אדריכלות מודרנית וטבע ללא סוף – גם זוהי ברזיל

400 ק"מ נוספים ואני, בלא מעט התרגשות, בפתח העיר ברזיליה (Brasilia) (לא טעות, כותבים עם S ולא עם Z). מעולם לא נכנסתי בכזו קלות אל תוך עיר גדולה. מערכת כבישים נפלאה, תנועה רבה של כלי רכב אך זורמת ומהירה יחסית, כמעט ללא רמזורים אלא רק ממש במרכז העיר. נכנסתי לעיר דמוית המטוס ברכיבה לאורך "הכנף הדרומית" עד לגוף המטוס ושם בחיבור של "הכנף הצפונית" לגוף נמצא המלון אליו כיוונתי. מלון דיפלומט (Diplomat). חדרי במלון היה מעוצב באופן כל כך פונקונציונאלי עד כי לרגע דמיינתי כי אוסקר ניימאייר עצמו עיצב אותו…. אם אפשר לקרוא כך לחלל בגודל של 10 מ"ר.

P1080919 P1080923

P1080869 P1080870 P1080876

P1080890 P1080891

למדתי כבר כי אופנוע מכוסה בטוח יותר, אולי אפילו מאופנוע נעול 🙂

P1080883הרעיון של הקמת בירה לברזיל במרכז המדינה קיים כבר מהמאה ה 18. במהלך הקמפיין של ז'וסלינו קוביצ'ק לנשיאות ב 1955 הכריז המועמד, בתשובה לשאלה, כי הקמת ברזיליה עומדת בראש תוכניותיו. משנבחר ב 1956 לתפקידו נפלה מיידית ההחלטה על הקמת העיר. לאחר תחרות ציבורית על תוכנית לפרויקט כינס קוביצ'ק את טובי האדריכלים והמתכננים של ברזיל לצורך העניין ביניהם לוסיו קוסטה כמתכנן העיר, אוסקר ניימאייר כאדריכל מבני הציבור ובורלו מרקס כמתכנן הגנים. תוך 41 חודש בלבד!מאז ינואר 1957 – מועד תחילת העבודות, העיר עמדה מוכנה לקלוט 400,000 תושבים ולתפקד כבירה. באפריל 1960 הוכרזה העיר החדשה שצמחה מ'כלום' לעיר הבירה של ברזיל ולקחה את מקומה של ריו דה ז'נירו. קוביצ'ק עצמו זכה כאן בברזיליה להנצחת שמו בכמה וכמה אתרים מרכזיים עד אשר העיר, כמעט כולה, נראית כאתר הנצחה לזיכרו. נכון או לא, ההישג כאן "רשום" על שמו בראש ובראשונה ולצידו אוסקר ניימאייר ולוסיו קוסטה.

P1080872 P1080904

קוביצ'ק ואשתו באתר הזכרון על שמו

גם אם שיני הזמן נותנים אותותיהם פה ושם, העיר מתחדשת וניתן מייד להבחין בחידושם של בניינים ישנים ובהקמתם של חדשים. התכנון העירוני הכללי לא השתנה. בוצעו מספר התאמות תחבורתיות כמו מטרו חדיש ונוח אך מבני הציבור המיוחדים כל כך נשארו על עומדם, כמעט ללא שינויים, ועד היום הם מושכים את העין ביופיים, בניקיונם העיצובי ובמקוריות שלהם.

P1080896P1080906היכל העיריה

P1080887

רובם ככולם הם פרי תכנונו של אוסקר ניימאייר. העיר שזכתה לתשומת לב עולמית בזכות תכנונה החדשני זכתה, כמובן, ללא מעט ביקורת. עיר הבנויה רק לכלי רכב ולא להולכי רגל, עיר שאי אפשר להזדקן בה ועוד. יכולתי לחוש ברגלי חלק מהביקורת. מרחקי ההליכה הם עצומים ממש. אני אוהב ללכת ועשיתי זאת בערים רבות במהלך המסע, גם בערים גדולות מאוד. כאן בברזיליה הליכה ברגל היא כמעט בלתי אפשרית – המרחקים בין האתרים גדולים מאוד, מדרכות ומעברי חציה מאוד דלילים למעט באזורי המגורים ואת קצב החיים כאן קובעים כלי הרכב אשר נהנים מחופש תחבורתי מרשים, אותו יכולתי לחוות כבר עם הכניסה המאוד חלקה ומהירה שלי אל לב העיר. לאחר הליכת בוקר של כ 6 ק"מ לעבר אחד האתרים הבנתי כי ללא ה'גמל' זה לא יילך. עליתי על האופנוע ותוך כ 3 שעות עברתי כ 35 ק"מ בין בנייני הציבור, הכנסיות, הכיכרות והגשרים כדי להתפעל שוב ושוב מהיופי הארכיטקטוני, מקלות התנועה על גלגלים בעיר וגם כדי להבין כי זו עיר שלא קל סתם לחיות בה. צריך להיות כאן עם תפקיד, מקום עבודה, רכב אחד או שניים כדי להיות מסוגל גם לחיות. כאן לא המקום לפרוש או להזדקן.

P1080894

להולכי הרגל "מפת עיר" משלהם ורישומה ניכר היטב במרחבי הדשא – לא מפליא לנוכח מרחקי ההליכה הגדולים

הדבר המרשים ביותר כאן הוא לתפוש גודל החזון והמעוף של אלו שהאמינו, החליטו, תכננו ובצעו בזמן שיא את אחד הפרויקטים המרשימים ביותר במאה ה 20. צריך להיות כאן כדי לעמוד מקרוב על האתגר העצום וגודל ההישג. לביקורת האקדמית והציבורית מקום של כבוד בבויכוח על ברזיליה. אך גם המתנגדים לא יכולים שלא להסיר הכובע כאשר הם מגיעים לכאן. אני בהחלט הסרתי את הקסדה.

P1080926כנסית דון בוסקו – האיש ש"חזה" הקמת ברזיליה לפני כ 300 שנים

P1080933 P1080943

הקתדרלה – חוץ ופנים

P1080951 P1080961משרד החוץ

P1080964

בנין הפרלמנט

P1080968כיכר 3 הרשויות ושוב "זכרון" לקוביצ'ק

P1080970 P1080974 P1080975

"הקאנדאנגוס" – כבוד לבוני העיר האוחזים בברזל אשר ממנו יחד עם הבטון נבנתה העיר

P1080994 P1080996משכן הנשיא ומשרדי הממשלה – המיניסטריונים (מזכיר לכם את שלנו בירושלים?)

P1080999 P1090007

ה"שופינג" הראשון בברזיל – בברזיליה כמובן וצמוד אליו, על חיבור ה"הגוף" לכנפיים התחנה המרכזית לאוטובוסים והמטרו החדש של העיר (לא היה בתוכנית המקורית)

P1080993

גשר JK – להנצחת שמו של מי אם לא – ז'וסלינו קוביצ'ק. (הוקם ב 2002)

יצאתי מברזיליה על ה"כנף הצפונית" ועברתי בתוך כמה שכונות מגורים. היה מעניין לראות האופן בו הן מסודרות, את ההגיון שבפיזור החנויות, את השילוט שנראה בהתחלה מאוד מבלבל אבל יש בו הגיון רב וגם לחוש את קלות התנועה אל תוך השכונה והיציאה ממנה. במונחים של לוסיו קוסטה כל שכונה כזו היא בלוק בן 11 ולעיתים 13 או 15 בנייני קומות. חלקם עדיין המבנים המקוריים ששיני הזמן נתנו בהם אותותיהם וחלקם בניינים חדשים או מחודשים ונראים בני זמננו. חלק מהרחובות אותם עברתי מאוד מזכירים כמה רחובות בצפון הישן של ת"א ממערב לדרך נמיר. כאשר נמצאים כאן בין רובעי המגורים ניתן בקלות להבין כיצד ללא רכב המעגל החברתי מצטמצם לבלוק שלך שאינו קטן כל כך, כ 600 עד 800 יחדות דיור בבלוק ואולי לבלוק מימין ולבלוק משמאל. מעבר לכך אתה נזקק לרכב.

P1090009

יש גם ימים באסאל. יצאתי מתוך העיר ולאחר כ 35 ק"מ הבחנתי כי הזיפר של שרוול מעיל הרכיבה בו נמצא תמיד מכשיר הספוט שלי פתוח והמכשיר הכתום לא בפנים. "שיט", היה ברור לי ששכחתי אותו בעומק הכספת בחדרי על אף שבדקתי אותה הבוקר. 'מפרסס' ורוכב חזרה לברזיליה, כניסה חלקה לעיר וגם הגעה למלון. יורד לחדר, מביט לכספת – במבט ראשון היא ריקה. תוחב יד פנימה עמוק ואני מרגיש את הצורה המוכרת של המכשיר בו אני עושה שימוש יום יום מאז תחיל המסע. דיינו – הפסדתי קצת זמן אבל יש ספוט. יוצא שוב בקלות מהעיר ושוב מתרשם מהקלות והנינוחות של כניסה ויציאה מעיר גדולה וסואנת יחסית.

חזרתי לדרך אותה התחלתי בבוקר ושמתי פעמי לעבר פארק טבע מסוים אלא שגשם מאוד כבד שיבש את תוכניותי ונעצרתי לצורך מחסה בקפה קטן על הדרך. כאשר ישבתי עם הקפה ערכתי חשבון קטן של ימים ותוכנית קדימה והבנתי כי אם אני רוצה להגיע לליל הסדר חזרה לריו דה ז'נירו מוטב שאוותר על פארק אחד, יפה ככל שיהיה. בהפוגת הגשם הראשונה שבתי על עקבותי – עוד 80 ק"מ מיותרים. נוסף לשני אלו אני חש מהבוקר בדלקת לא נעימה בגרון. זהו אחד מהימים האלו. כשהכל הולך טוב צריך לזכור כי יש ימים כאלה.

P1090022

עניין הגשם כאן הוא סיפור בפני עצמו. באזור זה של ברזיל מגיעות הטמפרטורות ל 38 מעלות בצל בצהרי היום. ההשפעה על הרכיבה ניכרת ומחייבת הפסקות להפגת העייפות. בצהרי היום, בשיא החום מגיעה הקלה מכיוון בלתי צפוי. השמיים מתקדרים ותוך זמן קצר ניתן להבחין בוילונות הגשם סביבך או אחד מהם גם עליך. מדוע הקלה? כי ברגע שמתקדרים השמיים לקראת גשם צונחת הטמפ' תוך דקות ספורות עד כדי 12 מעלות. אז מתחילה הבעיה השניה – הגשם. הוא כל כך כבד עד שהופך את הרכיבה לבלתי הגיונית ומאוד מסוכנת. הראות יורדת כמעט לאפס ומוטב למצוא מקום שפוי לעצור עד יעבור ענן. רצוי שיהיה מקום לאכול או לשתות משהו באותה הזדמנות.

לדוגמה אתאר כאן יום שהוא רק רכיבה. יצאתי לדרך ב 0700 ורכבתי עד ל 1700 – סה"כ 10 שעות. עברתי כ 550 ק"מ שהם לא יותר מ 55 ק"מ לשעה בממוצע על אף שמהירות הרכיבה שלי כל היום היתה כ 95 קמ"ש בכבישים פנויים לחלוטין. עד הצהריים עשיתי כ 3 הפסקות של התרעננות מהחום ואחת  אחר הצהריים כדי למצוא מחסה מהגשם. להערכתי רכבתי ממש כ 6 שעות ועוד 4 היו הפסקות מאולצות של עייפות, חום או גשם. כל ההפסקות, ללא יוצא מן הכלל, היו בראש ובראשונה צורך בטיחותי. כאשר אני רוכב לבד אין לי על מי לסמוך, רין לי את מי להוביל או אחרי מי להגרר. רק אני והבטיחות שלי נמצאים בבועה האישית שלי. אין תירוצים ואין קריצות. עייף – עוצר, החום מרדים – אני שותה מים משקית השתיה על גבי, מתיז מים על הפנים במקום לבלוע, שר בתוך הקסדה, נעמד על הרגליות לדקה או שתיים ואם כל אלו לא עוזרים עוצר לנימנום קל ושתיה בקפה בצד הדרך וכאשר הגשם 'מתנפל' עלי כמו אלת בייסבול – עוצר עד יעבור ענן וכך עובר לו יום אופייני שהוא כולו רכיבה כאן בברזיל. יש כאן ימים שאני רק רוכב – המדינה הזו כל כך גדולה והמרחקים בהתאם. בין מוקדי העניין הגדולים יש מרחקים בדרך כלל של כ 1,000 ק"מ ומכאן הרכיבה הארוכה.

P1090027

משאיות, משאיות, משאיות. במרחקים הגדולים של ברזיל רואים בעיקר משאיות וגם מעט כלי רכב של אלו העובדים בפרויקטים שונים בכביש או בשטח עם הטנדרים שלהם. רכב פרטי של ממש נראה מעט מאוד. הגעתי ל"מצוקי היהלומים" (Chapada Diamontiha) או כמו שנכון לומר צ'אפאדה דז'י-א-מונ-צ'-יה. פארק לאומי בגודל של מדינה באירופה (גדול יותר משטחה של הולנד, למשל). הפארק עשיר במערות נטיפים, מפלי מים, בריכות לשחיה, קניונים ונופים יפים. החלטתי לנצל את מזג האויר הטוב ולהשאר כאן לפחות יום אחד כדי לעשות סיבוב באיזור ולטעום ממה שיש לאזור להציע. פגשתי את עופר בעל סוכנות טיולים הגר כאן עם משפחתו. עופר קצין במילואים לשעבר בדרגה בכירה מנהל כאן סוכנות טיולים Zen Tur. ראיתי את השלט שלו בעיברית כאשר נכנסתי למרכז העיירה הקולוניאלית היפה של Lencois הנמצאת בפתח הפארק. רכשתי אצל עופר סיור ואקווה כי מוצלח יהיה. אתן ל'גמל' יום מנוחה. כבר למדתי שאחד הסימנים של עיר קולניאלית בברזיל הוא שקשה ללכת על אבני רחובותיה מבלי שנרגיש את אבני הריצוף דרך הקפקפים הברזילאים, בדרך כלל "האבייאנאס" וגם החיקויים שלהם. כך זה היה בפאראצ'י וגם באורו פרטו וגם כאן בלנסויס. ברחובות מרוצפי האבן עם בתי קפה קטנים, מוסיקה חיה בין המסעדות הרבות וזהו מקום מוצלח לטעום קאיפיריניאה ברזילאית משובחת.

P1090202

P1090031 P1090032 P1090050 P1090062 P1090076 P1090079 P1090081

הטיול בן היום יצא לדרך בזמן עם 6 מטיילים ומדריך. טעמנו במשך יום אחד דוגמה כמעט מכל דבר שיש לאזור הזה להציע. ירדנו לבריכות מים, 'חורי שחיה' כמו שנקראים במדריכים, אליהן מתנפצים מפלים למרות שזו כבר השנה השניה המאוד שחונה כאן בפארק.

P1090102

מיעוט הגשם בהחלט משפיע על עוצמת הזרימות וחלק מן המפלים פשוט התייבשו. נכנסנו למערת נטיפים קומפקטית אך מאוד יפה מצוידים בקסדות ופנסים. יש בפארק למעלה מ 120 מערות כאלו.

P1090123 P1090130 P1090135 P1090140 P1090141קן טרמיטים בדרך לצהריים- אותם לא טעמנו…
P1090143

אכלנו ארוחת צהריים מאוד טעימה במטבח כפרי…..

P1090146

וירדנו שוב לשחיה באחד מהנהרות, נהר המספק אפילו הזדמנות לשחיה 'משנורקלת' מחת למים. ירדנו לקטע נוסף של הנהר בו בשעה מסוימת ביום קרן השמש נבלעת במים ויוצרת כתם כחול יפיפה.

P1090166 P1090173 P1090190

שיא היום היה הטיפוס להר של "אבא איגנסיו" – כך הוא נקרא ושם, לאור שקיעה, מרום של מעל 1,000 מ' נגלה אלינו חלק מן הפארק של "מצוקי היהלומים" בכל תפארתו המצוקית. 'יהלום' של פארק. אין לי מילה אחרת לקרוא למקום הזה. טיפסתי במרץ רב למעלה והמראות הראשונים של המצוקים הוציאו ממני קריאות השתאות קולניות.

P1090199 P1090205 בדרך למעלה

P1090211 P1090218 P1090227אורכידיאה נדירה בגובה 1000 מ'

P1090231 P1090237 P1090241

נשר בשמי הפארק

למדתי כבר כי יש נופים שאני נהנה מאוד לראותם אך יש כאלו המוציאים ממני  קריאות התרגשות קולניות, בין אם אני 'ברגל' או בתוך הקסדה. אינני יכול להשאר שקט או אדיש כאשר מופיע לפתע מראה או נוף שממש מכים בי בחזה. התחושות האלו חזרו אצלי פעמים כה רבות במהלך המסע וגם במסעות קודמים. עוד יותר עצומה ההתרגשות לראות לראשונה נוף שכבר ראיתי אותו באלפי תמונות וידעתי למה לצפות אך לעולם התמונות לא מחליפות את ההתגלות במציאות. שכן, בדרך כלל מגיעים לנופים הללו לאחר מאמץ גופני או לאחר שעות ארוכות של רכיבה ואילו לתמונות מגיעים אגב דפדוף בספר או בדפי האינטרנט. אלו אינם מראות הנמצאים סביבך בדרך כלל. צריך לטפס כדי לראותם או לעבור קילומטרים רבים או גם לרכב ב'דרך לא דרך' כדי להגיע אל המקום הנדיר. המתנו במרומי "אבא איגנסיו", יחד עם מבקרים נוספים, עד לשקיעה היפה וירדנו לרכב כדי לחזור ללנסויס. יום נפלא של ממש.

P1090230 P1090248

סיבוב קטנטן ב"ארץ טרופית יפה" – ברזיל

P1080518ביקרתי בריו לפני כ 5 שנים. העיר שונה ומשתנית בקצב מהיר. העבודה שעושים כאן עם התשתיות וגם עם בטחון הציבור לקראת 2014 – המשחקים האולימפיים בריו דה ז'נירו ולקראת 2016 – גביע העולם בכדורגל  ברחבי ברזיל, נותנת אותותיה בכל פינה ובאוירה הכללית גם כן. אם כי תשאל את המקומיים כאן על כך ודעותיהם חלוקות בענין. רבים, רבים מאוד נושאים עליהם טראומות עבר וצלקות מהתנסות אישית או משפחתית של חוסר ביטחון אישי להרבה מאוד שנים. כנראה שייקח עוד שנים עד שאמון הציבור בבטחונו האישי ישתנה.

P1080538

P1080545 P1080670

ספורט. כולם עושים כאן ספורט – גם אני רצתי כל בוקר כאן. אלפים, בכל הגילאים, הולכים, רצים, מדוושים, משחקים בכדור, בעיקר כדור עף. אפילו ורסיה של כדורעף ראיתי כאן שמשחקים רק ברגל, בחזה ובראש – רק לא בידיים, כאילו היה זה משחק כדורגל אבל במסגרת מגרש כדור עף חוקי עם רשת כדור עף. את הספורט עושים כאן על שפת האוקינוס וגם בתוכו בתחרויות שחיה לאורך הטיילת המרהיבה בת עשרות הק"מ או לאורך האגם הגדול המצוי כאן בסמוך לשכונות קופה קאבאנה. איפנמה ולבלון, ממש מתחת ל'צלוב המושיע' המפורסם של ריו שכפות ידיו פרושות לרווחה. אומרים כאן בריו כי ביום בו ה'קאריוקאס' (הכינוי לבני ריו) "יתחילו לעבוד" הוא, הצלוב, ימחא כפיו. כשאתה עובר כאן לאורך החופים בימי השבוע ובשעות העבודה אתה באמת שואל עצמך האם תושבי העיר עובדים… החופים מלאים בהמוני אדם כל שעות היום והערב.

P1080530 P1080534 P1080598 P1080610 P1080614

פאבלה. כך נקראת שכונת עוני כאן בריו. שכונה? איך אפשר לקרוא לריכוז של 70,000 תושבים שכונה? כבר בביקורי הקודם רציתי להכנס לאחת הפאבלות ולעמוד מקרוב על אורח החיים של תושביה אלא שלא הסתייע אז. כאשר הגעתי לכאן הפעם החלטתי להגשים את הרצון הישן וכך יצאתי לפאבלה הקרובה לרובע לבלון – פאבלת Vidigal. כמה עשרות אלפי תושבים מתגוררים בשכונה צפופה ה'מודבקת' לצלע התלולה של ההר המוכר בצלליתו כפולת הפסגות ונקרא "שני האחים" (Dois Irmaos). נשאתי בכיסי שטר אחד של 20 ריאלים, מצלמה קטנה עמוק בכיס, טלפון נייד ובלי שעון על היד יצאתי לעבר הפאבלה. מייד עם הכניסה לשכונה הצפופה פורצות העליות המאוד תלולות ומתפתלות כלפי מעלה. ההליכה ללא שקיות וקניות ביד לבחור כמוני בכושר לא רע בכלל היתה לא קלה. מה עושה 'גברת עם סלים' עבת בשר כאשר היא שבה מקניות וידיה עמוסות? לוקחת "מוטו-טכסי" – אופנוע 125 סמ"ק הנהוג בידי בחור בלובש עליו ז'קט עם 3 מחזירי אור ועל גבו מספר זוהר, זו הדרך של המשטרה לוודא כי זהו רוכב 'כשר' ולא מישהו שחמד לו, ברחבי ריו, דו"ג של מישהו אחר. ה"מוטו טכסי" הללו עולים ויורדים עם הנוסעים ובעיקר עם הנוסעות במעלה הרחובות המפותלים והתלולים באופן מפחיד וכל הסעה כזו מפרנסת אותם בעוד כמה ריאלים. נראה כ'עסק' לא רע בכלל. פה ושם נראים סימני ג'נטריפיקציה בפאבלות כלומר התחדשות שכונתית. הוסטלים ומסעדות מופיעים מדי פעם, תיירים מסתובבים ברחובות. האוירה נראית כבטוחה ואפשר אולי לומר אפילו מבטיחה אם רק מגמת השינוי החיובי שהחלה כאן, בזכות פעולה תקיפה של הרשויות לפני שנה או שנתיים, תימשך.

P1080546 P1080550 P1080551 P1080552 P1080559 P1080560 P1080561 P1080576 P1080584

אכלתי ארוחת בוקר של שבת בסוכנות BMW המקומית, פגשתי רוכב וצלם בחסד עליון, היינר פלוג,  שכמוני סובב בעולם לבד, ביקרתי בביתו הנדיר למראה, אולי עוד נרכב יחד יום אחד באפריקה.

P1080529 P1080458 P1080447

את פרק ריצות הבוקר שלי על הטיילת הנפלאה של ריו סיכמתי בהליכת בוקר בגן הבוטני יפה המראה של העיר וגם למחוא כף ממרומי צוק אפרואדור עם עוד כמה מאות אוהדים לשמש השוקעת מאחורי "שני האחים"

P1080684 P1080681 P1080676

P1080652 P1080613 P1080664

לאחר שבועיים משפחתיים ומפנקים למדי בריו דה ז'נירו עם ויויאן ומשפחתה הגיעה העת לצאת לדרך שוב. לאחר שניסיתי, ללא הצלחה, למצוא הובלה בטיסה או דרך הים לאירופה מאחד מיעדי החוף בברזיל  החלטתי לנצל את האפשרות העומדת לרשותי לטוס ללונדון מבואנוס איירס באמצעות השירות של Dakar Motos, הלא הם סנדרה וחביאר, מיודעי מהביקור שלי שם. 'מן המפורסמות' הוא כי המקום המועדף והנוח למשלוח אופנוע בדרום אמריקה בואנוס איירס, גם אני הגעתי למסקנה הזו.

מכמה סיבות ובעיקר בשל תיזמון ההגעה לאירופה בתחילת האביב אצא בהזדמנות זו ל"סיבוב" של כמה אלפי ק"מ בברזיל ובעיקר לשני יעדים המסקרנים אותי מאוד – ברזיליה הבירה המהווה חריג בתרבות האורבנית המודרנית וסאלבדור של בהיה שהיא ה'אפריקה של ברזיל'. עד כמה שני אתרים אלו תואמים במציאות את דימויים אדע בימים הקרובים. לאחר ה"סיבוב" אשתדל לשוב לריו לליל הסדר עם משפחתה של ויויאן ומשם תוך כשבוע אני מתכנן לשוב לבואנוס איירס לצורך הטיסה לאירופה.

P1080693

היציאה מריו הבוקר היתה קלה ותוך כ 30 ק"מ מצאתי עצמי מתפתל לגובה של כמעט 1,000 מ' בכביש העובר בתוך היער האטלנטי הקריר המכסה את מדינת ריו דה ז'נירו. הקלה משמעותית לעומס החום המאפיין את ריו אותו חוויתי במשך השבועיים האחרונים. הרגשה טובה מאוד לצאת עם אופנוע תקין ומתוקן, על צמיגים חדשים ושוב להתפתל בכבישים יפי נוף עם שיר בלב. החזרה להעמסת האופנוע אליה הורגלתי בשנה האחרונה והחזרה לרכיבה העלתה לי חיוך רחב על השפתיים ותחושה מאוד מרוממת בנפש. כנראה שאהבתי את האופי הנודד של חיי בשנה האחרונה והיה לי טוב לחזור למרחב המוכר והטוב. זהו מרחב שאין לו סוף, אין לו גבולות של מקום או של זמן ובמרחב האינסופי הזה אני 'אוהב לשחות'. יהיה מי שיאמר על כך דברים אבל אני 'ממשיך לשיר', זוהי דרכי. לאחר כ 250 ק"מ החלטתי לחתוך את היום, כך זה לאחר הפסקה ארוכה. צריך ל'חזור לכושר' ולקצב ועוד יום קצר לא יעלה ולא יוריד לקראת ה"סיבוב" בן כמעט 5,000 הק"מ המצפה לי בברזיל לבדה.

P1080696

בוקר סגרירי קיבל את פני והמשכתי רכיבה בכבישים המפותלים והירוקים של מדינת מינאס ג'ראיס. כיוונתי החרטום של הגמל לעבר Tiradente, עיירה קולניאלית משומרת היטב שרחובותיה מרוצפים באבנים שטוחות גדולות. לא קל לרכב ברחובות הצרים והתלולים וחלק מן הרחובות במרכז ההיסטורי סגורים לתנועה. בראש הגיבעה השולטת על המרכז העתיק ניצבת כנסיה מאוד יפה. הפנים מצופה זהב כמו כנסיות רבות כאן ב'מינאס' בזכות הזהב הרב שנתברך בו האזור הזה של 'מינאס'. בחוץ ניתן לראות עיטורים בעץ ובאבן אותם עיטר בכישרון רב האמן המכונה כאן "מיכאל אנג'לו של ברזיל" – אלייז'אדז'יניו (Aleijadinho). המשכתי 'להתפתל' צפונה לעבר עיירה נוספת קונגוניאס (Congonhas) גם כאן כנסיה גבוהה ושולטת המעוטרת בפסלים מעשה ידיו.

P1080697 P1080708

לאחר ארוחה קלה של אמצע היום התלבטתי אם להמשיך צפונה לעבר בלו הוריזונצ'ה או לשהות עוד יום באזור בעיר נוספת ושמה אורו פרטו. לבסוף נפל הפור על אורו פרטו (Ouro Preto). הדרך לשם היתה נפלאה, הררית, ירוקה ומפותלת מאוד. הגעתי לפאתי אורו פרטו וכמעט כעסתי על עצמי על ההתלבטות. איך יכולתי לוותר על מקום כזה. עיר המעורסלת בינות לכמה פסגות, מרכז משומר להפליא, עשיר בכנסיות נפלאות למראה, רחובות מרוצפים אבן ותלולים בזויות מטורפות ועם פניות חדות ותלולות.היה לי קשה ומעט מפחיד לרכב לאורכם עם אופנוע עמוס וכבד, אך לא היתה ברירה אלא להמשיך לרכב אם אני מבקש למצוא מקום לינה קרוב למרכז ההיסטורי היפה כל כך. לאחר שוטטות מעלה ומטה בסימטאות התלולות מאוד מצאתי פוסדה נעימה גם אם לא זולה – Solar Nossa Senhora Das Merces. העיר הזו שזכתה למעמד המכובד של אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות הסגנון הברוקי של רבים ממבניה ובעיקר הכנסיות שבה, ראויה ליותר מלילה אחד של ביקור.

P1080734 P1080722 P1080759 P1080776 P1080778 P1080783 P1080789 P1080793 P1080801 P1080806 P1080810 P1080838 P1080833

יום של הליכה רגלית גילה לי עד כמה צדקתי כשהחלטתי להשאר כאן יותר מלילה. יצאתי עם אור הבוקר וראיתי איך העיר על כנסיותיה, רובן מם המאה ה17 וה 18, מתערסלת בינות להרים הירוקים ביופי עוצר נשימה. יצאתי שוב לקראת צהריים לביקור בכמה מהכנסיות – אחת אשר נבנתה על ידי עבדים מאפריקה, פשוטה ויפה למראה, שניה ושלישית מעוטרות במאות ק"ג של זהב ומעוצבת עם פסלים מ  Soap Stone (אותה אבן ששימשה לשכבה החיצונית של פסלו הידוע של הצלוב עם הכפיים הפרושות בריו דה ז'נירו)  ופסלי עץ על ידי אותו אלייז'אדז'יניו, אותו פגשתי כבר אתמול בקונגוניאס. בתוך הכנסיות ציורי קיר רבים וביניהם סיפורי אברהם, יצחק ויעקב וכמובן לא נפקד מקומן של שרה, לאה רבקה ורחל. במאה ה 18 אורו פרטו היוותה מרכז לאזור כרייה של זהב ובמשך שנים הייתה הבירה של מדינת מינאס ג'יראיס. לא מפליא, אם כך, לראות כאן בחלל הכנסיות כל כך הרבה זהב. ההליכה ברגל המחישה לי שוב עד כמה העיר תלולה. שיפועים המגיעים לא פעם לזויות של 30 מעלות ואולי יותר. הנופים הנשקפים ממעלה הרחובות ניפלאים ומכל זוית בולטים צריחים של יותר מכנסיה אחת. חלפתי על פני מלון Grand Hotel אשר נבנה כבר ב 1938 והיה למלון הראשון בעיר. התכנון בוצע על ידי אוסקר ניימאייר, אותו כבר הזכרתי ועוד אפגוש אותו בימים הקרובים מספר פעמים. בפתח המלון מצוי לוח המספר על המחלוקת אשר נקרתה, בעניין תכנון המלון, בינו לבין לוסיו קוסטה – האיש שתיכנן את הבירה ברזיליה יחד עם אוסקר ניימאייר. היה לי מעניין, כמי שקרוב לתחום הגיאגרפיה העירונית, לבקר במלון וללמוד עוד על הרקע למחלוקת.

P1080821 P1080820 P1080823

הביקור כאן באורו פרטו המחיש לי בפעם נוספת עד כמה נכון להתעכב מדי פעם במקומות מעניינים ומיוחדים. רבים מאיתנו הרוכבים ממהרים בדרכנו כי הרכיבה והדרך הם מרכז העניין ולרבים אחרים אין זמן פנוי ללא מגבלות כמו שאני נהנה ממנו אלא מנסים לדחוס מסע או 'מסעון' בתוך תקופת חופשה שנתית או קצת יותר ממנה. בחלקי נפלה זכות גדולה של זמן ללא מגבלות ושכרי בהתאם.

בבוקר יום א' טיפסתי ברחובות אורו פרטו הריקים מאדם ויצאתי לעבר Belo Hirizonte (בלו הוריזנצ'ה), העיר השלישית בגודלה בברזיל. היתה לי יעד אחד בתוך העיר הענקית הזו – כנסיה אותה הכרתי מתמונות במשך שנים לא מעטות – כנסית פרנסיס דה אסיס. אם כך מה המיוחד בעוד כנסיה לאחר מאות שכבר ראיתי או עשרות ביומיים האחרונים לבד? כנסיה זו תוכננה על יד האדריכל ידוע השם אוסקר ניימייאר אותו "פגשתי" כבר אתמול במלון Grand Hotel באורו פרטו. הכנסיה בעלת עיצוב מאוד חריג, 4 קשתות מבטון מזוין עם עיטורים מודרניים בצבעים כחולים על אריחי קרמיקה על קירותיה החיצוניים. הויכוח אשר התעורר בין הרשויות ובציבור בעירוני לא איפשר את הכרזתה ככנסיה מגמר בנייתה ב 1943 ועד 1959. היו אפילו הצעות להרוס את המבנה המוזר. כינו אותה בשמות כמו "ההנגר של אלוהים" או ה"בונקר של השטן", היום כנסיה זו היא אתר שלא מדלגים עליו בביקור בעיר, אחרת אין ממש סיבה להכנס לעיר זו.

P1080848 P1080864

לאחר הביקור שהיה לי מאוד מיוחד יצאתי לכיוון צפון מערב על כביש מס' 40 לקראת כ 750 ק"מ הממתינים לי עד לברזיליה הבירה. ככל שנעים מערבה בתוך ברזיל ומתרחקים מהאוקינוס הולכת ומתדלדלת האוכלוסיה והמרחבים הירוקים הופכים לאין סופיים כמעט. לאורך הכבישים פרושים "חאנים" מודרניים הכוללים תחנת דלק, מסעדה, חנויות, מלונות בחלק מהמקומות, מקלחת לנהגי המשאיות, פנצ'ריות, מספרות, מכונאי רכב וכל מה שצריך להיות "על הדרך". מהבחינה הזו – ארגון מאוד נוח לעוברים בדרך ואני בתוכם, מבלי הצורך להכנס לכפרים או עיירות לצידי הדרך. מקומות אשר התשתיות בהן לא מפותחות דיין ורמת הבטחון עבור זרים לא מן הגבוהות. לברזיליה אני רוכב בגלל הסקרנות האורבנית שבי. התוודעתי לעיר הזו עוד בילדותי שכן העיר הזו הוקמה ב 1960, הייתי אז בן 11. ההדים על התכנון המיוחד של העיר זכו לתפוצה עולמית וזאת בעידן של תקשורת כתובה בעיקר. מאוחר הרבה יותר 'ניתקלתי' שוב בברזיליה והפעם גם באוסקר ניימאייר האדריכל של בנייני הציבור בברזיליה בשעור המבוא לגיאורפיה עירונית של ד"ר נורית אלפסי באוניברסיטת בן גוריון. עתה אוכל להתוודע לעיר ולמעשי האיש במו עיני.

P1080862 P1080812

בארץ הסמבה והכדורגל – ברזילללל

כאן, בברזיל הגשם הוא תופעה יומיומית בעונת הקיץ. הטמפ' נעה סביב ה 30 מעלות ויותר ואח"צ השמיים משחירים והגשם ניתך כמו ממיכליות. מזכיר לי את ימי פנמה – גם שם תופעה דומה מאוד. אין בכלל מה לנסות ללבוש את המיגון נגד הגשם כי חם מאוד ועדיפה הרטיבות של הביגוד על פני מרחץ של זיעה. היום לאחר שעברתי על פני עיר הנמל פורטו אלגרה במדינת "ריו גרנדה דל סול" ראיתי את השמים והבנתי שהיום לא אתחמק מלהרטב כהוגן. התכוננתי למטר, הוצאתי מהכיסים כל מה שעלול להפגע מהגשם ורכבתי בתוך מטר אדיר עם שיר בלב ועל שפתי. הבעיה היא שהראות יורדת כמעט לאפס ולכן מדי פעם עצרתי 'עד יעבור זעם ומטר' או לפחות יתקדם מעט. לבסוף עצרתי במלון דרכים ומצאתי מקום מפלט למשך הלילה.

P1080238

P1080212

בחדשות מופיעות תמונות מסן פאולו, העיר הגדולה בברזיל, הסובלת מהצפות ענק וכמה צירי תנועה ראשיים בעיר לא ניתנים למעבר. אני מקווה כי בדרכי צפונה לעבר ריו דה ז'נירו לא אתקל בדרכים כאלה. בכל מקרה אינני מתכוון לעבור בתוך סן פאולו אלא רק לעקוף אותה ממזרח. הצמיג הקידמי שלי משמיע רעשים כאילו הוא מסתובב על פנצ'ר. בדקתי אויר ואכן היה חסר. אני מקווה כי בכך יגמר העניין.

תקלות הנפתרות מעצמן?

בבוקר בחנתי שוב את הצמיג ואז גיליתי התנפחות מדאיגה בסולית הצמיג הקידמי. אותו צמיג שהשמיע דפיקות לא מובנות אמש. אם כך ההתנפחות לאורך כ 15 ס"מ היא מקור הרעשים שנילוו לסיבוב הגלגל אתמול אך לא גיליתי זאת. שאלתי את העובד בתחנת תיקון הפנצ'רים הסמוכה מה דעתו והוא החמיר את פניו למראה ההתנפחות בצמיג. יחד עם זאת שלח אותי למוסך מקומי לאופנועים מרחק כמה מאות מטרים. הגעתי לשם בתחילת יום העבודה ומייד ניגשו החבר'ה לבדוק מצב הגלגל שלי. הביטו מימין ומשמאל, הנידו ראשם מצד אל צד כאומרים "אכן יש בעיה אבל לנו אין פתרון…" הציעו לי לרכב כ 45 ק"מ לעיר הקרובה – שם מוסך גדול המטפל בכל סוגי האופנועים ויש להם במלאי כל סוגי הצמיגים כי הרי ברור שצריך להחליף צמיג. עליתי על הגמל ויצאתי לדרך בדחילו ורחימו. שומר על מהירות של 70 קמ"ש ונצמד לצד ימין כדי לאפשר לכולם לחלוף אותי בביטחה. לאחר כ 30 ק"מ לפתע נפסקו הנקישות המלוות אותי כבר מאתמול. כמעט והתחלתי לצחוק – כי אולי הצמיג התפוצץ ולכן לא שומעים את הדפיקות המחזוריות. בראש חלפו לי המשפטים של נדב מדלק מוטורס על צמיגי היידנאו שמתפרקים במהירויות גבוהות – אבל אני רוכב לא יותר מ 100 קמ"ש… .  הגעתי למוסך "מאיה מוטוס", לשם נשלחתי והיגעתי עם 'אין בעיה'. בכל זאת הסברתי מה היה קודם והמכונאי הביט מימין, משמאל, סובב את הגלגל, בדק לחץ אויר – נאדה, אין כל בעיה. "סע לשלום – המפתחות בפנים". יצאתי משם, עליתי על הדרך הראשית וכך ק"מ אחרי ק"מ הבעיה לא חוזרת וההתנפחות לא מופיעה שוב, מוזר.

הזכיר לי כי רק לפני שבוע לאחר משיכת מצערת לא מבוקרת יצא המנוע מכיוון והחל להשמיע רעשים ונקישות של משהו לא מכוון לחלוטין. לאחר כ 50 ק"מ של רכיבה עם נקישות, יבבות וצלצולים נרגע ה'בחור' וחזר לגרגור השקט שלו ללא שוב. נפלא מבינתי.

לאחר כמה עשרות ק"מ על הצמיג הקידמי המפתיע והמאוד שקט חזר אלי הבטחון בגמל וחזרתי לתוכנית הרכיבה היומית שלי שכללה טיפוס מפותל למרומי סנטה קתרינה – המקום הגבוה ביותר בברזיל – 1500 מ'. כביש 348 נע מערבה מכביש החוף – 101.

P1080215

הכביש נכנס לתוך אזור המזכיר מאוד את מרכז אמריקה עם שיחי הבננה, הגבעות הירוקות והמדרונות התלולים. לעומת זאת הכביש המפותל בתוך הנוף הסלעי והירוק העביר אותי בפלאשבק חזק לכבישי האלפים. האזור הולך ונעשה יותר ויותר מצוקי וסלעי, מתחילים להופיע מפלי מים בצידי הדרך אך ענן כבד סוגר את הנוף ומכסה אותו בשמיכה אפורה. כמה תמונות לפני שהמראה נסגר לגמרי ואני עולה פיתול אחרי פיתול אל תוך הענן ולאחר זמן לא ארוך מתיישר על הרמה בגובה מעל 1000 מ'. את הנוף אני לא אראה היום אבל הכביש בהחלט יפה וראוי ביותר לרכיבת אופנוע. אכן רבים מאוד עולים ויורדים בו ובעיירה למרגלותיו, ממנה יצאתי, ניצבות קרוב לעשר חנויות – כולן ציוד לאופנועים. רוכב מרוצה שזה עתה סיים ירידה מוצלחת ורווית אדרנלין ישמח תמיד לעצור כאן ולבדוק מה התחדש על המדף. חברו אלי בעליה 2 רוכבים ברזילאים למשך כמה עשרות ק"מ, אב ובנו. אני מוצא כי לא קל לי לתקשר כאן בפורטוגזית לאחר שהספרדית השתלטה, כמעט, על המגירה של שפה זרה נוספת אצלי חוץ מאנגלית. במשך שנים זו היתה הצרפתית, החליפה אותה הרוסית במהלך החציה של רוסיה ועתה הספרדית הפכה לשפה מאוד שגורה על פי.

P1080220 P1080224 P1080226

בערפל כבד ללא יכולת לצלם נוף כל שנותר הוא לצלם את מסך הג'י.פי.אס כד להבין עד כמה מפותלת הדרך אותה עברתי

כאשר מגיעות הצרות, הן מגיעות בזוגות או אפילו בשלשות. רק אתמול השתחררתי מצרת הצמיג שהתנפח לו לפתע והבוקר במבט חולף גיליתי שאחד הטלסקופים במזלג הקידמי רטוב משמן. ניגבתי, צלצלתי לאלכס והוא בישר לי 2 בשורות – הטובה, שאם מדובר בהזעת שמן או הרטבה קלה אני יכול לרכב עוד כמה ימים עד שאגיע למוסך ראוי. הבשורה הרעה היא כי מדובר כנראה בבעיה לא קטנה. למזלי אני בדרך לריו דה ז'נירו ושם תהיה לי האפשרות לטפל בבעיה מבלי לספור את ימי המלון. אני מתארח שם אצל משפחתה של ויויאן שגם היא מגיעה לריו כדי לפגוש אותי שם. כנראה שצריך תזמון נכון גם לצרות. הגמל שלי כנראה מבקש מנוחה – מגיע לו לאחר 60,000 ק"מ קשים סביב העולם.

רכיבת הבוקר לקחה אותי דרך הכבישים המפותלים של מדינת "סנטה קתרינה". כבישים ירוקים, הרריים ויפים מאוד לרכיבה. כך חושבים כנראה הרבה מאוד רוכבים אותם פגשתי היום לאורך דרכים אלו. מאזור ההר ירדתי שוב לחוף החם והלח. הטמפ' הגיעה ל 38 מעלות ויחד עם הלחות היה בהחלט לא נעים לרכב עם החליפה, הכפפות והקסדה. פניתי לעבור העיר פלוריאנופוליס (Florianopolis) הממוקמת על סיפו של האי סנטה קתרינה המחובר בגשר לעיר. למרות התקלה בבולם החלטתי לא לוותר על ביקור ולו קצר שאי ששמו כשכית חמד יצא למרחוק. אכן, אי מוקף בחופים יפיפיים, בליבו כמה לגונות יפות למראה ולאיהן גולשות דיונות חול זהוב, על מורדותיהן נוהרים הצעירים להחליק באמצעות גלשני חול. הגעתי לאי ביום א', יום החופש המשפחתי ונפלתי על עומסי תנועה כבדים שהפכו את הרכיבה לכמעט בלתי נסבלת עם החום והלחות. גם ללא הנוכחות של 'סנט דומיגו' קשה היה לי להתעלם מהעומס האורבני המוטל אל חופי האי היפים, עומס שהופך אותם ל'לא כל כך יפים ומזמינים'.

P1080231 P1080233 P1080235

מאלף לראות איך באתרים יפי נוף צומח הביקוש למעונות נופש, בתי דירות, מסעדות וכמובן מרכזי קניות כי הציבור שמגיע לכאן לנפוש הוא ציבור שהפרוטה מצויה בכיסו אז מדוע לא להציע לו הזדמנות קניה דווקא כאשר מצב רוחו משופר. מה התוצאה של התהליך? צפיפות אורבנית, עומסי תנועה, זיהום על כל סוגיו ולאורך זמן המקום יהפוך למקום שאולי יפנו לו עורף לטובת פנינת טבע אחרת – נקייה יותר ופחות עמוסה. אלא שגורלה של זו לא יהיה שונה כנראה. כך יכולתי לראות גם בפונטה דל אסטה וגם בפונטה אל דיאבלו באורגוואי. זה מה שקרה גם באקפולקו במכסיקו, בכמה מקומות לאורך הריביירה הצרפתית ועוד.

P1080240

ללא בקרה מאוד קפדנית של הרשויות המופקדות על הנושא נתון הטבע לטביעת כף רגל אנושית מאוד כבדה וגדולה מכפי מידותיו. המפסידים בסופו של דבר הם אותם בני אדם אשר כמהים כל כך להנות מהטבע, מחופי הים, מהדיונות ומהלגונות.

P1080237

עצרתי לקצת 'רוח ים' במקום עם צל ונהניתי מאויר הקריר הנושב מפני הלאגונה ולאחר התרעננות של כמחצית השעה יצאתי שוב לדרך. חזרתי לכביש 101, כביש החוף החוצה את הרצף האנושי העמוס,  הצפוף והאין סופי של חופי ברזיל ויצאתי צפונה לכיוון סאן פאולו. הצלחתי להתחמק מחזית של עננים ערמתיים הנושאים כמויות גשם גדולות בקרבם והתקדמתי עוד כ 300 ק"מ עד לחניון הלילה אותו מצאתי בפתחה של אחת העיירות לאורך הכביש.

הלילה, 17 בפברואר, עוברים בברזיל לשעון חורף. תאריך המקביל אצלנו ל 17 באוגוסט!! נראה מעט מוזר אבל מחר אנסה לחוש את ההבדל על בשרי ואולי אבין את הסיבה. התוצאה המיידית היא כי הלילה ירד כאן יותר מוקדם השעה, מה שמקצר את יום הרכיבה. התאריך הזה הוא ביום בו מסתיים ה'קרנבל' הידוע בברזיל. למעשה זו חגיגת סיום הקיץ. עבורי זהו הקיץ השני ברציפות, ללא חורף באמצע.

P1080238 P1080239

משאיות מתהפכות כאן בברזיל – 3 כאלו ראיתי ביומיים האחרונים בלבד. חוסר זהירות, נמנום, מהירות מופרזת בכבישים המתפתלים – לנהגים הפתרונים. בכל מקרה התוצאה, תמיד, נראית לא טוב.

P1080221 P1080260

הצלחתי לעקוף את המפלצת העירונית שנקראת סאן פאולו – מגלופוליס בן למעלה מ 20 מיליון תושבים, העיר הגדולה ביותר בדרום אמריקה והגעתי לרצועת החוף יפת נוף המשתרעת לאורך של יותר מ 500 ק"מ עד בואכה ריו דה ז'נירו, 'עיר חפצי'. זוהי רצועת חוף ולאורכה איים, מפרצים חוליים ומסולעים, נופי ים מהמעלה הראשונה. הכבישים המוליכים דרך מדינת סנטה קתרינה לעבר קוריצ'יבה חולפים בתוך נוף ירוק ובו משובצים שיחי אחירותם החורש צהובי הפרחים כמו חיקוי לדגל ברזיל הירוק צהוב. מערכת הכבישים המקיפה את סאן פאולו או סאו פאולו, כמו שנכון לומר, עמוסה ברבבות של כלי רכב וכמות עצומה של משאיות הנעות לעבר נמל הסחורות הימי הגדול שלחוף האוקינוס אטלנטי. הג'י פי אס – אותו מכשיר שפעם חשבתי שאפשר להסתדר בלעדיו הוליך אותי מפניה לפניה בתוך סבך הדרכים והמחלפים והוציא אותי מהמבוך התחבורתי המאוד מורכב המקיף את סאן פאולו לעבר החופים היותר רגועים ושקטים של אמצע השבוע. המלונות ריקים, גם המסעדות וגם העיירות עצמן שלאורך החופים. תענוג להיות כאן שלא בחג או "שבת". איזה הבדל לעומת הביקור שערכתי בפלוריאנאפוליס ביום א'.

P1080242 P1080243 P1080249 P1080263 P1080269 P1080277 P1080278 P1080284

ברזיל מאוד יקרה. יצאתי לחפש משהו לאכול בעיירה על החוף לא רחוק מסן פאולו והתפריט הצביע על מחירים של 50 ו 60 דולר!! עבור סטיק או עבור דג. מי משלם כאן מחירים כאלה. באמצע השבוע המסעדות ריקות לחלוטין ובכל זאת המחיר בתפריט הוא המחיר. כך עובר לו ערב שלם ואיש לא נכנס אליהן. מצאתי את מבוקשי ברבע מחיר ובהחלט טעים ומשביע.

P1080261

—————————————————————————

לפתע ראיתי ציפור ועוד אחת חולפות מטרים ספורים ממני ואחריהן פרפר ענק בגוונים של כחול ואני עוקב במבט אשר הם מתקרבים אלי וגם כאשר הם חולפים פעם מימין ופעם משמאל ובאותו הרגע עוברת בי ההבנה כי רכיבה על אופנוע איננה דומה לכל כלי תחבורה אחר. מבעד לחלונות הרכב לא הייתי מסוגל לראות את המראות כמו שאני רואה מאוכף האופנוע, לא הייתי מסוגל להריח את הריחות, לחוש את החום ואת הקור, את הרוח ואת הגשם, את קרני השמש וכמובן גם את הדבורים ושאר ההמתעופפים שמדי פעם נחבטים בקסדתי או בפני. החוויה של הרכיבה בתוך הטבע ומזג האויר הסובב אותך היא ייחודית ואין דומה לה.

P1080275

תמיד הרגשתי כי נסיעה ברכב משולה לישיבה על הכורסא בבית וצפיה בנוף הנשקף אליך ממסך הטלוויזיה. הרכיבה על האופנוע חורטת בנפשך את הנוף, את מזג האויר, את המראות ואת האנשים שבדרך – את מוכרי הבננות, עובדי הכביש, נהגי המשאיות, רוכבי האופניים וכמובן את רוכבי האופנועים אותם אתה פוגש פעם אחת עם נפנוף חברי או כאשר דרכיכם מצטלבות כמה וכמה פעמים או אפילו אתה רוכב איתם כברת דרך מבלי להחליף מילה, כל אחד בתוך קסדתו עד שנפרדים במנוד ראש, הנפת אצבע או נפנוף לשלום. החוויה של הרכיבה עוצמתית מאוד, החיבור לנוף הינו בלתי אמצעי, אתה חלק ממנו ומזג האויר הופך להיות חלק ממך – יורד גשם, אתה נרטב. בצהרי היום החם והלח אתה מזיע ומותש, בבוקר קריר או לפנות ערב אתה רוכב עם שיר בלב. חוץ מ'להיות ציפור', זו דרך נפלאה לראות עולם וגם אז רחוק מלראות את כולו.

P1080289 P1080293 P1080295

יש רגעים שהחום והלחות והעייפות מתישים אותך ופוגמים במרץ ובאנרגיות. מיים – שתיה והתזה על הפנים במהלך הרכיבה, בננה או שתיים, מנוחה לכמה דקות או יותר בצילו של עץ, סוכרית קפה והכל חוזר למקומו. עם כל הקושי – ההנאה מהעניין הזה של מסע על אופנוע גדולה מאוד והחוויה היא בלתי נשכחת.

P1080286

אם הזכרתי שיר – הרי שלאחרונה, כבר מדרכי ה'ריפיו' של צ'ילה אני שר לעצמי את "זמר נודד" של נעמי שמר, אפילו את כל מילותיו כבר שיננתי לי.

……….

הנה שני בתים מתוך השיר "זמר נודד" של נעמי שמר

אחד נשא פניו אל הזהב, הזהב 

אחד נשא פניו אל הזהב הטוב 

אחר מצא ילדונת שתאהב, תאהב 

אחר מצא ילדונת שתאהב אותו 

 

אבל אני, אבל אני, לבד לבד צועד 

הללו הללויה הללו 

ושר אני ושר אני, שירי זמר נודד 

הללו הללויה הללו … 

 

איני רוצה לי בית עם שדה, שדה 

איני רוצה לי בית עם שדה ירוק 

כי כל שכרי קולכם אשר עונה, עונה 

כי כל שכרי קולכם אשר עונה בשחוק

אבל אני אבל אני…

—————————————————————————–

רכיבה ירוקה ומתפתלת ללא סוף הביאה אותי עד לפאראצ'י (Parati) הרחוקה כדי 250 ק"מ מריו דה זנירו. פאראצ'י הינה עיר קולניאלית מקסימה, עיר שהתפתחה ממאחז פורטוגזי במחצית השניה של המאה ה 17 כנמל ממנו יוצא זהב בכמויות לפורטוגל. העיר ניצבת בסופו של "נתיב הזהב" בן 1000 הק"מ ששימש להובלת המתכת הזהובה מהמכרות במינאס ג'יראיס (Minas Gerais). הכריה וההובלה של הזהב נעשתה בידי עבדים מאפריקה אך חלק מן הזהב נשדד על ידי פיראטים מייד עם היציאה לעבר האוקינוס, במפרץ של פאראצ'י, בין האיים הרבים כאן. המרכז ההיסטורי של פארצ'י סגור בחלקו לתנועת כלי רכב ואנשים פוסעים ברחובות, כלומר מדלגים ברחובות המרוצפים באבנים גסות למדי, מאבן לאבן כמו בין אבני נחל. כל מה שפגשתי עד היום ב'מרכזים היסטוריים' עם רחובות המרוצפים באבנים בכל אמריקה הדרומית והמרכזית אינו מתקרב למה שקורה כאן ובכל זאת יש לעיר הזו קסם של מקום מאוד מיוחד.

P1080383

P1080418

החיבור בין ריצוף אבנים מקובל ונפוץ משמאל לבין הריצוף המקורי של פרצ'י מימין
P1080402 P1080412

P1080254

החלטתי להשאר כאן 2 לילות וניצלתי את היום לשייט בין האיים הרבים הפזורים כאן במפרץ המקומי – כ 50 איים. חלקם פרטיים ועליהם בנויה אחוזה יפיפיה בין עצי דקל הקוקס ואחרים שהם צוק סלעי גדול ולא מיושב. מפרצונים נחבאים לאורך קו החוף מספקים הזדמנויות שחיה וכמובן גם צילום יפיפיות. המים חמימים ונעימים והטבילות הרבות הצליחו לקלף ממני את שאריות העייפות מהרכיבה הרצופה מבואנוס איירס – כ 3,000 ק"מ. מקום נפלא לשהיה של יותר מיום או יומיים.

P1080331 P1080312 P1080317 P1080318 P1080323 P1080301 P1080306 P1080335 P1080352 P1080353 P1080361 P1080367

P1080408

רכיבה של עוד כ 250 ק"מ הביאה אותי אל תוך רובע לבלון בריו דה ז'נירו המוכר לי היטב מביקור קודם שערכתי כאן בקיץ 2007.  הדרך עד לריו עברה לאורכם של חופי ים רווי מיפרצים ואיים ומעליהם אזור גבעי ומצוקי המכוסה יער סובטרופי לח הגולש ממש עד שפת המים או עד רצועות החול הזהוב הנושקות לים. רצועת חול חופית כזו מעוטרת בדקלי הקוקוס והופכת לחוף רחצה עם כמה קיוסקים שבהם נמכרת שתיה קרה, חטיפים וכמובן אגוזי הקוקוס המכילים את הנוזל הקר והאהוב כל כך על המקומיים.

P1080422

רובע לבלון גובל מדרום בפאבלת וידיגאל אליה מגיעים מטיילים רבים כדי להשתכן בהוסטלים ומצפון מחובר לרובע "איפנמה". בחרתי להגיע לתוך ריו מדרום דרך עיירה קטנה הנקראת Grumary. ממנה וצפונה מתחילה רצועת החוף יפת הנוף של ריו רבתי לאורך של יותר מ 60 ק"מ.

P1080426

בחופי ריו שרועים או משחקים כדור עף וגם 'מטקות' ה'יפים והיפות מאוד' המקומיים, ילדים רבים ומשפחות שלמות. עם כל הפערים המאוד גדולים בין עשירים לעניים כאן בברזיל – החוף והטבע שייכים לכולם וכאן על החופים הזהובים, בין הכחול של אטלנטי והירוק של היער כולם שווים. ההבדל הוא רק בכלי התחבורה איתו מגיעים לחוף – יש מי שמגיע באוטובוס או ברגל מהפאבלה הקרובה ויש מי שמגיע באאודי או ב.מ.וו ממוזגים. רבים מאוד משתמשים בדו"ג, רובם קטני נפח ומעטים גדולים יותר מהסוג הבווארי או סופר טנרה ודומים להם.

רכבתי על "אבנידה ניימאייר" החצובה בסלע מעל ל'כחול' של האוקיינוס. הדרך הנפלאה הזו תלויה על 'מרפסת' יפת נוף. ראיתי כבר עשרות אתרי נוף לאורכם של חופי הים האינוספיים של חלקי האמריקות השונים אבל כאשר רוכבים מעל לאוקינוס על 'ניימאייר' הלב מתמלא וכמעט מתפוצץ מההתפעמות הממלאה אותו. זהו נוף שקשה לעמוד בפניו. הניגוד הנפלא בין הכחול העמוק, צוקי הסלע הגדולים וירוק היער הוציא ממני קריאות של התפעמות והתרגשות וזו אינה הפעם הראשונה שאני נמצא כאן.

אגב, הדרך הזו אינה קרויה, כפי שרבים סבורים, על שמו של אוסקר ניימאייר, מתכנן הערים הידוע מברזיל אלא על שמו של קונרדו ניימאיייר מהנדס ובנאי שביצע את התיכנון וגם את הפרויקט כולו במשך יותר מ 25 שנים.

ביולי 2012 הוכרה ריו דה ז'נירו על ידי אונסק"ו כעיר הראשונה בעולם בקטגוריה של "נוף תרבותי" – אכן זו עיר שיש בה שילוב יוצא מן הכלל של אנשים, תרבות ונופים מהמעלה הראשונה, נופים שלעולם אין לך די מהם. ניגודי צבעים וטופוגרפיה מרתקים, אנשים בכל צבע שרק תרצו, שמחת חיים ומוזיקה שאינך שבע מהם כמו ה"קרנבל", ריו היא "קרנבל" לא רק במחצית פברואר אלא כל השנה. מקום מופלא בעיני ובעיני רבים אחרים המבקרים כאן, מבוגרים כצעירים.

IMG_0321 IMG_0377 IMG_0427

בתוך רובע לבלון פגשתי בהתרגשות רבה את ויויאן ואת אביה סלוודור. ויויאן הגיעה לכאן מישראל בשעות הבוקר ואני הגעתי לעיר כמה שעות יותר מאוחר כדי לפגוש אותה כאן ולשהות בחיק משפחתה קרוב לשבועיים. עבורי זו תהיה 'פאוזה' מבורכת ונעימה מאוד לקראת ההמשך הלא קצר שעדיין מצפה לי.

P1080443

ברזיל מאוד יקרה. טיפול 'קטן' לאופנוע שלי עולה במוסך היבואן עולה כ 500 דולר!! אני נזקק להחלפת אטמים בטלסקופ הקידמי שלי משמאל אז מצאתי את ה'אלכס' המקומי שהמליץ להחליף בשני הצדדים בהזדמנות זו. עוד הביט על האופנוע ואמר לי שבנוסף אצטרך להחליף רפידות קדמיות – באמת הגיע הזמן אחרי שלא עשיתי זאת במשך יותר מ 60,000 ק"מ, מאז היציאה מהארץ. עוד בדיקה קטנה העלתה חופש במיסב ההיגוי – נחליף גם כן ובהזדמנות זו גם את הצמיגים שהקידמי שבהם 'התנפח' לו לפני כמה ימים וגם האחורי כבר לא משהו – כך שצרות אכן מגיעות בשלשות כנראה אבל שאלו יהיו הצרות, דיינו. התייעצות זריזה, טרנס אטלנטית, עם אלכס בת"א מאשרת את צעדי התיקון הנדרשים ללא היסוס.

P1080428