חזרה "אפורה" מברזיל הצבעונית, דרך אורוגוואי, לבואנוס איירס – סוף הפרק הדרום אמריקאי

לאחר 3 ימים אפורי מזג אויר יצאתי מריו לדרך הארוכה, כ 2,500 ק"מ לעבר בואנוס איירס. גשם דק אבל עקשן ליווה אותי לאורך של כ 200 ק"מ והתקדמתי עד לפאתי סאן פאולו – העיר הגדולה ביותר של ברזיל והמרכז העיסקי של המדינה הענקית. חציתי את המרחב העירוני הענק והמשכתי דרומה דרך פקק של עשרות ק"מ עמוס במשאיות כבדות. מזג האויר הולך ומתקרר כאן בדרום אמריקה ככל שאני מדרים והחורף מתקרב. אם עד לריו הטמפרטורה נעה סביב ה 30 מעלות, עתה אני רוכב בקרירות של 21 עד 24 מעלות ובבקרים אני מתחיל את היום עם 15 מעלות, הרבה יותר נעים.

P1090543

"מיתרים" בכניסה לסאן פאולו

כאשר מגיע סופ"ש ארוך בזכות חגיגות לכבודו של 'איזה קדוש' יוצאים 'המוני ברזיל' ברכביהם הפרטיים, אלו שפוקקים את הערים בימי העבודה, אל עבר החופים ועיירות הנופש ואז מתחילים הפקקים על הכבישים לאורך החופים. אלא שעם עומסי התנועה מופיעים יד ביד גם אי שמירת מרחק, עקיפות מסוכנות, מהירויות לא הגיוניות וכמובן גם התאונות ואני ביניהן וכל מה שאני רוצה הוא 'להגיע הביתה בשלום'. צלחתי בשלום את הטרוף המוטורי הזה ואני ממשיך דרומה בכבישים יותר פנויים.

P1090544

גם אופנועים עומדים בפקק… רק אני עוקף בשול לפעמים…

ככל שאני מדרים היום מתקצר לכן אני מתחיל מוקדם וכבר בשעה 3 אני מחפש חניון ללילה. יש שאני מוצא בניסיון ראשון מקום ראוי ויש שלוקח לי לעיתים שעתיים למצוא מקום סביר. אני נזכר בהנאה בימי סיביר, אלסקה ופטגוניה כאשר חופש הבחירה לא היה קיים כלל. כל מקום שקרא לעצמו "הוטל", שם היה ביתי ללילה.

האם אנחנו, הגמל ואני, מתחילים לגלות סימני עייפות החומר? מכיוון שבדרך צפונה עליתי באחד המעלות היותר מרשימים לכיוון ההרים של טרה סנטה ואז הוא היה מעורפל לגמרי אמרתי, מכיוון שאני בדרך דרומה ואעבור לא רחוק ממנו אנסה שוב את מזלי. ובכן, ראשית פתחתי את היום לכיוון המעלה בטעות ניווט של כ 20 ק"מ, חזרתי על עיקבותי ותוך כדי כך גיליתי כי לוח המהירויות במד המהירות רוקד  לו במקומו באורח מוזר. תופעה מוזרה שאצטרך לבדוק אותה במוסך היבואן בהקדם. מקווה כי רק השתחרר שם משהו ולא יותר מכך. מצאתי את הדרך הנכונה שנראתה מרחוק כפנויה מעננים הפעם אלא שכאשר התקרבתי, שוב נתקלתי בערפל, אמנם יותר גבוה מהפעם הקודמת אך התצפית על המעלה היתה  "סגורה" לחלוטין. פגשתי למעלה עשרות רבות של אופנוענים, כולם באו להתאכזב כמוני. לאחר המתנה של כשעה החלטתי שהיא חסרת טעם וירדתי חזרה לעבר כביש החוף לכיוון פורטו אלגרה. לאט לאט חשתי יותר ויותר בכאבי כתפיים מטרידים. אין לי ספק כי הסיבה היא עייפות ההולכת ומשתלטת עלי. נכון יהיה לי קחת כמה ימי מנוחה כללית מהרכיבה לפני שאגיע לנקודה לא רצויה של כאב

P1090551זריחה בדרום ברזיל

P1090557 P1090560 P1090561 P1090563מעלה Serra do Rio do Rastro במדינת סנטה קתרינה – בהיר למטה ומעורפל למעלה

P1090565

לאחר כחודש וחצי וכ 12,000 ק"מ בברזיל הענקית הגיע הזמן לעזוב לכיוון אורוגוואי וזאת לאחר שראיתי רק קטע לא גדול של המדינה, עצומת הממדים הזו. בתוכנית המקורית לא היתה ברזיל בהיקף שכזה אבל כל תוכנית,כבר אמרנו, היא בסיס לשינויים ובטח במסע כזה. אוסטרליה ירדה מהתוכנית אך במקום סיבוב באוסטרליה ואולי גם ניו זילנד סידרתי לי סיבוב נפלא בברזיל.

עוד כמה מאות ק"מ בדרום ברזיל ועוד 2 לילות באזור הספר המדינתי של ברזיל, בנוף שהלך ונעשה שטוח יותר ויותר אבל עדיין ירוק הגעתי לעבר מעבר הגבול לאורוגוואי המוכר לי מהכניסה לברזיל. למדתי כבר לחוש את קירבת הגבול, התנועה נעשית יותר ויותר דלילה, גם נקודות הישוב, הדרכים מתוחזקות בדרך כלל במצב סביר כי אלו דרכים המשרתות תנועה בינלאומית של כניסה ויציאה אבל התחושה הכללית היא של משהו שהולך ונגמר לפני שמתחיל ה'משהו' החדש של המדינה האחרת. המצב בצד השני של הגבול הוא בדרך כלל תמונת ראי של מה שקורה לפני המעבר. משני הצדדים אוירה מאוד מינורית מהולה בעצב ובשקט מאוד מוחשי. התרגלתי לכך כבר בעשרות מעברי גבול בחלקי עולם שונים. 

P1090584 P1090586 P1090591 P1090590

בתדלוק אחרון לפני מעבר הגבול, כדי להיפטר משארית המטבע הברזילאי, פגשתי את אלחנדרו ממונטוידאו, רוכב על הארלי, משטרתי לשעבר, מנוע של 1400 סמ"ק משנת 98. גבר חביב למדי, יחד רכבנו אל היציאה מברזיל שם בהליך קצר החתמנו כל שדרוש ועוד לפני היציאה עברתי תחקיר מטעם משרד התיירות של ברזיל על רשמי והתנסותי במדינה. כנראה חלק מן המאמץ לשיפור שעושים כאן לקראת ארועי הספורט הגדולים שתארח ברזיל בשנים הקרובות. חלקתי שבחים ומחמאות לשהותי בת החודש וחצי כאן דווקא ביום בו התפרסמה ידיעה מאוד לא נעימה על אונס תיירת לעיני בן זוגה במיניבוס בריו דה זנירו. העיר שהתרשמתי כל כך טוב מהשיפור בתחושת הביטחון בה. צחוק הגורל.

P1090594

לוגו חדש של ברזיל – שילוב של צבעי הטבע האופיניים לברזיל

הכניסה לאורגוואי התגלתה להפתעתי כקשה יותר ממה שציפיתי. איפה הביטוח? אין ביטוח. נסעתי לעיר הקרובה Chui, עיר המחלקת את רחובה הראשי בין ברזיל לאורוגוואי. סבבתי בין הסוכנויות השונות לאופנועים וביטוח ואין פתרון לבעיה שלי.

P1090595

רחוב 'בינלאומי' ב Chui – מימין ברזיל ומשמאל אורוגוואי

לאחר כשעתיים חזרתי למעבר הגבול ואיש המכס נתן לי להיכנס על סמך הפוליסה שיש לי לביטוח בריאות. Gracias. רכבתי דרומה תחת שמיים קודרים ורוח צד עד ל Punta Del Diablo, עיירת נופש לחופו של האטלנטי, שם ביקרתי לפני כחודש וחצי בדרך צפונה.

"העונה" כאן חלפה. אחרוני הנופשים וגלשנים על כתפיהם עוזבים את המקום, הוסטלים נסגרים. בתקופת החורף זו עיירת רפאים ואילו בקיץ כ 30,000 מבקרים נמצאים כאן. מצאתי די בקלות מקום בהוסטל Compay שהיה מלא עד אפס מקום בביקורי הקודם כאן. מזג האויר כמעט חורפי , אפור, מעונן, קריר ומדי פעם יורד גשם דק. בכל זאת אתעכב כאן יומיים או שלושה עד שתעבור החזית הקרה והרטובה מאוד של מזג האויר ואוכל לרכב בתנאים סבירים את 600 הק"מ האחרונים לבואנוס איירס.

P1090597 P1090598 P1090599

"נטוש"

מזג אויר לא רגיל לעונה דבר אחד ותשוקות גולשי הגלים הם דבר אחר. ירדתי לסיבוב צהריים ברחובות העפר הנטושים של ה'פונטה' לעבר החוף. החופים אכן ריקים מאדם וחול הים נישא באויר ומסמא את העיניים אך הגולשים בשלהם – עם בגדי גלישה ובלי הם דוהרים אל המים הקרים כאילו אחז בהם השד. רגליהם על הגלשן וידיהם אוחזות ברצועות מצנח הרחיפה המטיס אותם בעזרת הרוח מעל כרבולות הקצף של הגלים הסוערים. מהפנט היה להביט בהם ולהתרשם ממה שנראה כאומץ לב לא קטן, לפחות בעיני המשתאות. הם רוכבים על הגלים מצד אחד של החוף לעבר הצד האחר הלוך ושוב במהירויות מרשימות. למעט הפעילות המאוד נמרצת של החבר'ה הצעירים הללו לא נראה בעיירה דבר וחצי דבר.

P1090608 P1090615 P1090621P1090626

P1090623

"האמיצים" שעדיין גולשים וסירות הדיג השובתות מחמת חוסר סועדים

כאשר גיליתי, כי אין לי די מזומנים בכיס כדי לאכול כאן כמה ימים וגם לשלם עבור ההוסטל בתום אותם הימים והכספומט היחיד בעיירה מושבת, רתמתי בחוסר חשק, תחת שמים מטילים אימה בצבעם, את הגמל ויצאתי לתור אחרי מזומנים. העיירה הקרובה נשמעה מבטיחה, יש כספומט אבל גם הוא… לא עובד, לא נורא יש עוד מכשיר במרחק של 12 ק"מ נוספים, רכבתי… גם הוא מושבת, עוד 23 ק"מ לעיר הגבול שרק אתמול חלפתי בה בדרכי ל'פונטה', עומד בתור לכספומט שיודע לתת פסוס אורוגוואים, ניסיון אחד, שני.. לא מוצלחים, כמובן, שכחתי כי צריך להקיש גם קוד אישי בן 4 ספרות… בקיצור סיפור ארוך על עניין פשוט שנגמר ברכיבה שמחה בגשם סוחף ועם מזומנים בכיס. על זה כבר נאמר כי "קל הרבה יותר ללכת ברגל על יד עגלה עמוסה מאשר לרכב על ריקה" – ויודע זאת כל "חקלאי פיקח".

P1090631 P1090632

נגזרה עלי בטלה מאונס, אותה אני מנצל כאן בהוסטל להשלמת חוסרי כתיבה לבלוג ולוואלה, בטלה שמקורה בסופת גשם אדירה המתקדמת לעבר צפון אורוגוואי. מהסופה הזו ניספו, בעיקר בטביעה בביתם כבר מעל 50 איש בבואנוס איירס אתמול. עוצמת הגשם הגיעה בבואנוס איירס ובעיר לה פלטה הסמוכה לה ל 400 מ"מ בתוך שעתיים!!

P1090633"המנעול" הטוב ביותר שקיים לאופנוע – הכיסוי

לעומת זאת כאן ב'פונטה' מזג האויר מתבטא בגשמים פזורים, רוח קרה, שמיים קודרים וים גועש המספק גלים גבוהים לגולשים וסצינות חוף דרמטיות לצילום. כך עשיתי, כלומר לא גלשתי על הגלים אבל צילמתי את הגולשים ומשתאה הבטתי ברוח "איך הוא יחד עם המים, מפרקים את הסלעים" כמילותיו היפות של נתן יונתן ב"הרדופים". 3 ימים סוערים ביליתי ב'פונטה' ועוד יום אחד מעט רגוע בעיירת הרפאים. יום לפני סגירת ההוסטל יצאנו לאכול, כל שוכני ההוסטל – דניאל ממונטוידיאו בן ה 25 המנהל בכשרון רב את המקום, מרגריטה הצעירה העובדת בריו גייגוס אשר בפטגוניה ובאה 'לתפוס' קצת שמש שאיננה כאן ואונה, מטיילת מדרום קוריאה השוהה בבואנוס איירס.

P1090639 P1090641 P1090657"הרוח, איך הוא יחד עם המים מפרקים את הסלעים" (נתן יונתן)
P1090668
ארוחת פרידה מ'פונטה'

P1090691 P1090675

ילדים בתלבושת אחידה יוצאים מבית ספר באורגוואי

P1090682

לחם – רק על המיגוון בעולם יכולתי לכתוב פוסט נפרד – לחם באורוגוואי

לאחר 4 ימים ב"כיף השד" הרמתי עוגן דרומה ובמזג אויר קר למדי ובליווי רוח צד עזה הסוחטת את הדלק מהמיכל בקצב גבוה רכבתי כ 500 ק"מ דרומה ומערבה, דרך מונטווידיאו, לעבר נקודת המעבר לבואנוס איירס, העיר "קולוניה דל סקרמנטו" על שפת השפך המאוד רחב של נהר לה פלאטה והתמקמתי ב Sur Hostel (הוסטל הדרום).

P1090693מקור הבשר המשובח של אורוגוואי

P1090696 P1090699מיתרים וכיכרות במונטווידיאו

P1090702

מנוחה ליגע בהוסטל הדרום, קולוניה

קולוניה עצמה היא עיר מאוד תיירותית בזכות היותה תחנת מעבר למגיעים במעבורות מבואנוס איירס לעבר אורוגוואי וברזיל וגם בזכות עברה ההיסטורי כמאחז פורטוגזי ולאחר מכן מאחז ספרדי. יש בה מגדלור עתיק בן כ 200 שנה ורובע עתיק, יפה למדי אשר חלקו מוקף בחומה קלילה. הרובע העתיק הוא המקום עבור התיירים והמבקרים ומחוצה לו עיירה מודרנית רגועה ונעימה עם מקומות לינה ובתי אוכל רבים מאוד וכמובן כל שאר השירותים להם נזקק התייר המגיע לכאן.

P1090705 P1090709 P1090726

P1090733

הזדמן לי בערבו של יום לאחר "ארוחת פרידה" בשרית למדי מדרום אמריקה, להצטרף ל'מופע צועד' של להקת מתופפים מקומית שקצב התיפוף שלה חודר ממש לדם ומניע את הרגליים כמעט בלי משים.

P1090719

עם בוקר ירדתי לנמל ועליתי על המעבורת החוצה במשך שעה תמימה את נהר הלה פלאטה המאוד רחב בנקודה זו, לעבר בואנוס איירס. בדרך פגשתי את פיליפ, רוכב, בריטי במוצאו, החי בהולנד אשר גם הוא סיים 9 חודשי מסע בשתי האמריקות וגם הוא משתמש בשירותם של סנדרה וחביאר כדי לשוב ישירות להולנד עם הסוזוקי 650 שלו. יחד הגענו ל"דאקאר מוטוס" לאחר הליך מחויך וקצר במכס הארגנטינאי עם הנחיתה בבואנוס איירס. הדבר הראשון שהמוכסים הארגנטינאים סיפרו לפיל, בלא מעט סיפוק, לאחר ששמעו כי הוא בריטי במקור, כי "גברת הברזל", מרגרט טאצ'ר הלכה לעולמה. זו הגברת שקיבלה את ההחלטה להלחם בארגנטינאים שניסו להשתלט על איי פולקלנד.

P1090747

P1090749

פרח הטיטניום בגן היפני בבואנוס

סנדרה וחביאר ובנם ג'וליאן קיבלו פני בשמחה רבה וההרגשה היא כמעט ביתית כאן במשכנם הדל אך המאוד מספק. יחד עם סנדרה בדקתי במהירות האופציות העומדות לרשותי ולאור מחירי ההובלה של ה'גמל' והטיסה שלי החלטנו שאנו נישארים עם היעד המתוכנן של לונדון. גלישה מהירה באינטרנט לרכישת כרטיס טיסה עבורי ליום שני, שבוע מהיום, פניה מהירה לרכישת ביטוח לאירופה ואני כבר עומד להתחיל את "הלג" האחרון במסע. הכל נעשה באינטרנט – כרטיסי טיסה, ביטוח – כל כך קל. לאחר ארוחת ערב ביתית עם פיל נודע לנו כי זוג אמריקאי עומד להגיע לכאן ב"חצי הלילה" עם אופנוע לאחר תאונה. לאחר כמה שעות המתנה נעצרה על יד במוסך משאית של הובלת רהיטים ובה סומה והואה – זוג נשוי מבוסטון שהיו בדרכם עם GS 1200 מאושוואיה לבואנוס איירס. במהלך עקיפה של מספר משאיות כבדות כ 1800 ק"מ מדרום ל'בואנוס', נהג אחת המשאיות, 'פול טריילר', החליט שהוא יוצא לעקיפה של משאית לפניו. הוא עשה זאת מבלי להבחין שהוא נעקף באותו הזמן על יד האופנוע. התוצאה אופנוע שניסה להתחמק אל השוליים המלאים באבנים, כמובן התרסקות כואבת, נזק לאופנוע וגם כמה פציעות קלות ביותר לשני בני הזוג. הם היו לבושים ומוגנים היטב ולכן הנזק הגופני שלהם היה מינימלי. יחד, כ 4 איש הורדנו את האופנוע מהמשאית המאוד גבוהה אל הקרקע וההמשך היה כבר יותר פשוט. מיקרים כאלו קורים לא מעט אך הם המיעוט שבמיעוט' Shit Happens.

P1090750סנדרה מתדרכת את Phil ו Alicia בדבר ביצוע ההובלה ליעדיהם. פיל להולנד ואליסיה לקייפטאון

P1090757ראיתם פעם איך 4 גברים מורידים בידיים אופנוע כבד ממשאית?

P1090764החלפת שמן אחרונה במסע – חביאר נראה מבסוט לבצע הג'וב

P1090765

הואה וסומה חבושים ומחייכים – הארוע שלהם הסתיים למזלם הרב ללא נזק כמעט

במשך יומיים הייתי עסוק עם משלוח האופנוע על פי ההוראות המאוד מפורטות ומדויקות שקיבלתי מסנדרה. במהלך היום הראשון רכבתי למסוף המטענים בשדה התעופה הבינ"ל של בואנוס איירס Ezeiza. שם במהלך כשעתיים הכנתי את ה'גמל' למשלוח. קיפול מגן הרוח, הורדת המראות, ניתוק המצבר וארגון הארגזים וציוד הרכיבה על משטח קטן. היה מצחיק לראות את שני המשטחים על ריצפת המסוף מחכים לשני האופנועים – שלי ושל מייקל, בחור מארה"ב. במבט ראשון שני המשטחים נראו כמו קרקעית של 'ארון מתים'. זו היה ההקשר הראשון שעלה לי בראש כאשר ראיתי אותם. מהר חלף ההקשר הזה ומצאנו עצמנו עסוקים בקשירות, ארגון ועטיפה בניילון במהירות ובמקצועיות. נפרדתי מהגמל הנאמן שלי וחזרתי למרכז העיר ומשם להוסטל שלי בדאקאר מוטוס. בערב הגיעו עוד שני אוסטרלים בעל ואישה, שניהם רכובים על צמד של KLR. אותו אופנוע נפלא שלא מייבאים יותר לארץ ולא ברור לי מדוע. Hua האמריקאי שנולד בוייטנאם, הבחור שנזרק מהכביש על יד המשאית יחד עם אשתו, התגלה כשף לא רע בכלל והוא מכין לנו כאן ארוחות ערב נפלאות. אנחנו מוסיפים לכך יין והשיחות נמשכות עד מאוחר למדי.

P1090776 P109077770,000 ק"מ מאז יצאתי משערי משמר הנגב, 50 אלף מתוכם באמריקות
P1090779
P1090788 P1090789עטוף ומנוילן  – חנוט הגמל למשלוח

P1090795

אולם עמילי המכס במסוף המטענים – כולם עם אותן ה"מזוודות"

ביום השני ירדתי לעיר כדי לשלם עבור ההובלה. התשלום – כ 2,000 דולר אמריקאי. החלפה של דולרים ב'שוק הכחול' לפזוס מקומיים מוזיל את ההובלה ב 35% לערך, חיסכון של כ 700 דולר. המסחר הזה של דולרים מתנהל כאן ברחובות באין מפריע. כולם יודעים על כך ואיש לא עושה דבר בקשר לכך. אלפי דולרים ביום נעלמים מהשוק הגלוי ומוצאים דרכם לעסקאות במזומנים. הנפגעת העיקרית היא המדינה שמערימה עוד ועוד מכשולים על אלו המבקשים להצטייד בדולרים. אדם היוצא לחו"ל מכאן צריך לקבל אישור מרשות שלטונית ליצאתו ורק כך יכול למשוך מט"ח מהבנק והסכום מוגבל ל 100 דולר אמריקאי ליום. מזכיר תקופות אחרות בישראל.

P1090808

התשלום בוצע במהירות וביעילות ועתה רק נותר לראות אם ההובלה עצמה תבוצע כראוי. נותרו עוד 3 ימים "לשרוף" בבירת הטנגו ומכאן הדרך היא ללונדון, דרום אנגליה לביקור של חברים ומשם דרף חופי נורמנדי הביתה.

P1090806 P1090802 P1090803שיטוט רגלי ברחובות בואנוס איירס, המחשבות כבר על לונדון…

להתראות חברים. חג עצמאות שמח לכולם

חסל סידור פסח' בברזיל – בשנה הבאה בירושלים'

יצאתי לסאלבדור בשעה מאוחרת יחסית, כ 400 ק"מ בדרך עמוסת משאיות וסואנת למדי ככל שהתקרבתי לאזור החוף האטלנטי. בשלב מסוים של הרכיבה עצרתי ל'בשר על האש' עם מיץ אננס טיבעי. האנשים כאן שותים את המיצים (Sucos) הרבה יותר מאשר את כל המשקאות המוגזים שתרומתם לבריאות מוטלת בספק. בחום כבד המשכתי לרכב והעייפות פשוט השתלטה עלי. ראיתי פנצ'ריה עם צל וכמה ספסלים ועצרתי. יצאו אלי האבא והבן – "אין בעיות" אמרתי, "רק עייף ורוצה לנוח". האבא מייד הורה לבן לפרוס עבורי מחצלת בחדר יחד עם הצמיגים הישנים אך מוצל ויחסית קריר, ריפדתי את המחצלת במעיל הרכיבה ו'התעלפתי' לשינה עמוקה של שעה. לאחר שהתעוררתי הרגשתי רענן לחלוטין. הבן קיבל סוכריה, האבא סיכת ישראל ואני כארי יצאתי לרכיבה ולקראת ערב נכנסתי לפאתי סאלבדור.

P1090256 P1090257

השמש חיכתה לי עד שקיעתה ולאור שקיעה יפה גלשתי מטה לעבר רצועת החוף של העיר. מייד התעוררה בי  התחושה כי אני ב'מקום אחר'. העיר כל כך שונה מריו דה ז'נירו ולבטח מברזיליה. עיר מאוד עממית, הרבה מן החיים כאן מתרחש ברחוב. דוכני אוכל, מוזיקה קיצבית בריזלאית ונופי ים נפלאים. המוני אנשים, רובם כהי עור, מסתובבים בקפקים, מכנסיים קצרים וחצי גוף שחום ללא לבוש, מקסימום חולצה טי מונחת ברישול על הכתף. משפחות מבלות בחופים עד שעות הלילה והילדים כמובן שוחים בים בחושך. תחושה של כמעט ביקור בפלנטה אחרת אבל מהסוג הנפלא. אומרים שסאלבדור היא אפריקה של ברזיל ואולי גם של דרום אמריקה ואכן זה נראה כך. לעיר יצא מוניטין של עיר לא בטוחה לתיירים ואם יכייסו אותך בברזיל, כאן רוב הסיכויים שזה יקרה. נקווה כי השהות כאן תעבור בשלום.

P1090259 P1090262 P1090265 P1090290 P1090297 P1090303

את האופנוע החניתי עם הכיסוי עליו ברחוב, בכניסה למלון אותו מצאתי ברובע בחה (Barra). מלון/הוסטל Porto Salvador. עם בוקר יצאתי לסיור רגלי בעיר – הלכתי כ 6 ק"מ ברגל לעבר המרכז ההיסטורי – פלורינו (Pelirino), המרכז אליו הובאו העבדים מאפריקה וכאן נסחרו לעבדות לכל המרבה במחיר. צאצאיהם של רבים מיוצאי אפריקה נמצאים כאן היום ברחובות סאלבדור עם המאכלים, התרבות, המוסיקה והרבה מאוד סממנים אותם ניתן למצוא רק כאן, בסאלבדור.

P1090357 P1090380 P1090339

עברתי דרך המרכז המאוד עמוס ותוסס בדוכנים, מוכרים וקונים, דוכני אוכל, משקאות ומיצים והכל נראה טעים ומריח מצוין. טעמתי את מאכל האקאראז'ה – קציצה מטוגנת מאבקת שעועית ממולאת במחיות משני סוגים, סלט חמצמץ ושרימפסים. אפשר למלא את הקציצה גם בבשר ולא רק בפירות הים.

P1090382

קרוב לפלורינו צילמתי מלון ישן ומולי הופיעה דארה – סטודנטית למינהל בת 28, אם לילד בן 10 שהאב נטש אותם כאשר הילד היה בן 5 חודשים ומאז עיקבותיו לא נודעו. שתינו מיץ יחד וקבענו להיפגש מאוחר יותר בערב.

P1090321 P1090326

המשכתי לרובע פלורינו על כנסיותיו המרובות והיפות, הכיכרות של הרובע מלאים בתיירים ומבקרים מקומיים ולידי בעלי החנויות משחקת הכנסה נאה למדי. חזרתי בשעת צהריים לאחר הליכה באותה הדרך.

P1090331 P1090337 P1090344 P1090356 P1090372

בשעת ערב מאוחרת ניפגשתי עם דארה על יד המגדלור של רובע בארה, הלכנו לאכול יחד ארוחת ערב טעימה ושוחחנו ארוכות בערבוב לשוני של פורטוגזית ואנגלית ו'ניחושית'. המקומיים בסאלבדור התברכו בעור מולאטי בצבעי הברונזה, כנראה לא מעט בזכות השמש הקופחת כאן אולי גם באפריקה כבר דורות רבים. גם דארה היתה כזו וצבע הברונזה הבוהק שלה, צבע שאני לא מורגל בו מאוד משך את עיני.

P1090390

החלטתי לצאת לדרך דרומה מסאלבדור ולקחתי מעבורת היוצאת מהנמל בעיר לצד השני של "מפרץ כל הקדושים" – כך הוא נקרא. המעבורת עליה לא ידעתי קודם ולא הופיעה בספרות קיצרה לי דרך ב 300 ק"מ לערך. על המעבורת פגשתי את Geurre דייג ואופנוען והוא הזמין אותי לארוחת דגים בבית חבר שלו, דגים משלל הדיג של ו מיום קודם. הדייג הזה יודע כנראה לא רק לדוג אלא גם לטגן אותם והתוצאה היתה נפלאה.

P1090411

P1090407 P1090415 P1090416

חשבתי לבקר ב Morro San Paulo, אי שהוא אחד מפניני החוף ללא סוף של ברזיל. לצורך כך נכנסתי לעיר ושמה Valenca  ו'נפלתי' לבלגן תחבורתי ואנושי מהסוג הגרוע ביותר. לאחר סיבוב במרכז עם אופנוע רותח מחום בליווי שני אופנוענים משטרתיים החלטתי 'להרים עוגן' משם ולוותר על 'הפנינה'. יש רבות אחרות לאורך החוף בדרכי אל ריו דה ז'נירו.

P1090418

לאחר לילה לבד לחלוטין בפוזאדה על הדרך המשכתי דרומה בכביש 001 המחבר את עיירות החוף. הכביש חוצה נהרות היורדים לאוקינוס ומתפתל בתוך יער אטלנטי צפוף. רכבתי מגשם לשמש וחוזר חלילה עד אשר הגעתי לגשר נוסף, כזה שלא היה במפה או במכשיר הניווט, גשר שקיצר לי כ 100 ק"מ לעבר העיירה Itacare (איטאקארה), עיירה עליה קראתי במדריך ונשמעה מבטיחה. זו הפעם השניה תוך יומיים שאני נתקל בשימחה בקיצורי דרך בלתי צפויים. אתמול זו היתה המעבורת מסאלבדור שקיצרה לי כ 300 ק"מ. נכנסתי בשעריה של עיירה הנראית שקטה, נעימה, כמעט רדומה משהו.

P1090419 P1090422

התמקמתי בהוסטל בנושא את שמה במרכז ולאחר החלפה לסנדלים וביגוד קצר יצאתי לסיבוב לאורך החופים. חמישה חופים לעיירה הקטנה הזו. 5 חופים דמויי 5 אצבעות של ים כחול החודרות לתוך הנוף הירוק של היער האטלנטי – כולן יפות נוף. כל אצבע היא למעשה מפרץ אשר הצפורן שלו היא רצועת חול זהובה מוקפת דקלי קוקוס ומאחוריהן מטפס היער הסבוך במעלה הגבעות התלולות. בכל רצועת חוף שירותי חוף ניפלאים של שתיה קרה, דוכני מזון קטנים, אגוזי קוקס כמובן וכל הפינוקים שמבקש לו אדם כאשר מגיע לחוף ים כזה. היופי של החופים הוא כזה שאי אפשר להפסיק להתבונן בו והעין לא שבעה ממנו. שילוב הצבעים של הכחול העמוק של הים, תכול השמיים עם עננים לבנים, הירוק של היער והזהוב של החול הוא מראה נפלא. כמה שלא יחזור על עצמו הוא לא ישעמם ולא יפסיק לרתק את העין. במשך יומיים סבבתי כאן בין החופים, צילמתי, טיילתי, קפצתי לים, רחצתי במי מפלים של מים מתוקים הנופלים מגבעות היער אל החוף. גן עדן עלי אדמות. בעיירה רחוב עמוס במסעדות טעימות ובהן גם "על המים" (Alamaim) המגישה חומוס פלאפל, סביח וכל מה שביניהם, טעמתי, היה טעים באופן מפתיע.

P1090499 P1090470 P1090468

P1090469

ה"סוד" שמתחת לריצוף רחוב באבנים המאפיין מקומות ישוב המנסים לשמר אופי יחודי 

באיטאקארה עדיין לא דבקה האוירה ה'נובו-רישית' המאפיינת עיירות חוף אחרות. אוירה אותה מייד ניתן לזהות לפי סוג המכוניות הסובב ברחובות או יוקר המסעדות ובתי הארוח. עדיין יש בה אוירה מאוד עממית ופשוטה ועם זאת היא מציעה שפע של יופי וכל טוב למבקר בה. התוודעתי כאן להרבה מאוד פעילות קהילתית של הרצאות לציבור למשפחות ומאזינים בכל הגילאים, כמו גם ריקודים ושירה בציבור או פעילות אירובית לצלילי מוסיקה וכל הפעילויות הללו מתבצעות בחללי כנסיות פשוטות וצנועות למראה. הכנסיה היא לא רק מקום לפולחן דתי אלא גם מקום התכנסות ופעילות קהילתית, יפה לראות זאת.

P1090437 P1090453 P1090473 P1090476 P1090483 P1090485 P1090491 P1090496 P1090505

באחד החופים בהם ביקרתי עישנתי מול הנוף המרהיב סיגריה וכיביתי אותה על הארץ כהרגלי. לאחר כ 2 דקות הופיע נער צעיר מולי והעיר לי בעדינות על כך תוך שהוא מצביע על מקום בו נאספים הבדלים. אחזה בי הבושה על המקרה ויפה היה לראות איך דור צעיר מאוד מודע ל'אוצר' שלהם – החופים ומנסה לשמור עליהם ככל שיכול למען העתיד. השלט ביציאה מהחוף הבהיר לי את המאמץ שהם עושים בדגש על המבקרים מארץ התנ"ך, כנראה שיצא לנו מוניטין של 'חסרי חינוך', לא מחמאה גדולה והמקרה שלי כנראה רק מחזק את מאמצי ההסברה שלהם כפי שניכר בשלט סמוך לכניסה אל החוף.

P1090498

כאשר עזבתי את חוף הים בו בילתי את עיקר היום השני לשהותי כאן, עשיתי זאת בלב מאוד כבד. מעתה מצפה לי דרך של 4,000 ק"מ לבואנוס איירס הרחוקה כדי לטוס משם ללונדון יחד עם הגמל הנאמן שלי. בריו דה ז'נירו אעשה אתנחתא של יומיים לליל הסדר עם משפחת חזן, משפחתה של ויויאן שביתה הפך להיות כמו בית שני עבורי. משם אחצה את דרום ברזיל ואורוגוואי במזג אויר שהולך ומתקרר ככל שאדרים לביקור שני בבירת הטנגו ובבית "דאקאר מוטוס" שם.

P1090508 P1090509

הדרך בת 1500 הק"מ לריו עברה עלי תוך כמעט 3 ימים של רכיבה רצופה. השכמה עם בוקר ב 6, יציאה לדרך ב 7, עצירה לקפה פה ושם, נשנוש צהרים וחניון לילה באחת מתחנות הדלק הדומות לחאן שיש בו הכל – מדלק, דרך מסעדה ועד למיטה ומקלחת וכל מה שביניהם. בדיוק מה שאני יכול לתאר לעצמי היה בחאן מזה אלפי שנים. הדבר היחיד שהשתנה הוא כנראה הדלק למנועים במקום התבן לסוסים. בחרתי בכביש 116 – כביש סאלבדור – ריו דה ז'נירו מאחר והנחתי כי הוא פחות לח ויותר קריר מכביש החוף המהביל ובעיקר פחות עמוס במשאיות מאחר ואני מבצע את הרכיבה במהלך סופ"ש. עברתי ממדינת באהיה למינאס ג'ראיש שם קיבלו את פני לאורך עשרות ק"מ צוקים הדומים מאוד ל"סלע הסוכר" בריו ולא נופלים ממנו במימדים. מאוד מרשים היה לראות את תצורות הסלע העגלגלות והמזדקרות לעבר השמים מתוך היער האטלנטי ולרכב בכביש המתפתל ביניהן. לקראת סוף היום השני קיבלו את פני שמים שחורים וכמובן גשם אך לא ממש הפריע להתקדם בקצב של כ 500 ק"מ ליום.

P1090514 P1090516 P1090518 P1090521 P1090527 P1090530

ביום הרכיבה השלישי לעבר ריו על כביש 116 עברתי נוף ירוק ורטוב, כביש מפותל באזור הררי בגובה של 1,000 מ'. עברתי על יד העיר טרזופוליס – עיר בה ביקרתי ושהיתי כמה ימים בבית נופש לפני כ 6 שנים ועתה עברתי בה שוב. בין לבין עברה העיר טראומה קשה בדמות מפולת בוץ ענקית בגלל גשמים עזים וכמה אלפים מתושביה נקברו תחת הסחף הבוצי. לא קשה להבין איך קורה אסון כזה כאשר רואים את שכונות העוני מחומרי בניה ירודים המצטופפות מתחת לגבעות של אדמה חומה, עשירה בברזל, כנראה אך אדמה שכאשר היא סופגת מים רבים אינה עומדת במעמסה וצונחת במורד לעבר בתי המגורים. אסון אחרי אסון במשך שנים והתושבים לא יעזבו את בתיהם ושכונתם. לאן ילכו?

נכנסתי לריו דה ז'נירו תחת גשם לא כבד במיוחד ולא מטריד. הגעתי לביתו של סלבאדור, אבי ויויאן, ויחד איתו אבלה את סדרי הפסח. סדרים, כי בגולה עורכים סדר פעמיים כדי להרגיש יהודי עד הסוף, כנראה. הסיבה כמובן הרבה יותר רצינית ושורשיה היסטוריים אך לא המקום כאן להרחיב בדבר. ליל סדר אחד ביליתי עם משפחת חזן וליל סדר שני עם חברי חיים של המשפחה. נהניתי לשמוע את ויויאן, מוניקה וריקרדו יחד עם הנכדים של רפאל וז'ניני קוראים את ההגדה כולה, ללא דילוגים ובעיברית טובה מאוד. תענוג לשמוע ולחוות כאן הריו סדר כהלכתו. לאחר ה"אחד מי יודע" רצו כולם למסך הטלוויזיה לראות את סיום הפרק האחרון של ה "BBB" – "האח הגדול ברזיל" ולמגינת ליבן של הנשים זכה דווקא הגבר בפרס הנחשק…

P1090535 foto

חסל סידור פסח כהלכתו – לשנה הבאה בירושלים