I'd like to add you to my professional network on LinkedIn

LinkedIn

Doron Kadmiel would like to stay in touch on LinkedIn.

I'd like to add you to my professional network on LinkedIn.
- Doron
Confirm that you know Doron
Doron Kadmiel
Mr. at Free Lancer ( Self Employed)
Israel
You are receiving Invitation to Connect emails. Unsubscribe
Learn why we included this.
© 2014, LinkedIn Corporation. 2029 Stierlin Ct. Mountain View, CA 94043, USA

n98uc5-hyr3cdrk-3l.gif

סובב עולם" – סיכום, לקחים ומעט תובנות"

 חודש עבר מאז נחתתי בחיפה, אבק הדרכים כבר שקע, הארגזים, על תכולתם הלא נתפשת, נפרקו, הציוד מוין ואוכסן, המסמכים מוינו וחלק מהם תויק, האופנוע נבדק והוחזר לכשירות מלאה, מפות וספרי מסע סודרו על מדפים… עד לדרך הבאה. זה הזמן להתרווח ולסכם אז הנה סיכום המסע במספרים, לקחים ומעט תובנות לשימוש כולכם. כל שלמדתי וזכרתי להעלות כאן עומד לרשותכם המלאה. כל שלא כתבתי כאן ותרצו לדעת גם הוא יעמוד לרשותכם ככל שתחפצו.

9882_10200376891638373_1724259488_n

ההחלטה

בתאריך 3 דצמבר, 2011 הוזמנתי להרצות על מסעותי באופנוע למועדון ליונס בגיבעתיים. בסיום ההרצאה העלה קובי שמואל שנכח במקום כמי שהיה שותף לשניים מהמסעות, רעיון לשוט לקוריאה ולרכב דרך רוסיה לישראל. הצעתי מנגד שנרכב ברוסיה לכיוון מזרח ונמשיך להקפה שלמה. תוך ימים ספורים העליתי טיוטה של מסלול על מפה ומכאן הכל החל להתגלגל במהירות רבה עד ליציאה 4 וחצי חודשים לאחר מכן. תאריך היציאה נבחר כפועל יוצא של מזג האויר ועונות השנה.

Screen Shot 2012-04-18 at 4.06.15 PM

התוכנית המקורית למסע

קבעתי מסלול המחבר נקודות ואתרים אותם רציתי לבקר במשך שנים רבות. ערכתי תיקונים ושינויים למסלול לאחר שבררתי עד כמה מגביל אותי הדרכון הישראלי במעבר של מדינות מסוימות כמו מלזיה, אינדונזיה ואחרות. שינויים נוספים ערכתי במסלול לאור מזג אויר או מגבלות כמו גם עצות וטיפים, עליהם למדתי מרוכבים אחרים.

מפת מסע - ביצוע

כך התרחש בפועל המסע שלי על גבי "מור החמור"

סיכום במספרים

• המסע החל בתאריך 20 אפריל 2012 והסתיים בנקודת היציאה, משמר הנגב, ב 16 מאי 2013 – 392 ימים.

• עברתי, על פי סדר המסע, במדינות הבאות: יוון, תורכיה, גרוזיה, אזרביאג'אן, קזחסטאן, אוזבקיסטאן, קירגיזסטאן, רוסיה, דרום קוריאה, קנדה, ארה"ב, מכסיקו, גוואטמאלה, הונדורס, ניקאראגוואה, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, פרו, צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי, ברזיל, אנגליה, צרפת ואיטליה -סה"כ 26 מדינות וחציה של 40 מעברי גבול.

P1000777 - Version 2

• רכבתי לאורך 75,000 ק"מ. מכשיר הניווט הראה 75,370 ק"מ אך מד המרחק הידוע בהטיית יצרן, מסיבות ברורות, הראה 74,644 ק"מ בלבד.

• במהלך המסע ערכתי פעמיים ביקורי בית – פעם ראשונה מ Barnaul בסיביר ופעם שניה מפנמה, סה"כ 25 ימים.

• במהלך המסע היו ימים בהם לא רכבתי אלא שהיתי במעבורות, המתנתי לויזות, לאופנוע שהיה בהובלה נפרדת או לרוכב אחר, טיילתי ברגל, למדתי ספרדית ועוד – סה"כ 140 ימים.

• מספר ימים בהם רכבתי – 227 ימים, כ 58% מהזמן בו נערך המסע. ממוצע המרחק ליום רכיבה – 330 ק"מ. המנה היומית לכל המסע למעט הימים של ביקור מולדת -עומדת על 204 ק"מ ליום. (בסיכום הפרק האסיאתי של המסע מצאתי שם כי לא רכבתי כ 50% מהזמן.) ביום הארוך ביותר רכבתי כ 800 ק"מ.

מהירות ממוצעת מדודה ב GPS – כ 65 קמ"ש. המהירות הגבוהה ביותר בה רכבתי היתה 119 קמ"ש בסיביר. בדרך כלל רכבתי במהירויות של בין 70 ל 95 קמ"ש.

• צריכת הדלק שלי במסע כולו עמדה על 4.7 ליטר ל 100 ק"מ שהם כ 21.3 ק"מ/ל'. כלומר צרכתי כ 3520 ליטר של בנזין או 176 מיכלי דלק. צריכת הדלק הנמוכה יחסית נובעת משמירה עיקשת על סיבובי מנוע נמוכים – לא יותר מ 3,500 סל"ד עם חריגות קלות מדי פעם.

P1060939

מעבורות - 14 במספר. מ 3 דקות של שייט ועד 3 ימים.

P1100323

האופנוע הוטס 3 פעמים – מסאול בקוריאה הדרומית לונקובר בקנדה, מפנמה לבוגוטה בקולומביה ומבואנוס איירס ללונדון.

• אפס "ימי מחלה" – רכיבה היא, כנראה, מתכון לבריאות טובה. קלקול קיבה קשה במשך יום אחד באוזבקיסטאן. נפצעתי פעם אחת בצלע בהחלקה על סלע רטוב באחד ממפלי המים בקוסטה ריקה. במחצית המסע החלו להופיע כאבים במרפק שמאל, אותו "חבשתי" עם רצועה אלסטית והופיע כאב נוסף בכתף ימין. עצירה למשך דקות שחררה את הכאב עד שהופיע מחדש לאחר כמה עשרות ק"מ. אני מייחס זאת לגילי המתקדם ולעייפות גופנית מצטברת ותו לא.

P1080868

איך התנהגה המכונה?

• יצאתי לדרך עם 126,300 ק"מ על מד המרחק של האופנוע. שקלתי להחליפו בחדש יותר טרם המסע אך הדבר לא קרה ובדיעבד אינני מצטער על כך. האופנוע לא איכזב ולו פעם אחת.

• טרם היציאה לדרך ביצעתי טיפול גדול אצל ה'אלכסים' שכלל החלפה של פלאנג' האלומיניום המותקן על הג'אנט האחורי מחמת סדקים שנתגלו בו, החלפה של מגן גומי סדוק המונע חדירת אבק לתפוח של הבולם הקידמי והחלפת מצבר.

• ביצעתי במהלך הדרך 5 טיפולים מהם 2 'גדולים', במוסכים מורשים. ביצעתי 2 בדיקות מחשב נוספות ללא טיפול.

P1090764

• לא ארעו לי תקלות דרך כלשהן ובכלל זה אף לא תקר אחד. במהלך החלפת צמיג מישלן בסנטיאגו, צ'ילה התגלה מסמר 'הגון' שחדר את הצמיג אך אני לא חשתי בכך.

• לאחר טיפול של החלפת שמן באלמאטי, קזחסטאן, האופנוע לא הניע בבוקר שלמחרת. מכונאי שהיה, לגמרי במקרה, על ידי כאשר קרה הדבר, מצא חוט מנותק בממסר ההצתה והבעיה נפתרה במקום.

צמיגים - החלפתי 7 צמיגים - 4 אחוריים ו 3 קידמיים. (4 היידנאו מתוכם זוג משומש אחד, 2 מצלר, 1 מישלן) בממוצע כ 21.5 אלף ק"מ לצמיג. בצמיגי ההיידנאו השתמשתי באלסקה ובפטגוניה ולהערכתי הזהירה הם הועילו לי באזורים אלו בהם מינון דרכי העפר גבוה יותר מזה של האספלט.

מילה לגבי ההיידנאו המאוד מדובר לאחרונה – רוכבים רבים מאוד ביבשת האמריקאית, בצפון כמו בדרום משתמשים בהיידנאו ואני משער כי מתקיים בהם מינון של דו שימושיות טובה יותר המעורבת עם 'אופנתיות'. ראוי לציין כי אורך החיים של צמיג זה לא נופל מזה של המצלר כל עוד מקפידים על מהירות סבירה של כ 100 קמ"ש. חויתי התפרקות פנימית של צמיג קידמי ומיהרתי להחליפו. זהו צמיג שרכשתי אותו משומש כך שבהחלט ייתכן כי משתמש קודם התנהג איתו ביתר אגרסיביות ואני זה ששילמתי את המחיר.

P1060577

• במהלך טיפול גדול בונקובר המליץ לי המכונאי הראשי במקום להחליף גל הינע שאיבד חופש תנועה בציר אחד מהשניים – מד האוץ שלי הראה 146,000 ק"מ ואישרתי, לאחר התיעצות עם האלכסים, את ההחלפה ללא היסוס.

• במהלך הרכיבה בברזיל גיליתי נזילת שמן מבולם קידמי ימני – כאשר הגעתי לריו דה ז'נירו החלפתי את שני האטמים.

• הוחלפו רפידות בלם קדמיות פעם אחת במהלך הדרך.

• התגלה חופש ניכר במיסב היגוי, הוחלף בברזיל.

• החלפתי פעמיים נורת אור דרך, נורה אחורית ונורת אור חניה. בדרך כלל רכבתי עם עם אור דרך ורק באזורים עירוניים, קשי ראות, או בתוך תנועה צפופה הדלקתי אור גבוה. למעט 3 או 4 לילות – לא רכבתי בשעות החשיכה. במהלך המסע כולו. 2 המיקרים המסוכנים ביותר במהלך המסע היו בעת רכיבה בחושך.

P1030376

• ניזקקתי למילוי שמן מנוע פעם אחת, כחצי ליטר, לאחר כ 13 אלף ק"מ ללא החלפת שמן.

• אני חוזר לארץ עם תקלה קיימת של רעידות בלוחית מד האוץ ועם בולם אחורי שסיים את חייו בכבוד.

ציוד המחובר אל האופנוע – יצאתי מהארץ עם שני ארגזי הצד המקוריים של האופנוע – ארגזי הפלסטיק שנראים 'כאילו מתכתיים' אבל הם עדינים בעליל ובאחת הנפילות באוזבקיסטאן כאשר משקל האופנוע העמוס הוטל על אחד מהם, חיבורי הפלסטיק שלו לאופנוע קרסו ונותרתי עם ארגז אחד. מצב די מביך. למזלי הרב ויד המקרה היתה בדבר כי בקירגיזסטאן קיבלתי 2 ארגזי מתכת של טוראטק אשר שימשו אותי היטב לאורך כל המסע. אני חייב לציין כי הם אינם אטומים למים באופן מוחלט ותחת גשם כבד חודרת רטיבות רבה לתוכם. רטיבות הנספגת בציוד ומחייבת איוורור הציוד מעת לעת בשמש. הארגז האחורי המקורי של BMW מאוד איכותי ואטום לרטיבות. לשלושת הארגזים היו מחוברות רצועות קשירה אליהן חיברתי פריטים נפחיים קלי משקל כמו כיסוי האופנוע, מעט מזון, מיכל נתיק של דלק שהיה ריק רוב הזמן ואוהל. לטנק הדלק באופנוע היה מחובר תיק מיכל של Toutatech אותו רכשתי לפני 3 שנים. התיק עבר תלאות רבות במשך שנים אלו ולמעשה סיים את חייו. לניסיוני התיק אינו מתוכנן היטב. אופן החיבור שלו למיכל הדלק מעורר לפחות תמיהה, הזיפרים שלו כושלים לאחר זמן לא ארוך, מאכזב אך בכל זאת עמד ב'צליעה' בטלטולי הדרך.

היחס אלי בכל מוסכי BMW לאורך הדרך היה נפלא. תמיד היו מוכנים לעשות מעל ומעבר, לעזור בעצה, חיוך ומלה טובה, לתקן משהו קטן, להוסיף מעט שמן ללא עלות ועוד. הרבה כבוד מקבלים רוכבים העוצרים במוסכי BMW ולו כדי לומר שלום, ללגום קפה או להתחבר לרשת. זהו מקום טוב לפגוש בו רוכבים מקומיים ואורחים כמוך.

P1040665

איפה חלמתי?

• 366 לילות העברתי מחוץ לביתי במשמר הנגב.

• 30 לילות של קמפינג

• ארוח ביתי – 69 לילות (כולל ארוח משפחתי, חברים, לימוד ספרדית, רוכבים אחרים)

• לילות מעבורת/טיסות – 8.

מילה לגבי הוסטלים - סוג הארוח המוצלח ביותר. בדרך אלו מקומות זולים מאוד. הניהול בכולם הוא על ידי צעירים יעילים ונמרצים. אלו מקומות טובים מאוד כדי לפגוש מטיילים אחרים ולהחליף מידע. בכל ההוסטלים, כמעט ללא יוצא מהכלל יש חיבור טוב לרשת כי קהל המתארחים בהם הוא קהל צעיר המצויד בסמארטפונים – הביקוש והמענה הם בהתאם.

P1050654

• סידור הקמפינג נוח מאוד בצפון אמריקה ובאירופה, כל עוד מזג האויר מאפשר לינה בחוץ. דרום אמריקה "חלשה" יותר בתחום זה ולעומת זאת הלינה שם בהוסטלים וגם במלונות זולה מאוד יחסית למדינות הצפון.

• לארוח ביתי "זכיתי" רק כאשר רכבתי לבד. זהו סוג הלינה החוייתי ביותר.

P1020096

זוטות במספרים

• היו לי 5 "מקרי שוטר" – 4 הסתיימו בשטר של 10 דולר ואחד ב"יאללה סע סע…"

P1030334

בע"ח - דרסתי 5 נחשים – אחד מהם חי… פגעתי ברגלי בתרנוגלת אחת חסרת מזל, בעלי חיים אחרים כמו צבאים, גואנקוס, פרות, כבשים וגם איילים ודובים חצו את נתיב הרכיבה שלי מספר פעמים, צפרים גדולות התעופפו על יד הקסדה שלי מספר פעמים ואין סוף של דבורים וחרקים אחרים פגשו את חזית האופנוע, הקסדה ולפעמים גם את פני.

"כמעט תאונה" – פעמיים. ילד שחצה את הכביש באופן פתאומי במכסיקו ורכב שעקף מולי רכב אחר על הנתיב שלי בשעת ערב חשוכה בצפון פרו.

נפילות - 5, ללא כל פגיעה גופנית. אחת מהן, בנתיבי קזחסטאן עלתה לי באובדן ארגז שמאל.

P1060886

נשכחו/אבדו בדרך – זוג כפפות רכיבה (נגנבו), כובע מצחיה, סנדל אחד, ספל שתיה, זוג משקפיים למשך כשעתיים בלבד.

כרטיסי אשראי - נשכחו פעמיים. פעם אחת הוחזר לי למחרת בבית קפה בסיביר ופעם אחרת נאלצתי להזמין כרטיס חדש מהארץ לאחר שקודמו נשכח בכספומט בפרו.

סכנת מוות - במקרה אחד – רכיבת לילה אחת בתוך ערפל כבד ובכביש הררי בפרו.

חברים חדשים - מאות, מכל העולם.

P1060677

IMG_6838

P1080529

משאיות - אלפים לאורך הדרך. עקפתי, בעיקר בעליות ובדרכים משובשות, היו כאלו שעקפו אותי על כבישים מהירים, רכבתי לצידן, אכלתי עם הנהגים, נחתי עם הנהגים, חצינו נתיבי מים יחד, הם חילצו אותי משתי נפילות בקזחסטאן ורבים צפרו לשלום. עולם ומלואו של הובלה ביבשה ובים. חברים טובים לדרך בכל מקום. בערבות מרכז אסיה, בנתיבי אלסקה, במישורי פטגוניה, באנדים של דרום אמריקה ובכבישי צפון אמריקה ואירופה.

P1050047

בוהן מונפת של נהגים וצילומים מתוך מכוניות חולפות – קשה לספור..

מוסיקה - לא היתה לי מוכנה מראש אך זימזמתי ושרתי לעצמי – "ימין ושמאל רק חול" ו"ערבה אין קץ" בקזחסטאן, "ליבלבו אגס וגם תפוח" – בסיביר, "This land is my land" בארה"ב וגם "צאנה צאנה" (אין לי מושג למה..), "הדרך ארוכה היא ורבה" בפטגוניה, "הרדופים" של שלמה ארצי בברזיל ולבסוף בנורמנדי זימזמתי את הנעימה  המוכרת מתוך הסרט "The longest Day". ביוון, לקראת החזרה, כמובן שעלה לי השיר "אני חוזר הביתה"… כאשר עצרתי והיה לי חיבור טוב לרשת הקשבתי לשלמה ארצי, אריק איינשטיין וגם לשניהם יחד וכמובן האזנתי ל קונצ'רטו לקלרינט מס' 622 של מוצרט.

IMG_3512

…זה מהכינרת שלנו, ממסע אחר…

כמה הערות על ציוד

ביגוד רכיבה - החליפה אותה העניק לי ירון גולדשטיין מ"דלק מוטורס" בבוקר היציאה שרתה אותי היטב לכל אורך הדרך. השתמשתי בחלק הפנימי של מכנסי הרכיבה מספר ימים בודדים באלסקה. בחלק הפנימי של המעיל השתמשתי יותר, בעיקר בפטגוניה ובאירופה. חליפת ה"ראלי 3" משופרת מקודמתה אך יש לי תחושה כי הגורטקס הפנימי מעביר לחות אל הגוף, תחושה שלא היתה לי באותו חלק בדגם הקודם – "ראלי 2". קסדת ה"שואי מולטיטק", איתה רכבתי פתוחה כל המסע, מעולה ומגפי הרכיבה - "סנטיאגו" לא נופלים ממנה נוחים מאוד לרכיבה כמו גם להליכה. כפפות הראלי 3 שרתו אותי לאורך של כ 60,000 ק"מ עד אשר נגנבו בפרו. רכשתי כפפות חליפיות פעמיים עד אשר מצאתי את כפפות הראלי שוב בברזיל. אלו כפפות מעולות לכל סוג רכיבה או מזג אויר.

SAMSUNG

ביגוד - נשאתי עמי את המינימום וכמה פריטים שאולי יהיה קשה למצוא אותם בדרך. כל הביגוד היומיומי ניתן לרכוש במחירים זולים בכל שוק מקומי בעולם. השתמשתי ב'לבנים' תרמיים שהם שחורים.. בדרך כלל, כמה ימים בודדים בלבד באלסקה. יתרת הדרך לא חייבה אותי בלבוש תרמי.

• לקחתי איתי לדרך מספר דברים בהם לא נגעתי כל המסע - ערכת תיקון תקרים, מטען למצבר, ערכת עזרה ראשונה (תודה לאל), מצלמה חלופית, רצועות עיגון למעבורת, חלקי חילוף שונים לאופנוע, לא מעט כלי עבודה ועוד כמה פריטים קטנים יותר. האם צריך הייתי לקחת אותם לדרך? אולי כן ואולי לא. העובדה המשמחת היא כי לא ניזקקתי להם.

• עזרים לניווט ותכנון הדרך - נשאתי עימי מפות כלליות בקנ"מ גדול לצורך תכנון השלבים השונים במסע אך לאורך הדרך השתמשתי באופן קבוע גם במכשיר הג'י. פי.אס – Zumo 550 של Garmin. המכשיר עבד ללא דופי לכל אורך הדרך עם כמה תקלות זניחות שהתגברתי עליהן בעצמי. רכשתי מפות לחלקים השונים של האמריקות אך למדתי להוריד מהרשת מפות עבור המכשיר מאתר Open Street Map, מפות שהן בדרך כלל יותר מפורטות מאלו הנמכרות ע"י Garmin. ביום האחרון למסע – בדרכי מאתונה לנמל בלאבריו כשל המכשיר לגמרי. ארעה לו תקלה כבדה בהעלאת מפות. לאורך 75,000 ק"מ עבד ללא דופי ושרת אותי נאמנה. זהו מכשיר חליפי אותו קיבלתי עבור מכשיר קודם שגם הוא חווה תקלה כבדה. במשך 4 שנים – 2 מכשירים הגיעו לכשל מוחלט מה שלא מעיד על אמינות גבוהה, לאכזבתי. מנגד, אני בהחלט יכול לומר כי מכשיר הניווט הינו עזר מאוד חשוב, נוח לשימוש  וחוסך זמן וכסף. כאשר המכשיר כבה לי בדרך לנמל לאבריו, הבנתי כמה הורגלתי לבטוח בו, אולי יותר ממה שמגיע לו. השתמשתי ברוב המסע במפות עמידות למים ולקיפולים. לא בכל מקום מצאתי כאלו אך בהתארגנות מראש ניתן לרכוש מפות כאלו אצל היבואן של Lonely Planet, "שטיינהרט-קציר" באזור התעשיה ברמת פולג, נתניה.

P1060507

• באופן קבוע דאגתי לעדכן המפות בטלפון הנייד שלי בכל עת בו היה לי חיבור טוב לרשת. הסתייעתי בתוכנת הניווט בטלפון בגושים עירוניים בהם הלכתי ברגל או השתמשתי בתחבורה ציבורית. התוכנה של מפות Google יחד עם יכולת האיכון של הטלפון הם השלמה מוצלחת ל Garmin.

• במהלך המסע השתמשתי ב"טלפון חכם" בסיסי למדי, Defy+ של מוטורולה. טענתי אותו בכרטיס "סים" אחד לכל המסע – הכרטיס ה'אסטוני' של חברת "סימלס" ששרת אותי היטב בכל חלקי העולם ללא צורך לרכוש ולהחליף כרטיסי סים במעבר בין מדינות. ניתן להשיג הכרטיס בחנויות "המטייל". המכשיר הנייד איפשר לי לדעת את מזג האויר הצפוי לי ב 4 הימים הקרובים לאורך הדרך, איפשר לי להיות מעודכן בשערי החליפין של המטבעות השונים וסיפק לי מידע על השעות ביעדים שונים בעולם. השתמשתי בו גם כ"פנקס" לרישום הערות עד שירדו לפוסט או לפעולה אחרת. הטענה של הסוללה בוצעה בדרך כלל פעם ביום – בשעות הלילה ולעיתים מתוך שקע הטענה על האופנוע בזמן רכיבה.

• לקחתי איתי טלפון חלופי, מדור ישן, למסע והשתמשתי בו במשך כמה שבועות כאשר "החכם" כשל במהלך הדרך ונזקק לתיקון.

P1020070

• ליווה אותי בכל דרכי עד לשלב האירופי מכשיר "ספוט" אותו רכשתי באתונה לפני תחילת הדרך. המכשיר איפשר לי להעביר מיקום לבני משפחתי וחברים קרובים, כל יום עם סיום הרכיבה. יכולתי לשדר אף את מהלך הרכיבה כולה אם הייתי בוחר באופציה הזו. המכשיר ניזון מ 3 סוללות AAA. רכישה מומלצת למי שבוחר לרכב 'סולו' כדי להרגיע ולעדכן חברים ומשפחה כי שלום לך.

• יצאתי לדרך עם מחשב נייד Mac Book Air 13 והוא תיפקד מצוין לאורך כל הדרך. ראיתי רבים המתפקדים היטב עם טאבלטים שונים ואף עם טלפונים חכמים. עבורי המחשב הנייד היה פתרון מצוין לקשר עם משפחתי וחברים באמצעות סקייפ, לניהול יומן ובלוג של המסע ולתכנון המחר והמחרתיים. המחשב עמד בכל טלטלות הדרך ללא דופי.

P1060413

מצלמה – הצטיידתי באתונה בתחילת הדרך במצלמת Lumix של Panasonic מדגם DMC-FT3 העמידה למים, נפילות ואבק והיא נתנה לי שירות מצוין של תמונות וגם וידיאו באיכות טובה למדי. המצלמה שהיתה תלויה על חגורת המכנס כל המסע 'חטפה' הרבה מאוד גשם ואבק ולעולם לא הכזיבה. לקחתי לדרך מצלמת כיס נוספת כחלופית ולא עשיתי בה כל שימוש.

תרופות - לאור ההיסטוריה הרפואית העשירה שלי, ניזקקתי לנטילת תרופות באופן יומיומי. כמובן שהדבר מחייב מלאי ראוי התופס לא מעט מקום בארגזי הציוד. ניתן לצאת מן הארץ עם מלאי ל 4 חודשים באישור הרופא האישי שלך. במקרה שלי, תיגבור התרופות לאחר כמה חודשים התבצע בזכות עזרה מעודד ויטאליס, ביקורי המולדת שערכתי ומיפגשים עם ויויאן, בת זוגי, במכסיקו ובברזיל.

אוהל, שק שינה ומזרון - יצאתי מהארץ מצויד ומוכן לקמפינג. השתמשתי בציוד בעיקר בצפון אמריקה. בדרום אמריקה החזרתי הציוד הביתה במשלוח ולאחר מכן הצטערתי על כך והחזרתי הציוד אלי. התחושה של רכיבה עם אוהל ושק שינה היא תחושה הרבה יותר טובה. יש לך 'בית' איתך וגם אם תתקע באמצע הדרך  או לא תמצא פתרון לינה ראוי, אתה לא חשוף למזג האויר ולקור הלילה. יצאתי לדרך עם אוהל לאדם אחד אך לאור הניסיון שצברתי בדרך החלפתי בקנדה את האוהל לזוגי. כך יש מקום מוגן יותר לציוד ולביגוד הרכיבה.

P1000065

ציוד בישול - יצאתי מצויד במטבח שלם. במהלך הדרך החזרתי חלק מן הציוד הביתה ונשארתי רק עם כירת בישול, מרקים, קפה וספל. השימוש העיקרי שעשיתי בציוד הבישול היה במהלך לילות הקמפינג. שימוש רב בציוד הבישול פוגם, לדעתי, ב'התנסות הקולינארית' המתלווה למסע, התנסות מרתקת בפני עצמה. רק על סוגי הלחם השונים שטעמתי במקומות שונים בעולם אני יכול להעלות פוסט נפרד.

P1050591

כסף וכרטיסי אשראי - הבסיס להתנהלות שלי במהלך המסע היתה משיכת כסף מזומן בכספומטים. המזומנים שימשו לרכישת מזון ושתיה במהלך היום ואילו התידלוק והתשלום עבור לינות התבצע, כל עוד אפשר היה, בכרטיס אשראי. נשאתי עמי כרטיס אשראי של MasterCard אך הגעתי ללא מעט מקומות, בעיקר בדרום אמריקה, בהם קיבלו רק Visa. הלקח – לצאת עם כרטיס האשראי של שתי החברות וכך יש לך כיסוי נאות כמעט בכל מקום. הדולר הוא עדיין המטבע המבוקש בעולם – מרוסיה ועד ארגנטינה. נשאתי איתי כמה רק מאות דולרים כמאגר למצב חרום ולא השתמשתי בהם. יש כמה פעולות בודדות כמו תשלומים עבור הובלות של האופנוע המתקבלים רק במזומן ובשטרות 'ירוקים', לכן מומלץ להחזיק כמה מאות דולרים עליך. יש מדינות בהן ניתן למשוך דולרים בנוסף למטבע המקומי מכספומטים אך צריך לזכור כי הסכום מוגבל לכ 200 דולר ביום.

P1000518

יש מדינות בהן "רק מזומן" ובכמויות שצריך 'מזוודה' כדי למלא מיכל דלק. אוזבקיסטאן כמשל

• כרטיס אשראי נשכח פעם אחת בכספומט בפרו. טלפון קצר למנהלת סניף הבנק שלי, "אוצר החייל" בצהלה, פתר את הבעיה. הכרטיס החדש נשלח, בעצתה, לבית חב"ד בסנטיאגו, צ'ילה והגיע תוך ימים ספורים,  בשלום.

ארנק גנבים - רבות נכתב ונאמר על הדרכים לשמור על המזומנים שלך. כל אחד ונסיונו. התנהלתי עם ארנק אחד בכל המסע לאחר שהבנתי כי כאשר אני משתמש במה שמכונה 'ארנק גנבים' אני מתחיל לאבד שליטה על כרטיסי האשראי שלי ומסמכים נוספים. היו מיקרים שלא זכרתי היכן מונח מה. בחודש האחרון למסע מצאתי בלונדון ארנק של חברת Pacsafe המחובר למכנסיים בשרשרת אשר לא ניתנת לפתיחה קלה, סידור המבטיח מאוד מפני כיוס. מעבר לכך העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא לא לשאת יותר מדי מזומנים עליך או בארנקך אלא רק כמות לשימוש ליום יומיים הקרובים. יש מיקרים בהם עדיף לצאת בלי ארנק לרחוב אלא עם מעט שטרות תחובים עמוק בכיס. פעם אחת הצליחה צ'יקיטה זריזה להוציא לי מעט מזומנים מהכיס… ומעבר לכך לא נתקלתי בניסיונות כיוס או גניבה.

P1100405באיזה ארנק הנחתי את כרטיסי האשראי? את הרישיון? את צילום הפספורט?

ספרי קריאה - הרבה מקום לא היה לי לאלו ואת עיקר המקום תפשו הספרים של Lonley Planet. בכל זאת נשאתי עמי 2 ספרים שקיבלתי טרם יציאה לדרך. אני חייב לציין כי הרבה זמן לקרוא סתם כך להנאה לא היה לי מאחר והזמן החופשי הוקדש בעיקר לכתיבת היומן, לשיחות עם משפחה וחברים מהארץ ולתכנון ההמשך. ראיתי מטיילים רבים הנושאים איתם ספרים דיגיטליים על גבי מכשירי Kindel וזה נראה לי פתרון מוצלח למדי לנשיאת סיפרות מבלי להעמיס משקל יתר או לתפוש נפח. גם את ספרי Lonley Planet ניתן לשאת כ'ספרות אלקטרונית' אך השימוש בספרים אלו פחות נוח במדיום האלקטרוני בגלל הצורך לדפדף קדימה ואחורה.

P1100406

ספרי ה"תנ"ך" שלי למסע – שימושיות מעולה

מנעולים וכיסוי אופנוע - לקחתי איתי 2 מנעולי דיסק, מנעול כבל ארוך ועבה למדי ובכל אלו לא השתמשתי ולו פעם אחת. מצאתי כי הכיסוי, אותו לקחתי לדרך מספק הגנה מעולה מפני עיניים סקרניות וידיים ארוכות. הסיכון כי האופנוע ייגנב לא גבוה כמו הסיכון לפריטים שעל האופנוע כמו מראות, מיכלי דלק נתיקים, ארגזי ציוד ועוד. קסדה נעלתי תמיד בכבל דק יחסית על המושב האחורי, בתוכה היו תחובות הכפפות. את מכשיר הג'י. פי. אס לא פרקתי כל המסע ממקומו אלא כדי להחליף כרטיסי מפות. העולם הרבה יותר בטוח ממה שחושבים או חוששים.

P1080891

נושאים נוספים הראויים לציון

שפות - נשאלתי לא מעט פעמים איך הסתדרתי עם מגוון השפות אותו עברתי. לדרך יצאתי עם ידיעה טובה באנגלית, מעט פחות טובה בצרפתית ומילים בודדות בשפות אחרות. לאחר כ 3 חודשים ב'רוסיה ובנותיה', מתקופת ברה"מ, הסתדרתי בשפה הרוסית באופן משביע רצון. לפחות הבנתי מה אומרים לי, ידעתי לקרוא שילוט והכוונה והייתי מסוגל לפטפט מעט. מהרגע שחציתי את גבול ארה"ב דרומה נזקקתי מאוד לשפה הספרדית ולכן עצרתי כמו שעשו אחרים ובהמלצתו של יוני בן שלום, בבי"ס ללימוד השפה בגוואטמלה ובמשך שבועיים קראתי, כתבתי, דיברתי ותיקשרתי רק בספרדית. בתי ספר לספרדית פזורים בכל רחבי אמריקה הלטינית. הפעולה הזו הוכיחה עצמה כנכונה. ביליתי כמעט 8 חודשים בארצות דוברות ספרדית ולא היה לי כל קושי לתקשר בשפה. שהות של חודש וחצי בברזיל הוסיפה לי גם מעט פורטוגזית בניב הברזילאי. כל עניין השפה לא היווה בעיה גדולה מדי עבורי. מעבר לכך למדתי כי התקשורת בין בני אדם בנויה על מילים אך הרבה יותר על שפת גוף ולכן זהו עניין שלא אמור להרתיע איש מלצאת לדרכים.

P1030893

עייפות - הרכיבה לאורך מאות ק"מ יום אחרי יום מעייפת למדי וכאשר מדובר במזג אויר חם, על אחת כמה וכמה. עמידה על הרגליות, שירה בקול רם, מציצת סוכרית קפה, התזת מים על הפנים – כל אלו עוזרים אך עצירה בצד לתנומה של חצי שעה, רצוי במקום מוגן או מוצל היא פתרון מוצלח יותר מהכל. אסור לרכב עייף. זהו סיכון חיים שלא לצורך.

P1090257

סדר קבוע - במהלך המסע סיגלתי לעצמי סדר פעולות קבוע בתחילת יום רכיבה ובסיומו וסדור קבוע של חפצים עד כדי כך שידעתי בחשיכה מוחלטת למצוא כל דבר וקודם כל את פנס הראש. הפנמתי סידור כיסים קבוע בכל סוגי הביגוד – רכיבה ומדי ב', סידור קבוע של ציוד בארגזים ובתיק המיכל. לסידור ולסדר הקבוע חשיבות גדולה ביותר כי למרות שאתה 'מצומצם' ל 3 ארגזים קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי למצוא חפץ מסוים כאשר הוא הונח לא במקומו הקבוע. ארעו לי מספר פעמים 'מצבים של אובדן' כביכול ולאחר מספר ימים מצאתי את אותו חפץ במקום אחר ממקומו הקבוע. סדר הפעולות הקבוע מאפשר יציאה יותר זריזה לדרך בבוקר ו'קיפול היום' גם כן. כל האמור נכון גם לסדר קבוע במיקום המסמכים השונים עקב התכיפות של מעברי הגבול וכמות הניירת המצטברת ממעבר למעבר. ראיתי כבר רוכבים ה'תולשים שערותיהם' ביאוש ביציאה ממדינה כי אבד להם מסמך "היבוא הזמני" של האופנוע לאותה מדינה.

P1020629

סוג האופנוע - כל  כך הרבה כבר נכתב סוגיה זו. פגשתי רוכבים על KLR, DL 650, הארלי, טראנסאלפ, KTM, אפריקה טווין ועוד עוד אך האופנוע ה'שולט בכיפה' הוא ה GS של BMW על הגרסאות השונות שלו – 650, 1200, 800 ובמספרים נמוכים יותר גם אדוונצ'רים. אומר רק זאת – אם הייתי צריך לצאת שוב למסע דומה הייתי יוצא עם אותו אופנוע. האמינות שלו מוכחת, הנוחיות ברכיבה עליו שעות, ימים, שבועות וחודשים – אין עליה עוררין, יכולת נשיאת הציוד, המימדים שלו, עוצמת מנוע ותיבת הילוכים מעולה ואוסיף על כך רשת מוסכי שרות בכל העולם – כל אלה יחד יוצרים קומבינציה מנצחת. האופנוע לא נטול חסרונות אך אך אלו זניחים ביחס ליתרונותיו. הייתי מעדיף אור קדמי חזק יותר, מושב מעט יותר נוח וזהו פחות או יותר.

P1060550

P1060314

ירח דבש של סרפינה וארון – על 2 KLR-ים

לבד? בזוג? בקבוצה? - גם על כך כתבתי לא מעט. לאור הניסיון שצברתי במסעותי עד היום מצאתי   כי התשובה לשאלה זו שונה מאדם לאדם. ראיתי זוגות של גברים, פגשתי זוגות – גבר ואישה, בעל ואישתו, פגשתי רוכבים ורוכבות בודדים, פגשתי קבוצות של 10 יחד או 6 וגם ארבעה ושלישיות רבות. לי היה מאוד נוח לרכב לבד וגם להתחבר מדי פעם לאחרים – בסיביר, אלסקה וקטעים מסוימים בדרום אמריקה. צפיתי שכך יקרה, חברו אלי בני לוויה או הצטרפתי ברצון ובשמחה אך תמיד לאחר הפרידה כאשר נותרתי שוב לבד חלפה בי אותה הרגשה נפלאה של חופש, לעשות כל מה שארצה, בדרך שלי. זה אני.

P1060331

רוכבת לבד סביב העולם – אליסיה מספרד על GS650 – והיא טסה…

מימון המסע - נשאלתי רבות בסוגיה זו, אולי יותר משאלות אחרות. אפתח בכך כי מסע שכזה לא עסק זול הוא. אני הערכתי תקציב שוטף מסוים לדלק, לינה, מזון ואחזקת האופנוע והוא היה דומה באופן מפתיע למדי לתקציב החיים השוטף שלי בבית. כך יוצא כי כאשר יצאתי למסע, חדלו באחת הוצאותי כאן בישראל. כסף זה הועבר חודש בחודשו לחשבון נפרד אשר ממנו ביצעתי הוצאותי היומיומיות במסע, כך התאפשרה שליטה טובה יותר בניהול הכספי של המסע. בנוסף ל"שוטף" היו הוצאות חריגות בהיקפן של העברות האופנוע בדרכי האויר והים יחד איתי. 2 הובלות מעל לאוקינוסים, הובלה מעל ה"דאריאן גאפ", מעבורת מרוסיה לקוריאה ומעבורות ההתחלה והסיום מישראל ליוון וחזרה. העברות אלו היו ה'הוצאות האמיתיות' של המסע, כלומר, להן נדרש היה מקור מימון מחוץ לתקציב השוטף.

P1020759

P1090789

יקר מאוד וקצת פחות

ועוד מילה אחת על כסף – בעיני, לא ניתן להעריך מסע שכזה בשווי כספי או ביחסי 'עלות תועלת'. יש כמובן עלויות אך ל"תועלות" אין גבול והן גוברות על כל שיקול כספי.

"פיקוד העורף" - במהלך כל הרכיבה נשאתי מאחורי שובל ארוך של גיבוי, תמיכה ואהבה, מבית. כאשר הבטתי אחורה במראות או לצל הרודף אחרי בצד הדרך עם זריחה ובשקיעה היו שם משפחתי, חברי הקרובים וקהל של 'עוקבים'. לצידי עמדה כל המסע, יום יום, ויויאן בת זוגי שתמכה מהרגע הראשון ביציאה להרפתקאה הזו גם כאשר הדברים התגלגלו לכך שאני יוצא לבד למסע, למרות שבכל מסע קודם יצאתי לבקשתה, 'בזוג'. אישה יקרה זו היא הגיבורה האמיתית של המסע. כל מטלותי הקבועות והמשתנות נפלו עליה ולטיפולה בנוסף לעבודתה וחייה, שעה שאני 'רק רכבתי' סביב העולם. נכסים, תשלומים, מיסים ועוד כיוצא באלה טרדות היו ללחם חוקה בהיעדרי.

foto

ילדי, שחר, נעם, צפריר ואיילת עקבו אחרי, עודדו, שמחו איתי ופירגנו, מי בקול ומי בדממה. כאשר היה צריך, נשאו עליהם תפקידים שונים מעת לעת בהצלחה ובבגרות ראויים לגאווה.

חברים קרובים היו לצידי כל המסע בעצה טובה, יד מחבקת ותומכת, מעקב צמוד אחר שידורי ה"ספוט" – יוני בן שלום אשר סייע רבות בעצות מתחילת הדרך ולכל אורכה. בבלוג המפורט שכתב במסעו הוא – "הרפתקה" נעזרתי רבות באמריקה הלטינית. זהר גרינברג, "השבילאי" שעקב אחרי המסע ללא לאות ולקח על עצמו, מבלי שהרגיש אפילו, תפקיד של 'מגדל פיקוח' וחולית חילוץ וסיוע, היה ואזדקק לה. אליקו, יו"ר "המועדון" שעבר תקופה קשה בפעילויות המועדון, תמך ועודד במילים טובות וחבריות לאורך הדרך. אדם שני שחיזק את רוחי הירודה, בימים הראשונים למסע, במילים חמות ובעצות מעשיות.

Screen Shot 2013-06-17 at 8.43.21 PM

P1010915

החוליה הטכנית הצמודה שלי – ה"אלכסים" – מלאכים של ממש. הם היו שם בכל עת שניזקקתי להתיעצות בעניין האופנוע ולא מעט פעמים ניזקקתי לעצתם בבוקר של שבת, לצערי. חברי פורום מועדון האופנועים הישראלי שקראו את שכתבתי וצילמתי ביומני ולא הפסיקו לעודד. חברי מועדון ה GS שלא רק קראו ופירגנו אלא גם סייעו בנושאים בהם ביקשתי עצה.

IMG_0254

שני מלאכים ועוד "זוהר"

רבים אחרים עקבו אחרי, הרבה יותר מאשר חשבתי כאשר הייתי נתון בתוך העניין עצמו. אני מגלה זאת היום כאשר אני פוגש יותר ויותר אנשים שמעולם לא היכרתי אותם ואומרים לי – קראנו, עקבנו, היינו שותפים. מחמם את הלב.

מילים אחרונות – המילה נפוצה ביותר אותה שמעתי בתגובות אלי במהלך הדרך הארוכה היתה "אומץ" בכל הטיותיה האפשריות. בעיני לא עשיתי מעשה אמיץ במיוחד. ההיפך, אני פחדן לא קטן מטיבעי. אחרים הם אלו העושים מעשים אמיצים. עשיתי מעשה היוצא מתוך אישיותי, אופיי ואורח חיי. לא ראיתי בכך מעשה מיוחד במינו בעת התרחשותו. רק כעת כאשר אני נינוח בביתי ומעלעל בתמונות ובכתובים אני מתחיל להבין עד כמה מקיף וחובק היה המסע אותו ערכתי בשנה האחרונה. אני יודע ושומע כמה חששות מעוררת הרפתקה כזו אצל אחרים, הם מספרים לי על כך יום יום. אני עברתי את אותן חששות וחרדות כבר לפני המסע הראשון לארצות הבלקן ב 2006 וגם מעט ערב המסע הזה ובמיוחד בימים הראשונים המאוד קשים בתחילתו. יש לי לומר לכל החוששים והמתלבטים רק זאת – צאו לדרך. אחרי הקילומטר הראשון הכל יעלם ותביטו רק קדימה אל רכס ההרים שבאופק. Just Go.

P1070309

תודה לכולכם על הכל.

באהבה גדולה, דורון יחד עם מור החמור

וכמו שאומרות מילות השיר של נעמי שמר: הדרך ארוכה היא ורבה… אבל אני.. לבד לבד צועד… אחד נשא פניו אל הזהב… אחר מצא ילדונת שתאהב… אבל אני לבד לבד צועד… כי כל שכרי – קולכם אשר עונה בשחוק…. הללויה …

P1060498

כל הדרכים מובילות לרומא ומשם…. לפיראוס

ציפיתי למזג אויר טוב יותר באיטליה, לפחות ציפיתי. יצאתי מהקמפינג ובדיוק בהתאם לתחזית משעת צהריים התקדרו השמים והחל הטפטוף אשר תוך דקות הפך למבול סוחף. הצלחתי למצוא בתוך מסך הגשם שלט של Hotel, עצרתי.

אני מוכרח לציין כי למרות שאני אוהב לרכב בגשם עדיין לא מצאתי הנוסחה לראייה חדה וברורה בגשם וזו המגבלה היחידה שהיתה לי בעניין זה של גשם במהלך המסע. אני רוכב עם משקף פתוח כי המשקף הסגור שלי עם ראות מוגבלת מאחר והוא מצויד בפילטר נגד שמש. לרכב עם משקף פתוח מאוד בעייתי בגשם כי אז עדשות המשקפיים מתכסות בטיפות וקשה לראות דרכן. הכי נוח לרכב ללא המשקפיים אך אז הראוייה מוגבלת. סופו של סיפור – לעצור ולהמתין היא הדרך שאני בדרך כלל בוחר מה עוד שאינני נתון בלוח זמנים צפוף.

התמקמתי באותו מלון עם מסעדה משובחת למשך אחר הצהריים והלילה כאשר אני נשאר לגמרי לבד במלון בלילה ו"מור החמור" עומד לו מכוסה בחניה, גם הוא לבד. את ארוחת הבוקר אוכלים מתוך מכונות – אחת שמכינה את הקפה והשניה שפולטת מאפה לבחירתך. בכלל, גם לצרפתים וגם לאיטלקים חיבה מיוחדת למכונות. המכונה מתקשרת איתך בכתיבה בכמה שפות, בדיבור – רק בשפה המקומית. כך במחסומי האגרה על הכבישים, הגם שניסיתי להמנע מהם ככל שרק אפשר היה, כך גם בתחנות דלק שאינן מאוישות בימות השבוע ועוד יותר בסופי השבוע. אם אתה לא מבין משהו אתה יכול לדבר לקירות ואם זו מכונה שמקבלת רק כרטיסי אשראי ולא מזומן אז אין כל פתרון אלא לרדת לכביש האגרה ושם מתפקדות תחנות גדולות ומאוישות תמיד.

P1100259

אם בצרפת הצלחתי להמנע מכניסה לכבישי אגרה, באיטליה נאלצתי להכנס לפחות פעם אחת כדי לעשות קפיצת דרך. הבחירה לרכב בכבישים רגילים ולא בכבישי אגרה משמעותה רכיבה איטית יותר בצרפת וזחילה אמיתית באיטליה. הצפון האיטלקי  מאוכלס בצפיפות רבה ורכיבה בכביש רגיל  איטית למדי, ממעגל תנועה אחד לשני וחציה של הרבה מאוד יישובים צפופים ועמוסי תנועה.

P1100261

לאחר שהגעתי לאזור גנואה בריביירה האיטלקית התחלתי ברכיבה לאורך החוף היפיפה של צפון איטליה. רכבתי כאן כבר ב 2010 וגם אז מאוד נהניתי מיפי הנופים. חלפתי על פני איזור "5 הכפרים", ("צ'ינקווה טרה") ווחציתי את פיזה כאשר המגדל הנטוי מציץ עלי מעל הנוף של העיר. התקדמתי במהירות לעבר רומא לאורך כביש SS1 הלא הוא Via Aurelia אחת מהדרכים אשר נסללו על יד הרומאים במאה ה 4 וה 3 לפני הספירה כדי לאפשר מסחר וגם כדי להעביר צבא במהירות מאזור לאזור. זימזתי לעצמי בקסדה את השיר אשר יוסי סוקניק (ידין) וחנה מאירצ'אק (מרון) שרו לחיילים מא"י שהתנדבו להלחם עם הבריטים באיטליה בשנת 1944 עד 1945 "כל הדרכים מובילות לרומא". כך עם השיר בפי עברתי על יד קרית הותיקן בה יושב כעת 'פאפא' פרנציסקו הטרי מארגנטינה וכנראה עדיין לומד את תפקידו… וגם סמוך לקולסיאום העמוס באלפי מבקרים והמשכתי דרומה לכיוון נאפולי דרך ה"ויה אפיה" – (Via Apia) אותה דרך ראשית והראשונה במערכת הדרכים של האימפריה הרומית. דרך זו כמו האחרות שנסללו לפני יותר מ 2,000 שנים קיימות עד היום עם הרחבות, גישור משופר ואספלט אך הנתיבים המקוריים שנבחרו אז תקפים עד היום. התמקמתי באכסניה על חוף מצפון לנאפולי ללילה שקט ללא חיבור לרשת.

P1100262 P1100264

P1100266 P1100269 P1100273

על "ויה אפיה"

עם בוקר יצאתי לעבר קסינו, למעשה למונטה קסינו – אותו הר ענק המתנשא מעל לעיר באותו השם. מונטה קסינו, הר ובראשו כנסיה גדולה למדי התפרסם כי על מורדותיו נהרגו כ 70,000 חיילים – 50,000 מתוכם חיילי בעלות הברית אשר ניסו לכבוש את המעוז הגרמני האסטרטגי ב"קו החורף" הגרמני באיטליה במלחה"ע ה 2. ניתן לקרוא על כך בהרחבה במקורות השונים אך הנקודה החשובה עבורי היתה לפקוד את קברו של גנרל ולדיסלב אנדרס בבית הקברות של 1038 חיילי פולין, ביניהם 18 יהודים. בשורה התחתונה הגייס הפולני שבפיקודו כבש את המקום לאחר 4 התקפות שלא צלחו מינואר ועד מאי 1944. ולמה הוא חשוב כל כך? גנרל אנדרס הוא האיש אשר הקים בברה"מ את הגייס הפולני לאחר שפולין נכבשה ע"י הגרמנים ופתח במסע דרך אפגניסטאן, אירן, עירק וירדן לעבר א"י כדי לחבור לצבא הבריטי. בדרך אסף פליטים רבים וביניהם, בין השאר, את "ילדי טהרן". יחד עם צבאו של אנדרס הגיעו לא"י יהודים רבים וביניהם מנחם בגין וגם אבא שלי – צבי ז"ל. רבים ערקו מהצבא הפולני לאחר שהגיעו לא"י. כך "עלה" אבי לארץ ב 1942. מנחם בגין, אגב, סרב לערוק אלא ביקש להשתחרר ומבוקשו ניתן לו. חשתי מעין סגירת מעגל אישי כאשר הגעתי לקברו המונח למראשות חייליו. גנרל אנדרס לא נהרג באותו הקרב אלא נפטר ב 1970 בגלות בלונדון אך ביקש להיקבר כאן, על מונטה קסינו, על יד חייליו.

P1100275מנזר מונטה קסינו המתנשא מעל לעמק בואכה רומא

P1100279 P1100287בית העלמין דמוי הנשר הפולני

P1100282קברו של גנרל אנדרס

P1100284 P1100288 P1100289

תוככי מנזר מונטה קסינו

מכאן, הביתה. חציתי את רכס האפנינים תחת גשם קל לעבר החוף האדריאטי עם הרגשה נפלאה בלב כי הנה עומד להסתיים המסע ואני לא מצטער על כך, הגשמתי חלום שנראה היה כבלתי אפשרי ואני שמח ומתרגש לחזור לאהובי. בשלב מסוים הושטתי יד לאחור כמו שאני נוהג לעשות מדי פעם כדי להרגיש כי כל החפצים הקשורים על גב חמורי אכן שם ולפתע חלף בי רצון עז לחבק אותו, את "מור החמור", זה שלעיתים קראתי לו "האיל האפור" ולפעמים "הגמל" אך הכינוי "מור החמור" הוא באמת הכינוי המייצג אותו יותר מכל. מ"מורי חמורי" הכל התחיל שם בתוך הנשמה והלב של ילד בן 3 או 4 ונשאר עד היום.

עוד לינה אחת בעיר Foggia ומשם רכבתי לאורך החוף האדריאטי, בצד כרמי זית וגפן, פרגים וחרציות, ממש  'מגרש ביתי' ובינות לבתי ה Trulli מחודדי הגגות, המיוחדים לאזור זה של דרום איטליה. במקביל אלי חלפה השיירה המלווה את ה"ג'ירו" – ה'טור דה פראנס האיטלקי' עם כלי רכב של קבוצת Sky, מסעדות מקושטות בבלונים וורודים כצבע חולצת המוביל ואטובוסים שעליהם רשום בענק Cipollini על שמו של אותו ספרינטר אגדי, "סופר מריו". ברוכבים עצמם לא פגשתי, כנראה שהחמצתי אותם. לאחר כ 3 שעות רכיבה הגעתי לברינדיזי וכמו בעבר, היישר לעמוד הרומי המוצב בפתח תחנת הרכבת המקומית.

83° GIRO D'ITALIA CYCLING

IMG_2827

הצטיידתי בכריכים והתקדמתי לעבר הטרמינל הימי. בשעה 19:00 בדיוק זזה ה Sorrento אל הים הפתוח וחלפה על פני המצודה העתיקה אשר הגנה על הנמל בימים אחרים. שייט שקט למדי עם עצירה בנמל איגומנצה ביוון כדי לשחרר את רוב המשאיות שירדו כאן כדי להמשיך לבולגריה ואלבניה ועליהן הרבה מאוד כלי רכב שסיימו את ה"יד הראשונה" במרכז אירופה העשיר ונמכרו כנראה לקונים ממדינות מזרח אירופיות. הרחבת הגבולות מזרחה של האיחוד האירופי עושה כנראה טוב למסחר ברחבי אירופה כולה.

P1100306

P1100323

המשכנו מספר נוסעים קטן לעבר Patras הנמצאת בצפון מזרח הפלופונז היווני. מכאן הדרך לכיוון פיראוס היתה קצרה ו'עטופה' ב'ריח' של יוון – שרף האורנים. אותו שרף המעניק את הארומה ליין הרצינה – יין בן 2,000 שנה.

P1100325

רכבתי על כביש האמור להיות "כביש מהיר" אך יש בו רק נתיב אחד בדרך כלל והמהירות בקטעים רבים מוגבלת ל 60 קמ"ש אך ליוונים יש פתרון – כל הרכב האיטיים יותר נעים עם גלגל אחד על השול הימני ואילו בצד שמאל חולפים אחרים ב"טיסה נמוכה". עצרתי, כמו תמיד, אצל אלכסיו – בעל מסעדה  בעיר Megara שעצרתי אצלו ב 4 הזדמנויות שונות במסעותי. לאלכסיו, בחדר האחורי של מסעדה אופנוע BMW מתחילת שנות ה 50 או סוף ה 40. האופנוע היה שייך לאביו, עליו השלום, מעלה חלודה ורק הסמל הכחול לבן הבווארי בוהק עדיין על צד מיכל הדלק שלו.

IMG_1455 IMG_1456

P1100331

אלכסיו – 4 פגישות משנת 2002

התכבדתי במרק טעים וחמצמץ וקינחתי בקפה עם 2 בני הדודים שלו על שפת הנמל המצודד של Pachi.

P1100330

מכאן דרך 2 מעבורות קצרות דרך עשיתי קפיצת דרך עד לפיראוס. באופן קבוע אני מתאכסן במלון Delfini הצמוד לנמל המעבורות היוצאות לאיי יוון. מכאן יצאתי למסע וזו התחנה האחרונה שלי לאחר יותר משנה. כאשר התקרבתי לעבר המלון ברחובות הצרים של פיראוס לא יכולתי שלא להיזכר ביום היציאה שלי לדרך הארוכה סביב העולם. יצאתי אז בלב דופק עם אופנוע כבד למדי ועמוס באופן לא נכון. החזרה לכאן כבר היתה ענין אחר לגמרי, שמחה, קלה ומשוחררת.

P1100336

תחושה של 'הוצאת אויר' ונינוחות ירדה עלי עם ערב. בבוקר למחרת רכבתי לאתונה לחנות טוראטק כדי לפגוש את מריה ולהשלים כמה מדבקות חסרות למדינות אירופה. פגשתי שם ברוכבים יוונים שגילו הרבה עניין במסע ולכולם היתה אותה שאלה – האם היה מסוכן ואם היו לי בעיות מכניות. אלו הדברים שמדאיגים רוכבים.

P1100337

לאחר הביקור בטוראטק טיפסתי למדרון הר Hymettus, על מורדותיו המערביים נמצא Kaisariani monastery. זהו האתר הראשון בו ביקרתי בטיול הראשון שלי לחו"ל בשנת 1975 ומאז בכל ביקור שלי ביוון אני פוקד אותו. מנזר יפיפה מן המאה ה 11, עטוף בברושים ואורנים, מעוטר בעמודים יוניים ועל קירותיו פרסקאות במצב מצוין.

P1100341

P1100343

מנזר קסרייאני

פיראוס היא עיר שקטה ובטוחה ולכן נעימה יותר מאתונה ונמצאת במיקום טוב בדרך מהנמל ואל המעבורות. על הרחוב הראשי ממוקם נמל המעבורות לאיי יוון, לאורך הרחוב בתי קפה ומסעדות עם סובלאקי הפתוחים 24 שעות לטובת הבאים והיוצאים, שוק דגים ובשר וגם בארים ומסעדות עם נגנים וזמרים המשמיעים מוסיקה יוונית עליזה ושמחה כמעט עד אור הבוקר. מקום חביב למדי להמתין בו עד למועד השייט לישראל.

P1100356

P1100354 P1100353

פגשתי במלון דלפיני את חאלד ומונה אשתו מערב הסעודית החוגגים יום שנה שישי לנישואיהם ושמחו לפגוש בפעם הראשונה אדם מישראל. הקשבתי לסיפורים שלהם על ערב הסעודית והם גילו התעניינות רבה בנעשה אצלנו. זוג חביב למדי.

P1100357

ביום שני הקרוב אני מתוכנן לעלות על אנית משא בנמל לאבריו ולאחר שלושה ימים, עם עצירה בלימסול, אגיע ככל הנראה לנמל חיפה בבוקר יום חמישי ה 16 למאי.

הרכיבה ללאבריו היתה "מעניינת". עברתי דרך אנג'לה ומריה ב"טוראטק" של אתונה לנסות להביא כמה 'דובשניות' לחברים מהארץ אך החלקים לא היו במלאי ולכן המשכתי לנמל לאבריו. כבר מרגע צאתי לדרך בשעה מוקדמת ה GPS גילה סימני סרבנות. כאילו מבקש לעצור אותי בדרך הביתה או לפחות לבלבל את דרכי. איתחלתי אותו כמה פעמים ולא עזר. העלה מפות, איפשר לרכב כמה ק"מ וכבה. לבסוף לאחר הגעתי לנמל לאבריו לא העלה מפות יותר וכנראה שבק לחלוטין. הבנתי כמה בטחתי בו וכמה הפכתי לתלותי בו. הרבה תועלת, חיסכון בזמן וכסף ידעתי בזכותו והוא 'עשה את שלו' כנראה.

P1100360

מריה ואנג'לה (משמאל) – מלאכיות טוראטק באתונה

בנמל לאבריו עבר עלי זמן מעט מתוח עד אשר נתבשרתי כי יש תא עבורי  על ה Alios של Salamis וכך אוכל להגיע יחד עם "מור החמור" לחיפה ומשם לביתי במשמר הנגב. סיום נאות למסע המשותף של שנינו.

P1100361

השייט על מי הים התיכון עבר עלי בניחותא, היה לי זמן למכביר לחשוב, לסכם, לעכל ולהפנים את ההרפתקה אותה אני מסיים. צוות האניה היה צוות רב לאומי – בתפקידים הבכירים נשאו קפריסאים ויוונים (חברת סלאמיס הינה חברה אשר ההנהלה שלה ממוקמת בקפריסין), תפקידי המלחים והטבחים בוצעו על ידי מצרים בעיקר, הודי אחד ושני אוקראינים. יחד איתי כנוסעים היו שני ישראלים, אחד מהם  מפיק ידוע אשר מנוע מטיסות למשך תקופה של כמה חודשים והשני צעיר המייצג חברה ישראלית הפועלת בקפריסין ומצא כי הפלגה מלימסול לחיפה תהיה מהירה יותר מטיסה לנתב"ג ומשם להגיע לביתו בחיפה. הקצין הראשון באניה – בחור צעיר מלימסול, בוגר הצי היווני, הזמין אותי לגשר הפיקוד ושם קיבלתי ממנו כמה שיעורים מזורזים על ניוווט ימי, היה מעניין. עוד היה מעניין לשמוע מהקפטן על הקשיים הכלכליים של ציי הסוחר בימים אלו בהם הובלה במכולות מתחילה לייתר את ההובלה הימית על גבי משאיות.

P1100365 P1100370קוסטיקו מלמד אותי מעט ספנות

P1100374 P1100376 P1100378 P1100372

חוויה של הפלגה תחת שמי ים התיכון

לקראת ההגעה אל חופי ישראל נשמעו יותר ויותר דיבורים ברשת הקשר בעיברית ומעט לפני שחר חלפנו לא רחוק מאסדת גז ישראלית מאוד גדולה, מוארת באור נגוהות ופועלת במימי ישראל.

עם בוקר חמישי, 16 במאי הגענו בהרבה התרגשות לנמל חיפה המוכר והאהוב. ממגורת "דגון", העגורנים, המדרגות היפות של הגן הבהאי ורכס הכרמל העלו בקירבי את האדרנלין לקראת הירידה אל הרציף. לאחר נוהלי בטחון הורשיתי לרכב מטה אל רציף הבטון.

P1100388קוסטיקו מניף את דגל ישראל מול חיפה

P1100387קוסטה – קפטן מנוסה וחביב למדי: "מסע נפלא אבל לבד??"

P1100381

P1100393

נוף אהוב ומרגש במיוחד עבורי

עברתי דרך התחנות של ביקורת גבולות, מכס ומס נמל בסדר הפוך מזה של היציאה לפני 13 חודשים. לאכזבתי הקטנה הנוהלים בנמל חיפה היו איטייים, רוויי טעויות וכמה 'לך ושוב' – וזו לא הפעם הראשונה שכך קורה. החברים אשר המתינו לי בחוץ נאלצו לחכות עד חצות היום ולבסוף יצאתי אליהם לאחר שמילאתי בשלמותו את 'טופס הטיולים' שלי מנמל חיפה.

אליקו, זיו, קובי, אשר ואישתו, ליאור, מיקי, טובבין וחברים אחרים קיבלו את פני בחיבוקים וטפיחות על שכם וכיבדוני בהזמנה חמה למסעדת חומוס – עליו פינטזתי כבר ימים מספר. רכבתי לת"א על כביש החוף יחד עם אליקו וקובי אל ה"אלכסים" למערכת חיבוקים נוספת אליה הצטרף גם זהר, חברי הקרוב. החלפתי למספר הצהוב הישראלי ורכבתי לבד לדרום, אל ביתי בנגב.

942953_10200376893358416_1740454427_n 943309_10200376892358391_1440637479_n 9882_10200376891638373_1724259488_n 267669_10200376889038308_341206135_n 970830_10200376888118285_1492213098_n 942873_10200376885878229_1813842667_n 946412_10200376879198062_131206836_n

חברים, מאז ומתמיד, מקבלים את פני בשערי הנמל (צילם אשר וכסלר)

הדרך לדרום על כביש 4 עברה עלי בלי ששמתי לב לדרך לחלוטין. "מורי חמורי" הנאמן לא היה זקוק להכוונה כלשהי, כמו ידע הדרך ללא צורך בי ולא עוד במערכת הניווט ששמרה לו על הכיוון על פני 3 יבשות. הדרך עברה עלי כמו חלום. כאילו רק אתמול חלפתי כאן. ה'צהוב' הישראלי של חודש מאי כבר השתלט על היקום סביבי, הכבישים והצמתים לא השתנו והנוף המוכר לי כל כך חלף במהירות עד הכניסה בשערי הקיבוץ. הגעתי לחניית האופנוע כאילו רק חזרתי מרכיבה קלה לבאר שבע.

P1100394P1100399

חזרתי למשמר הנגב 'על שתי רגליים ועל שני גלגלים' לאחר 392 ימים ו 75,000 ק"מ. נזכרתי בחיוך בדברים שאמר לי לפני המסע, אייל, אחד מחברי הטובים, גם הוא רוכב: "דורון, למה אתה יוצא לבד למסע הזה? אתה הרי לא ג'אבאר..".

בזאת תם יומן המסע שלי סביב העולם.

היה לי לעונג לדעת שכולכם מלווים אותי בדרכי הארוכה.

תודה

חירות, שיוויון ואחווה" ובעיקר… הרבה קור – צרפת"

P1100124

הגעתי ל Calais בחוף הצרפתי לאחר כשעה וחצי שך שייט על "התעלה" ויצאתי לקטע היבשתי האחרון במסע ללא גינוני טכס או בדיקות גבול כלשהן. בקור מקפיא של 10 מעלות רכבתי בתוך נופי אזור קאלה הירוקים והיפים. נופים חקלאיים של גבעות ירוקות מעובדות למשעי, חלפתי בתוך עיירות קטנות ורדומות ולבסוף מצאתי מחסה מהלילה הקר במלון יקר אמנם אך מפנק. שינוי מרענן לטובה ולרעה, כספית, לאכסניות הנוער בהן ישנתי באנגליה. לאחר מנוחה ראויה המשכתי בדרך תוך שאני מנפנף לשלום לגנרל דאגלס הייג רכוב על סוסו. הייג היה המפקד העליון של חיל המשלוח הבריטי לצרפת במלחמה"ע ה 1. תחת פיקודו השנוי במחלוקת עד היום נפלו כ 2 מיליון חיילים בריטיים בקרבות החפירות המרים של מלחמה"ע ה 1.

P1100125

חציתי דרומה את נהר הסיין על גשר מבטון דרוך (סוג של בטון מזוין) התלוי על כבלי מתכת גדולים בדמות מניפות. זה הגשר הראשון מסוגו בעולם והוקם לפני כ 35 שנים בלבד.

P1100129

המשכתי בדרכים הכפריות של נורמנדי לצידם של מאות רוכבים שיצאו לכבישים על אופניים ואופנועים עם פרוץ האביב. לבסוף התמקמתי בחדר באחוזה כפרית במרכז אזורי הנחיתה של בעלות הברית במלחמה"ע ה 2. האזור כולו משמש מוקד עליה לרגל לרבים מצאצאי הלוחמים אשר לחמו כאן בשתי מלחמות העולם ונושאי השיחה בארוחות הבוקר הם בדרך כלל ההיסטוריה העקובה מדם של אבות וסבים ששרדו או נפלו כאן במחצית הראשונה של המאה הקודמת. זו גם מטרת ביקורי באזור זה. הוספתי לכך מספר אתרים קרובים וכאן אשהה מספר ימים.

P1100167

המונומנט הזה שייך ללוחמי מלחמה"ע הראשונה – הרבה דם ידע האזור הזה של אירופה

P1100130 P1100132

P1100134 P1100135

כביקור ראשון שמתי לי ליעד מקום שהיה אצלי שנים רבות ברשימת האתרים לביקור Mont St. Michel – ההר המתנשא מעל מרחבי הגאות והשפל של חופי נורמנדי ובראשו עיירה קטנה המטפסת לעבר כנסיה. המקום הפך לאתר תיירות מאוד מבוקש בזכות הייחוד הנופי שלו ולא במעט הזכות הרבה מאוד סופרלטיבים אשר נכרכו בשמו. רכבתי כ 150 ק"מ ביום קר למדי ומצאתי עצמי בלב אתר עמוס במבקרים ובכלי רכב החונים במגרשי חניה ענקיים. הליכה רגלית של יותר מחצי שעה הביאה אותי לאורך סוללת עפר ארוכה עד למבואות ההר. הגעתי ביום שני שהוא היום ה'חלש' ביותר בשבוע ומחוץ ל'עונה' ועדיין היו שם אלפים רבים. להגיע לכאן בחודשי ה"גראנד ואקאנס" יכול להיות סיוט לא קטן. טיפסתי במעלה הרחוב היחיד בהר עד למבואות הכנסיה ושבתי על עקבי לעבר האוטובוסים המסיעים את המבקרים על גבי הסוללה לעבר מגרשי החניה. האתר כולו נמצא בתהליך של שיפוץ עמוק אשר החל כבר ב 2006 ויימשך עד ל 2014 ולכן הנוף הטיבעי 'מקולקל' עם גדרות וסוללות, פיגומים ואבק משאיות. לא התענוג הגדול בעולם… לאחר השיפוץ יוכלו המבקרים להגיע לאתר כאילו אין גאות ואין שפל והאי שהוא במחצית היום חצי אי יהפוך למעשה ללשון יבשתית באופן קבוע. אני מקווה כי זה השינוי היחיד שיחול כאן כדי לשמר את המראה הטיבעי והיפה של המקום.

P1100136 P1100140 P1100150 P1100153 P1100155גם אותיות בעיברית על הסכר המווסת זרימת נהר לעבר מונט סן מישל

P1100165

בקור מקפיא רכבתי חזרה לעבר חדרי בחווה הכפרית והתכרבלתי בשמיכות החמות ללילה ארוך של מנוחה. הסיבה העיקרית ללשהות שלי בנורמנדי היתה ביקור בחופי הנחיתה של מלחמה"ע ה 2 – חופי D Day. יצאתי עם בוקר לכיוון החופים ובדרכי לשם עצרתי בעיר Bayeux לשם ביקור במוזיאון ה Tapestry. במוזיאון זה נמצאת יצירת מופת בקנה מידה עולמי – סיפור מסעו של ויליאם "הכובש" דוכס נורמנדי שיצא למסע מלחמה מעבר לתעלה אל אדמת אנגליה נגד הסקסונים בפיקודו של הרולד, שם הביס אותם בקרב המפורסם בשם "קרב הייסטינגס". האפוס ההיסטורי מתואר על גליל בד באורך של כמעט 70 מ' ועליו רקום הסיפור לפרטי פרטים. היריעה בת היותר מ 900 שנים נשתמרה באופן מדהים עד ימינו אלו.

P1100169 P1100171 P1100175 P1100178

מאפוס לאפוס – התקדמתי לעבר זירת הלחימה של מלחמה"ע ה 2 – חופי הנחיתה של נרמנדי. כאן, ב 6 ביוני 1944 עם שחר נחתו למעלה מ 150,000 חיילים, 6 דיביזיות בסיוע של יותר מ 10,000 כלי שייט ובחיפוי אוירי של אלפי מטוסים לאורך רצועת חוף של 80 ק"מ ב 5 חופי נחיתה כאשר המטרה היתה להפוך את המלחמה על פיה ולהביס את גרמניה הנאצית. לא אכנס לפרטים כי היריעה קצרה מלהכיל אך סיפור הנחיתה בנורמנדי הוא רק קצה קצהו של מבצע אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי מורכב מאין כמוהו ובשורה התחתונה – הישג מפואר ששינה את פני העולם לשנים רבות, כך אני מקווה. התאריך המקורי למבצע Overlord נקבע לאור אילוצים רבים של הכוחות הלוחמים ל 5 ביוני אך מזג האויר רצה כי הנחיתה בפיקודו הכולל של גנרל אייזנהואר ובפיקוד על כוחות היבשה של גנרל מונטגומרי תתבצע רק ב 6 ביוני וכך נכנס תאריך זה לדפי ההיסטוריה וייזכר לעד כ D Day. עברתי בחופי "יוטה" ו"אומהה", הקרב בזה האחרון מתואר היטב בסרט "להציל את טוראי ראיין" שביים סטיבן שפילברג ובכיכובו של טום הנקס. עברתי בעיירה St. Mere. Eglise בה אחד הצנחנים, John Steels, מהדיביזיה המוטסת ה 82 נתפס עם מצנחו על מגדל הפעמונים של הכנסיה המקומית והשים עצמו כמת במשך שעתיים. הסצינה הזו מתוארת היטב בסרט "היום הארוך ביותר". עברתי בפוינט דו הוק – אתר תותחי 155 מ"מ על צוק נישא מעל החוף אותו תקפה יחידת קומנדו במבצע הירואי ולבסוף חלקתי כבוד לכמעט 10,000 חללי צבא ארה"ב הקבורים בבית קברות מטופח מאוד ממש על קו החוף, לא רחוק מ"חוף אומהה".

P1100184 P1100182 P1100188ה 82 יחד עם ה 101 נחתו בצניחה ובאמצעות דאונים מאחורי ה"החומה האטלנטית" של גנרל רומל כדי להקל על הכוחות הנוחתים בחוף
P1100190
P1100193האנדרטה ללוחמי ה Navy של ארה"ב בחוף "יוטה"

P1100195 P1100198 P1100199 P1100206 P1100209 P1100211הבונקרים של "החומה האטלנטית" הגרמנית שרדו עד היום – כ 12 מיליון טון של בטון וברזל…

P1100214 P1100217 P110022410,000 חיילים נהרגו רק ביום הראשון של הנחיתה לבדו. פחות מאשר העריכו מראש

P1100228

החלל הזה (כמו רבים אחרים) ידוע רק לאלוהים

לאחר הביקור המקיף בנורמנדי הקרה בתקופה זו אני מתעטף בכמה שכבות ביגוד ויוצא בדרך הקצרה ביותר אל אגן הים התיכון החמים יותר והביתה.

אלא שהדרך לא קצרה ומאוד קרה. לפחות עד האלפים, גבול צרפת איטליה. רכבתי בנתיב החוצה את צרפת בינות לשטיחי החרדל הצהובים, עיירות קטנות, פלגי מים ולא הנחתי את גלגלי ולו פעם אחת על הכבישים המהירים כי המחירים עבור הרכיבה בכבישים אלו מצטברים לסכומי עתק במונחי מטייל כמוני. הוריתי למכשיר הניווט להמנע מכבישי אגרה וכך הוביל אותי המכשיר מ Rounabout אחד לשני, מאות כאלו. אמנם מאט את קצב התנועה ומעלה את צריכת הדלק אך מאפשר רכיבה נופית יפיפיה מעיירה לעיירה וכמובן מאפשר את התצפית, גם אם לעיתים חולפת, על החיים ב"בנתיב האיטי", אנשים פשוטים שחיים בין כוס יין אחת לשניה כל שעות היממה, אנגלית לא מדברים אלא לעיתים נדירות מה שמחייב אותי להעיר את הצרפתית הרדומה שבי. לאור מזג האויר הקר והרטוב עצרתי באחת העיירות לשני לילות כדי לעבור בתחזית מזג אויר ראויה את האלפים ולא להקלע לגשם שעלול להיות מסוכן לרכיבה כאשר אני חוצה את המחסום ההררי בגובה של כ 2,000 מ'. ההימור הצליח.

P1100244 P1100234 P1100236 P1100243

P1100241

"חירות, שיוויון ואחווה" – המוטו של צרפת

יצאתי עם בוקר קר ורטוב מאותה חניה בת 2 לילות ב Varennes Sur Allier. מזג האויר לא נראה מבטיח, חלפתי על פני Lyon, עברתי על פני נהר הרון החוצה את צרפת מצפון לדרום, עד לים התיכון והמשכתי מזרחה לעבר Grenoble הממקומת בכניסה לאזור האלפים. מרגע זה החלו השמיים להתבהר והטמפ' עלו. כמה נפלא היה לטפס במעלה Col de Lautaret המוכר לי משנים של צפיה ב Tour de France. על הכביש נרשמים בצבע שמות הרוכבים אשר הם אהודי האלפים הצופים באותו מרוץ אופניים אפי. המעבר בגובה של 2,060 מ' מוקף משני עבריו בשלג והמראות נהדרים אך המסלול יבש ופתוח למעבר בניגוד לאחרים שעדיין סגורים כמו מעבר ה Galibier המיתולוגי, אותו כבר עברתי יחד עם קובי שמואל במסע למרוקו. גלשתי לעבר Briancon ומשם ללא עיכובים לעבר המעבר האחרון לעבר איטליה ואני מעבר לרכס האלפים. זו היתה המטרה ומכיוון שהושגה עצרתי לקמפינג ראשון, מזה כמה חודשים, במזג אויר נוח למדי. פגשתי בזוג גרמני המטייל בלנד קרוזר של Toyota בכל העולם כבר כמה שנים והחלפנו חויות ממסעותינו. מכאן, מהרגע שעברתי את האלפים, הדרך תהיה כבר יותר נוחה ובהחלט יותר חמימה מצרפת הקרה.

P1100248

P1100257 P1100256 P1100254

P1100258

קמפינג ראשון באיטליה

אנגליה – קומדיה של טעויות

בימים האחרונים בהם שהיתי בדאקאר מוטוס, בבואנוס איירס שמעתי יותר ויותר על התאונות המצערות שהתרחשו רק בימים האחרונים בדרכי פטגוניה לרוכבים לא מעטים. כאן, בדאקאר מוטוס שמעתי עליהן כי לכאן מתנקזות הבקשות להובלת האופנועים המרוסקים. לפחות 5 רוכבים שונים התרסקו בדרכי פטגוניה רק בשבועיים האחרונים בנסיבות שונות – 2 מיפגשים לא קלים עם משאיות, מפגש עם מונית בפינת רחוב ללא שדה ראיה, נפילה לא מוצלחת בחניה, נפילה אחרת בעצירה ללא רגלית צד בקרטרה אסטרל ועוד. כולן תאונות מצערות המסתיימות בדרך כלל בעצמות שבורות במקרה הגרוע. גורלי, ככל הנראה שפר עלי ואני מקווה כי לא יפנה אלי את גבו בקטע האחרון של המסע.

P1090874

מלון הדרכים הנפלא של "דאקאר מוטוס" בבואנוס איירס

P1090875

כולנו ארגנטינאים… עד שנגיע ללונדון

—————————————

קפיצה נחשונית  בת 12 שעות מעל לאוקינוס האטלנטי הביאה אותי, באחת, מהעולם הלטיני של דרום אמריקה לעבר המקור של הלטינו – מדריד של ספרד בדרך ללונדון. ספרד היא זו שאת מורשתה ניתן לחוות על פני מרחב גדול הרבה יותר מאשר זה של המורשת האנגלית. ייתכן כי אף מספר דוברי הספרדית בעולם עולה על אלו שדוברים אנגלית, לא בדקתי.

P1090881

ה"עין" של לונדון מביטה בי מבעד לחלון

כך קורה כי בדיוק במלאות שנה למסע אני מנתק מגע מדרום אמריקה לאחר כ 70,000 ק"מ מאז יצאתי מהבית. 7 חודשים רכבתי, טיילתי ונהניתי לאורך כ 35,000 ק"מ, כ 3 חודשים במרכז אמריקה ועוד 4 בדרום אמריקה. החוויה הלטינו-אמריקאית היתה לי מאוד מיוחדת. זו פעם ראשונה שאני מבקר בחלק עולם זה ומה שהרשים אותי מאוד הוא ההבדל התרבותי העצום בין ה"מערב" האנגלי והאירופי לבין העולם הלטיני על עושרו התרבותי והמורשת ההיסטורית המפוארת של עמי מרכז ודרום אמריקה. לעיתים, זו מורשת מרה ועקובה מדם בעיקר מחמת הניסיונות הבלתי פוסקים של ממלכות ומדינות למצוץ את לשד עמי האזור העשיר בזהב, כסף, קפה ואוצרות טבע אחרים בתקופות שונות ועד ימינו אלה ממש. אני לא יכול שלא להזכיר שוב ושוב את היופי הנופי הנדיר של דרום אמריקה בעיקר – התלילות האדירה של האנדים יחד עם הרי גרניט נוראי הוד, חופי ים פראיים ומישורי פטגוניה הקשוחים והאין סופיים. כך גם העושר של החי והצומח. יותר מכל החוויה האנושית של המפגש עם בני המקום מצד אחד ועם חברי הרוכבים האחרים מכל חלקי העולם מהצד השני – שני אלו היו הדברים שיחרתו בזכרוני לשנים ארוכות.

דווקא בהקשר הזה של דרום אמריקה אינני יכול שלא "להסיר את הכובע", גם אם עשיתי כבר בפוסטים קודמים, בפני המאות והאלפים שרכבו כאן עד לפני 10 שנים בתנאים הרבה יותר קשים, דרכים לא סלולות, ללא GPS, ללא Wi Fi בכל מסעדה, תחנת דלק ומלון, בתשתית תיירותית פחות מפותחת, עם אופנועים פחות אמינים אבל עם הרבה העזה, אומץ לב ויכולת לאלתר פתרונות לבעיות שהתעוררו בדרך. שמעתי התבטאויות ברוח זה מרכבים רבים אחרים ואין לי אלא לתת לתחושתיהם ולתחושותי אני ביטוי הולם.

Screen Shot 2013-05-02 at 9.30.47 AM copy

אחד מרבים שרכבו כאן בעידן של טרם הג'י.פי. אס, האינטרנט ואספלט במשורה

עבורי, ורנר היה השראה

———————————————–

בחרתי לעבור מארגנטינה לאנגליה דווקא ערב טכס קבורתה השנוי במחלוקת של 'גברת הברזל' הלא היא מרגרט טאצ'ר, זו שהחליטה על התגובה נגד החונטה הצבאית של ארגנטינה לאחר שזו האחרונה פלשה לאיי פולקלנד. ה'מאמי' הבריטית היתה לגברת ראש הממשלה הראשונה של בריטניה והשניה שזכתה לטכס קבורה ממלכתי, קדם לה רק ווינסטון צ'רצ'יל. כ 100,000 צופים צבאו לאורך מסלול הלוויה ויש כאלו שישנו לילה קר על המדרכות כדי 'לתפוש' מקום טוב. זכה להבלטה כאן בתקשורת ביבי נתניהו שהיה בין כמה אלפים של ראשי מדינה ונכבדים אחרים שבאו לכבד את זכרה.

P1090885 P1090889 P1090898

שוטטתי ברחובות מרכז לונדון והצטיידתי במפות וספרות הדרושים לי בעיקר לפרק האנגלי של המסע גם אם לא יהיה ארוך במיוחד מחמת מזג האויר הקריר למדי עדיין. ייתכן בהחלט כי אשלים את ה'החוסר האנגלי' שלי בקיץ הבא. תענוג לא קטן לטייל בלונדון ובוודאי תענוג מוכר לרבים מכם ולכן לא אאריך יתר על המידה בעניין זה. העיר מעוררת קנאה בסדר והשקט השוררים בה, בתחבורה הציבורית הנפלאה, בניקיון ובאוירת החופש והכבוד ההדדי המצויים כאן. קל מאוד להבחין בערב רב התרבותי המהלך ברחובות, מוכר בחנויות ונותן לך שירות בכל פינה אך נראה כי הכל נעשה כאן מתוך כיבוד החוק וכבוד לשלטון. ייתכן כי זהו המצב רק במרכז לונדון אך זה מה שראו עיני.

P1090896

כאשר הגעתי למסוף המטען של British Airways התקבלתי בסבר פנים יפות, מילאתי כמה טפסים, שילמתי סכום לא גבוה במיוחד עבר טיפול בשיחרור ממכס – כ 50 פאונד ועוד כ 70 פאונד עבור הטיפול במטען עצמו והמתנתי. יכולתי לעשות את השחרור מהמכס בעצמי אבל היה לוקח לי לפחות יומיים לקבל את האישורים הנדרשים. לאחר המתנה של כ 3 שעות נקראתי אל המחסן ושם על משטח שונה מאשר היכרתי מבואנוס איירס חיכה לי 'משהו' עטוף באופן לא מוכר לי…. GS 800 משנת 2012. לא רע אבל… לא האופנוע שלי. פניהם של הבריטים העלו סומק. פני שלי הלבינו מכעס ו…בודקים. אחרי כ שעה מגיע אלי ה'בוס' של ה Cargo ואומר לי בפשטות – "עשינו טעות גדולה" "זו טעות שלנו". התנצל ארוכות ואמר שיתקשר אלי בעוד זמן קצר. לאחר כשעתיים התקשר ואמר לי כי האופנוע שלי נמצא, הוא עדיין במחסני החברה בבואנוס איירס וישלח רק יום לאחר מכן וכן הוא מזמין אותי למחרת כדי לקבל הפיצוי שמגיע לי. הסתבר כי הם העמיסו בטעות אופנוע שהיה מיועד לארה"ב והיה שייך למטען של חברת תעופה אמריקאית על הטיסה שלהם ללונדון. כך שכרגע יש שני אופנועים 'תקולים' עם בעלים מאוכזבים.

P1090897

כך ארע שהזדמן לי יום פנוי לביקור האוניברסיטאית הידועה – אוקספורד. לפני שיצאתי לשם עוד עברתי שוב במשרדי המטען של בריטיש, זיכו אותי בדמי הטיפול שגבו ממני יום קודם ושוב התנצלו. הבטיחו לי בכל דרך אפשרית כי מחר, שבת, אקבל את האופנוע שלי כאן, בלונדון. עליתי על אוטובוס ויצאתי לביקור נפלא באוקספורד – עיר שהיא, יותר מכל, אוניברסיטה עם 38 קולג'ים במרכזה. אוניברסיטת אוקספורד המתגאה בבוגריה כמו מרגרט טאצ'ר, ביל קלינטון, דיויד קמרון, טולקין ועוד נמצאת בתחרות תמידית עם קיימברידג' על מספר פרסי הנובל שזכו הבוגרים השונים, כמה ראשי מדינה יצאו מכל אוניברסיטה והתחרות ביניהן מגיעה אף למרוץ הסירות המסורתי מדי שנה. על ביל קלינטון מספרים כי כסטודנט הוא נראה כאן, בבר המקומי, מחזיק בסיגריה של מריחואנה וכנשאל על כך כאשר נבחר לנשיאות ארה"ב השיב כי הוא "לא שאף" אלא "רק החזיק את הסיגריה" בידו. מזכיר תשובה דומה שלו בעניין אחר. במוזיאון של היסטורית המדע נמצא לוח ועליו בגיר לבן, כתב ידו של אלברט אינשטיין, שנתן כאן 3 הרצאות בתחילת שנות ה 30 במאה הקודמת. כתב היד הוא מהרצאתו השניה כאן.

P1090900 P1090917 P1090918"גשר האנחות" (אחרי מבחן..) באוקספורד

P1090919 P1090928 P1090932

הלוח של אינשטיין

השכם בבוקר למחרת יצאתי למסוף המטענים המוכר לי כבר כל כך טוב כדי לפגוש את "מור החמור" מתוך תיקווה שאכן הגיע הפעם כראוי מבואנוס איירס. קיבלו את פני במאור פנים – "הגיע" אמרו. המתנה של עוד כשלוש שעות ונקראתי לאסוף את האופנוע. אותו מלגזן שהביא לי את האופנוע הלא נכון הביא הפעם את ה"חמור" הנכון עם חיוך של מיליון דולר. נפגשנו בשימחה הדדית, קילפתי מעליו את הניילונים, חיברתי מצבר, הגבהתי משקף, אירגנתי מחדש את הארגזים לתצורת רכיבה, התקנתי ג'י. פי אס. ויצאנו לדרך.

P1090950

חששות מרכיבה בצד שמאל נעלמו במהירות מפתיעה. לא מעט עזר לי בכך מכשיר הניווט היעיל שלקח אותי סביב הכיכרות המרובות בכיוונים הנכונים. פגשתי בתחנת דלק את Robin על "טריומף טייגר", שוחחנו על אופנועים ומסעות עם הבטחה להפגש בעתיד בישראל. התקדמתי מערבה לכיוון Devon, עצרתי לביקור קצר אך מרשים למדי באתר Stonehenge – אותו אתר בן 3,000 שנים שבו מסודרות אבני ענק במעגל שעד היום מתקשים לפענח המטרה לשמה הוצבו אבנים אלו. האם זה שימש אתר זה לפולחן? אתר קבורה? אתר אסטרונומי? מספר התיאוריות, לדעתי, הוא כמספר האבנים באתר.

P1090951

P1090957 P1090962

המשכתי מערבה לאורך כביש 303 ונכנסתי למחוז Devon יפה הנוף שעליו נכתב כי כל מחוזות אנגליה צריכים לקנא בו על יופיו הרב. מחוז עם גבעות ירוקות נישאות, נחלים, כפרים קטנים וחוות הפזורות בעמקים וביניהם. יותר ויותר נכנסתי לרכיבה בכבישים הולכים וצרים, לאורכם עשרות ק"מ של אותן גדרות שיחים – Hedges. חלק מגדרות אלו הנראות ממש כחומות בלתי עבירות הוא בן מאות שנים. פעמיים בשנה הן עוברות גיזום המיישר את קצותן למבנה מלבני המתנשא לגובה. לעיתים מתירים לכמה שיחים לצמוח עד כדי עץ נישא וכך נוצרות מעין מנהרות של עצים ושיחים בינים רכבתי בזהירות רבה.

P1090971 P1090972 P1090977 P1090987 P1100015 P1100019

לאחר כמה עשרות ק"מ הגעתי לעמק הנפלא בו גרים איריס ודיויד בעלה יחד עם דילן הכלב. ילדיהם, ליאן ואדם כבר פרחו מן הקן והם מתחילים את חייהם העצמאיים בלונדון. 4 ימים נפלאים ביליתי כאן, חלקם יחד עם דיויד וחלקם עם איריס. טיילנו על הגבעות הסמוכות לביתם יחד עם דילן, בין בתים הבנויים על עצים או ממוקמים באוטובוסים ישנים, בחופי הים הנפלאים הנמצאים לא רחוק, לאורך נהר ה Dart, בעיירה Totnes, הלכנו הופעת סיכום של נגנים מקצועיים שסיימו יחד שבוע של סדנה מוסיקלית. 4 ימים נפלאים עם ארוח חם וחברי והרבה זכרונות עבר משותפים. איריס מפליאה עשות בסדנת הקרמיקה שלה ביצירת אריחים המעוטרים במשפטים מתוך שירה עיברית ושירה אנגלית ולא עומדת בקצב ההזמנות ליצירותיה. מזג האויר מפתיע לטובה וממש משתנה מיום ליום ככל שמתקדם האביב כאן עם פריחת המגנוליה והדובדבן ולבלוב כל הצומח האחר.

P1090982

ביתם של איריס ודיויד בדבון

P1090973 P1090969

P1090975 P1090978 P1090983 P1090986 P1090991 P1090993 P1090994 P1100004

guys2_big5

עבודה של איריס המוצגת במרכז המיסחרי בצהלה – מקום הולדתה

ממחוז דבון בדרום מערב האי הבריטי אני מסמן את הדרך הביתה. מכאן כל ק"מ של רכיבה יקרב אותי לנמל חיפה. יצאתי לאורך החוף הדרומי של אנגליה לכיוון מערב. בחרתי לרכב בדרכים כפריות ולא בדרכים המהירות. ההתקדמות אמנם איטית יותר אך דרכי לא אצה לי. לעת אחר הצהריים ירד ערפל סמיך על אזור החוף אך הדרך שנותרה לי לא היתה ארוכה מדי.

P1100026 P1100030

התמקמתי באכסנית נוער בעיירה קטנה בשם Lulworth – בסיס יציאה מוצלח לנופי החוף של "חופי היורה" – The Jerrasic Coast, חוף המתעד לאורך כ 80 ק"מ – 185 מיליון שנים של גיאולוגיה ושמו ניתן לו בזכות המאובנים הרבים אשר ניתן למצוא לאורך מצוקי החוף. עם בוקר ירדתי לכיוון נקודת "ראשית השבילים" והערפל מאמש עדיין רבץ על היקום סביבי. משכתי מעט זמן במרכז המבקרים המעניין למדי המתאר ומסביר את תהליכי הגאות והשפל, תהליכי הווצרות התופעות הגיאולוגיות הדרמטיות של החוף שהן תופעות יחסית צעירות ועוד. לבסוף החלטתי לצאת לכיוון השבילים למרות הערפל. העקשנות משתלמת לפעמים. הערפל שרבץ על החוף התרומם וצוקי החוף המשוננים נגלו בכל הדרם. שמתי פעמי לעבר Durdle Door, קשת סלעית היורדת אל הים מצוקי החוף. לאורך החוף עוד תופעות רבות אחרות אך זו בהחלט המרשימה מכולן ומושכת עשרות אלפי מבקרים בשנה.

P1100043 P1100054 P1100058 P1100061

יפה היה לראות כי למרות שלאורך החוף קיימת מערכת שבילים מאוד מפותחת הכניסה מותרת רק להולכי רגל ואכן לא היה בנמצא אף לא "פורע חוק"  על טרקטורון או אופנוע שטח ואפילו לא אופניים. כאשר מותר רק להולכי רגל – אין חריגות בעניין ואין "משחקים" או אף 'קריצות' בעניין זה. לא רחוק מהחוף מצוי מטווח של הצבא הבריטי וקולות הירי נשמעים למרחוק. יכולתי לעצום את עיני ולראות עצמי בכמה נקודות חוף בישראל עם אותם הקולות.

P1100072

מפתיע היה לגלות כי בהוסטל אנגלי אין Wi Fi כי גם יום לאחר מכן לנתי בהוסטל לפני החציה של ה"תעלה" לעבר צרפת וגם שם לא היה יכולת להתחבר לרשת. ביקור נוסף אותו ערכתי לאורך החוף היה יום אחד מאוחר יותר לכיוון Old Harry Rock – צוקים של גיר לבן בגובה של עשרות מטרים המצויים לאורך החוף שגם הוא קיר בן עשרות מטרים של גיר לבן. החוף כולו באזור זה של אנגליה נתון להשפעות של האירוזיה הימית ולכן מקבל צורות שונות ומשונות מה שהופך אותו לחוף מאוד יפה לטיול ולצילום.

P1100087 P1100092

במהלך הרכיבה הקשבתי ל BBC באמצעות מערכת ה"קארדו" והיה מעניין לשמוע כי מציינים את הטמפרטורות בצלסיוס ופרנהייט גם יחד. הבריטים "נפתחים" לעולם, "חדשה מרעישה". על כל פנים העובדה כי ציינו טמפ' בצלסיוס לא גרמה לטמפ' לעלות ובהחלט עדיין קר מאוד לרכב כאן, בשבוע האחרון של אפריל וכשיורד גשם מדי פעם התחושה באמת לא נעימה. גם כאשר נדמה היה לי כי אני לבוש היטב, לאחר כמה עשרות ק"מ הגוף מאבד מחומו ו'תחושה קרה' עוטפת אותי. בעוד חודש יהיה כאן הרבה יותר טוב. זהו הזמן לעזוב את האי הבריטי לכיוון היבשת האירופית ולמשוך דרומה לעבר הים התיכון.

P1100105

בבוקר קר כקרח רכבתי לעבר Dover אותה עיר קטנה לחוף "התעלה האנגלית" או "תעלת לה מנש" בשמה הצרפתי. עיר ששמעה יצא למרחוק בזכות היותה יושבת למרגלות "הצוקים הלבנים של דובר" בנקודה הצרה ביותר של "התעלה" שהיא למעשה המיצר הימי המפריד בין צרפת לאנגליה. מדובר יש כמה אפשרויות לחצות התעלה. ניתן כיום לחצות באמצעות ה"יורוטונל" (EuroTunnel) מתחת למים וניתן ברבע המחיר אך ב"זמן משולש" לחצות על מעבורת לCalais או Dunkirk. רגע לפני שעליתי על המעבורת עוד טיפסתי לתצפית מעל "הצוקים הלבנים" – אותו אייקון נופי מפורסם שהיה מקור לאושר או לכאב תלוי בנסיבות ובעיני המתבונן. אם היו אלו הטייסים הבריטיים ב"קרב על בריטניה" שיצאו להגן על לונדון מגלי ההפצצות הגרמניות במלחה"ע ה 2 או אותם הטייסים שחיכו בחירוק שיניים ולב דופק לראות את הצוקים מרחוק כאשר חזרו מחוררי כנפיים או עם מנועים עשנים מקרבות האויר באירופה. אותי ליוו סיפורים אלה בילדותי ורציתי כל כך לראות את אותם "הצוקים הלבנים של דובר". היום ראיתים והם בהחלט מרשימים למדי.

P1100113 The white cliffs of Dover

P1100120

להתראות ביבשת

חזרה "אפורה" מברזיל הצבעונית, דרך אורוגוואי, לבואנוס איירס – סוף הפרק הדרום אמריקאי

לאחר 3 ימים אפורי מזג אויר יצאתי מריו לדרך הארוכה, כ 2,500 ק"מ לעבר בואנוס איירס. גשם דק אבל עקשן ליווה אותי לאורך של כ 200 ק"מ והתקדמתי עד לפאתי סאן פאולו – העיר הגדולה ביותר של ברזיל והמרכז העיסקי של המדינה הענקית. חציתי את המרחב העירוני הענק והמשכתי דרומה דרך פקק של עשרות ק"מ עמוס במשאיות כבדות. מזג האויר הולך ומתקרר כאן בדרום אמריקה ככל שאני מדרים והחורף מתקרב. אם עד לריו הטמפרטורה נעה סביב ה 30 מעלות, עתה אני רוכב בקרירות של 21 עד 24 מעלות ובבקרים אני מתחיל את היום עם 15 מעלות, הרבה יותר נעים.

P1090543

"מיתרים" בכניסה לסאן פאולו

כאשר מגיע סופ"ש ארוך בזכות חגיגות לכבודו של 'איזה קדוש' יוצאים 'המוני ברזיל' ברכביהם הפרטיים, אלו שפוקקים את הערים בימי העבודה, אל עבר החופים ועיירות הנופש ואז מתחילים הפקקים על הכבישים לאורך החופים. אלא שעם עומסי התנועה מופיעים יד ביד גם אי שמירת מרחק, עקיפות מסוכנות, מהירויות לא הגיוניות וכמובן גם התאונות ואני ביניהן וכל מה שאני רוצה הוא 'להגיע הביתה בשלום'. צלחתי בשלום את הטרוף המוטורי הזה ואני ממשיך דרומה בכבישים יותר פנויים.

P1090544

גם אופנועים עומדים בפקק… רק אני עוקף בשול לפעמים…

ככל שאני מדרים היום מתקצר לכן אני מתחיל מוקדם וכבר בשעה 3 אני מחפש חניון ללילה. יש שאני מוצא בניסיון ראשון מקום ראוי ויש שלוקח לי לעיתים שעתיים למצוא מקום סביר. אני נזכר בהנאה בימי סיביר, אלסקה ופטגוניה כאשר חופש הבחירה לא היה קיים כלל. כל מקום שקרא לעצמו "הוטל", שם היה ביתי ללילה.

האם אנחנו, הגמל ואני, מתחילים לגלות סימני עייפות החומר? מכיוון שבדרך צפונה עליתי באחד המעלות היותר מרשימים לכיוון ההרים של טרה סנטה ואז הוא היה מעורפל לגמרי אמרתי, מכיוון שאני בדרך דרומה ואעבור לא רחוק ממנו אנסה שוב את מזלי. ובכן, ראשית פתחתי את היום לכיוון המעלה בטעות ניווט של כ 20 ק"מ, חזרתי על עיקבותי ותוך כדי כך גיליתי כי לוח המהירויות במד המהירות רוקד  לו במקומו באורח מוזר. תופעה מוזרה שאצטרך לבדוק אותה במוסך היבואן בהקדם. מקווה כי רק השתחרר שם משהו ולא יותר מכך. מצאתי את הדרך הנכונה שנראתה מרחוק כפנויה מעננים הפעם אלא שכאשר התקרבתי, שוב נתקלתי בערפל, אמנם יותר גבוה מהפעם הקודמת אך התצפית על המעלה היתה  "סגורה" לחלוטין. פגשתי למעלה עשרות רבות של אופנוענים, כולם באו להתאכזב כמוני. לאחר המתנה של כשעה החלטתי שהיא חסרת טעם וירדתי חזרה לעבר כביש החוף לכיוון פורטו אלגרה. לאט לאט חשתי יותר ויותר בכאבי כתפיים מטרידים. אין לי ספק כי הסיבה היא עייפות ההולכת ומשתלטת עלי. נכון יהיה לי קחת כמה ימי מנוחה כללית מהרכיבה לפני שאגיע לנקודה לא רצויה של כאב

P1090551זריחה בדרום ברזיל

P1090557 P1090560 P1090561 P1090563מעלה Serra do Rio do Rastro במדינת סנטה קתרינה – בהיר למטה ומעורפל למעלה

P1090565

לאחר כחודש וחצי וכ 12,000 ק"מ בברזיל הענקית הגיע הזמן לעזוב לכיוון אורוגוואי וזאת לאחר שראיתי רק קטע לא גדול של המדינה, עצומת הממדים הזו. בתוכנית המקורית לא היתה ברזיל בהיקף שכזה אבל כל תוכנית,כבר אמרנו, היא בסיס לשינויים ובטח במסע כזה. אוסטרליה ירדה מהתוכנית אך במקום סיבוב באוסטרליה ואולי גם ניו זילנד סידרתי לי סיבוב נפלא בברזיל.

עוד כמה מאות ק"מ בדרום ברזיל ועוד 2 לילות באזור הספר המדינתי של ברזיל, בנוף שהלך ונעשה שטוח יותר ויותר אבל עדיין ירוק הגעתי לעבר מעבר הגבול לאורוגוואי המוכר לי מהכניסה לברזיל. למדתי כבר לחוש את קירבת הגבול, התנועה נעשית יותר ויותר דלילה, גם נקודות הישוב, הדרכים מתוחזקות בדרך כלל במצב סביר כי אלו דרכים המשרתות תנועה בינלאומית של כניסה ויציאה אבל התחושה הכללית היא של משהו שהולך ונגמר לפני שמתחיל ה'משהו' החדש של המדינה האחרת. המצב בצד השני של הגבול הוא בדרך כלל תמונת ראי של מה שקורה לפני המעבר. משני הצדדים אוירה מאוד מינורית מהולה בעצב ובשקט מאוד מוחשי. התרגלתי לכך כבר בעשרות מעברי גבול בחלקי עולם שונים. 

P1090584 P1090586 P1090591 P1090590

בתדלוק אחרון לפני מעבר הגבול, כדי להיפטר משארית המטבע הברזילאי, פגשתי את אלחנדרו ממונטוידאו, רוכב על הארלי, משטרתי לשעבר, מנוע של 1400 סמ"ק משנת 98. גבר חביב למדי, יחד רכבנו אל היציאה מברזיל שם בהליך קצר החתמנו כל שדרוש ועוד לפני היציאה עברתי תחקיר מטעם משרד התיירות של ברזיל על רשמי והתנסותי במדינה. כנראה חלק מן המאמץ לשיפור שעושים כאן לקראת ארועי הספורט הגדולים שתארח ברזיל בשנים הקרובות. חלקתי שבחים ומחמאות לשהותי בת החודש וחצי כאן דווקא ביום בו התפרסמה ידיעה מאוד לא נעימה על אונס תיירת לעיני בן זוגה במיניבוס בריו דה זנירו. העיר שהתרשמתי כל כך טוב מהשיפור בתחושת הביטחון בה. צחוק הגורל.

P1090594

לוגו חדש של ברזיל – שילוב של צבעי הטבע האופיניים לברזיל

הכניסה לאורגוואי התגלתה להפתעתי כקשה יותר ממה שציפיתי. איפה הביטוח? אין ביטוח. נסעתי לעיר הקרובה Chui, עיר המחלקת את רחובה הראשי בין ברזיל לאורוגוואי. סבבתי בין הסוכנויות השונות לאופנועים וביטוח ואין פתרון לבעיה שלי.

P1090595

רחוב 'בינלאומי' ב Chui – מימין ברזיל ומשמאל אורוגוואי

לאחר כשעתיים חזרתי למעבר הגבול ואיש המכס נתן לי להיכנס על סמך הפוליסה שיש לי לביטוח בריאות. Gracias. רכבתי דרומה תחת שמיים קודרים ורוח צד עד ל Punta Del Diablo, עיירת נופש לחופו של האטלנטי, שם ביקרתי לפני כחודש וחצי בדרך צפונה.

"העונה" כאן חלפה. אחרוני הנופשים וגלשנים על כתפיהם עוזבים את המקום, הוסטלים נסגרים. בתקופת החורף זו עיירת רפאים ואילו בקיץ כ 30,000 מבקרים נמצאים כאן. מצאתי די בקלות מקום בהוסטל Compay שהיה מלא עד אפס מקום בביקורי הקודם כאן. מזג האויר כמעט חורפי , אפור, מעונן, קריר ומדי פעם יורד גשם דק. בכל זאת אתעכב כאן יומיים או שלושה עד שתעבור החזית הקרה והרטובה מאוד של מזג האויר ואוכל לרכב בתנאים סבירים את 600 הק"מ האחרונים לבואנוס איירס.

P1090597 P1090598 P1090599

"נטוש"

מזג אויר לא רגיל לעונה דבר אחד ותשוקות גולשי הגלים הם דבר אחר. ירדתי לסיבוב צהריים ברחובות העפר הנטושים של ה'פונטה' לעבר החוף. החופים אכן ריקים מאדם וחול הים נישא באויר ומסמא את העיניים אך הגולשים בשלהם – עם בגדי גלישה ובלי הם דוהרים אל המים הקרים כאילו אחז בהם השד. רגליהם על הגלשן וידיהם אוחזות ברצועות מצנח הרחיפה המטיס אותם בעזרת הרוח מעל כרבולות הקצף של הגלים הסוערים. מהפנט היה להביט בהם ולהתרשם ממה שנראה כאומץ לב לא קטן, לפחות בעיני המשתאות. הם רוכבים על הגלים מצד אחד של החוף לעבר הצד האחר הלוך ושוב במהירויות מרשימות. למעט הפעילות המאוד נמרצת של החבר'ה הצעירים הללו לא נראה בעיירה דבר וחצי דבר.

P1090608 P1090615 P1090621P1090626

P1090623

"האמיצים" שעדיין גולשים וסירות הדיג השובתות מחמת חוסר סועדים

כאשר גיליתי, כי אין לי די מזומנים בכיס כדי לאכול כאן כמה ימים וגם לשלם עבור ההוסטל בתום אותם הימים והכספומט היחיד בעיירה מושבת, רתמתי בחוסר חשק, תחת שמים מטילים אימה בצבעם, את הגמל ויצאתי לתור אחרי מזומנים. העיירה הקרובה נשמעה מבטיחה, יש כספומט אבל גם הוא… לא עובד, לא נורא יש עוד מכשיר במרחק של 12 ק"מ נוספים, רכבתי… גם הוא מושבת, עוד 23 ק"מ לעיר הגבול שרק אתמול חלפתי בה בדרכי ל'פונטה', עומד בתור לכספומט שיודע לתת פסוס אורוגוואים, ניסיון אחד, שני.. לא מוצלחים, כמובן, שכחתי כי צריך להקיש גם קוד אישי בן 4 ספרות… בקיצור סיפור ארוך על עניין פשוט שנגמר ברכיבה שמחה בגשם סוחף ועם מזומנים בכיס. על זה כבר נאמר כי "קל הרבה יותר ללכת ברגל על יד עגלה עמוסה מאשר לרכב על ריקה" – ויודע זאת כל "חקלאי פיקח".

P1090631 P1090632

נגזרה עלי בטלה מאונס, אותה אני מנצל כאן בהוסטל להשלמת חוסרי כתיבה לבלוג ולוואלה, בטלה שמקורה בסופת גשם אדירה המתקדמת לעבר צפון אורוגוואי. מהסופה הזו ניספו, בעיקר בטביעה בביתם כבר מעל 50 איש בבואנוס איירס אתמול. עוצמת הגשם הגיעה בבואנוס איירס ובעיר לה פלטה הסמוכה לה ל 400 מ"מ בתוך שעתיים!!

P1090633"המנעול" הטוב ביותר שקיים לאופנוע – הכיסוי

לעומת זאת כאן ב'פונטה' מזג האויר מתבטא בגשמים פזורים, רוח קרה, שמיים קודרים וים גועש המספק גלים גבוהים לגולשים וסצינות חוף דרמטיות לצילום. כך עשיתי, כלומר לא גלשתי על הגלים אבל צילמתי את הגולשים ומשתאה הבטתי ברוח "איך הוא יחד עם המים, מפרקים את הסלעים" כמילותיו היפות של נתן יונתן ב"הרדופים". 3 ימים סוערים ביליתי ב'פונטה' ועוד יום אחד מעט רגוע בעיירת הרפאים. יום לפני סגירת ההוסטל יצאנו לאכול, כל שוכני ההוסטל – דניאל ממונטוידיאו בן ה 25 המנהל בכשרון רב את המקום, מרגריטה הצעירה העובדת בריו גייגוס אשר בפטגוניה ובאה 'לתפוס' קצת שמש שאיננה כאן ואונה, מטיילת מדרום קוריאה השוהה בבואנוס איירס.

P1090639 P1090641 P1090657"הרוח, איך הוא יחד עם המים מפרקים את הסלעים" (נתן יונתן)
P1090668
ארוחת פרידה מ'פונטה'

P1090691 P1090675

ילדים בתלבושת אחידה יוצאים מבית ספר באורגוואי

P1090682

לחם – רק על המיגוון בעולם יכולתי לכתוב פוסט נפרד – לחם באורוגוואי

לאחר 4 ימים ב"כיף השד" הרמתי עוגן דרומה ובמזג אויר קר למדי ובליווי רוח צד עזה הסוחטת את הדלק מהמיכל בקצב גבוה רכבתי כ 500 ק"מ דרומה ומערבה, דרך מונטווידיאו, לעבר נקודת המעבר לבואנוס איירס, העיר "קולוניה דל סקרמנטו" על שפת השפך המאוד רחב של נהר לה פלאטה והתמקמתי ב Sur Hostel (הוסטל הדרום).

P1090693מקור הבשר המשובח של אורוגוואי

P1090696 P1090699מיתרים וכיכרות במונטווידיאו

P1090702

מנוחה ליגע בהוסטל הדרום, קולוניה

קולוניה עצמה היא עיר מאוד תיירותית בזכות היותה תחנת מעבר למגיעים במעבורות מבואנוס איירס לעבר אורוגוואי וברזיל וגם בזכות עברה ההיסטורי כמאחז פורטוגזי ולאחר מכן מאחז ספרדי. יש בה מגדלור עתיק בן כ 200 שנה ורובע עתיק, יפה למדי אשר חלקו מוקף בחומה קלילה. הרובע העתיק הוא המקום עבור התיירים והמבקרים ומחוצה לו עיירה מודרנית רגועה ונעימה עם מקומות לינה ובתי אוכל רבים מאוד וכמובן כל שאר השירותים להם נזקק התייר המגיע לכאן.

P1090705 P1090709 P1090726

P1090733

הזדמן לי בערבו של יום לאחר "ארוחת פרידה" בשרית למדי מדרום אמריקה, להצטרף ל'מופע צועד' של להקת מתופפים מקומית שקצב התיפוף שלה חודר ממש לדם ומניע את הרגליים כמעט בלי משים.

P1090719

עם בוקר ירדתי לנמל ועליתי על המעבורת החוצה במשך שעה תמימה את נהר הלה פלאטה המאוד רחב בנקודה זו, לעבר בואנוס איירס. בדרך פגשתי את פיליפ, רוכב, בריטי במוצאו, החי בהולנד אשר גם הוא סיים 9 חודשי מסע בשתי האמריקות וגם הוא משתמש בשירותם של סנדרה וחביאר כדי לשוב ישירות להולנד עם הסוזוקי 650 שלו. יחד הגענו ל"דאקאר מוטוס" לאחר הליך מחויך וקצר במכס הארגנטינאי עם הנחיתה בבואנוס איירס. הדבר הראשון שהמוכסים הארגנטינאים סיפרו לפיל, בלא מעט סיפוק, לאחר ששמעו כי הוא בריטי במקור, כי "גברת הברזל", מרגרט טאצ'ר הלכה לעולמה. זו הגברת שקיבלה את ההחלטה להלחם בארגנטינאים שניסו להשתלט על איי פולקלנד.

P1090747

P1090749

פרח הטיטניום בגן היפני בבואנוס

סנדרה וחביאר ובנם ג'וליאן קיבלו פני בשמחה רבה וההרגשה היא כמעט ביתית כאן במשכנם הדל אך המאוד מספק. יחד עם סנדרה בדקתי במהירות האופציות העומדות לרשותי ולאור מחירי ההובלה של ה'גמל' והטיסה שלי החלטנו שאנו נישארים עם היעד המתוכנן של לונדון. גלישה מהירה באינטרנט לרכישת כרטיס טיסה עבורי ליום שני, שבוע מהיום, פניה מהירה לרכישת ביטוח לאירופה ואני כבר עומד להתחיל את "הלג" האחרון במסע. הכל נעשה באינטרנט – כרטיסי טיסה, ביטוח – כל כך קל. לאחר ארוחת ערב ביתית עם פיל נודע לנו כי זוג אמריקאי עומד להגיע לכאן ב"חצי הלילה" עם אופנוע לאחר תאונה. לאחר כמה שעות המתנה נעצרה על יד במוסך משאית של הובלת רהיטים ובה סומה והואה – זוג נשוי מבוסטון שהיו בדרכם עם GS 1200 מאושוואיה לבואנוס איירס. במהלך עקיפה של מספר משאיות כבדות כ 1800 ק"מ מדרום ל'בואנוס', נהג אחת המשאיות, 'פול טריילר', החליט שהוא יוצא לעקיפה של משאית לפניו. הוא עשה זאת מבלי להבחין שהוא נעקף באותו הזמן על יד האופנוע. התוצאה אופנוע שניסה להתחמק אל השוליים המלאים באבנים, כמובן התרסקות כואבת, נזק לאופנוע וגם כמה פציעות קלות ביותר לשני בני הזוג. הם היו לבושים ומוגנים היטב ולכן הנזק הגופני שלהם היה מינימלי. יחד, כ 4 איש הורדנו את האופנוע מהמשאית המאוד גבוהה אל הקרקע וההמשך היה כבר יותר פשוט. מיקרים כאלו קורים לא מעט אך הם המיעוט שבמיעוט' Shit Happens.

P1090750סנדרה מתדרכת את Phil ו Alicia בדבר ביצוע ההובלה ליעדיהם. פיל להולנד ואליסיה לקייפטאון

P1090757ראיתם פעם איך 4 גברים מורידים בידיים אופנוע כבד ממשאית?

P1090764החלפת שמן אחרונה במסע – חביאר נראה מבסוט לבצע הג'וב

P1090765

הואה וסומה חבושים ומחייכים – הארוע שלהם הסתיים למזלם הרב ללא נזק כמעט

במשך יומיים הייתי עסוק עם משלוח האופנוע על פי ההוראות המאוד מפורטות ומדויקות שקיבלתי מסנדרה. במהלך היום הראשון רכבתי למסוף המטענים בשדה התעופה הבינ"ל של בואנוס איירס Ezeiza. שם במהלך כשעתיים הכנתי את ה'גמל' למשלוח. קיפול מגן הרוח, הורדת המראות, ניתוק המצבר וארגון הארגזים וציוד הרכיבה על משטח קטן. היה מצחיק לראות את שני המשטחים על ריצפת המסוף מחכים לשני האופנועים – שלי ושל מייקל, בחור מארה"ב. במבט ראשון שני המשטחים נראו כמו קרקעית של 'ארון מתים'. זו היה ההקשר הראשון שעלה לי בראש כאשר ראיתי אותם. מהר חלף ההקשר הזה ומצאנו עצמנו עסוקים בקשירות, ארגון ועטיפה בניילון במהירות ובמקצועיות. נפרדתי מהגמל הנאמן שלי וחזרתי למרכז העיר ומשם להוסטל שלי בדאקאר מוטוס. בערב הגיעו עוד שני אוסטרלים בעל ואישה, שניהם רכובים על צמד של KLR. אותו אופנוע נפלא שלא מייבאים יותר לארץ ולא ברור לי מדוע. Hua האמריקאי שנולד בוייטנאם, הבחור שנזרק מהכביש על יד המשאית יחד עם אשתו, התגלה כשף לא רע בכלל והוא מכין לנו כאן ארוחות ערב נפלאות. אנחנו מוסיפים לכך יין והשיחות נמשכות עד מאוחר למדי.

P1090776 P109077770,000 ק"מ מאז יצאתי משערי משמר הנגב, 50 אלף מתוכם באמריקות
P1090779
P1090788 P1090789עטוף ומנוילן  – חנוט הגמל למשלוח

P1090795

אולם עמילי המכס במסוף המטענים – כולם עם אותן ה"מזוודות"

ביום השני ירדתי לעיר כדי לשלם עבור ההובלה. התשלום – כ 2,000 דולר אמריקאי. החלפה של דולרים ב'שוק הכחול' לפזוס מקומיים מוזיל את ההובלה ב 35% לערך, חיסכון של כ 700 דולר. המסחר הזה של דולרים מתנהל כאן ברחובות באין מפריע. כולם יודעים על כך ואיש לא עושה דבר בקשר לכך. אלפי דולרים ביום נעלמים מהשוק הגלוי ומוצאים דרכם לעסקאות במזומנים. הנפגעת העיקרית היא המדינה שמערימה עוד ועוד מכשולים על אלו המבקשים להצטייד בדולרים. אדם היוצא לחו"ל מכאן צריך לקבל אישור מרשות שלטונית ליצאתו ורק כך יכול למשוך מט"ח מהבנק והסכום מוגבל ל 100 דולר אמריקאי ליום. מזכיר תקופות אחרות בישראל.

P1090808

התשלום בוצע במהירות וביעילות ועתה רק נותר לראות אם ההובלה עצמה תבוצע כראוי. נותרו עוד 3 ימים "לשרוף" בבירת הטנגו ומכאן הדרך היא ללונדון, דרום אנגליה לביקור של חברים ומשם דרף חופי נורמנדי הביתה.

P1090806 P1090802 P1090803שיטוט רגלי ברחובות בואנוס איירס, המחשבות כבר על לונדון…

להתראות חברים. חג עצמאות שמח לכולם

חסל סידור פסח' בברזיל – בשנה הבאה בירושלים'

יצאתי לסאלבדור בשעה מאוחרת יחסית, כ 400 ק"מ בדרך עמוסת משאיות וסואנת למדי ככל שהתקרבתי לאזור החוף האטלנטי. בשלב מסוים של הרכיבה עצרתי ל'בשר על האש' עם מיץ אננס טיבעי. האנשים כאן שותים את המיצים (Sucos) הרבה יותר מאשר את כל המשקאות המוגזים שתרומתם לבריאות מוטלת בספק. בחום כבד המשכתי לרכב והעייפות פשוט השתלטה עלי. ראיתי פנצ'ריה עם צל וכמה ספסלים ועצרתי. יצאו אלי האבא והבן – "אין בעיות" אמרתי, "רק עייף ורוצה לנוח". האבא מייד הורה לבן לפרוס עבורי מחצלת בחדר יחד עם הצמיגים הישנים אך מוצל ויחסית קריר, ריפדתי את המחצלת במעיל הרכיבה ו'התעלפתי' לשינה עמוקה של שעה. לאחר שהתעוררתי הרגשתי רענן לחלוטין. הבן קיבל סוכריה, האבא סיכת ישראל ואני כארי יצאתי לרכיבה ולקראת ערב נכנסתי לפאתי סאלבדור.

P1090256 P1090257

השמש חיכתה לי עד שקיעתה ולאור שקיעה יפה גלשתי מטה לעבר רצועת החוף של העיר. מייד התעוררה בי  התחושה כי אני ב'מקום אחר'. העיר כל כך שונה מריו דה ז'נירו ולבטח מברזיליה. עיר מאוד עממית, הרבה מן החיים כאן מתרחש ברחוב. דוכני אוכל, מוזיקה קיצבית בריזלאית ונופי ים נפלאים. המוני אנשים, רובם כהי עור, מסתובבים בקפקים, מכנסיים קצרים וחצי גוף שחום ללא לבוש, מקסימום חולצה טי מונחת ברישול על הכתף. משפחות מבלות בחופים עד שעות הלילה והילדים כמובן שוחים בים בחושך. תחושה של כמעט ביקור בפלנטה אחרת אבל מהסוג הנפלא. אומרים שסאלבדור היא אפריקה של ברזיל ואולי גם של דרום אמריקה ואכן זה נראה כך. לעיר יצא מוניטין של עיר לא בטוחה לתיירים ואם יכייסו אותך בברזיל, כאן רוב הסיכויים שזה יקרה. נקווה כי השהות כאן תעבור בשלום.

P1090259 P1090262 P1090265 P1090290 P1090297 P1090303

את האופנוע החניתי עם הכיסוי עליו ברחוב, בכניסה למלון אותו מצאתי ברובע בחה (Barra). מלון/הוסטל Porto Salvador. עם בוקר יצאתי לסיור רגלי בעיר – הלכתי כ 6 ק"מ ברגל לעבר המרכז ההיסטורי – פלורינו (Pelirino), המרכז אליו הובאו העבדים מאפריקה וכאן נסחרו לעבדות לכל המרבה במחיר. צאצאיהם של רבים מיוצאי אפריקה נמצאים כאן היום ברחובות סאלבדור עם המאכלים, התרבות, המוסיקה והרבה מאוד סממנים אותם ניתן למצוא רק כאן, בסאלבדור.

P1090357 P1090380 P1090339

עברתי דרך המרכז המאוד עמוס ותוסס בדוכנים, מוכרים וקונים, דוכני אוכל, משקאות ומיצים והכל נראה טעים ומריח מצוין. טעמתי את מאכל האקאראז'ה – קציצה מטוגנת מאבקת שעועית ממולאת במחיות משני סוגים, סלט חמצמץ ושרימפסים. אפשר למלא את הקציצה גם בבשר ולא רק בפירות הים.

P1090382

קרוב לפלורינו צילמתי מלון ישן ומולי הופיעה דארה – סטודנטית למינהל בת 28, אם לילד בן 10 שהאב נטש אותם כאשר הילד היה בן 5 חודשים ומאז עיקבותיו לא נודעו. שתינו מיץ יחד וקבענו להיפגש מאוחר יותר בערב.

P1090321 P1090326

המשכתי לרובע פלורינו על כנסיותיו המרובות והיפות, הכיכרות של הרובע מלאים בתיירים ומבקרים מקומיים ולידי בעלי החנויות משחקת הכנסה נאה למדי. חזרתי בשעת צהריים לאחר הליכה באותה הדרך.

P1090331 P1090337 P1090344 P1090356 P1090372

בשעת ערב מאוחרת ניפגשתי עם דארה על יד המגדלור של רובע בארה, הלכנו לאכול יחד ארוחת ערב טעימה ושוחחנו ארוכות בערבוב לשוני של פורטוגזית ואנגלית ו'ניחושית'. המקומיים בסאלבדור התברכו בעור מולאטי בצבעי הברונזה, כנראה לא מעט בזכות השמש הקופחת כאן אולי גם באפריקה כבר דורות רבים. גם דארה היתה כזו וצבע הברונזה הבוהק שלה, צבע שאני לא מורגל בו מאוד משך את עיני.

P1090390

החלטתי לצאת לדרך דרומה מסאלבדור ולקחתי מעבורת היוצאת מהנמל בעיר לצד השני של "מפרץ כל הקדושים" – כך הוא נקרא. המעבורת עליה לא ידעתי קודם ולא הופיעה בספרות קיצרה לי דרך ב 300 ק"מ לערך. על המעבורת פגשתי את Geurre דייג ואופנוען והוא הזמין אותי לארוחת דגים בבית חבר שלו, דגים משלל הדיג של ו מיום קודם. הדייג הזה יודע כנראה לא רק לדוג אלא גם לטגן אותם והתוצאה היתה נפלאה.

P1090411

P1090407 P1090415 P1090416

חשבתי לבקר ב Morro San Paulo, אי שהוא אחד מפניני החוף ללא סוף של ברזיל. לצורך כך נכנסתי לעיר ושמה Valenca  ו'נפלתי' לבלגן תחבורתי ואנושי מהסוג הגרוע ביותר. לאחר סיבוב במרכז עם אופנוע רותח מחום בליווי שני אופנוענים משטרתיים החלטתי 'להרים עוגן' משם ולוותר על 'הפנינה'. יש רבות אחרות לאורך החוף בדרכי אל ריו דה ז'נירו.

P1090418

לאחר לילה לבד לחלוטין בפוזאדה על הדרך המשכתי דרומה בכביש 001 המחבר את עיירות החוף. הכביש חוצה נהרות היורדים לאוקינוס ומתפתל בתוך יער אטלנטי צפוף. רכבתי מגשם לשמש וחוזר חלילה עד אשר הגעתי לגשר נוסף, כזה שלא היה במפה או במכשיר הניווט, גשר שקיצר לי כ 100 ק"מ לעבר העיירה Itacare (איטאקארה), עיירה עליה קראתי במדריך ונשמעה מבטיחה. זו הפעם השניה תוך יומיים שאני נתקל בשימחה בקיצורי דרך בלתי צפויים. אתמול זו היתה המעבורת מסאלבדור שקיצרה לי כ 300 ק"מ. נכנסתי בשעריה של עיירה הנראית שקטה, נעימה, כמעט רדומה משהו.

P1090419 P1090422

התמקמתי בהוסטל בנושא את שמה במרכז ולאחר החלפה לסנדלים וביגוד קצר יצאתי לסיבוב לאורך החופים. חמישה חופים לעיירה הקטנה הזו. 5 חופים דמויי 5 אצבעות של ים כחול החודרות לתוך הנוף הירוק של היער האטלנטי – כולן יפות נוף. כל אצבע היא למעשה מפרץ אשר הצפורן שלו היא רצועת חול זהובה מוקפת דקלי קוקוס ומאחוריהן מטפס היער הסבוך במעלה הגבעות התלולות. בכל רצועת חוף שירותי חוף ניפלאים של שתיה קרה, דוכני מזון קטנים, אגוזי קוקס כמובן וכל הפינוקים שמבקש לו אדם כאשר מגיע לחוף ים כזה. היופי של החופים הוא כזה שאי אפשר להפסיק להתבונן בו והעין לא שבעה ממנו. שילוב הצבעים של הכחול העמוק של הים, תכול השמיים עם עננים לבנים, הירוק של היער והזהוב של החול הוא מראה נפלא. כמה שלא יחזור על עצמו הוא לא ישעמם ולא יפסיק לרתק את העין. במשך יומיים סבבתי כאן בין החופים, צילמתי, טיילתי, קפצתי לים, רחצתי במי מפלים של מים מתוקים הנופלים מגבעות היער אל החוף. גן עדן עלי אדמות. בעיירה רחוב עמוס במסעדות טעימות ובהן גם "על המים" (Alamaim) המגישה חומוס פלאפל, סביח וכל מה שביניהם, טעמתי, היה טעים באופן מפתיע.

P1090499 P1090470 P1090468

P1090469

ה"סוד" שמתחת לריצוף רחוב באבנים המאפיין מקומות ישוב המנסים לשמר אופי יחודי 

באיטאקארה עדיין לא דבקה האוירה ה'נובו-רישית' המאפיינת עיירות חוף אחרות. אוירה אותה מייד ניתן לזהות לפי סוג המכוניות הסובב ברחובות או יוקר המסעדות ובתי הארוח. עדיין יש בה אוירה מאוד עממית ופשוטה ועם זאת היא מציעה שפע של יופי וכל טוב למבקר בה. התוודעתי כאן להרבה מאוד פעילות קהילתית של הרצאות לציבור למשפחות ומאזינים בכל הגילאים, כמו גם ריקודים ושירה בציבור או פעילות אירובית לצלילי מוסיקה וכל הפעילויות הללו מתבצעות בחללי כנסיות פשוטות וצנועות למראה. הכנסיה היא לא רק מקום לפולחן דתי אלא גם מקום התכנסות ופעילות קהילתית, יפה לראות זאת.

P1090437 P1090453 P1090473 P1090476 P1090483 P1090485 P1090491 P1090496 P1090505

באחד החופים בהם ביקרתי עישנתי מול הנוף המרהיב סיגריה וכיביתי אותה על הארץ כהרגלי. לאחר כ 2 דקות הופיע נער צעיר מולי והעיר לי בעדינות על כך תוך שהוא מצביע על מקום בו נאספים הבדלים. אחזה בי הבושה על המקרה ויפה היה לראות איך דור צעיר מאוד מודע ל'אוצר' שלהם – החופים ומנסה לשמור עליהם ככל שיכול למען העתיד. השלט ביציאה מהחוף הבהיר לי את המאמץ שהם עושים בדגש על המבקרים מארץ התנ"ך, כנראה שיצא לנו מוניטין של 'חסרי חינוך', לא מחמאה גדולה והמקרה שלי כנראה רק מחזק את מאמצי ההסברה שלהם כפי שניכר בשלט סמוך לכניסה אל החוף.

P1090498

כאשר עזבתי את חוף הים בו בילתי את עיקר היום השני לשהותי כאן, עשיתי זאת בלב מאוד כבד. מעתה מצפה לי דרך של 4,000 ק"מ לבואנוס איירס הרחוקה כדי לטוס משם ללונדון יחד עם הגמל הנאמן שלי. בריו דה ז'נירו אעשה אתנחתא של יומיים לליל הסדר עם משפחת חזן, משפחתה של ויויאן שביתה הפך להיות כמו בית שני עבורי. משם אחצה את דרום ברזיל ואורוגוואי במזג אויר שהולך ומתקרר ככל שאדרים לביקור שני בבירת הטנגו ובבית "דאקאר מוטוס" שם.

P1090508 P1090509

הדרך בת 1500 הק"מ לריו עברה עלי תוך כמעט 3 ימים של רכיבה רצופה. השכמה עם בוקר ב 6, יציאה לדרך ב 7, עצירה לקפה פה ושם, נשנוש צהרים וחניון לילה באחת מתחנות הדלק הדומות לחאן שיש בו הכל – מדלק, דרך מסעדה ועד למיטה ומקלחת וכל מה שביניהם. בדיוק מה שאני יכול לתאר לעצמי היה בחאן מזה אלפי שנים. הדבר היחיד שהשתנה הוא כנראה הדלק למנועים במקום התבן לסוסים. בחרתי בכביש 116 – כביש סאלבדור – ריו דה ז'נירו מאחר והנחתי כי הוא פחות לח ויותר קריר מכביש החוף המהביל ובעיקר פחות עמוס במשאיות מאחר ואני מבצע את הרכיבה במהלך סופ"ש. עברתי ממדינת באהיה למינאס ג'ראיש שם קיבלו את פני לאורך עשרות ק"מ צוקים הדומים מאוד ל"סלע הסוכר" בריו ולא נופלים ממנו במימדים. מאוד מרשים היה לראות את תצורות הסלע העגלגלות והמזדקרות לעבר השמים מתוך היער האטלנטי ולרכב בכביש המתפתל ביניהן. לקראת סוף היום השני קיבלו את פני שמים שחורים וכמובן גשם אך לא ממש הפריע להתקדם בקצב של כ 500 ק"מ ליום.

P1090514 P1090516 P1090518 P1090521 P1090527 P1090530

ביום הרכיבה השלישי לעבר ריו על כביש 116 עברתי נוף ירוק ורטוב, כביש מפותל באזור הררי בגובה של 1,000 מ'. עברתי על יד העיר טרזופוליס – עיר בה ביקרתי ושהיתי כמה ימים בבית נופש לפני כ 6 שנים ועתה עברתי בה שוב. בין לבין עברה העיר טראומה קשה בדמות מפולת בוץ ענקית בגלל גשמים עזים וכמה אלפים מתושביה נקברו תחת הסחף הבוצי. לא קשה להבין איך קורה אסון כזה כאשר רואים את שכונות העוני מחומרי בניה ירודים המצטופפות מתחת לגבעות של אדמה חומה, עשירה בברזל, כנראה אך אדמה שכאשר היא סופגת מים רבים אינה עומדת במעמסה וצונחת במורד לעבר בתי המגורים. אסון אחרי אסון במשך שנים והתושבים לא יעזבו את בתיהם ושכונתם. לאן ילכו?

נכנסתי לריו דה ז'נירו תחת גשם לא כבד במיוחד ולא מטריד. הגעתי לביתו של סלבאדור, אבי ויויאן, ויחד איתו אבלה את סדרי הפסח. סדרים, כי בגולה עורכים סדר פעמיים כדי להרגיש יהודי עד הסוף, כנראה. הסיבה כמובן הרבה יותר רצינית ושורשיה היסטוריים אך לא המקום כאן להרחיב בדבר. ליל סדר אחד ביליתי עם משפחת חזן וליל סדר שני עם חברי חיים של המשפחה. נהניתי לשמוע את ויויאן, מוניקה וריקרדו יחד עם הנכדים של רפאל וז'ניני קוראים את ההגדה כולה, ללא דילוגים ובעיברית טובה מאוד. תענוג לשמוע ולחוות כאן הריו סדר כהלכתו. לאחר ה"אחד מי יודע" רצו כולם למסך הטלוויזיה לראות את סיום הפרק האחרון של ה "BBB" – "האח הגדול ברזיל" ולמגינת ליבן של הנשים זכה דווקא הגבר בפרס הנחשק…

P1090535 foto

חסל סידור פסח כהלכתו – לשנה הבאה בירושלים