לעבר פאטגוניה הדרומית והקרה

P1070077עזבנו את אל צ'לטן מזרחה ודרומה ובמשך כ 100 ק"מ עדיין נשקף במראות גוש הגרניט הענק של פיצרוי (3400 מ') ולצידו 'מחטי Cerro Torre הנמוכים ממנו ב 300 מ'. כאילו לא מתירים לנו באמת לעזוב את המקום המופלא הזה. בהחלט הייתי נשאר כאן כמה חודשים כדי למצות האזור נשגב הנוף הזה. אלא שהדרך קוראת לי והמטרה הפעם היא אחרת. כביש אספלט מגוהץ הוביל אותנו לעבר Lago Argentina והעיר אל קלפטה (El Calafate), 'עיר הבסיס' ליציאה לעבר קרחון הפריטו מורנו ("הקרחון הנשבר"). העיר הקטנה 'מפוצצת' במטיילים מכל העולם ובכל הגילאים, המלונות וההוסטלים מלאים לחלוטין והמסחר בחנויות עירני בהתאם. שלטים בכל השפות, כולל בעיברית בלא מעט מקומות ובעיקר באתרי הלינה למיניהם. מצאנו אתר קמפינג בכניסה לחלק ההומה של העיר ושם התמקמנו ללילה.

P1070078 P1070079 P1070080 P1070083

רכיבת בוקר זריזה מערבה הביאה אותנו לעבר "הקרחון הנשבר" – פריטו מורנו. הקרחון הגולש מפארק הקרחונים של האנדים לעבר לאגו ארגנטינה עם מי הטורקיז שלו. דמי כניסה גבוהים יחסית אך התמורה אדירה. קרחון ענק ברוחב של כ 5 ק"מ ובגובה של 60 מ' מעל מי האגם. פני הקרחון מלאי סדקים עמוקים (קרבסים) ומראהו מסמא את העיניים בגווני לבן, תכלכל, טורקיז וכל מה שביניהם. נפלא. כל כמה דקות נשמע קול נפץ עז באויר, כמו יריית רובה או תותח קל – עוד פיסה של קרח בגודל של מכונית או משאית לפעמים ניתקת מהקרחון וצונחת אל המים שלמטה. זמן הנפילה ממרומי הקרחון הוא כזה המאפשר להדליק מצלמה ולהנציח המראה המדהים של הצניחה וההתנפצות אל המים. חזיתי בכמה כאלו מרהיבים ולאחר כשעתיים של סנוורין עזבתי את פלא הטבע הזה שמושך מאות אלפים, אם לא יותר, כל שנה לכאן. האתר מאוד מושקע, מסלולי הליכה נוחים מאוד מאפשרים לצפות בקרחון מנקודות רבות ועומס המבקרים לא ממש מורגש. בין המבקרים כרגיל מאות צעירים מישראל. אטרקציה תיירותית לחלוטין אבל "שווה" מאוד.

P1070140

P1070086 P1070092 P1070098 P1070099 P1070102 P1070121 P1070126 P1070129

P1070151

אני בדרך לפארק "טורס דל פאיינה" בהתרגשות גדולה. לאחר מעט אי תאום בין ארבעתנו החלטתי לצאת לבד דרומה לעבר Esperantza, עיירה על הדרך בין אל קאלאפטה לבין פוארטו נאטאלס, 'עיר הבסיס' של פארק "טורס דל פאיינה". הדבר החשוב וכמעט היחיד שיש בה – תחנת דלק. צמוד לתחנה מלון דרכים, תחנת עזרה ראשונה ומסעדה. כל הפעילות כאן סובבת סביב האוטובוסים ושאר כלי הרכב הנעים בין Rio Gallegos, Puerto Natales ו El Calafate וזו תנועה לא מעטה כי שלוש נקודות אלו הן נקודות היציאה לפארקים הנפלאים של פטגוניה ול"ארץ האש"(Tierra Del Fuego).

P1070152 P1070156 P1070158 P1070163

————————————————————————————————-

היציאה לבד לעבר הישימון הפטגוני מבלי לדעת היכן 3 חברי מהימים האחרונים הבליטה לי בפעם הראשונה במסע את תחושת הבדידות המוכפלת לנוכח הנוף הגדול והריק מסביב. ערבה מכוסה בשיחים כדוריים נמוכים בצבעי צהוב וחום לכל עבר. נוף סחוף רוח וקר שמבהיר לך כי אתה כאן לבד, רק אתה והגבעות הערבתיות מסביב ומעליך שמיים ענקיים המתחילים להתכסות במה שנראה כענני גשם קרוב. לפתע כל מה שרציתי הוא להגיע למלון מוגן ולאכול ארוחה חמה. כמה שמחתי כאשר הגעתי לאספרנצה וראיתי כי דייב כבר נמצא כאן, אני לא לבד.

תחושת הלבד בישימון התחזקה לנוכח העובדה כי אני מחוסר אוהל אלא רק שק שינה להתחפר בו. במצב "מזג אוירי" שק השינה לבדו לא יעזור כל כך. עברה בי תחושה של חשוף ולא מוגן. מוזר כמה הבדל יכולה לעשות יריעת בד דקה של אוהל.

P1070159

————————————————————————————————-

בשעת בוקר מוקדמת הופיעו פדרו וחקוב. הם יצאו כבר ב 5 בבוקר מאל קלפטה כדי לפגוש אותנו באספרנצה, אותה קבענו מראש כנק' מפגש בין כולנו. האספלט הרטוב באזור החניה של המלון/מסעדה/תחנת דלק העיד כי מזג האויר השתנה מבהיר לגשום וכי חזית קרה ורטובה נכנסה לאזור. לאחר דיון ביננו החלטנו להתקדם לעבר פוארטו נטלס. רכיבה לא ארוכה אך רטובה וקרה, אם כי באופן נסבל.

P1070166 P1070168 P1070171

————————————————————————————————-

ארוע מאוד ישראלי בבית הקפה המקומי – אני שומע עיברית בשולחן של שני זוגות בגילי פחות או יותר אבל עם קצת מבטא. מאיפה? מישראל עונים לי. "במקור מארגנטינה?" הם – "לא, אורגוואי", "מכירים את משפחת טינסקי? "כמובן" הם עונים לי – "מריו, כמו אח שלי" אומר אחד מהם. כך 3 שאלות ל 4 זרים ב'סוף העולם שמאלה' ואתה מגלה קשר משותף, מדהים. תוך דקה מריו טינסקי שהוא קרוב משפחה שלי ב'נייד' של "כמו אח" שלו ואנחנו משוחחים. עולם קטן מאוד.

————————————————————————————————-

 יום ראשון של גשם עבורי מאז קולומביה. עברנו דרך ריו טורביו – עיירת כורים אפורה ובה מפעלים גדולים לעיבוד מוצרי הכריה השונים.

P1070177

לאחר ה"זיג" רביעי מארגנטינה לצ'ילה. מעבר שלא לקח יותר מדקות ספורות בכל צד באופן יעיל ומהיר הגענו לפוארטו נאטאלס. נאטאלס ממוקמת לחוף מפרץ מעט פיורדי של הפסיפיק וממנה ניתן להגיע בשייט עד לנקודה הצפונית של הקרטרה אסטרל – פוארטה מונט. נאטאלס היא עיר נעימה למדי למראה ולשיטוט. מבנה עיריה חדשני ויפה, כיכר ומדרכות מטופחים למדי, טיילת העוברת תהליך של מתיחת פנים, ערוב של מיבנים ישנים וחדשים, עשרות מסעדות עם בשר ודגה משובחים, עשרות חנויות המכוונות לקהל התרמילאים וחובבי ההרפתקאות ועל ידן סוכניות רבות שיתפרו לכל דורש טיול רכוב, מושט או מוסק לכל פינה באזור יפה נוף הזה.

P1070178 P1070183 P1070185 P1070187 P1070191 P1070230 P1070217

יצאנו בערב יחד לארוחה אחרונה ביחד. פדרו וחקוב ממהרים להגיע לאושוואיה כדי להחזיר את האופנועים השכורים תוך יומיים. דייב ואני נישאר כאן עד לשינוי חיובי במזג האויר הרוחני והרטוב לעיתים  שהמתקמם באזור לימים הקרובים. ההמתנה הזו היא לטובה ה"טורס דל פאיינה" – אחד העוגנים החשובים שקבעתי לעצמי למסע.

הארוחה או יש לומר ה'כירה' עברה עלינו בבשרים מכל הסוגים ומשקאות חריפים מכל הסוגים, צחוקים ללא סוף ולאחר חצות התגלגלנו שיכורים לחלוטין למעונותינו המצויים משני צידי הרחוב. ערב שלא ישכח.

P1070202 P1070195

————————————————————————————————-

לפני כ 37 שנים יצאתי ל"מסע" הראשון שלי בחו"ל. לקחתי מסלול של ה"חברה הגיאוגרפית" ליוון ועשיתי אותו ב"מו רגלי" ובסיוע תחבורה ציבורית. הוספתי לתוכנית של "החברה" ביקור באיסטנבול. במהלך המסע ניפגשתי עם כמה מטיילים צעירים כמוני מגרמניה. הקשבתי לסיפורים שלהם על פוארטו נטאלס ופונטה ארנס בעיניים בורקות ואוזנים זקופות. אמרתי לעצמי אז "אלו נשמעים לי כמקומות מעולם אחר, כמעט מ"ארץ האגדה". לא האמנתי שיבוא היום.

————————————————————————————————-

בבוקר קריר ומעט רטוב נפרדנו משני חברינו ל 9 הימים האחרונים, זוג ה'מחיקנוס' בהתרגשות רבה. לא בטוח שנראה אותם שוב והימים בהם רכבנו יחד ותמכנו אחד את השני בדרכי החצץ האינסופיות, צחקנו יחד, תדלקנו את עצמנו ואת האופנועים יחד, הרמנו יחד אופנוע שכשל, גררנו אחד את השני כאשר היה צורך בכך – אלו ימים שלא ישכחו, ימים של אחוות רוכבים  – רגע לפני לא הכרנו אחד את השני ולפתע דרכינו הצטלבו על ה"אסטרל" וכל השאר נשאר עמוק בלבבות ובזכרונות. אני כבר מתגעגע אליהם.

P1070201

יום התארגנות ומנוחה עובר עלינו כאן בפוארטו נאטאלס. בחרנו לנוח ולהתארגן, כי אני לוחץ להמתין למזג אויר טוב יותר כדי לצפות בנפלאות הפארק הנמצא כ 100 ק"מ צפונה לנו וגם כדי להתארגן מחדש. החשיבות של ימי הפסקה, התארגנות ומנוחה מאוד גבוהה במסע ארוך כמו שאני נמצא בו. יש השפעה מצטברת של עייפות נפשית וגופנית, פריטים מסוימים משנים מיקום בין הארגזים וזהו המתכון הבטוח לאבדן או שיכחה. השיגרה והקביעות של ארגון הציוד חיוניים. אני יודע למצוא פריטים מסוימים כמו פנס או אולר, תרופה או חולצה חמה גם בחושך מוחלט כי כל דבר חוזר למקומו המקורי ואם לא, מזמזת לי ה'חריגה' בראש לאורך עשרות ק"מ עד שאני מחליט לעצור ולהחזיר פריט למקומו. כך גם לגבי סדר הפריטים בכיסים. בכל זאת עם הזמן מצטברות חריגות מעין אלו וימי ההפסקה מנוצלים להחזיר הציוד לסדר המקורי, לעשות כביסה לפריטי לבוש אשר בשימוש תכוף, להשלמת פרקי בלוג, לארגון אלפי התמונות המצטברות במצלמה ובמחשב ועוד.

————————————————————————————————-

אולי זה המקום להרחיב מעט על שיגרת החיים שלי בכמעט 10 החודשים שחלפו מאז יצאתי למסע. סדר הפעולות מהרגע שאני מגיע ל"חניון הלילה" היומי קבוע. התיק האדום בו פריטי הלבוש יורד מגב הגמל יחד עם תיק המיכל, נעליי הליכה נוחות מארגז ימין ומחשב מהארגז האחורי. לאחר מכן מפעיל "ספוט" לשידור מיקום. מייד עם הכניסה לקמפינג/הוסטל אני בודק מה הסיסמא לאינטרנט ומתקין אותה בטלפון הנייד. בחדר אני מפעיל מחשב ורושם מיקום ומד אוץ באקסל. לאחר שאלו בוצעו אפשר להתקלח ולחפש מקום לארוחת ערב. לפני השינה מעדכן בלוג וציר הרכיבה אותו ביצעתי היום. עם בוקר לאחר השכמה ב 0700 נכנס לבגדי הרכיבה כפעולה ראשונה ורק לאחר מכן אוסף את 'הפזורה' האישית אל תוך התיקים המקוריים. יוצא עם הכל לאופנוע לקשירה והידוק של כל מה שהשתחרר ביום אמש. בדיקת צמיגים, מתגים וברגים…לפעמים, התקנת יעד הנסיעה היומי על ה"גארמין", ארוחת בוקר ויציאה לדרך. אני יודע כי המשפטים האחרונים נשמעים כמו …'התעוררתי, ציחצחתי שיניים, אכלתי ו…הלכתי לבית הספר'. אלא שלסדר הקבוע של הפעולות יש חשיבות כה גדולה בעיני עד כי סדר פעולות אקראי ומשתנה עלול להוביל  ל'תקלה' לא קטנה. רק מי שהתנסה בסוג כזה של מסע יכול להבין ואולי הטיפ שלי כאן ימנע צרות קטנות כגדולות מאלו שיחליטו להגשים החלום במועד מאוחר יותר. הטיפ הזה נכון גם ליציאה של חודש לאירופה.

————————————————————————————————-

ההשקעה של יומיים המתנה למזג אויר טוב יותר הסתברה כמוצלחת. עטופים בשכבות מחממות, שלא כהרגלנו עד כה, יצאנו, דייב ואני, ב 7 בבוקר צפונה לעבר פארק "טורס דל פאיינה"  (Torres del Paine) – משאת נפשי מזה יותר משני עשורים. השארנו חלק מן הציוד בהוסטל אליו נחזור הערב ויצאנו קלים יותר מכרגיל. לאחר כ 80 ק"מ אספלט החל ה'ריפיו' – דרך מצעים וחצץ שכבר התרגלנו אליה ולא מעוררת בנו רתיעה או התרגשות. כבר מרחוק נשקפו לנו מגדלי הגרניט המפורסמים שלהם חיכיתי זמן רב ומעלינו שייט קונדור – בהחלט מתאים להשלמת האוירה המיוחדת. ה Torres הלכו וגבהו לנגד עיננו ככל שהתקרבנו אליהם.

P1070231 P1070239 P1070242 P1070247 P1070254 P1070256 P1070268 P1070271 P1070289

עוד לפני הכניסה לפארק פנינו לעבר מפל המים היפה של נהר ה Paine ממנו נשקפים המגדלים באופן מרשים. פנינו לעבר הכניסה, שילמנו את דמי הכניסה בסך של כמעט 40 דולר והמשכנו אל תוך הפארק. מצב אחזקת הדרכים בפארק ראוי לשיפור משמעותי, דרך חצצית מפותלת במצב גרוע, העולה וצונחת בין האגמים הרבים כאשר עשרות אוטובוסים דוהרים בה הרבה מעל למותר שהוא 50 קמ"ש בלבד והאבק בהתאם. מצב המקנה תחושה מאוד לא נעימה ובנוסף לדרך הגרועה רוח מערבית קרה וחזקה שרק הולכת ומתחזקת עם התקדמות היום. לאחר כ 30 ק"מ כאלו בתוך הפארק ולאחר ששכיות החמדה העיקריות הונצחו במצלמותינו עצרנו לארוחת צהריים מול ה Cuernos ("הקרנות"). שתקנו מול הנוף של קירות הגרניט הזקופים במשך זמן ארוך.

P1070299 P1070300 P1070302 P1070309 P1070321 P1070325 P1070337

בשעת צהרים מתקדמת שמנו פעמינו חזרה לפוארטו נאטאלס ברוח צד חזקה אך אפשרית לרכיבה. עשינו סיבוב של כ 300 ק"מ לפארק וחזרה ומתוכם כ 130 ק"מ של חצץ, אבק ורוח. הפיתוי היה רב להמשיך לטייל בפארק אך כמו במספר פעמים קודמות החלטתי שלא למתוח את "חבל המזל" יותר מדי ולאחר שחזינו בפלאים הגדולים של המקום כל שרציתי הוא לחזור לנאטאלס.

P1070307

אנחנו יוצאים ל'הסתערות' האחרונה – אל עבר "ארץ האש" – Tierra Del Fuego.

על ה"קווארנטה" דרומה לעבר נפלאות פאטגוניה

P1060707

P1060708

לאחר פרידה חמה מהזוג המארח בטי ואלי (אליזבת ואלפונסו) היציאה מפוטואלפו היתה קרירה ומוקדמת, תחת שמיים כחולים ביום המי יודע כמה כבר, ברצף נפלא. דרך יפיפיה חצתה, על גבי גשרים, נהרות גועשים ורצה לאורך אגמים שרוח הבוקר עדיין לא הסעירה את פניהם. נהר פוטאלפו עצמו הוא אחד מהנרות הראפטינג המובילים בעולם וזה יכול להסביר את מספר המטיילים מישראל הגדול שפגשתי אמש.

P1060710 P1060714 P1060725

לאחר כ 80 ק"מ של דרך מצעים חצצית ומפותלת 'נפלנו' על ה"קאראטרה אסטרל" הרחבה והמעט יותר מהירה לתנועה. הנוף בחלקה הצפוני לא מרשים במיוחד. לאחר עוד כשעה הגענו ללה חונטה ושם התרעננו במשקאות קרים, הדבקה של סטיקר ה"מועדון" על יד הסטיקרים של יוני מ 2009 ושוב לדרך על קטע מהיר למדי של אותה דרך מצעים. לאורכה פוגשים רוכבי אופניים רבים וכמובן כמה רוכבים כמונו בשני הכיוונים.

P1060727 P1060730 P1060731

P1060732 P1060737 P1060741 P1060743

לקראת פויאיפי (Puyuhuapi) פגשנו את פדרו (יהודי) וחקוב (ממוצא ארמני) 2 רוכבים ממכסיקו סיטי על אופנועים שכורים היורדים דרומה כמונו. חברנו לחבורה של 4 ונבלה את הערב והלילה גם כן, בהוסטל של ורוניקה – Aonikenk, יחד. מהם למדתי כי כי ה BMW 800 סובל מלא מעט בעיות מכניות, לטענתם מאחר והמנוע אינו BMW אלא Rotax, תוצרת אוסטרית או שוייצרית או אולי איטלקית….. לא ידעתי. בחצר של ורוניקה כמו בכל האזור כאן מצויים אותם שיחים עם עלי הענק – המקומיים קוראים להם Nalca.

P1060744 P1060746 P1060747 P1060759 P1060761

יצאנו ליום השני על ה"אסטרל" – "הי דרומה", בשעה קרירה ומוקדמת ולאחר כ 20 ק"מ פנינו לעבר "הקרחון התלוי" – קרחון ענק ה'נשפך' בסידרת מפלי ענק אל לגונה, כמה מאות מטרים מתחתיו. מראה מרשים ומפעים של טבע במיטבו.

P1060769 P1060775 P1060778 P1060782 P1060787 P1060799

המשך הדרך דרומה עברה בנוף שהיה כבר סיפור שונה לחלוטין מהנוף המעט משמים של יום קודם. הדרך החצצית התפתלה לאורך עוד כ 40 ק"מ לחופם של אגמים שקטים אשר במימיהם, השקטים עדיין, השתקפו הפסגות המושלגות של האנדים. הדרך עברה על מצוקים מעל לאגם, בין 'עלי הגוליבר' של שיחי ה"נאלקה" משני צידיה. בשלב מסוים הדרך הלכה ונעשתה צרה ופתחה בסידרת פיתולים חדים מאוד וטיפסה כך כמה מאות מטרים. לא הייתי צריך לעשות הרבה – בגמל הבווארי עם מנוע רגוע וחזק מאוד שמר על קו התקדמות נפלא בכל פיתול, לא איים להשתנק, 'גירגר' את הדרך מעלה באופן מופתי, למרות חששותי הלא מודעים, אבל כבר למדתי לסמוך עליו שהוא יעשה את העבודה. רק דבר אחד ביקש – "אנא הפעל צופר לקראת כל סיבוב", שדה ראיה למה שקורה מעבר לפניה לא קיים בכלל וזהו מצב לא נעים "אם אפגוש רכב יורד באתרעה קצרה". כך ביקש ואני ביצעתי. סופו של טיפוס איטי הביא אותנו לנקודת תצפית נפלאה על הפסגות המושלגות מסביב ושיפעת מפלי המים הזורמים מכל מדרון בסביבה.

P1060806

גלשנו בסיפוק מטה ושם חיכה לנו אספלט רהוט לאחר יותר מ 300 ק"מ של דרך מצעים חצצית. עלינו על המסלול השחור בשימחה ודהרנו בנוף "שוויצרי" אבל פראי יותר לעבר קוויקא – "עיר האמצע" של ה"אסטרל" והגדולה במקומות היישוב בפינה נידחת זו של העולם. התחושה היא אכן שאנחנו במקום מאוד מבודד, נידח ורחוק מאוד.

P1060799 IMG_6785 P1060808 P1060809 P1060810 P1060816

בקוויקא (Coyhaique) יצאנו לאכול בכיכר המרכזית לצלילי מוסיקה צ'יליאנית ולמראה רקדנים המפזזים במחול דרום אמריקאי עירני למדי. בערב פגשנו את גבי מקלי"ה יחד עם הניג מגרמניה המבלים כבר יום שני ברציפות כאן מאחר וה BMW 800 GS של הנניג זקוק לאטם ראש מנוע ואין להשיג חלק זה בסנטיאגו. אני מנסה לסייע לו דרך מנהל BMW בארגנטינה, נקווה שאצליח. תקלת דרך מסוג כזה מאוד מעצבנת בגלל הטירחה הכרוכה בפתרונה, הזמן הדרוש לפתרון והרצף של המסע שנקטע לפתע. גבי מפגין נאמנות ראויה לציון לחברו למסע, סה"כ פחות משבוע יחד והוא לא נוטש אלא אם יסתבר כי הנניג צריך להמתין מספר גדול של ימים. כך יפה וראוי לעשות בין חברים לדרך.

אני פוגש כאן ישראלים על כל צעד ושעל, במספרים הולכים וגדלים, בזוגות, בשלשות וגם בהרכבים גדולים יותר. 'עושה טוב על הלב' לפגוש צעירים 'שלנו' עמוסי תרמילים, עצמאיים, שמחים, מסתדרים יפה, בפינה הרחוקה הזו של העולם. חבורה נפלאה של נוער אחרי צבא.

השכמה מוקדמת לאחר שהחלטנו לוותר על הרכיבה לאורך אגם חנראל קאררה/לאגו בואנוס איירס, דהרנו בבוקר קר וכחול בנוף ירוק נפלא לעבר פוארטו איבאנז – נמל המעבורות החוצות את האגם לעבר צ'ילה צ'יקו.

P1060820 P1060821

מעלינו נשקפו ה'חודים' המזנקים לשמיים של "סרו קסטיליו" – הר מרשים ביותר המתנשא מעל כל דבר אחר סביבו ונשקף גם מהאגם למרחקים של עשרות ק"מ. הצלחנו להשתרבב בין כלי הרכב שכבר עלו על המעבורת וכך הורשינו להפליג בשעה 10 בבוקר למרות שהגענו ממש ברגע האחרון וללא הזמנת מקום מראש כפי שנכון היה לעשות במחשבה תחילה.

P1060830

P1060862 P1060848 IMG_6793 P1060840

הפלגה של שעתיים העבירה אותנו לצידו הדרומי של האגם השני בגודלו בדרום אמריקה לאחר לאגו טיטי-קאקה. הפסקה קלה בצ'ילה צ'יקו להתארגנות ויצאנו לעבר ה"זיג" השלישי שלנו לעבר ארגנטינה. מעבר מאוד מהיר בשני הצדדים ודהרנו על אספלט משובח לעבר פריטו מורנו.

P1060866 P1060874

תדלוק, כמו שנכון לעשות כאן, נדרש בכל תחנה שיש בה דלק למרות שתידלקנו רק 60 ק"מ קודם לכן. וידאנו שהמיכלים הרזרביים גם הם מלאים וגם כלי המים ויצאנו לעבר "לה קווארנטה" או "רוטה קווארנטה" – "דרך 40" המיתולוגית ה'רצה' דרומה לאורך הרי האנדים לעבר פטגוניה ונפלאות ארגנטינה וצ'ילה שבדרום הרחוק.

P1060878 P1060884

עשרות ק"מ של דרכים סלולות ומאות ק"מ של דרכי חצץ ומצעים. עבורי מתחיל כאן הקטע האתגרי ביותר בכל המסע שיסתיים באושוואיה. 130 ק"מ מחכים לנו עד באחו קרקולס (Bajo Caracoles) כאשר לא ברור לנו כמה סלול כבר וכמה עדיין לא. 80 הק"מ הראשונים עברו עלינו על אספלט משובח ובנוף "ענק" – שמיים גדולים, נוף שאין לו תחום או סוף, עד האופק, מישורי פאמפאס אדירים, מכוסי שיחים נמוכים עם עדרים מעטים של גואנקו, מעט מאוד עצים וסימני יישוב אין, לכל עבר. נכנסתי לדרך בדריכות מאוד גבוהה הן לקראת הקטעים הלא סלולים אך במיוחד לקראת האיום הגדול ביותר על רוכבי דו"ג למינהו – עם מנוע ובלי מנוע – הרוח המפורסמת שהפילה כבר רבים לפני אל השוליים במשבים פתאומיים. במקרה הטוב המפגש עם הרוח הסתיים בהרמת האופנוע שפשוט נזרק מהדרך לשול הימני או השמאלי, במיקרים לא מעטים אחרים הדבר נגמר בהתרסקות שסיימה עבור כמה את המסע. השלטים המזהירים מפני רוח צד הופיעו אכן לאורך הכביש מדי פעם אך רוח עדיין אין, לשביעות רצוננו.

P1060879

לאחר כ 80 ק"מ הופיעו "העבודות על הכביש" לאורך כ 20 ק"מ שזרקו אותנו לסידרה אין סופית של דרכי עפר לא מסומנות ומעברים חוליים אל הכביש הנסלל וממנו החוצה שוב אל דרכי העפר. באחד מהמעברים הללו האופנוע טיפס על סוללת עפר תחוח בצד הכביש הנסלל ונאלצתי להרימו בסיוע של פדרו שהזדרז לחלץ אותי.

P1060886

נזק כמובן לא נגרם, לא לי ולא לגמל הנאמן ולאחר עוד כמה ק"מ של כביש הגענו לבאחו קרקולס, עיירת רפאים מהסוג של "קפה בגדד", מאוד מזכיר את התחנות הקטנות לאורך ה"דאלטון" של אלסקה –  תחנת דלק, מוטל, כמה מיבנים, פנצ'ריה ומסעדה. על חלונות המקום מדבקות מכל העולם של אופנוענים שחלפו כאן לפנינו. מקום שכנראה איש לא מדלג עליו בדרך דרומה. ארוחת ערב דשנה ומיטה ללילה סיימו יום ראשון של רכיבה בפטגוניה, רכיבה בחבל ארץ רחוק, נידח ומלא ביופי מאוד מיוחד בזכות ההקפים הבלתי נתפסים של הנוף.

P1060887 P1060890 P1060891 P1060896

—————————————————————————–

לבד – אני חש כי קיים הבדל גדול בין מצב קבוצתי לבין רכיבה לבד. ה"לבד" מאפשר לך לחוות דברים, נופים, אתרים באופן שונה. אתה מול בחירותיך, אתה מול מה שמושך את תשומת הלב שלך, בקצב שלך. רכיבה בקבוצה מרכזת תשומת הלב בקבוצה, בשמירה על ה'ביחד', בהיצמדות ללוח הזמנים הקבוצתי. עבורי יש בכך הבדל ניכר.

—————————————————————————–

מכיוון שלא היה דלק, כמובן, בבאחו קראקולס החלטנו לעצור למחרת בגוברנדור גרגורס וכך לחלק המרחק לטרס לאגוס לשניים. לקראת הצומת לפניה לעבר יעד התידלוק שלנו 'לעסנו' משהו 'על הדרך', כל אחד ממה שהיה לו  והחלטנו ל'קחת הסיכון' ולצאת לטרס לאגוס על בסיס המיכלים הרזרביים שכל אחד מאיתנו נשא עימו. מהרגע שפנינו דרומה התבשרנו על סוף האספלט בשלט מאיר עיניים ומעתה רכבנו על חצץ במשך 200 ק"מ מתישים ומפרכים. דרך שלא נראה שיהיה לה סוף. מזג האויר היה מצוין, רוח קלה ביותר נשבה בניצב לנו, עדרים קטנים של גואנקו חצו את הדרך ודילגו בקלות מעל לגדרות התוחמות את הדרך, שמיים כחולים וגדולים עם ענני נוצה שריחפו מעל ראשינו וממערב נשקפו אלינו הפסגות המושלגות של האנדים. מראה שמרומם את הלב והנשמה.

775119_500625933312799_1145364103_o

P1060908

P1060912 IMG_6838 P1060916 P1060917 IMG_6851 P1060920 P1060928 774932_500895089952550_2057294506_o 774319_500896313285761_29517827_o P1060930 P1060932 IMG_6921 IMG_6926 P1060926

בתמונה האחרונה קבוצה "כולה ישראלית" על הדרך מאל צ'אלטן ל"קארטרה"

באמצע הדרך עזרתי להרים את האופנוע של דייב שהתהפך על תלולית חצץ בניסיון לעבור מתלם קוליס אחד לשני, נזק לא נגרם ל'גמל' שלו וגם לא לרוכבו, לשימחתי. נעצרנו בדרך כדי לרוקן למיכלים את הדלק הרזרבי שהיה איתנו. לקראת השעה 6 לפנות ערב נחתנו על אספלט שוב בסמוך לטרס לאגוס (Tres Lagos), חייכנו בשימחה וטפחנו בסיפוק אחד על כתפי השני ומיהרנו לחפש דלק. אין בנמצא – רק סולר. מצאנו אדם שמוכר בנזין במיכלים ב'נוסח אוזבקיסטאן', מחיר קצת גבוה אך בהחלט יספיק לנו כדי להגיע לאל צ'אלטן, שם נמצא דלק בוודאות. איזה יום!!

P1060939

————————————————————————————————-

"ריפיו" (Ripio) – איזו מילת קסם!! כך קוראים כאן לדרך עפר/חצץ/Gravel מהודקת לפעמים ולעיתים מעצבנת ולא מהודקת. 200 ק"מ של "ריפיו" עברנו אתמול. 200 ק"מ שנראה היה כאילו הם לנצח. על דרכים אלו הריכוז ברכיבה מאוד גבוה. חלק מהרכיבה נעשה בעמידה בעיקר בפניות, בקטעי קישור חוליים ובמצב בו צריך לעבור בין תלם אחד לשני כי התנועה לדו"ג אפשרית רק בתלמים של כלי הרכב שעברו כאן קודם. ידיים וכתפיים משוחררות. כל מעבר כזה מחייב חציה מאוד זהירה של תלולית חצצית שלא תמיד מסתיים עם "2 גלגלים על הקרקע". בעת הרכיבה על "ריפיו" המבט חייב להיות לנקודה הכי רחוקה בה עדיין נראה סימן של תלם, למרות הנטיה הטיבעית להשפיל המבט לעבר החצץ מאיים. רק כך ניתן להבטיח התקדמות במהירות סבירה, כזו שמבטיחה יציבות לרוכב ול"גמל" וממילא מבטיחה את שלומם. כל העיסוק הזה ב"ריפיו" מחייב הרבה מאוד דריכות ןלכן הרכיבה על הדרכים האלו דורש הפסקות להתאוששות מדי פעם. סיומו של היום מצא אותי בתשישות גבוהה. כך לפחות עבורי. השורה התחתונה כאן היא החשובה – סיימת בשלום ועם "2 גלגלים על הקרקע" – הצלחת. אחרת, נכשלת. כדי להצליח נדרשת סבלנות, התמדה וריכוז. ארבעתנו, למרות נפילה פה ושם, הצלחנו.

IMG_6931

————————————————————————————————-

בוקר נפלא בקמפינג של טרס לאגוס, ארוחת בוקר דשנה שהכנו על הגזיות, החלפה של מנורת אור דרך שניה אצלי במהלך המסע לאחר 45,000 ק"מ מאז הוחלפה קודמתה באלמטי, קזחסטן. ייתכן שהטילטולים על ה"ריפיו" חיסלו אותה.

P1060945 P1060948

בכך הצרות לא נגמרו – ה 800 השכור של חקוב דמם. מצבר מקורי מיולי 2010 סיים את חייו באחת. התארגנו על 3 אופנועים, ה'תקול' יגיע מחר לאחר שיחליף מצבר ואלטרנטור. 30 ק"מ לפני אל צ'אלטן (El Chalten) כאשר כבר הפיצרוי (3400 מ') ועל ידו החודים מרהיבי העין (3100 מ') ושדה הקרחונים האדיר של פארק הקרחונים נשקפו לנגד עיננו המשתאות מהיופי, שבק ה 800, השכור גם כן, של פדרו – כנראה בעיות במערכת הדלק. אנחנו נתקלים ביותר ויותר בעיות מכניות וחשמליות לאופנועי ה 800.

הר הפיצרוי השולט על המרחב של אל צ'אלטן קרוי על שמו של הקפטן השני (הראשון התאבד) של אניית הביגל אשר מיפתה בתחילת המאה ה 19 את נתיבי המים של מימי הדרום הסוערים. קפטן פיצרוי הוא האיש אשר הסתקרן מעבר לנתיבי המים גם ביחס לחי והצומח ולכן גייס מדען צעיר בן 22 – צ'ארלס דארווין למסע השני של הביגל במימי הדרום וכל השאר הוא היסטוריה… אגב, דארווין מימן בעצמו את השתתפותו במסע.

P1060950

למדתי דרך מעניינת לגרירת אופנוע. הנגרר לא נקשר אל הגורר אלא כורך את רצועת הגרירה על רגלית שמאל ומניח רגלו עליה, כך במקרה של מצב מסוכן, רק ירים את כף רגלו והוא משוחרר, מעניין ומקורי

אופנוע אחד הושאר בטרס לאגוס והשני נגרר לאורך כ 30 ק"מ עד לאל צ'אלטן' שם התמקמנו בהוסטל מודרני, Pioneros del Valle ליומיים הקרובים.

P1060963 P1060968 P1060972

פדרו ואני עם נרות של שבת ו"המוציא"

שבת, בשעת בוקר מוקדמת, לפני הזריחה יצאנו, פדרו, חקוב ואנוכי לעבר Laguna Torre – הליכה מתוכננת של 11 ק"מ על שביל מסומן היטב בהפרש גבהים של כ 250 מ'. אויר קריר של שחר קיבל את פנינו מחוץ להוסטל. מצאנו את הכניסה לשביל ופתחנו בהליכה מזורזת לאורכו. עם כל טיפוס נחשפו לעיננו יותר ויותר ה"מגדלים" וסביבתם הקרחונית. הליכת הבוקר באויר הקריר הביאה אותנו לאחר כ 3 שעות של הליכה יחסית מהירה אל הלגונה שמתחת למגדלים. אל הלגונה יורד קרחון ענק שגם הוא נקרא Glacier Torre. המראה הנשגב משתיק את הדיבור ומכסה על המילים. רק המחשבות וההנאה מיפי הבריאה הולמים בין הרקות. מראה שאי אפשר להתעייף או להשתעמם ממנו ובהחלט אחד המראות היותר ניפלאים במסע עד כה. מאצ'ו פיצ'ו של הטבע – אולי, אך בהחלט לא נופל ממנו. כמובן שצריך טיפת מזל להגיע ביום תכול שמיים, בשעת בוקר מוקדמת כאשר השמש מאירה את 'חניתות הגרניט' מהכיוון הנכון ועוד ועוד. הבאנו איתנו כמה 'פרודוקטים' ולחמניות וזה היה הזמן לארוחת בוקר מול הנוף הנפלא.

P1060998 P1070008 P1070030 P1070031 P1070034 P1070042 P1070043 P1070053

יצאנו לדרך חזרה ואז נתקלנו בעשרות מטיילים שיצאו מאוחר יותר ממלונותיהם באל צ'לטן והם מזיעים את דרכם לכיוון הלגונה ממנה יצאנו זה עתה. הדרך חזרה עברה עלינו מהר יותר מאחר והיא יורדת מטה ולאחר מעט יותר משעתיים לגמנו בירה קרה בפאתי אל צ'אלטן, בוקר נפלא.

בעל הבית של האופנועים השכורים וה'שבורים' הגיע לאל צ'אלטן באופן מיוחד ותיקן את שני האופנועים. הוא טוען כי ה 800 הוא אופנוע מצוין למעט כמה תקלות אופיניות כמו אלטרנטור כושל, נזילות שמן מראש המנוע בשל כשל של האטם וכמה בעיות חשמל נוספות. "למעט אלו, אופנוע מצוין"…לך תבין את הבן אדם….P1070064

P1070068

מסנטיאגו לעבר "הדרך הדרומית"

P1060545יצאתי לדרכי דרומה להשלים את הדרך למרכז האורבני של צ'ילה הכולל מספר ערים גדולות – סנטיאגו הבירה, ויניה דל מאר וגם עיר הנמל ואלפאראיסו (Valparaiso). כיוונתי עצמי ל"ואלפו" (הכינוי המקומי של העיר)  שידעה ימים מאוד טובים עד לפתיחת תעלת פנמה לפני 100 שנים. זהו הנמל דרכו עבר רוב הסחר הימי מאסיה לאירופה וההיפך בנתיב של מיצרי מגלן הנמצא בקצה הדרומי של דרום אמריקה, בארץ האש. כאשר נפתחה תעלת פנמה ירדה קרנו של נמל זה וממילא כלכלת P1060547 P1060548העיר הושפעה לרעה. המקום משמש עדיין  כנמל העיקרי של צ'ילה ומדינות נוספות כמו בוליביה וייתכן גם אחרות, לכיוון מזרח. העיר מטפסת בחדות מקו החוף שעיקרו נמל גדול מאוד לעבר הרכסים סביב המפרץ. התלילות האורבנית של ואלפאראיסו הולידה שימוש מאוד נרחב ב'פוניקולרים', כ 6 פועלות כרגע, אותן קרוניות המטפסות ויורדות במדרונות העיר ומקצרות הדרך להולכים ברגל. הוריתי את הגמל להגיע לאכסניה המיועדת לאופנוענים בלבד – Villa Kunterbunt. בעלי המקום, אנזו ומרטינה, מתעקשים לא לסווג ביתם כמלון או הוסטל כדי לא לפתוח אותו לתרמילאים ואחרים. במקום כרגע נמצאים 4 אופנוענים מגרמניה, מאוריציו, אופנוען  מאיטליה וגם דייב מוונקובר, קנדה, אותו פגשתי כבר פעמיים לאורך הדרך יחד עם אולי מגרמניה שכבר שלח את האופנוע שלו באוניה מכאן להמבורג בגרמניה. עם דייב אמשיך כנראה לאושוואיה. הדרך עברה עלי בקלות רבה בכביש מאוד איכותי, משופע בשירותי דרך, מסעדות ותחנות דלק. ברגע P1060553 שעזבתי את לה סרנה תוך כמה ק"מ התחלף נוף האטאקאמה האדמדם שליווה אותי במשך 5 ימים בנוף שהפך בתחילה ל'קקטוסי' ובהמשך יותר ויותר ירוק. בצידי הדרך ניצבו דוכני גבינה ופאפאיה ובהמשך דוכני מתוקים, רובם עשויים מ"דולסה דה לצ'ה" טעימים למדי אך עוד לפני כן עצרתי באחד מדוכני הגבינות ושם עמדו בתור עשרות עוברי דרך מה שהעיד על מקום מוצלח, הצטרפתי לתור והתגמול היה מאוד מוצלח – אמפנדה של גבינה שיצאה מהטיגון ישר לפי.

הכניסה לואלפאראיסו והיתה מאוד דומה בעיני לכניסה לגנואה של איטליה, עיר נמל גדולה, גם היא עיר P1060567 נמל מפוארת בעבר. הפיצוי על המראה העירוני ההולך ומתיישן היה לפגוש את האופנוענים בווילה. ערכתי סיור בעיר יחד עם דייב, אולי ומאוריציו, ירדנו לכיכר סוטומאיר, כיכר הנמל המרכזית של העיר, טיילנו מעט ברחובות הנטושים של סוף השבוע, סעודת צהריים קטנה וחזרנו למנוחה וארוחת ערב על האש עם דרי ה"הוסטל", אופנוענים כולם. רכשתי ממרטינה ואנזו זוג צמיגי היידנאו במחצית המחיר, לא חדשים אך במצב טוב לקראת המשך הדרך דרומה.

P1060554 P1060557 P1060559 P1060564 P1060565 P1060572 P1060575

יצאתי עם דייב לכיוון סנטיאגו בנוף הדומה מאוד לנוף שסביב העיר ונקובר בקנדה. נוף כמעט ישראלי בחמימותו ובירוק המעורב בגבעות הטרשיות התוחמות את העמקים הפוריים והירוקים. זהו איזור בו מגדלים ענבי יין בכרמים גדולים מאוד. הכניסה לסנטיאגו היתה חלקה למדי ותוך כדי החיפוש אחרי מוסך השירות של BMW הגענו לחנות גדולה של צמיגי "מצלר" הידועים. בסמוך מצאנו פנצ'ריה והחלטתי להחליף במקום הצמיגים החדשים שאיתם רכבתי באופן מאוד לא נוח מואלפראיסו לסנטיאגו. לתדהמתי כאשר פורק הצמיד האחורי של מישלן שהיה עדיין במצב טוב יחסית, צמיג אותו רכשתי בבוגוטה שבקולמביה גיליתי כי נעוץ בו מסמר "10" שחדר עמוק פנימה ורק במזל לא נעצרתי בדרך לתיקון פנצ'ר. כנראה כי אלת המזל עדיין מרחפת מעלי. לאחר החלפת הצמיגים מצאנו את מוסך השירות וקבענו עם פאולו מנהל המוסך כי נגיע למחרת בבוקר לבדיקה של המערכות. בצמוד למוסך נמצאת חנות "טוראטק".

P1060578

משם רכבנו לשכונה קרובה בה נמצא בית חב"ד אשר לכתובת שלו, ע"פ עצת אורית, מנהלת סניף "אוצר החייל" בו אני מנהל חשבוני, נשלח כרטיס האשראי החדש שהזמנתי בעקבות האובדן של הכרטיס הקודם בפונו, פרו. פגשנו שם את הרב מנשה פרמן המנהל את המקום. יחד איתו פגשנו את גיל ממושב שריגים, מטייל ישראלי המכיר את ערן שפיצר כמובן. גיל גם הוא ממתין לכרטיס האשראי שלו אך הוא צריך להמתין כשבועיים עד שיקבל את הכרטיס החדש. לא ברור מדוע… שאלתי את הרב מנשה היכן ניתן למצוא מלון באזור ונענינו בהזמנה ללון במקום, בבית חב"ד. נענינו בשמחה להזמנה ויותר מכך הצטרפנו לחגיגת "7 הברכות" לכבוד חתונתם אמש של אריאלה מסנטיאגו לבחיר ליבה יעקב מארה"ב. השידוך נעשה באמצעות בתי חב"ד משני הצדדים. ארוע יפה ושמח ואף הוזמנתי לשאת ברכה לזוג הצעיר על תקן של "פנים חדשות", דבר אותו עשיתי בחפץ לב. יום מפתיע בהחלט שמזכיר את המשפט האלמותי מהסרט "פורסט גאמפ" – "החיים הם כמו קופסה של שוקולד, לעולם לא תדע מה יש בפנים עד שלא תפתח אותה" – כך נראה גם היום שלנו. לא ידענו איך יסתיים היום כשיצאנו לדרך אבל כדי להגיע לסיום המפתיע היה צריך "לפתוח" את היום.

P1060585 P1060589 P1060593

התעוררתי בבית חב"ד לשמים כחולים, התעטפתי בטלית ותפילין והצטרפתי ל"שחרית" יחד עם באי בית הכנסת של חב"ד, חוויה מיוחדת במסע והכל בזכות כרטיס אשראי שאבד. לאחר התפילה יצאנו, דייב ואני למוסך BMW הקרוב – BW Motos, שם עבר הגמל בדיקת מחשב ושוב נמצא ללא דופי, במקום ראינו 3 אדוונצ'רס של כוויתים שגם הם הגיעו כאן לטייל בדרום אמריקה, אותם לא פגשנו. רציתי מאוד לרכוש כפפות חדשות במקום אלו שנגנבו בפונו וממול בסוכנות הונדה מצאתי זוג נחמד שהתאים, התחדשתי. בפעם הראשונה במסע חויבתי על חצי שעת עבודה של מכונאי עבור בדיקת המחשב, נראה מוזר אבל טוב יותר לגלות כי אין כל תקלה והגמל רשאי להמשיך דרכו דרומה בביטחה.

P1060581 P1060582

יצאנו די במהרה מסטיאגו לאחר שהחלטנו לוותר על מראות מרכז העיר לאחר שלא מצאתי כל תימוכין להשערה כי ייתכן והמרכז מעניין ושונה מעשרות מרכזים עירוניים אחרים. אני מוצא מקום לציין כי בפעם הראשונה מאז שהתחלתי המסע בארמיקה הלטינית התנועה לא עמוסה מדי, הנהגים מאוד אדיבים ומאפשרים תיקון טעות ניווט שלנו פה ושם, תרבות הכביש הצ'יליאנית מתבררת כשונה מאחיותיה הלטיניות ו"ידידותית למשתמש". די מהר מצאנו עצמנו לאורך שורה ארוכה של עמקים ירוקי כרמים ומטעי נשירים למיניהם.

כביש לא מעניין במיוחד, כביש מס' 5 שהוא ההמשך של ה"פאן אמריקנה" המוכר לי כבר אלפי ק"מ. פעם כשהייתי צעיר מאוד דפדפתי בעניין רב באטלסים חלמתי כי יום יגיע ואסע על הכביש הזה, מעולם לא עלה על דעתי כי אעשה זאת רכוב על אופנוע.

P1060614

לאחר לא הרבה יותר מ 200 ק"מ החלטנו לעצור בעיר קטנה על הדרך – Curica. המיוחד בעיר הזו היא כיכר "הפלזה דה ארמס" המאוד ציורית ומלאה בעצי ענק, אכן מקום נעים ויפה ביותר. התמקמנו בהוסטל Oregon עם חניה סגורה בחצר וחיבור טוב לרשת.

P1060598 P1060599 P1060601 P1060603 P1060596 P1060597

אלו וגם..אלו מראות קוריקה. הכתובת: הנאציזם והציונות הם "אויבי האנושות"

————————————————————————————————-

הדרך מתקדמת לי מהר מדי, אני מתחיל לקלוט כי אני כבר מדרום לסנטיאגו והנה "עוד רגע" בלבד ואני מגיע לחלק היותר יפה נוף של המסע. כל הר או קניון, נהר או קרחון על פניו אחלוף זו תהיה הפעם הראשונה ואולי גם האחרונה שאראה אותו. לפתע כל שאני רוצה הוא להאיט מעט ולספוג אל תוכי את החוויה הגדולה שמחכה לי ככל שאדרים. עוד אראה איך אתמודד עם התחושות הללו.

————————————————————————————————-

היום פגשתי את גבי פלקסר מקיבוץ קלי"ה שעל שפת ים המלח. גבי יליד ארגנטינה מטייל בכל יבשת P1060622אמריקה מאלסקה ועד אושוויה, נוצר ביננו קשר בסיועו העקשן של יוני בן שלום ולבסוף נפגשנו ב Temuco רגע לפני שדרכינו מתפצלות – הוא דרומה לתחילת ה"קרטרה אסטרל" ואני גם כן לאותה דרך אך בסיבוב דרך ברילוצ'ה. הדרך היומית בת כמעט 500 הק"מ עברה על דייב ועלי בבוקר קריר בינות לכרמי יין, מטעי נשירים, יקבים ומפעלי אריזה של פרי ובנקודה מסוימת הכל נעלם והעיבוד החקלאי פינה מקומו ליערות של אקליפטוס, אורן ואחרים.

P1060609 P1060612 P1060621

עצרנו אחר הצהריים ב Temuco עיר רגילה לחלוטין, לא מוקד תיירות בולט אלא רק צומת דרכים וטרמינל תחבורתי גדול לדרום צ'ילה. שוב ושוב, החיים כאן דומים מאוד לכל עיר אחרת בצפון אמריקה. דייב הקנדי חזר ואמר לי היום מספר פעמים כמה האזור הזה מזכיר לו את קנדה, ביתו. הרכיבה דרומה והשינוי בשעות האור היומיות ותנאי מזג האויר הם תמונת ראי מדויקת לנסיעה צפונה בחצי הכדור הצפוני.

רכיבה קצרה – מעט מעל 100 ק"מ, עזבנו את הפאו אמריקנה באופן סופי והגענו אל Pucon, עיירת P1060631 P1060625בסיס להרפתקאות בפתח אזור האגמים והרי הגעש. מעליה מתנשא הר הגעש Villarrica, וולקאנו פעיל ומעשן, "יום כן ויום לא – היום לא…". העיירה משמשת כבסיס יציאה לטיולי אתגר לכל הסביבה וכמובן מלאה במטיילים, ביניהם גם בנינו היקרים המסתובבים עם חולצות "גיבעתי – צוות אורמה" ואחרות. מהרגע שעברתי את העיר Villarrica ונגלה לפני האגם הראשון עם הר הגעש המושלג מעליו הבנתי כי מעתה הנוף עומד להשתנות לחלוטין. מעתה רוכבים לאט, סופגים, נושמים, רושמים, עוצרים להביט, לצלם ולהנות – כך עד אושוואיה. כאן המקום להצטייד בביטוח חובה לארגנטינה – אני אדרש להציגו במעבר הגבול, כך אומרים לי – כ 50 דולר עלותו. דייב הקנדי יידרש לשלם בנוסף 75$ – דמי כניסה לארגנטינה כצעד גומלין לצעד שנקטו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה כלפי אזרחי ארגנטינה, צ'ילה ומכסיקו. לכך ייקרא "הדדיות" ביחסים… וחזרה אלי… אני קצר רוח לקראת הפרק המסכם של המסע בדרום אמריקה.

עם בוקר יצאנו במעלה הדרך לעבר מעבר הגבול לארגנטינה Mamuil Malal, חלפנו על פני עשרות רוכבי אופניים המטפסים את הדרך ויורדים במהירות מטה לפוקון. לאחר כ 40 ק"מ הדרך הפכה לדרך חצצית, מפותלת ומאובקת מאוד לנוכח היובש בן כמה ימים שעוטף את האזור כולו. מסביב עצי Monkey Puzzel מחודדי עלים (העץ הלאומי של צ'ילה) ומעלינו מתנשאת הפיסגה המושלגת של Lanin הנמצא על הגבול ממש. מאז אלסקה זהו המפגש הראשון שלי עם דרך עפר למעט הרכיבה המאוד קלה בקניון דל פאטו. דרכים רבות כאלה עוד מצפות לי. המעבר היה מהיר יחסית בצד הצ'יליאני ואיטי יותר בצד הארגנטינאי אך מאוד מסודר בשני הצדדים.

P1060625 P1060634 P1060637 P1060638 P1060640 P1060642 P1060646

איש המכס הארגנטינאי הבחין שאני נושא בקבוק מים חצי מלא בלבד ורץ למלא אותו במים טריים מהמטבח של צוות המעבר, איש חביב ומחווה מרגש. ירדנו אל תוך ארגנטינה בעוד כ 10 ק"מ חצציים ולאחר מכן כביש איכותי הנע בסיבובים רכים ונעימים עם תוואי השטח ולאורך נהר. עצרנו בעיירה הראשונה שנקרתה על דרכנו וחגגנו יחד את הכניסה לארגנטינה בסטייק משובח, כך צריך.

P1060654 P1060647 P1060652

החלטנו לרדת לאורך "דרך 7 האגמים" לעבר ברילוצ'ה ובשעת אח"צ מוקדמת יחסית פנינו לקמפינג בכניסה ל San Martin de Los Andes, למרות שאוהל כבר אין, השינה בשק שינה תחת שמיים נקיים מענן תהיה כנראה לא רעה בכלל.

P1060657

כאשר ישנים בחוץ ההשכמה תמיד מוקדמת מאוד. יצאנו מוקדם ועצרנו ב'קפסיטו' היחיד שהיה פתוח. מקום מצליח, בבעלותו של איש חרוץ הפותח את העסק כשהעיירה כולה עדיין התוך השמיכות. לאחר קפה משובח ומעורר יצאנו אל Routa de 7 Lagos, "דרך שבעת האגמים" – דרך יפת נוף המתפתלת דרומה לעבר בארילוצ'ה, העיר הגדולה בארץ האגמים הארגנטינאית. השעה המוקדמת של היום היתה קרירה למדי אך בשעות אלו הדרך ריקה והנוף כולו של העובר בדרך, לבד. רגעי הלבד הללו לא ארכו יותר מדי עד שהדרך התמלאה בנופשי סופ"ש של שיא העונה כאן. שמיים כחולים ואגמים כחולי וירוקי מראה, אחד אחר השני. אפילו קטע חצצי של כ 25 ק"מ לא העיב על יופיה של הדרך. עוצרים לצלם ונקשרות שיחות עם המצלמים האחרים המתרשמים מהרוכבים עם המראה "הקרבי". המצלמות מופנות אלינו תוך שאלה עדינה אם אפשר לצלם את האופנוע ואפילו איתנו יחד. חיוכים, תיקתוקים וממשיכים בדרך. אנו פונים לעבר בארילוצ'ה, עיר מאובקת ולא מושכת במיוחד על אף העובדה כי היא שוכנת על חוף אגם מרהיב, מוקף בפסגות משוננות, חלקן עדיין מושלג. ללא שהות חלפנו ברחובותיה והשתחררנו שוב אל הטבע בדרך ל El Bolson ללילה נוסף בשקי השינה אך כל השאר נמצא כאן, מקלחת, חיבור טוב מאוד לרשת ואפילו כמה ישראלים צעירים, כמעט כמו בכל מקום, יותר ויותר.

P1060665 P1060669 P1060671 P1060674 P1060677 P1060655

הדרך מ El Bolson עברה עלינו די במהירות, על Routa 40 המיתולוגית, דרומה לעבר Esquel בתוך "ארץ גדולה", שמיים רחבים וכחולים והפאמפאס פורח בצהוב עד האופק. שלטי אזהרה מפני רוח צד חזקה קיבלו את פנינו עם הכניסה לפאמפאס אך רוח – עדיין אין, לשמחתנו. הדרך עצמה דלילה בכלי רכב אך כאשר הגענו לאסקוול וביקשנו לתדלק נקלענו לתור של 45 דקות. התופעה הזו של תור לדלק חוזרת על עצמה כמעט בכל תחנת דלק עד כה בארגנטינה, לא ברור לי למה, אולי מפאת ריבוי התיירים בתקופה זו של השנה.

P1060688 P1060690

המשכנו מאסקוול לעבר Trevelin עיירה שנוסדה על ידי נווד וולשי לפני כמאה שנים. מאחר והשעה היתה עדיין מוקדמת החלטנו לחצות הגבול לצ'ילה (ה"זיג" השני ב"זיגזג" צ'ילה – ארגנטינה). דרך עפר חצצית של 35 ק"מ בנוף נפלא של הרי גרניט כהים עם כתמי שלג עליהם, נחלי מים נקיים חוצים את דרכנו מתחת לגשרונים ולאורך הדרך אגמים יפי מראה.

P1060692 P1060694 P1060696 P1060693 P1060697 P1060701 P1060702

בדרך פגשנו כמה רוכבי אופניים עמוסים לעייפה. הם לא מתלוננים על הדרך החצצית, לנו בטח אין סיבה לכך עם מנועי 100 כ"ס שלנו. מעבר הגבול בשני הצדדים שקט, תיירים בודדים, רוב ישראלי לעוברים כאן – 5 צעירים שהגיעו מהקאראטרה אסטראל בדרכם לארגנטינה בטרמפים. עם המעבר לצ'ילה חיכה לנו קטע מפתיע של אספלט רהוט עד Futaleufu (פוטאלאאופו), עיירת ספר צ'יליאנית בה מצאנו פוסאדה נחמדה ללילה הקרוב לפני הירידה ל"דרך הדרומית" – Carretera Austral

P1060704

שנה חדשה במדבר אטקמה

P1060332אריקה, צ'ילה. יצאנו ארבעתנו, אליסיה, סרפינה ארן ואנוכי לקזינו הקרוב כדי להחליף כסף, לאכול ובעיקר להחליף חויות ורשמים,כל אחד במסעו הוא.

היום האחרון לשנת 2012 עבר עלינו באריקה. אליסיה עזבה בבוקר ואנחנו יצאנו להחלפת ה'סולס' האחרונים שנשארו לנו בארנקינו מפרו ל'פסוס' צ'יליאניים, קניתי כפפות במקום אלו שנגנבו לי וקנינו מצרכים לארוחת החג. בשר טוב על האש, בקבוק ייןP1060336 P1060339 P1060387 צ'יליאני, קצת ירקות ובערב עם השקיעה חגגנו על ארוחה כדת וכדין לכבוד סיום השנה. את השנה החדשה קיבלנו יחד עם קהילת אריקה על החוף במופע זיקוקי דינור מרהיב ועשיר, אלפי איש צבאו על קו החוף לכל אורכו עם שולחנות עמוסים בבקבוקי שמפניה וצלחות של 12 או 10 ענבים כל אחת אותם בולעים במהירות עם הספירה לאחור לחצות. הקהל עצמו תרם לאוירה במיני פירוטכניקות משלהם בקנה מידה אישי אך רועש למדי. כאן בצ'ילה ניתן להבחין כי חלוקת העושר והרווחה הרבה יותר שיוויונית מאשר במדינות דרום אמריקה שחוויתי עד כה. יש משפחות עתירות אמצעים, יש משפחות עם מכוניות ה"סובארו והמזדה" ויש גם בלי מכוניות אך אין עוני מרוד ומושך עיניים, לפחות לא בגלוי. נראה כי ההשתכרות מעבודה מאפשרות קיום נאות לאלו המשתכרים מעבודה ונותרים בידיהם אמצעים להתלבש כהלכה, לאכול בריא ולהחזיק מכונית משפחתית סבירה.

הבוקר הראשון של 2013 עבר עלינו בעצלתיים, מוכי היין והשמפניה של אמש. יצאנו לדרך עם כוונות מצומצמות להגיע עד Pica אך הדרך המדברית יפת הנוף איפשרה התקדמות מאוד מהירה בין הרי סלע P1060407 P1060408 P1060409וחול עצומים בגודלם. הדרך טיפסה לגובה של 1,000 מ' מפני הים ונעה בתוך מדבר מוחלט. לא עץ ולא שיח. לא סימן של מים או יישוב. כמה תחנות ביקורת של מכס ועל ידן קיוסק המרויח מאלו הנעצרים לביקורת. מעבר לכך דבר לא. כל 150 ק"מ ממוקם יישוב עירוני, בדרך כלל על החוף ולא על כביש מס' 5 הנע במקביל ובמרחק 20 עד 40 ק"מ מן החוף הפסיפי. רוח הצד המנשבת מן האוקינוס הולכת ומתגברת לקראת שעות אח"צ ומגיעה לעוצמות המטלטלות את האופנוע יחד איתי, רוח יבשה, חולית  אך קרירה, זו אולי הנחמה שבעניין. לאחר ארוחת צהריים באחד מה"קפה בגדד" שעל הדרך פנינו מזרחה והפעם ה"מפוח הפסיפי" דחף אותנו מהגב, איזו הקלה. טיפסנו לעבר קלמה (Calama) עיר המתפרנסת בעיקר מכריית אוצרות טבע המצויים בשפע באזור הזה, אזור שנכבש ע"י צ'ילה מבוליביה בסוף המאה ה 19 בדיוק מהסיבה הזו של אוצרות הטבע. העיר כולה מלאה חפירות ענק של כרייה מצידה המערבי. כ 20 ק"מ לפני העיר נגמר הדלק במיכל של ארן על ה KLR. רוח הצד הקשה והטיפוס הלא צפוי כילו את הדלק במיכל ורק רוכב אופנוע (כמובן) מקומי איפשר לנו לשאוב מעט דלק ממיכלו כי גם אני וגם סרפינה, אישתו של ארן, עמדנו על הקצה. הגענו לקלמה ועצרנו במלון היחיד שהופיע בג'י פי אס – סונסטה. ביקשו רק 325$ ללילה. חיפשנו וחיפשנו ומלון עם חניה אין. פנינו לקמפינג מקומי ואני עם שק שינה בלבד השתרעתי תחת שמי האטאקאמה זרועי הכוכבים בלי חשש שמא ירד גשם דווקא הלילה.

ארן וסראפינה מתכוונים להגיע לארגנטינה מכאן. סן פדרו דה אטקאמה על הדרך אז למה שלא נצא יחד שוב. רכיבה של שעה והגענו לעיירה מוזרה למדי. כולה תיירים ושרותי תיירות. מהרגע שנכנסים P1060413 P1060422 P1060423 P1060435 P1060440 P1060454 P1060464 P1060468לעיירה הכביש האיכותי הופך לרחובות עפר החוצים את העיירה הקטנה בשתי וערב מאובק למדי. ייתכן כי פרנסי המקום סוברים כי כך יישמר אופיה האותנטי של עיירתם. מסן פדרו יצאנו לעבר המלחה המקומית – סאלאר דה אטאקאמה, שמה. מלחה גדולה למדי השמורה היטב על ידי פקחים מקומיים, משולטת ומוסברת, בלגונות מקננים עופות פלמינגו צ'יליאניים ואחרים והמראה המשתקף בלגונה יפה למדי. משטחי המלח לבנים ורחבים והמראה בהחלט מיוחד על רקע שורת הרי הגעש המצויים ממזרח ומהווים את רכס הגבול בין צ'ילה לארגנטינה. לאחר סיור של כמה שעות חזרנו לסן פדרו לגלידה מרעננת, תדלוק ופרידה מרגשת לאחר כמעט שבוע ביחד בעקבות פגישה מיקרית למדי על הדרך מקוסקו לפונו.

—————————————————————————-

שוב לבד, בפעם המי יודע כמה במסע הזה. היה לי נפלא להיות ביחד עם הזוג הנחמד מסן פרנסיסקו, סראפינה וארן. התחושה המיידית לאחר שנפרדנו ויצאתי לדרך, שוב לבד היתה מאוד נעימה. אני שוב אדון לעצמי בקביעת הקצב, ההפסקות, מקומות הלינה ועוד. האחריות רק עלי והתלונות רק אלי. תחושת הביטחון בדרך, באופנוע עליו אני רוכב, בהחלטות שאני מקבל מאוד גבוהה והמצב הזה מאוד נוח לי. אני יודע כי אני משלם מחיר על ה"לבד", יש מקומות שאולי לא אחווה ולא אראה כי לא ארכב לשם לבד אך לעומת זאת לא אוותר על עצמאותי ועל חופש הבחירה שלי.

—————————————————————————–

חזרתי לקלמה, נאבק ברוח המערבית המטלטלת והמאוד יבשה, הגעתי לפאתי העיר, עצרתי לכריך וקפה ופניתי לקמפינג של אמש. לשם כבר הגיעו 3 רוכבים מגרמניה עם עוד בחורה כמורכבת. הם הלכו P1060470לשטוף את האופנועים מהמלח של הסאלאר הבוליביאני וקרסטן הקימה עבורם את האוהלים. שיחה טובה וארוכה לתוך הלילה יחד עם כולם על חויות מהדרכים. כל כך טוב לפגוש רוכבים אחרים ולהחליף חוויות וגם מידע.

הבוקר החל מעט בעצלתיים עבור כולנו אך אט אט הועמסה ארוחת בוקר עשירה על השולחן והוזמנתי לחלוק אותה יחד איתם. לקראת צהריים, כמעט, יצאתי מהמקום ובתחנת הדלק פגשתי את מרקו שהגיע מסן פאולו בברזיל על BMW 1600, רכבנו יחד עד ליציאה מקלמה והוא נפרד ממני, הרוכב לאט מדי עבורו , בנפנוף ונעלם באופק, חייכתי לעצמי. המשכתי בקצב הנוח שלי ולאורך כ 150 ק"מ עברתי אזור P1060472 שהוא למעשה מפעל כריה אחד ענק ללא שום היבט סביבתי. המדבר כולו 'הפוך' וערום בערימות ענק של חומר שנחפר, חלק מן החפירות נטוש וחלק פעיל ומשאיות ענק הנראות כמו נמלים מטפסות על הרי הענק החפורים ומורידות חומר לעבר הכביש. אבק באויר, יחד עם רוח ואני מחפש את סימון חוג הגדי שצריך להיות, לפי חישובי, על הדרך. שאלה קטנה לבחור נחמד הבהירה לי שהסימן נעקר בעקבות סלילת הכביש מחדש ולעומת זאת יש סימול מאוד בולט על כביש מס' 1, הוא כביש החוף. פניתי לשם ואכן לאחר כ 45 ק"מ מצאתי את האתר המאוד בולט ודי חדש, נחנך ב 2002 ומציין את מיקום "חוג הגדי", המקום הדרומי ביותר בו צל השמש אנכי לחלוטין (זנית) בתאריך 22 לדצמבר, הלא הוא קו רוחב 23.5° דרום. כלומר בתאריך זה, בצהרי היום, אם נחזיק מקל ניצב לקרקע, לא יטיל צל. המקביל של קו זה בחצי הכדור הצפוני הוא "חוג הסרטן". מכאן והלאה השמש תטיל צל ההולך ומתארך ככל שארד דרומה.

P1060494

מרחק קטן מציון הדרך החשוב הזה מצויה ה"פורטדה" הלא הוא 'שער העיר' והסמל של אנטופאגאסטה. צוק סלע קשתי המצוי בתוך הים, סמוך לחוף מצפון לעיר. אנטופגאסטה היא עיר נעימת מראה, מודרנית, עטירת חופי רחצה עמוסי שמשיות, מרכזי קניות וכל שאר 'מנעמים אורבניים. התעכבתי קלות במרכז כדי לתדלק את הגמל ואת עצמי והמשכנו לכיוון דרום. יצאנו שוב אל המדבר ודהרנו לעבר Mano del Desierto ("יד המדבר")  אותו פסל סביבתי המציג כף יד ענקית המבצבצת מן המדבר כאומרת שלום לעוברים בדרך. חזרתי מעט צפונה כדי לקחת את הדרך היורדת לעבר טלטל  (Taltal). דרך מידברית ללא עץ וללא שיח. זהו אותו מדבר אטאקאמה, היבש בעולם. מאות שנים לא ירדה כאן טיפת גשם והתוצאה נראית היטב בשטח. הרים, גבעות, מישורים ענקיים ביניהם, כולם בגוונים אדומים, אך באופן שמרגיש מוזר ברגע הראשון, המדבר נהנה מזרימת אויר קרירה המגיעה מן האוקינוס ומתגברת בעיקר בשעות אח"צ – חוקי הבריזה. גוף מים גדול ממדים מייצר זרימת אויר הולכת ומתחזקת לעבר היבשה בשעות היום וההיפך בלילה.

בקטע מסוים ריצפת העמק רחב הידיים בו P1060506רכבתי היתה מכוסה באלפי סלעים שלי נראו כלא שייכים למקום. יותר מאוחר בערב שמעתי הסבר מיוביטה שארחה אותי יחד עם משפחתה בפאפוסו (Paposo) כי מקור האבנים הללו הם מטאוריטים שהתרסקו כאן.

בנקודה מסוימת במהלך הגלישה שלי מהמדבר לעבר האוקינוס חצה האודומטר של הג'י.פי.אס את P1060507הק"מ ה 50,000 למסע. ציון דרך חשוב שני כבר היום לאחר חציית "חוג הגדי". מגיע ל"גמל" שלי הרבה כבוד על האופן המושלם בו ביצע את שנדרש ממנו. הרגשה טובה לשנינו.

ירידה יפת מראה עם השקיעה הביאה אותי לעבר פאפוסו – כפר דייגים לחופו של הפסיפיק.

P1060513

דפקתי על אחת הדלתות וביקשתי מקום ללון ללילה. מייד הוצע לי חדר עם מקלחת, כריך קטן עם קפה ובערב הוזמנתי לארוחת ערב עם יוביטה שהיא בעלת שתי חברות – האחת לכריית נחושת והשניה לאיסוף פלנקטון המשווק ליפן לצורכי רפואה וקוסמטיקה, בעלה איוון, מהנדס מחשבים במקצועו ועיסוקו ובנם גבריאל, תלמיד כיתה ז' בבית ספר בסנטיאגו, עיר

P1060520 P1060523 P1060529מגוריהם הקבועה. משם הם הגיעו לבקר את אמה של יוביטה החיה כאן בפאפוסו. אכלנו דג טעים משלל הדיג המקומי בכפר ואני סיפרתי על המסע. בכך הגיע לסיומו יום נפלא בו חזרתי לרכב לבד ונהניתי מכל רגע.

P1060533

P1060535

יצאתי מפאפוסו דרומה עם בוקר. רכבתי לאורך החוף עתיר סלעים כהים למדי, משוננים אליהם מתנפצים גלי האוקינוס ועליהם שוכנים אלפי שקנאים, קורמורנים ואחרים. היבשה האפורה מאוד יבשה, לעיתים קקטוסים עבי בשר מנקדים אותה אך בסך הכל הנוף פיראי, ערום וכמעט דוקר את העיניים בשממונו. פה ושם משפחות נטו אוהלים לחוף מפרצונים, זו תקופת חופש בימים אלו של שנה חדשה ואני פוגש משפחות מטיילות בכל מקום אליו אני מגיע. חלפתי על פני טלטל (Taltal) וטיפסתי שוב אל המדבר הקריר. הורדתי מהירות כדי לחסוך מעט בדלק שהלך ואזל ואל תחנת הדלק הראשונה היגעתי ממש על אדי הדלק האחרונים. המשכתי דרומה ואחרי כמעט 700 ק"מ בכביש 5 המאוד עמוס בכלי רכב מכל הסוגים תוך שאני מנצל את יתרון ה"גמל" שלי בעקיפות רבות מאוד, הגעתי לקראת שקיעה לעיר לה סרנה (La Serena) המרוחקת כדי טווח יום רכיבה אחד בלבד מסנטיאגו הבירה. התמקמות מהירה בהוסטל עם חניה וסיום יום ארוך של רכיבה. חשוב לי כאן לציין כי אחרי 5 ימים במדבר מוחלט החלו להופיע סימנים של "ירוק" פה ושם ועתה יש לי תחושה, סוף סוף, כי אני נמצא בנגב שלנו. עד כדי כך האטאקאמה כל כך קיצוני ב'מדבריותו'.

ככל שאני מדרים צ'ילה מתגלית יותר ויותר כקנדה של דרום אמריקה. מדינה מפותחת, מסודרת, נקיה וגם יקרה יותר. כנראה שאין ארוחות חינם. הלכתי לחפש קפה בבוקר ברחובות הקולניאליים היפים של לה סרנה, נאדה. רחובות יפים, נקיים ושקטים אבל לפני 10 בבוקר לא ניתן למצוא מקום פתוח, מדהים.

P1060537 P1060538 P1060543

שכיות החמדה של פרו

השכמה מוקדמת יחסית כדי לפגוש את ההסעה לעיירה הסמוכה Paracas. משם יוצאות סירות לשיטP1050759 ל Islas Ballestas, "גלפגוס לעניים" וגם ל'קצרים בזמן'. יוצאים בסירות חזקות למדי, 36 איש בסירה לשייט של שעתיים סה"כ. תחת שמיים כחולים לשם שינוי, מאות של מטיילים ממלאים סירה אחרי סירה, כל סירה עם קפטן ומדריך באנגלית וספרדית, שני מנועים חזקים ויוצאים לים. לאחר כ 15 דקות שייט מגיעים לפמוט משולש קנים (Candelabara) הנראה יותר כמו קקטוס משולש זרועות – 180 מ' אורכו, 60 מ' רוחבו ו 60 – 80 ס"מ עומק חריציו P1050766והוא כבר בן 900 שנים כך אומר המדריך. תיאוריות שונות המסבירות את פשר ציור הענק הזה על מדרון תלול וחלק של גבעה חצי חולית. המשכנו בליווי דולפינים לעבר האיים המסולעים ומרובי המנהרות. מקום מרהיב עין. אוכלוסיות עשירות של אלפי ציפורים, אריות ים, פינגווינים, פלמינגוס, קורמורנים, פליקנים וגואנו אדומי חזה ואדומי רגליים. מחזה נפלא של בעלי חיים בטבע בשיא פעילותם ובמיטב הופעתם. חזרתי למלון, הכנתי האופנוע לנסיעה ובצהרי היום יצאתי דרומה לכיוון נסקה. דרך בין דיונות של חול, במיוחד סביב העיר Ica, בירת הדיונות של פרו. דיונות המתנשאות למאות מטרים, הגבוהה שבהן מעל 2,000 מ' – כמעט כמו החרמון, קשה להאמין. לא התעכבתי כדי לצפות בהן, יש באמתחתי כבר מספיק חול ודיונות מסיני והנגב.

P1050775 P1050786 P1050810 P1050819 P1050827 P1050831 P1050834 P1050835

מראות הפארק הימי על יד פאראקאס

נאסקה התפרסמה בזכות "קווי נאסקה", אותם צורות ענקיות ה"חרוטות" בחמאדה בענקית של נסקה. עליתי למגדל התצפית הסמוך לכביש הראשי ומשם ניתן להבחין בכמה צורות מתוך רבות אחרות אותן ניתן לראות רק מ"מעוף הקונדור". גם כאן מככבות תיאוריות שונות לגבי מקורן של הצורות הענקיות והסרט שרבים ראו "מרכבות האלים" השתמש בתופעה של "קווי נאסקה" כדי לתמוך גירסתו של ביקור חוצנים בכדור הארץ לפני מאות שנים.

P1050863 P1050869 P1050874

לאחר הביקור הזריז הייתי צריך להחליט אם אני נשאר ללון בעיר נסקה הסמוכה או ממשיך לכיוון קוסקו. השעה 4 אחה"צ, מביט לשמיים בודק מה מצב הדרך ומחליט להמשיך. לא ידעתי מה מצפה לי, חוסר מוחלט של תיכנון. תוך שעה אחת טיפסתי בסידרה אינסופית של פיתולים בכביש סלול למישעי מגובה 600 מ' ל 4300. הקור החל לחדור והוספתי שיכבת חימום, החל טיפטוף אבל לא מטריד. שקיעה נפלאה האירה את האלטיפלאנו – המישור הגבוה של האנדים. הרכיבה כאן זרקה אותי בפלאש בק לרכיבה באלסקה על ה Top of the World Hwy. לאחר השקיעה מגיע כמובן החושך ואיתו נוסף גם ערפל ולפני עוד כשעה וחצי של רכיבה, חוסר תיכנון כבר אמרנו? קיר סמיך של ערפל כיסה את היקום וגם את הדרך המתפתלת בלי סוף. מהירות הנסיעה יורדת ל 10 קמ"ש ואני ממש מגשש דרכי בתוך הערפל, מצליח לראות 10 או 20 מ' קדימה ולא יותר. אני שואל עצמי מה עושים? מקום ישוב קרוב לא נראה על המפה, עצירה במקום ממש מתחייבת אבל הסיכון שאחת המשאיות פשוט תעלה עליך בלי להרגיש אפילו, גבוה מאוד. בקור רוח שהפתיע גם אותי המשכתי עוד כשעה כמעט בתוך 'שמיכת הערפל' לרדת כ 25 ק"מ עד ל 3,400 מ' ולבסוף עצרתי בעיירה האנדית הראשונה על אם הדרך – Lucanas. מעל למכולת יש כמה חדרי מלון, כוס תה חם וחזרתי לעצמי לאחר ההתנסות הדרמטית למדי. לאחר שנרגעתי הצטרפתי למצעד מלבב ממש של נערים וילדים, הבוגרים בראש והקטנים ביותר מאחור מחקים את הבוגרים בדיוק מלבב, הולכים תוך שירה שמחה, תיפוף ברגליהם וצלצול בפעמונים שבידיהם לעבר הכנסיה לצלילי מוסיקה נפלאה מכמה כלי נגינה. ההתלהבות שלהם סחפה גם אותי ומצאתי עצמי רוקע ברגליים יחד איתם. חגיגה נפלאה ושבעתיים ערבה לאוזן לאחר הטראומה שעברתי טרם הגעתי לעיירה.

P1050898

P1050884 P1050890 P1050894 P1050895

לוקנס לא תשכח במהרה

היה קשה לצאת מתוך שמיכות הצמר המאוד כבדות לאחר ליל אמש ובכל זאת יום רכיבה ארוך לפני עד לקוסקו ומלקחי אמש… כדאי להקדים ביציאה. הכביש המפותל של אתמול המשיך כדרכו המתפתלתP1050899 ולקח אותי עד לגובה של מעל 4,500, מזג האויר הלך והתקרר ואיתו הגשם הדק שהפך לברד דוקר בפנים למשך כמה דקות כואבות. לאחר רכיבה על המישור הגבוה הופיעה הירידה המפותלת שהורידה אותי 2,000 מ' תוך זמן קצר והחום חייב לקלף כמה שכבות. שוב עליה בנוף יפיפה לעבר קוסקו ולאחר יותר מ 500 ק"מ נכנסתי בחשיכה למחוז חפצי.P1050911

P1060194

העיר נמצאת בשעות האחרונות לפני חג המולד וההמולה האנושית אדירה. עצרתי על יד שוטר ושאלתי על מלון Casa Grandae, הלה לא התעצל, קפץ על אופנועו והוביל אותי עד לפתח המלון, סיכת ישראל ננעצה על האפוד שלו ולחיצת יד אמיצה הצטרפה גם כן. ברגע שהגעתי למלון נפתחה לפני הדלת הראשית במלואה, גם עבור הגמל שלי, כאילו אני אורח של המקום עוד לפני שנכנסתי, אהבתי את המחווה הזה. המלון עצמו ממוקם מרחק של עשרות מ' בלבד מהפלזה המרכזית, אינטרנט חופשי, חדרים פרטיים, כל מה שאניP1060196 צריך במחיר שווה לכל נפש. במקום פגשתי את Dave מקנדה ו Uli מגרמניה, אותם כבר פגשתי ב"קו המשווה" באקוודור. יצאנו יחד ל'בייקרס בר' שהוא סוג של אייקון בקרב רוכבי המסעות – Norton Rats Tavern הממוקמם מעל לפלזה ד'ארם של קוסקו, שם פגשנו את ג'פרי, בעל הבית ואופנוען, בריטי לשעבר, החלפנו חויות וסיפורי מסעות. הסתבר לי כי דייב ואולי פגשו כמה רוכבים שאני כבר פגשתי לאורך הדרך, עולם קטן. יש למקום ספר אורחים מכובד בו האופנוענים העוברים בקוסקו כותבים מילה או שתיים. בין הכותבים נהניתי לקרוא את רישומיו של יוני בן שלום שעבר כאן יחד עם גלי, אשתו ב 2009 והמדבקות שלו, עתה יחד עם אלו שהוספתי, המפוזרות בכמה מקומות במרכז ודרום אמריקה מופיעות גם כאן.P1060201 P1050959 P1050940

המרכז ההיסטורי של קוסקו אינו גדול במיוחד והוא משתרע בין הקתדרלה לשוק ותחנת האוטובוס ועוד כמה רחובות ובהם בתי הארחה שונים, מסעדות וחנויות לרוב. בין מוסדות השירות לתיירים מסתובבים כמובן המקומיים וביניהם הרבה מאוד ילידי המקום והאזור שבהם ניתן להבחין על פי מראה ולבוש אופיניים. הסיבה העיקרית להגעה לקוסקו הוא הביקור בשרידי תרבות האינקה והראשון שבהם הוא כמובן מאצ'ו פיצ'ו (MachuPicchu) הלא היא "הפיסגה העתיקה". "העיר האבודה של האינקה" – כך קרא למקום היירם בינגהם, האמריקאי שחשף ב 1911 את קיומו של המקום, בסיוע כמה מקומיים. כיום מתרבים הספקות באשר לקביעתו וההשערה היא כי  אותה "עיר אבודה" עדיין חבויה במעבה הג'ונגלים. בדבר אחד אין ספק – המיקום של מאצ'ו פיצ'ו ייחודי ומרתק. המקום מושך בשנה מאות אלפים של מבקרים וההגעה לכאן מבהירה את הקסם של המקום. מה שמוסיף עוד יותר למיסטיות של המקום היא אופן ההגעה אליו.P1050948

בשעת בוקר מאוד מוקדמת כאשר קוסקו עדיין ישנה יצאתי ברכב לעבר אויינטאיטאמבו. מכאן ניתן רקP1050968 P1060017 P1060025 P1060037 P1060039 P1060044 P1060048 P1060054 P1060059 P1060068 P1060107 P1060135 P1060142 P1060148 P1060149 P1060166ברכבת להמשיך לעבר אגוואה קליינטה שהיא נקודת המוצא לאוטובוס המעלה בסידרה של פיתולים את המבקרים אל האתר עצמו. סוכני תיירות מקומיים, העובדים באמצעות קבלני תיירות, מסייעים לתייר, להגיע בדרך המעט מורכבת הזו אך המאוד יעילה ומתפקדת היטב, עד לשער האתר. התחברתי לקבוצה שלי שעברה בראשות מדריך דובר אנגלית ממבנה למבנה ומאבן לאבן עם הסברים על תרבות האינקה, פשר האבנים, הקירות ומבני הפולחן השונים. הסברים מעניינים גם אם חלקם "מעלה גבה" של תמיהה וספק. רוב ההסברים נוגעים במספר 3 על כל הואריציות שלו – שלושת העולמות, זה שלמעלה, ההווה וזה שלמטה המיוצגים ע"י הקונדור, הפומה והנחש. כך גם מקדש 3 החלונות ואבנים החתוכות עם 3 מדרגות המשתלבות באבני קיר אחרות. סידור מסוים של אבנים או אפילו של תצורות טופוגרפיות מקבל פרשנות הנוגעת במספר 3 או בשלושת בעלי החיים המככבים במיתולוגיה של בני האינקה.

כאשר הגעתי לאתר רבצה עננות כבדה על המקום וכאשר הסתיים הסיור המודרך לאחר כשעתיים החל אף לרדת מעט גשם. החלטתי להמתין מאחר ולפני עמד עוד היום כולו. לאחר זמן קצר חל שינוי נפלא במזג האויר, השמיים החלו להתבהר ויצאתי מהמחסה מהגשם לסיבוב משלי באתר. עליתי אל ביקתת השומר ואז התגלתה לפני תחת שמיים בהירים ה"גלויה" של המקום. האתר כולו היה פרוש לפני על כל יופיו והדרו, שוכן על במת הר בגובה 2,400 מ' בצילה של פסגת HuaynaPicchu ("הפסגה הצפונית") אליה לא יכולתי לטפס כיוון שכרטיס לכך ניתן רק בהזמנה מראש של "מספר חודשים" ומספר המטפסים ביום מוגבל ל 400. ישבתי על אחת המדרגות של החלקות החקלאיות בסמוך לבקתת השומר ולא רציתי לעזוב את המקום, רק לשמר את הרגע עוד ועוד. כך במשך כמעט שעתיים צפיתי באתר ובסביבותיו ההרריות התלולות והיפות למראה. ההרגשה היתה נפלאה, ראיתי את המקום בערפל, בעננות, בגשם ובשמש בטווח זמן של שעות בודדות בלב ועיניים נפעמות. כאשר ירדתי שוב אל האתר עצמו התעכבתי בעוד כמה מקומות כמו "מקדש השמש" ותצפיות נוספות מזויות שונות על האתר והעין "לא שבעה" מהמראות. בשעת אח"צ מתקדמת ירדתי סופית מהאתר בלב מתרונן אל אגווה קליינטה ובשעת ערב מאוחרת חזרתי בשילוב של רכבת ואוטובוס חזרה לקוסקו. שיחה קלה ברכבת עם גברת שישבה על ידי גילתה לי כי היא מוסיקאית מארה"ב החיה ועובדת בגרמניה, אבי (אביגיל) נגנית טרומבון במקצועה. מכירה את חן הלוי, נגן קלרנית ישראלי העושה חייל בחו"ל, מכירה את גיורא פיידמן וגם שמעה על מאיר מינסקי, חברי מילדות המנצח על תזמורות באירופה. עולם קטן בפעם המי יודע כמה במהלך המסע שלי.

רמת האדרנלין הגבוהה אותה צברתי במהלך הביקור במאצ'ו פיצ'ו הרגישה לי עוד יום רגיעה וביקור בכמה אתרים בקוסקו לקראת ההמשך לבוליביה.

—————————————————————————-

הביקור באתר הבהיר לי תחושה שקיימת בי שנים ארוכות – הדבר שאותי מרתק יותר מכל הוא הנוף. ההסברים, ההיסטוריה והאבנים מעניינים אך פונים אל השכל, אל האינטילגנציה ומצטרפים אל המידע האגור במוחי אך הנוף הוא זה שנכנס אלי ללב, לנשמה ולתודעה יותר מכל. הדרך שהיא בת זוגו של הנוף כי לאורכה הנוף משתנה באופן תדיר והמשכה מבטיח נופים נוספים גם היא שייכת לתחום הזה של התודעה. אלו "עושים לי את זה" יותר מכל דבר אחר. כך התצפית על מאצ'ו פיצ'ו ממרומי ביקתת השומר היו עבורי אחד הרגעים המפעימים, הדרמטיים והמרגשים יותר במסע ובכלל. כל הצילומים והגלויות שראיתי במשך שנים על המקום לא הישתוו ל'מבט במו עיני', לתחושה של 'להיות שם' בין הפסגות המחודדות, מעל נהר האוריבמבה החובק את ההר משלושה עברים. ההשתאות שלי ושל אחרים סביבי מהמראות היתה דומה וקרובה לאוירה של קדושה. אנשים דיברו בקול נמוך, ישבו שותקים, חלקם עם כפות ידיים פתוחות כלפי מעלה שעונות על ברכיהם ועיניהם עצומות. מה שהעניק לי תחושה כה עמוקה לא היו האבנים והמקדשים, ההיסטוריה והתרבות של בני האינקה אלא הנוף המדהים הזה שלא יכולתי להתיק עיני ורגלי ממנו.

P1060114—————————————————————————–

לאחר 4 לילות בקוסקו הגיעה העת להרים עוגן ולעניין את הגמל האפור שלי בנופים חדשים. יצאנו מקוסקו בכוחות מחודשים ודהרנו דרומה לעבר פונו היושבת לשפת אגם טיטיקאקה, האגם הגבוהP1060207 P1060301 P1060313בעולם בסדר הגודל שלו. הכביש איכותי מאוד, חלק ובעל פניות המאפשרות שמירת קצב תנועה מהיא יחסית. הכביש מטפס באופן מאוד מתון בתוך עמק פורה מאוד ובין כפרים עם בתים אדומי צבע, קירות וגגות רעפים. ככל שמגביהים הגגות הופכים לגגות פח והנוף הופך לערבתי. הגובה במעבר ההרים למעלה מ 4,300 והקור מתחיל לחדור את שכבות הביגוד. עצרתי לבננה ומייד נעצרו על ידי ארן וסרפינה מסן פרנסיסקו, זוג שנישא רק לפני כשנה וזהו ירח הדבש המאוד ארוך שלהם, שניהם רכובים על KLR של קוואסקי, אחד האופנועים היותר מומלצים למסע לדרום אמריקה בשל יכולת השטח הטובה שלו ואמינותו. הם מכנים עצמם Hungry Riders, ותחת השם הזה הם עורכים מסע קולינרי במרכז ודרום אמריקה. את הסטיקרים שלהם כבר ראיתי בקוסקו בפאב נורטון. המשכתי לצהריים של מרק חם יחד איתם ורכבנו יחד לעבר פונו. כ 40 ק"מ מצפון לפונו בעת מעבר של Juliaca הסואנת נקלענו לפיאסטה מקומית של תזמורות ורקדנים, כמובן שכל התנועה נעצרת כי פיאסטה כאן, זאת עליכם לדעת, היא מעל לכל. ניזכרתי בפיאסטה דומה שחסמה את מעבר הגבול בכניסה לפנמה. לאחר שעקפנו את החגיגה היפה הזו נקלענו לסופת ברד נוראית שעטפה את היקום כולו סביבינו בשיכבה עבה של גרגרי קרח לבנים, הטמפ' צנחו באופן חד מ 15 ל 5 מעלות וברכיבה זהירה חצינו את העיסה הלבנה P1060234בשלום. מייד יצאה השמש שוב ופונו קיבלה את פנינו בנעימות קרירה. האגם נשקף לעיננו כבר מהירידה אל תוך העיר שיושבת במרכז מפרץ עגלגל דמוי חצי סהר. התמקמנו במלון Arequipa ברחוב עם אותו השם במרכז העיר. לאחר התארגנות קצרה יצאנו יחד למסעדה המגישה מאכלים פרואניים – טעמתי לראשונה בשר אלפקה, טעים למדי. בדרך חזרה למלון שוב פיאסטה מקומית עם מחוללות ומחוללים ותזמורות של כלי מתכת בליווי תופים. התיפוף לא תמיד מתואם לנגינה אבל ניחא, העיקר ששמח, מאוד שמח.

אגם טיטי-קאקה, כך יש לבטא שם המקום, מתחלק בין בוליביה לפרו, אלו יאמרו 60/40% וגם אלו P1060238 P1060256 P1060267 P1060276 P1060287 P1060290יאמרו 60/40%. האגם מצוי בגובה של 3,830 מ' ולכן הוא מוגדר כאגם הגבוה בעולם מסוגו. יש גבוהים ממנו אך הם לא אגמי שייט. על האגם, בתוך מפרץ פונו על "איים צפים" של שורשים וסוף שוכנת קהילה של ילידי המקום והאזור מאות בשנים. המקום הפך לאטרקציה תיירותית ושוכני האיים קוטפים את הפירות. יצאנו בסירה, ארן סרפינה ואני יחד עם תיירים נוספים לעבר האיים הצפים וחווינו בוקר מלבב עם שוכני האיים. איים אלו נבנים בעמל רב על בסיס של גושי אדמה מרובי שורשים הנחתכים בקוביות משולי האגם, נגררים על פני הימים מרחק של כמה ק"מ עד למקומם המיועד, מוצמדים אחד לשני ונעגנים לקרקעית האגם שאינו עמוק במיוחד במפרץ פונו – כמה מטרים בלבד. את המשטח שנוצר מכסים בשתי וערב של קני סוף ועל קני הסוף נבנים מגורים, מחסנים, מטבחים – ריקמת חיים שלמה. את האיים והמבנים צריך לתחזוק באופן רציף ופעם ב 25 שנים לערך צריך לעזוב את האי המתפורר במיים לאי חדש שהוכן מבעוד מועד. ההליכה על "אדמת" האי מרגישה כמו הליכה על משטח ספוגי משהו או מזרון רך. ביקרנו בתוך בתי הסוף, שטנו על ספינה שבנויה כולה מסוף, סעדנו במסעדה, גם היא בנויה מסוף וממוקמת על אי. ביקור מלבב במזג אויר נעים לשם שינוי גם אם בלילה צונחת הטמפרטורה למעלה אחת בלבד. אם זו תחילת עונת הקיץ, מה קורה כאן בחורף? בחודשים מאי ויוני?

חזרנו לפונו בשעת צהריים, שמנו פעמינו לשוק המקומי לארוחת צהרים זולה וטעימה ולפתע פגשנו רוכב אופנוע ועוד אחד ועוד אחד – מברזיל ומגרמניה. שוחחנו החלפנו מידע וחזרנו למלון ללילה נוסף כאן לקראת המעבר לצ'ילה.

בוקר, סופיה, המטיילת מיפו התקשרה בסקייפ להודיע לי כי בנסיעה שלה מקוסקו לפונו נגנב לה התרמיל, דברים מסוג זה קורים בנסיעות הציבוריות למטיילים. יותר מאשר לנחם אותה לא יכולתי, העיקר שהמסמכים והכסף ברשותה. לעומת זאת אני גיליתי בבוקר כי הכפפות שאני משאיר אותן דרך קבע תחובות בין מגן הרוח ללוח השעונים נעלמו במהלך השהיה שלי בפונו. כנראה אחד הפועלים שעבד במקום במסגרת בניה חמד אותן. לאחר כמה דקות מהתגלית הזו גיליתי כי כרטיס האשראי שלי בו השתמשתי במהלך המסע נשכח על ידי בכספומט מקומי לפני יומיים. צלצול למנהלת הסניף שלי, פתר את הבעיה, כך אני מקווה. יום אחרון ל 2012 התחיל לא טוב.

יצאנו לדרך, ארן, סרפינה ואנכי לעבר הגבול הצ'יליאני. הדרך טיפסה למרומי האלטיפלאנו הפרואני ביום נפלא מבחינת מזג אויר. הדרך התנשאה לגובה של 4,600 מ' ולאורך כמה עשרות ק"מ 'שיחקה' 50 מ'P1060321 P1060313 P1060325 למעלה ולמטה, הקור היה נסבל והגובה החסיר פעימה בלב. עדרים של אלפקות צמריות, חומות ולבנות רעו בעשב הערבתי ושלג טרי כיסה כמה מדרונות ופסגות מסביב. האלטיפלאנו במיטבו. גבעות שולחניות בקירבת הדרך ופסגות מושלגות מעטד רחוק יותר. הנוף התחלף מירוק לחום וצהוב והפך לנוף ירחי, חשוף וקרח, מדברי לחלוטין הגם שהגובה נשאר בשחקים הנמוכים. בשלב מסוים החלה הדרך לרדת בסידרה מטורפת של סיבובים מסוכנים למדי והוסיפו לכך רצועות תיקון שנעשו בכביש מחומר גרוע שגרם להחלקות גלגל אחורי מפחידות למדי. כך ירדנו כ 4,000 מ' בנוף מידברי חריף אך מאוד יפה ועצרנו לצהריים ב Moquegua. עם סיומה פגשנו את אליסיה, בחורה מספרד המסובבת עולם כבר למעלה משנה על 650 של BMW, מזוודת להפליא. התארגנו למבנה של 4 והמשכנו בדהירה לעבר הגבול. בשעת אח"צ הגענו לגבול פרו-צ'ילה ולאחר כשעה וחצי סיימנו את התהליך בשני הצדדים.

P1060329

התחושה עם הכניסה לצ'ילה היא של תרבות וניהול אחרים משל פרו, אקוודור או קולומביה. הכל מאוד מסודר וגם יהיה מאוד יקר כפי שניווכח די מהר. נכנסנו לאריקה, הישוב הצפוני ביותר בצ'ילה והתארגנו בהוסטל מקומי End Of Trail שבשבילי הוא דווקא ההתחלה של מסלול ארוך מאוד לעבר הדרום הקר.

לימה, פרו ודרומה…המדבר ממשיך

אני מתקרב לפאתי לימה ואני מבין שאני נכנס לבלגן תחבורתי נוראי ומסביב שכונות עוני הזוחלות מן העיר לעבר דינות החול. ההוסטל אליו כיוונתי, Flying Dog Hostel נמצא בצד השני של העיר. החושך כבר יורד והפקקים רק גדלים. אני כמו עיוור מנווט דרכי בעזרת הג'י.פי.אס ולאחר כשעה וחצי מתישה, במהלכה צועקת לי שוטרת כי עלי לצאת מייד מהדרך המהירה החוצה את העיר כי לאופנועים אסור… התעלמתי והמשכתי, הגעתי בדיוק מושלם למקום, גלגול האופנוע פנימה ו"באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל". ההוסטל נמצא במרכז רובע Miraflores ה"מערבי" והתיירותי יותר בעיר והמקום נראה שוקק P1050654P1050653חיים. פגשתי הערב את Hernan רוכב על BMW 650 חדש, מחר עושה לו טיפול ראשון, אני מצטרף אליו להחלפת שמנים לגמל הותיק והמנוסה שלי, מגיע לו פינוק.

טיפול רביעי שאני עורך במהלך המסע שלי. אין זה משנה כמה זמן עובדים על האופנוע, אתמול זה היה רק שעה וחצי, אני מוציא את כל היום במוסך. אולי זו הדרך של BMW להחזיק לקוח בינות לכלים המבהיקים לסוגיהם השונים, אגב לגימת קפה אינסופית, שיטוט באינטרנט ומפגש עם רוכבים אחרים. בצהריים לקחו אותי Hernan ו Paola אישתו ל'צהריים' נפלא של דגים. אני מוצא את מאכלי הים למנינהם הרבה יותר מעניינים ממאכלי בשר. לעת ערב לאחר בדיקת מחשב ורחיצה מהאבק הדרכים הוצאתי את הגמל מיום המסג' שהענקתי לו וחזרנו להוסטל. ארוחת ערב עם כמה חברים רוכבים בקניון Larcomar הצופה ממרום הצוק החולי עליו ממוקם לעבר המפרץ הרחב שלחופו ממוקמת לימה.

P1050657 P1050658 P1050659

בערב לאחר הטיפול יצאנו יחד, כל מי שפגשנו במוסך בבוקר, למסעדה מקומית (הרנן יושב מולי)

הערת אגב – הרנן סיפר לי כי בפרו לא צריך לעשות רשיון לאופנוע מעל! 300cc אם יש לך רשיון לרכב. לאופנוע קטן מנוע חייבים לעשות רשיון בכל מקרה. נשמע מוזר אבל ככה זה. עוד יותר מוזר, אני נזכר, לשמוע כי במכסיקו לא עושים מבחן נהיגה לאיש. המגבלה היחידה היא גיל 16 ואחר מכן אתה מורשה לנהוג, מדהים.

עם בוקר יצאתי ליום סיור במרכז העיר לימה, ברובע ההיסטורי בו שוכנים בנייני הממשל, הכנסיות הגדולות והמרחבים הציבוריים הגדולים והבטוחים של העיר. הטיול הרגלי החל מכיכר סן מרטין המבהיקה מלובן בה מירקו את האנדרטה לקראת החג המתקרב, דרך המדרחוב המרכזי של העיר לעבר הפלאזה דה ארמס, הכיכר המרכזית עם הקתדרלה וארמון הנשיא, בצהרי היום לצלילי תזמורת צבאית התחלף המשמר בטכס שמעלה חיוך אך עדיין מושך קהל מקומי ותיירים.

P1050676 P1050678 P1050684 P1050705 P1050711 P1050707 P1050708 P1050701

 מראות לימה ביום "סוף העולם"

הרחובות מתמלאים בבני אדם, נשים וגברים וכולם נכנסים בידיים ריקות ועם ארנקים תפוחים לחנויות השונות ויוצאים עם ארנק ריק וידיים עמוסות בשקיות פלסטיק ובהן המתנות לחג. ממש כמו ערב פסח או ראש השנה ברחובותינו. דוכני העיתונים מלאים בכותרות הקשורות ל"יום סוף העולם" שחל היום. לעת שקיעה ירדתי לעבר מצוק החוף להנות באור יום ממראות ליל אמש ושם פגשתי את סופיה, מטיילת מישראל, מיפו שעלתה מרוסיה ומטיילת בגיל המתקרב ל 60 לבדה ללא ידיעת השפה הספרדית, עוברת באוטובוסים בין היעדים השונים, מוצ'ילרית אמיצה ולא צעירה.

P1050711 P1050713P1050753

P1050728 P1050718

לסיום היום האזנתי בהנאה להופעה של שירי פולקלור מקומיים בפארק של מיראפלורס, מחווה תודהP1050738 לקראת החג של אחד ממוסדות הבריאות המקומיים שנקרא Good Hope. שם מתאים לסיום היום שבני המאיה ניבאו שלא יהיה לו הבוקר שאחרי. אוירת החג ברחובות עם השירים, האורות והקישוטים ברחובות מביאים הרבה שימחה בלב, גם אם זה לא "החג שלנו".

האיר הבוקר של עולם חדש ואני התארגנתי בפרוזדור ההוסטל להמשך הרכיבה לאחר יומים יפים P1050745ופוריים בלימה המעוננת והמאוד אפרורית. יצאתי לאורך כביש הים דרומה ועליתי יחסית מהר לכביש הפאן אמריקנה. היעד – פיסקו (Pisco). כ 250 ק"מ דרומה. לצידי הדרך התנשאו גבעות ענק של חול, אלו הגבעות עליהן יתחיל לרוץ ה"ראלי דאקאר" בעוד כשבועיים. להביט על התלילות החולית הזו ולא להאמין שאפשר לרכב כאן אבל פה ושם ראיתי רוכבים מקומיים עם אופנועי שטח קלים עולים ויורדים במדרונות החוליים, אז כנראה שאפשר.

—————————————————————————–

כבר כמה ימים, כאשר המקומיים פוגשים אותי שואלים אם באתי למרוץ "הדאקאר", בתחילה עניתי P1050751בשלילה אבל אחר כך הבנתי שהם רוצים לשמוע תשובה אחרת ושיניתי את התשובה. מהיום "כמובן שבאתי למרוץ" אבל רק לראות…. והם כבר מאוד מתרגשים מהתשובה.

—————————————————————————–

רכבתי עם האוקיינוס מצד ימין וגבעות החול מצד שמאל, כל הנוף הזה מתחת לשמיים מעוננים ואפורים מקנים תחושה מלנכולית משהו לרכיבה. לאורך כל הדרך הולכים ונבנים כפרי נופש הסגורים בשערים ושמירה כדי ש"הלא רצויים" לא יכנסו בשערי "גן העדן החופי". כרמי יין רבים פזורים באזור ששמו יצא למרחוק בתעשיית היין שלו. יקבים רבים באזור ואפשר להיכנס ולטעום, אני כנראה אשאיר זאת ליקבים של הרי P1050753ירושלים. בשעת צהריים לא מאוחרת הגעתי לפיסקו, עיירה שנהרסה כמעט כליל ברעידת אדמה בדרגה 8.0 ב 2007 וקברה תחתיה רבים, בעיקר בשעת תפילה בקתדרלה המקומית. כיום העיר שוקמה חלקית, כנסיה חדשה נבנתה וזו ההרוסה עומדת בשבריה על ידה ורחובות העיר מעלים אבק סמיך המקשה על נשימה אך העיר "חיה, רועשת ובועטת". התמקמתי בהוסטל Los Inkas מקום נעים ביותר  בבעלות מישפחתית חביבה, חניה לאופנוע, מקלחת טובה וחיבור טוב לרשת.

בפרו החלו לגבות תשלום עבור המעבר בכביש הפאן אמריקנה, שערי תשלום מוקמו כל כמה עשרות ק"מ אך כל אימת שאני מתקרב עם האופנוע קופץ איזה סדרן ומפנה אותי למסלול צדדי למעבר חופשי, חמודים. עברתי היום כמה שדרות של עצי שיטה לאורך כביש החוף הפרואני ורכיבה באופנוע חושפת אותך גם לריחות כמובן. עצי השיטה עמדו במלוא פריחתם – כאן הרי אביב עתה. הריח שהכה בי העלה בי מייד את תחושת 'הבית', תחושה של געגועים לכביש החוף שלנו.

—————————————————————————–

אני מתרשם יותר ויותר כי האימפקט של האימפריה הספרדית לאחר גילוי אמריקה 'תפש' חזק מאוד וכל יבשת אמריקה שמדרום לארה" ובכלל זה מרכז אמריקה ודרום אמריקה, למעט ברזיל ואולי גם כמה מהגינאות, חולמים בספרדית, מורשת מרשימה למדי. לא פחות מהבריטים שאיבדו את האימפריה שלהם אך השאירו בחלקי עולם גדולים את השפה אנגלית שהיום היא עדיין שפת העסקים והדיפלומטיה העיקרית בעולם.

P1050752

השימחה להיווכח כי אנחנו עדיין בחיים…:)

—————————————————————————–

צפון פרו – "ישושום מדבר וציה"

התעוררתי לבוקר ראשון בפרו לאחר שנת לילה ארוכה ויצאתי אל הדרך המובילה דרומה, בעקבות השמש. בדיקת לחץ אויר בצמיגים, לאחר הקפה של הבוקר, הראתה על ירידה חריפה בצמיג הקידמי, אעקוב.

P1050422

בלחץ אויר תקין נפרדתי מהעיירה המדברית מוקפת דיונות החול והדרמתי אל תוך מדבר אמיתי. לרגעים נזכרתי במישורי צפון סיני שלנו. ישובים בודדים ודי עלובים למראה היו פזורים לאורך הדרך ולצידם ערימות אשפה ללא סדר, חלקן מעלות עשן והריח בהתאם.

P1050436

כלי התחבורה העיקרי כאן בערים והעיירות הן ריקשות ממונעות ('אופנו-מונית') והן צבועות בשלל צבעים עליזים. רוח יחסית קרירה הלכה והתגברה עם הירידה דרומה עד למצב שהחלה להעלות ענני חול אל הכביש והעצים הבודדים שחיים כאן עמדו כפופים ומסורקים ע"י הרוח, כולם לכיוון מזרח. מדי פעם נענתי על "צל הרוח" שיוצרת משאית כבדה כך רק לאורך כמה מאות מטרים של הקלה.

P1050427 P1050428

עצרתי במקום שקורה לעצמו "אאוזיס", כנסיה פתוחה לכל, מסעדה שלעבר, תחנת דלק לשעבר ואין איש. רק ספסל מזמין, עץ מצל ומסביב רק חול וחול. מצאתי עצמי מזמזם "ישושום מדבר וציה ותגל הערבה" אך בליבי היתה רק כמיהה להגיע למקום ישוב ראוי להפסקת היום. לאחר כ 250 ק"מ הגעתי ל Chiclayo. מצאתי בכיכר מרכזית אחת דוכן מיץ תפוזים מרענן, כספומט ומלון ראוי עם חניה ללילה ובית דואר להיפטר מכמה פריטים אותם אני נושא איתי ללא כל צורך. יצאתי כהרגלי לסיבוב בעיר ובמרחק הליכה קצר עברתי את הכיכר המרכזית עם הכנסיה והעיריה, כרגיל, דוכן ענבים שמזמן לא טעמתי, את השוק המקומי שהצטיין בקקפוניה מדהימה. כל דוכן עם הרמקול שלו ואחד מאפיל על השני אבל כולם ביחד ממשיכים להכריז על מרכולתם כאילו היחידים בעולם. הכיכר הראשית של העיר מקושטת כולה לקראת החג. אפילו ערימת שלג מלאכותי הוצגה כאן כי הרי איך יכול להיות חג מולד ללא שלג ומרכבה רתומה ב 6 אילים דוהרת עליו.

P1050438 P1050440 P1050441 P1050446 P1050447 P1050451

P1050454

P1050452

מראות צ'יקלאיו

בבוקר היום השני בפרו החלטתי לשלוח חבילה לארץ עם ציוד הלינה וחלק מציוד הבישול, מאז ארה"ב אינני עושה בו שימוש ואילו הלינה והמזון כל כך זולים כאן בדרום אמריקה כך שאין טעם לשאת ציוד ללא שימוש. שלחתי אוהל ומזרון וציוד בישול חלקי ועוד כמה פריטים קטנים. את השינוי חשתי מיד ביציאה, האופנוע מרגיש יותר קל ויותר נשלט. ההבדל היה בסך הכל כ 6 ק"ג אך אלו היו ממוקמים גבוה כך שהשינוי בהורדת מרכז הכובד מרגיש הרבה יותר מהורדת כמה ק"ג.

המדבר הצפון פרואני היה לי הרבה יותר קל ביומו השני או שהתרגלתי ויצאתי מההלם של המעבר מהירוק של אקוודור לצהוב הפרואני. מעבר לכך החלו להופיע חוות ענק חקלאיות הגדורות וחתוכות בשדרות אין סופיות של ברושים, אקליפטוסים, שיטה וצאלונים לעצירת הרוח והחול. כנראה שיש כאן מים באיכות סבירה לחקלאות. החשוב בכך עבורי כי הרוח פחתה ואיתה החול שהתעופף באויר. קטעים מהכביש עברו על שפת האוקינוס ורוח, קרה באופן מפתיע, נשבה מכיוונו. לאחר יותר מ 300 ק"מ עצרתי בעיירה בשם Santa כדי לטפס אל עבר האנדים דרך קניון דל פאטו הפופלרי. תחזית מזג האויר גשומה למחר. נמתין ונראה.

————————————————————————————————

כמה מילים על אופני התיקשורת עם המקומיים. מעבר לצרכים של לינה מלון ודלק יש כמובן שאלות רבות  לגבי הדרכים והכיוונים. אז ככה – ראשית אני נוהג לשאול כיוון נסיעה או בעצם לוודא שפני לכיוון הנכון לפחות 3 פעמים. לכל מקומי יש המפה שלו בראש ולא פעם קיבלתי תשובות הפוכות – אחד מצביע למזרח והשני למערב. 3 פעמים לפחות מאפשר לי למצע התשובה. שנית לעניין הזמנים – אני שואל לא פעם "כמה זמן מכאן עד לשם? " אני מקבל תשובה של "שעתיים". אחרי שעה נוספת אני שואל שוב בתחנת דלק כאשר אני עוצר לשתות קפה או לקלף בננה והתשובה.. "עוד שעתיים", כל אחד וכלי התחבורה שלו. עצרתי לפני יומיים לשאול שוטר כמה זמן ייקח לי להגיע לעיר הקרובה הוא עונה בערך שעה ואז מביט באופנוע ואומר שוב – "אהה, על אופנוע, לא יותר מ 20 דקות" והוא לא היחיד. הרבה מאוד אנשים מייחסים 'תכונות מעוף' לאופנוע. "4 שעות "הם אומרים "אבל באופנוע.. רק שעה וחצי"… לך תבין אותם.

P1050442———————————————————————————————–

בוקר חדש, מביט לשמיים, מביט בתחזיות של אתרי מזג האויר – יש ביניהם ויכוח. אחד טוען לגשם קל והשני אומר מעונן חלקית, אצא לבדוק בעצמי. מתקדם בחשש מסוים מהבלתי נודע לכיוון מזרח לאורך נהר Santa. עובר חלקות חקלאיות לאורך הנהר והנוף מתחיל להיסגר אט אט, הירוק מתחלף בסלעי גרניט כהים ועליהם פזורים קקטוסים עבי בשר עד שגם הם נעלמים. קירות ההרים משני הצדדים נעשים יותר ויותר זקופים וחסרי צמחיה לחלוטין. לאחר 65 ק"מ נגמר הכביש. אני ממתין מעט כדי לראות אם יש מטיילים מצטרפים ברכב או באופנוע, כלום, נאדה. רק אני והגרניט החשוף ולפני דרך עפר של 80 ק"מ החולפת דרך 39 מנהרות חשוכות ומטפסת מגובה 500 מ' עד ל 2,200 מ'. לרכב או לא? לא עומד בפיתוי ובדחילו ורחימו אני יורד לדרך העפר ותוך כמה ק"מ כל 100 הסיבות שהיו לי במהלך הלילה האחרון של נים לא נים מדוע לא לרכב כאן לבד, נעלמות כלא היו. הרכיבה עוקבת אחרי פיתולי נהר סנטה, בעצם מעליו, פעם מימין ופעם משמאל והאפיק הולך ומעמיק ומסמן את הגבול בין ה"רכס הלבן" הכולל 22 פסגות מעל 6,000 ובכך הוא השני בגובהו בעולם אחרי ההימלאיה, לבין ל"רכס השחור" הנמוך מעט ממנו (Cordillera blanca & Cordillera Negra). ביניהם עובר קניון דל פאטו (Canyon del Pato) אשר בו זורם נהר "סנטה" ולאורכו דרך העפר המהווה מוקד עליה לרגל לרוכבים ותרמילאים בפרו. הדרך חולפת על פני גשרי ברזל מעל לנהר הזורם ולאחר כמה ק"מ בלבד נכנסתי למנהרה הראשונה. הקניון הלך ונעשה צר וכהה סלעים. במקום מסוים המרחק בין קירות הקניון ולמעשה בין הרכס הלבן לשחור מגיע ל 10 מ' כאשר ההתנשאות של ה"לבן" היא ל 6,000. באותם 10 מ' יורד הנהר ועולה הדרך עליה רכבתי. עם ההתקדמות החלו להופיע יותר ויותר מנהרות, חלקן קצרות וחלקן ארוכות ומעוקלות כך שלא ניתן לראות את היציאה מהכניסה והכניסה לאלו מלווה בצופר, אור גבוה ומהבהבים וכל זה לא עוזר כי משאית ממול או אוטובוס פשוט נכנסים פנימה גם כשהם רואים אותך. מי ייסע אחורה? "זה שעולה או זה עולה?" כמאמר השורה האלמותית של הגשש, איש לא, כמובן. נצמדים לצד ומתפללים. במקרה אחד מוטו גריידר נכנס פנימה ולא השאיר לי ברירה אלא להשעין את האופנוע, בעודי ישוב עליו, על קיר המנהרה כדי לאפשר לו לעבור במרחק של 5 ס"מ ממני. חשבתי לספור את המנהרות אך נטשתי את הרעיון לאחר שהבנתי כי זו ספירה חסרת סיכוי. יש 39 כאלו – כך לפי הספרים. לסיכומו של יום – הדרך היתה מפתיעה באיכותה ובקלות הרכיבה עליה אך הנוף, המדרונות, הקניון היו של פעם בחיים, הרכיבה היתה של פעם בחיים בעיקר כי התגברתי על חששות לא ריאליים,כלומר פחד, שכן כולם נבעו מחוסר ידיעה. לאחר כ 80 ק"מ הגעתי לאספלט שוב ולאחר עוד כמה מנהרות נחתתי בעיירה בשם קאראז (Caraz) למרק חם ובסיומה של צלחת טעימה אף עליתי לקומה השניה, להוסטל הנמצא מעל למסעדה. יצאתי לסיבוב רגלי בכיכר העיר האנדית השקטה אבל המאוד אותנטית וליבי מלא בהתרוממות רוח אחרי יום כל כך נפלא.

P1050480 P1050483 P1050501 P1050508 P1050510 P1050519 P1050521 P1050523 P1050530 P1050518 P1050537 P1050538P1050544

מראות קניון דל פאטיו – שימו לב לכתובת של אביבה מישראל על אחד הקירות של הקניון, גם כאן אנחנו חייבים להפגין נוכחות….

אגב, פרוש השם Canyon del Pato הוא "קניון האווז". אווזים, בטוח שלא ניתן לראות שם….

עם עלות השחור טיפסתי לגג ההוסטל כדי לצפות בפסגת Artesonraju בגובה 5,999 מ' שעליה P1050588אומרים שהיא ה'פסגה המחודדת מוקפת 22 הכוכבים' המופיעה בפתיחת הסרטים של אולפני Paramount. אשרי המאמין, אני האמנתי… למה לא? היא אכן דומה מאוד. ירדתי לרחוב לארוחת בוקר קלה הנמכרת בכל פינת רחוב מעגלה קטנה ועליה כל טוב.

P1050591

המשכתי דרומה ועצרתי בבית העלמין של העיירה Yungai, וכל כך למה? ב 31 מאי 1970 בשעת P1050592אחה"צ של יום א' ארעה רעידת אדמה לא רחוק מהמקום וגרמה להתמוטטות קיר של קרח ושלג בגובה של 800 מ' ממדרונות ההר הגבוה בפרו Hauscaran, גובהו 6,768 מ'. ההתמוטטות הזו יצרה מפל שלג קרח ובוץ שעבר מרחק של 18 ק"מ תוך 5 עד 10 דקות וקבר תחתיו עיירה ובה 25,000 איש. 92 איש ניצלו כי ביקרו או נסו אל בית הקברות המקומי שהיה הגבוה בעיירה. העיר הוקמה מחדש כק"מ צפונה והאתר בו נקברה העיר נשאר כמות שהוא כאשר רק הכנסיה נשארה על עומדה ועוד P1050597כמה דקלים שהיו בפלאזה המרכזית של יונגאי. ביקרתי בבית העלמין ממנו השקפתי על העיר הקבורה וממנו לכמה רגעים של חסד ניתן היה להבחין בין העננים בשתי פסגות הענק של Hauscaran. המשכתי דרומה לאחר שחלקתי כבוד לעיירה ותושביה שחיו ומתו בצל ההר הענק הנפלא הזה.

P1050624 P1050620

פסגת ההר הגבוה בפרו מעל בית העלמין של תושבי יונגאי

הדרך הלכה טיפסה לאורך נהר הסנטה, זה שעברתי לאורכו אתמול, העצים הלכו ונעלמו והקור התגבר, הגעתי לרמה עשבונית קרחת לחוטין ומסביב רק פסגות מושלגות. הצצה במד הגובה – 4,100 מ'.P1050633

זו הנקודה בה הגעתי לפס שיוריד אותי לעבר החוף. עצרתי לכריך עם גבינה נפלאה שמכינים במקום P1050638 P1050636והתחלתי בירידה רצופה של 4,000 מ' לאורך כ 130 ק"מ.

P1050643

ירידה יפת נוף ודרך, תענוג של רכיבה חלקה עם פניות אין ספור. כביש איכותי, פניות עשויות היטב, נופים מדהימים מסביב ועם ירידת הגובה עולה הטמפ' ומתייבש הנוף, הירוק נעלם, מופיעים הקקטוסים ולבסוף רק סלעים וחול. כך עד לכביש הפאן אמריקנה לארך החוף הפסיפי. חזרתי למדבר של דיונות ענק עד לאופק, נוף של חום, אפור וצהוב דלוח. לא עץ ולא שיח. נוף של דיונות ועננים נמוכים מאוד ליווה אותי לאורך כ 150 ק"מ. הגעתי לצומת דרכים, הג'י.פי.אס הראה ימינה, שאלתי בני אדם וגם הם אמרו P1050651 P1050648 P1050652ימינה ופניתי. גם מכונה וגם אדם, כנראה שיודעים. נכנסתי לכביש שטיפס על דיונות של מאות מטרים ממש מעל לשפת האוקינוס. מראה מאוד מרשים. נזכרתי בתמונות פרסומת של אופנועים מהסוג שלי והבנתי שהן צולמו ממש על הכביש הזה. אני רוכב ואיתי רק משאיות, אותן אני עוקף מדי פעם על קו צהוב כפול, כלי רכב אחרים אין. לאחר כמה ק"מ, מסמן לי פיליפה, שוטר פרואני לעצור בצד. אני מתחיל להסביר לו למה אני עוקף אבל הוא מפתיע ואומר לי שאסור לאופנוע ולכל כלי רכב קל לנוע על הכביש הזה, רק משאיות ואוטובוסים. "לא ראית את השלט Liviano?" שואל פיליפה, "מה זה Liviano?" אני עונה בשאלה. "את המילה הזו לא לימדו אותי בבית הספר לספרדית. אני מסביר לו שאני מטיירה סנטה, מקיף עולם ומעולם לא היתה לי בעיה עם שוטרים.. הוא עונה לי שזה יסתכם בקנס של 280 סול, הרבה כסף. "אין לי" אני אומר. "אתן לך 50" הוא כמובן שמסכים ואפילו מוכן לצילום משותף. פיליפה מתיר לי להמשיך לאורך הכביש היפיפה הזה ולא מחייב אותי לחזור על עקבותי וגם מודיע למארב משטרתי נוסף שלא יעצרו אותי בהמשך הדרך, יפה מצידו. עוד "מקרה שוטר" נכנס לסטטיסיקת המסע, אני מחייך לעצמי. שאלו יהיה הצרות שלי….