות לציבור למשפחות ומאזינים בכל הגילאים, כמו גם ריקודים ושירה בציבור או פעילות אירובית לצלילי מוסיקה וכל הפעילויות הללו מתבצעות בחללי כנסיות פשוטות וצנועות למראה. הכנסיה היא לא רק מקום לפולחן דתי אלא גם מקום התכנסות ופעילות קהילתית, יפה לראות זאת.

P1090437 P1090453 P1090473 P1090476 P1090483 P1090485 P1090491 P1090496 P1090505

באחד החופים בהם ביקרתי עישנתי מול הנוף המרהיב סיגריה וכיביתי אותה על הארץ כהרגלי. לאחר כ 2 דקות הופיע נער צעיר מולי והעיר לי בעדינות על כך תוך שהוא מצביע על מקום בו נאספים הבדלים. אחזה בי הבושה על המקרה ויפה היה לראות איך דור צעיר מאוד מודע ל'אוצר' שלהם – החופים ומנסה לשמור עליהם ככל שיכול למען העתיד. השלט ביציאה מהחוף הבהיר לי את המאמץ שהם עושים בדגש על המבקרים מארץ התנ"ך, כנראה שיצא לנו מוניטין של 'חסרי חינוך', לא מחמאה גדולה והמקרה שלי כנראה רק מחזק את מאמצי ההסברה שלהם כפי שניכר בשלט סמוך לכניסה אל החוף.

P1090498

כאשר עזבתי את חוף הים בו בילתי את עיקר היום השני לשהותי כאן, עשיתי זאת בלב מאוד כבד. מעתה מצפה לי דרך של 4,000 ק"מ לבואנוס איירס הרחוקה כדי לטוס משם ללונדון יחד עם הגמל הנאמן שלי. בריו דה ז'נירו אעשה אתנחתא של יומיים לליל הסדר עם משפחת חזן, משפחתה של ויויאן שביתה הפך להיות כמו בית שני עבורי. משם אחצה את דרום ברזיל ואורוגוואי במזג אויר שהולך ומתקרר ככל שאדרים לביקור שני בבירת הטנגו ובבית "דאקאר מוטוס" שם.

P1090508 P1090509

הדרך בת 1500 הק"מ לריו עברה עלי תוך כמעט 3 ימים של רכיבה רצופה. השכמה עם בוקר ב 6, יציאה לדרך ב 7, עצירה לקפה פה ושם, נשנוש צהרים וחניון לילה באחת מתחנות הדלק הדומות לחאן שיש בו הכל – מדלק, דרך מסעדה ועד למיטה ומקלחת וכל מה שביניהם. בדיוק מה שאני יכול לתאר לעצמי היה בחאן מזה אלפי שנים. הדבר היחיד שהשתנה הוא כנראה הדלק למנועים במקום התבן לסוסים. בחרתי בכביש 116 – כביש סאלבדור – ריו דה ז'נירו מאחר והנחתי כי הוא פחות לח ויותר קריר מכביש החוף המהביל ובעיקר פחות עמוס במשאיות מאחר ואני מבצע את הרכיבה במהלך סופ"ש. עברתי ממדינת באהיה למינאס ג'ראיש שם קיבלו את פני לאורך עשרות ק"מ צוקים הדומים מאוד ל"סלע הסוכר" בריו ולא נופלים ממנו במימדים. מאוד מרשים היה לראות את תצורות הסלע העגלגלות והמזדקרות לעבר השמים מתוך היער האטלנטי ולרכב בכביש המתפתל ביניהן. לקראת סוף היום השני קיבלו את פני שמים שחורים וכמובן גשם אך לא ממש הפריע להתקדם בקצב של כ 500 ק"מ ליום.

P1090514 P1090516 P1090518 P1090521 P1090527 P1090530

ביום הרכיבה השלישי לעבר ריו על כביש 116 עברתי נוף ירוק ורטוב, כביש מפותל באזור הררי בגובה של 1,000 מ'. עברתי על יד העיר טרזופוליס – עיר בה ביקרתי ושהיתי כמה ימים בבית נופש לפני כ 6 שנים ועתה עברתי בה שוב. בין לבין עברה העיר טראומה קשה בדמות מפולת בוץ ענקית בגלל גשמים עזים וכמה אלפים מתושביה נקברו תחת הסחף הבוצי. לא קשה להבין איך קורה אסון כזה כאשר רואים את שכונות העוני מחומרי בניה ירודים המצטופפות מתחת לגבעות של אדמה חומה, עשירה בברזל, כנראה אך אדמה שכאשר היא סופגת מים רבים אינה עומדת במעמסה וצונחת במורד לעבר בתי המגורים. אסון אחרי אסון במשך שנים והתושבים לא יעזבו את בתיהם ושכונתם. לאן ילכו?

נכנסתי לריו דה ז'נירו תחת גשם לא כבד במיוחד ולא מטריד. הגעתי לביתו של סלבאדור, אבי ויויאן, ויחד איתו אבלה את סדרי הפסח. סדרים, כי בגולה עורכים סדר פעמיים כדי להרגיש יהודי עד הסוף, כנראה. הסיבה כמובן הרבה יותר רצינית ושורשיה היסטוריים אך לא המקום כאן להרחיב בדבר. ליל סדר אחד ביליתי עם משפחת חזן וליל סדר שני עם חברי חיים של המשפחה. נהניתי לשמוע את ויויאן, מוניקה וריקרדו יחד עם הנכדים של רפאל וז'ניני קוראים את ההגדה כולה, ללא דילוגים ובעיברית טובה מאוד. תענוג לשמוע ולחוות כאן הריו סדר כהלכתו. לאחר ה"אחד מי יודע" רצו כולם למסך הטלוויזיה לראות את סיום הפרק האחרון של ה "BBB" – "האח הגדול ברזיל" ולמגינת ליבן של הנשים זכה דווקא הגבר בפרס הנחשק…

P1090535 foto

חסל סידור פסח כהלכתו – לשנה הבאה בירושלים

7 מחשבות על “חסל סידור פסח' בברזיל – בשנה הבאה בירושלים'

  1. מפוסט לפוסט אני נהנה יותר, זו נראית חוויה מטורפת ועוצמתית, כמו תמיד אני כבר מחכה לפוסט הבא…

  2. ריו הרבה יותר מסוכנת מסלבדור. בסלבדור הרגשתי הרבה יותר בטוחה מאשר בריו. צריך רק להיות חכם (ולא כמו התיירים החכמולוגיים שתולים את המצלמה היקרה שלהם על הצוואר…). לטעמי סלוודור (וחבל שלא היית בקרנבל בסלבדור שהרבה יותר שווה מהמסחרה שיש בריו שהיא בעיקר מופע לתיירים) היא ברזיל האמיתית, החמה, הפראית. (ושווה במיוחד להגיע בתחילת פברואר לחגיגות הימנז'ה המרהיבות).

    • אני יכול להסכים אף כי קיבלתי תחושה שהמצב בריו מאוד השתפר ב 5 השנים האחרונות, כתבתי על כך בפוסט קודם
      :)תודה על הקריאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s