סיבוב קטנטן ב"ארץ טרופית יפה" – ברזיל

P1080518ביקרתי בריו לפני כ 5 שנים. העיר שונה ומשתנית בקצב מהיר. העבודה שעושים כאן עם התשתיות וגם עם בטחון הציבור לקראת 2014 – המשחקים האולימפיים בריו דה ז'נירו ולקראת 2016 – גביע העולם בכדורגל  ברחבי ברזיל, נותנת אותותיה בכל פינה ובאוירה הכללית גם כן. אם כי תשאל את המקומיים כאן על כך ודעותיהם חלוקות בענין. רבים, רבים מאוד נושאים עליהם טראומות עבר וצלקות מהתנסות אישית או משפחתית של חוסר ביטחון אישי להרבה מאוד שנים. כנראה שייקח עוד שנים עד שאמון הציבור בבטחונו האישי ישתנה.

P1080538

P1080545 P1080670

ספורט. כולם עושים כאן ספורט – גם אני רצתי כל בוקר כאן. אלפים, בכל הגילאים, הולכים, רצים, מדוושים, משחקים בכדור, בעיקר כדור עף. אפילו ורסיה של כדורעף ראיתי כאן שמשחקים רק ברגל, בחזה ובראש – רק לא בידיים, כאילו היה זה משחק כדורגל אבל במסגרת מגרש כדור עף חוקי עם רשת כדור עף. את הספורט עושים כאן על שפת האוקינוס וגם בתוכו בתחרויות שחיה לאורך הטיילת המרהיבה בת עשרות הק"מ או לאורך האגם הגדול המצוי כאן בסמוך לשכונות קופה קאבאנה. איפנמה ולבלון, ממש מתחת ל'צלוב המושיע' המפורסם של ריו שכפות ידיו פרושות לרווחה. אומרים כאן בריו כי ביום בו ה'קאריוקאס' (הכינוי לבני ריו) "יתחילו לעבוד" הוא, הצלוב, ימחא כפיו. כשאתה עובר כאן לאורך החופים בימי השבוע ובשעות העבודה אתה באמת שואל עצמך האם תושבי העיר עובדים… החופים מלאים בהמוני אדם כל שעות היום והערב.

P1080530 P1080534 P1080598 P1080610 P1080614

פאבלה. כך נקראת שכונת עוני כאן בריו. שכונה? איך אפשר לקרוא לריכוז של 70,000 תושבים שכונה? כבר בביקורי הקודם רציתי להכנס לאחת הפאבלות ולעמוד מקרוב על אורח החיים של תושביה אלא שלא הסתייע אז. כאשר הגעתי לכאן הפעם החלטתי להגשים את הרצון הישן וכך יצאתי לפאבלה הקרובה לרובע לבלון – פאבלת Vidigal. כמה עשרות אלפי תושבים מתגוררים בשכונה צפופה ה'מודבקת' לצלע התלולה של ההר המוכר בצלליתו כפולת הפסגות ונקרא "שני האחים" (Dois Irmaos). נשאתי בכיסי שטר אחד של 20 ריאלים, מצלמה קטנה עמוק בכיס, טלפון נייד ובלי שעון על היד יצאתי לעבר הפאבלה. מייד עם הכניסה לשכונה הצפופה פורצות העליות המאוד תלולות ומתפתלות כלפי מעלה. ההליכה ללא שקיות וקניות ביד לבחור כמוני בכושר לא רע בכלל היתה לא קלה. מה עושה 'גברת עם סלים' עבת בשר כאשר היא שבה מקניות וידיה עמוסות? לוקחת "מוטו-טכסי" – אופנוע 125 סמ"ק הנהוג בידי בחור בלובש עליו ז'קט עם 3 מחזירי אור ועל גבו מספר זוהר, זו הדרך של המשטרה לוודא כי זהו רוכב 'כשר' ולא מישהו שחמד לו, ברחבי ריו, דו"ג של מישהו אחר. ה"מוטו טכסי" הללו עולים ויורדים עם הנוסעים ובעיקר עם הנוסעות במעלה הרחובות המפותלים והתלולים באופן מפחיד וכל הסעה כזו מפרנסת אותם בעוד כמה ריאלים. נראה כ'עסק' לא רע בכלל. פה ושם נראים סימני ג'נטריפיקציה בפאבלות כלומר התחדשות שכונתית. הוסטלים ומסעדות מופיעים מדי פעם, תיירים מסתובבים ברחובות. האוירה נראית כבטוחה ואפשר אולי לומר אפילו מבטיחה אם רק מגמת השינוי החיובי שהחלה כאן, בזכות פעולה תקיפה של הרשויות לפני שנה או שנתיים, תימשך.

P1080546 P1080550 P1080551 P1080552 P1080559 P1080560 P1080561 P1080576 P1080584

אכלתי ארוחת בוקר של שבת בסוכנות BMW המקומית, פגשתי רוכב וצלם בחסד עליון, היינר פלוג,  שכמוני סובב בעולם לבד, ביקרתי בביתו הנדיר למראה, אולי עוד נרכב יחד יום אחד באפריקה.

P1080529 P1080458 P1080447

את פרק ריצות הבוקר שלי על הטיילת הנפלאה של ריו סיכמתי בהליכת בוקר בגן הבוטני יפה המראה של העיר וגם למחוא כף ממרומי צוק אפרואדור עם עוד כמה מאות אוהדים לשמש השוקעת מאחורי "שני האחים"

P1080684 P1080681 P1080676

P1080652 P1080613 P1080664

לאחר שבועיים משפחתיים ומפנקים למדי בריו דה ז'נירו עם ויויאן ומשפחתה הגיעה העת לצאת לדרך שוב. לאחר שניסיתי, ללא הצלחה, למצוא הובלה בטיסה או דרך הים לאירופה מאחד מיעדי החוף בברזיל  החלטתי לנצל את האפשרות העומדת לרשותי לטוס ללונדון מבואנוס איירס באמצעות השירות של Dakar Motos, הלא הם סנדרה וחביאר, מיודעי מהביקור שלי שם. 'מן המפורסמות' הוא כי המקום המועדף והנוח למשלוח אופנוע בדרום אמריקה בואנוס איירס, גם אני הגעתי למסקנה הזו.

מכמה סיבות ובעיקר בשל תיזמון ההגעה לאירופה בתחילת האביב אצא בהזדמנות זו ל"סיבוב" של כמה אלפי ק"מ בברזיל ובעיקר לשני יעדים המסקרנים אותי מאוד – ברזיליה הבירה המהווה חריג בתרבות האורבנית המודרנית וסאלבדור של בהיה שהיא ה'אפריקה של ברזיל'. עד כמה שני אתרים אלו תואמים במציאות את דימויים אדע בימים הקרובים. לאחר ה"סיבוב" אשתדל לשוב לריו לליל הסדר עם משפחתה של ויויאן ומשם תוך כשבוע אני מתכנן לשוב לבואנוס איירס לצורך הטיסה לאירופה.

P1080693

היציאה מריו הבוקר היתה קלה ותוך כ 30 ק"מ מצאתי עצמי מתפתל לגובה של כמעט 1,000 מ' בכביש העובר בתוך היער האטלנטי הקריר המכסה את מדינת ריו דה ז'נירו. הקלה משמעותית לעומס החום המאפיין את ריו אותו חוויתי במשך השבועיים האחרונים. הרגשה טובה מאוד לצאת עם אופנוע תקין ומתוקן, על צמיגים חדשים ושוב להתפתל בכבישים יפי נוף עם שיר בלב. החזרה להעמסת האופנוע אליה הורגלתי בשנה האחרונה והחזרה לרכיבה העלתה לי חיוך רחב על השפתיים ותחושה מאוד מרוממת בנפש. כנראה שאהבתי את האופי הנודד של חיי בשנה האחרונה והיה לי טוב לחזור למרחב המוכר והטוב. זהו מרחב שאין לו סוף, אין לו גבולות של מקום או של זמן ובמרחב האינסופי הזה אני 'אוהב לשחות'. יהיה מי שיאמר על כך דברים אבל אני 'ממשיך לשיר', זוהי דרכי. לאחר כ 250 ק"מ החלטתי לחתוך את היום, כך זה לאחר הפסקה ארוכה. צריך ל'חזור לכושר' ולקצב ועוד יום קצר לא יעלה ולא יוריד לקראת ה"סיבוב" בן כמעט 5,000 הק"מ המצפה לי בברזיל לבדה.

P1080696

בוקר סגרירי קיבל את פני והמשכתי רכיבה בכבישים המפותלים והירוקים של מדינת מינאס ג'ראיס. כיוונתי החרטום של הגמל לעבר Tiradente, עיירה קולניאלית משומרת היטב שרחובותיה מרוצפים באבנים שטוחות גדולות. לא קל לרכב ברחובות הצרים והתלולים וחלק מן הרחובות במרכז ההיסטורי סגורים לתנועה. בראש הגיבעה השולטת על המרכז העתיק ניצבת כנסיה מאוד יפה. הפנים מצופה זהב כמו כנסיות רבות כאן ב'מינאס' בזכות הזהב הרב שנתברך בו האזור הזה של 'מינאס'. בחוץ ניתן לראות עיטורים בעץ ובאבן אותם עיטר בכישרון רב האמן המכונה כאן "מיכאל אנג'לו של ברזיל" – אלייז'אדז'יניו (Aleijadinho). המשכתי 'להתפתל' צפונה לעבר עיירה נוספת קונגוניאס (Congonhas) גם כאן כנסיה גבוהה ושולטת המעוטרת בפסלים מעשה ידיו.

P1080697 P1080708

לאחר ארוחה קלה של אמצע היום התלבטתי אם להמשיך צפונה לעבר בלו הוריזונצ'ה או לשהות עוד יום באזור בעיר נוספת ושמה אורו פרטו. לבסוף נפל הפור על אורו פרטו (Ouro Preto). הדרך לשם היתה נפלאה, הררית, ירוקה ומפותלת מאוד. הגעתי לפאתי אורו פרטו וכמעט כעסתי על עצמי על ההתלבטות. איך יכולתי לוותר על מקום כזה. עיר המעורסלת בינות לכמה פסגות, מרכז משומר להפליא, עשיר בכנסיות נפלאות למראה, רחובות מרוצפים אבן ותלולים בזויות מטורפות ועם פניות חדות ותלולות.היה לי קשה ומעט מפחיד לרכב לאורכם עם אופנוע עמוס וכבד, אך לא היתה ברירה אלא להמשיך לרכב אם אני מבקש למצוא מקום לינה קרוב למרכז ההיסטורי היפה כל כך. לאחר שוטטות מעלה ומטה בסימטאות התלולות מאוד מצאתי פוסדה נעימה גם אם לא זולה – Solar Nossa Senhora Das Merces. העיר הזו שזכתה למעמד המכובד של אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות הסגנון הברוקי של רבים ממבניה ובעיקר הכנסיות שבה, ראויה ליותר מלילה אחד של ביקור.

P1080734 P1080722 P1080759 P1080776 P1080778 P1080783 P1080789 P1080793 P1080801 P1080806 P1080810 P1080838 P1080833

יום של הליכה רגלית גילה לי עד כמה צדקתי כשהחלטתי להשאר כאן יותר מלילה. יצאתי עם אור הבוקר וראיתי איך העיר על כנסיותיה, רובן מם המאה ה17 וה 18, מתערסלת בינות להרים הירוקים ביופי עוצר נשימה. יצאתי שוב לקראת צהריים לביקור בכמה מהכנסיות – אחת אשר נבנתה על ידי עבדים מאפריקה, פשוטה ויפה למראה, שניה ושלישית מעוטרות במאות ק"ג של זהב ומעוצבת עם פסלים מ  Soap Stone (אותה אבן ששימשה לשכבה החיצונית של פסלו הידוע של הצלוב עם הכפיים הפרושות בריו דה ז'נירו)  ופסלי עץ על ידי אותו אלייז'אדז'יניו, אותו פגשתי כבר אתמול בקונגוניאס. בתוך הכנסיות ציורי קיר רבים וביניהם סיפורי אברהם, יצחק ויעקב וכמובן לא נפקד מקומן של שרה, לאה רבקה ורחל. במאה ה 18 אורו פרטו היוותה מרכז לאזור כרייה של זהב ובמשך שנים הייתה הבירה של מדינת מינאס ג'יראיס. לא מפליא, אם כך, לראות כאן בחלל הכנסיות כל כך הרבה זהב. ההליכה ברגל המחישה לי שוב עד כמה העיר תלולה. שיפועים המגיעים לא פעם לזויות של 30 מעלות ואולי יותר. הנופים הנשקפים ממעלה הרחובות ניפלאים ומכל זוית בולטים צריחים של יותר מכנסיה אחת. חלפתי על פני מלון Grand Hotel אשר נבנה כבר ב 1938 והיה למלון הראשון בעיר. התכנון בוצע על ידי אוסקר ניימאייר, אותו כבר הזכרתי ועוד אפגוש אותו בימים הקרובים מספר פעמים. בפתח המלון מצוי לוח המספר על המחלוקת אשר נקרתה, בעניין תכנון המלון, בינו לבין לוסיו קוסטה – האיש שתיכנן את הבירה ברזיליה יחד עם אוסקר ניימאייר. היה לי מעניין, כמי שקרוב לתחום הגיאגרפיה העירונית, לבקר במלון וללמוד עוד על הרקע למחלוקת.

P1080821 P1080820 P1080823

הביקור כאן באורו פרטו המחיש לי בפעם נוספת עד כמה נכון להתעכב מדי פעם במקומות מעניינים ומיוחדים. רבים מאיתנו הרוכבים ממהרים בדרכנו כי הרכיבה והדרך הם מרכז העניין ולרבים אחרים אין זמן פנוי ללא מגבלות כמו שאני נהנה ממנו אלא מנסים לדחוס מסע או 'מסעון' בתוך תקופת חופשה שנתית או קצת יותר ממנה. בחלקי נפלה זכות גדולה של זמן ללא מגבלות ושכרי בהתאם.

בבוקר יום א' טיפסתי ברחובות אורו פרטו הריקים מאדם ויצאתי לעבר Belo Hirizonte (בלו הוריזנצ'ה), העיר השלישית בגודלה בברזיל. היתה לי יעד אחד בתוך העיר הענקית הזו – כנסיה אותה הכרתי מתמונות במשך שנים לא מעטות – כנסית פרנסיס דה אסיס. אם כך מה המיוחד בעוד כנסיה לאחר מאות שכבר ראיתי או עשרות ביומיים האחרונים לבד? כנסיה זו תוכננה על יד האדריכל ידוע השם אוסקר ניימייאר אותו "פגשתי" כבר אתמול במלון Grand Hotel באורו פרטו. הכנסיה בעלת עיצוב מאוד חריג, 4 קשתות מבטון מזוין עם עיטורים מודרניים בצבעים כחולים על אריחי קרמיקה על קירותיה החיצוניים. הויכוח אשר התעורר בין הרשויות ובציבור בעירוני לא איפשר את הכרזתה ככנסיה מגמר בנייתה ב 1943 ועד 1959. היו אפילו הצעות להרוס את המבנה המוזר. כינו אותה בשמות כמו "ההנגר של אלוהים" או ה"בונקר של השטן", היום כנסיה זו היא אתר שלא מדלגים עליו בביקור בעיר, אחרת אין ממש סיבה להכנס לעיר זו.

P1080848 P1080864

לאחר הביקור שהיה לי מאוד מיוחד יצאתי לכיוון צפון מערב על כביש מס' 40 לקראת כ 750 ק"מ הממתינים לי עד לברזיליה הבירה. ככל שנעים מערבה בתוך ברזיל ומתרחקים מהאוקינוס הולכת ומתדלדלת האוכלוסיה והמרחבים הירוקים הופכים לאין סופיים כמעט. לאורך הכבישים פרושים "חאנים" מודרניים הכוללים תחנת דלק, מסעדה, חנויות, מלונות בחלק מהמקומות, מקלחת לנהגי המשאיות, פנצ'ריות, מספרות, מכונאי רכב וכל מה שצריך להיות "על הדרך". מהבחינה הזו – ארגון מאוד נוח לעוברים בדרך ואני בתוכם, מבלי הצורך להכנס לכפרים או עיירות לצידי הדרך. מקומות אשר התשתיות בהן לא מפותחות דיין ורמת הבטחון עבור זרים לא מן הגבוהות. לברזיליה אני רוכב בגלל הסקרנות האורבנית שבי. התוודעתי לעיר הזו עוד בילדותי שכן העיר הזו הוקמה ב 1960, הייתי אז בן 11. ההדים על התכנון המיוחד של העיר זכו לתפוצה עולמית וזאת בעידן של תקשורת כתובה בעיקר. מאוחר הרבה יותר 'ניתקלתי' שוב בברזיליה והפעם גם באוסקר ניימאייר האדריכל של בנייני הציבור בברזיליה בשעור המבוא לגיאורפיה עירונית של ד"ר נורית אלפסי באוניברסיטת בן גוריון. עתה אוכל להתוודע לעיר ולמעשי האיש במו עיני.

P1080862 P1080812

4 מחשבות על “סיבוב קטנטן ב"ארץ טרופית יפה" – ברזיל

  1. אני רואה שאתה בסביבית porto alegre אם יש לך זמן שווה לקפוץ ל gramado, ואם אתה ממשיך ל praia do casino בזהירות ( או בכלל לא ) בנסיעה על חוף הים,
    המשך נסיעה טובה,

    איציק

  2. מרתק! פתאום נפלנו על סיור אורבני נדיר, עם הפאבלות של ריו, אורו פרטו והכנסיה של נימאייר.
    מחכים לבריזליה ולסלבדור דה באהיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s