המזרח מקבל אותי בברכה

המעבר מעולם של צלבים ואיקונות לעולם של חצאי סהר וצריחי מסגדים היה נעים למרות שחששתי מעט. קבלת הפנים התורכית היתה חמה ולבבית וכמובן מאוד טעימה. בכל מקום, ללא חשש אני עונה לשאלה: מאין? בתשובה: "מישראל" ומוסיף בחיוך כמובן "סלאם עליכום", התשובה היא "עליכום סלאם" יחד כוס צ'אי תורכי מריר וטעים.

הכבישים פחות טובים כאן מאשר יוון אם כי יש קטעים טובים למדי, הנהיגה רגועה למעט צעירים, כמו בכל מקום בעולם, האוכל התורכי טעים במיוחד. מעבר הגבול חייב רכישה של "סיגורטה" (הביטוח התורכי) ומעבר לכך הליך מעבר מאוד קצר ויעיל. הכל יותר זול כאן, בסדרי גודל ממש חוץ מהדלק שעולה כמו ביוון וכמו בישראל.

החציה של  איסטנבול, כרך ענקי של 18 מיליון תושבים, היא אתגר אמיתי. מזלי שעדיין עונת האביב ולא הקיץ הלוהט שיכול היה להפוך רכיבה על אופנוע עמוס יחד לבוש מיגון מלא להפוך לסיוט אמיתי. אני חייב לציין במיוחד לטובה את השילוט באיסנבול ובכל דרך בה אני עובר. השילוט כמעט ולא מאפשר טעות, חוזר על עצמו באותיות גדולות וברורות וכמה דקות לימוד מקדים של הדרך נותן פירות כאשר אתה מגיע לשילוט המאוד ברור. כך מצאתי די בקלות את הגשר החוצה את הבוספורוס מאירופה לאסיה, כמובן גם את המסגדים בעיר העתיקה ועוד. כאשר ירדתי מהגשר עברתי בקופות תשלום אגרת המעבר אבל ניתן לעשות זאת רק בכרטיס שלא היה לי, נחלץ לעזרתי כמובן רק אופנוען על הרלי, יבוס שמו שהעביר כרטיסו בשבילי ונסע איתי לתחנת דלק כדי שארכוש כרטיס כזה שימנע ממני צרות דומות הכרוכות בקנס גבוה. אחוות אופנוענים. אין כמוה בעולם בין נהגים אחרים.

היום עשיתי יום של טיפול 10,000 אישי – יום קצר, ספורט על שפת הים השחור ומנוחה ראויה. ממחר ארכב למזרח תורכיה לעבר הגבול עם גיאורגיה, הראשנה ממדינות הקווקז. מזג האויר מצוין והנפש מרוממת.

הכיוון מזרחה

יומיים ראשונים של רכיבה ביוון ולמעשה כבר חלף שבוע מאז היציאה ממשמר הנגב. כמתוכנן, יצאתי מאתונה לאחר הצטיידות אצל אנג'לה הסנטימניטלית מטוראטק שהרטיבה עיניים כאשר שמעה שבעצם אני יוצא למסע לבד. "עברו אצלי כבר כמה כמוך…אני לא מצליחה להבין אתכם…" כך אמרה ואיחלה לה דרך צלחה. רכשתי בחנות הנפלאה הזו באתונה כמה השלמות של ציוד והפריט החשוב בעיני הוא מכשיר ה SPOT. מכשיר מעקב לוויני המאפשר למי שאתה מאשר לדעת היכן אתה נמצא בהפרשי זמן של כחצאי שעות ובדיוק גבוה מאוד. הקרדיט לרכישה הוא ליוני בן שלום שהמליץ לי לרכוש אותו. ה'כתום' הקטן הזה מביא הרבה שקט נפשי לדואגים לך ומאפשר להם כמעט… לרכב יחד איתך.

התוספת שרכשתי בטוראטק היתה זניחה מבחינה משקלית אך איך אומרים… זה היה הקש… כל שביקשתי היה רק להעמיד האופנוע על 2 גלגלים ולצאת לדרך. אי אפשר. כבד מדי או יותר נכון מרכז כובד גבוה מדי. קראתי למישהו שיסייע לאחר שכבר יום קודם בדרך מנמל לאבריו לאתונה כאשר עצרתי לחגוג עם סובלקי יווני נפל האופנוע, ללא נזק אבל מכה בתודעה.

הבוקר כבר הורדתי לו את מרכז הכובד וחילקתי משקל נכון יותר ואכן ההבדל מייד ניכר בניהוג, בשליטה בבהמה הגדולה הזו אבל היא עדיין גדולה וכבדה ולזה אצטרך להתרגל. האופנוע כבד יותר מהמסעות הקודמות כי הוא מכיל 'תשובות' ליותר מצבים אפשריים ועדיין לא לכולם.

מאוד לא פשוט 'להיכנס' בפועל למסע כזה. התוכניות המחשבות והפתרונות שאתה נותן בביתך רחוקים מאוד מהמצב האמיתי ורק כאשר מנסים פעם כך ופעם אחרת 'בשטח', מגיעים לתוצאות משביעות רצון. כאשר מדובר בציוד כמובן. קטע אחר בכל בעניין הזה הוא מה שלמעשה נטלתי על עצמי. אולי ארחיב על כך בפוסט אחר אבל הוא מאוד משמעותי. הרבה יותר מארגון פריטי הציוד באופן הנכון על האופנוע. בעניין זה, לא רבים מבינים עד הסוף במה מדובר. אחד שמבין סובב כרגע בעולם, אדם שני (מתועד באתר של יוני בן שלום) כתב לי אתמול מייל מעודד ומחזק כמי שמבין היטב מה עומד לפני.

מזג האויר מצוין, האייל האפור מתנהג מצוין, הנופים ניפלאים כרגיל, הקפה היווני טעים לעולם כך גם הסובלאקי. "אני מישראל" – "אהה, מכבי ת"א", זו התשובה הקבועה והפתח לכל שיחה כמעט. מעניין איך יתפתחו שיחות בתורכיה לשם אגיע מחר בצהריים.

היום עם הגיעי לסלוניקי התחלתי התנועה מזרחה ומקווה כי לא אקבל תשובה של 'תנועה מזרחית'. מחר אני חוצה את הגבול בין היבשת הנוצרית בעיקרה לעולם שמתחיל באיסלם אבל יש בו גם לו מילארדים הנושאים אמונות אחרות. אני מקווה למפגש טוב עם השונה והאחר.

בנמל לאבריו, הבותקה של סלמיס

נוף יווני טיפוסי בדרך לפיראוס

גירוס (סובלאקי) ראשון

פסגת האולימפוס מושלגת בשלגי אביב

קשירה מחודשת והתוצאה טובה יותר

Snapshots

ארוח על הדרך תמיד מפתיע ולעולם לא צפוי. תודה לזוג נפלא. לבנותיהן הענקתי סיכות דגל ישראל ביום העצמאות. זו היתה החגיגה המשמעותית שלי עם כל עם ישראל.

From Evernote:

Snapshots

Yorgo & Christina @ farsala

Notes from Evernote

From Evernote:

Full Info on the car side.. any questions?

The amazing Polish GloBall group car

Limasol

חיפה מקבלת שבת ומתרחקת

Leaving Haifa Port

ויויאן מפתיעה על סיפון האטלוס

On board of the Athlos about to leave to Limasol

האייל האפור מרותק לדופן האטלוס

מתחיל את הדרך

לימסול, קפריסין. חניית ביניים להעמסה של רכב וסחורה לכיוון יוון. לפני כשעה נפרדתי מהחבורה הפולנית הנפלאה, 12 חבר'ה, ששבה ממסע לאפריקה על 5 לנדרוברים, מסע שעמד בסימן משחקים עם ילדים בכדורגל. מתכננים מסע קולינרי למזרח הרחוק ומסע של ריקודים לדרום אמריקה, איזה רעיון תרבותי ויפה. קיבלתי מהם טיפים רבים על המסע שלי ויעכבו אחרי לטיפים עבור המקומות אליהם מתכננים להגיע. לפני הפרידה המרגשת מהם העניק לי פיוטר בולקו אולר לדרמן אותו קיבל ממטייל אחר בעבר, מרגש מאוד. כך קורה לא פעם בין מטיילים שדרכיהם מצטלבות, לעיתים אף ללילה אחד.

אתמול עברתי יום מרגש ביותר, יום היציאה והפרידה מהבית. יציאה לבוקר קריר לכיוון המוסך של ב.מ.וו בפ"ת, שם ירון גולדשטיין המתין לי כבר ב 7 בבוקר עם קפה חם וחליפת רכיבה חדשה למסע, מחווה מדהים שלו. משם לאלכסים פרידה מנעם בני, אחי ואחותי וחברים רבים שבאו לברך. כמובן גם מהאלכסים (חסר אחד), יוסי מלכי הביא בקבוק שמפניה, כמה יפה. המשכתי לפרידה ממהועדון האופנועים הישראלי היוצא לטיול שישי שלו ויחד עם זהר, החבר הנפלא וקובי ליאני רכבנו לחיפה לחומוס הפרידה אצל פרג' ולנמל. פגישה עם רשיד החביב והמוכר ממסעות העבר, תהליכי גבולות ומכס והפתעה גדולה כאשר ויויאן הפתיעה, כמו תמיד בדרכה היא והופיעה בנמל. היתה איתי על האניה עד כמעט ההפלגה.

יצאנו לדרך ב 7 בערב ואורות חיפה המקבלת את השבת הלכו והתרחקו. אני בדרך.

איך מתארגנים למסע כזה?

From Evernote:

איך מתארגנים למסע כזה?

עוד 24 שעות ליציאה, כמות הפריטים היורדת מהצ'ק ליסט גוברת אט אט על זו שנוספת מדי פעם.
המחשבות מתרוצצות על הסגירות האחרונות, התאומים הדרושים לקראת היציאה, הוראות והסברים ליקירי ובני משפחתי הנשארים כאן וימשיכו לטפל בכל הדברים בהם אני טיפלתי עד היום – בנק, רו"ח, ביטוחים, תיקים בטיפול עורכי דין, נכסים, מס הכנסה וביטוח לאומי והרשימה ארוכה למדי.

אני אורז את כל עתידי, זה הידוע לפחות, בשלושה ארגזים ועוד 2 תיקים אטומי מים ואני אוסף לתוכם את כל שהיה פזור על ריצפת חדר העבודה שלי כבר מזה חודש בערימה שרק הלכה ותפחה מיום ליום, איך כל זה יכנס לארגזים ולתיקים? איך לוקחים על אופנוע קורת גג , חדר שינה נוח למדי, מטבח מצויד באופן לא רע בכלל, מוסך מצומצם אך מצויד עם חלקי חילוף למצבים ידועים, משרד עם ציוד צילום ותיעוד מגוון, מסמכים, ספרות ומפות, ארון תרופות לצרות האישיות שלי ולכל צרות הגלובוס, מים ודלק לרזרבה, ציוד למצב חרום. אפילו המפוחית נכנסה עם חוברת לחנים… אנסה ביום הזכרון לחללי צה"ל המאוד קרוב, כאשר אהיה כבר ביוון, לנגן לעצמי כמה ממנגינות היום הצורבות לכולנו בלב, כל שנה מחדש.

עתה מגיע השלב הבא בתיכנון הציוד – היכן להניח כל פריט כך שניתן יהיה למצוא אותו ללא פתיחת ניירות או רשימות וימלא את יעודו בזמן ש"קוראים לו" בלי לשבש את מנוחתם של הפריטים האחרים כלומר בלי לפרק אופנוע שלם רק כדי להוציא מברג או שקית קוסקוס. מעבר לכך כדאי מאוד שה"סוס" יהיה לי נוח לרכיבה, מאוזן, עד כמה שאפשר, עם מרכז כובד נמוך ולא מתנפנף ברוח על כל פריטיו יחד עם רוכבו.

מסתבר שהכל נכנס ועדיין בלי לנצל כל נפח האיכסון האפשרי באופנוע. ממש פלא על שני גלגלים.
טלפונים ומיילים מחברים, קצת כלי תקשורת, חסות מפתיעה שמגיעה ברגע האחרון מחברת "סימלס" מחממת את הלב ותקל מעט בסעיף התקשורת.
אופנוע מועמס, הכל קשור ונבדק. רכיבה קצרצרה ( האופנוע מרגיש כבד לפתע, היגוי שונה, תגובה לבאמפים שונה, אתרגל די מהר כנראה) תדלוק לקראת יציאה – מד מרחק מראה 126,314 ק"מ. נתוני ג'י. פ. ס מאופסים כדי לקלוט נתונים נקיים של המסע ואנחנו, האייל האפור ואני מוכנים לדרך.
תחנה ראשונה, כמו תמיד, האלכסים.

לפני יציאה

From Evernote:

לפני יציאה

עוד 5 ימים ליציאה. רוב ההכנות הושלמו כבר. אתמול הוצאתי את בן זוגי, ה'אייל האפור' שאמור לשאת אותי למרחקים ממוסך ה"אלכסים" בת"א לאחר ששתי הנשמות הנפלאות – אלכס את אלכס יחד עם משה שלקח חלק פעיל בהכנות, השלימו את ההתקנות והתיקונים האחרונים, ציידו אותי בכל טוב של חלקי חילוף וגם לימדו אותו לתקן פנצ'ר, להחליף מנורה ועוד. נקווה שלא נזדקק לרוב הדברים.

לפני היציאה אני חש חובה עמוקה לציין לתודה וברכה מספר אנשים וגורמים שהביעו תמיכתם במסע, מי במילה טובה וברכת הדרך ומי בעזרה וסיוע ממשיים. בראש ובראשונה את האלכסים המלווים אותי ותומכים בי כבר מסע השלישי לאחר השניים הקודמים – ב 2009 "מהים השחור לים הלבן" וב 2010 "מהתיכון לאטלנטי". אין ספק כי השניים האלה הם מלאכים של ממש עבור ציבור רוכבי ב.מ.וו בישראל וגם רוכבים על כלים אחרים. אוסיף אליהם את ערה כדורי, חברי מ"דגל וסמל" בפ"ת שצייד אותי בסמלונים של ישראל ובשאר מתנות לדרך לחלוקה למיטיבים וחברים לאורך המסלול. אציין את יובל לימון, מנכ"ל "למטייל" שברך אותי לקראת צאתי וצייד אותי באיגרות 'תודה' לחלוקה וגם בכמה עצות טובות ומתוך האתר של החברה אותה הוא מנהל הורדתי כמויות אין סופיות של טיפים למדינות רבות בעולם. יחד איתו יבואו על הברכה והתודה הצוות הנפלא של סניף "למטייל" בבאר שבע שטיפלו בי באהבה רבה. עוזי ויובל בר מ"צפרירים" שדאגו לי לביטוח הנסיעות למרות הקושי המובן הקיים במקרה שלי. עוד אציין את צוות בנק אוצר החייל בצהלה שעשה מעל ומעבר לסייע לי בהתארגנות הכספית הדרושה למסע שכזה וימשיך לתמוך בי לאורך המסע. חברים רבים נוספים סייעו במילה טובה ואף הציעו עזרה ותמיכה לאורך המסלול במקומות שיש להם "נציגויות"/היכרויות אישיות מסוגים שונים.

אני חייב תודה גדולה לצוות המרפאה בקיבוצי, משמר הנגב, ובראשם ד"ר אלי טננבאום, שושי האחות יחד עם שלומית שעטפו אותי ב'צמר גפן' ועזרו לי מאוד להגיע לתאריך היציאה על 2 רגליים בריאות.

תודה ליוני בן שלום על עצותיו הרבות, לטיפים וקישורים שקיבלתי מאדם שני שסובב את העולם במסלולו הוא מזה יותר משנה, לזיו פרידמן על עצות מעשיות ולעשרות רוכבים שכל שכתבו קראתי לילות רבים באתרים שונים

תודה מיוחדת לבנים היקרים לי מכל – שחר שסייע לי מאוד בכל הקשור לאתר האינטרנט ולתקשורת האלקטרונית במהלך המסע, נעם שתמך והתרגש איתי, צפריר וענבל בת זוגו, שעיצבו לי בכישרון רב כרטיס ביקור נפלא למסע, אותו אחלק לאורך דרכי. גאווה גדולה הם לי כולם.
תודה עמוקה אני חב לויויאן, בת זוגי, שתמכה ב'שגעון' מהרגע הראשון, ללא היסוס. ויויאן שתמיד התעקשה, עד כדי ווטו, על כך שלעולם לא אצא לבד לדרכים והיתה שותפה פעילה ל 3 מסעות שערכתי עד היום, מברכת אותי עתה בדרכי למסע הגדול מכולם, דווקא אליו אני יוצא לבד. אישה גדולה וחברת אמת לי.

 

About Me and my Journey

FROM EVERNOTE:

About Me and my Journey

My name is Doron Kadmiel. I plan to ride on BMW R 1200GS around the world, starting April 20th, 2012 from Israel. My plan is to go eastward from Greece to Turkey, the 'Stans', Russia to Japan. From Japan I will try to find my way to Australia. I plan to tour the Fifth Continent for a while then after crossing the Pacific I will ride down South America to Ushuaia. I plan to climb to North America up to Alaska. I will start my route then westward towards the East coast, crossing the Atlantic to the British islands and via Europe I will return home, to Israel. If for some reasons the passage to OZ will be difficult I will cross the pacific to Alaska and then I will ride down to South America.
The length of the Journey will be around 80,000 km over a year and a half.

Here is the map of my dream

In the past 6 years I did few shorter journeys to Russia and Norway, Spain and Morocco, The Balkan countries and Eastern Europe as well as Western Europe, Turkey, Jordan and the Himalayan part of India.

I hope to meet along my route my fellow riders and join for some days or more.
See you on the roads somewhere.

Doron