אדריכלות מודרנית וטבע ללא סוף – גם זוהי ברזיל

400 ק"מ נוספים ואני, בלא מעט התרגשות, בפתח העיר ברזיליה (Brasilia) (לא טעות, כותבים עם S ולא עם Z). מעולם לא נכנסתי בכזו קלות אל תוך עיר גדולה. מערכת כבישים נפלאה, תנועה רבה של כלי רכב אך זורמת ומהירה יחסית, כמעט ללא רמזורים אלא רק ממש במרכז העיר. נכנסתי לעיר דמוית המטוס ברכיבה לאורך "הכנף הדרומית" עד לגוף המטוס ושם בחיבור של "הכנף הצפונית" לגוף נמצא המלון אליו כיוונתי. מלון דיפלומט (Diplomat). חדרי במלון היה מעוצב באופן כל כך פונקונציונאלי עד כי לרגע דמיינתי כי אוסקר ניימאייר עצמו עיצב אותו…. אם אפשר לקרוא כך לחלל בגודל של 10 מ"ר.

P1080919 P1080923

P1080869 P1080870 P1080876

P1080890 P1080891

למדתי כבר כי אופנוע מכוסה בטוח יותר, אולי אפילו מאופנוע נעול 🙂

P1080883הרעיון של הקמת בירה לברזיל במרכז המדינה קיים כבר מהמאה ה 18. במהלך הקמפיין של ז'וסלינו קוביצ'ק לנשיאות ב 1955 הכריז המועמד, בתשובה לשאלה, כי הקמת ברזיליה עומדת בראש תוכניותיו. משנבחר ב 1956 לתפקידו נפלה מיידית ההחלטה על הקמת העיר. לאחר תחרות ציבורית על תוכנית לפרויקט כינס קוביצ'ק את טובי האדריכלים והמתכננים של ברזיל לצורך העניין ביניהם לוסיו קוסטה כמתכנן העיר, אוסקר ניימאייר כאדריכל מבני הציבור ובורלו מרקס כמתכנן הגנים. תוך 41 חודש בלבד!מאז ינואר 1957 – מועד תחילת העבודות, העיר עמדה מוכנה לקלוט 400,000 תושבים ולתפקד כבירה. באפריל 1960 הוכרזה העיר החדשה שצמחה מ'כלום' לעיר הבירה של ברזיל ולקחה את מקומה של ריו דה ז'נירו. קוביצ'ק עצמו זכה כאן בברזיליה להנצחת שמו בכמה וכמה אתרים מרכזיים עד אשר העיר, כמעט כולה, נראית כאתר הנצחה לזיכרו. נכון או לא, ההישג כאן "רשום" על שמו בראש ובראשונה ולצידו אוסקר ניימאייר ולוסיו קוסטה.

P1080872 P1080904

קוביצ'ק ואשתו באתר הזכרון על שמו

גם אם שיני הזמן נותנים אותותיהם פה ושם, העיר מתחדשת וניתן מייד להבחין בחידושם של בניינים ישנים ובהקמתם של חדשים. התכנון העירוני הכללי לא השתנה. בוצעו מספר התאמות תחבורתיות כמו מטרו חדיש ונוח אך מבני הציבור המיוחדים כל כך נשארו על עומדם, כמעט ללא שינויים, ועד היום הם מושכים את העין ביופיים, בניקיונם העיצובי ובמקוריות שלהם.

P1080896P1080906היכל העיריה

P1080887

רובם ככולם הם פרי תכנונו של אוסקר ניימאייר. העיר שזכתה לתשומת לב עולמית בזכות תכנונה החדשני זכתה, כמובן, ללא מעט ביקורת. עיר הבנויה רק לכלי רכב ולא להולכי רגל, עיר שאי אפשר להזדקן בה ועוד. יכולתי לחוש ברגלי חלק מהביקורת. מרחקי ההליכה הם עצומים ממש. אני אוהב ללכת ועשיתי זאת בערים רבות במהלך המסע, גם בערים גדולות מאוד. כאן בברזיליה הליכה ברגל היא כמעט בלתי אפשרית – המרחקים בין האתרים גדולים מאוד, מדרכות ומעברי חציה מאוד דלילים למעט באזורי המגורים ואת קצב החיים כאן קובעים כלי הרכב אשר נהנים מחופש תחבורתי מרשים, אותו יכולתי לחוות כבר עם הכניסה המאוד חלקה ומהירה שלי אל לב העיר. לאחר הליכת בוקר של כ 6 ק"מ לעבר אחד האתרים הבנתי כי ללא ה'גמל' זה לא יילך. עליתי על האופנוע ותוך כ 3 שעות עברתי כ 35 ק"מ בין בנייני הציבור, הכנסיות, הכיכרות והגשרים כדי להתפעל שוב ושוב מהיופי הארכיטקטוני, מקלות התנועה על גלגלים בעיר וגם כדי להבין כי זו עיר שלא קל סתם לחיות בה. צריך להיות כאן עם תפקיד, מקום עבודה, רכב אחד או שניים כדי להיות מסוגל גם לחיות. כאן לא המקום לפרוש או להזדקן.

P1080894

להולכי הרגל "מפת עיר" משלהם ורישומה ניכר היטב במרחבי הדשא – לא מפליא לנוכח מרחקי ההליכה הגדולים

הדבר המרשים ביותר כאן הוא לתפוש גודל החזון והמעוף של אלו שהאמינו, החליטו, תכננו ובצעו בזמן שיא את אחד הפרויקטים המרשימים ביותר במאה ה 20. צריך להיות כאן כדי לעמוד מקרוב על האתגר העצום וגודל ההישג. לביקורת האקדמית והציבורית מקום של כבוד בבויכוח על ברזיליה. אך גם המתנגדים לא יכולים שלא להסיר הכובע כאשר הם מגיעים לכאן. אני בהחלט הסרתי את הקסדה.

P1080926כנסית דון בוסקו – האיש ש"חזה" הקמת ברזיליה לפני כ 300 שנים

P1080933 P1080943

הקתדרלה – חוץ ופנים

P1080951 P1080961משרד החוץ

P1080964

בנין הפרלמנט

P1080968כיכר 3 הרשויות ושוב "זכרון" לקוביצ'ק

P1080970 P1080974 P1080975

"הקאנדאנגוס" – כבוד לבוני העיר האוחזים בברזל אשר ממנו יחד עם הבטון נבנתה העיר

P1080994 P1080996משכן הנשיא ומשרדי הממשלה – המיניסטריונים (מזכיר לכם את שלנו בירושלים?)

P1080999 P1090007

ה"שופינג" הראשון בברזיל – בברזיליה כמובן וצמוד אליו, על חיבור ה"הגוף" לכנפיים התחנה המרכזית לאוטובוסים והמטרו החדש של העיר (לא היה בתוכנית המקורית)

P1080993

גשר JK – להנצחת שמו של מי אם לא – ז'וסלינו קוביצ'ק. (הוקם ב 2002)

יצאתי מברזיליה על ה"כנף הצפונית" ועברתי בתוך כמה שכונות מגורים. היה מעניין לראות האופן בו הן מסודרות, את ההגיון שבפיזור החנויות, את השילוט שנראה בהתחלה מאוד מבלבל אבל יש בו הגיון רב וגם לחוש את קלות התנועה אל תוך השכונה והיציאה ממנה. במונחים של לוסיו קוסטה כל שכונה כזו היא בלוק בן 11 ולעיתים 13 או 15 בנייני קומות. חלקם עדיין המבנים המקוריים ששיני הזמן נתנו בהם אותותיהם וחלקם בניינים חדשים או מחודשים ונראים בני זמננו. חלק מהרחובות אותם עברתי מאוד מזכירים כמה רחובות בצפון הישן של ת"א ממערב לדרך נמיר. כאשר נמצאים כאן בין רובעי המגורים ניתן בקלות להבין כיצד ללא רכב המעגל החברתי מצטמצם לבלוק שלך שאינו קטן כל כך, כ 600 עד 800 יחדות דיור בבלוק ואולי לבלוק מימין ולבלוק משמאל. מעבר לכך אתה נזקק לרכב.

P1090009

יש גם ימים באסאל. יצאתי מתוך העיר ולאחר כ 35 ק"מ הבחנתי כי הזיפר של שרוול מעיל הרכיבה בו נמצא תמיד מכשיר הספוט שלי פתוח והמכשיר הכתום לא בפנים. "שיט", היה ברור לי ששכחתי אותו בעומק הכספת בחדרי על אף שבדקתי אותה הבוקר. 'מפרסס' ורוכב חזרה לברזיליה, כניסה חלקה לעיר וגם הגעה למלון. יורד לחדר, מביט לכספת – במבט ראשון היא ריקה. תוחב יד פנימה עמוק ואני מרגיש את הצורה המוכרת של המכשיר בו אני עושה שימוש יום יום מאז תחיל המסע. דיינו – הפסדתי קצת זמן אבל יש ספוט. יוצא שוב בקלות מהעיר ושוב מתרשם מהקלות והנינוחות של כניסה ויציאה מעיר גדולה וסואנת יחסית.

חזרתי לדרך אותה התחלתי בבוקר ושמתי פעמי לעבר פארק טבע מסוים אלא שגשם מאוד כבד שיבש את תוכניותי ונעצרתי לצורך מחסה בקפה קטן על הדרך. כאשר ישבתי עם הקפה ערכתי חשבון קטן של ימים ותוכנית קדימה והבנתי כי אם אני רוצה להגיע לליל הסדר חזרה לריו דה ז'נירו מוטב שאוותר על פארק אחד, יפה ככל שיהיה. בהפוגת הגשם הראשונה שבתי על עקבותי – עוד 80 ק"מ מיותרים. נוסף לשני אלו אני חש מהבוקר בדלקת לא נעימה בגרון. זהו אחד מהימים האלו. כשהכל הולך טוב צריך לזכור כי יש ימים כאלה.

P1090022

עניין הגשם כאן הוא סיפור בפני עצמו. באזור זה של ברזיל מגיעות הטמפרטורות ל 38 מעלות בצל בצהרי היום. ההשפעה על הרכיבה ניכרת ומחייבת הפסקות להפגת העייפות. בצהרי היום, בשיא החום מגיעה הקלה מכיוון בלתי צפוי. השמיים מתקדרים ותוך זמן קצר ניתן להבחין בוילונות הגשם סביבך או אחד מהם גם עליך. מדוע הקלה? כי ברגע שמתקדרים השמיים לקראת גשם צונחת הטמפ' תוך דקות ספורות עד כדי 12 מעלות. אז מתחילה הבעיה השניה – הגשם. הוא כל כך כבד עד שהופך את הרכיבה לבלתי הגיונית ומאוד מסוכנת. הראות יורדת כמעט לאפס ומוטב למצוא מקום שפוי לעצור עד יעבור ענן. רצוי שיהיה מקום לאכול או לשתות משהו באותה הזדמנות.

לדוגמה אתאר כאן יום שהוא רק רכיבה. יצאתי לדרך ב 0700 ורכבתי עד ל 1700 – סה"כ 10 שעות. עברתי כ 550 ק"מ שהם לא יותר מ 55 ק"מ לשעה בממוצע על אף שמהירות הרכיבה שלי כל היום היתה כ 95 קמ"ש בכבישים פנויים לחלוטין. עד הצהריים עשיתי כ 3 הפסקות של התרעננות מהחום ואחת  אחר הצהריים כדי למצוא מחסה מהגשם. להערכתי רכבתי ממש כ 6 שעות ועוד 4 היו הפסקות מאולצות של עייפות, חום או גשם. כל ההפסקות, ללא יוצא מן הכלל, היו בראש ובראשונה צורך בטיחותי. כאשר אני רוכב לבד אין לי על מי לסמוך, רין לי את מי להוביל או אחרי מי להגרר. רק אני והבטיחות שלי נמצאים בבועה האישית שלי. אין תירוצים ואין קריצות. עייף – עוצר, החום מרדים – אני שותה מים משקית השתיה על גבי, מתיז מים על הפנים במקום לבלוע, שר בתוך הקסדה, נעמד על הרגליות לדקה או שתיים ואם כל אלו לא עוזרים עוצר לנימנום קל ושתיה בקפה בצד הדרך וכאשר הגשם 'מתנפל' עלי כמו אלת בייסבול – עוצר עד יעבור ענן וכך עובר לו יום אופייני שהוא כולו רכיבה כאן בברזיל. יש כאן ימים שאני רק רוכב – המדינה הזו כל כך גדולה והמרחקים בהתאם. בין מוקדי העניין הגדולים יש מרחקים בדרך כלל של כ 1,000 ק"מ ומכאן הרכיבה הארוכה.

P1090027

משאיות, משאיות, משאיות. במרחקים הגדולים של ברזיל רואים בעיקר משאיות וגם מעט כלי רכב של אלו העובדים בפרויקטים שונים בכביש או בשטח עם הטנדרים שלהם. רכב פרטי של ממש נראה מעט מאוד. הגעתי ל"מצוקי היהלומים" (Chapada Diamontiha) או כמו שנכון לומר צ'אפאדה דז'י-א-מונ-צ'-יה. פארק לאומי בגודל של מדינה באירופה (גדול יותר משטחה של הולנד, למשל). הפארק עשיר במערות נטיפים, מפלי מים, בריכות לשחיה, קניונים ונופים יפים. החלטתי לנצל את מזג האויר הטוב ולהשאר כאן לפחות יום אחד כדי לעשות סיבוב באיזור ולטעום ממה שיש לאזור להציע. פגשתי את עופר בעל סוכנות טיולים הגר כאן עם משפחתו. עופר קצין במילואים לשעבר בדרגה בכירה מנהל כאן סוכנות טיולים Zen Tur. ראיתי את השלט שלו בעיברית כאשר נכנסתי למרכז העיירה הקולוניאלית היפה של Lencois הנמצאת בפתח הפארק. רכשתי אצל עופר סיור ואקווה כי מוצלח יהיה. אתן ל'גמל' יום מנוחה. כבר למדתי שאחד הסימנים של עיר קולניאלית בברזיל הוא שקשה ללכת על אבני רחובותיה מבלי שנרגיש את אבני הריצוף דרך הקפקפים הברזילאים, בדרך כלל "האבייאנאס" וגם החיקויים שלהם. כך זה היה בפאראצ'י וגם באורו פרטו וגם כאן בלנסויס. ברחובות מרוצפי האבן עם בתי קפה קטנים, מוסיקה חיה בין המסעדות הרבות וזהו מקום מוצלח לטעום קאיפיריניאה ברזילאית משובחת.

P1090202

P1090031 P1090032 P1090050 P1090062 P1090076 P1090079 P1090081

הטיול בן היום יצא לדרך בזמן עם 6 מטיילים ומדריך. טעמנו במשך יום אחד דוגמה כמעט מכל דבר שיש לאזור הזה להציע. ירדנו לבריכות מים, 'חורי שחיה' כמו שנקראים במדריכים, אליהן מתנפצים מפלים למרות שזו כבר השנה השניה המאוד שחונה כאן בפארק.

P1090102

מיעוט הגשם בהחלט משפיע על עוצמת הזרימות וחלק מן המפלים פשוט התייבשו. נכנסנו למערת נטיפים קומפקטית אך מאוד יפה מצוידים בקסדות ופנסים. יש בפארק למעלה מ 120 מערות כאלו.

P1090123 P1090130 P1090135 P1090140 P1090141קן טרמיטים בדרך לצהריים- אותם לא טעמנו…
P1090143

אכלנו ארוחת צהריים מאוד טעימה במטבח כפרי…..

P1090146

וירדנו שוב לשחיה באחד מהנהרות, נהר המספק אפילו הזדמנות לשחיה 'משנורקלת' מחת למים. ירדנו לקטע נוסף של הנהר בו בשעה מסוימת ביום קרן השמש נבלעת במים ויוצרת כתם כחול יפיפה.

P1090166 P1090173 P1090190

שיא היום היה הטיפוס להר של "אבא איגנסיו" – כך הוא נקרא ושם, לאור שקיעה, מרום של מעל 1,000 מ' נגלה אלינו חלק מן הפארק של "מצוקי היהלומים" בכל תפארתו המצוקית. 'יהלום' של פארק. אין לי מילה אחרת לקרוא למקום הזה. טיפסתי במרץ רב למעלה והמראות הראשונים של המצוקים הוציאו ממני קריאות השתאות קולניות.

P1090199 P1090205 בדרך למעלה

P1090211 P1090218 P1090227אורכידיאה נדירה בגובה 1000 מ'

P1090231 P1090237 P1090241

נשר בשמי הפארק

למדתי כבר כי יש נופים שאני נהנה מאוד לראותם אך יש כאלו המוציאים ממני  קריאות התרגשות קולניות, בין אם אני 'ברגל' או בתוך הקסדה. אינני יכול להשאר שקט או אדיש כאשר מופיע לפתע מראה או נוף שממש מכים בי בחזה. התחושות האלו חזרו אצלי פעמים כה רבות במהלך המסע וגם במסעות קודמים. עוד יותר עצומה ההתרגשות לראות לראשונה נוף שכבר ראיתי אותו באלפי תמונות וידעתי למה לצפות אך לעולם התמונות לא מחליפות את ההתגלות במציאות. שכן, בדרך כלל מגיעים לנופים הללו לאחר מאמץ גופני או לאחר שעות ארוכות של רכיבה ואילו לתמונות מגיעים אגב דפדוף בספר או בדפי האינטרנט. אלו אינם מראות הנמצאים סביבך בדרך כלל. צריך לטפס כדי לראותם או לעבור קילומטרים רבים או גם לרכב ב'דרך לא דרך' כדי להגיע אל המקום הנדיר. המתנו במרומי "אבא איגנסיו", יחד עם מבקרים נוספים, עד לשקיעה היפה וירדנו לרכב כדי לחזור ללנסויס. יום נפלא של ממש.

P1090230 P1090248

4 מחשבות על “אדריכלות מודרנית וטבע ללא סוף – גם זוהי ברזיל

  1. אני ממש מלא הערצה לאיך שאתה "סוחט" את ברזיל עם מרחקיה העצומים…
    המשך נסיעה טובה,
    איציק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s