אקוודור – קו המשווה

אט אט מחלחלת ההבנה והתחושה כי דרום אמריקה היא משהו אחר. משהו שונה מכל מה שידעתי או חויתי בעבר. זו התחושה, גם אם קשה להפוך אותה למילים אבל אנסה. האוירה, השפה, הצליל ותרבות הפונצ'ו, הסומבררו והלטינו שונים לחלוטין, "ההרים גבוהים יותר" ולא רק "בדרך חזרה" כי אני הרי עדיין ב"דרך לשם..", הערים צפופות, גועשות ורועשות, האנשים חביבים בהתנהגותם באופן שקשה להתעלם ממנו, הנוף גבוה, חד וקשה עם זאת הדרכים עד כה טובות למדי. זהו מקום אחר לחלוטין מאוד ליברלי ופתוח אך באותה נשימה מאוד דתי. יש כאן משהו מפחיד ומחבק כאחד, מפחיד כי זר ולא מוכר ומחבק כי כאלו הם האנשים כאן וכך הם מתנהגים לזר וללא מוכר, עם הרבה התעניינות, בגובה העיניים, בזרועות פתוחות ותמיד עם חיוך רחב. כשאני אומר להם שאני מ"טיירה סנטה" הם אוהבים את זה. גם השוטרים חביבים מאוד והם, בנוסף לנהגי המוניות, הג'י. פי. אס הטוב ביותר. גם המוניות וגם לובשי המדים הזוהרים שבדרך כלל רכובים על אופנועים קלים עונים בנימוס וברצון על כל שאלה. כל "סניור?" נענה ב"סניור" מאוד אדיב והתשובות תמיד טובות ומספקות. הרושם שעשו עלי לובשי המדים כי הם קודם כל למען הציבור ולא נגדו, אבל אורח לרגע…הלא אתם יודעים.

—————————————————————————–

יצאתי לעבר קיטו, בירת אקוודור בבוקר מעט סגרירי והתפתלתי בכבישים ריקים מאדם של יום ראשון בבוקר. כביש הנע באזור מדברי תלול מדרונות, רצוף מעלות ומורדות של מאות מטרים. אט אט התנועה הלכה ונעשתה צפופה אך יתרונות המנוע החזק של האופנוע איפשרו לי להתקדם במהירות גבוהה יותר מכלי הרכב.

P1050164

הגם שיום ראשון, יום המנוחה כאן, העבודות בכביש נמשכות ולכן בכל מחסום עבודות אני יכול להתקדם לראש הטור הממתין לסימן הירוק המאפשר נסיעה. כך הגעתי עד למבואות קיטו מתוך רצון להגיע לאחד מ 4 או 5 אתרי "קו המשווה" הפזורים מצפון לעיר. הגעתי למתחם תיירותי ביותר ומעט מצחיק של מוזיאונים, חנויות מזכרות לתיירים אבל גם ציון קו המשווה שמאות אנשים מנצלים את מזג האויר הטוב של יום ראשון לבקר כאן וכולם מנסים להצטלם באותן פוזות משני עברי הקו הצהוב שלמעשה נמצא כ 200 מ' מצפון למקום בו הוא משורטט בקו צהוב עבה. אך בשביל הסמליות שבעניין הסתפקתי במקום אליו היגעתי.

P1050165

P1050170

P1050171

בתנועה צפופה מאוד נכנסתי לליבה של קיטו, עיר נישאת בגובה של כ 2,800 מ' וחבוקה מכל עבריה ברכסים גבוהים עוד יותר. השטח הבנוי של העיר מטפס מהמרכז הנמוך יחסית אל מורדות ההרים שמסביב ונוצרת מעין 'קערה' מאורכת אורבנית צפופה ורועשת. הוריתי את הגמל לנוע לעבר ה"מרכז ההיסטורי" ושם רציתי להגיע להוסטל Sucre בכיכר "סן פרנציסקו". בהיסח הדעת הגעתי למלון בשם הרחבה ברחוב שנשא את שם המלון. את הטעות המצחיקה גיליתי יותר מאוחר אך 'נפלתי' על פנינה של מקום, בלב הרובע ההיסטורי, בניין ספרדי בן 300 שנה ללא חלונות החוצה אך כל הפתחים הם אל ומתוך חצר פנימית נפלאה מלאה בעציצי שרכים גדולים, מזרקת מים במרכז והכל שמור ומטופח באופן מעורר התפעלות. המחיר של הטעות היה יקר יותר מהמקור אליו רציתי להגיע אך המקום שווה כל פרוטה.

P1050189

—————————————————————————-

בדרך אל מתחם "קו המשווה" הייתי עד לארוע. קבוצת אופנוענים מארה"ב – 5 או 6 רכובים על בימרים בעיקר, עמדו בצד הכביש וסביבם המולה של מכוניות, מקומיים וכמה שוטרים. הסתבר לי כי אחד מהם נקלע לעימות עם נהג מקומי שניסה להשתחל ביניהם או שהם הפריעו לו ואחד מה'גרינגוס', בחור חם מזג, כך הוא נראה לי, הכה על שמשת הרכב ברוב זעמו. ההמשך היה עצירת התנועה, הזמנת משטרה והסוף לא ידוע לי כי המשכתי משם אבל בהחלט לא נעים. באותו הרגע חלפה בי המחשבה כי כאשר אני רוכב לבד מבלי שאשקיע יותר מדי מאמץ בכך אני מתנהג באופן מאוד דפנסיבי, מוותר לכל מקומי שמתעקש לחתוך או לעקוף או להכנס לתנועה כי אני יכול לסמוך רק על עצמי ואין מצב שבו אגרר לקצב קבוצתי שלא נוח לי או לא בטוח לי. אולי זה נשמע הפוך על הפוך אבל ה"לבד" יוצר מעטפת בטחון רחבה מאוד, "אם יש ספק אין ספק" וזהו אחד היתרונות ב"לבד".

—————————————————————————–

גלגלתי הגמל אל תוך חצר המלון ויצאתי לסיבוב לעבר ה Plaza Grande של העיר, מרחק שני 'בלוקים' מהמלון. הכיכר כרגיל מוקפת בשלטון – ארמון הפרזידנטה, העיריה ולצידם הקתדרלה העירונית ומעון הבישוף – שוב חוזרת על עצמה התופעה של השלטון והדת בכפיפה אחת בטבור של העיר. זוהי מתכונת החוזרת על עצמה כך או בוריאציה על הנושא בכל מקום יישוב, קטן ככגדול באמריקה הלטינית – אותה אמריקה שגדלה על ברכי הכובש הספרדי. סימון בוליבר, האיש ששיחרר את אקוודור כמו גם קולומביה, פרו, בוליביה וונצואלה מעול ספרד 'נותן את הטון' בפסלים ובשמות הרחובות והכיכרות גם כאן. המון אדם ברחובות חוגג, אוכל ומבלה בראשון אח"צ שטוף שמש. למחרת אותו מקום, יראה כבר תלמידי בי"ס הבאים לטייל בכיכר החשובה הזו לצד מפגינים בעד ונגד הנשיא שמסיים קדנציה בפברואר הקרוב ויעמוד לבחירות שוב ובצד יעמדו שוטרים באופן מסודר אך עם הרבה נוכחות, לכל מקרה.

P1050202 P1050220

כיכר בוליבר, תלמידים ומפגינים

למחרת הגעתי למלון בקיטו יצא סיור בן 5 ימים לאיי גלפאגוס העשירים בחי וצומח, כמעט והתפתיתי אך זה שייך לטיול אחר. החלטתי להשאר כאן יום נוסף ויצאתי ליום סיור רגלי לעבר הבסיליקה הגותיתP1050238 אדירת הממדים שבחזיתה בין שני המגדלים הגבוהים ניצב בגאווה מגן דוד גדול. החלונות בתוך הבסיליקה מזכירים במשהו את ה'רוזטות' (שושנות) הצבעוניות של כנסיית הנוטרדם בפריז. ביקרתי ברובע "מריסקאל" שהוא חסר ייחוד אבל מהווה את המרכז למטיילים המגיעים לקיטו. חזרתי בשימחה ל"מרכז ההיסטורי" בעל האופי.

בשעות הערב הכנסיות ובנייני הציבור מוארים מאוד יפה אלא שהרחובות אחרי השעה 8 בערב ריקים מאדם. כל שנותר מהמולת היום הם השוטרים האחרונים שגם הם עוד מעט ילכו כי לא נותר את מה או את מי לאבטח. כל בתי העסק מוגפים לחלוטין, אם חשקה נפשך לצאת למסעדה או לחזור למלון בטוח הדבר רק במונית. בפתחי החנויות הסגורות מתגודדים חסרי כל המנסים להרויח עוד כמה אגורות לקיומם מאריזת קרטונים או פלסטיקים שונים, שאריות מהמסחר היומי. אפשר לראות משפחות שלמות – הורים עם ילדיהם נוברים באשפה ואוספים את ששווה משהו, פריט לפריט. יש באויר תחושה של חוסר בטחון אישי והדבר הנכון הוא לשהות במלון בשעות כאלו. על כן לא ברור מי נהנה מהתאורה הנפלאה, שיהיה.

P1050199

P1050200

תזמורת של איש אחד ברחובות קיטו

P1050221 P1050226

חיילי הבדיל בפתח הארמון הנשיאותי והגעגועים לבוליבר בכל פינת רחוב וכיכר

עם בוקר נפרדתי המהמלון המפנק והדרמתי דרך פרברי העוני של קיטו לעבר ה"פאן אמריקנה דרום". אט אט התגלגלתי החוצה מן ה'קערה' האורבנית הצפופה של קיטו והדרך טיפסה אל מעל ל 3,500 מטרים כאשר משני צידיה הרי געש בגבהים של מעל 5,000. לא ניתן היה לראותם בגלל עננות כבדה אך פה ושם ניתון היה להבחין במדרונות מושלגים. שלג ראשון שאני רואה מאז אלסקה. רק הדרך רמזה על

P1050267 אלו החבויים בעננים עם שלטים של Via Los Volcans. הכביש עצמו באיכות גבוהה, 3 מסלולים של אספלט משובח לכל כיוון עם שערי אגרה הגובים 20 סנט מאופנוע והרבה יותר מכלי הרכב. הגעתי לעיר Ambato ומשם גלשתי לאורך של כ 40 ק"מ בדרך שהלכה והעמיקה לכיוון מזרח עד לעיירה בניוס השוכנת בגובה של 1,800 מ'. התמקמתי בהוסטל "טרנסילבניה" בבעלותו של איתי פלג ואשתו ז'נט. איתי בן קיבוץ יפעת נמצא כאן כבר 8 שנים. זוג מאיר פנים המנהל הוסטל נקי ומטופח.P1050353 P1050269 P1050348היום נר רביעי של חנוכה והחנוכיה דולקת בצידו של עץ חג מולד מקושט ומנצנץ והיום גם יום הולדת 5 למאור בנם, אח למאיה בת השנתיים. יצאתי לסיור אח"צ בעיירה המאוד חביבה, היפוך גמור לקיטו הסואנת והרועשת. המקום מפורסם בזכות מגוון דברי מתיקה שמכינים כאן מקנה הסוכר – Melcocha.

בהערת ביניים אני מבקש לציין כי המטבע האקוודורי הוא הדולר האמריקאי וההבדלהעיקרי בכסף עצמו היא העובדה כי קיימים מטבעות של דולר אחד וגם חצי וכמובן רבע וכל השאר. הבדל אחר, הרבה יותר משמעותי הוא מחיר המחיה. החיים של תייר כאן מאוד זולים. מלון יקר עולה כ 30 דולר וארוחה עממית תעלה כ 2 דולר. בעלות של 4₪ אני רוכב 100 ק"מ לעומת עלות של 30₪ לאותו מרחק בישראל !!

החלטתי להשאר יום נוסף כאן בבניוס ולהקדישו ל'נגיעה' באגן האמזונס. ראשית, עם בוקר השכמתי כדי לצפות בפסגת הר הגעש הפעיל Tungurahau, הר בגובה של מעל 5,000 מ' הניצב ממש מעל לעיירה. מעליה, כלומר כ 3,000 מ' ויותר מעל. התפרצות משמעותית שלו עלולה לקבור תחתיה את העיירה על יושביה ולכן העיירה כולה משולטת לעבר דרכי מילוט, בדיוק כפי שנעשה בחופים המועדים לצונאמי ומותקנים בה צופרי אזעקה למקרה של התפרצות געשית. שמי הבוקר הבהירים איפשרו לי לצפות בפסגה הגבוהה והמעט מושלגת. יותר מאוחר יצאתי לרכיבה לעבר Puyo, עיר הנמצאת על שפת אגן האמזונס אדיר הממדים. דרך מפותלת יפיפיה הורידה אותי במדרון המזרחי של רכס האנדים לאורך נהר וסידרה של מפלי מים כאשר חלק מהדרך מיועד לרוכבי אופניים ועובר ממש על שפת המצוק הגולש אל הנהר אך מאפשר תצפיות מאוד יפות לעבר מפלי המים.

P1050320 P1050329

P1050289 P1050280

צירי מילוט ושילטי מילוט מפני התפרצות געשית

P1050283 P1050287

הכנת המלקוצ'ה מקנה הסוכר – דביק בשיניים עד כדי מטרד

כאשר יצאתי מהאזור ההררי פניתי צפונה לכיוון Tena ורכבתי בתוך צמחייה ג'ונגלית למדי לעבר גשרי Rio Napo, נהר המנקז את אזור הר הגעש Cotopaxi ומורדות מזרחיים נוספים של האנדים וזורם כמה מאות ק"מ עד שנשפך לנהר האמזונס. מזג האויר בגובה 450 מ' חם ולח וההבדל ממרום האנדים, שם שהיתי במהלך השבועיים האחרונים, מאוד משמעותי. חזרתי ברכיבה יחסית זריזה לבניוס, אל המזגן הטיבעי והנפלא של העיירה הזו.

P1050342

לאחר שני לילות בבאניוס יצאתי מהמקום המאוד חביב לכיוון מזרח, חזרה לקו הרכס הגבוה של האנדים. התחזית לא בישרה טוב ואכן מרגע שהיגעתי לאמבטו ופניתי דרומה לעבר קוואנקה (Cuenca) רכבתי אל תוך עננים וערפל וגשם וכל זה בגבהים של בין 2,500 ל 3,600 לאורך של יותר מ 350 ק"מ. במעט הרגעים בהם ירדתי מטה מבסיס הענן נגלה לי שוב ושוב נוף האנדים העוצמתי עם מדרונות תלולים מאוד של מאות מטרים. נזכרתי כי פעם, כשהייתי צעיר יצאתי לאלפים רכוב על אופנוע והלב גאה למראה המדרונות והגבהים ואז אמר לי מישהו "חכה עד שתגיע לאנדים..". הגעתי לכאן וזה שונה לגמרי. אחר אפילו מההימליה בה רכבתי אך לפני שנה. יש משהו בנוף החריף והקיצוני הזה מאוד מפחיד ומושך כאחת. לעיתים יש מעקות בטיחות ולעיתים אין והלב מרחף ביראה כל אימת שאתה פוזל לרגע הצידה לעבר הערוצים העמוקים. כאשר המבט חוזר לדרך הלב נרגע אבל העינים מבקשות לחזור למראות מעוררי היראה הללו, אל הרכס שממול, אל הערוץ שלמטה ואל הפסגות מעליך. החסרון היחיד ברכיבה היה כי העננות הכבדה הסתירה לי את הפסגות הגעשיות ביניהן רכבתי. המעניין היה להיוכח כי בני אדם הגם שמטפסים בהר מאוד גבוה בוחרים לחיות ברוב המיקרים בגבהים של מתחת ל 3,000 מ'. כך בסיום כל מורד מתחת לגובה הזה הופיעו כפר או עיירה. ככל שהמורד הסתיים בגובה נמוך יותר כך גדל מקום הישוב בתחתיתו. ערים של ממש מופיעות בדרך כלל בגובה של פחות מ 2,500 מ'. קיטו היתה יוצאת מן הכלל מבחינה זו אך גם היא יושבת בעמק מוגן על ידי שרשרות הרים גבוהים משני צידיו.

לאורך הדרך הבחנתי כי המקומיים מקבלים אופי וצורה מעט אחרים מאחיהם בצפון. כולם כמעט לבושים בפונצ'ו צימרי בצבעים כהים ובסומבררו זהה, נשים כגברים, עד כי לעיתים קשה להבחין במבט ראשון ומעט מרחוק במי מדובר.

P1050227

לאחר יום רכיבה מעט מתיש בשל הקור העז הגעתי לקוואנקה (Quenca) הנוחה עם מרכז היסטורי קולוניאלי ויפה שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ב 1999. בכל פינת רחוב כנסיות יפות ומוארות המתכוננות לחג המולד, דוכנים למכירת תשמישי קדושה סמוך להן, חנויות ובתי קפה שוקקים אדם בשעת בין ערביים, בהחלט עיר נעימה ויפה. התמקמתי בהוסטל Bauhause במרכז ההיסטורי, הגמל בפרוזדור הכניסה, החדרים מבהיקים מלובן ומסודרים למופת. חניית לילה נעימה למדי לאחר יום קר ורטוב.

P1050375

P1050384

מראות קוואנקה

הבוקר למחרת כבר היה סיפור אחר לגמרי. שמיים כחולים עם עננים בודדים. יצאתי מקוואנקה לאחרP1050357 סיור רכוב לאורך גדת הנהר שבעיבורה וכיוונתי דרומה לעבר לוחה (Loja). הדרך שוב טיפסה לגבהים של מעל ל 3K והחלה בסידרה של עליות מורדות של 1,000 או 1,500 מטרים עם חציית הרכסים. כל זאת בתוך נוף של מדרונות ירוקים משופעים וחדים. שורות רכסים רחוקים של האנדים היו עטופים בשרשרות של עננים ולנו האירה השמש וגם חייכו ילדים שהיום היתה להם פיאסטה, כנראה בכל האזור שכן כאשר היגעתי לוילקאמבמה (Vilcabamba) גם שם התקיים מצעד כמו P1050391 P1050406פורימי של ילדים הלבושים בערב רב של תלבושות וחלקן נושאות מוטיבים של חג המולד. המצעד השמח הזה הקיף בלוק אחד בעיירה שכן כל גודלה הוא רק מעט מעל ל 3 בלוקים והסתיים בכנסיה המקומית לקול הנפצים המועפים לשמיים ורמקולים של טנדר שנע בראש והשמיע שירי חג. וילקאבמבה התפרסמה בזכות תופעה של אריכות חיים יוצאת דופן לבני המקום. המקום שליו ורגוע, טובל בעצי פרי מכל הסוגים, מזג האויר כאן נפלא ויציב כל השנה, בקיצור מקום טוב לחיות ואפילו לבקר אלא שכדי להגיע לגיל בן 3 ספרות צריך להיוולד כאן. זה יקרה לי כנראה רק בגלגול הבא' אם בקשתי תענה בחיוב. לכמה תיירים אמריקאים שפגשתי יש הסבר משכנע לאריכות החיים של בני המקום: "הם הרי שותים מיץ פירות מעצי האזור הנסחט במקום…", הסבר מעורר מחשבה.

יצאתי מהמקום החביב אך המעט מאכזב ביום בהיר וכחול וטיפסתי במעלה העמק היפיפה אל הדרך שתוביל אותי לעבר הגבול עם פרו. הדרך שוב התנשאה לשיאי הרכסים וקפצה מרכס לרכס תוך שינויי טמפרטורה של 10 מעלות בין השיא לשפל מה שהעיד על הפרשי גבהים של 1,000 מ' ויותר. באחת השתנה הנוף מירוק למדברי לחלוטין, מדברי ונוקשה ללא רחם. צמחיה דלילה של עצים ושיחים קוצניים ומדרונות חשופים מעשביה. כאן המקום לציין כי באקוודור מתקיים כבר כמה שנים קמפיין נגד כריתת עצים, מעשה שהתרחש לאורך שנים רבות והשאיר את רוב המדינה קרחת כמעט לחלוטין.

לקראת סיומם של מעל 1,500 ק"מ בכבישי אקוודור אני כבר החלטתי כי בבחירות  הקרובות אני מצביע עבור הפריזידנטה כאן המתמודד על כהונה שניה. הכבישים במדינה הזו במצב נפלא ולמעט כמה ק"מ בודדים שנמצאים כרגע בסלילה, כל שאר הכבישים בהם רכבתי היו תענוג אמיתי.

P1050416 P1050415

לאחר עוד כמה אלפי פיתולים הגעתי בשעת אח"צ לגבול במעבר Macara. התהליך בשני הצדדים ארך ביחד כשעה כאשר אני הייתי הנוסע היחיד באותה שעה במעברים. תהליך ראוי וללא כל תשלום. בשעה 5 התחלתי רכיבה בתוך פרו. הכביש איכותי כמו באקוודור אך הסביבה עושה רושם מאוד מוזנח ועני. התקדמתי מעיירה לעיירה דרך שווקים בסיומו של יום. בעלי חיים שסיימו יומם במרעה הסמוך למכלאתם החלו לשוב 'הביתה' וחצו את הכביש ללא מפריע. לא עזר שניזהרתי מאוד בעניין זה, עדיין עם הטראומה של 'תאונת הכלב' בקיבוץ. תיישים, עיזים, תרנגולות וחזירונים חצו את הכביש ולעיתים לא הבחנתי בהם עד שירדו ממש לכביש וחצו אותו במהירות אך למרות זהירותי היו לי 3 מיקרים של 'כמעט ונפגע' ובאחד המיקרים פגעתי קשה עם המגף בתרנגולת, לא התעכבתי לבדוק מה עלה בגורלה אך מבט נוסף במראה הבהיר לי כי מצבה לא טוב. לא נעים. למרות שהיום מתחיל להתארך ככל שאני מדרים, החשיכה החלה לכסות את היקום ועייפותי רק התגברה. התנהגות הנהגים לא הוסיפה, נהיגה פראית, עקיפות מטורפות, אחת מהן בנתיב מולי כאשר רכב חלף מולי במהלך עקיפה על הנתיב שלי ואך ס"מ בודדים הפרידו בינו לביני. עצרתי בהוסטל הראשון שראיתי וסיימתי את השעות הראשונות של הרכיבה בפרו. איזו קבלת פנים.

אדיוס אקוודור, בינוונידו פרו 

P1050418

קולומביה היא לא מה שחשבתם, כמעט…

קולומביה היא לא מה שחשבתם, כמעט…

בבוקר יום שלישי בשבוע, שבוע לאחר שהגעתי לבוגוטה טיפסתי על הגמל בבוקר כחול ובהיר וירדתי ל'שוקן פינת סלמה' המקומי כדי להחליף צמיג אחורי – הגמל ביקש ואני נעניתי. ידעתי, לאור סיור מכין שערכתי היכן למצוא הצמיג. הגעתי למקום, שילמתי וקיבלתי צמיג מישלן, אנקי 2. נכנסתי לפנצ'ריה סמוכה והבחור שם הביט על העוף המוזר שלא מוכר לו – גמל בווארי. איך לכל הרוחות מפרקים כאן גלגל? עם איזה כלי? אולי צריך לפרק את הבלמים? סייעתי לו בכמה רמזים ומפתח כוכבי ומכאן והלאה הוא הסתדר. ניצלתי הזמן כדי לעשות קצת סדר בחפצי וכדי לייבש כמה חפצים במטעני שמצאתי אותם רטובים למדי. כנראה שאטימת הארגזים היא 'לא משהו' וכמות הגשם אותה חויתי בפנמה היתה קצת מעל ליכולתם למנוע חדירת מים אל תוכנן. הצמיג הוחלף ונאחל לו הצלחה לא פחות מ 2 קודמיו שלא חוו תקר במשך 43,000 ק"מ.

P1050037

המשכתי לעבר שדה התעופה כדי לנסות לקבל החזר עבור ביגוד שרכשתי מחברת ההובלה שהתנהגותה היתה לא הגונה איתי ולפחות מבישה. 'דבר לקירות' כך זה לדבר איתם. מעבר לכך גם כאשר שאלתי פעם נוספת לא הצליחו להסביר לי את פשר העיכוב בן השבוע. החלטתי לא לחקור יותר בשעת צהרי יום אלא לצאת ללא שיהוי לדרך. אט אט קילפתי מעלי את הבלגן התחבורתי של העיר בת 9 מיליון תושביה ויצאתי לאויר החופשי. מצאתי את כביש 40 אשר יוביל אותי לציר המערבי של המדינה היורד לעבר אקוודור. סטיה קלה מהדרך עשיתי כדי לצפות במפל מים על נהר בוגוטה, מפל בן יותר מ 180 מ' גובהו הנצפה מהכביש עצמו בסמוך לבנין נטוש הנראה כ'מכושף'. המפל היה דליל מאוד במימיו ויש לו ימים טובים יותר כנראה.

P1050040 P1050049

P1050041

חזרתי ל 40 שהוא כביש אגרה והיה נעים לגלות כי בשערי האגרה קיים מסלול נפרד בו דו"ג עובר ללא תשלום. משמעותי ביותר מאחר וכל שער גובה כ 4 דולר מרכב פרטי ויש שערים רבים כאלה.

P1050062

התקדמתי בנוף הררי ירוק והחלטתי לעצור לאחר כ 150 ק"מ ללינת לילה, החלטה שהסתברה כנכונה כי כבר ב 5 משתלט החושך על היקום כאן. מלון פשוט בעיר Girardo שם בעל ארומה צרפתית משהו, דחפתי את האופנוע אל תוך המלון ופרשנו שנינו לאחר יום רכיבה ראשון בדרום אמריקה, עייפים ומרוצים. בבוקר הערתי את הגמל ב 7 בבוקר, בעמל רב סובבתי אותו בפרוזדור שם חנה ויצאנו החוצה ליום יפה ובהיר. לאט לאט ספגתי את קולומביה הכפרית, ההררית, היפה והמאוד מסודרת, שילוט נפלא, מעקפים מהירים סביב ערים ועיירות, נוכחות משטרתית בולטת בכל פינה או צומת. קשה שלא להתפעל. המדינה הזו צועדת בנתיב הנכון, כך לפחות נראה היה לי. התחלתי לטפס מגובה 300 מ' לעבר ה"רכס המרכזי" (Cordillera Central) של קולומביה בתוך שורה אינסופית של משאיות כבדות המזדחלות במהירות של 10 עד 20 קמ"ש, הגמל שלי התחיל להזיע ולהתחמם וכדי לקרר אותו מעט התחלתי לעקוף משמאל תוך חציה של קו צהוב כפול ומימין כאשר משאית כזו לקחה סיבוב באופן רחב אחרת היא פשוט נתקעת בסיבוב. כך קבוצת משאיות ועוד קבוצה ועוד אחת עד אשר במהלך עקיפה נוספת הבחנתי באחד מלובשי המדים בצבעי צהוב ירוק חמוש ב"גליל" מניף את ידו ומסמן לי לעצור. הבנתי מהר מה הבעיה. "דוקומנטוס" הוא מבקש, "גם ביטוח" (אין לי) "מדבר ספרדית?" לא! עניתי.להם יש פתרון – שולפים מחשב נייד עם חיבור לרשת באמצעות מודם ומתרגמים לי כל משפט בגוגל, חמודים וגם מאוד מסודרים. עדיין חשבתי עליהם דברים טובים ואז החל המו"מ – הקנס הוא 200,000 פסו (כ 110 דולר). אני כבוגר שוטרי קזאחסטאן ואוזבקיסטאן שואל מהר, לפני שיבקש את הביטוח שוב, אם אפשר לשלם במקום? בוודאי הם עונים. או קיי "רק 100" "מצוין", הם עונים. אני מוציא את הכסף מארנק על המקום. סופר 4 שטרות של 20 ואין לי יותר. השוטר על ידי אומר "די, די, זה מספיק" – הבנתי את גישתו ואני לוקח שטר אחד חזרה – "שיהיה לי קצת כסף לדלק" אני אומר לו. הוא מסכים מייד – סופו של סיפור – קיבל 60,000 שזה 33 דולר ו'בא שלום על ישראל'. לכן קולומביה אכן צועדת בדרך הנכונה אבל לשמחתי לא באופן מושלם. עזבתי את השוטרים כאשר הם עצרו עוד כ 4 רוכבים בבת אחת, גם הם עקפו משאיות כמוני. המשכתי לטפס, הגמל המשיך להתחמם ואני יצאתי לעוד כמה עקיפות עם לב דופק אבל אין ברירה. הדרך היפיפיה בין מדרונות ענק, עליהם צומחים עצי דקל מפליאים בגובהם, נכנסה לתוך ענן, הצצה במד הגובה גילתה לי כי גובה הפס – 3290 מ'. צפיפות הסיבובים לקראת הפס הלכה וגברה וכך גם מידת הידוקם. במעלה כמו גם במורד ניצבו נערים ונערות בני המקום וסימנו בכובע או בסמרטוט למשאיות הכבדות אם להיכנס לסיבוב או לא מאחר ולמשאיות נדרש יותר מנתיב אחד כדי לסיים סיבוב הדוק בהצלחה. פה ושם עמדה משאית תקועה בכביש או אפילו לכל רוחבו, כי גלגיה החליקו בגלל השיפוע והרטיבות. קיצורו של בוקר לאחר כ 5 שעות כאלו עברתי בסך הכל כ 140 ק"מ מתישים אבל בהחלט מעניינים.

P1050047

השוטרים החביבים מחפשים את הקורבן הבא

P1050048

מצאו 4 בבת אחת..

הגעתי לקצה המורד ועצרתי לקפה וכריך קטן, מנוחה קצרה והמשך. שמים שחורים משחור שציפו לי בהמשך הדרך גרמו לי לקצר הרכיבה ולפרוש למוטל דרכים שהוא בעצם 'מוטל אהבה'. ניחא, העיקר שיש מיטה, מקלחת וחניה סגורה לאופנוע – כמקובל בסוג הזה של 'מקומות ארוח'.

P1050061

מערכת הדרכים הראשיות בקולומביה רחבת שוליים ומצטיינת באיכותה מה שמאפשר רכיבה של אופניים ושל דו"ג איטי בביטחה. זהו אחד ההסברים להימצאות מספרים כה גדולים של רוכבי אופנים לשם הספורט שבדבר ועוד הרבה יותר דו"ג בנפחים קטנים. כמויות הכלים באלה בישובים עירוניים  מרשימה בהיקפה. אפשר לקנא ברוכבים כאן, עם מנוע ובלי, בביטחון האישי שמקנים הכבישים לרוכב בהם. נוכחות הולכת ובולטת יש לבעלי עור כהה מאוד שלא כמו בצפון השחום אך לא שחור כמו שמצוי בדרום. נוכחות מישטרתית וצבאית, רובה רכוב על אופנועים, גם היא הולכת ובולטת ככל שמדרימים מזכירה כי יחד עם הצעידה בנתיב הנכון עדיין מתמודדת קולומביה עם תאים פעילים של ה FARC, אותה מחתרת אופוזיציונית שמיררה את החיים בחלקים רחבים של קולומביה בפעולות אלימות ומזוינות כנגד אזרחים כמו גם תיירים. עד היום קיימות אזהרות במוסדות הארוח המייעצות לתיירים שלא לנוע בלילות, גם לא בתחבורה ציבורית מחשש לחטיפות או תקיפות. בהתיעצות עם הגמל החלטנו להקשיב לעצות אלו. לאחר עוד כ 160 ק"מ עצרנו בצהרי יום בעיר הקולניאלית Popayan, עיר לבנה של ממש, לפחות ברובע ההיסטורי שהוא לב העיר. בנייני ציבור ואחרים, כולם בסגנון קולוניאלי ספרדי, סגנון נקי ולבן תמיד. תענוג לעינים. התמקמתי בהוסטל במרכז העתיק והלבן. כיסיתי את הגמל ללילה ב'פרקאו' סמוך ויצאתי לשיטוט במרכז היפה. אוירה כמעט דומה לערים אחרות שכבר עברתי כמו אנטיגוואה בגוואטמלה או גרנדה בניקרגוואה. התחושה היא של ביטחון, שמחה וחופש המצויה באויר ונותנת הרבה מקום לאופטימיות. קולומביה המקובעת בתודעה, שלי לפחות, כמקום מאיים הולכת ומתגלית כמדינה שיש בה הרבה טוב והטוב הזה צובר יותר ויותר נוכחות.

P1050065 P1050080

P1050072

מראות פופיאן

————————————————————————————————

הדרך, השקט והלבד מספקים לי הרבה זמן למחשבה ולהקשבה ולפתע מצאתי עצמי במהלך הרכיבה מפתח מחשבות על ההמשך. המסע הזה לא קל לי פיזית ומנטלית למרות ש'שברתי' את שיגרתו כבר מספר פעמים. התחלתי לשחק עם מחשבות של ומה אם לא אגיע לאושוויאה? מה יקרה? מי ימות? ואולי בכלל אחתוך הביתה מכאן? כבר אמצא את הדרך לעשות זאת…. ואולי… כאשר אתחיל לטפס צפונה לכיוון ארגנטינה וברזיל, אחפש הקפצה למכסיקו או ארה"ב ומשם לאירופה? הראש עובד כל הזמן יחד עם הנפש.

P1050085

הרעיון הזה של הפסקת המסע וחידושו ביום מן הימים לא מרפה ממני. התשובה שאני נותן לעצמי היא שלא אסלח לעצמי אם 'אחתוך' מכאן עכשיו, לא אסלח לעצמי אם אשוב הביתה מאמצע הדרך. כפי שאני מכיר את עצמי, גם אם אשוב הביתה היום, אמצא יעד אחר לצאת אליו, ברגל, באופניים או על האופנוע. אם כך מדוע להפסיק את מה שאני עושה כרגע. בליבי אני מבקש את סבלנותם של אהובי עליהם כפיתי מסע ופרידה כה ארוכים. הם הגיבורים האמיתיים של המסע, לא אני. אני בחרתי במסע ובהגשמת חלום של חיים ואילו להם לא הותרתי ברירה אלא לקבל את שגעונותי. אך אולי המתנה הגדולה ביותר שאני מביא איתי לעצמי לפחות ולכל אוהבי מהמסע היא אוסף התובנות שחולף בראשי ובליבי. המסע הזה הוא הגשמה צפויה למחצה של חלום רב שנים אך השגת יעד אחר בלתי צפוי לחלוטין, מסע עמוק אל תוך התודעה וההבנה של דברים שהיו נסתרים ממני או שנותרו אצלי ללא תשובות שנים כה רבות. את המסע הזה אני חייב להמשיך, למען עצמי לפחות.

P1050090

————————————————————————————————-

התעוררתי בפופיאן לבוקר של היסוסים, לרכב היום או לא. זו סוג של מחשבה שעולה בי בלא מעט בקרים. לנתי בהוסטל מפנק למדי, אחד הטובים ביותר שידעתי עד כה במסע – HostelTrail, כך במילה אחת.

P1050063

לאחר  מאבק של כשעה עם עצמי החלטתי לצאת ולא הבטתי רגע אחד לאחור. הדרך חייכה אלי מן הרגע הראשון שטיפסתי על ה'גמל'. לא הפריע לנו שהדרך נעשתה פחות טובה, בחלקה נסחפה לחלוטין, ברובה היתה משובשת עם אספלט שחוק ושבור, השוליים הרחבים של הימים האחרונים נעלמו אך מצב רוח של 'קדימה' היה לשנינו הבוקר. עצרתי פה ושם להתרעננות והמשכתי לרכב בנוף שהלך ונעשה צחיח ופראי יותר ויותר. עם זאת בזכות ה'עונה הרטובה' עדיין ירוק לכל עבר והמדרונות העצומים בני למעלה מ 1,000 מ' היו מפחידים ונהדרים כאחד ובאויר ריחפו אלפי פרפרים צהובים, בעיקר, שחצו במעוף את הכביש משני צידיו ללא פחד. הדרך עולה מאות מטרים וצונחת שוב בתלילות המחייבת רכיבה איטית עבורי אך עבור המשאיות, רק על פי ריח הבלמים באויר זה היה הרבה יותר קשה. האזור נעשה דליל יותר באוכלוסין והיו קטעים שרכבתי לגמרי לבד. מכיוון שאזור זה של דרום קולומביה עדיין "חשוד במיקוש" מבחינת ה FARC עברו בראשי מחשבות מדאיגות כמו מה יקרה אם לפתע אתקל במחסום שלהם או במארב חס וחלילה. עד שהספקתי לעבד כמה תרחישים בראשי הופיעה משאית או רכב ועננת הדאגה התפזרה. כל מה שנותר הוא להנות מיום רכיבה מלא הוד בין רכסים אדירי גבהים, אל תוך מנהרות החצובות בדופן ההר או על גשרים גבוהי מידות. בקטע מסוים לאורך כמה ק"מ ישבו נשים משני צידי הדרך, חבל בידיהם מוכן להרמה והן פושטות יד לנדבה. מי יעצור להן על דרך כה קשה? מה שהפחיד יותר מכל הוא החבל המונח על כביש, אם יחליטו להרים אותו משאית אולי לא תרגיש בכך אך עבורי יכול להיות מעט פחות נעים. לקראת סיום הרכיבה נכנסתי אל תוך ענן אגב טיפוס לגובה של כמעט 2,800 מ' ולרגע היה נדמה לי שאני בשוויץ. הכביש הפך לאיכותי מאוד, בתים קטנים אדומי גגות החלו להופיע בצידי הדרך והצמחיה הלכה וגבהה. היגעתי לפאסטו, העיר הדרומית של קולומביה. עיר צפופה, סואנת ורועשת המתכוננת לחגיגות השנה החדשה. התרוצצות של נמלים בין החנויות המקושטות, נרות באלפים נמכרים ברחובות וברחבות שלפני הכנסיות השונות. מאות שוטרים ברחובות שומרים על הסדר ומחלצים פקקי תנועה של כלי רכב והולכי רגל בצמתים. התמקמתי בהוסטל Koala Inn במרכז העיר ויצאתי לסיבוב כיכרות וכנסיות ולארוחה קלה. בערב צעד מתחת לחלון חדרי מצעד של נושאי נרות עם תזמורת וכלי רכב מקושטים באורות חג המולד. השנה החדשה בפתח ואני כמעט בפתח אקוודור.

P1050095

P1050098

P1050099 P1050115 P1050133 P1050134

הדרך אל פאסטו, הוסטל קוואלה ועקבות של יוני… הוספתי מדבקת המועדון.

עם בוקר יצאתי מפאסטו ברכיבה רגועה ונעימה וגלשתי בנוף הררי באותם גבהים של אתמול עד לעיירת הגבול Ipiales ולפני החציה עוד ערכתי ביקור חביב למדי בכנסיה מוזרה בסגנון גותי החבויה בתוך קניון עמוק למדי ומהווה מוקד משיכה לאלפים בזכות ייחודה הארכיטקטוני ומיקומה המדהים.

P1050138 P1050148

הגעתי למעבר הגבול ולאחר תהליך מהיר יחסית יצאתי מקולומביה לעבר הכניסה לאקוודור, מרחק של 200 מ' בלבד. התהליך בכניסה לאקוודור התעכב בשל כשל תקשורת במכס המקומי ואני התעכבתי יחד עם עוד 4 רוכבים ממדינות שונות ביניהם חוגו מארגנטינה שכבר הזמין אותי להתארח בביתו בדרך לאושוויה, רוכב על GS 1150 צהוב, תאום לאופנוע שהיה לי לפני 4 שנים.

P1050156

P1050158

המעבר לאקוודור

רכיבה של עוד כשעה וחצי בנוף שהלך ונעשה יותר מדברי אבל לא פחות תלול וחד שיפועים הביאה אותי לדמדומי הערב, "זו השעה לסיים את היום" הודיע לי הגמל ונעניתי לו, עצרתי למנוחה על יד מלון דרכים שנקרא El Kibbutz אלא ש"הקיבוץ" הזה היה לי יקר מדי ולקחתי מקום סמוך ללא אינטרנט אך עם ארוחה טובה ושינה עמוקה סיימתי את היום הראשון באקוודור.

P1050160

קפיצה בדרך האויר לדרום אמריקה

לפנמה סיטי הגשומה שבתי לאחר ביקור מולדת שני מאז תחילת המסע. שבועיים ב'בית' של מילוי מצברים בין אזעקות ה'צבע אדום'וירוטי "כיפת ברזל", חידוש וחיזוק הקשר עם ילדי, חיבוקים והרגעת הגעגועים למשפחתי הקרובה, הצטיידות בעצות ומפות, סידורי נכסים וכספים, שיחות עם חברי הקרובים במועדון האופנועים, בדיקות רפואיות, הצטיידות בתרופות ועוד כמה עניינים שהגיע זמנם.

טיסה מייגעת הובילה אותי דרך ניו יורק הקרירה כבר בתקופה זו של השנה לעבר העיר החמה והגשומה המהווה לטענתה "גשר של העולם ולב היקום" – כך לפחות כתוב על שלט יומרני בחצר האחורית של שדה התעופה טוקומן, בדרך לעבר מסוף המטענים משם שלחתי האופנוע בדרך האויר לקולומביה. אבל לא אקדים את המאוחר.

התאחדתי עם האופנוע שחיכה לי בנאמנות וגעגועים בחניית ביתו של ג'יימי סלוריו, איש עסקים מצליח

P1040836

 ורוכב על אופנוע זהה לשלי, חבר של קותי ממכסיקו. הרכיבה המחודשת עשתה לי טוב אך ה'ג'ט לג' הפיל אותי למנוחה מוקדמת לקול המבול היומי שצונח על העיר מידי יום. למחרת החלטתי לצאת לעבר סכרי Gatun, אלו המאפשרים לאוניות שטיפסו מהפסיפיק 26 מ' באמצעות 3 מפלסים לעבר אגם Gatun, ל"רדת" חזרה לגובה פני הים בצד הקריבי באמצעות 3 מיפלסי ירידה. יצאתי ביום מעונן צפונה לכיוון העיר קולון אשר נהנית ממעמד של "אזור סחר חופשי" ובמחצית הדרך נפתחו ארובות השמים והמבול שמקורו באוקינוס האטלנטי החל לרדת. לאחר דקות ספורות הייתי רטוב כולי. אני בדרך כלל רוכב ללא חליפת גשם וגם הפעם לא לבשתי את השכבה הפנימית של חליפת הרכיבה משתי סיבות – מאוד לא נוח  להוריד את החליפה כדי ללבוש את השכבה העמידה לגשם והסיבה השניה היא מזג האויר החם – כך שאם אתה לא נרטב מהגשם, הזיעה מרטיבה אותך מתחת לחליפה. חברת טוראטק מצאה לכך פתרון מוצלח יותר, לדעתי, באמצעות שכבה חיצונית דווקא המגינה מהגשם והניתנת ללבישה והורדה בקלות יחסית. הדרמה של הגשם לא רצינית כמו שאולי נשמע מדברי. לאחר שאתה נרטב כולך ובתקווה כי זכרת להוציא מהכיסים כל מה שעלול להיפגע, אני לא תמיד זכרתי, לא נותר לך אלא לשיר בתוך הקסדה את "שיר אשיר בגשם" ולהמשיך להנות מהרכיבה. כך בדיוק עשיתי עד שנעצרתי במחסום המאפשר עם היפתחו חציית התעלה בגשר מתקפל בגובה המפלס התחתון.

P1040839

חציית התעלה בגובה פני הים

חצייה מאוד חווייתית מאחר ועם המעבר ניתן לראות את דלתות הסכר התחתון הולכות ונסגרות מאחורי הירכתיים של האוניה שזה עתה נכנסה לתא הציפה הראשון. המשכתי לרכב לעבר החוף הקריבי והגשם הכבד לא מרפה. הגעתי לקטעי כביש שהיו מוצפים בעומק של יותר מחצי מטר של מים זורמים ולאחר מעבר של קטע וחצי מוצפים החלה להבהב כל העדלידא של מנורות האזהרה בתוספת חיווי שמן מנוע. עד כאן, ביקש האופנוע, נעתרתי לבקשתו. אנחנו זוג מאוד דמוקרטי ולפעמים הוא מקבל החלטות ואני רק מבצע. ביצעתי פניית פרסה בתוך זרם מים גועש ושבתי על עקבותי. לפני חצית התעלה שוב פניתי לעבר האפיק של נהר Chagres, הנהר המזין את אגם גאטון אשר מימיו מאפשרים ההצפה של 6 תאי הציפה של התעלה. במחסום נוסף נעצרתי ושם הזדמן לי מראה נדיר של שחרור מי עודפים מהאגם לאוקינוס – זרם אדיר של מים שוצפים המשוחררים מאגם גאטון אל אפיק הנהר ומשם גולשים לים הקריבי. חציתי שוב את התעלה מערבה ושבתי על עקבותי רטוב אך שמח, כמו שאומרים. באותו הערב היו ברשתות הטלביזיה המקומיות דיווחים על שטפונות ענק שהציפו בתים ושכונות ומוטטו כבישים וגשרים באזור בו פניתי לאחור.

P1040841

שחרור מי עודפים של האגם לעבר הים הקריבי

—————————————————————————–

ייתכן ואני מעמיס פרטים רבים מדי על תעלת פנמה אך קשה לי שלא לעשות כך לנוכח ההתרשמות שלי מעוצמת מפעל האנושי הזה. רק מי שיגיע לכאן ויראה במו עיניו יבין.

הדבר המדהים בעיני היא העובדה כי תכנון הנדסי בן יותר מ 100 שנים ושימוש בטכנולוגיה בת אותן שנים מתפקד עד היום ביעילות מופתית ומאז העברת התעלה לידיים פנמיות התעלה 'עובדת' 24 שעות בזכות מערכת תאורה רבת עוצמה שהותקנה ע"י הפנאמים. למעט יומיים התעלה תיפקדה ללא הפסקה מאז היפתחה בשנת 1914 – יום אחד במהלך מלחמת העולם ה 2 ויום נוסף בשל עודף מים באגם Gatun כתוצאה משטפונות.

מערכת הסכרים החדשה שתיפתח בעוד שנתיים, במלאות 100 שנים לפתיחת התעלה, תעבוד בדיוק באותם עקרונות עם שיפורים טכנולוגיים קלים וכמובן במימדים המאפשרים מעבר אניות בעלות נפח גדול יותר.

—————————————————————————–

ג'יימי צלצל והציע רכיבה משותפת ביום למחרת. קפצתי בשימחה על ההצעה ויצאנו יחד לעבר סכר נוסף  על התעלה – Pedro Manuel, הסכר השלישי מכיוון הפסיפיק והיחיד שהיה פתוח לציבור הפנמי במהלך 86 שנות שליטה אמריקאית בתעלה והוא היחיד המאפשר תצפית ללא תשלום. רכבנו, שוב בגשם, על גשר ה Centennial שנפתח ב 2004 והוא בגובה של 80 מ' מעל לתעלה וחזרנו לעיר דרך "גשר האמריקות" כאשר מדרום נשקף הפסיפיק תחת שמיים כחולים ומצפון שמיים שחורים מעננים כבדים וגשם. טיפסנו לתצפית יפיפיה על הסיטי של פנמה וקינחנו במסעדה משובחת. ג'יימי סידר לי של יום של ארוח מלכותי כיום פרידה מפנמה סיטי ומרכז אמריקה.

P1040857

על גשר הסנטניאל יחד עם האופנוע של ג'יימי

P1040859

להנצחת שמו של הקצין מחיל ההנדסה האמריקאי שניהל את פרויקט ההקמה של התעלה

P1040864

P1040873

מראה מרשים של קו החוף וקינוח נפלא עם ג'יימי במסעדה המועדפת עליו בעיר

לילה מתוח, ללא שינה כמעט, עבר עלי לפני הדלוג האוירי לקולמביה. ב 0830 התייצבתי במשרדי חברת Girag. ללא גינוני טכס קיבלו אותי שם ובתהליך יעיל ומהיר הורדתי מראות והנמכתי מגן רוח, ניפרדתי מ 902$, ללא שורות קטנות או תוספות מפתיעות. הם מצידם עטפו לי את האופנוע בפלסטיק נצמד ונותר רק לקוות כי הגמל שלי יגיע בריא ושלם ליעדו, בוגוטה.

P1040881

עם תיק קטן על הגב וב'לבוש אזרחי' החתמתי את המכס על שחרור מפנמה ושמתי פעמי לטרמינל הנוסעים. רכשתי במחיר מופקע כרטיס הלוך ושוב לקולומביה, כי חד כיווני "אסור להם למכור" ושלוש שעות לאחר מכן המראתי דרומה. התמזל מזלי לצפות במחזות מרהיבים של עננים ערמתיים (קומולוס נימבוס), אלו שהרטיבו אותי כל כך ביומיים האחרונים וגם במראות של אזור הדאריאן, אותו חבל ארץ החסום למעבר יבשתי ממרכז לדרום אמריקה. אולי יום אחד יפתחו אותו אך נראה לי כי יום זה עדיין מאוד רחוק. ניתן להסביר את הנתק היבשתי הזה רק באינטרסים מאוד כבדים מדינתיים ובינלאומיים המעורבים בסוגיה זו. 'העולם' מצא דרך ל'בנות' גשר באורך של 77 ק"מ בין אוקינוסים במערכת של 6 סכרים בגובה של 26 מ' במבצע הנדסי מעורר התפעלות אך לא החליט עדיין על סלילת כביש אספלט או לפחות דרך סבירה באורך של 150 ק"מ בין 2 יבשות.

P1040890

בוגוטה של קולומביה ממוקמת בגובה של 2,600 מ' בצל הקצה הצפוני של שלוחה מיזרחית גבוהה למדי של רכס הרי האנדים הנמתח דרומה לכל אורכה של דרום אמריקה. מזג האויר הקריר כאן מוחשי בהתאם. מהשדה לקחתי מונית צהובה עם נהג חביב ל"קאזה של יפתח" שיש לה מוניטין בקרב צעירים ישראלים רבים שעברו כאן. מוסד ארוח ותיק, גדול ממדים ורב חדרים אך עיקר הפעילות בו ממוקמת בחדר המרכזי אשר בלילה בוערת בו אח חמימה. "אחי" היא הפניה המקובלת בין אורחי המקום. פוטר אותך מהצורך לזכור שמות. סידור די נוח. 'תמונות מחזור' של דיירים קודמים מקשטים את הקירות כאן, כביכול המשך לשירות הצבאי, והריח המתקתק באויר החלל המרכזי לא מותיר ספק באשר למקורו. העובדים והעובדות המקומיים מדברים כאן עיברית מעורבת בספרדית – תקשורת 'מקושקשת' כמו ביצה – 'ספרברית' ולפעמים 'אנגלוספרדית' על אותו עיקרון של ה"מקושקשת". בשעות הערב משתלטת מוסיקה מיזרחית וגם טראנס על האוזניים כאן בקאזה. אורחות מגיעות למקום ומכניסות רוח חיים בדיירי הבית והשמחה המהולה במשקאות ועשן נמשכת כאן עד לשעות הבוקר.

P1040980 P1040903

P1040975

P1040994

מראות ה"קאזה של יפתח" וגם ארוחת ליל שבת עם אלמוג, אבי, אמיתי, מור ואורחת, קידוש וחלה כדת וכדין

את ההמתנה בת יום להגעת האופנוע ניצלתי לסיור במרכז העיר. פתחתי בביקור במוזיאון בוטרו – האמן הקולומביאני ממדלין שאהב לצייר ולפסל בעיקר נשים שמנות אך לא רק. במוזיאון על שמו מצויות יצירות נוספות של פיקסו, רנואר ודגה. הכניסה חינם – תודה.

P1040908 P1040909 P1040964 P1040973

בוטרו ונשותיו ה'מלאות', כיכר בוליבר וענני גשם מאיימים בבוגוטה שבצל האנדים הצפוניים

ירדתי לכיכר המרכזית – כיכר סימון בוליבר אשר יש בה יונים יותר מבני אדם. מרכז העיר הומה אדם וגם כאן נשלפות מטריות מדי פעם אך פחות מפנמה. לפחות ממה שראיתי במרכז העיר ניכרת כאן גישה מאוד פתוחה ומחבקת לציבור. מסלולי רכיבה לאופניים, רחובות שלמים במרכז העיר שהופקעו מכלי הרכב לטובת הולכי הרגל ורוכבי האופניים. מערכת אוטובוסים מפותחת הנעה בצירים מרכזיים בין תחנות מודרניות המספקות מחסה מגשם ושמש ומוגבהות מהקרקע כדי לאפשר כניסה ויציאה נוחים גם לבעלי מוגבלויות. מעורר לא מעט קינאה ותהיות על מערכת ההסעה הציבורית והתקדמותה בעיר העיברית הראשונה. חתמתי את היום בביקור מהנה למדי ב"מוזיאון הזהב" של העיר אשר שמו יצא למרחוק. מוזיאון מרשים ביותר. גם כאן הכניסה עבורי היתה חופשית מאחר ואני כבר מעל גיל 60. עוד תזכורת לגילי המתקדם. את הקודמת קיבלתי בטביליסי ובאקו כאשר נכנסתי לאוטובוס וצעירים קמו ממושבם כדי שאשב. הם היו בהחלט מנומסים מאוד ואני בהחלט מבוגר מאוד, לפחות בעיניהם.

P1040957 P1040947 P1040999

תח"צ מתקדמת, מוצג של "זהב" ו"תותי פרוטי" ברחוב

יום חלף ועוד יום וכנראה שנגזרה על האופנוע שלי עוד תקופה של געגועים – לחברת ההובלה אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע האופנוע מתעכב כל כך ו'ידיעת' השפה הספרדית לא מוסיפה לעניין. אני כותב להם באנגלית והם עונים לי בספרדית. עולם מושלם. את הזמן ניצלתי לביקור את ב'שוקן פינת סלמה' המקומי המיועד לדו"ג על כל סוגיו. אזור בן כמה רחובות המוקדש כולו לאביזרים, צמיגים, קסדות, שמנים ועוד. רכשתי מדבקות זוהרות לקסדה עם מספר האופנוע – כך מחייב החוק כאן. אומרים לי כי זהו אחד הצעדים אשר ננקטו לפני כמה שנים להקטנת הפשיעה הדו גלגלית על כל סוגיה – גניבות, חטיפות של תיקים, ירי תוך תנועה וכיוצא באלו. בין הרחובות ממוקמות חנויות ומחסנים לעוד ציוד ואביזרים לדו"ג ואפילו קניון קטן אשר כולו "2 גלגלים" – רעיון מסחרי נאה. אני אאלץ כנראה להחליף את הצמיג האחורי שעדיין יש עליו אולי כמה אלפי ק"מ אך כאן יש צמיגים בשפע ולאורך הדרך המצב פחות ברור. לאחר התיעצות קצרה עם החברים ברשת ארכוש כנראה צמיגי מישלן. הצמיגים שכל כך נהניתי מהם – הינדנאו, אינם בנמצא כאן. לאחר שיגיע האופנוע לכאן נרכב יחד להחלפת צמיג אחורי. לעצמי אני אאלץ, לאור ההמתנה שנכפתה עלי, לרכוש מעט ביגוד כי למעט שיכבה אחת על גופי כל השאר נמצא עדיין מצפון ל"דריאן גאפ".

P1040987

'שוקן פינת סלמה' של בוגוטה

חוויתי כבר במסע מספר 'המתנות מאונס'. כל המתנה כזו היא גם סוג של מתנה עבורי. מעבר למנוחה אני מנצל הזמן להשלמת פערי מידע על המשך הדרך, סגירת פערי יומן ובלוג, עריכת סדר בתמונות ועוד. יותר מכך אני מקבל הזדמנות להיכרות יותר רגועה עם המקום ועם תושבי המקום ואפילו מצליח לסגור פערי 'זרות' למקום. כך היה לי בטיבליסי ובאקו במרכז אסיה עת המתנתי לויזות, באוש שבקירגיזסטאן עת המתנתי לחבירה מחודשת עם סלאבק, כך גם בבישקק, בירת קירגיזסטאן כאשר המתנתי לארגזי הצד שעשו דרכם מפולין הרחוקה. בברנאול שברוסיה שם עודד ויטליס חבר אלי למספר ימים משותפים, בולדיווסטוק המתנתי למעבורת לקוריאה, מספר ימים בפנמה סיטי עד לטיסה לבוגוטה וכאן כבר כמה ימים אני מצפה להגעת האופנוע מפנמה.

כך בימים האחרונים נהניתי ממרכז הבירה בוגוטה וחזיתי בלא מעט קינאה בגישה הפתוחה אל מה שקרוי המרחב הציבורי. בסוף השבוע המרחב הזה תפח וגדל לעוד כמה רחובות ראשיים. האופניים הפכו לרוב ושוטרים ניצבו בכל פינת רחובות כדי לאפשר להולכי הרגל הרבים לחצות צמתים אשר בהם התאפשרה תנועת רכב. בעלי מקצוע בתחום תיקוני אופניים פרשו על המדרכות ארגזי כלים וערכות תיקון תקרים וכך כל מי שרצה בתיקון לאופניו עשה זאת ברחוב כמו 'תיקון דרך'. נגנים והרכבים מוסיקליים הוסיפו צלילים ערבים לתמונה הציבורית היפה ותיאטרוני רחוב קבוצתיים וגם של איש אחד צצו בכל רחבה וקרן רחוב. אלפים רבים גדשו את רחובות מרכז העיר ולקראת ערב הודלקה תאורה חגיגית ברחובות, על קירות כנסיות ובנייני ציבור ובכיכר בוליבר הודלק עץ חג המולד. דוכני אוכל ושתיה רבים השלימו פערי רעב וצמא בקרב העוברים ושבים. הכל נראה כמו פיאסטה אחת גדולה. תענוג לכל החושים. זהו הצד הטוב שבהמתנה לאופנוע. מכיוון שבאנו לרכב ולראות עולם, אני והגמל שלי נקווה שהאיחוד הצפוי ביננו קרוב.

P1050018

P1040932 P1050003 P1050009 P1050011 P1050020

P1050030

פיאסטה ברחובות בוגוטה, ביום ובליל (סימון בוליבר, גיבור קולומביה, משקיף על העץ המואר)

ביום שני לפני הצהריים שמתי פעמי ב'צהובה קטנה' לשדה ונכנסתי למשרדי Girag בנמל המטענים החדש של El dorado, נמל האויר הבינלאומי של בוגוטה. "המטוס הגיע ובו האופנוע שלך" הודיעו לי אבל יקח עוד כשעתיים עד שיפרקו את המטוס. בינתיים הלכתי למכס עם הניירות ונפלתי על פקידה חייכנית שזרזה לי הליכים, עוד טופס ועוד צילום ועוד אחד, תשלום לא ביקשו, ראוי לציון. שמח וטוב לב חזרתי למשרדי Girag ולאחר עוד כ 15 דקות קיבלתי את האופנוע עטוף בניילונים כמו שעזבתי אותו, ללא פגע או שריטה. קילפתי מעליו את שיכבת המגן שעטפה אותו, קסדה, אליה הדבקתי ספרות זוהרות כנדרש כאן, כפפות ומעיל וירדתי, מהמחסן לגובה האספלט, בכבש עץ אשר הותקן עבורי,  בשימחה גלויה. איחוד משפות נעשה בדרום אמריקה סוף סוף. לאור השעה המאוחרת החלטתי לשוב לקאזה ללילה נוסף. החניתי האופנוע ב'פארקאו' סמוך והתכוננתי לחידוש המסע לאחר כחודש הפסקה, חציה מבחירה וחציה מאונס.

P1050036