אקוודור – קו המשווה

אט אט מחלחלת ההבנה והתחושה כי דרום אמריקה היא משהו אחר. משהו שונה מכל מה שידעתי או חויתי בעבר. זו התחושה, גם אם קשה להפוך אותה למילים אבל אנסה. האוירה, השפה, הצליל ותרבות הפונצ'ו, הסומבררו והלטינו שונים לחלוטין, "ההרים גבוהים יותר" ולא רק "בדרך חזרה" כי אני הרי עדיין ב"דרך לשם..", הערים צפופות, גועשות ורועשות, האנשים חביבים בהתנהגותם באופן שקשה להתעלם ממנו, הנוף גבוה, חד וקשה עם זאת הדרכים עד כה טובות למדי. זהו מקום אחר לחלוטין מאוד ליברלי ופתוח אך באותה נשימה מאוד דתי. יש כאן משהו מפחיד ומחבק כאחד, מפחיד כי זר ולא מוכר ומחבק כי כאלו הם האנשים כאן וכך הם מתנהגים לזר וללא מוכר, עם הרבה התעניינות, בגובה העיניים, בזרועות פתוחות ותמיד עם חיוך רחב. כשאני אומר להם שאני מ"טיירה סנטה" הם אוהבים את זה. גם השוטרים חביבים מאוד והם, בנוסף לנהגי המוניות, הג'י. פי. אס הטוב ביותר. גם המוניות וגם לובשי המדים הזוהרים שבדרך כלל רכובים על אופנועים קלים עונים בנימוס וברצון על כל שאלה. כל "סניור?" נענה ב"סניור" מאוד אדיב והתשובות תמיד טובות ומספקות. הרושם שעשו עלי לובשי המדים כי הם קודם כל למען הציבור ולא נגדו, אבל אורח לרגע…הלא אתם יודעים.

—————————————————————————–

יצאתי לעבר קיטו, בירת אקוודור בבוקר מעט סגרירי והתפתלתי בכבישים ריקים מאדם של יום ראשון בבוקר. כביש הנע באזור מדברי תלול מדרונות, רצוף מעלות ומורדות של מאות מטרים. אט אט התנועה הלכה ונעשתה צפופה אך יתרונות המנוע החזק של האופנוע איפשרו לי להתקדם במהירות גבוהה יותר מכלי הרכב.

הגם שיום ראשון, יום המנוחה כאן, העבודות בכביש נמשכות ולכן בכל מחסום עבודות אני יכול להתקדם לראש הטור הממתין לסימן הירוק המאפשר נסיעה. כך הגעתי עד למבואות קיטו מתוך רצון להגיע לאחד מ 4 או 5 אתרי "קו המשווה" הפזורים מצפון לעיר. הגעתי למתחם תיירותי ביותר ומעט מצחיק של מוזיאונים, חנויות מזכרות לתיירים אבל גם ציון קו המשווה שמאות אנשים מנצלים את מזג האויר הטוב של יום ראשון לבקר כאן וכולם מנסים להצטלם באותן פוזות משני עברי הקו הצהוב שלמעשה נמצא כ 200 מ' מצפון למקום בו הוא משורטט בקו צהוב עבה. אך בשביל הסמליות שבעניין הסתפקתי במקום אליו היגעתי.

בתנועה צפופה מאוד נכנסתי לליבה של קיטו, עיר נישאת בגובה של כ 2,800 מ' וחבוקה מכל עבריה ברכסים גבוהים עוד יותר. השטח הבנוי של העיר מטפס מהמרכז הנמוך יחסית אל מורדות ההרים שמסביב ונוצרת מעין 'קערה' מאורכת אורבנית צפופה ורועשת. הוריתי את הגמל לנוע לעבר ה"מרכז ההיסטורי" ושם רציתי להגיע להוסטל Sucre בכיכר "סן פרנציסקו". בהיסח הדעת הגעתי למלון בשם הרחבה ברחוב שנשא את שם המלון. את הטעות המצחיקה גיליתי יותר מאוחר אך 'נפלתי' על פנינה של מקום, בלב הרובע ההיסטורי, בניין ספרדי בן 300 שנה ללא חלונות החוצה אך כל הפתחים הם אל ומתוך חצר פנימית נפלאה מלאה בעציצי שרכים גדולים, מזרקת מים במרכז והכל שמור ומטופח באופן מעורר התפעלות. המחיר של הטעות היה יקר יותר מהמקור אליו רציתי להגיע אך המקום שווה כל פרוטה.

—————————————————————————-

בדרך אל מתחם "קו המשווה" הייתי עד לארוע. קבוצת אופנוענים מארה"ב – 5 או 6 רכובים על בימרים בעיקר, עמדו בצד הכביש וסביבם המולה של מכוניות, מקומיים וכמה שוטרים. הסתבר לי כי אחד מהם נקלע לעימות עם נהג מקומי שניסה להשתחל ביניהם או שהם הפריעו לו ואחד מה'גרינגוס', בחור חם מזג, כך הוא נראה לי, הכה על שמשת הרכב ברוב זעמו. ההמשך היה עצירת התנועה, הזמנת משטרה והסוף לא ידוע לי כי המשכתי משם אבל בהחלט לא נעים. באותו הרגע חלפה בי המחשבה כי כאשר אני רוכב לבד מבלי שאשקיע יותר מדי מאמץ בכך אני מתנהג באופן מאוד דפנסיבי, מוותר לכל מקומי שמתעקש לחתוך או לעקוף או להכנס לתנועה כי אני יכול לסמוך רק על עצמי ואין מצב שבו אגרר לקצב קבוצתי שלא נוח לי או לא בטוח לי. אולי זה נשמע הפוך על הפוך אבל ה"לבד" יוצר מעטפת בטחון רחבה מאוד, "אם יש ספק אין ספק" וזהו אחד היתרונות ב"לבד".

—————————————————————————–

גלגלתי הגמל אל תוך חצר המלון ויצאתי לסיבוב לעבר ה Plaza Grande של העיר, מרחק שני 'בלוקים' מהמלון. הכיכר כרגיל מוקפת בשלטון – ארמון הפרזידנטה, העיריה ולצידם הקתדרלה העירונית ומעון הבישוף – שוב חוזרת על עצמה התופעה של השלטון והדת בכפיפה אחת בטבור של העיר. זוהי מתכונת החוזרת על עצמה כך או בוריאציה על הנושא בכל מקום יישוב, קטן ככגדול באמריקה הלטינית – אותה אמריקה שגדלה על ברכי הכובש הספרדי. סימון בוליבר, האיש ששיחרר את אקוודור כמו גם קולומביה, פרו, בוליביה וונצואלה מעול ספרד 'נותן את הטון' בפסלים ובשמות הרחובות והכיכרות גם כאן. המון אדם ברחובות חוגג, אוכל ומבלה בראשון אח"צ שטוף שמש. למחרת אותו מקום, יראה כבר תלמידי בי"ס הבאים לטייל בכיכר החשובה הזו לצד מפגינים בעד ונגד הנשיא שמסיים קדנציה בפברואר הקרוב ויעמוד לבחירות שוב ובצד יעמדו שוטרים באופן מסודר אך עם הרבה נוכחות, לכל מקרה.

כיכר בוליבר, תלמידים ומפגינים

למחרת הגעתי למלון בקיטו יצא סיור בן 5 ימים לאיי גלפאגוס העשירים בחי וצומח, כמעט והתפתיתי אך זה שייך לטיול אחר. החלטתי להשאר כאן יום נוסף ויצאתי ליום סיור רגלי לעבר הבסיליקה הגותית אדירת הממדים שבחזיתה בין שני המגדלים הגבוהים ניצב בגאווה מגן דוד גדול. החלונות בתוך הבסיליקה מזכירים במשהו את ה'רוזטות' (שושנות) הצבעוניות של כנסיית הנוטרדם בפריז. ביקרתי ברובע "מריסקאל" שהוא חסר ייחוד אבל מהווה את המרכז למטיילים המגיעים לקיטו. חזרתי בשימחה ל"מרכז ההיסטורי" בעל האופי.

בשעות הערב הכנסיות ובנייני הציבור מוארים מאוד יפה אלא שהרחובות אחרי השעה 8 בערב ריקים מאדם. כל שנותר מהמולת היום הם השוטרים האחרונים שגם הם עוד מעט ילכו כי לא נותר את מה או את מי לאבטח. כל בתי העסק מוגפים לחלוטין, אם חשקה נפשך לצאת למסעדה או לחזור למלון בטוח הדבר רק במונית. בפתחי החנויות הסגורות מתגודדים חסרי כל המנסים להרויח עוד כמה אגורות לקיומם מאריזת קרטונים או פלסטיקים שונים, שאריות מהמסחר היומי. אפשר לראות משפחות שלמות – הורים עם ילדיהם נוברים באשפה ואוספים את ששווה משהו, פריט לפריט. יש באויר תחושה של חוסר בטחון אישי והדבר הנכון הוא לשהות במלון בשעות כאלו. על כן לא ברור מי נהנה מהתאורה הנפלאה, שיהיה.

תזמורת של איש אחד ברחובות קיטו

חיילי הבדיל בפתח הארמון הנשיאותי והגעגועים לבוליבר בכל פינת רחוב וכיכר

עם בוקר נפרדתי המהמלון המפנק והדרמתי דרך פרברי העוני של קיטו לעבר ה"פאן אמריקנה דרום". אט אט התגלגלתי החוצה מן ה'קערה' האורבנית הצפופה של קיטו והדרך טיפסה אל מעל ל 3,500 מטרים כאשר משני צידיה הרי געש בגבהים של מעל 5,000. לא ניתן היה לראותם בגלל עננות כבדה אך פה ושם ניתון היה להבחין במדרונות מושלגים. שלג ראשון שאני רואה מאז אלסקה. רק הדרך רמזה על

אלו החבויים בעננים עם שלטים של Via Los Volcans. הכביש עצמו באיכות גבוהה, 3 מסלולים של אספלט משובח לכל כיוון עם שערי אגרה הגובים 20 סנט מאופנוע והרבה יותר מכלי הרכב. הגעתי לעיר Ambato ומשם גלשתי לאורך של כ 40 ק"מ בדרך שהלכה והעמיקה לכיוון מזרח עד לעיירה בניוס השוכנת בגובה של 1,800 מ'. התמקמתי בהוסטל "טרנסילבניה" בבעלותו של איתי פלג ואשתו ז'נט. איתי בן קיבוץ יפעת נמצא כאן כבר 8 שנים. זוג מאיר פנים המנהל הוסטל נקי ומטופח. היום נר רביעי של חנוכה והחנוכיה דולקת בצידו של עץ חג מולד מקושט ומנצנץ והיום גם יום הולדת 5 למאור בנם, אח למאיה בת השנתיים. יצאתי לסיור אח"צ בעיירה המאוד חביבה, היפוך גמור לקיטו הסואנת והרועשת. המקום מפורסם בזכות מגוון דברי מתיקה שמכינים כאן מקנה הסוכר – Melcocha.

בהערת ביניים אני מבקש לציין כי המטבע האקוודורי הוא הדולר האמריקאי וההבדלהעיקרי בכסף עצמו היא העובדה כי קיימים מטבעות של דולר אחד וגם חצי וכמובן רבע וכל השאר. הבדל אחר, הרבה יותר משמעותי הוא מחיר המחיה. החיים של תייר כאן מאוד זולים. מלון יקר עולה כ 30 דולר וארוחה עממית תעלה כ 2 דולר. בעלות של 4₪ אני רוכב 100 ק"מ לעומת עלות של 30₪ לאותו מרחק בישראל !!

החלטתי להשאר יום נוסף כאן בבניוס ולהקדישו ל'נגיעה' באגן האמזונס. ראשית, עם בוקר השכמתי כדי לצפות בפסגת הר הגעש הפעיל Tungurahau, הר בגובה של מעל 5,000 מ' הניצב ממש מעל לעיירה. מעליה, כלומר כ 3,000 מ' ויותר מעל. התפרצות משמעותית שלו עלולה לקבור תחתיה את העיירה על יושביה ולכן העיירה כולה משולטת לעבר דרכי מילוט, בדיוק כפי שנעשה בחופים המועדים לצונאמי ומותקנים בה צופרי אזעקה למקרה של התפרצות געשית. שמי הבוקר הבהירים איפשרו לי לצפות בפסגה הגבוהה והמעט מושלגת. יותר מאוחר יצאתי לרכיבה לעבר Puyo, עיר הנמצאת על שפת אגן האמזונס אדיר הממדים. דרך מפותלת יפיפיה הורידה אותי במדרון המזרחי של רכס האנדים לאורך נהר וסידרה של מפלי מים כאשר חלק מהדרך מיועד לרוכבי אופניים ועובר ממש על שפת המצוק הגולש אל הנהר אך מאפשר תצפיות מאוד יפות לעבר מפלי המים.

צירי מילוט ושילטי מילוט מפני התפרצות געשית

הכנת המלקוצ'ה מקנה הסוכר – דביק בשיניים עד כדי מטרד

כאשר יצאתי מהאזור ההררי פניתי צפונה לכיוון Tena ורכבתי בתוך צמחייה ג'ונגלית למדי לעבר גשרי Rio Napo, נהר המנקז את אזור הר הגעש Cotopaxi ומורדות מזרחיים נוספים של האנדים וזורם כמה מאות ק"מ עד שנשפך לנהר האמזונס. מזג האויר בגובה 450 מ' חם ולח וההבדל ממרום האנדים, שם שהיתי במהלך השבועיים האחרונים, מאוד משמעותי. חזרתי ברכיבה יחסית זריזה לבניוס, אל המזגן הטיבעי והנפלא של העיירה הזו.

לאחר שני לילות בבאניוס יצאתי מהמקום המאוד חביב לכיוון מזרח, חזרה לקו הרכס הגבוה של האנדים. התחזית לא בישרה טוב ואכן מרגע שהיגעתי לאמבטו ופניתי דרומה לעבר קוואנקה (Cuenca) רכבתי אל תוך עננים וערפל וגשם וכל זה בגבהים של בין 2,500 ל 3,600 לאורך של יותר מ 350 ק"מ. במעט הרגעים בהם ירדתי מטה מבסיס הענן נגלה לי שוב ושוב נוף האנדים העוצמתי עם מדרונות תלולים מאוד של מאות מטרים. נזכרתי כי פעם, כשהייתי צעיר יצאתי לאלפים רכוב על אופנוע והלב גאה למראה המדרונות והגבהים ואז אמר לי מישהו "חכה עד שתגיע לאנדים..". הגעתי לכאן וזה שונה לגמרי. אחר אפילו מההימליה בה רכבתי אך לפני שנה. יש משהו בנוף החריף והקיצוני הזה מאוד מפחיד ומושך כאחת. לעיתים יש מעקות בטיחות ולעיתים אין והלב מרחף ביראה כל אימת שאתה פוזל לרגע הצידה לעבר הערוצים העמוקים. כאשר המבט חוזר לדרך הלב נרגע אבל העינים מבקשות לחזור למראות מעוררי היראה הללו, אל הרכס שממול, אל הערוץ שלמטה ואל הפסגות מעליך. החסרון היחיד ברכיבה היה כי העננות הכבדה הסתירה לי את הפסגות הגעשיות ביניהן רכבתי. המעניין היה להיוכח כי בני אדם הגם שמטפסים בהר מאוד גבוה בוחרים לחיות ברוב המיקרים בגבהים של מתחת ל 3,000 מ'. כך בסיום כל מורד מתחת לגובה הזה הופיעו כפר או עיירה. ככל שהמורד הסתיים בגובה נמוך יותר כך גדל מקום הישוב בתחתיתו. ערים של ממש מופיעות בדרך כלל בגובה של פחות מ 2,500 מ'. קיטו היתה יוצאת מן הכלל מבחינה זו אך גם היא יושבת בעמק מוגן על ידי שרשרות הרים גבוהים משני צידיו.

לאורך הדרך הבחנתי כי המקומיים מקבלים אופי וצורה מעט אחרים מאחיהם בצפון. כולם כמעט לבושים בפונצ'ו צימרי בצבעים כהים ובסומבררו זהה, נשים כגברים, עד כי לעיתים קשה להבחין במבט ראשון ומעט מרחוק במי מדובר.

לאחר יום רכיבה מעט מתיש בשל הקור העז הגעתי לקוואנקה (Quenca) הנוחה עם מרכז היסטורי קולוניאלי ויפה שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ב 1999. בכל פינת רחוב כנסיות יפות ומוארות המתכוננות לחג המולד, דוכנים למכירת תשמישי קדושה סמוך להן, חנויות ובתי קפה שוקקים אדם בשעת בין ערביים, בהחלט עיר נעימה ויפה. התמקמתי בהוסטל Bauhause במרכז ההיסטורי, הגמל בפרוזדור הכניסה, החדרים מבהיקים מלובן ומסודרים למופת. חניית לילה נעימה למדי לאחר יום קר ורטוב.

מראות קוואנקה

הבוקר למחרת כבר היה סיפור אחר לגמרי. שמיים כחולים עם עננים בודדים. יצאתי מקוואנקה לאחר סיור רכוב לאורך גדת הנהר שבעיבורה וכיוונתי דרומה לעבר לוחה (Loja). הדרך שוב טיפסה לגבהים של מעל ל 3K והחלה בסידרה של עליות מורדות של 1,000 או 1,500 מטרים עם חציית הרכסים. כל זאת בתוך נוף של מדרונות ירוקים משופעים וחדים. שורות רכסים רחוקים של האנדים היו עטופים בשרשרות של עננים ולנו האירה השמש וגם חייכו ילדים שהיום היתה להם פיאסטה, כנראה בכל האזור שכן כאשר היגעתי לוילקאמבמה (Vilcabamba) גם שם התקיים מצעד כמו פורימי של ילדים הלבושים בערב רב של תלבושות וחלקן נושאות מוטיבים של חג המולד. המצעד השמח הזה הקיף בלוק אחד בעיירה שכן כל גודלה הוא רק מעט מעל ל 3 בלוקים והסתיים בכנסיה המקומית לקול הנפצים המועפים לשמיים ורמקולים של טנדר שנע בראש והשמיע שירי חג. וילקאבמבה התפרסמה בזכות תופעה של אריכות חיים יוצאת דופן לבני המקום. המקום שליו ורגוע, טובל בעצי פרי מכל הסוגים, מזג האויר כאן נפלא ויציב כל השנה, בקיצור מקום טוב לחיות ואפילו לבקר אלא שכדי להגיע לגיל בן 3 ספרות צריך להיוולד כאן. זה יקרה לי כנראה רק בגלגול הבא' אם בקשתי תענה בחיוב. לכמה תיירים אמריקאים שפגשתי יש הסבר משכנע לאריכות החיים של בני המקום: "הם הרי שותים מיץ פירות מעצי האזור הנסחט במקום…", הסבר מעורר מחשבה.

יצאתי מהמקום החביב אך המעט מאכזב ביום בהיר וכחול וטיפסתי במעלה העמק היפיפה אל הדרך שתוביל אותי לעבר הגבול עם פרו. הדרך שוב התנשאה לשיאי הרכסים וקפצה מרכס לרכס תוך שינויי טמפרטורה של 10 מעלות בין השיא לשפל מה שהעיד על הפרשי גבהים של 1,000 מ' ויותר. באחת השתנה הנוף מירוק למדברי לחלוטין, מדברי ונוקשה ללא רחם. צמחיה דלילה של עצים ושיחים קוצניים ומדרונות חשופים מעשביה. כאן המקום לציין כי באקוודור מתקיים כבר כמה שנים קמפיין נגד כריתת עצים, מעשה שהתרחש לאורך שנים רבות והשאיר את רוב המדינה קרחת כמעט לחלוטין.

לקראת סיומם של מעל 1,500 ק"מ בכבישי אקוודור אני כבר החלטתי כי בבחירות  הקרובות אני מצביע עבור הפריזידנטה כאן המתמודד על כהונה שניה. הכבישים במדינה הזו במצב נפלא ולמעט כמה ק"מ בודדים שנמצאים כרגע בסלילה, כל שאר הכבישים בהם רכבתי היו תענוג אמיתי.

לאחר עוד כמה אלפי פיתולים הגעתי בשעת אח"צ לגבול במעבר Macara. התהליך בשני הצדדים ארך ביחד כשעה כאשר אני הייתי הנוסע היחיד באותה שעה במעברים. תהליך ראוי וללא כל תשלום. בשעה 5 התחלתי רכיבה בתוך פרו. הכביש איכותי כמו באקוודור אך הסביבה עושה רושם מאוד מוזנח ועני. התקדמתי מעיירה לעיירה דרך שווקים בסיומו של יום. בעלי חיים שסיימו יומם במרעה הסמוך למכלאתם החלו לשוב 'הביתה' וחצו את הכביש ללא מפריע. לא עזר שניזהרתי מאוד בעניין זה, עדיין עם הטראומה של 'תאונת הכלב' בקיבוץ. תיישים, עיזים, תרנגולות וחזירונים חצו את הכביש ולעיתים לא הבחנתי בהם עד שירדו ממש לכביש וחצו אותו במהירות אך למרות זהירותי היו לי 3 מיקרים של 'כמעט ונפגע' ובאחד המיקרים פגעתי קשה עם המגף בתרנגולת, לא התעכבתי לבדוק מה עלה בגורלה אך מבט נוסף במראה הבהיר לי כי מצבה לא טוב. לא נעים. למרות שהיום מתחיל להתארך ככל שאני מדרים, החשיכה החלה לכסות את היקום ועייפותי רק התגברה. התנהגות הנהגים לא הוסיפה, נהיגה פראית, עקיפות מטורפות, אחת מהן בנתיב מולי כאשר רכב חלף מולי במהלך עקיפה על הנתיב שלי ואך ס"מ בודדים הפרידו בינו לביני. עצרתי בהוסטל הראשון שראיתי וסיימתי את השעות הראשונות של הרכיבה בפרו. איזו קבלת פנים.

אדיוס אקוודור, בינוונידו פרו